כל מה שצריך לדעת כדי להיפטר מכאבי גב (חלק ראשון)

כשהייתי ילד בן שלושים, היה לי חום גבוה לפעמים, אבל המטרד האמיתי בחיי היה כאבי גב. כמעט מדי בוקר הייתי מזדחל מהמיטה תפוס ודואב ופעם פעמיים בשנה נותרתי מושבת לכמה ימים עם "גב תפוס". ככה זה אצל כל השיריונרים אמרו לי חברי למילואים. הפגזים, הפלטות בזוקה, הפטיש חמש בהחלפת הזחל – כולם דפקו לנו את הגב. ככה זה אצל כל מי שעשה קרבי אמר לי אבא שלי בטלפון, עת ששכב עם גב תפוס במיטתו שלו. ככה זה אצל בני האדם אמר לי ידידי האורתופד. תנועה אחת לא נכונה והופ, כאבים לכל החיים. שמע, לא באמת אפשר לדעת מה יש לך, כך אמר הרופא, ול 90% מהאנשים הסובלים מבעיות גב לא מוצאים שום בעיה בצילומים או בדיקות. פשוט כואב.

והאמנתי להם.

חשבתי: זה מה שיש.

אני בן שלושים. שמן עם גב עקום וכואב

האמת היא שטעיתי בענק.

עובדה: עברו כבר חמש עשרה שנים מאז היותי צעיר שחצן ותפוס, והנה היום, למרות הגיל, הגב שלי מעולם לא היה במצב טוב יותר. לא כואב לי, לא נתפס, לא מרגיש תקוע או מוגבל בתנועה. את נקודת השינוי שלי תיארתי בספר "הסוד הקדמוני" – בתנועה, בתזונה, בסגנון החיים.

לי זה עבד.

בהתבוננות לאחור, והתבוננות לצדדים, אפשר לזהות כמה גורמים לגב כואב, וכמה אפשרויות להתמודדות.

1.      שחיקה. מסתבר שישנה לא מעט אמת בהתייחסות של אבי וידידי לבעיות הגב כפונקציה של השירות הצבאי בסדיר. לגוף שלנו הוא מכונה עם מכניקה מופלאה אבל במיוחד ככל שהגיל עולה, וככל שהגוף חשוף ליותר עומס שאינו מותאם ליכולת הפיסית של המפרק, המכניקה של המפרקים עלולה להשחק. זה אומר שעלולה להיות יותר פגיעה ברקמות החיבור (כמו סחוס למשל), ואז יהיו כאבים, שילכו ויתעצמו ככל שהשחיקה ממשיכה ברצף. לדוגמה: אנשים שכואבת להם הברך רק לאחר עשרה קילומטרים של ריצה או מתחיל לכאוב להם הגב לאחר הליכה של כמה שעות. זהו סימפטומם קלאסי של בעיית שחיקה. כאב גב המגיע ומתגבר לאחר זמן של חזרה מונוטונית על התנועה, והולך ופוחת לאחר מנוחה. אם זה המצב שלכם, כדאי לזהות את השחיקה ולפצות בחיזוק המערכת התומכת.

2.      דלקתיות. הצד השני של המטבע הוא כאבי גב הנובעים מדלקת במפרקים או בעצמות הגב. כאבים אלו דווקא פוחתים אחרי שהגוף "מתחמם" או נכנס לפעילות וחוזרים ומתעצמים ברגעי מנוחה ושקט, כמו בלילה או בבוקר מוקדם, כשהגוף נוקשה אחרי שנת הלילה. אם אלו הסימפטומים שלכם, טיפול בדלקתיות יהיה בעדיפות גבוהה. זה יקרה בעיקר על ידי שינוי של המזון שאתם אוכלים.

3.      הליכה והנעלה. לא כולם זוכרים שרק לא מזמן ירדנו מהעצים. אתם ואני. מאז אמנם הסתגלנו היטב להליכות ארוכות, אבל נעליים נכנסו לאופנה רק אתמול. אנו הולכים ימים ארוכים וחיים שלמים בנעליים צרות, כבדות ומקומרות, וכף הרגל שלנו אומרת נואש. האפקט של הנעל הוא מדהים על כל היציבה של הגוף, על זוית הכיפוף של הגב ועל מנח חוליות השדרה זו על גבי זו. אני זוכר זאת היטב. בשנת 2001 הייתי בנסיעת עבודה לניו יורק, עם חליפה וכל העניינים של הו הא, ונעליים מבריקות. בניו יורק הולכים המון, אבל המון, ברגל. בסוף היום חזרתי למלון, בלקסינגטון פינת 34, כמעט הגעתי, והייתי רק צריך לחצות את הכביש, שלושה ארבעה נתיבים. היתה תנועה דלילה אבל למרבה האימה באמצע הכביש הרגשתי שאני נתקע, פשוט כך. שהגב שלי כל כך כואב שאני בקושי מצליח לחצות את הכביש. הבטתי מטה, אל הנעליים השחורות שלי וראיתי שחור. נעליים נכונות והליכה נכונה הם קריטיים לבריאות הגב שלכם.

4.      תנועתיות. למדתי מידידי עידו פורטל אמרה סינית עתיקה וחכמה: אדם זקן כמו עמוד השדרה שלו. זה כל כך פשוט וכל כך נכון. כולנו רואים את "הזקנים" שמתקשים להתכופף, לקום או לנוע. ההתקשחות של הגב היא אולי סימן ההיכר הבולט מכל של ההזדקנות. לעומת זאת, אנו מביטים משתאים כשאנו רואים אדם בעל טווח תנועה נרחב בגב, המסוגל להתכופף בקלות, לפתל את גופו, לקפוץ או לזחול. התנועה הזו לא רק טובה כשלעצמה היא גם מגנה עלינו מפציעות כי הגידים, הסחוסים, השרירים העוטפים – כולם ארוכים יותר, חזקים יותר, גמישים יותר, ומונעים מהעצמות להשבר או לצאת ממקומן כתוצאה מחבלה או מתנועה לא נכונה. מי שיודע לזוז היטב, לעולם לא יתפס לו הגב כשישלח את ידו אל המדף העליון של המזווה. כמה אתם זזים במרחב?

5.      ישיבה. אורח החיים המודרני, העבודות החדשות (מחשבים, קופאים, תלמידי ישיבה ורואי חשבון, you name it) כולם כמעט מחייבים אותנו לבלות שעות על שעות מדי יום רכונים ליד שולחן משרדי. בישיבה על כסא. חוזרים מהמשרד (בנהיגה, בישיבה) מגיעים הביתה ושוב יושבים, הפעם על כורסה. אבל התנוחה של הישיבה אינה מותאמת לחלוטין לגוף האדם ולכן הגב שלנו מתחיל לתעתע. להתעוות, להתכופף, להתקשח ולכאוב. לפני שלושים וחמש שנים, ואני ילד בן עשר, ביקרתי בביתו של השופט העליון חיים כהן, במסגרת של חיפוש קרובי משפחה רחוקים שתקף את הורי. הוא היה אז כבר ישיש בסוף שנות השמונים לחייו, אבל נותר גבוה ומרשים. בחדרו, עמוס הספרים, הוא עמד ליד "סטנדר" של תלמידי ישיבות וסיפר שאת פסקי הדין שלו כמו גם את שעות הקריאה הרבות עשה בדרך כלל בעומדו ליד הסטנדר. הרגל משנותי בישיבה, כך אמר.  כמה שעות אתם יושבים ביום? כמה אתם עומדים? והאם אתם מבינים שהעמידה, או שולחן עבודה בעמידה, עשויים לשנות לכם את החיים.

6.      שרירי ליבה. עמוד השדרה שלנו אינו ניצב בחלל ריק. הוא מוקף שרירים, רצועות וגידים ואחוז (או אוחז) בגוף. השרירים המייצבים את עמוד השדרה סמוכים אליו אולם גם נמצאים בחלק הקדמי של הגוף, שרירי הבטן, הבטן התחתונה, הכתפיים והחזה, כולם משחקים תפקיד ביכולת של הגב שלנו לנוע ולפעול כהלכה, בלי חריקות ובלי כאבים. שרירי ליבה חלשים יגרמו לגב שלנו לקרוס, ליצור כיפוף עמוק מדי או לא יגנו עליו מתנועות פתאומיות. שרירי הליבה מתחזקים בעבודה איטית ופנימית שאינה "אטרקטיבית" לרבים מעושי הספורט. אם אתה רץ מרתונים, ובזה מסתכם הספורט שלך, סביר להניח כי שרירי הליבה שלך יהיו חלשים. אם אתה עובד במכון כושר כל שרירי קבורת היד ועל מסת שריר הרגל, גם אז סיכויים רבים כי שרירי הליבה מוזנחים ומתנוונים, והדרך משם למיחושי גב, קצרה וכאובת.

7.      תאווה. הו, התאווה. אנחנו נמצאים במכון הכושר ורוצים לעשות סקוואט או דדליפט עם פעמיים משקל גוף, כי זה מה שאנו רואים שהמתאמנים הוותיקים עושים. אנחנו רוצים לנסות ועושים יותר ממה שהמערכת שלנו מסוגלת לשאת. השרירים, העצמות, הרצועות וסחוסים – כולם חומרים חיים וכולם יחד מייצרים שרשרת של כח, אבל גם השרשרת החזקה ביותר חזקה רק כחוזק החוליה החלשה ביותר. אנחנו מדמיינים שבגלל שיש לנו כבר שריר גדול בכתף, גם הגב והרצועות והגידים חזקים באותה המידה, אנו מעמיסים על המוט יותר מדי רק כדי לגלות שלמחרת אנו מתעוררים ולא יכולים לזוז. האם אתם חמדניים מדי?

8.      בלט (פריצת דיסק). כאשר יש עומס גדול על הסחוס שבין החוליות, הנוזל שבתוכו עלול ליצור בליטה החוצה מהדיסק. בעברית: "בלט". (ברוסית: "בלאט"). הפריצה יכולה להיות מסוכנת אם היא לכיוון פנים כלומר לכיוון חוט השדרה ולא החוצה לכיוון הגב. כך או כך, עלולה להיות השפעה על כאבים ישירות בגב, על כאבים ה"מוקרנים" למקומות אחרים (כמו לרגל) ועוד. את הבלט אפשר "לקבל" במגוון גדול של דרכים: תנועה לא נכונה, עומס מתמשך, זווית לא טובה של הגב לאורך זמן (למשל ברכיבה על אופני כביש), ועוד. אבל גם אם הופיע לכם בלט, זה לא אומר שעליכם להפסיק לנוע או לעשות ספורט. נראה שאפילו ההיפך הוא הנכון. בחלק הבא נדבר על מה וכיצד.

כאבי הגב שלכם אינם גורלכם.

אפשר וכדאי לשנות דברים בסגנון החיים שלנו, במזון שלנו, בתנועה שלנו, בספורט שלנו ובתמורה לקבל גב בריא וחזק ומשוחרר מכאבים.

בפרק הבא נלמד כיצד. 

By מר קדמוני with 2 comments

חמש דרכים לנטרל את הפחד ולנצח את השיטה (ומה עבד אצלי)

אני עומד לשתף אתכם במה שמעולם לא סיפרתי לאיש.

שכחו אותי בבית?!

כילד, שנאתי להשאר לבד בבית.
למעשה, כבר לא הייתי ממש ילד, והפכתי לנער. רגע לפני בר מצווה, והנה אני עדיין שונא להשאר בבית לבד ומקטר להורים ועושה עניינים, רק לא להשאר לבד אחר הצהריים. לא נעים היה לי להודות, אבל בעצם פחדתי. אינני יודע בדיוק ממה זה היה שפחדתי. אולי מהשקט, אולי מהעובדה שאין איש סביב, ואולי מהעבודה שאין שום תקשורת (את הפלאפונים המציאו רק עשור מאוחר יותר) ונותר לי רק לחכות שמישהו יגיע.
כולם הרימו גבה: הוא כבר ילד גדול אז מה נסגר איתו?
וגם לי זה היה לא נעים. מביך ממש.
בסופו של דבר ההורים שלי הרימו ידיים וקבעו לי תור לפסיכולוגית, ידידת המשפחה. ביום שלפני הפגישה עם הגברת פסיכולוגית, ואני זוכר זאת כאילו היה זה אתמול, הבנתי שיש כאן עניין שצריך לפתור, ועדיף שאני אפתור את זה, לפני הכדורים... בצר לי, אזרתי אומץ ופניתי לחבר שידעתי שהוא חוזר כל יום לבית ריק.
תגיד, שוקי - שאלתי - זה לא מבאס אותך?
שוקי הסתכל עלי בעיני עגל ואמר לי "השתגעת? זה הכי טוב שיש. ככה אני יכול לעשות מה שאני רוצה ואף אחד לא רואה ולא אומר לי כלום". הדברים הדהדו באוויר לרגע ואני עמדתי נטוע כהלום רעם. שמעתי קליק.בעצם להשאר לבד יכול להיות דווקא כיף. בחיי שאני אידיוט חשבתי לעצמי.
חזרתי הביתה ואמרתי להורים שהם יכולים לבטל את הפגישה עם המומחית. אני כבר פתרתי את העניין.
לכאורה, מאומה לא השתנה במציאות. עדיין הייתי לבד, ועדיין לא היו טלפונים אבל נקודת המבט שלי השתנתה: החשש הפך להזדמנות, הפחד הפך לשמחה, המאיים הפך למרגש.
ניצחתי.

כמוני בגיל 12, כך גם כל אחד מאיתנו היום.
כולנו מכירים את הפחדים של עצמנו. זה מפחד מהשקט גם בגיל ארבעים (ולכן תמיד יהיה בטלפון עם מישהו), זו מפחדת להזדקן (ולכן תקנה אין סוף מוצרים שינסו לטשטש את הגיל), זה מפחד משעמום (ולכן הורג עצמו בעבודה מבוקר ועד ערב) וזה מפחד ממעמדו (ולכן נוהג במכוניות נוצצות ועונד שעוני יוקרה). שמעתי שיש גם אנשים שמפחדים משומן (ולכן לועסים עשבים וסופרים קלוריות).
אבל לא משנה ממה אנחנו מפחדים, בדרך כלל הפחדים הללו אינם רציונאליים. גם אם יש בהם גרעין של אמת, הרי שנקודת מבט חדשה עשויה לנטרל את הפחד ולהמירו בהזדמנות, בהתרגשות ובתקווה.
מי שמקיף את עצמו בדיבורים וברעש כדי לברוח מהשקט, יכול למצוא אתגר, סיפוק והנאה אם ילמד להקשיב לקולותיו הפנימיים. אם ילמד להעריך את השלווה ואת המרחב הפנימי הוא יגלה שיש בתוכו יותר מקום.
מי שמקיף עצמו בחפצים וברכישות כדי למלא את החלל והצורך במשמעות, עשוי לגלות שישיבה על חוף הים מספקת יותר מכל שיטוט חסר תכלית בקניות.
אבל השאלה היא כיצד מתגברים על הפחד, כיצד משאירים את האי-רציונאליות מאחור? הנה חמש דרכים יעילות

1. זהו את הפחדים שלכם/ עיצרו את המהלך האוטומטי
לכל אחד מאיתנו יש פחדים, אבל רבים מהם נסתרים מאיתנו. אנחנו רצים במירוץ החיים ולא עוצרים לרגע כדי להבין שחלק מהפעולות האוטומטיות שלנו הן רק תגובה רגשית לפחד ולחשש. למשל לבוא הביתה ומיד להדליק טלויזיה, בלי לחשוב למה, בלי לבדוק אם זה מה שאני באמת רוצה "לעשות" כעת. האם אני אוכל כי אני רעב או כי אני רגיל או כי אני מפחד להיות רעב? האם אני קונה את החטיף הזה לילדים כי אני רוצה או כי אני מפחד שהם יעשו לי פרצוף ויהיו הכי אומללים בעולם? תהליך הזיהוי של הסיבה מאחורי הפעולה אינו נגמר לעולם, וככל שהמודעות שלנו לפעולתנו תהיה ברורה יותר, נוכל לבחור לעשות את הפעולות המסבות לנו נחת אמיתי ולא את אלו הגורמות לנו רק לדחות את הפחד במעט.

2. אתגרו את הנחות המוצא שלכם
לעתים הפחד שלנו הוא מוחשי ו"ברור כשמש". למשל, אנשים שמפחדים לאכול חמאה או שומן רווי כי הם מפחדים שמיד יפלו לאדמה, אוחזים בחזה, והכולסטרול יפרוץ להם מכל החורים. או אנשים שמפחדים להשמין ולכן בטוחים כי הם צריכים לספור קלוריות ולהקפיד על כמה הם אוכלים בכל ביס וביס. האמת היא שאין שום דבר שיוכל להניא אנשים מעמדה זו אלא אתגר אינטלקטואלי. אם האדם סגור ללמידה ואינו מוכן לאתגר את הנחות היסוד שלו כל הזמן (בכל נושא), ההרגלים יהפכו קבעונות, והפחדים יהפכו למציאות. לכן, עלינו לקרוא, ללמוד, לשאול, להחכים, ולעולם לא להפסיק בכך. אולי נלמד אסטרטגיה חדשה וטובה יותר לניהול הכסף שלנו? אולי נלמד פרקטיקות נכונות יותר לאימונים שלנו? אולי נאכל טוב יותר?אולי פתאום נשמח להשאר לבד בבית? אתגרו את ההנחות שלכם ואל תביטו לאחור!

3. צברו חוויות חדשות
לאתגר את נקודת המוצא מבחינה אינטלקטואלית לא תמיד מספיק. המציאות המעשית קובעת הרבה יותר, והיא גם הרבה יותר חשובה. אדם יכול להאמין שהכושר הגופני הטוב ביותר שלו יהיה על ידי אימונים אינסופיים לריצת מרתון (הוא מפחד ממשקולות כי הוא זוכר שלאביו תמיד כאב הגב. לא שאבא שלו הרים פעם משקולות...) אבל רק אחרי שהוא יתנסה באימון מסוג אחר, הוא יכול פתאום להרגיש, פיסית, שאולי המציאות קצת יותר מורכבת. שאולי החששות שלו לא לגמרי מבוססים. ככל שנצבור יותר חוויות, יותר מגוונות, יותר רחוקות מההרגלים היומיים שלנו, כך נוכל לפתוח את הראש לעוד אפשרויות. למשל, מי שהוא שמרן באוכל (כלומר אוכל רק דברים מאוד מסוימים כי כל השאר לא טעים לו), אבל יוצא לטיול בדרום הודו, יגלה שהוא צריך להסתדר עם אוכל אחרי לגמרי ולהסתגל. מי שתקוע בסדר יום נוקשה, יעשה טוב אם יצא לטיול רגלי של כמה ימים ויגלה שיומו יכול להראות אחרת לגמרי. חוויות הן גם משמעויות יותר מכל חפץ או רכוש שתוכלו לשים עליו את ידיכם, אז קדימה, לחוויה הבאה.

4. יצרו לעצמכם הצלחות
לא כל התנסות חדשה תסתיים באופן חיובי, אבל עצם רכישת החוויה החדשה היא חיובית והצלחה כשלעצמה. אולי תגלו תחביב חדש, אולי מיומנות חדשה, אולי טעם נרכש, אולי הרגל כדאי. אם הצליח לנו וההתנסות היא גם חיובית וגם שונה מההרגל, הרי שיצרנו לעצמנו גלגל תנופה. לכן, כדאי לתכנן מראש הצלחות. למשל, אם אתם לא קוראים ספרים אלא שקועים במסך, והחלטתם לקרוא משהו סוף סוף, אז תקראו ספר שיהיה לא ארוך מדי, קריא מאוד, ושקיבלתם עליו המון המלצות. אם אתם רוצים להתחיל לטייל ברגל, אל תתחילו עם מסע מים אל ים אלא ממסלול קטן ומקסים שנמצא קרוב לבית (בטח תמצאו משהו). אז תכננו את ההצלחות שלכם, ותצליחו, ותחייכו כל הדרך הביתה.

5. אל תחששו לשחות נגד הזרם
זה שמשהו קורה רק כי מיליונים עושים אותו, זה לא אומר שזה נכון בהכרח. מליארדים מכלים את ימיהם וממונם בקניות אינסופיות. אז מה. האם זה עושה אותם מאושרים יותר ושמחים יותר? לא. זוהי תחושת סיפוק שעל פי רוב מתפוגגת עוד לפני שפורקים את שקית הקניות מהרכב. אפשר גם אחרת. הזרם הוא רק זרם, הוא לא האמת ולא המציאות בכללותה. לכולם יש כבלים וטלויזיה - האם זה נכון? אולי אתם צופים רק כי אתם מפחדים להשתעמם? זה שכולם אוכלים סוכר ודגנים מבוקר עד ערב ומפחדים משומן, האם זה אומר שזה נכון או שאלו רק שאריות של מיתוסים שהגיע הזמן להשתחרר מהם?

ספרו ושתפו - מהו הפחד הגדול ביותר שכבשתם אתם?
ומהו הפחד שאתם רוצים עדיין לנצח?

תרגישו חופשי לעשות share כי אולי גם חברים שלכם יכולים להשתנות.

שבת שלום,
דעאל

By מר קדמוני with 4 comments

כיצד שינוי אחד קטן עשוי לגרום לשינוי אדיר

courtesy iQoncept

שינוי היא מילה מרתקת.
מצד אחד היא מבטיחה עתיד אחר, מסקרן ומושך, ומאידך, זו מילה פחידה ומאיימת, מסתורית ועלומה.
היא חיובית ומעודדת כי אנו מאמינים שהמחר יהיה אחר ומוצלח יותר וגם כי אנו יודעים שללא שינוי, ישנה כאמור בעיה. שללא שינוי אז לאורך זמן יש רק קפיאה ונוון והדרדרות וחלודה. אבל השינוי הוא גם מפחיד כי הוא עלול להיות קשה, כי הוא מוציא אותנו מאיזור הנוחות ומההרגלים והקבעונות והמוכר והידוע אל ממלכת הלא-נודע וההרפתקאה. והספק מכרסם: אולי המצב הנוכחי טוב מהמצב שיהיה מחר? אולי עדיף להשאר בחוסר הסיפוק הנוכחי ולא להתרסק אל אופק העתיד הלא ברור?
הרי "אני רק רוצה לרדת קצת במשקל"
או "רק להפטר מהכרס"
או "רק להפסיק עם הרגישות הזו במעיים"
או "רק לשפר קצת את הכושר"

אם אתם מזדהים עם אחת מהאמירות לעיל, מצוין. היה מי שאמר כי הצורך הוא אבי ההמצאה, באופן דומה גם חוסר הנחת היא אמו של השינוי. כשיש מצוקה או חוסר שביעות רצון, שם נזרע הזרע הראשון. כי ממקום של מושלמות, נוחות ושובע, אין הרי סיבה לשנות מאומה. ושינוי נולד רק ממקום של צורך וחוסר.

רוצה לומר: קושי יכול להיות טוב, אם הוא מצעיד אותנו אל שינוי. הצעד הראשון. 

אבל שינוי הוא גם שוני. כלומר, להיות ולעשות אחרת מכל השאר.
השינוי לעומת המצב הנוכחי, ובעיקר לעומת דעת ההמון, ההרגלים הנושנים והאיומים וההפחדות ששמענו מהדיאטנית משומנים, הפער הזה עלול להראות גדול מדי. זה נשמע מחייב מדי, רחב מדי, כולל מדי, במיוחד למי שכבר קרא קצת בבלוג הזה על מהו אורח החיים הקדמוני המקופל בין מאות הפוסטים כאן.
כי התזונה ואורח החיים הקדמוני מתארים לנו בסופו של יום שינוי גדול מאוד לעומת הפרקטיקה המקובלת בכרזות קופות החולים והממסד. אנו מציעים לאכול אחרת - לא לפחד משומן וכן להתרחק מסוכרים ומדגנים. לא לאכול "דגני פיטנס בריאים" אלא להמנע מכל המזון שמגיע בקופסאות. לא לאכול כל שלוש שעות, אלא לאכול פעמיים או שלוש ביום, ואפילו, שומו שומיים, לצום לסירוגין. אנו מציעים ללכת יחף או עם נעליים שטוחות ומוזרות ולא לקנות נעלי "שיכוך זעזועים". אנו לא בטוחים שמרתון הוא רעיון מוצלח במיוחד אבל להרים משקל כבד מהרצפה ואל מעל לראש או לרוץ ספרינט חזק וקצר יכולים להיות פעולות מתגמלות במיוחד. אנחנו לא אוהבים במיוחד קרם הגנה משמש ומעדיפים לקבל את השמש שלנו ישר לפנים. אנחנו אפילו לא מפחדים מכולסטרול.
עד כדי כך אחרת.
וזה אפילו לא חלק קטן מהרשימה.
שונה.
ויש שיאמרו: משונה.
וההתבוננות הזו על "החבילה הקדמונית" הזאת עשויה להרתיע אחדים, ולהרים גבה אצל אחרים, במיוחד אם הם עומדים על אדן הקפיצה, עוד לפני הצעד הראשון.
"מה, כולה רציתי שינוי קטן ואתה אומר לי לשנות גם וגם וגם וגם. מה נסגר? "
צודקים.
לא אומר זאת.

אני מציע לעשות שינוי אחד קטן. תתחילו בקטן. שינוי ממוקד העונה על המצוקה והצורך שלכם, האישי. למשל, להתנזר מדגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים למשך חודש ימים ולראות מה ההשפעה על העיכול והאנרגיות שלכם. וגם על המשקל. חודש אחד, או "אתגר שלושים".
הצעד הקטן הזה, השינוי הספציפי הזה, הממוקד רק במזון, רק בתפריט, עשוי להיות פתח לשינוי מרגש ואדיר בחייכם. שינוי שיעביר אתכם תהליך משמעותי ומאלף, שאת ראשיתו אתם רואים ואת סופו אינכם מדמיינים עדיין.
welcome to the new you
הסיבה היא ששינויים אוהבים אורחים, ועוד יותר, הם אוהבים הצלחות. אלפי הקוראים של הבלוג הזה לאורך השנים ואלפים רבים אחרים בקבוצות הפייסבוק מדגימים כי תזונה קדמונית היא מעגל שינוי מתגמל ומעשיר. וכדור השלג החיובי הזה רוצה כבר לצאת לדרך, וכל מה שהוא זקוק לו הוא דחיפה קלה. חודש של ניסוי עצמי. אחר כך אולי יבוא גם שינוי בהרגלי הספורט, אולי תרבות שעות הפנאי תתפנה, אולי תתחילו לישון יותר שעות, אולי תעברו להליכה יחפה, אולי תחזקו את המעגלים החברתיים שלכם, אולי תלמדו לבשל, אולי תבחנו בעיניים חדשות הנחות יסוד נוספות בחייכם כמו עבודה ותעסוקה ומגורים.
קחו את הזמן וצאו לדרך
שינוי חדש ומרגש עומד בפתח, ואתם עומדים להכניס אותו לחייכם.

ספרו לנו בתגובות: איזה שינויים חיוביים עברתם לאחר המעבר לתזונה קדמונית, שלא ציפיתם להם מראש?

By מר קדמוני with 5 comments