אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

תולעים כבני אדם (מדע ומדע בדיוני מתערבבים זה בזה)

כשהייתי בן 15 הייתי תולעת ספרים רצינית.

להזכירכם: לא היה אינטרנט ובטלויזיה היה ערוץ אחד שמשדר את "שכונת חיים" בלופ אינסופי. המחשב שהיה לי נקרא"אמסטרד" והיו לו קסטות (כן, כמו קסטות של טייפ) לטעון בהן תוכניות מחשב בנות 64K. במחשב הזה היה אפשר לכל היותר לראות משחקים של צמד תולעים ירוקות המנסות לא להתנגש זו בזו. בלית ברירה, חזרתי לקריאה. אחד הספרים שקראתי אז (האמת שקראתי את כל הספריה העירונית של נווה שאנן באותה תקופה. באמת), נקרא "מבחר הסיפורת הבדיונית". אסופה של סיפורים קצרים בעריכת רוברט סילברברג, בעצמו סופר מדע בדיוני מוצלח. מאז עברו השנים והספר נעלם בתהומות הנשייה, ורק זכרתי שנהניתי ממנו מאוד.
והנה, לפני שבועיים, ראיתי את אותו הספר בדיוק, שיצא עכשיו בהדפסה מחודשת לאחר 25 שנה (רק עם עיצוב מזעזע לכריכה). מיד קניתי, כמובן.

למה אני מספר את זה?
אחד הסיפורים בספר נקרא "אל בזעיר-אנפין"' מאת תיאודור סטרג'ן. הסיפור, שנכתב ב 1941 (!!!), מתאר את קורותיו של מדען מוזר ומתבודד אחד, הגר לו באי משלו ומנסה לפתור את בעיות העולם. כדרך להתקדם מדעית הוא מפתח במעבדה יצורים זעירים, וקובע את אורך חייהם לשבועיים בלבד, ולאט לאט, בין מחזור חיים אחד למשנהו, הוא גורם להם להתפתח חשיבתית וכך הוא מציג בפניהם בעיות והם יוצרים המצאות התורמות לאנושות (למשל, הוא מחמם את המעבדה לטמפרטורות שהורגות אותם, אז הם מפתחים בד חסין חום להתגוננות). משקיענים שבין קוראי בלוג זה יכולים לקרוא את הסיפור במקור, Microcosms God, כאן.
ועכשיו נעשה דילוג מהיר שבעים שנה בזמן, משנות הארבעים של המאה הקודמת אל 2010, ונעבור ממעבדתו של תמהוני אקצנטרי ודמיוני למעבדתה האמיתית לגמרי של פרופסורית אחת - סינת'יה קניון.
סינת'יה חוקרת כבר עשרים שנה את תהליכי ההזדקנות של גוף האדם. באופן מעורר דמיון, מחשבה וצניעות, היא חוקרת יצורים זעירים שמחזור החיים שלהם הוא שבועיים בדיוק (מלידה ועד מוות), ובין מחזור חיים אחד למשנהו היא עושה להם מניפולציות גנטיות שונות כדי לראות מה יקרה ומה המין האנושי יכול ללמוד מזה כדי לשפר את איכות ואריכות ימיו. היא אפילו מחממת אותם למוות כדי לראות מה הן יעשו.
מזכיר לכם משהו?
מכל מקום, סינת'יה חוקרת תולעים זעירות בשם C. elegans. שיהיה. עד עכשיו נשמע משעמם למדי להתבונן עשרים שנה על תולעים ולראות מה קורה. אבל סינת'יה היא חוקרת רצינית ומועמדת לנובל (כך אומרת השמועות). למה? כי היא מנסה לפצח את סוד ההזדקנות. למה אנחנו מזדקנים ונעשים חולים יותר עם העליה בגיל? במעבדה מצאו במשך השנים את "גן המוות" ולאחר מכן את "גן מעיין הנעורים". אני מודה, זה נשמע יותר הזוי מהסיפור של סטרג'ן. הנה סקירה של עבודתה ל"לא מדענים".
כמה עובדות: אחרי מניפולציה גנטית התולעים החלו לחיות יותר זמן. גן בשם Daf-2 האריך את חייהם פי שניים, אבל לאחר שמצאו את גן Daf-16 התולעים נראו צעירות יותר, וחיו לבסוף פי 6 יותר זמן, ובאיכות חיים גבוהה יותר (הן היו פעילות יותר ולמעשה נראו צעירות יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר). הגנים האלה, מאפשרים לרקמות להגיב להורמונים אחרת, כתוצאה מאיתות פנימי (הגן עצמו וכמה שהוא מתפקד) ומאיתות חיצוני (תנאי סביבה ותזונה).
בסדר, בסדר, יאמר הקורא. מה אכפת לי אם תולעים חיות יותר זמן?
כי זה לא נגמר בתולעים. אחרים כבר בחנו את זה בזבובים ואח"כ בעכברים, והממצאים יציבים: הזדקנות לא חייבת לגרור מחלות. נראה כי בבני האדם המנגנונים דומים. מאוד דומים. מה שמעניין מאוד זה התפקיד של הסוכר ושל האינסולין במנגנוני אריכת החיים והתחלואה, וכיצד הם קשורים לגנים הללו. תנחשו: הסוכר ועליה ברמות האינסולין מקצרות את אריכות הימים (בחיות מעבדה, עדיין לא בבני אדם), כאמור, על ידי ההשפעה שלם על הביטוי הגנטי.
(הערה להדיוטות: זה שיש לנו גן מסוים, זה לא אומר שהוא תמיד משפיע באותה הצורה. לכל גן יש ביטוי או חדירה. יש גנים להם חדירה של 100%, כלומר, אם יש לך אותו, הוא בודאי ישפיע, ויש גנים להם אחוזי חדירה נמוכים יותר - במחלות למשל, לגן סרטן השד יש חדירה של 50% נדמה לי, כלומר שאם יש לך אותו, 50% שתחלי. זה נכון לכל גן, ואחוז החדירה או הביטוי של הגן מושפע מהרבה מאוד גורמים, שלא את כולם אנו מבינים)
הנה לדוגמא צמד מחקרים עדכניים שלה בנושא. זה לא נגמר בתולעים, וקטונתי מלהכנס לעובי הקורה האקדמית והמחקרית, אבל קל לראות מה חושבת החוקרת עצמה: היא הפסיקה לצרוך סוכרים, דגנים ועמילנים. היא משוכנעת, על בסיס מחקריה, שתחלואה ואריכות ימים קשורים קשר הדוק להתבטאות של גן "מעיין הנעורים" וכי הדברים בשליטתנו.
אוקיי, כנראה שבלי שאנחנו נהיה התולעים במעבדתו של איזה ענק, לא נחיה עד גיל 600, כי תודה לאל, עד אז לא יעשו לנו מוטוציות גנטיות, אבל, היי, לי מספיק לחיות עד גיל 90 בבריאות טובה. לי זה נשמע עסקה לא רעה בכלל.

מה אתם חושבים? ספרו לנו, ספרו לחברים שלכם.
שבת שלום

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 2 comments

2 הערות קוראים:

וגם סיכום שבועי קצר של ארבעת האימונים שעשיתי השבוע: 10*100 מטר ספרינטים בעליה, 90 שניות מנוחה בין הריצות; חמישה סיבובים של 3 muscle up, ועוד 3 כפיפות בעמידת ידיים ועוד 10 בורפיז-מתח; חמישה סיבובים של 9 hang power clean עם 55 ק"ג, ועוד 7 מתח לחזה; 20 דקות של הנפות עם 40 ק"ג, 10 דיפ טבעות ו 10 ברכיים למרפקים בתליה.

אחלה מאמר
ואסכם לך עוד מאמר שקראתי השבוע--
מחקר שפורסם לאחרונה ב- International Journal of Obesity ממחיש בצורה יפה את מה שאנחנו כבר יודעים: פעילות גופנית משחקת תפקיד מרכזי ומוביל בבריאותנו. במחקר נבדקו כ- 16 זוגות תאומים זהים ולא זהים בגילאי 50-74 כאשר תאום אחד התאמן והשני לא. בתוצאות התגלה כי לתאום שלא התאמן היה ב-50% יותר שומן בטני ו-170% יותר שומן בכבד לעומת אחיו התאום. זאת אומרת שלא תמיד מספיקה רק הגנטיקה, ישנו סיכוי גדול שאם לא נעסוק בפעילות גופנית גם אנחנו עשויים להיות במשקל עודף.
אך לגבי מה שהצגת אני מעדיף להוסיף חיים לשנים מאשר שנים לחיים,אז מידי פעם אפשר לחטוא ולצ'פר את עצמינו בדגן או עמילן מעל המצופה,כי סך הכל אנו לא נזירים שאוכלים אורז כל החיים..גוד שבס

פרסום תגובה