אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

להשתחרר מהרגלים וקבעונות

לכל אחד מאיתנו יש הרגלים. חלקם טובים יותר, חלקם רעים פחות.

אחד האתגרים בחיים בכלל, ובספורט בפרט, הוא שינוי והתמודדות עם השינוי. אני לא מדבר דווקא על לצאת מאיזור הנוחות, אלא על היכולת להפרד מההרגלים, או לפחות לאפשר לעצמך להניח אותם בצד, לזמן מסוים. למשל, יש לי חבר שלא יכול לרוץ בלי נעלי סאקוני דווקא. כל נעל אחרת לא אפשרית מבחינתו. יש לי ידידה שלא יכולה לעשות שום ספורט בלי רצועת הדופק של פולאר. לא משנה כמה או מה, היא חייבת לראות את הדופק שלה כדי להרגיש שהיא מתאמנת. יש לי גם חבר קרוב שחייב חדר כושר כדי לעשות כושר או הליכון כדי לרוץ. יש שלא יכולים להתאמן בלי אוזניות, ויש אלו שחייבים דווקא גופיה מסויימת, שנוחה להם בטירוף. בקיצור, יש רמות שונות של הרגלים.
למה אני חושב על זה? כי הערב יצאתי לאימון אנטרוולים (6 פעמים 400 מטר עם 2 דקות מנוחה בין הסבבים). רק מה, איך שבאתי לצאת, לא מצאתי שום שעון. אני מסתובב עם שעון מחוגים ומעולם לא קניתי לי שעון ייעודי לספורט. לאישתי נגמרה הבטריה בפולאר. לבן שלי נקרעה בדיוק הרצועה בשעון. לבת שלי יש שעון שהבאתי ואני גונב לה אותו מדי פעם, אבל פשוט הוא התחבא בערימת כביסה, וסירב להזדהות. כך או אחרת, עמדתי לצאת לרוץ אנטרוולים ואין לי שעון. איך אפשר?
אז זהו, שאפשר.
אמרתי לעצמי: למה לא, בעצם. למה לא לרוץ הכי חזק שאתה יכול ב 400, ולנוח את ה 2 דקות, ע"י ספירה בלב, בערך. נו, אז אם אין שעון אי אפשר להתאמן? אם אין שעון, זה לא נחשב?
אז באמת עשיתי אימון אנטרוולים בלי שום מדידת זמנים והיתה תחושה מצוינת. היה קצת מוזר, בהתחלה, אבל כשאתה בלי "עזרים חיצוניים" אתה מוכרח להיות יותר קשוב לגוף שלך, יותר מודע ל"מדידות הזמנים" על בסיס הנשימה שלך, למשל. אנחנו רוצים לדעת מה עשינו כדי שנוכל להשתפר בפעם הבאה, אבל זה בסדר גמור גם לעשות כדי להנות מהדרך או כדי להרגיש טוב גם בלי השוואה או רישום מדויק ביומן/לוג.
אפשר לרוץ גם בלי נעליים (יחפים), אפשר להתאמן גם בלי מיזוג, גם בלי בגדי ספורט, גם בלי שעון, גם בלי ציוד ייעודי. הכל אפשרי, זה רק תלוי בנו, ובראש שלנו, שירשה לנו "להשתחרר" מעט. כמו שאומרים בגולדסטאר: תשתחרר, גבר.
מתי הרגשתם משוחררים מקבעון ספורטיבי בפעם האחרונה?

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 4 comments

4 הערות קוראים:

פראפזה על הווד של אתמול:
5 כפול 250 מטר ספרינט בעלייה. דקה וחצי מנוחה בין לבין (לרוץ בחזרה לנק' ההתחלה)
לקח 11:02 דקות. כל "ספרינט" היה בין 50 ל70 שניות.

נהנתי לקרוא את הפוסט הזה.
זה מזכיר לי ש"לא יכולתי להתאמן בלי שעון פולאר" בעבר.
לא יכולתי לרוץ בלי לצפות בנתוני קצב הלב והיום כמובן אני רץ בלי שעון דופק.
ולפעמים רץ אפילו בלי שעון.
ספירות אני עושה לפעמים בלב וכנראה גם "מזייף" לטובת המנוחה.
תכלס, מי שלא מתחרה בשום תחרות לא ממש צריך עזרים חיצוניים, שיעשה כפי יכולתו

מצטרף גם אני להנות מן הכתוב..שלמדתי בוינגייט כל בוקר רצתי עם מד דופק,בשלב מסויים ידעתי איפה הדופק נמצא על פי תחושה לפי השעון הביולוגי..חח,לדעתי שעון דופק טוב בעיקר למתחילים שלא יודעים איפה הדופק נמצא או לאשנים שיש בעיות לב,שאסור לחרוג מעל גבול מסויים,אך לשאר האוכלוסייה אין צורך בשעון,מעבר לזה,פעם קראתי מאמר שהכספית בשעון מחלישה לנו את הגוף בזמן מאמץ,לכן תרותו טבעיים כמו שהטבע ברא אותנו,בהרבה יותר מהנה,דרך אגב לגבי הויברם,אפשר לרוץ איתם על דרך כורכר?

כן, אפשר לרוץ על דרכים כבושות, תלוי בדגם וברמת הקושי של הקרקע. כתבתי על זה לא מעט. ברמת הגולן קשה מאוד כי זה אבני בזלת קטנטנות וחדות, בגליל אין בדרך כלל בעיה, אלא עם זו קרקע שאינה ממש כבושה. אם אתה מתכנן ריצות בדרכים פראיות, יחסית, תשקול את Trek SKO שהן עם סוליה מעט עבה יותר. אני רץ הן בשטח והן בכביש חופשי 

פרסום תגובה