נעליים קונים מהר, וגרביים לא חסר

הכותרת הראשית בשער העיתון USAToday הבוקר היא על נעלי ספורט.

"נעלי עיצוב הגוף" החדשות שוודאי ראיתם כבר, אלו עם הסוליה העצומה שנראית כמו כסא נדנדה, ושהיצרן טוען שמשפרות את היציבה, זרימת הדם ותורמות לירידה במשקל ומה לא.

בקיצור, המכירות שלהן גדלות בקצב עצום של 400% וצפויות לסיים את השנה בכמליארד וחצי דולר (!). לא יאומן. מצד שני, אחרי שראינו את הגידול הפנומנלי של קרוקס, כבר אי אפשר לטעון שצורה מכוערת מהווה איזהו מחסום במכירות נעליים. ואולי דווקא ככל שהן יותר מכוערות, כך אנשים מתפתים להאמין שהן יותר בריאות.

כך או כך, הטענה כי הנעליים האלו בריאות יותר היא מפוקפקת למדי, ותחושת הבטן שלי אומרת "הבל הבלים", ולא מעט מדווחים על נפילות והתרסקויות איתם, פשוט כי הן פחות יציבות. אני חושב שהטרנד מתחיל בעיקר מהפיתוי הקלאסי של לעשות כושר בלי להתאמץ בכלל. זו נוסחת קסם (בדיוק כמו הנוסחה של "קרם העלמת קמטים" או "רצועה להעלמת הבטן") והאמריקאים אוחזים אותה בשתי ידיים והדולרים מתעופפים בתקווה לעתיד טוב יותר, וכולנו יודעים שאין ארוחות חינם (גם לא אם משלמים עליהן 150 דולר לנעל מכוערת).

מעניין לעניין באותו עניין, ה VibramFiveFingers גם הן טרנד נוכחי, אבל עדיין קטן ולא ממש נפוץ (יכולת הייצור שלהם הרבה יותר מוגבלת), אך לעומת הבטחות השווא של סקצ'רס, VFF מציגות רעיון פשוט, הגיוני ובסיסי. לא נעל אלא יחפנות מוגנת. מה יותר בסיסי מזה. הסתובבתי עם ה VFF שלי כאן בקניון והתגובות מטורפות. האמריקאים הרבה יותר פתוחים וחברותיים מהישראלי הטיפוסי וברגע שאני מאיט קצת באיזו חנות, מיד מתחיל דיון עם המוכרים שלא יכולים להתעלם (מגניב; גם אני רוצה כזה; הי בואו תראו מה הוא נועל; זה נוח?, כמה זה עולה?, איפה קונים? בנאדם, זה להיט; ועוד ועוד - כל אחד והאמירה שלו). חבל ש Vibram לא נסחרת בבורסה, כי המניות שלו עומדות לעלות...

הבוקר רצתי איתם 4 ק"מ ב 20 דקות, אז אחרי חצי שנה של אימונים קבועים איתם, אני כבר יכול לומר שעכשיו הם חלק בלתי נפרד ממני.

מה איתכם?

By מר קדמוני with 3 comments

הסוכר נכנס למעקב

תואר אביר היום מוקדש ללא ספק לאורי אורבך, שבזכות החוק החדש שיזם, מעכשיו כמות הסוכר תהיה רשומה על האריזות של מוצרים. קוראי בלוג זה יודעים כבר שסוכר (בפרט, ופחמימות מעובדות בכלל) הוא הוא הגורם לרוב מחלות הציוויזציה.

כמי שנמצא כעת (ועד מחר) באמריקה, בלי ספק יש לאמריקאים מה ללמוד מאיתנו בעניין הזה, בייחוד עם שיטת רישום התכולה הבלתי אפשרית שיש כאן. אין מצב שאתה יכול להבין מה יש, בכמה אחוזים, ומה טוב לך. כיפאק הי לאורי.

By מר קדמוני with No comments

טיפים לטיסה הבאה שלכם (גזור ושמור)

טעויות אני משתדל לעשות רק פעם אחת. על הצלחות, לעומת זאת, אני משתדל לחזור.

בהקשר זה, הבוקר עשיתי טעות. הבוקר התחיל לפני די הרבה שעות מבחינתי, בכלל ביבשת אחרת מזו שאני נמצא בה כעת. היה בוקר לחוץ. יצאתי מהבית מהר ולא התארגנתי כמו שצריך לטיסה. היום זה היה תל אביב-ניוארק. 11:25 בבוקר. בגלל הפקקים העצומים של ימי ראשון בבוקר (והבוקר במיוחד), וכביש 6 שהיה סתום וקשה כמו קיר, הגעתי באיחור אופנתי לשדה (50 דקות לפני הטיסה), וכך שלא היה לי זמן לפני שעליתי על המטוס לתקן את הטעות שעשיתי קודם לכן, בבית. כתוצאה מכך, תפסה אותי טיסה טרנס-אטנלטית כשאני לא מוכן. "מה ז'תומרת לא מוכן?" אתם שואלים. אז הנה אני עונה.

מי שבעניין של תזונה פריימל (או פליאו), ומי שבעניין של בריאות (וודאי מי שבעניין של שתיהן) – מבין שטיסות בכלל, ואוכל של מטוסים בפרט – זו ערובה בטוחה לזוועה קולינארית ואסון בריאותי. לכן, למי שנאלץ לטוס למחייתו, כמוני, יש מספר המלצות שטובות תמיד, רק שלצערי הבוקר לא את כולן לקחתי בחשבון, כאמור, וזה די נדיר אצלי.

1. קחו לכם שקית גדולה גדולה של אגוזים ושקדים. יש לי אחת תמיד בתיק (ודווקא הבוקר שכחתי אותה במטבח כשהוצאתי משהו). החטיפים במטוס לעולם יהיו סוג נחות של דגנים כלשהם: שקית קטנה של בייגאלך " (אם זו טיסת קונטיננטל) או "נישנושונים" (באלעל) או משהו בלתי מזוהה אך פריך (בלופטנהנזה). אגוזים יתנו לכם תעסוקה לשיניים ויעשו טוב בלב. לא לשכוח.
2. קחו לכם כמה פירות טריים, אבל כאלה שלא נמעכים בקלות (לא בננה), ותשתמשו בהם בתור קינוח בארוחה. בדרך כלל הארוחות המוטסות יכללו מן עוגת חנק בתור קינוח (בצבא קראנו לסוג העוגה הזה "עוגת שבע": כי אחד אוכל ושישה דופקים לו על הגב). לפעמים יש מוס (זוועות), לפעמים משהו אחר, אבל הסיכוי שתקבלו פרי טרי של ממש נמוך – אלא אם כן אתם טסים מתיאלנד או ארצות טרופיות – אז יש אחלה פירות בארוחה. היום שכחתי.
3. שימרו לכם בתיק חבילה איכותית של שוקולד מריר 85%. במקום מיני מתיקה עמוסי סוכר, שוקולד מריר גם בריא וגם זמין, הולך יפה מאוד ליד האגוזים, וישדרג לכם את הקפה או את ההמתנה בשדה התעופה. זהירות: אם יש לכם בתיק גם מחשב, ואם שכחתם לכבות אותו, הוא עלול להתחמם ולהמיס את חבילת השוקולד, ואתם מקבלים תיק חמים וחום מבפנים. מניסיון, זה לא נעים. בכל זאת אני לא מוותר על "קוטה-דור" 86% או תחליף איכותי שווה ערך. היום הייתי בלי.
4. כדאי שיהיה בתיק גם בקבוק קטן וריק של מים. ריק, כי האמריקאים משוגעים, ויחד איתם כל העולם, ואין ברירה. טיסה מייבשת ואם בטיסת לילה מתעוררים עם גרון ניחר, כדאי שיהיו מים זמינים ולא רק בכוס-הדגימה המטופשת שמקבלים עם הארוחה.
5. גרבי טיסה. האביזר החשוב ביותר, כי אתם לא רוצים להסתובב במטוס עם הגרביים שלכם ולקלוט את כל הדרעק אל כפות הרגליים, אז פשוט עוד זוג גרביים, וכדאי שיהיו עבים מאוד – ויאללה, הסתדרתם. לטיסה היום באתי עם הויבראם, כך שנחיצותם של גרבים גבוהה לאין ערוך מהמצב הרגיל. אבל גרביים היו לי בתיק, מזל. דרך אגב, כדאי שיהיו גרביים שמעט לוחצות. כפות הרגליים נוטות להתנפח בטיסות (זו לא המצאה שלי, וזה גם די הגיוני, בייחוד אם יושבים כמעט 12 שעות רצוף, כמו בטיסת הבוקר שלי היום!), אז גרב לוחצת טובה גם בהיבט הזה.
6. תתעקשו על מושב מעבר, עוד בהזמנה. גם אם אין לכם נוסע מתמיד וגם אם זה ברגע האחרון. תתעקשו כמה שצריך עד שתקבלו מושב מעבר. הסיבה היא, איך לא, בריאותית לגמרי. כשאתה במעבר אתה קם יותר. כשאתה קם יותר, אתה זז, השרירים שלך עובדים, מחזור הדם פועל, אין "הרדמויות" של ידיים/רגליים, ובכלל, אם אני לא קם, אני לא קיים. אחרי שכבר קמתם ואתם עומדים, לא להתבייש לעשות מתיחות, סקוואטים (בחיי, להזיז קצת את הברכיים – אבל אל תנסו לעשות טבאטה או משהו מופרע – רק לחלץ אברים בשיטות שהגוף שלנו מכיר).
7. כיסוי עיניים ואטמי אוזניים. Must. אור פוגם באיכות השינה. גם רעש. לא רק בגלל שקשה יותר להרדם וקל יותר להתעורר, אלא גם בזמן השינה "נטו", אור רקע מעיב על איכות השינה. כיסוי עיניים יגרום לכם להתעורר רעננים, ולטיסה לעבור מהר יותר. פחות אור = יותר בריאות. כנ"ל לגבי הרעש.
8. תכננו מראש של אסטרטגיית השינה שלכם, ופעלו לפיה. בטיסות לאזורי זמן אחרים, ג'ט-לג, או בעברית עייפת, הוא צרה צרורה. כדי להתגבר על הג'ט-לג, חשוב בעיקר לתכנן את המעבר שלכם בין איזורי הזמן. כך למשל, אם אתם טסים במוצאי שבת טיסת חצות לניו יורק , אתם תנחתו באמריקה בחמש בבוקר של יום ראשון. לכן, כדאי מאוד שלא לישון בצהרים בשבת שלפני הטיסה, כדי שבטיסה עצמה תהיו עייפים, ותזכו למקסימום שעות שינה (נגיד, חמש), ואז הגעתם בבוקר לניו יורק ואתם יכולים "למשוך" עוד יום שלם עד הערב לפני שתתמוטטו מעייפות, או אז תרדמו לשנת לילה מלאה ותקומו ליום שני באמריקה כבר מסונכרנים לשעון המקומי. בטיסות למזרח זה קשה יותר, ואז אני ממליץ מאוד פשוט על כדור שינה.

יש לכם עוד עצות הקשורות לבריאות הנוסע המתמיד? ספרו לנו עליהם.

אני, מכל מקום, בגיחה קצרצרה לארה"ב וכבר ביום רביעי בערב אני בדרך חזרה.

אמריקה, הנה אני בא.

By מר קדמוני with 2 comments

כושר פונקציונאלי - תזכורת

אתמול, אחר הצהריים המאוחרים, פתחנו באיחור אופנתי את עונת הרחצה בים.
בשעת השקיעה הגדולה הלכתי עם הילדים לים, ואחרי 4 דקות במים התברר שהחוטית, כלומר המדוזה הלבנה-כחולה, שורצת כעת בכל מקום והמים צורבים צורבים. דכאון. למרות זאת נהננו מהחוף ולשחק מטקות ופריסבי. כאן מגיע הסיפור: פריסבי זה משחק כיפי באמת, ואני ממליץ בחום. מכל מקום, באחד הסיבובים הצלחת התעופפה ונתקעה בחצי הגובה של פירמידת הגג של פרגולת החוף, בערך 3 מטר גובה. ראו תמונה (של הפירמידה, לא של הפריסבי).
חיכינו לרוח שתפיל אותה, וכלום. זרקנו אבנים, והיא רק נאחזה חזק יותר בקורות העץ. ניסינו לנענע את הפרגולה, אבל זו יושבת בגוש בטון אימתני. מה עושים?
פתאום חשבתי שבעצם אני יודע לעשות מאסל-אפ. ובאמת, הופל'ה, בשתי שניות הייתי למעלה, והפריסבי המצוינת שלנו ניצלה. שליטה במאסל-אפ משמעה שכל מקום שאתה יכול לאחוז בו, אתה גם יכול לעלות עליו. זוהי תכונה שימושית מאין כמוה, ותזכורת קטנה לעובדה שלכושר פונקציונאלי יש יתרונות בחיים האמיתיים.

מעניין מה היו עושים במקרה כזה החברים שלי, שכל היום רק רצים...

By מר קדמוני with 5 comments

קצר או ארוך

חלק ממה שנחמד בקרוספיט, זה שאתה יכול להחליט כל יום אם אתה בעניין של ארוך או דווקא קצר.

זה יכול (וצריך) להשתנות מדי פעם, אבל זה בסדר גמור לעשות אימון קצר (דוגמת פראן) אם אתה מרגיש "יאללה, בו ניתן בראש 'חת שתיים ונגמור עם זה", או ללכת דווקא אימון שדורש התמדה וכח רצון דוגמת מרפי או למשל הגיבור החדש שהופיע היום ( RJ - חמישה סיבובים שכל אחד כולל 800 מטר ריצה, 5 טיפוס חבל ו 50 שכיבות שמיכה. זה לוקח ה-ר-ב-ה זמן).

אני שומר לעצמי את זכות ההחלטה, ולגמרי מרגיש בנוח לזרום כל יום אחרת. היום עוד לא החלטתי.

בעניין זה, אימון ארוך (ודי בלתי אפשרי לבני אנוש), הוא מסע המייל (1.6 ק"מ), שבוצע בקפיצות בורפיז בלבד!!! (ראו תמונה). ביצע את זה קווין הוג'ס, מפרסנו אנדורנס, תוך שהוא גומע 634 בורפיזים בתוך שעה וחצי ושש שניות, כמסע גיוס תרומות. זה בורפי אחד כל 8.5 שניות בממוצע! וואו. מאמץ סיבולת לא יאמן, ובעיני, סוג של מרתון-על לכלל הגוף. זה ארוך, בטוח.

מה מקסימום הבורפיזים שנראה לכם שאתם מסוגלים לעשות בפעם אחת?

By מר קדמוני with 6 comments

Overhead Squats

לפעמים יש ימים כאלו, שעושים בהם דברים קצרים, אבל יותר כבדים. היום היה כזה.

לאור הטמפרטורות שירדו מעט, שחיתי לי קצת לפני השקיעה, נהנה מהקרירות של המים וממשקפי השחיה המוזרים שלי (לא זה לא משקפי סקי, והם לגמרי סבבה וממומלצות לשחיה. שומרים איתם על מראה קשוח ומעט אידיוטי גם מתחת למים). בכל אופן, אחר כך החלטתי לעשות מקסימום משקל בחזרה בודדת של overhead squat. אין לי RACK כלומר, כל חזרה מתחילה מהרצפה, שזה קצת מבאס, כי מאבדים הרבה מהכח בחלק של הקלין (כלומר עד שהמוט עולה מהרצפה ועד לכתפיים). התחלתי עם משקלי חימום של 37 ק"ג ועליתי בקפיצות של 4-5 ק"ג, עם מנוחה בין סט לסט, כמה שהגוף הרגיש שצריך. לא יותר מדי ולא עמוס מדי. בשורה התחתונה הגעתי לחזרה בודדת ב 71 ק"ג.

אם הייתי מתחיל מRACK, אני כמעט משוכנע שהייתי מגיע למשקל גוף (75 +/- 1) ואפילו יותר.

המשימה האמיתית היא 15 חזרות מלאות במשקל גוף, כמו בווידאו המפורסם של ניקול, אינעל ראבאק.

יש פה מישהו שקרוב לזה? ספרו לנו.

By מר קדמוני with 5 comments

להשתחרר מהרגלים וקבעונות

לכל אחד מאיתנו יש הרגלים. חלקם טובים יותר, חלקם רעים פחות.

אחד האתגרים בחיים בכלל, ובספורט בפרט, הוא שינוי והתמודדות עם השינוי. אני לא מדבר דווקא על לצאת מאיזור הנוחות, אלא על היכולת להפרד מההרגלים, או לפחות לאפשר לעצמך להניח אותם בצד, לזמן מסוים. למשל, יש לי חבר שלא יכול לרוץ בלי נעלי סאקוני דווקא. כל נעל אחרת לא אפשרית מבחינתו. יש לי ידידה שלא יכולה לעשות שום ספורט בלי רצועת הדופק של פולאר. לא משנה כמה או מה, היא חייבת לראות את הדופק שלה כדי להרגיש שהיא מתאמנת. יש לי גם חבר קרוב שחייב חדר כושר כדי לעשות כושר או הליכון כדי לרוץ. יש שלא יכולים להתאמן בלי אוזניות, ויש אלו שחייבים דווקא גופיה מסויימת, שנוחה להם בטירוף. בקיצור, יש רמות שונות של הרגלים.

למה אני חושב על זה? כי הערב יצאתי לאימון אנטרוולים (6 פעמים 400 מטר עם 2 דקות מנוחה בין הסבבים). רק מה, איך שבאתי לצאת, לא מצאתי שום שעון. אני מסתובב עם שעון מחוגים ומעולם לא קניתי לי שעון ייעודי לספורט. לאישתי נגמרה הבטריה בפולאר. לבן שלי נקרעה בדיוק הרצועה בשעון. לבת שלי יש שעון שהבאתי ואני גונב לה אותו מדי פעם, אבל פשוט הוא התחבא בערימת כביסה, וסירב להזדהות. כך או אחרת, עמדתי לצאת לרוץ אנטרוולים ואין לי שעון. איך אפשר?

אז זהו, שאפשר.

אמרתי לעצמי: למה לא, בעצם. למה לא לרוץ הכי חזק שאתה יכול ב 400, ולנוח את ה 2 דקות, ע"י ספירה בלב, בערך. נו, אז אם אין שעון אי אפשר להתאמן? אם אין שעון, זה לא נחשב?

אז באמת עשיתי אימון אנטרוולים בלי שום מדידת זמנים והיתה תחושה מצוינת. היה קצת מוזר, בהתחלה, אבל כשאתה בלי "עזרים חיצוניים" אתה מוכרח להיות יותר קשוב לגוף שלך, יותר מודע ל"מדידות הזמנים" על בסיס הנשימה שלך, למשל. אנחנו רוצים לדעת מה עשינו כדי שנוכל להשתפר בפעם הבאה, אבל זה בסדר גמור גם לעשות כדי להנות מהדרך או כדי להרגיש טוב גם בלי השוואה או רישום מדויק ביומן/לוג.

אפשר לרוץ גם בלי נעליים (יחפים), אפשר להתאמן גם בלי מיזוג, גם בלי בגדי ספורט, גם בלי שעון, גם בלי ציוד ייעודי. הכל אפשרי, זה רק תלוי בנו, ובראש שלנו, שירשה לנו "להשתחרר" מעט. כמו שאומרים בגולדסטאר: תשתחרר, גבר.

מתי הרגשתם משוחררים מקבעון ספורטיבי בפעם האחרונה?

By מר קדמוני with 4 comments

15 סיבובים של כיף

אמש, רגע לפני חשיכה, ושעה לפני משחק הכדורגל, פרגנתי לעצמי אימון קצר.

15 סיבובים של: 5 מתח, 10 מרפקים ו 15 סקוואטים.

האמת, תוצאה מעט מאכזבת (15 סיבובים ב 12:40, שזה קצב של 22 סיבובים לסינדי מלאה, כלומר 20 דקות).

עם זאת, היה כמובן חביב בהחלט.

האם עשיתם גם אתם? בכמה זמן?

Mini Cindy, Crossfit Israel from CF IL on Vimeo.

By מר קדמוני with 8 comments

מה יש בצלחת, ליד הדג?

אתם יודעים היטב שאני לא צורך דגנים וסוכרים, או כל מה שמריח כמו פחמימות מעובדות. גם לא אחרי אימון.

העניין הוא שכשאתה כבר נכנס לתזונת פליאו/primal שכזו, אתה מגלה שכדי להנות מאוכל טוב, אתה חייב לעשות אותו בעצמך. אתה מגלה גם, שכשאתה מכין אוכל כזה, אתה נהנה ממנו הרבה יותר כי הוא פשוט טעים ואנרגטי יותר. האוכל שקונים אותו והאוכל התעשייתי אין להם דבר וחצי דבר עם בריאות או מרכיבים בריאים. יש שימוש עצום בחומרים כימיים שונים, בשמנים מהצומח (כמו סויה, חריע ועוד), בשומנים מוקשים (כמו מרגרינה), ובתוספות אחרות לרוב. לכן אני קורא (גם) בלוגים של מזון בריאות (בריאות באמת, לא אלו שעושים עוגה עם קמח מלא ושתי כוסות סוכר חום, והופ - הנה לכם עוגה "בריאה").

מתכון חביב שצד את עיני הוא פירה לפת. כן, לפת. השורש דמוי הצנון שנותנים אותו בדרך כלל כתוספת לפרות. מסתבר שהוא מועט מאוד בפחמימות (ודרך אגב, הנה המלצה לאכול צנוניות שהם עכשיו בעונת שיא, טריות, קטנות, קשות וחריפות, ובלי פחמימות), וזאת למרות שהוא לגמרי שורש (ורוב השורשים כמו תפו"א, גזר ובטטה, עשירים מאוד בפחמימות).

אז הנה לכם:

• 450 גרם לפת קצוצה לקוביות. מבשלים במים רותחים עד שהלפת מתרככת. מסננים.
• במעבד מזון טוחנים יחד עם שתי כפות חמאה, שלוש כפות שמנת וכפית מלח.
• מגישים חם (והמלצה לדתיים: לא להגיש יחד עם בשר, או להחליף בחלב קוקוס ושמן קוקוס).

המתכון השווה הזה (וגם התמונה) באדיבות Pantry bites.

תנו לנו עוד מתכון מנצח לתוספת בריאה ופשוטה.

By מר קדמוני with 2 comments

שמש, שמש, באה בימים (שמוליק צ'יזיק)

חודש טוב לכולם (היום, חברים, ראש חודש תמוז, שמסמן גם את הנעורים, את הקיץ, ואת חום השמש).

על הצורך בחשיפה לשמש ועל החשיבות העצומה שיש לויטמין D בבריאות הכוללת שלנו ובעמידות מול מחלות שונות (החל מהצטננות ועד חלילה, סרטנים למיניהם), כבר כתבתי כאן ממש לא מזמן.

אז כדי שלא רק נדבר על זה, הנה עוד סרטון מגניב ושמח לגמרי על הנושא.

יאללה, אני כבר התחלתי לתפוס יותר שמש בכל הזדמנות.

By מר קדמוני with 4 comments

אימון ערב מהמשחקים

הערב ביצעתי את אחד ממקצי המוקדמות של משחקי קרוספיט 2010.

במשך 12 דקות בלבד יש לעשות כמה שיותר סיבובים של:

10 מתח, עד שהחזה נוגע במוט

15 כפיפות בטן עמוקות

20 thrusters עם 20 ק"ג

בקיצור, עשיתי כנדרש בדיוק ולקח לי 12:12 שניות כדי להשלים ארבעה סיבובים בול, כנדרש (ולא, אני לא נראה כמוה).

יש כאן עוד מישהו שעשה את זה?

By מר קדמוני with 1 comment

VibramFiveFingers סוף סוף כותרת בעברית

שלא תגידו שלא שמעתם על זה קודם ממני, אבל הנה, סוף סוף גם כתבה חדשה דנדשה על נפלאות הויבראם, מבית היוצר של Ynet.

By מר קדמוני with 5 comments

רצים (גם הסוסים)

אולה ממדריד.

הערב חזרתי למלון ממירוץ סוסים. טוב, זה לא היה אירוע מרשים כמו בביקור הקודם שלי במירוץ הסוסים של הונג קונג, אבל בכל זאת, היה חביב. הג'וקים (בחולם מלא, לא בשורוק), הם החבר'ה האומללים והקטנים שרוכבים על הסוסים. האמת שהם נראים כמו ילדים קטנים בתלבושות מוזרות (כדי שיהיה קל לזהות את הסוס שלך, לכל אחד יש צבע אחר ודוגמא על החולצה והכובע). הם כולם זעירי מימדים, ויושבים על סוסים ענקיים ושריריים, ופשוט נראים לא שייכים לכל הסיטואציה.

מכל מקום, בשעה שהג'וקים עשו את הסיבוב שלהם לפני ההופעה (במהלך הסיבוב הזה אתה אמור איכשהו להעריך מי הסוס שהולך לנצח, ובמקרה זה גם הסוס שבתמונה [נו, טוב, צילמתי את כולם], על בסיס ההליכה שלו, הנשיפה שלו, התלבושת של הג'וקי והשם של הסוס (שם טוב שווה הרבה כסף בהימורים) חשבתי על היכולות הפיסיות הנדרשות מג'וקי. אין לי מושג מהן. מה עוד הוא צריך חוץ ממינימום משקל? מן הסתם קשר טוב לחיות (למרות שהם בעיקר משתמשים בשוט לדרבון ולאו דווקא במילות מוטיבציה), אבל אולי גם ריכוז? יציבה? למישהו יש רעיונות?

מוקדם יותר עשיתי אימון בחדר הכושר של המלון (32 מעלות בחוץ, ומיליון רמזורים, ואין פארק קרוב, כך שלרוץ בחוץ לא היה רלוונטי). בקיצור, 4 ק"מ ריצה ו50 מתח. היה נחמד.

By מר קדמוני with 2 comments

עוד על ספורט במים

אחי הצעיר והממזר שלח לי את זה, ואולי זה סתם בלוף, אבל נחמד בכל מקרה ונראה די אמין.

העקרונות נראים דומים לריצת POSE: קצב מהיר, צעדים קטנים, ומשיכת הרגל למעלה.

האם ניסיתם את אימוני המוקדמות של המשחקים? מהם הזמנים שלכם?

By מר קדמוני with 2 comments

לראות, לצחוק

שבוע טוב. הבלוג הזה אינו פוליטי, אבל לפעמים מוכרחים לשים משהו טוב-טוב בשביל המצב רוח.

אז לפני שנראה ונהנה, נספר גם שביום שישי עשיתי אימון טבאטה בארבע תחנות, כל אחת 8 מחזורים של 20 שניות עבודה ו10 שניות מנוחה: פטיש 5, מרפקים, בטן ומתח. היה נהדר.

ואה, כן, מחר נוסעים למדריד

By מר קדמוני with 1 comment

ריצה במים - כזה עוד לא ראינו

לכבוד הקיץ שהגיע, הנה רעיון חדש ומוזר במיוחד.

אימון דרך ריצה במים. ההתנגדות רבה הרבה יותר, וצריך למצוא בריכה בעומק אחיד.

הבחור עם השם הבלתי אפשרי Pyry Tamminen טרח לפתח ממש נעליים מיוחדות בשביל זה, וגם מסלול ריצה ייעודי, וזה נראה כאילו הוא בונה על זה עסק!

מה עוד ימציאו לנו?

בקיצור, תנו לנו אימוני התנגדות רגילים, וכבר נזיע כהוגן. אנחנו בעניין של פשוט ויעיל, לא בעניין של מתוחכם ורטוב.

ספרו לנו על האימונים הרטובים שלכם.

By מר קדמוני with 7 comments

על מנהיגות ומאמנים

מאמן טוב מוכרח להיות גם מנהיג טוב.

זה נדרש עבור המתאמנים, וזה מפתח להשגיות כיחיד וכקבוצה. אני לא הראשון שאומר את זה, ונהרות של דיו כבר נשפכו בעניין. זה אפילו די טריוויאלי. עם זאת, לא פשוט לפתח כישורים של מנהיג. וחלק מהדברים הם למעשה טכניקה או מיומנות ולאו דווקא "מתת אלוה" שנולדים איתה וזהו. כך למשל כשהייתי ב Crossfit Fenway בשבוע שעבר, שמחתי לראות איך המאמן פשוט מוביל יפה את הקבוצה לפני, תוך כדי ולאחר האימון. בסוף האימון כולם התכנסו במעגל, כולם הניחו ידיים זה על גבי זה, ו JT סיכם את האימון, אמר מילות עידוד וחיזוק, נקודות חוזק, וסיימנו בקריאת "קדימה" (כל זה כשהידיים של כולם יחד. טוב, אני מודה שזה נשמע קיטשי בטירוף, וזה באמת קיטשי, אבל זה גם יפה, ומה שבטוח, זה עובד לצור אצלו "דבק" בין אנשי החבורה, המקום והמאמן. ניתן היה לראות את ההערכה ואת הכבוד המקצועי שרוכשים לו המתאמנים הקבועים).

עוד בעניין מנהיגות, ומזוית אחרת ואישית לגמרי, הנה הדוגמא הבאה: הבן שלי לומד בכיתה ה' ומזה שלוש שנים הוא בחוג דרבוקות בבית הספר. המורה שלהם הוא בשארה. העניין הוא שיש להם אפשרות ללמוד גם חליל, חצוצרה, גיטרה ועוד כמה כלים שווים (זהו פרוייקט "בית ספר מנגן". סאחה על המועצה שלנו, עמק יזרעאל, שמממנת את זה). למרות זאת, כל הילדים רוצים ללמוד רק דרבוקות ורק אצל בשארה. הוא פשוט מגנט, והמורה למוסיקה, האחראית על בית ספר מנגן, די בדיכאון כי יש לה כינורות שמעלים אבק, ורק הדרבוקות חופרות בראש.

אז באמת בשארה לא רק מוסיקאי מחונן בכל הנוגע לכלי הקשה וקצב (והוא גם חלק מההרכב "שש-בש" של מוסיקאים יהודים וערבים שעושים אחלה מוסיקה), הוא גם יודע לסחוב ולסחוף (נשמע כמו מאמן, לא). הנה, ביום שני אחר הצהרים הייתי בתל אביב, בהיכל התרבות (!) בקונצרט של הפילהרמונית (!!). אנטיליגנט כאילו. העניין הוא שכל ילדי חוג הדרבוקות מבית הספר הופיעו יחד עם הפילהרמונית (אוקיי, אני חושב שזו כנראה פסגת הקריירה המוסקלית עבור המשפחה שלי). אז הנה קליפ קצר הממחיש בעיקר את המנהיגות של בשארה, מול הילדים ומול הקהל, ואפילו שרק רואים אותו מאחור ובשחור. וכן, נגן הדרבוקה המחונן באמצע הוא הבן שלי, אין ספק (והערה לפרוטוקול, הם ניגנו כמה קטעים, גם יחד עם התזמורת, וזה רק דוגמא. כמובן).

Itamar plays Darbuka in TLV from CF IL on Vimeo.

ובעניין אחר, שמחתי לראות שדורון מביא עכשיו גם VibramFiveFingers, בחנות שלו, RunWay שנמצאת ממש בצומת זרזיר. הגיע הזמן. מה אומר לכם? אאחל לכם "בקרוב אצלכם", כי אני כידוע חולה על הויבראם שלי (שזה מעניין. מעולם לא הייתי בעניין של נעליים ובודאי שנעליים לא ריגשו אותי, אבל בויבראם פשוט התאהבתי. קורה).

ושאלה לסיום: האם הכרתם פעם מאמן שהניע ודרבן אתכם? האם יש לכם בראש מודל של מאמן אידיאלי שכזה? מה היה בו?

By מר קדמוני with 3 comments