אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

מתכון אורגינל של האדם הקדמון


יש לי כמה ידידות שאמרו לי לאחרונה: "אולי הדיאטה שלך זה רעיון נחמד, אבל בתכל'ס זה מה זה דורש לבשל כל הזמן"
יש בזה משהו. לאורך השנים כאן בבלוג ניסיתי לשלב מתכונים מדי פעם, אבל אף פעם לא החזקתי מעצמי טבח או שף. היכולת שלי מסתכמת בלהנות מאוכל טעים ולעשות ניסיונות קולינריים בחומרי גלם איכותיים. העניין הוא שרוב האנשים ששומעים על תזונת פליאו לראשונה מדמיינים חיים קולינריים משעממים וחד-גוניים, ולא מאמינים לי כשאני טוען שהאוכל הופך להרבה יותר טעים וכיפי ככה - כי לא אוכלים אוכל מעובד, ולא משומר, ולא מסוכר אלא את הטבע, וכמה שיותר ישירות. מה יותר כיף מדג טרי בעשבי תיבול? מבשר איכותי עם ירקות טריים?

וכך, במסורת הפשטות והאיכות, אחלוק "מתכון". אתמול, אחרי אימון, החלטתי לעשות את המתכון הפשוט ביותר שאפשר לעשות. בטטה אפויה. זה ההולך ככה:
  • קנו לכם בטטות יפות וקטנות (שכל אחת תספיק למנה אישית ולא יותר). חפשו בטטות בלי חורים ופגעים. רחצו אותן והותירו אותן שלמות, עם הקליפה.
  • הכניסו את הבטטות לתנור, ישר על הרשת. חום 200 מעלות. (שום שמן ושום תיבול ושום כלום).
  • אחרי חצי שעה בערך הבטטות מוכנות.
  • מוציאים ונותנים 5 דקות להתקרר מעט (שישאר חם בפנים)
  • מקלפים - הקליפה פשוט קופצת החוצה כי הבטטה מאבדת קצת נפח באפיה. שימו לב שהבטטה עדיין נשארה שלמה.
  • שמים בצלחת.
  • חוצים.
  • שמים מעט חמאה במרכז החתך, מעט מלח, סוגרים חזרה.
  • סופרים עד שלושים.
  • אוכלים.
זה יוצא טעם גן עדן. באמת. חייבים לנסות. הכי פשוט שאפשר, הכי לא-מתכון שאפשר, הכי מהיר שיש וכל טמבל יצליח. באחריות (עובדה, אני הצלחתי). בתמונה הבטטות שלי לפני שהן יכנסו מחר לתנור לחצי שעה של אש גיהנום, שהופכת אותן לגן עדן (זה מה שהאורחים שלי יאכלו בשבת). יש יסוד סביר לסברה שגם מר קדמוני המקורי, במערה לפני 50 אלף שנה, אכל מתכון דומה.

מכירים עוד מתכוני בטטות?

By מר קדמוני with 10 comments

שינה עריבה

sleep with one eye open

אחרי שאני עושה אימוני כח כבדים, אני ישן כמו מת.
מה שמעניין היא הדינמיקה של העייפות ושל ההתאוששות, כפונקציה של סוג האימונים. אני מניח שזה עניין אישי מאוד, ואצל כל אחד זה מעט אחרת, אבל אצלי יש קשר ישיר בין המשקולת לבין הכרית.
אם האימון הוא עם משקלים גבוהים, או אימון של חזרות גבוהות אבל עם עומס משמעותי (ולא אימון סבולת של ריצה ולא אימון סבולת שריר כמו סינדי, ולא אימון קצר כמו פארן), יש לזה השפעה ישירה על רמת השינה שלי ועל איכותה. אימון "מזרז שינה" שכזה יכול להיות למשל דדליפט 5*5 או מתח עם משקולות + סקוואטים כבדים או האימון שעשיתי שלשום - 200 קפיצות חבל כפולות, 50 סקוואטים עם 40 ק"ג, 50 מתח וריצת 1600. אימונים כאלו תמיד משאירים אותך רעב ועייף מיד אח"כ. זה נורמלי (ואם אתם לא מרגישים ככה, סימן שאתם צריכים לשים עוד כמה ק"ג ברזל על מוט המשקולות). מה שמעניין הוא שבדרך כלל, אני הרבה יותר עייף ביום המחרת ואז אני חייב לישון והמון.
הבהרה: אני תמיד ישן הרבה וטוב. לפחות 7 שעות בלילה. בדר"כ 7.5. זה משהו שפיתחתי לי בשנים האחרונות ואין לי שום בעיה לא לראות טלויזיה בכלל ולהמיר אותה בכרית ושמיכת פוך עבה בלילות חורף. אתמול, רק כדי להשלים את הסיפור, הגעתי הביתה מהעבודה באיזור 19:00, אכלתי משהו (חביתה משתי ביצים עם טונה, סלט אבוקדו, סלט ירקות, וגבינות עיזים מעולות מצאן-אל), ומיד הרגשתי שעוד דקה אני מתפרק מעייפות.
ב 21:30 נכנסתי לכיבוי אורות, נרדמתי לפני שהספקתי לספור ארבע כבשים וישנתי עד שבע בבוקר כמו מת.
בימים כאלה הגוף אומר לך: "הלו, מר קדמוני, אתה אולי אוהב להתאמן חזק, אבל עכשיו אני צריך לנוח, אז תעשה טובה, אל תדחוף לי עוד אימון היום". אז אני משתדל להקשיב לגוף שלי ולתת לו את מה שהוא צריך - אימונים, מזון ומנוחה.

כמה שעות אתם ישנים בלילה בממוצע?
האם אתם מרגישים שחסרות לכם שעות שינה?
מה עזר לכם להרחיב את סל שעות השינה שלכם?

תמונת פליקר של megditi

By מר קדמוני with No comments

הפוסטים הנבחרים של 2010 - בעיקר כושר


כמובטח, הנה פוסט שני על מומלצי 2010. מי שפספס, כדאי לקרוא את הפוסט הקודם של המומלצים שלי, שהוקדש לנושאי תזונה. כמו שכתבתי גם שם, זו רשימה אישית ובלתי מחייבת בעליל, ואני מקווה שתמצאו אותה לעזר, או לרענון הזכרון.

פוסטים בעיקר על קרוספיט:
אימון מצולם שלי, עם ציוצי ציפורים ברקע.
איך מתחילים עם קרוספיט
איך ולמה כדאי לקנות מוט משקולות אולימפי
מחשבות על רנדומליות באימונים לעומת תפיסה קבועה וחלק שני
איך אפשר להשיג את חיזוק הליבה (core)
איך עושים כושר גם בכנסיה
כמה קשה כדאי להתאמן בקרוספיט ואיך יודעים מה מתאים לנו
למה ואיך אפשר לעשות כושר בכל מקום
מחשבות על לוליינות מול אתלטיות, פוסט שקיבל תגובה גם מעידו פורטל, עליו כתבתי.
רעיונות לאימונים בזמן פציעות, חלק ראשון וחלק שני
הכוונות איך להתאמן עם פטיש חמש חלק ראשון וחלק שני
ורעיון איך אפשר לעשות מתח עם משקולות בצורה יעילה וזולה
היה גם סתם פוסט נחמד על אימון שעשיתי בקרוספיט בוסטון
על החשיבות בריצה יחפה
כמה מחשבות על תריאטלון והאם אני מתחבר לזה,
צטטתי קורא בנושא של קרוספיט וחזרה בתשובה


והנה עוד ארבעה פוסטים שאינם קשורים לנושא הכושר, אז נותיר אותם תחת כותרת "שונות", ושבכל זאת שווים הצצה:
למה חשוב לצרוך ויטמין D וגם הפוסט הזה
טיפים והמלצות לטיסה בריאה
ומה אוכלים ומה לוקחים לדרך שעושים טיול משפחתי

אהבתם? ספרו לחברים שלכם, שיהנו גם הם, מה יש. אפשר לעשות לייק בפייסבוק ואפשר גם סתם, לשלוח לינק במייל, כמו האדם הקדמון...

By מר קדמוני with No comments

מדריך לקניית בשר בקר


תזונה קדמונית היא התחברות לשורשים שלנו, ובעיקר, לצלחת שלנו. גם אם לקדמונים לא היתה צלחת ולא נימוסי שולחן, הרי שודאי שהם אכלו בשר ולא לחם או מוצרי חלב שהופיעו על במת ההיסטוריה רק לפני 7000 שנה לערך. מאידך, רבים תוהים בימינו אם הבשר שאוכלים היום דומה לבשר שאכלו פעם או בריא לגוף באותה המידה, ואם אין חשש שרב הנזק מהתועלת בגלל הורמונים, אנטיביוקטיקה ועוד צרות. מגמת החשש הזו קיבלה תאוצה לאחר ספרים כמו "לאכול בשר" של ג'ונתן ספויר, או ספרו של מיכאל פולאן The Omnivore's Dilemma. זה מתחבר גם למגמה של אחריות סביבתית ואקולוגית שלעתים קרובות מנוצלת בצורה פופוליסטית ע"י קבוצות של צמחוניים קנאיים (Vegans להבדיל מ Vegetarians), וגם על כך כתבתי קצת לא פעם.
היום נתמקד בבשר שיש לנו בארץ, לא הבשר של אמריקה, ונביא כמה עובדות שאולי לא ידועות לכולם, ומה זה אומר לגבי המלצות צריכה, בריאות ועוד. נפח במספר עובדות על הבשר תוצרת הארץ:
  • אכילת עשב ותוספי מזון. בארץ אין בשר שאוכל רק עשב. Grass Fed beef קיים רק בארצות צפוניות בלבד כמו חלקים בארה"ב ואירופה. בארץ שלנו יש (אולי) שניים וחצי חודשי עשב ירוק ומזין בשנה, ובשאר השנה העגלים מקבלים תוספת של עשב יבש, דגנים ותירס. זה מה יש. בחרנו לגור כאן, ועם זה ננצח.
  • הורמונים. בארץ לא נותנים לבשר הורמונים. נקודה. באמריקה נותנים גם נותנים. באכילת בשר בקר בארץ אין שום חשש שתחשפו להשפעתם של ההורמונים (ויש כזו השפעה מוכחת, דרך אגב, הנכרת בהתבגרות מינית מוקדמת יותר אצל בנות).
  • אנטיביוטיקה. בארץ בקר מררעה אינו מקבל אנטיביוטיקה, אלא אם כן העגל חולה. במקרה כזה, ישנן הוראות על פי חוק המחייבות טווח זמן מספק מסוף מתן הטיפול ועד השחיטה, כך שגם במקרה כזה, האנטיביוקטיקה כבר אינה משפיעה על התזונה שלנו.
  • בשר בקר אורגני. ככלל אצבע, כל הבקר בארץ מקבל בדיוק את אותו האוכל ומאותם היצרנים. בשר אורגני תוצרת הארץ, במקרה זה, הוא מפרות שאוכלות דגנים שלא הונדסו גנטית. נו, שוין. לא שווה את המאמץ או המחיר וללא שום עדיפות בריאותית.
ואחרי שסגרנו את הפינה הזו, הנה שלוש המלצות קטנות שלי לקנייה:

1. קנו בשר טרי. לא קפוא. בעבר הבשר הקפוא הכיל פשוט מים. אח"כ חוקקו חוק שמחייב רמת מינימום של חלבון, אז הייצרנים התחכמו ורובם מוסיפים עתה לבשר הקפוא מים, אבל כדי לשמר רמת חלבון גבוהה לבדיקות מעבדה מוסיפים גם סויה. כדי לשפר את הטעם מוסיפים מונוסודיום. אתם לא רוצים לאכול את זה. אם אתם קונים בשר מופשר, כנ"ל.
2. שומן פנימי ("שיוש", מלשון שיש בשפת הקצבים ואוכלי הבשר). תשאלו, תתעניינו, תראו שיש שומן בנימים שבתוך הבשר, זה אומר שהוא כנראה יהיה יותר טעים.
3. שרשרת הקירור היא מפתח. בריאות הנתח שאתם קונים תלויה מאוד ברמת האיכות של שרשרת הקירור ממקרר בית המטבחיים, הייצרן, המוביל, הספק, הסופר, הזמן ברכב והמקרר בבית. זה נשמע מוזר, אבל בפועל התפתחות חיידקים מזיקים תלויה מאוד באחריות הקצב. אם אתם קונים אצל קצב, תוודאו שהמקום נקי, מבריק ומצוחצח ושהבשר תמיד נראה טוב, רענן וטרי. דברו עם הקצב.

ואחרי גם הפינונת הזו, הנה טיפ של אלופים למתכון מעולה ופשוט פשוט להתמודדות עם נתח צלי, כמו כתף (ותודה לראובן גיליס על המתכון):
1. תבשלו את הנתח כולו, כמו שהוא, במים שיש בהם כמה עלי דפנה ופלפל אנגלי (לא, לא לטגן את הבשר לפני כן ולא לסגור אותו ולא כלום, פשוט לבשל במים ככה). שעתיים בערך, עד שרך (נעצו פנימה שיפוד עץ ותרגישו).
2. במקביל, הכינו רוטב במחבת. למשל, טגנו בצל בשמן זית, הוסיפו פטריות, הוסיפו יין אדום, צמצמו.
3. תנו לבשר להתקרר במים. פרסו אותו עם סכין גדולה.
4. שימו את הבשר הפרוס במחבת ותנו לו בראש 10 דקות חימום עם הרוטב.

מוכן.

By מר קדמוני with 17 comments

עד כמה אנחנו מכחישים?

בשבת, כמו בשבת, פוגשים חברים.
מכיוון שאנחנו (אוקיי, חלקנו) מתקרבים לגיל 40, המערכת אצל חלקנו מתחילה לחרוק. פתאום אנשים מתלוננים כי כואב להם שם או שם, כי הבריאות שלהם ככה וכי המעיים שלהם אחרת. בקיצור, אם בגיל 20 מדברים על תקוות, בגיל 30 על הצלחות, אז בגיל 40 מתחילים לדבר על בעיות....
ידידה שלי היא מאלו שאוהבים לחוש מיחושים. "אם אני לא חולה, סימן שאני לא חיה" או משהו כזה. היא מספרת לי שיש לה שלל בעיות: משקל עודף (למרות שלא ממש רציני), בעיות עור, בעיות עיכול ועוד כמה. כבר לפני שנתיים הצעתי לה לעבור לתזונת פליאו, כי לפחות רוב העניינים שלה קשורים במישרין לתזונה (כמו פצעונים, בעיות עור, בעיות עיכול ועוד). היא הנהנה...
מאז עבר קצת זמן, ושוב מדברים. עכשיו יש לה כבר פרספקטיבה של כל רופא מומחה, מדקר סיני, חולט צמחים, נטורופת והומאופית, מנחש וידעוני ברחבי הארץ. אצל כולם היא כבר ביקרה. אצל כל אחד מהם היא השאירה כמה מאות שקלים, לפעמים עבור ייעוץ כללי, לפעמים עבור תפריט אישי. מכולם יצאה במפח נפש ועם שום בעיה שנפתרה.
השיא היה דף ההנחיות התזונתיות שהיא הראתה לי אתמול, של מדקר סיני שהוא גם רופא וגם מומלץ בחום. וכך היה כתוב שם, שחור על גבי לבן (במו עיני ראיתי), כחלק מתפריט קבוע של המרפא הזה - זה לא תפריט אישי או משהו, ואם זה לא היה מצחיק, זה היה ממש עצוב. הרשימה חלקית ומהזכרון, אבל אני מתחייב לדיוק:
מותר לאכול: פירות, ירקות, פסטות למיניהן, דבש, חלבה, רוטב סויה, חלב סויה, לחם שיפון, גבינות עיזים, מלפפונים חמוצים....
אסור לאכול: עוגיות, חלב, כוסברה (!), פטרוזיליה, חצילים, לחם לבן...
ואני שואל What's the f**k???
מה זה הדבר הזה? מאיפה זה בא? זה נראה כמו גיבוב של מוצרים ומאכלים שבאופן רנדומלי נקבע מי לשבט ומי לחסד. האם על זה מוצדק לשלם 540 ש"ח לפני מע"מ? האם יש סיכוי כלשהו שזה יעזור למישהו?
התעצבנתי.
וגם אמרתי את זה. חמש עשרה פעמים לפחות.
"טוב", ענתה לי, "מה אתה רוצה, בשיטה שלך אי אפשר לאכול כלום. וחוץ מזה, גם ככה אני די עושה אותה והיא לא עוזרת. עובדה, אני לא אוכלת סוכר, רק כפית עם הקפה, ואני לא אוכלת לחם, רק קרקרים דקים משיפון, ואני לא אוכלת מוצרי חלב, אולי רק בארוחת ערב, ואני אוכלת המון ירקות ופירות, ומדי פעם רק קצת תופסת של אורז או תפוחי אדמה בארוחת צהרים, ועובדה: השיטה שלך לא עובדת".
זה רק אני או שהיא מכסה את העיניים? ואת האוזניים?
ואולי התזונה של פליאו סובלת מיחסי ציבור כל כך גרועים או מהסברים גרועים שאני מספק?
בסופו של דיון היא הנהנה שוב. דווקא קיוויתי שאשמע "כן, אולי אני אנסה את זה". באמת קיוויתי שהיא תגיד את זה, אבל לא שמעתי כזה משפט. הרמתי ידיים.
האם יש לכם רעיונות יותר מוצלחים איך לעזור לאנשים להיות מודעים למה שהם מכניסים לפה שלהם?

ואולי זה בכלל אני והרופא-מדקר הזה יודע יותר טוב מה הוא מדבר והכוסברה שאני צורך, יחד עם מחסור חמור בפסטה, עוותו לי את המוח והחשיבה?

By מר קדמוני with 5 comments

הפוסטים הנבחרים של 2010 - חלק ראשון - תזונה

היום, ה 24 בדצמבר 2010, בהתקדש החג (לנוצרים שביננו), זה זמן טוב לעשות סיכום ביניים של שנת 2010, ולפרסם את הפוסטים הטובים ביותר, לעניות דעתו הלא קובעת של הכותב, היינו אני.
טוב, האמת שהיו למעלה מ200 פוסטים השנה, שזה לא מעט וקראתי אחורה את מקצתם, קצת כדי להזכר ולקבל פרספקטיבה. בגדול, אפשר לחלק את הפוסטים לשני נושאים עקריים: תזונה וכושר. מכיוון שיש לא מעט פוסטים ששמחתי לחזור אליהם ולהתרענן חשבתי לחלק גם את רשימת הנבחרים הזו לשניים. חלק ראשון היום, רק פוסטים על תזונה, וחלק שני יפורסם בשבוע הבא, ועיקרו פוסטים על כושר. בין לבין היו גם פוסטים שונים ומשונים אחרים ואת מיעוטם שווה לציין גם.
אז בלי בלבולי שכל נוספים, הנה הרשימה הלא-מחייבת והלגמרי אישית של הפוסטים שנראים לי שווים קריאה גם בדיעבד:

פוסטים על תזונת פריימל:
רשימת קניות של דברים שמאוד כדאי שיהיו בבית
האם מקבלים דכאון אם לא אוכלים פחמימות?
האם תזונת הפריימל היא מאוזנת או שאנשים פשוט בלחץ?
ובהקשר זה, עד מתי אנשים יאמינו ששומן הוא אבי כל הרע? נמאס כבר לשמוע את זה, לא? יש הרבה הוכחות שהשומן הרווי מהחי אינו מזיק.
פוסט נחמד במיוחד על קצת מסקנות תזונתיות מעמים ברחבי העולם לגבי התזונה המומלצת והקשר לבריאות.
וגם: איך לאכול בריא יותר בפסח - טיפים והמלצות.
סיפורים של חברים – ארבעה סיפורים קצרים, ולקחים בצידם
וכשורה תחתונה: מכתב גלוי לשר הבריאות על ההבלות והסיכון שב"פירמידת המזון" אותה משרד הבריאות מקדם ללא הצדקה.

כמה פוסטים על צמחונות (טרנד שתופס תאוצה פוליטית ו"בריאותית"):
הקשר שבין צמחונות לשלום או האידאלים היפים מול המציאות האכזרית.
על צמחונות והספר "מחקר סין" שמהווה עד היום את התנ"ך המחקרי של הצמחונים ולמה יש איתו בעיות רבות.
על הבעיה המוסרית של חיטה מול האנלטרנטיבה הלא-חקלאית.
ועוד על הצמחונות ולמה הבסיס המוסרי שלה רעוע מלכתחילה.
ולבעלי קיבה חזקה: כיצד להמנע מעצירות...

על דיאטות וירידה במשקל כתבתי גם:
האם שיטות שונות של דיאטה משנות להצלחה לרדת במשקל ומה עדיף?
מה יכול לסייע לירידה במשקל והאם משנה כמה מהר יורדים במשקל?
ואפילו, יעילות של צום כחלק מהתזונה (יש עוד הרבה מה לכתוב על הנושא הזה - אמשיך השנה).

פוסטים אישיים, בעיקר על עצמי:
הוכחה חד משמעית לכך שאני אנושי לגמרי
פוסט חושפני על למה שיניתי את הכותרת של הבלוג ומה זה אומר עלי
וגם, סיפור לא יאמן על מקרה שקרה לי בשדה התעופה,
וגם התבוננות ועצב על הכרמל שלי שנשרף.

ולסיום: הפוסט האהוב ביותר (עלי)

אהבתם?
סיפרתם לחברים שלכם/שלחתם להם לינק?
יאללה, שבת שלום.

By מר קדמוני with 2 comments

מהיום - קדמוני גם בפייסבוק

לאור דרישת הקהל, ולמרות שאני לא גיק מי-יודע-מה, הנה יש לבלוג הזה דף פייסבוק של ממש.
השם קצת שונה (מר קדמוני), כי כמו שאתם מבינים, אני כל החיים במסע חיפוש...ואולי השם שם ישפיע גם על השם פה, או להיפך.
אחד האתגרים שלי הוא באמת להגדיל את קהילת הקוראים של הבלוג הזה באופן משמעותי, כדי שעוד אנשים יוכלו לשפר את איכות החיים שלהם, להנות מאוכל מעולה, ולהיות בריאים!
אתם יכולים לעזור להפיץ את המסר, ואני מקווה שעם הזמן, באמצעותכם, אלמד להשתמש כמו שצריך בפלטפורמה הזו של פייסבוק (זה נשמע מה זה אנכרוניסטי, סורי). בינתיים לא לדאוג - אני כותב כאן ומקשר שם.
יאללה - הרשת החברתית של הקדמונים יוצאת לדרך!

אה, כן - יש מעכשיו גם קופסת לייקים כאן בבלוג מצד שמאל, אז שיהיה לכם בתיאבון ולא לשכוח להקליק ביציאה.

By מר קדמוני with 1 comment

מתח עם משקולות בקלי קלות

(טוב, לא ממש בקלי קלות, אבל בערך).
עליות מתח הן תרגיל כח בסיסי בעולם הכושר של קרוספיט. תנסו לדמיין את קרוספיט בלי עליות המתח... תנסו לדמיין חזק.... נכון, אי אפשר. כי בלי עליות מתח, איך נעשה את פראן או סינדי, איך נעשה butterfly kip ואיך אחרת נייצר לעצמנו יבלות בידיים? טוב, אז סיכמנו עליות מתח הן בסיס. ועליות מתח עם משקל, זו כבר עליית מדרגה ודרך נהדרת לפתח כח.
העניין הוא שתמיד היה לי קשה לבצע עליות מתח עם משקל. יש שלוש שיטות מרכזיות לבצע מתח בהוספת משקל:
הדרך המקובלת היא להחזיק משקולת יד בין שתי כפות הרגלים. ועל זה אני אומר: נו באמת. זה עובד יופי במשקלים נמוכים, אבל אם המשקולת כבר חוצה את קו ה 10 ק"ג, וודאי שב 20 "קג וצפונה, להחזיק את המשקולת רק ע"י שיכול והצלבת הרגליים נעשה אתגר. הן נוטות להחליק וליפול, וכך בדיוק שברתי את השלב התחתון בסולם השוודי שלי. נפלה לי המשקולת על השלב, ובום, טראח, מה קרה? השלב נשבר, השלב נקרע (את המשפט האחרון יש לקרוא בניגון הספר "מעשה בחמישה בלונים"). באסה.
אחרי שנחמץ ליבי על הסולם שלי, עברתי להשתמש בתיק גב ישן. העמסתי לתוך התיק פלטות של משקולות, לפי הצורך, והופ, למתח. זו שיטה די טובה, אבל יש לה חסרונות: זה לוחץ מעט על הכתפיים, ודווקא הכתפיים חשוב שיהיו ב 100% יכולת בזמן עליות מתח. חוץ מזה, מעצבן גם להעלאות ולהוריד את התיק בסוף. הפלטות גם עלולות להצליף לכם בגב במשקל גבוה.
שיטה שלישית היא חגורת-משקולות תוצרת בית. בלי פאניקה. קוראים אדוקים בעלי זכרון טוב אולי זוכרים כי לפני מספר שבועות הוצאתי לאימון שק אימון אגרוף ישן. השק הזה היה תלוי בעבר באמצעות שרשרת ברזל מהתקרה. עכשיו, כשהוצאתי אותו מהמחסן, גיליתי לפתע שיש לי שרשרת חלודה, שבכל אחד מקצותיה יש שאקל קטן וחזק. וואללה. לקחתי את השרשרת, הקפתי מסביב למותניים, חיברתי עם השאקל מלפנים וקיבלתי "חגורה" עם זנב ארוך של מטר לפנים. בקצה ה"זנב" יש עוד שאקל! עכשיו זה פשוט: לוקחים את קצה ה"זנב" וכורכים מסביב למשקולת יד במשקל שאתם בוחרים, והופ'לה, אתם מחוברים מהמותנים למשקולת.
בהתאמה נכונה של אורך המשקולת אתם יכולים גם לדאוג שהיא תשאר על הרצפה בדיוק עד שאתם תלויים על המתח, וכך אתם לא מתעייפים עוד לפני שהתחלתם לבצע את העליות אל המתח (וואו, אין לי דרך פשוטה להסביר את זה. אני מקווה שעקבתם). למי שמתקשה הנה צמד תמונות (שנראות, אני מצטער, כמו במרתף עינויים, אבל זה עובד בובה, תאמינו לי).

טיפ לאלופים לשדרוג: כדי שהשרשרת (חגורת הצניעות הזו) לא תציק לכם במותניים, פשוט קחו מגבת ישנה, גלגלו אותה מעט, שימו על המותניים, ומעליה כרכו את השרשרת כמו חגורה. המגבת תתן לכם את הריפוד הנדרש במותניים ושרשרת הברזל לא תציק. באחריות.
שורה תחתונה: בכל חנות לחומרי בניין אפשר לקנות שרשרת ברזל פשוטה באורך 2 מטר ועוד שני שאקלים. הסיפור הזה יעלה לכם משהו כמו 20 ש"ח, והנה רכשתם לעצמכם אביזר אימון מהמעלה הראשונה לפיתוח כח.
חמוד, לא?
וקטנה לסיום: הערב עשיתי אימון שהשאיר אותי מותש ושלקח לי הרבה יותר זמן (ואנרגיה) ממה שציפיתי. 21-15-9 של עליות מתח גבוהות - עד שהחזה נוגע במתח, כפיפות מרפקים על טבעות (טבעות בגובה 10 ס"מ) וגולת הכותרת: פרונט סקוואט עם 58 ק"ג. הכל לקח 19:38.

האם גם אתם מתאמנים לפעמים עם עליות מתח עם משקל? איך?

By מר קדמוני with 5 comments

למה שיניתי את הכותרת של הבלוג!

יש לי את הבלוג הזה כבר ארבע שנים.
ארבע שנים!
במהלכן פרסמתי 976 פוסטים (לא כולל זה). וואללה. זה זמן טוב לעצור לרגע ולהתבונן אחורה, וגם קדימה. לאן הבלוג הזה הולך, ולמה. מה הוא מייצג, מה הוא מספר, ואיך הוא מזוהה.

קרוספיט ישראל ככותרת לבלוג התחילה כדי לחבר בין עולמות שעד לפני ארבע שנים לא נפגשו: קרוספיט וארץ הקודש. התבוננות בארכיון הבלוג מראה כי התחלתי ב100% פוסטים על קרוספיט ולאורך הדרך יותר ויותר נפח ניתן לתזונה ולבריאות בכלל. במקביל נהניתי לראות את הבלוגים והאתרים החדשים שנוספו לקהילת הקרוספיט והיא הפכה לעובדה בארץ, ולאחרונה, סוף סוף גם אתרים ובלוגים על תזונה קדמונית. אז כמו שאומרים האמריקאים: "that being said", הבלוג הזה צריך להחליט מה איתו עכשיו. רבותינו אמרו "מכלל לאו אתה אומר הן", כלומר, על דרך השלילה אפשר ללמוד הרבה על החיוב, אז כדי להחליט, עשיתי קצת חושבים ובצעתי אלימינציה של האפשרויות העומדות בפני, וחשבתי לשתף אתכם בממצאים.
1. אני לא מכון קרוספיט. יש את עומרי, איאן, צבי ועוד כמה אבל לא אני. אני לא מתפרנס מהדרכת ספורט או מאימון, ולא רואה או מחשיב את עצמי כמאמן כושר. אני בכושר, זה כן, ואני אוהב את זה (אוי ואבוי), אבל כנראה שאני כבר לא צריך לקרוא לעצמי "קרוספיט ישראל", אלא מסיבות נוסטלגיות. קרוספיט הוא כבר חלק מהזהות שלי, אבל לא נכון עוד שהוא יאפיל על הזהות של שאר הבלוג הזה.
2. אני לא תזונאי. לא למדתי 4 שנים תזונה ואני לא ממליץ לאנשים לאכול לחם מלא כמו ש 99% מהתזונאים עושים. אני בהחלט פריק של תזונה בריאה, וקורא על זה הרבה המון. אני גם (*זהירות ספוילר*) אוהב לכתוב על זה. אני חושב שרוב מוחלט של כותבי התזונה הבריאה בארץ חיים עדיין בסרט שחור לבן בו השומן הוא רע, בשר הוא אויב ופחמימות מלאות סיבים יצילו את העולם. אני לא כזה.
3. אני לא רופא ולא חוקר. לעומת זאת, אני קורא מחקרים, ויש לי זכרון של פיל ואוזניים של ארנב. למרות שלא עשיתי דוקטורט בביוכמיה או ברפואה (ודווקא כן עשיתי תארים בפסיכולוגיה, בתיאטרון, ובמנהל עסקים) אני לא מרגיש שום צורך להתנצל על זה. אני לא חושב שההשכלה הפורמלית מחסנת אנשים מטעויות שיפוט או דעות קדומות. אני אחראי לחיים שלי ושל משפחתי ולבריאות שלי, ואני חושב שאני עושה עבודה די טובה, לעזאזל. יש לי דעה, וזה טוב.
4. אני לא חי על הירח. לא באמריקה של רק-מזון-מהיר ולא בחוות בודדים שמגדלת בעצמה אווזים וחסה. אני חי בישוב רגיל בגליל, עובד בחברת היי-טק, יש לי משפחה עם ילדים שגדלים מהר (מאוד), שאוהבים פיצה ושוקולד נוטלה (אבל גם סטייקים, ירקות בתנור, סלט וטחינה, תודה לאל). אני לא נותן המלצות שאי אפשר ליישם בחיים האמיתיים.
5. אני לא קיצוני. אני לא שורף פרוות וחזיות, ואני לא ממליץ על דיאטות של רק תפוחי אדמה (או "דיאטת לחם" ושאר הבלים), אני לא רץ מרתון או עושה איש ברזל, אני לא מפתח גוף או מרים משקולות בנות חצי טון, אני לא צמחוני ולא אחד שאוכל רק בשר. אני לא מחבק עצים אבל גם לא מזהם ומשתדל למחזר. אני משתדל לחיות בשלום עם העולם הזה ולאפשר לו לחיות בשלום גם איתי. משתדל לחיות בדרך האמצע הנכונה לנו כבני אדם מבחינה פיסית ותזונתית.
6. אני לא שמן, לא חולני ולא לוקח תרופות. כמו שאני גם לא אוהב יועצי נישואים גרושים, מומחי תזונה שמנים, מומחי לב מעשנים וסנדלרים יחפים. אם התזונאית שלכם שוקלת 50% יותר ממה שהיא צריכה, אולי היא לא צריכה להיות התזונאית שלכם. אני ממליץ לכם דברים שעובדים אצלי במציאות ויש להם הוכחות בפועל.
7. אני לא אתלט מקצועי. זה לא שנולדתי מחונן גנטית ואני עושה ספורט באותה הקלות שאחרים יורדים במדרגות. ממש לא. נתוני הפתיחה שלי לעולם הקרוספיט היו גרועים למדי (שריונר במילואים בעודף משקל ובחוסר מוטיבציה). בכל זאת, זה עבד ועובד ואני מרגיש בכושר מצוין. אם אני יכול, כל אחד יכול. זו לא גוזמה במילימטר.

בסוף בסוף, זה רק אני כאן. זה מה שאני מציע. זה מה שאני יודע לתת. זה מה שאני מקווה שאתם רוצים לקחת.
אני אוהב אתכם, את הקוראים של הבלוג הזה.
התגובות שלכם משמחות אותי ועושות לי את היום,
גם המיילים שאני מקבל עם שאלות או מחשבות,
כך גם ה"חבר מביא חבר".
אני תמיד מתגאה בסיפורי ההצלחה שלכם ובעובדה שהצלחתי במשהו קטן לשפר את איכות החיים של מישהו או מישהי.
כזה אני.
אז בסופו של יום נשארו כאן רק שניים שמשפיעים על התוכן של הבלוג הזה: אני והאדם הקדמון. אני בהווה והוא מהעבר. ביחד אנו מנסים לתרום לבריאות האישית של הקוראים כאן (כבר אמרתי שאני אוהב אתכם?).
ולכן, הדעאל הקדמון היא כותרת שהצחיקה אותי ונראה לי שמשקפת לא רע את מה שאני כותב כאן. על עצמי, מעצמי, ובגיבוי של החבריקו מהעבר - מר קדמוני.

תשארו בסביבה, אני לא הולך לשום מקום.

By מר קדמוני with 14 comments

עקרי ההבדלים בין גישות התזונה השונות

הפוסט הזה לא עוסק בדיאטה מבחינת "ירידה במשקל" (על זה נכתוב בנפרד), אלא במשמעות "תזונה נכונה".
מאז שתזונת הפליאו התחילה לצוץ לפני כמה עשורים, היא המשיכה להתפתח ולהשתכלל, וככמות השנים שעברו, כך כמות הגרסאות וה"שיטות" השונות שנובעות או מתייחסות לדיאטת האדם הקדמון כמפתח לאיכות חיים, בריאות והתאמה לגוף האנושי.
מן הסתם, הגישות השונות מתאימות לאנשים שונים ואין הוכחות חד משמעיות ש"חלב זה תמיד רע" או "קטניות הן מיותרות". מאידך, כלל השיטות הללו יש מכנה משותף, ויחסית לתזונה המערבית - גדול בהן הדמיון על השוני.
ככלל, גישות אלו (1) מעודדות צריכת שומנים רווים מהחי והמעטת שומנים מהצומח (2) נמנעות מצריכת פחמימות מעובדות וסוכרים. הן נבדלות בהמלצותיהן לגבי כמות השומנים וכמות החלבונים המומלצת, וכן ביחס לאורז, קטניות ועמילנים (לאכול או לא), וביחס לצריכת מוצרי חלב (כן/לא/מעט), וכן ביחס לצום ועוד פרמטרים. מכל מקום, יחסית לכמויות העצומות של פחמימות שאוכלים בתזונה המערבית המקובלת, אלו הבדלים קטנים מאוד.
אז כדי לעשות קצת סדר בבלאגן, ניסיתי לעשות מפה ראשונית ולא מחייבת של מיקום כל אחת מהשיטות המרכזיות או ששונות באופן מהותי על פני מפת אבות המזון (הקליקו להגדלה. פידבק והערות יהיה נחמד לקבל). קוטר המעגל מייצג את כמות החלבונים המומלצת בשיטה ומיקום המעגל הוא על פני שני הצירים המרכזיים: שומנים ופחמימות. הפרה מייצגת עמדה חיובית לגבי צריכת מוצרי חלב וגודל הפרה מייצג עד כמה זה משמעותי בתפריט...
הרעיון למיפוי הגיע לי מהבלוגרית המכושרת מליסה, שעשתה מיפוי נחמד אך פחות אינפורמטיבי לטעמי.
בקיצור, התייחסתי רק לנציגים הבולטים במגמת התזונה הבריאה:
לפליאו, ולנציגו עלי אדמות כרגע - רוב וולף (שלא מסכים בכל דבר עם פרופ' קורדין, אבל זה בקטנה),
לגישת הפריימל, של מארק סיסון (המעודד צריכת מוצרי חלב שמנים במידה מוגבלת),
לשיטת אטקינס (המונעת פחמימות כמעט כליל ומעודד מוצרי חלב חופשי),
ול Perfect Health Diet שאינה כה מפורסמת אך מעניינת (אותי).

קראו והגיבו.

By מר קדמוני with 14 comments

ריצה - קצת אחרת


שבוע טוב. הערב, קריר ונעים, יצאתי כהרגלי לריצה.
אני מעולם לא הייתי רץ דגול. ההיפך. אבל אני מקפיד לעשות פעם בשבוע לפחות אימון ריצה. בדרך כלל זו או ריצת 4.8 ק"מ, או 6.5 ק"מ (אלו שני מסלולים קבועים שיש לי, האחד בתוך הישוב וזה טוב בעיקר בלילה, והאחר בשדות, וזה טוב לשעות היום וכשאין בוץ. שני המסלולים הרריים - כלומר, בעיקר עליות וירידות ומעט מאוד מישור. בריצת החמש אין בכלל מישור, בריצת ה6.5, בערך חצי מהמרחק). לחילופין, אני מבצע אימון אינטרוולים של 5*400, 10*200 או טבאטה ריצה או כל מיני אימונים אנטרוולים אחרים, ובלבד שיהיו קצרים ועצבניים. כאמור, על פי רוב יש לי אימון ריצה אחד בלבד בשבוע וזה מתאים לי ואני אפילו משתפר לאט לאט. (כן, אני יודע שזה מעט מאוד ריצה יחסית לחברי המכורים קשה לריצות, אבל אני סבור שזה מספיק בהחלט לשמור על כושר סביר ויעיל).
קיצור של עניין, הערב החלטתי לשנות את הרגלי ולרוץ את ריצת ה 4.8 ק"מ באותו מסלול קבוע אך מהסוף להתחלה. כלומר, זהו מסלול מעגלי שמתחיל ונגמר אצלי בבית, ותמיד אני משום מה מתחיל בירידה של 800 מטר, אח"כ עליה של 2400 מטר, אח"כ ירידה שך 1600 מטר והופ, הגעתי חזרה. הפעם רצתי הפוך והמסלול התחיל מיד בעליה של 1600 מטר, ירידה של 2400 ולבסוף עליה של 800 מטר. לכאורה, אמור להיות אותו הזמן. בפועל, לקח לי דקה שלמה יותר מאשר הקצב אותו עשיתי במוצאי השבת שעברה בדיוק. 26:56 במקום 25:56 לפני שבוע.
מה קרה? (ולמה זה מעניין מישהו בכלל).
ברמת העובדות, התחלתי כשאני רענן עם העליה דווקא וכנראה זה התנקם בי אחר כך. אבל הענין הוא לא הדקה אלא התובנה שפשוט נצמדתי לתבנית אחת יותר מדי זמן. אני בטוח שאחרי כמה ריצות "הפוכות" כאלה לא יהיה הבדל מבחינתי בין שני המסלולים, ובכל זאת - תמיד רצתי באותו האופן והדבר משלם מחיר באובן היכולת להעריך נכונה התקדמות, מאמץ וסבולת. קרוספיט, כשיטה, חרתה על דגלה את הרנדומליות ואת היכולת להתמודד בצורה איכותית עם כל מטלה פיסית. והנה, מבלי משים, התגנבו גם לתוך משטר האימונים הרנדומלי מאוד שלי, קבעונות והרגלים קטנים אבל נבזיים. פתאום, רק לרוץ לכוון האחר ואתה מאבד 4% מהיכולת. לא הרבה ולא קריטי אבל מלמד את החשיבות בלבדוק כל הזמן את עצמנו: האם אנחנו ולא שבויים בתכנית האימון שלנו? האם אנחנו שוברים את ההרגלים ואת השגרה ונותנים לגוף התמודדויות חדשות? (אולי זה פעם לרוץ בלילה ופעם בבוקר, פעם מעט ופעם הרבה, פעם אחרי צום ופעם אחרי אוכל, פעם בשילוב אנטרוולים ופעם בקצב אחיד, פעם במישור ובפעם בהרים, פעם באספלט ופעם בשטח, פעם יחף ופעם לא, פעם בקבוצה ופעם לבד, פעם עם שעון ופעם בלי, ועוד ועוד - וזה גיוונים רק בריצה).
מתי גיליתם בפעם האחרונה שאתם משלמים מחיר על ההרגלים שלכם ?

By מר קדמוני with 3 comments

אני אנושי


אם היה ספק, אז עכשיו זה ברור. אני אנושי. ומעשה שהיה כך היה:
באחד הימים של חנוכה האחרון בילינו עם הילדים בעיר העתיקה של ירושלים. עמוק לתוככי השוק, לרובע המוסלמי ולרובע הנוצרי, לבורות המים (יש אחד מדהים בתוך הכנסיה הקופטית שמעל לכנסיית הקבר) ולדוכני הבקלאווה והכנאפה. דקה מהעיר ואתה בחו"ל. ריחות ומראות אחרים, ותמיד כיף שם. לא עשינו הרבה קניות, רק שתיים: בדוכן אחד קנינו יוגורט עיזים מיובש תוצרת דמשק (זה מן עיגול של גבינה מלוחה מאוד ויבשה וזה אחלה לגרד מעל חביתה או סלט). בדוכן אחר קנינו חלבה. חלבה. לבנה ושנראית "רגילה" לגמרי, אבל היא עבודת יד של איזה מומחה ערבי שיודע מה הוא עושה.
חלבה היא בלתי פריימל בעליל. היא שומשום טחון המלא דבש וסוכר. פחמימה נטו, ובעיקרה מבוססת סוכר. רק מה, טעמתי מעט, (מתוך כבוד לאשתי שבחרה), והתאהבתי. באמת באמת טעים. אז במהלך השבוע האחרון, בו אני מצונן רצח אז גם עושה הרבה פחות ספורט מהרגיל (בכל זאת, חייבים לתת לגוף לנוח), נישנשתי פה ושם בערב עם הקפה, איזו חתיכת חלבה נחמדה. לא כמויות אבל בהחלט הרבה יותר סוכרים מהרגיל אצלי. לא שיש בזה משהו איום ונורא, אבל הילדים הסתלבטו עלי חופשי: "אבא, מה קרה שאתה אוכל פחמימות, נשברת?" ממזרים שלא מפספסים כלום.
אז זהו, שלא שינתי מאומה בתפיסות שלי, בהרגלים שלי או באי-ההזדקקות לסוכר. סתם, אני חושב שזה נכון להרשות לעצמך דברים שאתה אוהב, כל זמן שזה במידה ושזה לא חלק מהתפריט הקבוע שלך. בסופו של יום האדם לא נועד לעבוד בתבניות קבועות וקשיחות, אלא להשתנות, להתנסות, ולגוון. זה בריא בספורט וזה עובד גם בתזונה. חוק ה20/80, היינו תהיו 80% בסדר ותפרגנו לעצמכם חופש ב 20% הנותרים, הוא כלל אצבע לא רע לדעתי. אני לא בטוח שחתיכת חלבה מחזיקה על הכתפיים שלה 20%, אבל ניחא.
מכל מקום, בינתיים נגמרה החלבה.
ספרו לנו: מהי החולשה שלכם?

(תמונת פליקר של aramisben)

By מר קדמוני with 5 comments

איזה אומגה 3 - מדגים או מצמחים?

בשבת התארחתי אצל ההורים של אשתי. כטוב ליבנו ביין ובן המנה העיקרית לקינוח (שקדים ופירות, תרגעו) התפתח דיון מסביב לאומגה 3. למה צריך את זה בכלל, למה זה טוב ומאיזה סוג כדאי לצרוך (ו*סליחה* - האם זה עושה גרעפצים). כאלה אנחנו - עדינים.
דרך נס צצה על השולחן קופסה שחורה ומהודרת של כמוסות האומגה 3 חדשות העשויות מצמח המרווה. מארחי השתכנעו שזה עושה קסמים בריאותיים ולכן קנו קופסה (240 ש"ח), והחליטו לנסות ולראות מה הולך. האמת, אחלה. טוב לראות שיותר אנשים נחשפים לחשיבות של הגברת צריכת אומגה 3 מכלל הצריכה של השומנים כיום. מאידך, אם כבר צורכים כמוסות אומגה 3 (ולא עוברים לגרינדלנד כדי לאכול כלבי ים), אז חשוב לבחון האם כמוסות המרווה החדשות עדיפות במשהו על כמוסות הדגים, או שמא ההיפך הוא הנכון.
כדי להבין יותר הנה הרצאונת קצרצרה:
אומגה 3 הוא שם מקוצר של משפחה של חומצות שומן בלתי רוויות שהגוף שלנו לא יודע לייצר ולכן כולו מגיע מהתזונה (זה נכון גם לאומגה 6). יש עוד כמה משפחות שומנים בבלוק (אומגה 6, אומגה 9 ועוד כמה), רובן משפחות פשע שברבות השנים הוציאו שם רע לכלל השומנים. משפחת האומגה 3 לעומת זאת היא משפחה טובה מאוד. היא נלחמת ברמות השומנים בדם, ברמות הכולסטרוחל, היא מפחיתה את הסיכוי להתקפי לב ואפילו מונעת דלקתיות ועמידות לאינסולין, ועוד פעולות סודיות מעבר לקווי האויב שאסורות עדיין בפרסום...
החשיבות של אומגה 3 היא ביחס שלה לעומת אומגה 6 מכלל התזונה. בחברות של ציידים לקטים היחס הזה עומד על משהו כמו 1:1 במקרה הטוב או 1:4 במקרה הרע (4 אומגה 6 על כל אחד אומגה 3). בתזונה שלנו, המערבית, היחס הוא יותר 1:20 או גרוע מכך. לכן תוספי האומגה 3 מטרתם להעלאות את רמת האומגה 3 ולשפר את היחס ומכאן לשפר שלל תפקודים גופניים.
עד כאן הקדמה ורקע כללי.
כשמתבוננים בפרטים, זה נהיה מעניין, כי בתוך משפחת אומגה 3 יש מספר חומצות שונות. המפורסמות ביותר והמעניינות כרגע הן ALA, EPA ו DHA. החברות האלה נבדלות זו מזו באורך השרשרת הכימית המרכיבה אותן. ALA היא קצרה יותר מהאחרות. לא נורא. רק שהעניין הוא שהמחקר הרפואי שנעשה על שלל היתרונות של אומגה 3 מצא את עיקר היתרונות ב EPA וב DHA, לא ב ALA.
כדי שיהיה פשוט תזכרו: ALA קיים במקורות אומגה 3 צמחיים (כמו שמן פשתה, שמן זית, שמן מרווה ועוד). EPA ו DHA מגיעים אך ורק מדגים. חד וחלק.
מה שמעניין הוא שהגוף האנושי יודע להפוך (לסנטז) את ה ALA לחומצות הארוכות יותר, אם כי הוא עושה זאת ביעילות נמוכה מאוד (משהו כמו 5% אצל גברים, ובאחוזים מעט טובים יותר אצל נשים). הנה מקור מחקרי להנאתכם. כלומר, צריכה של ALA טובה, כי היא מגבירה את כמויות ה EPA ו DHA אבל (כנראה) לא כשלעצמה. עוד נתגלה כי הסנטוז מ ALA לשרשראות הארוכות מתרחש ביתר יעילות כשאין אומגה 6 בסביבה כלומר הפחתה של מקורות שומנים מהצומח העשירים האומגה 6 (כמו שמן תירס, סויה ואחרים) תסייע בסנטוז של שומני אומגה 3 המגיעות מ ALA.

או קיי, אז מה המסקנה?
באותה הכמות של קפסולה (בדרך כלל 1000-1500 מ"ג) יש הרבה יותר תועלת אם צורכים ישירות את השרשראות הארוכות, שמקורן מדגים, מאשר אם צורכים את הALA שמקורו בצומח. תוסיפו לזה את העובדה שקפסולות המרווה עולות בערך פי 3 ויעילותן בערך שליש (במקרה הטוב), קבלתם יחס מחיר:תועלת של 1:10
אני מעדיף כמוסות אומגה 3 מדגים, והנה המחשבון של רוב וולף על כמה כמוסות כאלה כדאי לצרוך ביום.

(יש הרבה מקורות לנ"ל ברשת. אצל מארק, אצל fitsuger, אפילו בוויקי).
מחשבות מישהו?

By מר קדמוני with 65 comments

עיצוב חדש לבלוג

(אם לא שמתם לב).
בכל מקרה, אני עדיין משנה ומנסה מדי פעם, אז העסק עוד לא סופי 100%.
הכוונה העקרית היתה להקל על ההתמצאות.
מכל מקום, פידבק חיובי בלבד יתקבל בשמחה.

By מר קדמוני with 2 comments

פוסט לא שגרתי

הבלוג הזה לא עוסק בפוליטיקה (ממש ממש לא) אלא בחזרה לשורשים שלנו כבני אדם - בשאיפה לכושר בסיסי וטוב יותר; בשאיפה לאכול מזון טבעי ומתאים יותר לגוף האנושי; בניסיון לספוג את הויטמינים שלנו מהשמש ומהמזון ולקבל די שינה ואורח חיים מהנה, בריא ומספק. בזה הבלוג עוסק ללא ספק. אבל לפעמים החזרה לשורשים ולמקורות היא גם החזרה לאמא אדמה, היא השיבה אל הבסיס הפשוט של אדם וביתו, משפחתו ומגוריו, הקהילה, המדינה והארץ. על זה מדבר יואל זילברמן. יואל הוא שכן שלי אבל אנחנו לא מכירים אישית. הבית שלו נמצא משהו כמו 2 ק"מ מהבית שלי. ממש מעברו האחר של הואדי הקרוב. אנו רואים את אותה המציאות.
יואל מדבר דברים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב. לא חייבים להסכים עם כל מילה, אבל לדעתי כדאי מאוד לשמוע. זה לוקח 10 דקות אבל זה חשוב לזהות שלנו, לעתיד שלנו, ולהווה של כולנו.



By מר קדמוני with 1 comment

סוף סוף חורף - אז מה עושים?

Cuba Gallery: Cinematic / rain / landscape / umbrella / beautiful / lightroom preset / rose vogue / romantic / water / love

נו, סוף סוף קצת גשם ומיד כולם מתחבאים בבתים, רואים טלוויזיה וטוחנים שוקולד. קר, רטוב, בוצי, וגם חושך מוקדם - אז איך אפשר לשמור על כושר בתנאים האלה? מכיוון שידעתי שעלולים להיות לחלקכם תירוצים "למה לא לעשות ספורט" (בבית אי אפשר להתאמן עם משקולות ואי אפשר לרוץ) אז הנה מספר עצות של אימונים שקל לעשות גם במזג אויר קשה/טוב (אוהב חורף שכמותי):
  • עמידת ידיים. ליד קיר, בבית, עם גרביים בלבד (אתם לא רוצים להשאיר סמני נעליים על הקיר שלכם), תרגלו עמידת ידיים. מתקדמים יעשו כפיפות מרפקים בעמידת ידיים, ומתחילים פשוט יעמדו ליד הקיר כמה שיותר זמן. אחלה אימון לכתפיים. שמעתי שנזירי שאולין מתבקשים לעמוד כך לפחות 4 דקות רצוף, אז יש לכם מה להתאמן אני בטוח.
  • שכיבות שמיכה/כפיפות בטן/סקוואט: כל שילוב של החברים האלה הוא סבבה. אני ממליץ על טבאטה (20 שניות עבודה, 10 שניות מנוחה, כפול 8 סיבובים, עבור כל אחד מהתרגילים)
  • קפיצות חבל. תמיד טוב. אימון חביב יהיה 500 קפיצות כפולות בחבל. מתחילים יעשו עשרה סבבים של 10 קפיצות כפולות, למשל. וכל טווח באמצע יהיה טוב גם כן.
  • אימון אכזרי ופשוט, ואין כמוהו לבית ולערבי חורף: 150 בורפיז על זמן.
  • צעדי ענק עם כדור כח של 7 ק"ג מעל לראש. יש לכם מספיק מקום בבית כדי להתעייף כהוגן. 150 צעדים יהיו אימון חביב מאוד.
  • בכל זאת - לצאת החוצה ופשוט לרוץ (ארוך או קצר, רציף או אנטרוולים - תלוי בכם). יש כיף מיוחד בריצות חורף, ביחוד שמטפטף קלות. עשיתי זאת אמש (5 ק"מ) וכשלבשתי את חולצת הריצה הארוכה ואת הכובע לא היה כמותי מאושר. והערה על ריצה במזג אויר קשה: לפני חודשיים פגשתי, במסגרת העבודה, בנקאי מנורווגיה. קשקשנו על התחביבים שלנו ומיד גילינו ששנינו פריקים של ספורט. הבחור (בן 60 בערך), רץ כל בוקר 8-10 ק"מ. הצדעתי לכבוד ולנחישות הנורווגית ושאלתי אם לא קר מדי לפעמים. הוא אמר שעד 19- זה בסדר גמור, אבל אם זה יורד ל 20 מתחת לאפס הוא לא רץ. מפונק שכמותו. רואים שהוא לא עשה צבא אצלנו.
יש לכם רעיונות נוספים? מה עשיתם אתם אמש, בליל הסופה? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 3 comments

יריד ההבלים - עזרתכם דרושה

דברנו כאן לא אחת על מיתוסים מופרכים ועל חצאי אמיתות, על עוותים ועל סלופים המצויים בעתונות ובמחקר בכל הנוגע לתזונה ולכושר גופני. פעם זו אמונה כי השומן אינו בריא ופעם זה שתרגילי משקולות ישאירו אותך גמד (ואז אולי תוכל להכנס לבית האח הגדול), פעם זה מיתוס שחשוב לאכול כל שלוש שעות ופעם זה אמונה שחמאה אינה בריאה או שפירמידת המזון האמריקאית מקדמת בריאות, ועוד ועוד.
נראה לי לעתים שעל כל עשר כתבות בריאות בעיתונות יש אולי אחת שבאמת מקדמת בריאות וכל השאר מקדמות אמונות טפלות, אינטרסים מסחריים או סתם בורות.
אז, אמרתי לעצמי, למה שלא ננסה לארגן את יריד ההבלים הגדול. מכיוון שקוראי בלוג זה הם אנשי דעת, קוראים, מגיבים ומעודכנים בנעשה במרחב הווירטואלי, בואו ננסה יחד לארגן רשימה של כתבות, מקורות, אתרים או מאמרים שהם באופן מובהק מדברים שטויות או מעקמים את האמת (אני נוקט במידת החסד ומניח שרובם עושים זו מאי-ידיעה ולא בזדון, אז "מסלפים את האמת" עלולה להיות אמירה חזקה מדי). עבור כל מקור כזה (שתשלחו לי במייל ו/או בתגובות לפוסט זה), אשמח אם תפרטו מהו הנושא (אוכל, תזונה, ריצה וכו'), מה "הקפיץ אתכם" בעיקר, כלומר מהו ההבל, מהי השטות, מהי האגדה או המיתוס שהמקור משבח ומפאר ולמה אתם חושבים שהוא עושה את זה.
המקורות הטובים ביותר בהבלותם (או אהבליותם) יזכו לפוסט כבוד לדראון עולם.
אתם בעניין? קדימה!

By מר קדמוני with 9 comments

אחת קטנה

אתמול פגשתי את דוד שלי, יוסי גיליס. אחרי שאכלנו קצת הוא שאל אותי אם אני יודע איך אומרים "צמחוני" באינדיאנית?
לא ידעתי.
הוא נתן בי מבט ארוך של קצב שבוחן פרה, ונתן את התשובה:
באינדיאנית, לצמחוני קוראים "ציייד גרוע".

By מר קדמוני with 3 comments

פופאי (או פופי)


אחרי הדכאון של שריפות סוף השבוע, הנה משהו שיחמם קצת את הלב.
ביום שישי הזדמנתי לי, כהרגלי, לחנות ספרים. והנה, במדף אחד גיליתי אוצר בלום: חוברות קומיקס מקוריות של פופאי, חדשות לחלוטין, שהודפסו כאן בשנת 1971 (בה נולדתי), ונמכרות עכשיו מהארכיון במחיר מצחיק של חמישה שקלים ליחידה (גם בהשוואה למחיר המקורי, לירה ושבעים וחמש פרוטות, זה עדיין עסק טוב).
קניתי מיד את כל החוברות השונות שהיו בחנות. שלוש עשרה חוברות במספר. סיפורים נאיביים ועלילה מקרטעת אבל כיף גדול וחיוך מאוזן לאוזן אצל פופאי, אצלי ואצל הילדים. כדי שתאמינו לי, סרקתי את עמוד השער של אחת החוברות, בה פופאי ממריא לחלל.
פופאי הוא דוגמא מופתית לתרבות שלמה שהתפתחה סביב רציונל של תזונה איכותית. בשנות השלושים, בה נולד פופאי, היה מיתוס נהדר לפיו תרד הוא עשיר פי עשר בברזל מאשר כל שאר הירקות, ולכן צריכתו תחזק את הנוער. בפועל, בתרד אין יותר ברזל מאשר בחסה או בכל "ירוק" אחר, והטעות היתה פרי מדידה שגויה (או טעות דפוס), אבל אמונות קל להשריש וקשה לשרש (כלומר, לעקור מהשורש). כך או אחרת, פופאי המלח סתום העין מתהדר בכח על אנושי כתוצאה מצריכה מוגברת של תרד. (האמת שטעות נוספת היא הצמדתה של המקטרת לפיו של פופאי, כי אז בשנות השלושים עישון לא נחשב לבעיה רפואית). והנה נולדה לה דמותו של המלח שוחר ההרפתקאות פופאי, וכולה מתוך מחשבה חיובית - הבה נחנך לתזונה נכונה בדרך של כיף והנאה.
פופאי, כמו גם גברת שמן זית (במקור אוליב), "סבתא זרש", פלוטו ווימפי, כולן דמויות עליהן גדלתי ונחמד לשוב ולפגוש אותם מחדש אחרי שלושים שנה.
אני לא יודע עם תזונת פליאו או פריימל תשכיל להוציא קומיקס מתאים (אחרי הכל, פלינסטונס כבר תפוס), אבל אני בטוח שדרך כיף והנאה ולא רק דרך הפחדה אפשר לחנך לתזונה בריאה וגם להנות מהדרך.
בינתיים נאכל תרד לזכר הימים הטובים. ספרו לנו מתי אכלתם לאחרונה תרד?

By מר קדמוני with 5 comments

הכרמל שלי

גדלתי בחיפה.
אורנים גדלו בחצר ביתי ואני גדלתי בצילם.
בתיכון היינו מבריזים מדי פעם ויורדים לים ברגל, דרך נחל שיח ולפעמים דרך נחל קלח. בילדות היינו אוספים פטריות (אורניות) אחרי הגשם הראשון, חמושים במגפים, ביער באורנים העבות שתחת האוניברסיטה. בימי שישי היינו קבוע עושים פיקניק ב"שוויצריה הקטנה" ומסבירים זה לזה איך נוצרו הצנירים המרהיבים שם. פעמים פגשנו חזירי בר, פעמים חיות אחרות. מדי פעם הלכנו לראות את מערות האדם הקדמון, הנמצאות במורדות הכרמל המערביות, ושם ראינו איך חיו כאן לפני עשרות אלפי שנים, וחשבנו שהיינו יכולים להיות שכנים טובים של שוכני המערות האלה.
הבוקר הכרמל שחור ברובו, ובחלקו עדיין כתום מאש.
האורנים עומדים עשנים ודוממים והאש עדיין לוהטת, רצה לכל הכוונים, שורפת ואוכלת את כל מה שבדרכה - אדם, חי וצומח. "איתני הטבע לעגו לנו היום" אמר אמש בטלויזיה כבאי מצולק, ואינך יכול אלא להרכין את הראש ולהחניק את הגרון. אנחנו כאן אורחים לרגע - הבט סביב. האדם הקדמון שישב בפתח מערתו לפני שלושים אלף שנים, ראה מן הסתם מראות דומים. רכס כרמל שנשרף ואולי גם הוא נס על נפשו, ואולי גם הוא נלכד באש. כאז כן היום - האש אותה האש, והאדם אותו אדם, ויחסי השליטה-אי-שליטה שבין האדם לאש שוררים וקיימים.
השליטה באש היא מהות הציבילזציה, ואיבוד השליטה באש היא עדיין מחריבת הציבילזציה המאיימת מכולם.
סופה של כל שריפה לשכוך, גם שריפה זו תשכך. סופה של האש שנשלוט בה, שנאלף אותה לצרכינו אבל בדרך להשגת השליטה הזו אנו משלמים מחיר כבד ויקר בחיי אדם, בחי וצומח, ובלימוד שיעור כואב על מקומו של האדם מול הטבע. אנחנו יכולים לחיות עם הטבע, לכבוש ולברא אותו לצרכינו, לשים את העצים בשמורות ולגבות כסף בכניסה, אבל הטבע עדיין לא השלים עם כיבושו על ידי האדם, ואתמול הטבע הרים ראש ושאג.
שאגה שטלטלה אותנו, וכלתה בלהבות חיים וצבע.
קשה הבוקר. שחור לנו בלב.

By מר קדמוני with 1 comment

כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן

לא, לא השתתפתי במסיבת חנוכה באיזה גן (תודה לאל, הקטן שלי כבר בכיתה א', אז נחסך ממני השנה הצורך לראות סביבון ענקי יורד מהתקרה, ועשרות זאטוטים נמרחים בריבה ואבקת סוכר). ובכל זאת, המילים, המילים ("כל אחד הוא אור קטן") עושות לי את זה. כזה אני, רגשן.
גם קרוספיט וגם תזונת פריימל (פליאו, קדמוני, או איך שלא תקראו לה) הן מגמות של העשור האחרון, שהתחילו מיוזמה וחלוציות של יחידים, ואט אט תופסות מעמד של כבוד ושל "מיינסטרים" בחלקים נרחבים יותר בציבוריות.
כשאני עושה אימון קרוספיט, בטח אם זה אימון בחזרות מרובות, התגובה המקובלת של אלו שלא ראו אימון כזה בעבר היא: "טירוף". באופן דומה, כשאנשים שומעים שאני לא אוכל לחם, צמרמורת עוברת בגבם ("שום לחם? שום כלום? גם לא קצת? אז מה אתה אוכל בארוחת ערב?" הוא הדיאלוג המקובל). אלו מגמות הנתפסות כמוזרות במקרה הטוב, וכמאיימות על ה"סדר החברתי" של מה נכון ומה לא נכון, במקרה הרע.
אנחנו (מתאמני קרוספיט, אוכלי הפריימל) טורפים את הקלפים ומחלקים אותם מחדש. לקחנו את הקלפים "בריא" ואת "מזיק", את "בכושר" ואת "משמין", ועשינו משחק "רביעיות" חדש לגמרי. פתאום המזיק של אתמול הוא הבריא של היום והכושר של אמש הוא הפעילות הכרונית המזיקה של הבוקר. זה עלול לבלבל לא מעט אנשים (אני חושש שמי שלא קורא את הפוסט הזה בתשומת לב, עלול גם הוא להתבלבל. עמכם הסליחה).
דוגמא מהשבוע: בחמש השנים האחרונות שכב לי במחסן שק אגרוף גדול, כבד ואדום. פעם קניתי אותו, ואפילו השתמשתי בו כדי להתאמן בבעיטות קראטה. אבל כאמור בשנים האחרונות הוא תופס רק שטח רצפה ואבק. לא יודע למה, אבל שלשום הוצאתי אותו ממחבואו, העמסתי אותו על הכתף, מבחינת "סחיבת פצוע", ויצאתי לאימון. (אני לא יודע כמה הוא שוקל, אני חושב שלפחות 30 ק"ג). האימון כלל שלושה סיבובים של 500 מטר ריצה עם השק, 12 קפיצות קופסה 60 ס"מ ו 12 עליות מתח לחזה בכל סיבוב. אני נהניתי, אבל שכנים שראו אותי מתרוצץ עם שק אדום ועצום על הכתף נדו בראשם בייאוש ומלמלו לעצמם: דווקא בחור טוב הדעאל הזה, חבל שהוא ככה השתגע.
מה אומר לכם: קשה לפעמים להיות צודק. אבל, כאמור, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
המגמות האלה, שהחלו בקול ענות חלושה, מתחזקות, גדלות ומקבלות חשיפה ציבורית ובקרוב יהיו הן קול ענות גבורה.

מרגישים ככה? ספרו לנו!
חנוכה שמח (ומה אתם אוכלים במקום סופגניה?)

By מר קדמוני with 5 comments

מה אוכלות המפלצות?

היום נצחק קצת.
טוב, כבר כתבתי כאן לא פעם על הפוביה הציבורית הנרחבת סביב כל מה שקשור לאכילת שומנים (ודאי משומנים רווים). הדעה הרווחת היא שתזונה כזו מקצרת את החיים ומגבירה את הסיכוי להתקפי לב ושאר צרות. אנחנו הרי יודעים שזה הבל מוחלט, ושאין שום קשר בין צריכת שומנים להתקפי לב. עם קשר, או בלי קשר, הפוביה מצריכת שומנים ומזון משותפת גם לשלל מיתוסים על תזונת מפלצות שונות (בהשראת הבלוג Perfect Health Diet).
למשל, ערפדים, ניזונים מדם בלבד (ומזכיר לנו את בני המסאי באפריקה, ששותים דם פרות כחלק מרכזי בתזונה שלהם), ולא סובלים משום התקפי לב (לא הערפדים ולא בני המסאי - לפחות עד שבאפי ציידת הערפדים תוקעת להם מקל עץ בחזה). שתי הקבוצות מתאפיינות גם בבריאות שינים ובאריכות ימים (יתרון קל לערפדים).
גם הזומבים לדורותיהם הם אוכלי האדם ומעדיפים מוח, כליות ולב. הנה פירמידת המזון של הזומבים. (בהערת אגב, אני חושש שפירמידת המזון האמריקאית הרבה פחות בריאה). גם הזומבים בריאים למדי, עד שהם פוגשים את וויל סמית'.
יש עוד כמה מפלצות זכורות לטוב ואולי דווקא ההצלחת המפלצות אוכלות השומן והאדם תרמה לחיזוק הפחד מהתזונה שלהם? מי יודע.
הנה סרטון של מפלצות שנות ה 50 - נאיביות להחריד ומשעשעות בטירוף. לא ככה?

By מר קדמוני with No comments

שאפו למורן

כבוד למורן על הבלוג החדש עם השם הנהדר: "קוקוס להמונים". שווה לקרוא!
יאללה קדימה: קהילת קרוספיט מתפתחת בישראל, ומעכשיו גם קהילת פליאו-פריימל חופפת.
מישהו הרי צריך לקדם את הבריאות במדינה הזו, ואם הממסד לא עושה את זה, אז רק אנחנו נשארנו.

ולסיום סרטון על היקף מגפת הסוכרת, ושווה לקרוא יותר לעומק אצל מורן.


ושאלה: איך אתם מקדמים את המודעות לתזונה נכונה במעגל החברתי שלכם?

By מר קדמוני with 3 comments

מה קרה השבוע?

קוריאה הצפונית תקפה את קוריאה הדרומית,
אוגדה 1000 תקפה את אוגדה 2000 באיזשהו תרגיל,
כמה נשים תקפו איזה שוטר בכיר, או (כנראה) להיפך,
אחרי שבוע רצוף בשטח, תוקף אותך רעב לא מוסבר,
מיקי בן דור מתקיף את התזונה המסורתית ומסביר לעומק את תזונת הפליאו בבלוג חדש-ישן: הדיאטה של דארוין.
ואני מתכנן לתקוף היום איזה אימון רציני.

ומה איתכם?

By מר קדמוני with No comments

עמוק בשטח

בוקר טוב מאי שם.
תרגיל אינסופי במרחבי הדרום, אני והחבר'ה תופסים עמדות מנומנמות, ומתרגלים חום ביום וקור כלבים בלילה. כך זה ימשיך עד יום חמישי.
נו, מילא.
בגזרת המזון, הצבא מדרדר משנה לשנה. מנות הקרב הנוכחיות שלנו כוללות כל אחת 6 (!) קופסאות טונה בשמן כותנה מזעזע, חבילת בוטנים, חלבה ושוקולד למריחה. וקופסת זיתים. מגוון עצום.
לתגבור, קיבלנו גם קבנוס. הלהיט האמיתי היחידי היו כמה אבוקדואים שהזדמנו איכשהו. חד משמעית אנשים הצטרפו לדעה שאבוקדו "נטורל" גם ללא מלח הוא נפלא (רק שרובם עדיין חוששים שאבוקדו הוא שומני מדי).
ככלל, כולם מקטרים ולא מפסיקים להפליץ. סליחה.
בכל זאת, מילואים...
אני מקווה שאתם אוכלים קצת יותר טוב.
יאללה בי

By מר קדמוני with 2 comments

עם הצלחה לא מתווכחים. בדרך כלל.

האמת שיהודים יודעים להתווכח על כל דבר, גם על הצלחות, אז אני מניח שהעובדה שיש סיפורי הצלחות, לא תשנה את הדעה לאחדים מכם. ובכל זאת, ישנם כאלו העשויים להתעודד ולשמוח מסיפורי ההצלחה של אחרים.
הבלוג הזה נולד מסביב לתפיסת כושר (נרחב, פונקציונאלי, בעצימות גבוהה), ועם השנים התפתח ומכסה נושאים של בריאות כללית ובעיקר תזונה. לאורך כל תקופת הזמן הזו, קיבלתי (ואני עדיין מקבל) מיילים ותגובות עם סיפורים של קוראים המדווחים על התקדמות או קשיים ביישום השיטה של הספורט או התזונה (או שתיהן). לפעמים אני חולק חלק מסיפורים אלה כאן. אבל לא תמיד. יש לי לא מעט כאלה "במגרה". אני חולק אותם לפעמים, אבל לעולם לא אחשוף קורא ללא בקשתו.

במשך הזמן קיבלתי עשרות רבות מאוד של מיילים "תומכים", כלומר מפי אנשים שהתנסו בשינוי תזונה ודווחו על חוויה חיובית ותוצאות מצוינות (דרך אגב, רבים המיילים הם על תוצאות שלאו דווקא היו מתוכננות מראש  - כמו העלמות ריח רע מהפה או שינה טובה יותר, תחושה נמרצת יותר ועוד). אבל מעולם לא קיבלתי מייל שאמר לי "שמע דעאל, ניסיתי אבל עליתי במשקל/אני עכשיו מרגיש לא טוב/ זה זוועה/ התפריט הזה עושה לי רע" וכו'). קיבלתי שאלות על קשיים (למשל על עצירות, על התמודדות עם משפחה, על גוון בתפריט, על צמחונות ועוד) אבל מעולם לא מייל על כשלון. זוהי אמנם לא הוכחה מדעית או סטטיסטית אבל גם מהמעט הזה אפשר ללמוד: תזונה נכונה מביאה לתוצאות מיידייות וטובות. אי-צריכת פחמימות מעובדות וסוכרים ושמנים תעשייתיים והוספה של צריכת שומנים טובים וחלבונים היא המתכון הנכון לבריאות ולמשקל תקין. זה פשוט עובד כבר מיליוני שנים באותו האופן.
באופן מאוד דומה קיבלתי לא מעט (ואפילו הרבה מאוד) מיילים, שיחות טלפון ועוד על קרוספיט ועל ההצלחה ביישום. להבדיל מהתזונה, שאני יכול לומר באופן גורף שהיא מתאימה לכל האנשים (למעט בעלי מצבים מיוחדים), קרוספיט הוא לא בהכרח הוא הספורט המתאים לכל אחד. ישנם המבקשים מומחיות (כמו ריצה למרחקים ארוכים), ישנם המפחדים (פשוטו כמשמעו) ממשקולות, ועוד. אבל מי שמעז ונכנס לעולם הזה, מקבל תוצאות מצוינות, ושוב, לפעמים לא צפויות.

כדי לעזור לקהילת הקוראים כאן, אני אשמח לקבל סיפורי הצלחה חדשים/ ישנים שלכם, אם בנושא ספורט ואם בנושא תזונה אלי למייל או בתגובות. אפשר אנונימי, אפשר בשם מלא, אפשר עם תמונה, אפשר בלי. תשתפו, וזה יקל על אחרים לעשות שינוי.

תודה.
נ.ב. שכחתי לציין שהשבוע כולו אהיה במילואים, באבק הדרכים, ללא שום רשת אלחוטית לרפואה. אז פוסטים השבוע יהיו בצמצום, אם בכלל. 

By מר קדמוני with No comments

ממצאי מילואים

אתמול הייתי שוב במילואים. תודו שהתגעגעתם. במילואים, כמו במילואים, נפגשים, צוחקים, מדברים. פעם זה היה על דברים מסוג אחד, היום על דברים מסוג אחר. האנשים אותם אנשים, רק תחומי העניין השתנו מעט.
מכל מקום, חבר טוב השיל תשעה קילו ממשקלו מאז פעם הקודמת בה נפגשנו, לפני חצי שנה בדיוק. הוא תמיד היה בריא אבל היה גם עם כרס נחמדה של מושבניק שזוף. יצא לנו לדבר אז, לפני חצי שנה, הרבה על תזונה (הפתעה) והבחור החליט לנסות ו"לחתוך" לגמרי את הלחם מהתפריט שלו. וראו זה פלא, הוא ירד קרוב לעשרה קילו, תוך חצי שנה, ללא כל מאמץ וללא הגבלה קלורית או ספירת נקודות.
עד כאן יופי טופי.
אבל הסיפור קיבל תפנית מעניינת לאחרונה.
אתמול כשנפגשנו הוא סיפר לי: "תצ'מע, דעאל, הכל היה סבבה והרגשתי עשר, עד שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. הרופא ראה כולסטרול LDL בערך 190 וישר נתן לי סטטינים 10 מ"ג וגם שלח אותי לתזונאית. התזונאית הרפואית (היא גם רופאה), בנתה לי תפריט חדש ומאז אני צריך לאכול לחם, כי היא אמרה שזה חשוב לי, אז חזרתי עכשיו ללחם ונראה מה יהיה. עכשיו אני מדבר עם חברים על תרופות במקום על כדורגל".
לאמריקאים יש על זה אמרה ידועה: If it's ain't broken, don't fix it
אני שואל: אם היה לו תפריט שבו הוא ירד ממשקל עודף למשקל תקין למה לשנות את התפריט הזה?
אם יש לו כולסטרול 190 האם זה אומר שהוא צריך לקחת תרופות?
האם לא נכון יותר לבחון במעט יותר בקורתיות את ההמלצות האוטומטיות של תזונאים/בית הספר לרפואה?
אני לא רופא, ולא בן רופא, ויכול להיות שהרופא צודק ואולי לבחור יש נטיה גנטית מסוימת שיש לטפל בה (ואכן יש לו במשפחה "סיפור" לבבי לא פשוט), אבל חשוב לקחת את הדברים בשיקול דעת, תוך התבוננות במציאות ולא רק בספרי התזונה של פעם. למה לעזאזל כדאי להמליץ למישהו לצרוך לחם אם הוא מסתדר יופי בלי. האם מישהו ראה מחקר שלחם טוב לבריאות? אני ראיתי רק את ההיפך (לדוגמא, הנה מחקר כזה שפורסם לפני כשבועיים, מחקר שמצא דווקא מתאם חיובי בין אכילת דגנים מלאים לבין הופעת סרטן הערמונית. האם התזונאית שלו קראה את זה?)
ובכלל, ישנו אתגר לא פשוט של התמודדות שלנו, הדיוטות הרפואה, מול הנחרצות של המומחים. אני לא אומר "אל תקשיבו לרופאים", אבל אני כן אומר: תחשבו טוב טוב ותשאלו אלף שאלות ותקחו חוות דעת נוספת ותקראו את הפרטים והממצאים בעצמכם. אל תתנו לשום סמכות מקצועית לבטל את שיקול הדעת שלכם.
מסכימים? ספרו לנו בתגובות.

By מר קדמוני with 4 comments

להיות יצירתי בספורט

במשחק בבית ספר תיכון בארה"ב, מישהו עשה תרגיל מבריק. נראה לי שאפשר ללמוד מהבחור הצעיר והחצוף הזה פרק בחשיבה יצירתית, ושבספורט, כמו בחיים, כדאי לנצח אבל צריך גם להנות מהדרך.

By מר קדמוני with 2 comments

מחשבות על טריאתלון

שבוע טוב חברים.
אמש חזרתי מסופ"ש באילת. היה אחלה, ותודה שאתם שואלים. אילת, כמו אילת, היא ארץ השמש הנצחית (האמת שזה כרגע המצב בכל הארץ - הקיץ הוא החורף החדש). שמש, ים, אלמוגים, שופינג. חופש.
במקרה לגמרי, בסוף השבוע האחרון היתה באילת תחרות הטריאתלון השנתית (תזכורת: 1500 מטר שחייה, 40 ק"מ רכיבה ו 10 ק"מ ריצה). ביום שישי היו מקצים לילדים, נשים וגברים חובבים ובשבת מקצי ה"עילית", כלומר לספורטאים של ממש ולא רק לחובבנים, וגם שם מקצי נוער, נשים וגברים. סה"כ אילת היתה גדושה ועמוסה במאות תריאטלתים חובבים (1700 אם נדייק), והחגיגה היתה גדולה ורבה. מכיוון שבמלון בו התאכסנתי היו רבים מאוד מהמשתתפים, וגם ארבעה חברים שלי השתתפו השנה (ראו בהמשך), היתה לי הזדמנות לעמוד מקרוב על הספורט הזה, ועל הלך הרוח של המשתתפים והמשתתפות. להלן כמה אבחנות פרטיות שלי, ללא התחייבות:
1. תריאטלון הוא לא ספורט עממי. ממש לא. הוא אפילו ספורט לעשירים. או לפחות, למבוססים. בהערכה זהירה, גם לאחר קניית הציוד המינמלי (אופניים, בדרך כלל באיזור ה 10,000 ש"ח, והרבה פעמים הרבה יותר), משתתף ממוצע מוציא כ 1000 שקל בחודש על התחביב הזה. למשל: מינוי לבריכה, קסדה (כל פעם משדרגים), משאבה, כפפות, פנצ'רים, אביזרים (תיקים ומנשאים שונים), ג'לים למיניהם, חליפות שחיה/רכיבה, נעלי רכיבה, נעלי ריצה, משקפי שמש (לא מדברים איתך על פחות מ 1000 ש"ח), כובעים, ומה לא. (משקולות לא).
2. תחרות התריאטלון היא תחרות של פרטים. להבדיל מריצה שרק צריך לעלות ולהתחיל לרוץ, תריאטלון מחייב הרבה יותר שליטה ומיקוד בפרטים הקטנים של הטכניקות השונות. שחייה כמובן היא בראש ובראשונה פונקציה של יעילות התנועה והמכניקה שלה, אבל גם בהמשך: כיצד מחליפים בגדים לאופניים ו/או לריצה, האם לשים גרבים או לא, כיצד לרכב נכון עם כידון נמוך ועוד ועוד, עשרות טכניקות קטנות שכל אחת מהן תורמת משהו לתוצאה הכללית.
3. תריאטלוניסטים הם רק מעט (ממש מעט) יותר פיסיים מרצים למרחקים ארוכים. רוב המתחרים נראים על פי רוב די שדופים כמו רצים טיפוסיים. בהבדל אחד - יש להם כתפיים מעט יותר רחבות. אבל הרגליים והידיים דקות. למתמודדים שנראים בנויים טוב יש יותר משקל גוף לסחוב ברכיבה ובריצה (למשל, היה אחד פולני במקצה העילית שנראה מאוד שרירי - הוא הגיע אחרון). את מייקל פלפס לא תמצאו כנראה עושה תחרויות תריאטלון. הוא גדול מדי ושרירי מדי.
4. נווט הוא חשוב מאוד. בשחייה במים פתוחים היו לא מעט מתמודדים (גם בקרב המקצוענים), שאיבדו זמן יקר מאוד פשוט כי הם לא זיהו תוך כדי שחייה את המצופים ו"ברחו" לצדדים. כל תיקון כזה הוא עוד מרחק, ועוד זמן לתוצאה שלך.
5. תריאטלון הוא ספורט למבוגרים. זה קשור כפי הנראה לנקודה מס' 1 לעיל, אבל באופן ברור לא רואים כמעט בכלל צעירים בשנות העשרים לחייהם בתחרות (למעט במקצה התחרותי שהיו בו רק 35 משתתפים לעומת 1700, כאמור, במקצים העממיים). רוב המתחרים הם בין 35-45, בהערכה שלי (מעניין באמת לבדוק מהם נתוני האיגוד - מישהו יודע?), או ילדים (ילדים ממש, פחות מגיל 17, וכולם כך נראה מבתים שיכולים להרשות לצייד את הנוער באופניים לעילא ולעילא). אין חיילים או זוגות צעירים כמעט בכלל. יש הרבה מבוגרים מאוד (מעל 60).
6. יש לא מעט נשים, אבל הרוב המוחלט הוא גברי.
7. בהתבוננות על קבוצות הגברים, שכאמור, רובם בגילאי הארבעים, מינוס פלוס 3 שנים, מסתבר שגברים בגיל הזה נעשים חרמנים מהתבוננות באופניים יותר מאשר בהתבוננות בנשים. שיחות משעשעות ששמעתי היו על "הגזרה", ה"תחת" וה"צמיגים" של אופניים שונות, והברק בעיניים וריגוש בלחיים של המשוחחים הזכירו לי נושאים אחרים וגילאים אחרים...
8. היתה אוירת חג באילת. היה ארגון מופתי. היה שמח והיתה תחרות. זהו ספורט כיפי ללא ספק.
9. בתמונה: אפי, צחי, ישראל וברק - חברים ומתחרים שסיימו בכבוד רב ובתוצאות שבין 2:39 ל 3:08, תלוי מי. וארבעתם עשו את זה בקלילות מעוררת הערכה. באמת.


וקטנה לסיום: אני ניצלתי את חדר הכושר של המלון כדי לרשום שיא אישי בדדליפט - 145 ק"ג. יחסית לעובדה שבבית אני מוגבל ל 105 ק"ג (זה מה יש), שמחתי לראות שיפור משמעותי מהפעם הקודמת שהלכתי למקסימום.

By מר קדמוני with 1 comment

מה אתם עושים בשעות הפנאי שלכם?

front-2-wince.JPGfront-2b-wince.JPG

(לא זה לא אני בתמונה, נא להרגע. פרטים בהמשך הפוסט)

מי שמכיר אותי יודע שיש לי לא מעט תחביבים:
קרוספיט (טריוויאלי),
בלוגינג (כנ"ל),
קריאה (הרבה מאוד),
ציור (אקריליק),
חופשות בחו"ל או בארץ (מחר אני יורד לאילת),
ועוד כמה. העניין הוא שלא פעם שואלים אותי "איך יש לך זמן?" או "מתי לעזאזל אתה מספיק את זה?". האמת, שלא ברור לי איך לאנשים אחרים אין זמן. אם אין לך זמן לעשות את מה שאתה אוהב, למה בדיוק אתה עושה את זה (מה שזה לא יהיה)? האם לבהות במרתונים אינסופיים של רקדניות בשקל (בדרך כלל עם שמלות קטנות מדי וחזה גדול מדי) או בריאליטי של טבחים מתוסכלים היא שיטה עדיפה להעברת שעות הפנאי שלכם? האם אתם הולכים לישון בריאים יותר או שמחים יותר בחלקכם?
אני משתדל, ועל פי רוב מצליח, לנצל את הזמן שיש לי לפני ואחרי העבודה לעשות דברים שמשחררים לי את הנפש ואת הגוף. לא משנה מה, רק "שלא יהא יומי עלי כתמול שלשום, שלא יהא יומי עלי הרגל", כמילותיה החדות של לאה גולדברג.

בעניין הזה, אני מרגיש צנוע ועניו מול השגיו מעוררי ההשתאות (בתחום התחביבים וההספק) של טים פאריס. הבחור החצוף והמשעשע הזה, כתב את אחד מרבי המכר החזקים ביותר בשנים האחרונות (ממליץ לקרוא - 4 שעות עבודה בשבוע), הוא מקדש את ההנאה כדרך חיים, ויש לו בלוג מאוד מצליח (יותר ממליון איש בחודש), שפה מצוינת ופוסטים איכותיים במיוחד. עכשיו הוא הכריז על הספר החדש שלו "גוף ב 4 שעות" שזה מן מדריך רב-נושאי על מנת להפוך ל "סופר-אנושי" במינימום השקעה. טוב, זה נכון שהוא מגזים וילדותי, אבל היי, אנחנו כאן כדי להנות, לא?
התמונה למשל, היא שלו לפני ואחרי תוך חודש אחד בלבד של אימונים (ללא סטרואידים) ובהשקעה של שעה בשבוע בסך הכל. לא יאומן, אבל אמיתי (מכאן גם שם הספר החדש). אני חושב שרוב קרואי בלוג זה לא מנסים לעשות פיתוח גוף תוך חודש ע"י האבסה עצמית, אבל הבחור בהחלט שווה קריאה, ולו רק כתחביב...

תחביבים שלכם, מישהו?

By מר קדמוני with 1 comment

הרהורים על גאווה ודעה קדומה

כתבתי כאן לא אחת ולא שתיים על ה"קבעון" שיש בחלקים נרחבים בציבור לגבי מהי תזונה בריאה. בבסיס הקבעון עומד מיתוס הטוען כי תזונה צמחונית או תזונה עשירת פחמימות היא הבריאה ביותר לגוף האדם. מיתוס זה נחלק למספר מיתוסי-משנה, למשל:
1. שעודף חלבונים פוגע בכליות
2. שללא צריכת פחמימות כבסיס התזונה מסוכן לעשות פעילות גופנית
3. שללא פחמימות נמות
4. שחלבונים רעילים
5. שחלבונים ושומנים מהחי מעודדים סרטן ואלצהיימר
6. שאכילת שומנים יוצרת התקפי לב
7. ששומנים רווים מהחי (חמאה, שומן בשר) הם מסוכנים במיוחד
8. שמשמינים מאכילת שומנים
שכחתי משהו?

ציבור רחב משוכנע בלהט רב כאילו המשפטים לעיל הם עובדות מדעיות ורפואיות, בעוד שאין שום קשר לממצאי המחקר הרפואי הנוכחי. אין קשר. אז היום נסטה מההרגל ולא נביא עוד ציטוטים אקדמים או מחקרים עדכניים המוכיחים את ההבל שבבסיס טענות אלו (לצורך הדיון - תאמינו לי). השאלה שלי להיום היא פשוטה, היא שאלה רגשית ולא שאלה "מדעית". אני שואל מהו ההימור שלכם?
כמה זמן יקח, לדעתכם, עד שדעת הקהל תשתנה? (לא כולה, אבל לפחות בחלקה הגדול). עד שמונחים כמו "תזונת פליאו"או "פריימל" יהפכו למטבע לשון רגיל, עד שתשתנה "פירמידת המזון" המפורסמת, עד שאנשים יבדקו את התוויות המזון מחשש לעודף סוכר, לא לעודף שומנים.

אני מנחש שחמש שנים. ומה אתם? ולמה?

By מר קדמוני with 1 comment

תולעים כבני אדם (מדע ומדע בדיוני מתערבבים זה בזה)

כשהייתי בן 15 הייתי תולעת ספרים רצינית.
להזכירכם: לא היה אינטרנט ובטלויזיה היה ערוץ אחד שמשדר את "שכונת חיים" בלופ אינסופי. המחשב שהיה לי נקרא"אמסטרד" והיו לו קסטות (כן, כמו קסטות של טייפ) לטעון בהן תוכניות מחשב בנות 64K. במחשב הזה היה אפשר לכל היותר לראות משחקים של צמד תולעים ירוקות המנסות לא להתנגש זו בזו. בלית ברירה, חזרתי לקריאה. אחד הספרים שקראתי אז (האמת שקראתי את כל הספריה העירונית של נווה שאנן באותה תקופה. באמת), נקרא "מבחר הסיפורת הבדיונית". אסופה של סיפורים קצרים בעריכת רוברט סילברברג, בעצמו סופר מדע בדיוני מוצלח. מאז עברו השנים והספר נעלם בתהומות הנשייה, ורק זכרתי שנהניתי ממנו מאוד.
והנה, לפני שבועיים, ראיתי את אותו הספר בדיוק, שיצא עכשיו בהדפסה מחודשת לאחר 25 שנה (רק עם עיצוב מזעזע לכריכה). מיד קניתי, כמובן.

למה אני מספר את זה?
אחד הסיפורים בספר נקרא "אל בזעיר-אנפין"' מאת תיאודור סטרג'ן. הסיפור, שנכתב ב 1941 (!!!), מתאר את קורותיו של מדען מוזר ומתבודד אחד, הגר לו באי משלו ומנסה לפתור את בעיות העולם. כדרך להתקדם מדעית הוא מפתח במעבדה יצורים זעירים, וקובע את אורך חייהם לשבועיים בלבד, ולאט לאט, בין מחזור חיים אחד למשנהו, הוא גורם להם להתפתח חשיבתית וכך הוא מציג בפניהם בעיות והם יוצרים המצאות התורמות לאנושות (למשל, הוא מחמם את המעבדה לטמפרטורות שהורגות אותם, אז הם מפתחים בד חסין חום להתגוננות). משקיענים שבין קוראי בלוג זה יכולים לקרוא את הסיפור במקור, Microcosms God, כאן.
ועכשיו נעשה דילוג מהיר שבעים שנה בזמן, משנות הארבעים של המאה הקודמת אל 2010, ונעבור ממעבדתו של תמהוני אקצנטרי ודמיוני למעבדתה האמיתית לגמרי של פרופסורית אחת - סינת'יה קניון.
סינת'יה חוקרת כבר עשרים שנה את תהליכי ההזדקנות של גוף האדם. באופן מעורר דמיון, מחשבה וצניעות, היא חוקרת יצורים זעירים שמחזור החיים שלהם הוא שבועיים בדיוק (מלידה ועד מוות), ובין מחזור חיים אחד למשנהו היא עושה להם מניפולציות גנטיות שונות כדי לראות מה יקרה ומה המין האנושי יכול ללמוד מזה כדי לשפר את איכות ואריכות ימיו. היא אפילו מחממת אותם למוות כדי לראות מה הן יעשו.
מזכיר לכם משהו?
מכל מקום, סינת'יה חוקרת תולעים זעירות בשם C. elegans. שיהיה. עד עכשיו נשמע משעמם למדי להתבונן עשרים שנה על תולעים ולראות מה קורה. אבל סינת'יה היא חוקרת רצינית ומועמדת לנובל (כך אומרת השמועות). למה? כי היא מנסה לפצח את סוד ההזדקנות. למה אנחנו מזדקנים ונעשים חולים יותר עם העליה בגיל? במעבדה מצאו במשך השנים את "גן המוות" ולאחר מכן את "גן מעיין הנעורים". אני מודה, זה נשמע יותר הזוי מהסיפור של סטרג'ן. הנה סקירה של עבודתה ל"לא מדענים".
כמה עובדות: אחרי מניפולציה גנטית התולעים החלו לחיות יותר זמן. גן בשם Daf-2 האריך את חייהם פי שניים, אבל לאחר שמצאו את גן Daf-16 התולעים נראו צעירות יותר, וחיו לבסוף פי 6 יותר זמן, ובאיכות חיים גבוהה יותר (הן היו פעילות יותר ולמעשה נראו צעירות יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר). הגנים האלה, מאפשרים לרקמות להגיב להורמונים אחרת, כתוצאה מאיתות פנימי (הגן עצמו וכמה שהוא מתפקד) ומאיתות חיצוני (תנאי סביבה ותזונה).
בסדר, בסדר, יאמר הקורא. מה אכפת לי אם תולעים חיות יותר זמן?
כי זה לא נגמר בתולעים. אחרים כבר בחנו את זה בזבובים ואח"כ בעכברים, והממצאים יציבים: הזדקנות לא חייבת לגרור מחלות. נראה כי בבני האדם המנגנונים דומים. מאוד דומים. מה שמעניין מאוד זה התפקיד של הסוכר ושל האינסולין במנגנוני אריכת החיים והתחלואה, וכיצד הם קשורים לגנים הללו. תנחשו: הסוכר ועליה ברמות האינסולין מקצרות את אריכות הימים (בחיות מעבדה, עדיין לא בבני אדם), כאמור, על ידי ההשפעה שלם על הביטוי הגנטי.
(הערה להדיוטות: זה שיש לנו גן מסוים, זה לא אומר שהוא תמיד משפיע באותה הצורה. לכל גן יש ביטוי או חדירה. יש גנים להם חדירה של 100%, כלומר, אם יש לך אותו, הוא בודאי ישפיע, ויש גנים להם אחוזי חדירה נמוכים יותר - במחלות למשל, לגן סרטן השד יש חדירה של 50% נדמה לי, כלומר שאם יש לך אותו, 50% שתחלי. זה נכון לכל גן, ואחוז החדירה או הביטוי של הגן מושפע מהרבה מאוד גורמים, שלא את כולם אנו מבינים)
הנה לדוגמא צמד מחקרים עדכניים שלה בנושא. זה לא נגמר בתולעים, וקטונתי מלהכנס לעובי הקורה האקדמית והמחקרית, אבל קל לראות מה חושבת החוקרת עצמה: היא הפסיקה לצרוך סוכרים, דגנים ועמילנים. היא משוכנעת, על בסיס מחקריה, שתחלואה ואריכות ימים קשורים קשר הדוק להתבטאות של גן "מעיין הנעורים" וכי הדברים בשליטתנו.
אוקיי, כנראה שבלי שאנחנו נהיה התולעים במעבדתו של איזה ענק, לא נחיה עד גיל 600, כי תודה לאל, עד אז לא יעשו לנו מוטוציות גנטיות, אבל, היי, לי מספיק לחיות עד גיל 90 בבריאות טובה. לי זה נשמע עסקה לא רעה בכלל.

מה אתם חושבים? ספרו לנו, ספרו לחברים שלכם.
שבת שלום

By מר קדמוני with 2 comments

קרוספיט וחזרה בתשובה ??

מי שמכיר אותי יודע שאפשר לחשוש ממני בעניינים רבים (אני די מסוכן, אחרי הכל) אבל אין חשש שאנסה להחזיר מישהו בתשובה. והנה, קיבלתי השבוע מייל מעניין מאחד מקוראי הבלוג, המתייחס לעצמו ולרשומה שפרסמתי בנושא "לצאת מאיזור הנוחות שלך". הדברים שלו יוצאים מהלב ומרתקים לקריאה. אז הנה, בבקשה, ציטוט מלא, ככתבו וכלשונו:

"...אז בקשר לחזרה בתשובה וקרוספיט, הנה אני כותב.
בתור לקח ראשון מהקרוספיט עצמו – אני אהיה קצר ותמציתי. והסתייגות מראש: הכל רק לדעתי העניה.
"לצאת מנקודת הנוחות שלך" – זה מוטו שאי אפשר לדעתי להגזים בחשיבות שלו. קשה מאד להביא אדם לשם בצורה יזומה, אבל קרוספיט עושה את זה 5-6 פעמים בשבוע, כשיטה. אני מרגיש את הערך החיובי הענק של היציאה היזומה הזו מהנוחות בכל פרמטר נפשי וגופני של החיים, כולל בין השאר: הקשר שלי עם אשתי, הקשר עם הילדים, העבודה, התפילות, ההתבודדות, לימוד התורה, הלימוד המדעי, היחס שלי לעיר שאני גר בה, ההיכרות פתאום עם קיבעונות נפשיים שלא ידעתי שיש לי – ולרשימה אין סוף. על הדרך, מקבלים גם מתנות נוספות: הרגשה טובה, קלות, היום הופך קל יותר (או במקרה של מכורים לעבודה/לימוד – לארוך יותר), ובאופן כללי, ה"כושר" (היכולת לחיות, באופן כללי) פשוט משתפר מעבר לדמיון.
ה"יציאה מנקודת הנוחות שלך" זה לדעתי אותה "ליבה" שמאפשרת חזרה בתשובה, או לפחות בדיקה של הכיוון הזה.
הבעיה היא שכמו בכל דבר, אחרי זמן מה נרדמים בעמידה, בנקודת נוחות חדשה. התקדמות רוחנית מחייבת בריחה גם מנקודת הנוחות הזו, ולמעשה, כנראה, מכל נקודת נוחות קבועה מדי. כדי לצאת משם אני מכיר רק שתי דרכים עד כה: רבי נחמן מברסלב, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות ועם מלוא הכבוד – קרוספיט (בסדר הזה, אבל השילוב מומלץ בחום...)"

מעניין, לא?

By מר קדמוני with 3 comments

כולסטרול והאדם הקדמון - מה המחקר הרפואי אומר לנו?

נתקלתי הבוקר בכתבה מעניינת במוסף הבריאות של "הארץ". הכותרת - "ללכת בדרכי האדם הקדמון" - שבתה מיד את עיני. מעניין למה. הכותבת, פרופסור לרפואה פנימית בביה"ח הדסה, סוקרת מחקר שבחן ממצאי 41 מחקרים קודמים שעסקו במתן פיטוסטרולים צמחיים כדרך להורדת הכולסטרול בדם. אומר כי גם לאחר שקראתי את המאמר, ועוד יותר, את הסקירה המקיפה הזאת, לא נחה דעתי אם שווה בכלל להתעסק עם זה, וודאי שלא למהר ולצרוך תוספי מזון שלא לצורך, ובכל זאת, הנה קצת בקורת בונה למאמר ב"הארץ":
הבעיה הבסיסית שלי נובעת מהעובדה שהכותבת לא מציינת את מקור המחקר, וממילא מניח הקורא כי מדובר במחקר חדש או עדכני. האמת שחיפשתי, יגעתי ומצאתי: זהו מחקר משנת 2003, כך שכבר צמח לו כבר זקן ארוך של מחקרי המשך שסייעו או דווקא התעמתו עם התוצאות או שהדגישו את שלא נמצא עדיין (קשר לתחלואה או לתמותה). מוזר. למה לחזור ל 2003 כשיש מחקרים עדכניים האומרים את ההיפך?
בעיה שניה מופיעה כבר בפסקה הראשונה (ההדגשות הן שלי):
"בני האדם הראשונים שהתהלכו על כדור הארץ אכלו בעיקר מזונות צמחיים, המכילים סיבים תזונתיים רבים, חלבון צמחי וסטרולים צמחיים (פיטוסטרולים) - תרכובות הדומות במבנה הכימי שלהן לכולסטרול. מזונות אלה גם היו דלים בחומצות שומן רוויות, בחומצות שומן טרנס ובמרכיבים אחרים הדרושים לביוסינתיזה של כולסטרול. "
זה לא מדויק במקרה הטוב ורחוק מהמציאות במקרה הרע. מחקרים עדכניים בנושא תזונת האדם הקדמון מייחסים משקלים שונים להרכב המזון הצמחי בכלל התזונה, אבל נראה כי לכל היותר 40% מהתזונה הגיעה מפחמימות/מקורות צמחיים. מעבר לכך, שאר התזונה היתה דווקא עשירה בשומן רווי דווקא. ממצאים אלו מקבילים למחקרים שנעשו על אוכלוסיות ילידיות במקומות שונים, שעדיין נוהגים תרבות של צייידים-לקטים.
מאידך, הכותבת מצטטת מהמחקר ממצא די ברור (ושוב, ההדגשות הן שלי, לא של הכותבת):
"השפעת הפיטוסטרולים אינה תלויה בדיאטה הכללית, כלומר, הוספת פיטוסטרולים לתפריט תביא לירידה ברמות ה-LDL בדם הן בדיאטות עתירות שומן רווי וכולסטרול והן בדיאטות דלות כולסטרול ושומן רווי. "
וואללה.
אנחנו אכן יודעים ממחקרים עדכניים שאין קשר בין צריכת שומן רווי לבין התקפי לב, אז למה הכותבת ממשיכה מהמשפט הקודם אל המסקנה הבאה (אולי על בסיס משאלת לב?):
"ההמלצה האופטימלית היא לצרוך פיטוסטרולים במסגרת משטר תזונתי עשיר בסיבים ובמוצרים מהצומח (פירות וירקות) ועני בשומן רווי ובכולסטרול, בעיקר בשומן ממקור צמחי....צריכת פיטוסטרולים אינה צריכה לבטל הקפדה על תזונה דלת שומן או נטילת סטטינים ותרופות אחרות להורדת כולסטרול".
מעניין.
האם מסקנות התזונה האלו נסמכות על מיתוסים או על עובדות? על ממצאים על מומצאים? עניין אחד הוא ההורדה של רמות ה LDL כתוצאה מתזונה עשירה בפיטוסטרולים, עניין אחר לגמרי הוא לחבר זאת למסקנה של אכילה מועטת של שומנים.

ושני דברים שבכל זאת כדאי לקחת איתנו כמסקנות פרטיות:
1. שתזונת האדם הקדמון היתה כנראה בריאה יותר. בואו נננסה לחקות אותה וכנראה שלא נזדקק לתרופות.
2. שאנחנו צריכים להתייחס להמלצות הרופאים בערבון מוגבל ואפילו בחשדנות מה.

מה נראה לכם?

By מר קדמוני with 3 comments

כושר בלי גיל

חזרתי משבוע קר ורטוב באמסטרדם כדי להתאכזב מ"הממטרים הכבדים" שהבטיחו לנו. בקושי זרזיף מים.
מתי מתי יבוא כבר החורף?

וכדי לפתוח את השבוע באוירה חיובית, הנה הבחור החביב הזה, בן 67, שנראה חזק כסוס. האימון שלו פשוט ועמוק, הרבה ליבה והרבה כח מתפרץ (שכיבות השמיכה שלו עלולות לרסק לי את הפרצוף אם אנסה אותן). מכל מקום, חומר מאתגר ויפה לראות.

By מר קדמוני with 3 comments

אופניים וריצות בהולנד

יש מקוראי הבלוג הזה שמרחמים עלי לפעמים. היום זה יום טוב למעט רחמים. אני באמסטרדם. האויר כאן קר ונקי, התעלות יפות וההולנדיות מחייכות.
אני בכנס (עבודה) ורוב היום קבור במרכז כנסים, חנוט בחליפה. למרבה המזל אחד הבנקים, Rabobank הביא לכנס סימולטור רכיבה (הם ספונסרים של קבוצה בטור), ועשה תחרות מהירות להשלמת ק"מ אחד, בעליה. המנצח לוקח תלבושת קומפלט.
לא יכלתי שלא לקחת את האתגר. הגעתי שני.
:-(
דקה וחצי של ספרינט מטורף. אח"כ רעדו לי הרגליים שעה ארוכה. היה שווה בכל זאת.
בערב יצאתי לריצה. 40 דקות בין התעלות, בתי הסירה, הנרקומנים וחנויות הפרחים. קר קר וכיף כיף. כובע, טיץ, חולצה ארוכה. מתי יבוא החורף גם לארץ, אני שואל.

בינתיים, אמסטרדם נותנת בראש.

By מר קדמוני with No comments

אני ניאדרטל? אני?


כל פעם שאנשים שומעים שאני אוכל "קדמוני סטייל", כלומר פריימל או פליאו, טווח התגובות נע בין: "אתה עוד רגע נופל מת עם עורקים סתומים", "יש לך מזל שאתה עוד צעיר, אבל בגיל 50 אתה מת", "אתה גם גר במערה?", "לא שמעת שהאדם הקדמון מת צעיר?" ועוד שלל השגות ושאלות רטוריות שעיקרן אחד: אין מצב שזה הגיוני.
מצד שני, אם כבר למישהו יש את העניין, האנרגיה והסבלנות לשמוע ו/או לקרוא קצת, אז אומרים לי "וואללה, אולי יש בזה משהו, אבל נראה לי קשה מדי". מבחינתי, זה שלב מצוין, כי המודעות היא ראשית הדרך לשינוי. ללא מודעות לא יתכן שינוי, אך מודעות לבדה אינה מספקת - דרושה גם החלטה, כלומר התנהגות. בימי הביניים אמר חכם יהודי אחד, בשם רבינו בחיי ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כלומר אם תעשה משהו לאורך זמן, תתחבר אליו גם מבחינה רגשית. אני מאוד נוטה להסכים עם האמרה הזו, ולכן אני אומר לרבים ששואלים אותי תשובה פשוטה: "יכול להיות שאני הוזה, אבל קחו לעצמכם שבועיים שלושה עם תזונת פריימל, ונדבר אחר כך. תראו איך אתם מרגישים, איך האנרגיות שלכם ואיך הרעב. טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים".
רוב המקנטרים ושואלי "הקלוצ קעשאן" (שאלות של קלוץ, כמו שסבתא שלי אומרת), פשוט מסתובבים מסביב לבריכה ומפחדים לקפוץ פנימה. אני אומר, מה יקרה לכם אם תרטבו מעט? תקפצו ותנסו בעצמכם, יהיה שמח.
אז הנה כמה נקודות למחשבה כבסיס לעקרונות:
האדם הקדמון הוא לא מודל לחיקוי בכל דבר שעשה. הוא גידל שיער באופנת אפרו, הוא לא התקלח, ככל הנראה, אלאבים או בנהרות, וגם זה רק בקיץ. הוא לא טיפח במיוחד את זכויות האישה ואני לא בטוח שהוא שילם ארנונה, הצביע בבחירות או עשה אי פעם מילואים. אני גם לא חושב שהוא טייל בחו"ל (מצד שני לא היה חו"ל כי לא היו מדינות), הוא לא חיפש בגוגל ולא לקח משכנתא. למזלנו אנו חיים בעידן שמאפשר יותר ואין סיבה לכן לא לעשות דברים שמאפשרים לנו חיים טובים יותר, נוחים יותר או משמעותיים יותר.
מצד שני, היו לו כמה הרגלים מאוד מאוד מאוד בריאים: הוא לא היה לחוץ מהעבודה שלו. אף פעם לא פיטרו אותו, והוא לא סגר עסק. הלחץ הנפשי הוא מהותי כגורם סיכון לתחלואה. הוא גם ישן הרבה מאוד. כששוקעת השמש, נהיה חשוך. אין מה לקרוא ואין תאורה משמעותית, אז ישנים. שינה בריאה מאוד. ובעיקר, הוא אכל טוב (כשהיה ציד זמין באיזור). שלדים פרה-היסטוריים מעולם לא הראו חוסר בתזונה, תופעה שהפכה נפוצה מאוד דווקא לאחר העידן החלקאי. שלושת עקרונות אלו: תזונה, שינה והמנעות מסטרס, משמעותיים מאוד גם בימינו.

מכל מקום, בלי לענות כלל איני יכול, אז הנה צרור שאלות נפוצות ותשובות בצידן:
אתה מתקלח?
כן.
אתה שם דיאורדורנט? מצחצח שיניים? מתגלח?
כן.
מסתרק?
לא. אין לי שיער. כמעט.
אתה עובד?
כן, אין ברירה, "יהודי צריך להתפרנס" (עוד אמרה אמיתית של סבתא שלי).
אתה ישן במערה?
לא, אני ישן במיטה נוחה. אני ישן לפחות 7.5 שעות בלילה. לפעמים עם כרית ולפעמים בלי, איך שבא לי.
אתה לא חושב שיש סתירה בין המחשב לעקרונות האדם הקדמון?
לא.
אתה בטוח?
כן.


ספרו לנו: מה שואלים אתכם ומה אתם עונים?

By מר קדמוני with No comments

עוד על האדם הקדמון

לא מזמן כתבתי כאן על תזונת האדם הקדמון. במאמר אחר נמצאו הוכחות מלפני 3.5 מיליון שנים לשימוש בכלים לפירוק בשר על ידי בני אדם. והנה, מאמר שפורסם אתמול ב"הארץ" מייחס לאדם הקדמון גם "קפה ומאפה". ובציטוט ישיר, הנה הפסקה הפותחת:
"ידוע שהאדם הקדמון ניזון מבשר, אך מתברר שהתפריט שלו היה יותר מגוון וכלל גם מאפים דומים ללחם: ארכיאולוגים מצאו עדויות בנות 30 אלף שנה לעמילן על אבני ריחיים ברחבי אירופה - ברוסיה, בצ'כיה ובאיטליה - שמחזקים את הטענה לפיה האדם מהתקופה הפלאוליתית ניזון ממזון צמחי מעובד זמן רב לפני המהפכה החקלאית, וכי הבשר לא היה נדבך בלעדי של תזונתו".

האמנם האדם הקדמון אכל לחם? איך זה קשור לתפיסת תזונת הפליאו/פריימל? האמנם זעו אמות הסיפים בחדשות מדהימות האלה?
אז זהו, שלא. ממש לא.
הכתבה הזו מתבססת על המחקר הבא וכמו כתבות אחרות שפורסמו בחו"ל, היא טעונה בהרבה משאלת הלב של הכותב. הבלוגרית מליסה, שיש לפניה את המאמר כולו (ולא רק את התקציר), הגיבה יפה לציניות של חלק מכותבי הכתבות הפופולריות האלו, ולהלן כמה נקודות למחשבה:
  • ה"קמח" של האדם הקדמון הזה השתמש בו לא היה עשוי כלל מזרעים של דגן, אלא נמצאו שרידי עמילן שמקורם בעיקר משורשים וחלקם מקנים וצמחים אחרים. טבלת פירוט המרכיבים מתוך המחקר תמצאו כאן. ומכל מקום, הקשר בין ה"קמח" הזה לקמח מהסופר מקרי בהחלט.
  • מעבר לכך, מה עשו עם הקמח הזה זה ודאי לא לחם. ככל הנראה מעין בלילה או דייסה שמאפשרת תזונה, אך קשר ללחם ודגנים מעובדים הוא כרחוק מזרח ממערב.
  • מעבר לכך, ברור שהאדם הקדמון אכל כל מה שהוא יכל לעכל ואין בכך חדשות מסעירות. אם על הדרך היו כמה שורשים שאפשר לנצל אותם כאשר אין די מקורות מזון זמינים, מה טוב. כך גם כל אוכלי הפליאו / פריימל שאני מכיר, לכולנו אוכלים גם שורשים עמילניים כמו גזר, בטטות, סלק, ועוד (למעט חריגים אקצנטריים כמו הבלוגר הזה שאשכרה אוכל רק בשר), כלומר, אין בין הממצאים לבין תפיסת התזונה הפלאוליתית, המבוססת בעיקר על חלבונים ושומנים מהחי, כל סתירה. גם אם האדם הקדמון הצליח לגוון את הארוחה בעידן הטרום חקלאי, הרי שזה לא משנה את התמונה לגבי מהות התזונה שלו.
  • ובשורה התחתונה: אנו מדברים כאן על ממצאים מלפני 30 אלף שנה . אך בראיה אבולוציונית וביולוגית, זהו עדיין פסיק זעיר בהיסטוריה של ההתפתחות האנושית (כ 350 מליון שנים).

ואי אפשר בלי להתייחס לקריקטורה הנהדרת הזו על המציאות מול האידיאל, אז והיום.

By מר קדמוני with 8 comments

הבורות ממשיכה (מעצבנים אותי, אם לא שמתם לב)

רק כתבתי אתמול לשר הבריאות, והנה הוא כבר מתייצב במופע חוצות המעודד לקיחת סטטינים ומייחס את כל "הרוע" לכולסטרול האומלל. אני חושב שצריך לגייס את רני רהב שיוביל קמפיין יחסי ציבור מחודשים לכולסטרול, ידידנו, שלא מפסיק לחטוף בראש על לא עוול בכפו. נראה לי שלובי תעשיית התרופות כה חזק עד שהרופאים והמומחים מתנהגים כסומים בארובה, וממליצים על תזונה ותרופות ללא קשר לתועלת שלהם במניעת מחלות לב.
פוסט קלאסי על חוסר התועלת בסטטינים להשגת בריאות ואורך חיים כתב ד"ר האריס כאן.
אז שאלה לרופאים שהיו שם: לא שמעתם שאין שום קשר בין צריכת שומנים למחלות לב? הפסקתם לקרוא ספרות מחקרית לפני עשרים שנה? לא נשבעתם שבועת היפוקרטס להצלת חיים?

האם מישהו במשפחה שלכם לוקח סטטינים? האם חשבתם להציע לו לשנות תזונה כדרך יעילה בהרבה להשגת בריאות?

By מר קדמוני with 1 comment

מכתב גלוי לשרת הבריאות החדשה - יעל גרמן


שרת הבריאות - יעל גרמן

גבירתי היקרה,
ראשית, איחולי על תפקידך החדש. כשרת הבריאות של מדינת ישראל את מהיום בעמדת השפעה נדירה ומשמעותית על כולנו ואני מאחל לך בשם עצמי ובשם כל החברה בישראל, הצלחה רבה בתפקידך. לא קל או פשוט הוא תפקיד שרת הבריאות. תחת כנפיך אחריות כבדה וחובה מוסרית גדולה: להציל נפשות ולקדם את בריאותם של תושבי המדינה.

מה דרוש כדי להצליח בכך, זו כבר שאלה אחרת. סביר שמיד אחרי החגיגות תהיי מוקפת יועצים, רופאים, תזונאים ומומחים ממינים שונים וכולם ישושו על ההזדמנות להציע לך את מרכולתם ועצותיהם. אני מבין שבכתיבת שורות אלה עלול גם אני להחשב בעיניך תחת קטגורית היועצים הזו, אבל בשונה מכל השאר, אני לא שכיר של משרד הבריאות, לא יועץ בשכר, לא הממונה על בריאות הציבור. אדם פשוט אני, אבל אופטימי. אני מקווה שתהיה לך את הסבלנות לשמוע אותי או לפחות לקרוא ברצינות עד סוף העמוד.
יש אלפי אנשים בארץ הזו שמקווים מאוד שתקראי את העמוד הזה ברצינות גמורה.


נתונים עדכניים אומרים כי ב 20% מתקציב הבריאות במדינת ישראל נצרכים על נזקי ההשמנה וזה עומד כיום על למעלה מעשרה מליארד ש"ח. וואוו. זוהי הערכה זהירה, הקושרת הוצאות ישירות הנגרמות מהשמנה (כמו סוכרת ומחלות לב). אלו אחוזים עצומים והנתונים הולכים וגוברים משנה לשנה. בראיה הוליסטית יותר, סביר שההשפעה של התזונה על הבריאות שלנו אף דרמטית בהרבה. למשל, מחלות הסרטן למיניהם קיימות כמעט ואך בעולם המערבי ולא היו קימות בעבר ותרבויות ילידיות או שבטיות הניזנות מתזונה לא-מערבית לא סובלות מהם כלל. למרכיב התזונה השפעה רב מערכתית על כיצד פועל גופינו, מתי הוא בריא וממה הוא חולה. לכן אין ויכוח כי חינוך ראוי לתזונה נכונה מהותי ליצירת חברה בריאה.

כיצד, אם כן, מקדם משרד הבריאות את החינוך לתזונה נכונה בשנים האחרונות?
פשוט. אנשי המשרד העתיקו את "פירמידת המזון" האמריקאית לעברית, הוסיפו לה בסיס של "צריכת הרבה מים" ובכך הפירמידה "הותאמה במיוחד לישראל", והיא מפורסמת באתר המשרד כהמלצה חד משמעית לציבור. אני ממליץ לך להוריד ולקרוא אותה בעיון, ואז לבחון את השאלה היסודית, העומדת בבסיס הדברים: האמנם שמירה על עקרונות הפירמידה תביא אותנו לבריאות טובה יותר?
אם תקדישי כמה דקות לעניין תגלי ש"פירמידת הבריאות" המעודדת אכילת יותר דגנים ופחות שומנים משודרת לציבור כבר למעלה מ 35 שנים, והיא נחלה כשלון עצום. בכל מדינות אירופה, ארצות הברית ואוסטרליה בהם יישמו את ההמלצות התזונתיות הללו, רק עלתה שכיחות ההשמנה, עלתה שכיחות הסוכרת וכך גם רוב מחלות המערב (כמו סרטן ומחלות אוטואימוניות).
אם זה נשמע לך הזוי, את יכולה לראות חלק מהנתונים במו עינייך. את יכולה לבקש מאנשי משרדך שיביאו לשולחנך תיכף ומיד את נתוני שכיחות ההשמנה והסכרת במדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות. הם ייסתתרו מאחורי הדלת וילחשו תירוצים, אבל המציאות היא שיש כאן כשלון חרוץ.
אבל אולי שמעת אבל שבפינלנד הצליחו למגר את ההשמנה באמצעות הפחתת שומנים ועידוד אכילת פחמימות מלאות. אוקיי, גם זה שקר גס.

משרד הבריאות שמהיום נמצא באחריותך מסתמך על הנחות לא תקפות, עתיקות, מבלי לבדוק את תקופתם המדעית ומבלי לבחון את השפעתם על הציבור הרחב במציאות לאורך השנים. זהו ניסוי בבני אדם, והניסוי נכשל. הגיע הזמן להודות על האמת.
לנוחותך, הנה תמצות המצגת הפשטנית הנמצאת באתר משרד הבריאות :
1. הבסיס של פירמידת המזון (אחרי מים) הוא צריכת דגנים ופחמימות, אח"כ ירקות ופירות
2. אח"כ מוצרים עשירים בחלבון, אבל דוקא מוצרים דלים בשומן (כתוב 1%-3%)
3. אח"כ "מוצרים עשירים בשומנים". המצגת המתייחסת באותו האופן לשמנים טבעיים ולשמנים מלאכותיים וממליצה להמנע מחמאה וממרגרינה ומשומנים רווים אך דווקא כן לצרוך שומנים מהצומח.
4. בראש הפירמידה, כמובן, חטיפים וממתקים שאפשר לוותר עליהם, "אך הם חלק מהתרבות".

אני מניח כי איש במשרד הבריאות לא היה מודע לכך כי שמירה על עקרונות תזונה אלו (כלומר על פרופורציות תזונה בה הבסיס הוא פחמימות, וצריכה דלה של שומנים והמנעות משומנים מרווים מהחי) - תזונה כזו תוביל קרוב לוודאי להשמנה, לבעיות לבביות, לסוכרת, ולשאר מרעין בישין. הם פשוט כתבו מה שהם זוכרים שקראו בעיתון בשנות השבעים ("כולסטרול הוא רע והמנעות משומן מונעת התקפי לב", ראי תמונה בראש פוסט זה), ומה שאמרו להם כמה תזונאים שהתחנכו גם הם על ברכי פוביית השומנים והערצת הפחמימות המלאות. האסון הוא כי את הפירמידה הזו ממשיכים להטיף מעל כל במה, בלי שאף אחד קם ואומר: "חברים, המלך עירום". הטענות וההנחות הללו, העומדות בבסיס הפירמידה, נסתרו כולן, אחת לאחת. המחקר האקדמאי כולו מגובש בחזית אחידה כי אין שום קשר בין צריכת שומנים רווים מהחי לבין מחלות לב, ומאידך ישנו קשר ברור ומובהק בין צריכת פחמימות מעובדות (לחם, קמח) לבין סוכרת, השמנה, צלייק, אירועים מוחיים, דיכאון, סרטן ועוד. הפירמידה המומלצת על ידי משרד הבריאות עומדת בסתירה מוחלטת לתזונה הטבעית של האדם כפי שקל לראות אותה מבחינה היסטורית, מבחינת המנגנונים הביולוגיים בגוף האדם, מבחינה אנתרופולוגית ומבחינה מחקרית -רפואית.

חשוב לומר: הפירמידה הזו לא השתנתה כמעט בכלל מאז סוף שנות השבעים, אז פורסמה לראשונה על ידי ועדה של הסינאט האמריקאי. אז, בהשפעתו הדרמטית של חוקר תאב פרסום ונכלולי בשם Ancel Keys ולאור כתבת שער מעוררת הדים של הTime magazine  העולם החל להאמין כי ה"אשם" בהשמנה היא צריכת השומנים, ובעיקר השומנים הרווייים מהחי, וכי הפתרון הוא יותר פחמימות ופחות שומן. לאור זה נבנתה אז (ועד היום) פירמידת המזון, המעודדת צריכה גבוהה יותר של פחמימות, צריכה נמוכה יותר של שומן, פחות כולסטרול ויותר פעילות גופנית.  הנה מחקר של כתב העת Nutrition, המתייחס בכובד ראש לטענות פירמידת המזון האמריקאית, וסותר את טענותיה אחת לאחת. אבל אל תאמיני רק למאמר ההוא. הנה עוד אחד, מאמר אקדמאי מסוף שנת 2012, שכותרתו: שומן רווי ובעיות לבביות: חוסר התאימות בין ההמלצות התזונתיות לבין ממצאי המחקרים.


Saturated fat and cardiovascular disease: The discrepancy between the scientific literature and dietary advice

בשלושים השנים שחלפו מאז פורסמו לראשונה ההמלצות, אכן הציבור אימץ אותן. יש יותר צריכה של פחמימות, יש פחות צריכה של שומנים, יש פחות צריכה של כולסטרול ויש עליה עצומה בפעילות הספורטיבית, ובכל זאת, מימדי ההשמנה הלכו והעצימו, הלכו והתפשטו. המחקר כותב שורה תחתונה חתרנית של ממש: "יש יסוד לממצאים כי המלצות הועדה לתזונה לשמירה על בריאות הציבור יצרו את ההיפך".

מה קורה כאן, גבירתי השרה?
האם לא הגיע הזמן להתעורר? ועדת תזונת הבריאות האמריקאית מושפעת בעיקר מלובי חזק של יצרניות התבואה - מדוע אנו צריכים לסבול מהלובי של אסם החיטה של העולם המערבי הפוחד כי אנשים יבינו כי השמנתם ובריאותם נעוצים בראש ובראשונה בפחמימות המעובדות שהם צורכים ובשמנים התעשייתיים (סויה, תירס) שהם אוכלים? האם לא הגיע השעה להשתחררות הממסד הרפואי ממיתוסים בני ארבעים שנה?
אני חושש, גבירתי השרה, כי תגלי שבכל הנוגע לשמירה על משקל ובריאות הציבור, משרד הבריאות בא לברך ויצא מקלל.

אני קורא לך למנות ועדה מקצועית של רופאים המנצאים בחזית המחקר בנושא לב, תזונה, סרטן וכו' שאינה כוללת את אלו שישבו בועדה בשנים קודמות. בחני את הדברים לעומק. בקשי לפחות חוות דעת מאיש מקצוע מהשורה הראשונה. תקשיבי.
את חייבת את זה לציבור בישראל.
תודה.

(ואם את לא משוכנעת עד הסוף, תכתבי לי מייל, ואני מבטיח לענות מיד, לשלוח לך את כל הנתונים, ולהתייצב עם הסברים בלשכתך בירושלים מתי שרק תרצי. בשמחה). 

והערה לקוראים: אם אתם מזדהים עם הכתוב כאן, כתבו בהערות, כתבו תגובה, שלחו לינק לחברים שלכם, פרסמו סטטוס בפייסבוק, ומה לא, כי זה משפיע ישירות על הבריאות שלנו ושל ילדינו.

הערה: פוסט זה פורסם לראשונה ב17 לאוקטובר 2010 ועודכן לאור החלפת הממשלה ב 18 למרץ, 2013. אולי הפעם יצליח לנו יותר...

By מר קדמוני with 22 comments