אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

האם אנו מסוגלים להיות מישהו אחר?

ציפיטפוט - ציפי שביט | TzipiShavitMusic2019

ב"גלגול" התעורר גרגורי סמסא משנתו וגילה שהנה נהפך לחרק ענקי. 
קפקא הפך לא רק לסופר אלא למטבע לשון בו האדם מתמודד עם נסיבות בירוקרטיות המוחצות את הפרט ומעקרות אותו מזהותו, והכל כי הדרך בה החברה, ובעיקר הממסד, תופסים את האדם, מותירים לו מאומה מזהותו העצמית. רוצה לומר: לא משנה כיצד אתה תופס את עצמך, המציאות מוכתבת לפי תפיסת החברה אותך. אם היא רואה אותך בתור חרק, הרי שאתה כזה ואין מנוס מהמעיכה תחת רגליה.
אבל מה קורה כשהאדם עצמו מחליט לשנות את עצמו? עד כמה החברה מאפשרת לנו לשנות בעצמנו את עצמנו?האמת היא שכולנו, עמוק בנפשנו, מתנגדים לשינויים. שינוי הוא מפחיד, הוא מאיים, הוא ממלכת הלא נודע, הוא האדון הכאוס, הלילה האפל שאיש אינו יודע אם תזרח השמש בקצהו.
לעומתו השגרה היא היא דרך המלך. היא היציבות והעתיד הצפוי, היא הפשטות של אי-ההתלבטות, היא הנחת והרוגע ושלוות השעמום. מאז עזב האדם את עולם אי הודאות של הציידים לקטים (שהיום יש להם מזון ומחר מאומה), ועבר לעולם חקלאי בו הצפוי והידוע גדולים לאין שיעור, התחזקה ביסודות התרבות שלנו החשיבות של הקבעון. "ללכת בתלם" הפך ממציאות חקלאית לתפיסת עולם המוכתבת על ידי כל מנגנוני החברה. התלם החרוש, הוא העתיד, הוא הבטחון, ואילו הסטייה ממנו היא האפלה העולה מן הקרקע ומאיימת על החברה כולה. 
למרות זאת, אני ובוודאי גם אתם, לא תמיד הלכתי בתלם. כי השינוי הוא גם סם החיים עצמם. הוא ההתחדשות וההתרגשות והלא נודע. הוא ההזדמנות להגיע לאוצר למרות הדרקון השומר עליו. וכך כל חיינו עוברים עלינו בין הרצון להמשיך ולא לנענע את הספינה יתר על המידה, ובין הדחף להעז ולצאת לדרך חדשה.
לעתים השגרה מנצחת, לעתים הקריאה להרפתקה.
לפעמים מה שמוביל אותנו אל צומת ההחלטה - האם להישאר או לצאת - הוא לא המאבק בין שני השדונים שבקרבנו, אלא חוקי המציאות. כך למשל הקורונה דחפה רבים מחברי אל מקום בו אין להם ברירה אלא להשתנות לחלוטין. במצבים כאלו - כמו של חברתי העוסקת בתיירות והפכה עתה למאמנת - החברה מפרגנת. כי הפרט הסתגל לחוקים החדשים. ברגעים כאלו כולנו מעריכים את בעלי הגמישות המנטלית לעשות אחרת, להמציא עצמם מחדש, להפוך משבר להזדמנות. זה מעורר הערכה.
אבל יש וקורה ואדם רוצה להשתנות למרות שהנסיבות החיצוניות לא השתנו. הכל טוב, הכל רגוע וזורם על מי מנוחות, והנה אש התמיד בוערת באדם ודוחפת אותו לעשות את הדברים אחרת. לצאת מאיזור הנוחות, להחליף מקצוע, לשנות כיוון. במקרים כאלו החברה בדרך כלל תגיב בקור, אפילו בזעם. השתגעת? נפלת על הראש?האמת שהשינוי לא צריך להיות דרמטי כדי שהסביבה לא תגיב אליו טוב. מספיק שצעדת צעד קטן ימינה או שמאלה ותקבל מקלחת של צוננים. גם משיכת כתף אדישה האומרת "נו, באמת" עלולה להוציא  רוח מהמפרשים של רבים וטובים. כי אכן קשה, קשה מאוד, ליצור דמות חדשה של עצמנו אצל אלו המכירים אותנו. אפילו אם השינוי הוא זעיר, זה חמור דיו. סטנדאפיסט שרוצה לשחק תפקיד דרמטי אומרים לו "עזוב, זה לא הטייפקאסט שלך". מוזיקאי שעובר ז'אנר - "הקהל שלך יברח". עורך דין פליליסט שעובר לאזרחי -"יקח לך עשר שנים להשלים את הניסיון החסר". כל מקצוע והתגובות אליו. כל שינוי והמתנגדים לו. 
החברה מצפה מאיתנו להיות דחלילים, שנשאר כמותם תקועים בשדה באותו המקום, עם חיוך נצחי, אדישים לחריוני הציפורים. 
אבל הלא אתם ואני יודעים שגם דחלילים רוצים לצאת למסע. גם הם רוצים להעז ולנסות ולפתוח לעצמם עוד אופקים. כמו ששרה פעם ציפי שביט על קפיצונת זעירה: "וזה טיול גדול, נורא גדול, בשביל בשביל בשביל דחליל". כשאנו דחלילים, גם צעדים בלתי נראים מבחוץ עשויים להיות עצומים עבורנו. כולנו קצת דחלילים, אבל כולנו הרבה יותר אנושיים.

ביום בו אפסיק להשתנות, אהפך לדחליל. 
הבטחתי לעצמי כי כל עוד אני בעניינים, היום הזה לעולם לא יגיע.

דעאל

***
ולמתגעגעים:

מַה עוֹשֶׂה דַחְלִיל
דֵי רָגִיל
שֶׁנִמְאַס לוֹ לַעֲמוֹד
וְהוּא רוֹצֶה לִרְקוֹד?
הוּא פּוֹנֶה לִשְׂמֹאל.
זֶה הַכֹּל
וְזֶה רִקּוּד גָּדוֹל
נוֹרָא גָּדוֹל
בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל
דַחְלִיל

מַה עוֹשֶׂה דַחְלִיל
דֵי רָגִיל
שֶׁנִמְאַס לוֹ לִשְׁתּוֹק
וְהוּא רוֹצֶה לִצְעוֹק?
הוּא מַשְׁמִיעַ קוֹל
זֶה הַכֹּל
וְזֶה כְּבָר שִׁיר גָּדוֹל
נוֹרָא גָּדוֹל
בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל
דַחְלִיל.
  
מַה עוֹשֶׂה דַחְלִיל
דֵי רָגִיל
שֶׁרוֹצֶה פִּתְאֹם לִנְסוֹעַ לְטַיֵּל לוֹ בַּגָּלִיל?
עוֹשֶׂה פְּסִיעָה בַּחוֹל
זֶה הַכֹּל
וְזֶה טִיּוּל גָּדוֹל
נוֹרָא גָּדוֹל
בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל
דַחְלִיל

הוּא יוֹדֵעַ לִקְרוֹץ
וְיוֹדֵעַ לִקְפּוֹץ
וְיוֹדֵעַ להָזִיז אֶת הָאַף
אַך אֲפִילוּ דַחְלִילִים גְּדוֹלִים
לֹא יְכוֹלִים לִמְחוֹא כַּף

מילים: לאה נאור

By Dael with No comments

איך לנצח את הרגולציה ולהשאיר אותנו שמנים? סיפורו של מיץ פטל


מאז שעלה לפני כמה שנים הרעיון המחריד של משרד הבריאות לסמן מוצרים כ"לא בריאים", אמרתי וכתבתי שזה רעיון הבל, רע לציבור ובעיקר נוראי לבריאות. כי מי יחליט לנו מה בריא? שר בריאות קטוגני או שר בריאות טבעוני? ומה זה בכלל העסק של המדינה מה אני אוכל? ומי אומר שהמלצות המדינה נכונות? ומי שמע על מעורבות ממשלתית יעילה? 
אבל הרגולטור לא עובד אצלי ולחרדתנו הרעיון הזה קרם עור וגידים והנה עכשיו כולנו כבר מכירים את הסימון האדום "סוכר בכמות גבוהה" וגם "כמות גבוהה של שומן רווי" המזהיר מפני מוצרים סופר-בריאים כמו בשר, קוטג' ושוקלוד מריר 85%, אבל לא מופיע על אלפי מוצרים היפר-מעובדים ומסוכנים לבריאות כמו שומן סויה, למשל. 
הפטנט הזה כמובן לא מעודד שום בריאות של אף אחד. מעבר לאבסורד המובנה בהחלטה הממשלתית על "מה בריא", יש אבסורד נוסף והוא ההשפעה על היצרנים, לא על הצרכנים. האזהרות לא מעודדות יצרנים לייצר מזון בריא אלא לייצר מזון שלא יזכה לכיתוב מאיים. בקיצור, זו דרך נפלאה לעודד יצרנים לזייף מתכונים ככה שיתאימו לשגיונות הרגולטור, ולעזאזל הציבור או הבריאות. כך למשל גבינה צהובה לא מעובדת שיכולה להיות יופי של תוספת לתפריט, תהפוך להיות כזו שמוציאים ממנה את השומן הטבעי ומכניסים במקומו שמן סויה + חומרי טעם, והכל כדי שהמדבקה תרד. 
לא מאמינים לי? הנה דוגמא. 
מסתבר שיש עדיין לקוחות למוצר הנקרא "מיץ פטל". על העטיפה נדרש היצרן לכתוב מעתה גם אזהרת "סוכר בכמות גבוהה". כי אזהרת כמות הסוכר נקבעת לפי כמות הסוכר במוצר הסופי, ובסירופ אין שם שום דבר אחר *חוץ* מסוכר. 
מה עשו החכמים באוסם? (יותר נכון: מה עשו חכמי הרוגלציה שגרמו לאוסם לסובב אותם ואת הציבור?)
 ישבו וחשבו איך נערבב את הציבור ונהפוך את המוצר שלנו לבטוח וטוב במקום לאדום ומסוכן. 
התבוננו היצרנים במארז ליטר תרכיז המאפשר הכנת 40 כוסות, ואמרו לעצמם: מה יקרה אם רק נכתוב שאפשר להכין ממנו 80 כוסות? אותו מתכון, אותו פטל, רק נכתוב כמות כפולה של מים ש"תדלל" על הנייר את המשקה הסופי כך שיעמוד ברגולציה כן, כולנו יודעים, *קריצה קריצה*, שילדים לא מכינים מיץ לפי ההוראות אלא לפי הצבע והטעם. אבל הנה לנו פיצוח. 
חשבו, ועברו למעשה. (לכאורה, כן. לכאורה) במקום למכור ליטר תרכיז פטל שהספיק ל 40 כוסות, אוסם מציעים עכשיו חצי ליטר תרכיז, שמספיק בדיוק surprise surprise להכנת 40 כוסות! והנה ככה מדבקת האזהרה נעלמה, ועל הדרך הרוויחו אוסם מדבקה נוספת: "אריזת חסכון". נהדר לשתות משקה ללא סכנת סוכר. תשואות לאוסם. הידד לרגולטור שהגן עלינו. 

שורה תחתונה:
  • בכל הזדמנות, ספרו למשרד הבריאות (ולשר החדש, מי שזה לא יהיה), שעליו לבטל את רגולציית הסימון, שרק מכבידה עלויות על היצרנים ועל הציבור כולו
  • לעולם אל תאמינו לשום סימון "בריאות" שאתם רואים על עטיפה של מוצרי מזון. הסימון הזה לא מגן עליכם אלא על היצרנים. 
  • קנו ואכלו אוכל אמיתי. 
  • אם אתם לא בטוחים, הנה טיפ של אלופים: על אוכל אמיתי בדרך כלל לא תופיע שום מדבקה, כי אין לו אריזה כלל: ירקות, אגוזים, בשר, דגים וביצים - כולם חסרי אריזות. תאכלו אוכל אמיתי. 
  • ואם כבר יש מדבקה מפחידה על החמאה שלכם, מישכו בכתפיים, שימו קצוץ ואיכלו לתיאבון. 
תהיו לי בריאים, דעאל


By Dael with 2 comments

מה רואים בתמונה ומה הקשר לטבעונות


בפעם הבאה שחוכמולוג תורן יגיד לכם "זה מסוכן לאכול בשר, כי בני האדם הם בעצם צמחוניים/טבעונים", תראו לו בבקשה את האבן העגולה הזו, שאינה גדולה בהרבה מאגרוף.
אבן עגולה, כבדה למדי, שאפשר לאחוז בכף יד אחת בנוחות.
עשרות אבנים שכאלו נמצאו במערת קסם (מערה בה חיו בני אדם ברצף כ 200 אלף שנים! החל מלפני 400 אלף שנים, ועד שסללו את כביש 6). אבל כדורי האבן הללו לא מיוחדים רק למערת קסם. אבנים דומות מאוד נמצאו באתרי רבים של האדם הקדמון, באפריקה ובאירופה, ורובם מתוארכים כעתיקים בהרבה. כבר לפני שני מיליון שנים ההומינידים ההם (שעדיין לא היו בני אדם כלל אלא מיני אדם קדומים יותר) ייצרו וסיתתו בשיטתיות אבני יד כאלו, שתכליתם היתה סתומה לחוקרים. הרי לא היו להם בליסטראות, אז לשם מה לייצר מעין כדורי תותח מאבן?
התשובה התגלתה כעת במערת קסם שלנו.
בשילוב של הוכחות מיקרוסקופיות ושחזור מעשי הוכח כי האבנים הללו הן הדרך היעילה והנוחה ביותר לפצח עצמות בקר (וחיות גדולות אחרות כמו עצמות פילים, היפופוטמים, קרנפים וכדומה שכולם היו המזון העקרי של אבותינו) . פיצוח שהביא שלל אדיר: את מוח העצם השומני, המזין והבריא כל כך.
בני האדם הכינו את הכלי הייעודי הזה ברצף מיליוני שנים, פשוטו כמשמעו, בכל מקום בו הם היו.
האבן העגולה היא הכלי הקדום שהביא לנו מזון מעולה וקלוריות נדירות באיכותן - שום יצור אחר לא הצליח להגיע אל מח העצם של עצמות ענק. אפילו לסתות הצבועים החזקות כל כך אינן מצליחות לפצח עצמות גדולות של ממש. אבל האבן, ידידתנו, הצליחה ובזכותה גידלנו מוח ענקי שהשאיר את הקופים מאחור ואותנו העיף עד לירח.
אבן בת 400 אלף שנים, בגודל אגרוף.
אבן שמספרת את כל הסיפור התזונתי שלנו, בני האדם.
את האבולוציה שעברנו למזון עשיר, רווי, מהחי.
המזון הותיק והבטוח ביותר עבורנו גם כיום.
בתיאבון.

By Dael with 1 comment

על המוכנות ועל האחריות


"אני יודע שניחנת באומץ גדול", כותב סנקה לידידו לוקליוס, במכתב העוסק בעצות כיצד להתמודד עם אסונות הנוחתים עלינו.  

סנקה, הפילוסוף הסטואי שנולד ככל הנראה בשנת אפס, לפני 2020 שנה, השאיר לנו כתבים שנותרו רעננים ברוחם ורלוונטים לחיינו גם כעת, בימי מגיפה הנוגסת בנו.

"לא יוכל מתאבק לבוא לתחרות מלא עוז ועוצמה אם לא ספג מעולם מהלומות נאמנות. רק מי שראה את דמו ניגר, שחש איך מכת אגרוף מרעידה את שיניו, שהופל ארצה ונשא על גופו את מלוא כובד יריבו, שנפל אך לא נפלה רוחו, שנפל וקם והתייצב ביתר עוז, רק איש כזה יוצא לקרב בתקווה גדולה. על כן, כדי להמשיך בדימוי, תכופות גבר עליך הגורל, ובכל זאת לא נכנעת. אלא קמת וביתר שאת השבת מלחמה שערה" (מכתבים ללוקליוס, בתרגום דבורה גילולה, הוצאת מאגנס, עמוד 52).

אומר לנו סנקה כי הגורל הולם בפנינו בנו כמו יריב במתאגרף. ומשקיבלנו את המהלומה יש לנו שתי אפשרויות: אנו יכולים לשכב על הרצפה ולהמתין שהשופט יספור עד עשר ויעבור זעם, או שעלינו לקום ולנער את הראש, לנגב את המצח מהזיעה, להגן על הפנים בשתי הידיים ולצעוד חזרה פנימה אל תוך הזירה, זירת חיינו.
אנו חוזרים אליה כואבים יותר ומדממים, אבל גם נחושים וחזקים יותר.
המהלומה לא הכניעה אותנו, היא לימדה אותנו.
כי בפעם הבאה ננוע מהר יותר, נתחמק, נזיז את הראש, נכה חזרה.
וכך בפעם הבאה נגיע מוכנים הרבה יותר, וגם המכה הבאה לא תכניע אותנו, כי אנו יודעים שגורל חיינו ימשיך להכות, נרצה או לא נרצה.

מאז סוף 2006 אני כותב ברבים. בהתחלה בלוג, אחר כך גם פוסטים, אחר כך גם ספרים: "הסוד הקדמוני, לחיות כמו שהגוף שלך רוצה" על תזונה ובריאות, ו"ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך", על עולם הקריפטו וחוסן פיננסי. שני הספרים נולדו מתוך המסע האישי שלי, והספרים, כמו הפוסטים, נועדו לשתף כדי לחזק את שרירי הליבה, את השרירים הסמויים שלנו, כך שנתמודד טוב יותר עם מהלומות הגורל, החברה והטבע האנושי. הקורונה, לצערי, מדגימה לנו בעוצמה חסרת תקדים את חשיבות המוכנות המקדימה של השרירים הללו בדיוק – הן של ההון, והן של הבריאות.

"ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך" ממליץ לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות אישית על ההון והעתיד, ולהתבונן במציאות הפיננסית של חברת המערב  בעיניים מפוקחות. במבט שרואה שאנו נצבים על סף התהום, במערכת שעיוותה את מהות הכסף באופן חסר אחריות. ללמוד על האלטרנטיבה. להבין מדוע נולד הביטקוין וכיצד הוא רוצה להעביר את הכוח לציבור - מהכוח המוחלט והאינסופי והמשחית של מי שאוחז במפתחות להדפסת כסף מהאוויר. כתבתי כאן לפני שנה שהבורסה והעולם הפיננסי על סף קריסה. לא ניחשתי שום קורונה, אבל כשהיא הגיעה, היא תקפה כאשר הגוף הפיננסי של מדינות המערב הוא במצב קשה של שלל מחלות רקע. גוף שהיה מונשם מלאכותי הרבה לפני ששום סיני אכל שום עטלף. הפדרל רזרב בנק הדפיס מיליארדי דולרים שוב ושוב כבר בספטמבר 19 כדי לאפשר נזילות למערכת הריפו (הלוואות בין בנקים). לא משנה המנגנון, לא משנה המניפולציה שנעשתה, אבל משנת 1971, אז נותק הדולר מבסיס הזהב, ועד היום, המערכת של כסף הפיאט (=דולר, אירו, שקל, וכו) הלכה והתרחקה מהמציאות. הביטקוין הוא תרופה למחלה. תרופה שעדיין איננו ששים לבלוע. תרופה שעדיין בשלב הניסויים הקליניים (עשר שנים בדיוק, בינתיים בהצלחה מלאה). אבל כרגע היא התרופה היחידה.

הקורונה מאלצת אותנו לבחון את הנחות היסוד. כל אחד מאיתנו חטף כעת מהלומה כלכלית, וגם האופן בו נתאושש – כפרטים, כמדינות וכחברה אנושית – עדיין לא ברור. אנו יודעים שמי שהגיע מוכן יותר לעתיד הכלכלי שלו, (כמשק בית או כמדינה) סיכוייו לצלוח את המשבר בהצלחה גבוהים יותר. מדינות כמו אמריקה, שנכנעו לדמיונות של כסף אינסופי מהמדפסת, עלולות להתעורר לבוקר חדש ואפל. זה הזמן ללמוד, זה הזמן להעמיק, זה הזמן לקחת אחריות אישית. מניסיון: זו תחושה נהדרת.

אבל החיים הם לא רק כסף - הם קודם כל בריאות.

"הסוד הקדמוני" ממליץ לחזור לתבנית האכילה והחיים שאפיינה את המין האנושי מאז שחר ההיסטוריה, ומרגע שאבותינו דמויי האדם ירדו מהעצים לפני מיליוני שנים. לסלק סוכר ודגנים מהתפריט, לחזור לאוכל אמיתי מגוון וטרי, להתחזק, לנוע, לישון, להירגע. והנה מגיעה הקורונה ואנו רואים כיצד היא מפילה חללים ופוגעת קשות בעיקר במי שהתרחקו מהתבנית הבסיסית של שגשוג המין האנושי. כן, כל אחד, גם אני עלול להיפגע ממנה קשות, ואולי אף למות, חלילה. הסטטיסטיקה לא משקרת. אבל במקביל המחקר מתרחב ואנו רואים שחולי סוכרת סוג 2 (המחלה הלא-מידבקת הנפוצה ביותר בעולם) נפגעים ממנה הרבה יותר (סיכויי ההדבקה זהים לכל, סיכויי ההסתבכות והמוות, גבוהים בהרבה). אלו עדיין רק מחקרים תצפיתיים ולא קליניים אולם אנו רואים כיצד מי שלוקח כדורים כרוניים לטיפול בלחץ דם גבוה, נפגע גם הוא בשיעורי יתר. גם מי שיש לו כולסטרול נמוך במיוחד, כנראה עקב טיפול תרופתי אינטנסיבי. אלו הן כולן מחלות של סגנון חיים. מחלות הנוצרות בעקבות תזונה לקויה ובעקבות רפואת יתר שלעיתים קרובות מיותרת לגמרי – כי לחץ דם וסכרת ניתנות ברוב המקרים לנסיגה והחלמה רק על ידי שינוי תזונתי, בכיוון הנכון. מחקר הקורונה עדיין בראשיתו ואיננו יודעים באמת לפענח מה הסיבה ומהו המנגנון. אבל אנו שוב רואים כי לטבע חוקים משלו, והוא לא שועה לבקשותינו. איננו יכולים לזייף את הגיל שלנו למרות שצעירים הם חסונים יותר. בגילי, אני בסיכון גדול יותר לעומת ילדי. זו המציאות. אבל אני יודע שעשיתי כל מה שאני יכול, כל מה שבכוחי ובהחלטתי, כדי לצמצם את פגיעת המשחית. כדי לחזק את המערכת החיסונית שלי, את תפקוד המערכות שלי, את השרירים ואת המערכת המטבולית.
כאשר אפגוש אישית את הקורונה, וזה יקרה, אני מקווה ומאמין שאגיע אליה מוכן ככל שאני יכול.
אולי הקורונה תחליט שזה לא היה מספיק, אבל אני יודע שאני עולה אל הזירה באגרופים קמוצים, בידיים המוכנות להכות ובגוף שהתאמן לקראת הקרב הזה.

השיעור של הקורונה היא שיעור כפול: באחריות אישית, ובנחישות אל מול קרב חיינו. איננו יכולים להתחמק מהמציאות, איננו יכולים לברוח מהאחריות.

עלינו להתמודד. עלינו להכין את עצמנו ליום פקודה: נפשית, פיננסית, פיסית.
ועתה, יום הפקודה הגיע.
האם אנו מוכנים?

***
פסח שמח, בריא ואיתן, חברות וחברים, ואשמח לשמוע את התגובות שלכם, ושיתופים, ומה שבא לכם בטוב. דעאל 

By Dael with 4 comments

על כעס ועל עוצמה


בתוך עמי אנוכי יושב. ליתר דיוק: אני בתוך ביתי כרגע, כי אין שום מקום אחר לצאת אליו. אבל גם מתוך הבית, אפשר לשבת בתוך עמנו. הקידמה הביאה לנו את החוץ הביתה, ואותנו החוצה. פעם יכלנו רק לקלוט: רדיו וטלויזיה. האינטרנט הפך את העולם על הראש ועתה כל אחד מאיתנו משדר את עצמו החוצה נון סטופ.
והנה אני קורא את מה שכותבים אנשים בפייסבוק ובטוויטר ומתחלחל. כי אני שומע רק אימה וכעס. אין שום דבר אחר: כעס ועוד כעס ועוד כעס. לפעמים גם זעם. כועסים על כל העולם ואחותו. למה לא התכוננו ולמה כן עשו סגר ולמה לא שילמו קצבאות ולמה כן מדפיסים עוד כסף ולמה לא עושים ממשלה ולמה כן עושים אותה ככה ולא עושים אותה אחרת, ולמה משקרים ולמה לא משקרים ולמה מאמינים ולמה לא מאמינים, ובטח שכחתי עוד כמה שכועסים עליהם.
לפני שאתם נכנסים לאוטומט ואומרים "אבל באמת ההוא _____ (מלא את החסר) אשם!!!" אני ממליץ לכם לעשות צעד קטן לאחור. מה מועיל הכעס הזה? למה הוא טוב? איך הוא מקדם אתכם? (הוא לא). 
ומה אפשר להרגיש במקום זאת.
הכעס שאנו רואים כעת הוא בעיקר תגובה לחרדה וללחץ. כולנו באותה הסירה והזמנים אכן אינם פשוטים. 
ישנה עננה סמיכה של אי ודאות המרחפת מעל העולם כולו: חרדת מוות של ממש וחרדה כלכלית המשולבות זו בזו. 
האם נשרוד. ואם נשרוד, האם נשרוד כלכלית באין עבודה, ואיך?
שאלות קשות. התשובות אליהן אינן טמונות בכעס ובחרדה. 

לפני אלפים שנה חי סנקה, מאבות הפילוסופיה הסטואית, ואני קורא בכתביו לא מעט, וגם כתבתי עליו כאן בעבר לא פעם. רעיונותיו וגישתו לחיים עושים את האדם קשוח בפני אסונות, ומוכן לכל. סנקה לפחות מנסה להעניק לנו כלים להתמודד טוב יותר עם המציאות הכאוטית, גם אם לא תמיד נצליח בכך. סנקה כותב רבות על העובדה שכעס הוא לא דרך יעילה להתמודדות עם המציאות והחרדה מהעתיד. הנה כמה ציטוטים קטנים מתוך מכתב 4 ב"מכתבים ללוקליוס" (חלק א', תרגמה דבורה גילולה, בהוצאת מאגנס). המכתבים שכתב סנקה לידידו לוקיליוס, היו דרכו לשטוח את משנתו הפילוסופית. 

"רבים יותר, לוקיליוס, הם הדברים המפחידים אותנו מאלה הפוגעים בנו, ולעתים קרובות אנחנו סובלים בדמיוננו יותר מאשר למעשה... אני מייעץ לך לא להיות אומלל מראש, כי אשר יגורת שיבוא מיד, אולי לא יבוא לעולם, ובוודאי שעדיין לא בא." 
ראשית חכמה הוא הבדל בין מציאות לבין חשש. המציאות עלולה להיות קשה, אולם הצבעים בה היא מצוירת חזקים וחריפים ממנה. ואנו מגיבים במלוא העוצמה הרגשית, כי אנו מושפעים מכעס ומרעש ההמון:
"בשעה שהכל מוטל בספק, היה טוב לעצמך. האמן במה שטוב לך. .. אנחנו מרשים לעצמנו להינשא ברוח, נחרדים מספק כאילו ודאי הוא. איננו שומרים על מידה, פקפוק קטן מיד הופך לאימה גדולה". 
"אם הסובבים אותך משכנעים אותך שאתה אומלל, הבטח לי שתשקול לא מה שאתה שומע אלא מה שאתה מרגיש". 
אל תתרגשו מהרעש, אומר סנקה. שיפטו בעצמכם את עצמכם, וביושר. 

"איך אוכל לדעת, אתה שואל, אם מה שמענה אותי הוא הבל או אמת? אמץ לך את הכלל הבא: אנחנו מתענים במה שבהווה או במה שבעתיד או בשניהם. לגבי ההווה השיפוט קל: אם אתה נהנה מחירות, וגופך בריא ואינך סובל מכאב כלשהו. לעתיד נדאג בעתיד. היום אין רע".
סנקה מבהיר מה חשוב ומה פחות חשוב. חשובה החירות וחשובה הבריאות. אם יש לכם עדיין בריאות טובה, ויש לכם חירות אישית, מצבכם טוב מאוד. כן, הבריאות עלולה להפגע במגפה, אבל לעתיד נדאג בעתיד, ויש לנו את כוחות ההתמודדות, יש לנו את העוצמה.

"ש[איש] אחר יאמר: אולי לא תבוא הרעה. אתה אמור: מה אם תבוא? נראה מי משנינו ינצח"
סנקה אינו אופטימיסט שוטה, שחושב ששום רע לא יאונה לו. הוא ריאלי ומפוקח ומבין שלפעמים החרדות הן חרדות שווא אולם לעתים באמת עלולה המציאות להכות בנו. כמו עכשיו. הוא אומר במפורש: התכוננו לרעה, כי היא תגיע, אולם אל תעשו זאת מעמדה של חרדה ופחד אלא מעמדה של מתאגרף העולה לזירה ומאמין בנצחונו. אמרו לעצמכם: אני פה ואני נכון לקרב, ואם תגיע צרה, אתמודד איתה ואגבור עליה, כי זוהי מהות האדם.

אני משתדל לא להאשים את העולם בכאבי אלא לעשות את כל מה שביכולתי.
כן, אני בטוח שנכונו לנו זמנים קשים אולם אני גם משוכנע ביכולתנו להתמודד איתם: כחברה וכפרטים.
אנו אנשים עמידים וכעת הוא זמן טוב לחזק לעצמנו את שרירי הליבה. 
שימרו את הכעס לאימון האגרוף ועלו לזירה כשאתם רגועים ובטוחים בנצחונכם.


By Dael with 2 comments

איזה טוב יכול לצאת מכל הקורונה הזו? האם יש אור בקצה המנהרה?


התקופה הקרובה לא עומדת להיות פשוטה. דומני שלמעט עורכי דין המתמחים בירושות ורוכבי אופניים המתמחים במשלוחים, הרי שכל שאר העסקים במשק חוטפים או יחטפו מכה כלכלית כואבת. וכן, זה יהיה קשה. אנשים רבים יאבדו חלק ניכר מהחסכונות שלהם. עסקים רבים יפשטו רגל. כנראה שהאבטלה תעלה. ואולי כל זה יהיה מהיר וקצר וההתאוששות דרמטית, אבל מכה כלכלית נחטוף כולם. 
אבל היי, אין רע בלי קצת טוב.
בואו ננסה לראות יחד את האור שבקצה המנהרה, ולזהות מה יכול להיות טוב לנו כפרטים, ולעולם כולו, כתוצאה מהמשבר הזה, כמה זמן שהוא לא יימשך.

צרצרים ונמלים. גדלתי על משלי לה-פונטיין ושם כל הקיץ הצרצר רקד ושר ובזבז ואילו הנמלה העמלנית עבדה ואגרה וחסכה מזון, והפלא ופלא, כשהגיע החורף הצרצר נותר בלא כלום והנמלה (האדיבה) הזמינה אותו לביתה. משבר הקרונה הוא חורף עמוק שהגיע במפתיע, וכל אחד מאיתנו יגלה מהר מאוד אם בשנים האחרונות הוא התנהג כמו צרצר או כמו נמלה. אחרי שהחורף הזה יסתיים ויבוא שוב האביב, יהיה פה דור שלם של נמלים עמלניות. כולנו נלמד בכוח ובכאב את מה שאולי לא למדנו באביב הקודם. השנים שאחרי המיתון יהיו של צמיחה אבל לא כזו שתגיע מצרכנות-יתר אלא מעבודה וחסכון בצידה. הקורונה מלמדת אותנו שיעור חשוב בחסכנות, זהירות והתכוננות ליום סגריר. 

שבירת גבולות המרחק. כולנו התרגלנו "להגיע לעבודה" אבל הקרונה מאלצת אותנו להישאר בבית. פתרונות של עבודה מרחוק מאומצים מהר מאוד: באקדמיה, בעסקים, בבתי הספר. העולם לומד שאפשר לעבוד גם אחרת, והתפיסה הזו לא תעלם עם שוך המשבר. כן, רובנו עדיין ילכו לעבודה אבל הגבולות הגיאוגרפים של העבודה בין הפריפרייה למרכז ובין מדינה למדינה, יטשטשו עוד. זו מגמה שכבר קיימת זמן רב, אבל להערכתי היא מקבלת תאוצה משמעותית כעת. זה אחלה. 

גמישות עסקית. יום אחד התעורר גרגורי סמסה משנתו, כתב קפקא, וגילה שהנה נהפך לחרק ענקי. אינספור עסקים התעוררו השבוע וגילו שאין להם לקוחות. בכלל. חברות תעופה, תיירות, מלונות, הסעדה. you name it. ועכשיו הם צריכים להגיב כדי לשרוד. לפעמים השינוי יהיה כל כך דרסטי, שאין לעסק סיכוי, אבל בדרך כלל העסק יוכל להסתגל במידת מה. אולי לצמצם חלק מהעלויות, אולי לשנות פעילות, לאלתר. בחורף הזה נגלה עסקים שמבנה העלויות שלהם קשיח (חוזים קבוצתיים בהגנת ההסתדרות למשל) ואז הם לא יכולים לשרוד. אלעל מגלה את זה ברגעים אלו ממש. את החורף הזה יצלחו עסקים שיכולים להשתנות ובקיץ הבא יהיו יותר עסקים שיבטיחו לעצמם את הגמישות העסקית. בלי זה, חבל בכלל לפתוח את העסק, כי החורף הבא יגיע הרי מתישהו.

שינוי סטטוס קוו. הקורונה מפרקת את הגבולות ואת המוסכמות. היא אולי גם תאפשר לחלץ את המערכת הפוליטית מהפלונטר כי אנשים מוכנים לצעדים מרחיקי לכת בעת חירום. אבל אני חושב שהתועלת שלה תהיה בשבירת עוד חסמים שאי אפשר לשנות בשגרה. יש לנו מגזר ציבורי עצום, יש לנו חריגה דרמטית מהתקציב וגרעון מדינה שגדל להפליא בגלל כניעה למוקדי כוח ואינטרסים. עכשיו זה הזמן להדק חגורה, כי חייבים, וכי יש אישור ציבורי לשינויים הללו. והתיקונים הללו ישארו פה גם אחרי שתגמר המגיפה. זה נכון ברמת המדינה וזה נכון ברמה האישית. עכשיו זה הזמן לשנות את הכללים. 

מיומנויות חדשות. במיתון ובשפל אנשים נאלצים להסתר עם פחות הכנסות. אז הם מוצאים את הכשרונות החבויים שבהם. הם לומדים לתקן דברים לבד, להסתדר. עכשיו לאנשים רבים יהיה הרבה זמן בבית, זה הזמן לרכוש מיומנויות, וידע, וכלים שיאפשרו לשגשג בעולם שאחרי המיתון. ללמוד שפת תכנות. ללמוד מיומנויות מכירה. להשלים תואר. ללמוד לתפור או לפתוח עסק אונליין. השנים הבאות אני מאמין כולנו נבין שעלינו להיות יותר resourceful כדי למקסם את ההזדמנויות שלנו. 

חשיבה כלכלית. אנשים רבים, רבים מדי, לא אכפת להם דבר וחצי דבר ממילים גדולות כמו "כלכלה". יאללה ששר האוצר יעשה מה שהוא רוצה ובלבד שנקבל את מה "שמגיע לנו". עכשיו הכלכלה מקישה לכל אחד בדלת והיא אוחזת גרזן. אחרי המשבר אני מאמין שאנשים רבים יותר ירצו להבין מה קרה פה ומה הם יכולים לעשות אחרת להבא. מה עשתה המדינה, ומדינות העולם בהתנהגות חסרת אחריות שנים רבות (=כמו הדפסת כסף מהאוויר, הפחתת ריבית במקום לצמצם את הוצאות המדינה ועוד), ולא יקבלו התנהגות כזו קדימה. אני מקווה שנראה אנשים רבים יותר לוקחים אחריות ומצפים לאחריות ולא מרימים ידיים מול המדינה כפעוט הצווח תנו לי תנו לי. 

אחריות אישית. אנשים שלא רצו לדעת מה הולך בחשבון הבנק ומה קורה במשק הם גם פעמים רבות האנשים שעומדים ראשונים עם שלט "תנו לנו חינוך חינם מגיל אפס" או "לממן פנסיה תקציבית לכל העובדים" או "הכפלת שכר המינימום" ועוד ססמאות שאין מאחוריהן ולא טיפה של אחריות או יכולת יישום. אחרי המשבר אפשר להמשיך לעמוד עם השלטים הללו, אבל אני רוצה לקוות שכל אחד מאלו שיאחזו בהם יהיה מספיק ישר עם עצמו לשאול: מאין? קחו אחריות על העתיד הכלכלי שלכם. אל תשאירו אותו "למישהו" או "למדינה". מה שלא תעשו במו ידיכם, לא יהיה. המדינה, כל מדינה, היא גוף פוליטי שמקבל החלטות סבירות אבל הוא לא יחליף לעולם את האחריות האישית. קחו אחריות, זו תחושה מתגמלת. 

ספרים וידע. יש עכשיו יותר זמן. או כי אנחנו בבידוד או כי יש פחות עבודה. את הזמן הזה אפשר לנצל לקריאה, להרחבת הדעת, ללימוד (אפשר גם לנצל אותו לבינג' עם פופקורן בציפייה לסוף העולם). אולי באביב הבא, אחרי הקורונה, יצאו מהבתים עוד ועוד אנשים שניצלו את הזמן לטובת התפתחות אישית והעצמה. אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את היכולת הזו. הזמן נותר רק בידינו. אני התחלתי לקרוא השבוע את הספר 4321 של פול אוסטר. הוא 900 עמודים ואני בהחלט מקווה שהמשבר יסתיים לפני שאסיים לקרוא אותו. 

מאחל לכולנו בריאות, וכרגיל, שתפו וספרו בתגובות: מה יכול להיות טוב *לכם* ממשבר הקורונה הזה.
דעאל

By Dael with 3 comments