אחת השאלות שכל מתאמן קרוספיט מתמודד עמן במוקדם או במאוחר, היא "כמה קשה".
אימוני קרוספיט, מעצם טבעם, דוחפים אותנו אל הקצה של היכולת שלנו בזמן נתון. אנחנו מנסים לעשות את האימון "כנדרש", ובדרך מרגישים לפעמים "כאילו דרסה אותנו משאית" (תודה על הביטוי שגיא). העניין הוא שאחרי יום-יומיים-שלושה אנחנו עלולים להרגיש את העוצמה האמיתית של המשאית שזה עתה פגעה בנו. לפעמים זה בידיים, לפעמים ברגליים, לפעמים בבטן, לפעמים בכל מקום - אבל כאב הוא בן דוד קרוב של האימונים שלנו.
כאב אמרתי, אך לא פציעות.
אנחנו מוכנים שיכאב קצת, אבל אנחנו לא מוכנים להפצע. אז מהו הקו המבדיל בין אימון שמקדם אותך, גם אם בדרך קשה, לבין אימון שעלול לפגוע בבריאות שלך?
כמה חזק אנחנו מוכנים או רוצים למתוח את החבל כדי שנרגיש את האתגר, מחד, אבל שנרגיש ביטחון, מאידך?
התשובה שלי היא די פשוטה, ומורכבת מארבעה יסודות:
1. אין מנוס מלהפעיל את השכל. מצטער. אנשים שלא חושבים מוצאים את עצמם עושים דחיקות ספסל בלי בן זוג, קופצים על חומה גבוהה מדי ומתרסקים לגמרי (במו עיני ראיתי את זה קורה לחבר שאפתן מדי), עושים 1000 חזרות של צעדי ענק ומגיעים עם התפרקות שריר לבית חולים (עדות שמיעה מחבר רופא שטיפל בבחור האומלל ההוא).
2. אין לוותר בשום אופן על הטכניקה. לא משנה מה, תמיד תמיד תמיד אל תוותרו לעצמכם על טכניקה מושלמת. בעיקר הדברים אמורים במשקולות. אם אתם צריכים לוותר על טכניקה כדי לעמוד בסטנדרט, פשוט תפחיתו את המשקל. אין הגיון, טעם או תועלת בלעשות משהו מאוד מאוד מרשים, אם תגמרו אותו על אלונקה. אם אתם לא בטוחים שהטכניקה שלכם טובה, אל תעשו ותלכו ללמוד אצל מדריך רציני.
3. אל תהיו חמדניים מדי. היו צנועים. חזון, מוטיבציה ו"רעב" להשגיות הם אחלה תכונות ובסיס לכל ספורט כמעט (חוץ מכדורת דשא, אולי). אבל גם רומא לא נבנתה ביום אחד, וגם אוסיין בולט התחיל בתחרויות ריצה קטנות עם החבר'ה. קרוספיט לא בורח לשום מקום, ותמיד תוכלו לחזור על האימון בעתיד ברמה גבוהה יותר. לאט לאט. סבלנות.
4. תכירו את הגוף שלכם. הפתעה, אבל אולי אתם לא לגמרי מכירים את הגוף שלכם. מה הוא יכול, מה הוא לא יכול ומה הוא יכול בקושי. מתי עוד חזרה אחת תגרום לכאבים ומתי אני אהיה בסדר. מסתבר שהגוף שלנו ממשיך כל זמן שנאמר לו, וכך אנשים די בקלות פוצעים את עצמם. הם פשוט ממשיכים על "אדי הדלק" שנשארו להם בגוף, אבל מותירים מאחור חורבן והרס. תלמדו ותכירו מה טוב ומה לא טוב לכם. ועד כמה. לצערי, הידע הזה נרכש אך ורק "דרך הרגליים", דרך התנסות (וקצת טעות).
כל הרשומה הזו היא גם בהשראת אימון היום, אחד המאתגרים שראינו מזה זמן: שלושה סיבובים של 25(!!) muscle up, ו 100 סקוואטים ו 35 בטן עמוקות. תמונת פליקר באדיבות jtyrhe
אז תהיו לי בריאים וחזקים, ותספרו לנו איך אתם שומרים על עצמכם, ואם טעיתם פעם.
2 הערות קוראים:
אימון ערב עם א'. אימון זוגי (כשהאחד עובד, האחר סופר ונח). המטרה להשלים יחד 100 מתח, 100 בטן (אני עמוקות, הוא רגילות), 100 כפיפות מרפקים (אני על טבעות, הוא רגילות) ו 140 סקוואטים (100 אני, הוא עוד 40). לא נמדדו זמנים אבל היה כיף. במתח א' שבר שיא אישי ועשה 7 מתח רצוף, ובערך 20 מתח סה"כ. כפיפות המרפקים על הטבעות היו מאתגרות. מומלץ לנסות!
כל הכבוד לכם א' ודעאל!
דעאל תתחיל למדוד ולפרסם זמנים שנדע להשוות ולראות מה אתה שווה ;)
פוסט מעולה, מחכים וגורם לחשוב על הדברים.
אתה תמיד רלוונטי.. היום עשיתי טעות קטנה, אפילו אחת שציינת כאן.
עשיתי לינדה מותאם וקצת ממומצא,
במקור:10-9-8-7-6-5-4-3-2-1 reps of the triplet:
Deadlift: 1 1/2 body weight
Bench press: body weight
Clean: 3/4 body weight
בפועל, דדליפט משקל גוף, ספסל 3/4 משקל גוף, סקוואט 70 ק"ג - כי מי באמת עושה קלין :P
(75 קג משקל גוף)
היה מעייף וטוב ממש אימון אדיר
19:40.
אז הטעות שלי הייתה שלא היה לי משגיח בלחיצות חזה וסט של ה-3 חזרות, את החזרה ה-3 התחלתי וסיימתי שהמוט על החזה ופשוט לא עולה למעלה, לא היה קיצוני או משהו וקראתי למדריך הוא בא ועזר לי, אחר כך הוספתי עוד חזרה לסט של ה-2 חזרות.
רק כדי לאשר, שנדרש מספר חזרות מסוים כמו בלינדה ולא עושים אותו ברצף, למשל כמו שקרה לי, ששברתי את הסט של ה-3, ואחר כך כמובן ממשיכים, זה עדיין נקרא as rx'd נכון?
הוסף רשומת תגובה