אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

‏הצגת רשומות עם תוויות אימוני סבולת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אימוני סבולת. הצג את כל הרשומות

מחשבות מדאיגות (באמת) על ריצה

*פוסט מעודכן*
הי ידידיי,
לפני ארבע שנים כתבתי כאן על מזבח הסבולת וגם את הפוסט "מחשבות מדאיגות על ריצה". היו אלו הימים הראשונים בהם חברי וידידיי החלו לרוץ לכל עבר ולצבור באמתחתם מרתונים ותחרויות שונות, דבר שאיש מהם לא עשה קודם לכן.
נעבור להווה: לפי כמות התמונות בפייסבוק השבוע, הסתבר לי שכל מי שאני מכיר בערך השתתתף (או השתתפה) במרתון תל אביב בשישי האחרון. דומה כי אין בית שאין בו בוגר מרתון אחד לפחות, ועדיף "אולטרה מרתון" של 60 קילומטרים ומעלה. נדמה כי במקום טיול אחרי צבא, האתגר של הישראלי הטיפוסי הפך להיות מרתון אחר הצהרים. איש המרתון. היה כזה סרט פעם. כביכול: אם לא עשית מרתון הרי שלא היית, לא נחשבת, לא אתגרת, לא התאמצת, לא הצלחת. לא בכושר. לא רציני.
אז חושב לו הישראלי הממוצע: אם כולם יכולים, אז גם אני ואם כולם כבר הגיעו לארץ המובטחת של 42.2 קילומטרים אז גם אני רוצה מדבקה אליפטית שתתאים לי בול על הטמבון של הרכב, וגם אני רוצה לספר לחברים איך היה קשה ואיך היה קל ואיזו תוצאה השגתי ואיך נרשמתי למרתון ברלין אחרי שהשלמתי את מרתון אמסטרדם, או פריז, או ברצלונה, או טבריה, או ירושלים. וכל זה בשנה אחת.
ובאמת באמת, בלי שום גוזמה, הרחוב שלי מוצף, אשכרה מוצף, בשכנים שרצים מרתונים כל היום וכל הליל.
אך אליה, וקוץ בה.
הנה דוגמה מצערת ומלמדת, אני מקווה, מיום שישי האחרון. אחד משכני וחבר קרוב (יש חיה כזו), רץ את המרתון בת"א. מדובר בבחור שכבר ארבעה-חמישה מרתונים מאחוריו בשנים האחרונות. הוא מאומן היטב. לפני כשלושה שבועות הוא השלים את ריצת ההכנה האחרונה למרתון (36 קילומטרים), כאילו כלום. הוא רץ מדי בוקר כבר חמש שנים לפחות, והוא גומע כ50 קילומטרים מדי שבוע. כל שבוע.
בקילומטר ה 41 ביום שישי, חמש מאות מטרים לפני קו הסיום, הוא איבד את ההכרה.
הוא התעורר בבית החולים איכילוב, במחלקת טיפול נמרץ, כששלושה אחים טורחים סביבו.
מכת חום, אי ספיקה של הכליות, קריסה.
עוד מעט ונגמר.
הבוקר הוא כבר מחייך ומתלוצץ עם רופאיו, אבל עוד 500 מטרים, או אם האמבולנס לא היה בדיוק באזור, הדברים היו עלולים, חלילה, להסתיים אחרת לגמרי.
סכנת מוות.
ממש ממש.
אמיתי לגמרי.
לפני יומיים.
האמת, למה זה מפתיע? הרי בכל מרתון מישהו, ובדרך כלל כמה אנשים, נפגעים קשה. חלקם מתים. חלקם נפגעים לצמיתות. גם פידיפידס, רץ המרתון הראשון, שהיה שליח (כלומר רץ מקצועי בהכשרתו), מת בסיום הריצה ההיא. הגיע, מסר את ההודעה, ומת. לשכן שלי לא קוראים פידיפידס, לא היתה לו הודעה למסור ולמזלנו הוא גם לא מת, אבל הדמיון עדיין רב: רצים מנוסים שנופלים שדודים במטרים האחרונים.
ועכשיו נשאל למה זה קורה, ועוד יותר: האם אפשר להמנע מזה.
בשישי בערב נפגשנו כמה חברים והתפתח דיון קצר, ואחד הרצים האחרים בקבוצה הפטיר: הוא פשוט לא היה מוכן. נכון, הוא רץ קבוע "אבל לא היה לו מאמן". נכון, הוא התכונן "אבל הוא לקח אקומול באותו בוקר". נכון, הוא מנוסה "אבל היה חם יחסית".
תירוצים.
כמה קל לפטור את ההסברים בסיבות שונות כלאחר יד, אבל בת'כלס מישהו כמעט מת כאן.
אם זה היה צבא, וזו היתה תאונת אימונים של פציעה לאחר פליטת כדור מהנשק, היו עוצרים את אימוני כל הצבא באותו יום או שבוע והיתה מוקמת ועדת חקירה. אבל כאן זה סתם, עוד מישהו שרץ עוד מרתון ואופס, אושפז. כמעט מת. בקטנה.
מה ההבדל אני שואל? נשק לא נועד שישחקו איתו, וגם לא הגוף שלנו. ועכשיו, האם לרוץ מרתון זה לשחק עם הגוף או שזה חלק מהתבנית אליה נוצקנו?
נכון שאפשר, אבל הנכון הזה מסתתר מאחורי קו דק וסמוי מן העין, קו דקיק, נסתר, שהוא ההבדל בין הצלחה לסכנה. לגוף שלנו יש יכולות מדהימות פיסיות, ויכולות מנטליות חזקות עוד יותר, לכן אנו יכולים לעשות גם דברים מאוד מאוד קשים ומאתגרים. זה מצוין. אבל הקושי הוא גם מנגנון הגנה ושמירה על המערכות, וכשאנו מתרגלים שלא לשמוע את פעמוני האזהרה, שאנו מתעלמים מצלצול הכאב, או אז אנו עלולים לחצות את הקו.
שימו לב - מיליוני אנשים ברחבי העולם עושים מרתונים - האם זוהי הוכחה לטבעיותו או התאמתו לגוף האנושי? מסופקני מאוד. שכן מרתון אינו פעמיים "חצי מרתון". מרתון נמצא מעבר "לקיר" המפורסם. קצת מעבר ליכולת האנושית הטבעית לאגור אנרגיה, לשחרר מלחים, לקרר את הגוף ולתפקד לאורך זמן. לגוף שלנו יש מאגרי גליקוגן טבעיים, שיכולים להספיק לשעה+ של עבודה מאומצת. אבל מרתון לא לוקח שעה וחצי, גם לא לקנייתים המהירים ביותר. הגוף שלנו יכול ללמוד להתסגל ולנצל טוב יותר שומן (ולכן כדאי מאוד לאכול נכון) וכך להחזיק מעמד עוד שעה, ועוד שעתיים או שלוש, או עשרים, אבל כל הזמן הזה הגוף ישאר על הקצה. על הקצה ממש. ואנו נוטים לשכוח את זה.
בגלל שאין לנו שעון חום מנוע על המצח, אין לנו פעמון אזהרה ונורית מצוקה כמו לבולבול הקבולבול, אין לנו מד סיבובי סרק או מדיד לנזילת שמן, לכן אנו ממשיכים לנהג את הגוף כאילו הוא מכונית פורשה חדשה, גם אם הוא כבר סוסיתא בעלייה. ואז זה קורה. כביכול בלי אזהרה. המערכות קורסות. החום עולה. הכליות אינן מתפקדות. רע מאוד.
וזה יכול לקרות לכל אחד. כן, גם מי שעשה כבר אחד או שניים או חמישה מרתונים. כי המרתון, בוודאי במתכונתו המודרנית הנוכחית, הוא נחשב לאתגר, הוא סימן, הוא ציון דרך. אבל לצערי, הוא הפך לאבן גבול דמיונית בין מי שבכושר למי שלא בכושר, למרות שאין בין השניים דבר וחצי דבר. הוא הפך לאבן שואבת לכל מי שרוצה לספר לעצמו סיפור על יכולת אישית ועל מסוגלות ועל התמדה, אבל הוא גם עלול ליצור נזק תמידי או מיידי.
ואולי יהיה לכם קליל. אולי אתם מוכנים. אולי אתם רצים טבעיים. יתכן בהחלט, ועם כל זאת, רבותי, אני יכול להציע לכם שפע של אתגרים אחרים, מבחני יכולת, הצעות להתמדה, והצעות לסיפוק אדיר. כולם יהיו קשים מאוד להשגה, ידרשו כושר רחב ומעולה, ידרבנו אתכם ויגרמו לכם לחייך. למשל:
תנסו לעשות 15 חזרות של overhead squat עם משקל גוף.
תנסו לרוץ 8 פעמים 400 מטר, זמן מנוחה כזמן הריצה, ולשמור על קצב של פחות מדקה לסיבוב.
תנסו לצאת לטיול של כמה ימים במדבר עם הכל על הגב.
תנסו לחיות קצת לשם שינוי.

כי אני, אני לא בעניין של מרתון. אני בעניין של לחיות. חזק, הרבה וטוב.
אני מקווה שגם אתם.

***** תוספת והבהרה*****
אני לא נוטה לעדכן פוסטים (למעט תיקון טעויות כתיב), אבל חלק מהתגובות הנזעמות-מאוד שהפוסט הזה קיבל מיד עם פרסומו בפייסבוק, שכנעו אותי לערוך כמה תיקונים נדרשים ולהבהיר במעט מספר נקודות כי כנראה לא עשיתי זאת נכונה בראשונה.
אז הנה: אני עצמי רץ. אני אוהב לרוץ. כיף. בעיקר בשדות. ובאופן דומה אני חושב שריצה היא פעולה מבורכת וששילובה בשגרת החיים במינון כזה או אחר היא מצוינת לרוב האנשים. ועדיין, אני לא בטוח כלל שריצת מרתון (או יותר) היא רעיון מוצלח עבור רוב האנשים. העובדה כי כל אדם שירצה, יכול ככל הנראה להשלים ריצת מרתון אחר תקופת אימון מסוימת, לא הופכת אותה לפעולה בריאה במיוחד או סימן להתאמה פסיולוגית מופלאה שיש לנו לריצת 4 שעות. האם זה מוצדק וכדאי? תגידו אתם.
אם אתם רצים הרבה ואוהבים את זה מאוד, ומרגישים עם זה נפלא, סבבה. אני האחרון שיקח לכם את זה.
אבל אם אתם רק שוקלים לרוץ מרתון - אולי כי זה נראה לכם אתגר ראוי, אולי כי כולם כבר עשו ורק אתם לא, אולי כי אתם חושבים שזה יעשה אתכם רזים - אז אני דווקא ממליץ לכם לשקול זאת היטב היטב ובזהירות רבה.
וכמו בכל ספורט: תפעילו את הראש ואל תהיו חמדניים מדי. מי שלא יגיע מוכן, יפצע בכל ספורט. מי שיגיע מוכן, יקטין את סיכוי הפציעה.
וגם נכון שמי שלא רוצה להפצע בכלל, שישאר במיטה. 

By מר קדמוני with 15 comments

מה האבולוציה מלמדת אותנו על אימוני ריצה?

בסוף השבוע האחרון היתה כתבה די נרחבת בגלובס על נושא האבולוציה של ריצת המרתון ועד כמה הריצה טבעית לבני האדם, עד כדי הכתרת האדם בתואר "מכונת ריצה". נו. מכל מקום, אני ממליץ לקרוא ואז לחזור לכאן ולהמשיך אחרי שיש לכם יותר פרטים וקונטקסט. טוב, לא חייבים.
אוקיי. אין חדש בעובדה כי שיטת הציד העתיקה ביותר היתה כפי הנראה Persistence hunting שעיקרה הוא מרדף ממושך מאוד אחרי החיה עד שהיא תשושה. הכתבה מתארת את אסטרטגיות המרדף הללו, שעקרן הוא דווקא בימים חמים מאוד, בהם לבני האדם יש יתרון בקירור הגוף על פני החיות, יתרון במנח ראש זקוף גם בעת ריצה, ויכולתנו לפעול לאורך זמן ארוך תחת מאמץ בלי לקרוס. בעלי החיים ינצחו כל אצן בספרינט אבל יקרסו אחרי 10 קילומטר.
עד כאן טוב ויפה וידוע ואפילו פרסמתי כאן פעם קליפ על שיטת persistence hunting שכזה הנהוגה עד היום בקרב הבושמנים. הנה שוב. ובכלל, שווה לדעת שבני האדם צדו חיות ללא כלי ציד גם בהעדר ריצה ממשוכת בשיטות כמו הבהלת ודחיקת עדר לצוק ואכילת הבהמות שנפלו מהצוק במנוסתן.
מסתבר שתמיד היינו יצירתיים.

 אז עם הנתונים הללו, השאלה המתבקשת מההיסטריה האנושית הזו היא מהי המסקנה או מה אפשר ללמוד מהפרק האבולציוני הזה של בני האדם לגבי משמעותה ומקומה של הריצה כיום, ומה זה יכול לרמז לנו לגבי אימוני ריצה באופן יותר ספציפי. האם ריצת מרתון היא חזרה לשורשים האבולציונים הקדומים שלנו? האם אכן אנו מכונות ריצה מופלאות? מהי הדרך הטובה ביותר לשפר את כושר הריצה שלנו?
רמזים לדעה שלי כבר כתבתי לפני שלוש שנים כשטענתי שרבים מידידיי מקריבים את בריאותם על מזבח הסבולת. לפני מספר חודשים פרסם כאן יריב פוסט אורח עם הגישה שלו לאימוני תריאטלון שבמקרה או לא מתכתבת עם אותה התפיסה. אז עם כל שאלות, בואו נתחיל במעט התבוננות.

מהי ריצה?
אני חושב שזו שאלת מפתח בכלל הדיון של היחס בין ריצה כיום לריצה ככלי אבולוציוני. בהגדרה המילונאית ריצה היא תנועה כאשר בכל זמן נתון רק רגל אחת נוגעת ברצפה (להבדיל מהליכה בה חובה ששתי הרגלים יגעו בו זמנית בריצפה בתחילת/סיום כל צעד). בהגדרה המודרנית של חברי הרצים, ריצה היא הגעה במקסימום מהירות מנקודה א' לנקודה ב'. לעומת זאת, ברמה הפרקטית והאינטואיטיבית, ריצה היא התקדמות מהירה, יחסית, לעבר מטרה. אני חושב שאבותינו הקדומים מעולם לא רצו ללא מטרה (או לעבר מטרות דימיוניות ומודרניות כמו "כדי להוריד משקל" או "להיות בכושר") ומעולם הם לא רצו במטרה לרוץ או במטרה "להרגיש טוב", אלא בכדי לצוד, להלחם או לברוח.
היום, לשמחתנו, אנו לא נאלצים לרוץ אלא רוצים לרוץ (לפחות חלקנו). בואו נזכור זאת בדיון להלן.
כלומר, נקודת המוצא היא שעצם ההגעה כמה שיותר מהר לנקודת היעד (למשל ריצה 10 ק"מ על זמן) היא קצת מעוותת תפיסה היסטורית. לעומת זאת, השלמת מרדף של 10 ק"מ במינימום מאמץ הוא מטרה ראויה יותר. אני מקווה שאתם איתי עד כאן...
שווה לזכור שבני אדם מעולם לא רצו שלושה ימים רצוף וגם לא עשו מרתון בשעתיים. בחיים לא. לעומת זאת בני אדם בהחלט רצו מהר יותר מאוסיין בולט (אם רודף אחריך קרנף, כדאי מאוד שתרוץ מהר), ובני אדם גם רדפו אחרי חיה יום או יומיים או שלושה, אבל הם לא רצו רוב הזמן. הם התקדמו. הם חסכו אנרגיה בכל רגע שאפשר היה. לעתים הם רצו, בדרך כלל הלכו מהר. מחקרים מראים כי המהירות של ציידים לקטים שכאלה היא 6 קמ"ש persistence hunting  שזה בת'כלס קצב של הליכת מסע מהירה ומקסימום 9 קמ"ש. תשוו את זה לכל רץ ממוצע מסביבכם. מי שעושה פחות מ10 קמ"ש אומרים לו: "נו, זז כבר, פדלעה". רצי מרתון תחרותיים של ימינו רצים 20 קמ"ש. 

האדם הקדמון היחף והעצלן היה מסתכל בתמיהה על רצי העשרה ק"מ באולימפיאדה האחרונה -  כחושים, נראים מזי רעב ורצים במעגלים לשום מקום בנעלים הזוהרות שלהם.

אז מה צריך להיות משך הריצה וקצב הריצה?
כאמור, האדם מאז שחר ההיסטוריה רץ למחייתו. הוא רץ כדי לברוח, והוא רץ כדי לצוד. הוא רץ כדי להלחם והוא רץ כדי לסגת משדה הקרב. לכן ריצה משמעותה גם שרידות. אבל כמה ואיך? על זה מאמנים שונים יתנו תשובות שונות בתכלית, ונסקור להלן שלוש שיטות אימון מרכזיות, ומה אנחנו יכולים לחשוב עליהן:
  • אימון נפח קלאסי: הרבה ולא מהר מדי. כך רצים 99% מהרצים החובבים. כל חברי שוחרי המרתונים רצים כל בוקר 10-20 קילומטר, בקצב של כ 10-12 קמ"ש, וכל המרבה הרי זה משובח בעיני עצמו וחבריו לדבוקת הרצים. זוהי שיטת אימון המעודדת פציעות נפח, אבל מאוד קלה לתכנון ויישום: רוץ X. בשבוע הבא X+ 10, וכן הלאה. 
  • אימון בעצימות נמוכה. גישה זו קרויה גם גישת Maffetone על שם המאמן. בשיטה זו המפתח הוא מדידת דופק, וביצוע רוב מוחלט של האימונים בדופק נמוך, ועדיין בנפח גבוה כמה שיותר. אין כמעט בכלל עבודת משקולות או כח. כאן הרעיון קרוב יותר למקור האבולוציוני אבל, בעיני, לא קרוב מספיק. הבעיה של  Maffetone היא שהוא לא מתייחס למהירות אלא לדופק, כפונקציה של מאמץ ועדיין הוא משרת את הקונספט המרכזי: להגיע כמה שיותר מהר מנקודה לנקודה. זה בסדר כשיטת אימון אבל זה מגביל ומצומצם כשמתכלים על המכלול של הכושר והשרידות הנדרשת, ואני גם חושש שרוב אבותינו הקדמונים לא רדפו כך מדי יום אלא מדי פעם (כאמור, רק בימים חמים או כשיש עונת המלטות וכדומה). לרוץ בכל יום, גם אם זה בעצימות נמוכה, נראה לי מוגזם.
  • קרוספיט אנדורנס. כאן האימונים הם קצרים, אינטנסיביים מאוד, וכוללים הרבה מאוד אימוני משקולות וכח. הרעיון כאן הוא שיפור יכולת אירובית ע"י עבודה אנאירובית, ובניית שרירי שלד חזקים ויעילים. ברמה האבולוציונית הרעיון הוא למכלול הדרישות מצייד לקט, ולא רק להתמקד בציד-על-ידי-ריצה. "סתם" ציידים לקטים הם שריריים בדרך כלל. הם רודפים אחרי ציד פצוע. הם סוחבים הרבה משקל לאורך הרבה קילומטרים (לחזור מיום ציד עם חצי אייל על הגב זה חתיכת מאמץ). קרוספיט אנדורנס לא מתאמנים כמעט בכלל על היכולת האירובית אלא על שיפור נצולת החמצן באמצעות אימוני אנטרוולים מהירים.
מה זה אומר על כלל תכנית האימונים?
איש הישר בעיניו יעשה. כל אחד והעדפותיו ואם הוא בכלל נוקט בספורט סבולת או שלא. אישית, אני מוצא הגיון רב בתכנית פשוטה וטבעית (יחסית) בעלת המאפיינים הבאים, ואכתוב אותה בקיצור נמרץ ביותר:
1. עצימות נמוכה מאוד ועצימות גבוהה מאוד לסירוגין. למשל לצאת למסעות ו/או אימוני אנטרוולים. אתם מרוויחים את הפשטות של המסע ואת שמירת המסה והמהירות של האינטרוולים. וגם לא מבזבזים זמן.
2. ריצה ארוכה מדי פעם. ריצה ארוכה מדי יום לא עושה לי שכל. מדי פעם (נאמר פעם בשבוע או שבועיים) זה נכון מאוד.
3. כח וחוזק. ללא שרירי שלד חזקים, לא תשרדו. ליבה ליבה ושוב ליבה (שזה אומר כפיפות בטן עמוקות, overhead squats, מתח ועוד)
4. גוון (קרוספיט וכו').

ומה אתם חושבים?
איך אתם מתאמנים לריצה? ספרו לנו ושתפו את חבריכם!

By מר קדמוני with 12 comments

תזונה קדמונית לספורטאי סבולת - פוסט אורח (חלק ראשון)

שלום חברים.
בהמשך לפוסט מאתמול על סימנים לתת תזונה באימוני סבולת, היום יש לנו פוסט אורח (כפיים רבותי) של יריב כרמלי, איש ברזל ואיש תעופה שעשה את שינוי תזונתי מקצה לקצה תוך כדי משטר אימוני סבולת קשוח ותובעני. אבל למה נכביר מילים, הנה מעט על החוויה ותוצאותיה במילותיו של יריב עצמו. להלן חלק ראשון העוסק בתזונה קדמונית באימוני סבולת. הפוסט הבא בסדרה, אינשאללה, יעסוק בשיטת האימון עצמה.

*******************************************************************
*******************************************************************

שני דברים משמעותיים קרו השבוע שחיזקו אותי בדרכי החדשה, הדרך הקדמונית.
בשבת האחרונה רצתי את חצי מרתון רמה"ש. ליוויתי מתאמן שלי, הקצב היה קל (1:55), למרות זאת, הייתה זאת עבורי עוד הוכחה שהתזונה עובדת. בעבר, לא הייתי שורד ריצה כזאת ללא ג'ל אנרגיה. הפעם שתיתי מים בלבד וסיימתי בתחושה שיכולתי לרוץ עוד 30 דק' ללא בעיה ומבלי לאכול כלום. בתוך כ 8 שבועות הגוף שלי הפך למכונת שריפת שומנים יעילה בהרבה, לא שיניתי כלום מלבד התזונה.
פרופ' טים נוקס, פיזיולוג מאמץ נודע, אחד מהנחשבים בעולם (מחבר התנ"ך של הריצה – Lore of Running ) חזר בתשובה. נוקס יצא לתקשורת, התראיין ופרסם מספר טורים ומאמרים בהם הוא מצדד בתזונה הקדמונית, מטיף לצריכה מוגבלת של פחמימות והימנעות מדגנים, סוכרים ומזונות מעובדים, ומכה על חטא – שנים בהם כתב והמליץ לצרוך כמויות גדולות של פחמימות (carbo loading). נוקס מסביר בפירוט איך החליט לעשות ניסוי על גופו ואת תוצאותיו – 20 ק"ג פחות בשנה ויכולת ריצה הטובה ביותר עבורו ב 20 השנים האחרונות (הוא בן 62).
שמי יריב. בן 44, קברניט באלעל, מאמן טריאתלון מוסמך וינגייט. אני מתאמן ומתחרה בטריאתלון מזה כ 15 שנים, בשנים האחרונות מתחרה פחות, כמעט רק בתחרויות סיבולת ארוכות. בעברי טריאתלונים מספרינט עד איש ברזל וריצות ארוכות עד מרתון. יש לי מספר מתאמנים למרתון ואיש ברזל ומתאמן אחד מיוחד, עיוור נכה צה"ל, איתו אני גם מתחרה (אליפות אירופה בעוד 6 שבועות).
בעשור האחרון משקלי נע בין 70-74 קג', אחוזי שומן 10-15 בהתאם לתקופות,משטר תזונה ויעדים (גובה 181 ס"מ). ב 4 שבועות ראשונים לתזונה קדמונית הורדתי 2-3 ק"ג ו 3 אחוזי שומן (הכל ירד משומן)

במשך השנים רוטינת האימונים שלי התבססה על מס' עקרונות:
  • פיריודיזציה – חלוקת העונה לתקופות אימון ותחרות
  • בניית מנוע אירובי ע"י אימונים ארוכים בדופק אירובי (כ 70-85 אחוז ממכס)
  • אימוני סח"ח (סף חומצת חלב) וצח"מ (צריכת חמצן מירבי) בתקופת הבניה ( build)
  • אימונים משולבים ומדמי תחרות
  • העמסה והתאוששות
בשלוש השנים האחרונות הכנסתי יותר ויותר אימוני כוח ותחזוקה לרוטינת האימונים שלי. התמקדתי בעיקר באימוני ליבה (core ) ושימוש במשקל גוף. התזונה שלי לא השתנתה הרבה במהלך השנים והתבססה על קורסים שעברתי וספרות רבה שקראתי בנושא תזונת ספורט. עקרונות התזונה בה נקטתי בעבר:
  • פחמימות זה הדלק המניע ספורטאי סיבולת
  • פחמימות טובות = דגנים מלאים, לחם מקמח מלא, פסטה וכו.... פחמימות רעות = קמח לבן וסוכר לבן
  • צריכת חלבון רזה בכמות של כ 1.2-1.5 גר' לק'ג משקל גוף: בשר עוף,הודו, דגים ומוצרי חלב רזים
  • צריכת שומן מבוקרת של שומנים טובים (לא כולל שומן רווי כמובן)
  • כאשר רציתי לרזות הפחתתי למינימום את כמות המתוקים והורדתי מעט כמויות.
לעומת העקרונות הנ"ל, שלושה דברים השתנו בתזונה שלי בשלוש השנים האחרונות, עוד לפני החשיפה לתזונה קדמונית:
  • הפסקתי לצרוך מוצרי חלב כמעט לחלוטין
  • התחלתי לצרוך הרבה יותר שומנים (בהשפעת מספר ספרים שקראתי)
  • ניסיתי לאכול כמה שיותר מזון טרי ממקורות טובים וכמה שפחות מזון מעובד בשקיות, קופסאות וכו...(בהשפעת ספרו המעולה של מייקל פולן: In defense of food )
למעשה, במעבר לתזונה קדמונית הוספתי/שיניתי את הדברים הבאים:
  • העליתי מאד את צריכת הירקות והורדתי במעט את כמות הפירות.
  • הפסקתי לחלוטין צריכת דגנים וסוכרים.
  • הוספתי חלבון בעיקר מהחי. הרבה יותר בשר אדום דגים וביצים, הרבה פחות עוף.
  • העליתי עוד את כמות השומנים בעיקר מאגוזים וחמאות אגוזים, אבוקדו ושומן רווי.

תובנות משמעותיות שלי מהמעבר לתזונה קדמונית:
  • הכול קשור ברמות האינסולין.
  • הפסקת צריכת דגנים וסוכרים פשוטים (לחם, פסטה, מאפים, מתוקים וכו'....) מביאה תוצאות מרשימות בזמן קצר.
  • חשוב להמשיך לצרוך פחמימות במידה. יש קשר ישיר בין כמות האימונים לכמות הפחמימות – אסור לוותר על סוג הפחמימות שצורכים (בלי דגנים וסוכרים).
  • הצמדות לתפריט קדמוני תהפוך את הגוף ליעיל הרבה יותר אנרגטית ללא קשר לפרמטרים אחרים. הגוף משתמש מהר יותר והרבה יותר במאגרי השומן (שהם אינסופיים במונחי פעילות גופנית). התוצאה – ירידה מהירה במסה השומנית ויעילות טובה יותר באימונים ותחרויות – בדופק נתון, הגוף לוקח יותר אנרגיה ממאגרי השומן ופחות ממאגרי הפחמימות (גליקוגן בשריר ובכבד), כתוצאה מכך מאגרי הגליקוגן מתרוקנים לאט יותר, משמעותי מאד לספורטאי סיבולת.
  • צריכה גבוהה יותר של חלבון ושומן עושה טוב לגוף בהרבה מובנים: ערות, חיוניות, בריאות כללית, מערכת חיסונית, אנרגיה.
  • למעט במהלך ריצות ארוכות מאד (בהן קשה לרובינו לצרוך מוצקים), לפני אחרי ובמהלך אימונים/תחרויות ניתן לצרוך מזונות טבעיים בלבד – בננות, תמרים, שקדים וכו... ללא חטיפי אנרגיה מעובדים למיניהם.
המעבר לא פשוט. בשלב ראשון הוא דורש השקעה ומחשבה יום יומית. המכשול העיקרי בעיני הוא הרגל ונוחות – מאד קל ונוח לצרוך הרבה לחם ודגנים, במיוחד כשמתאמנים הרבה ולא סובלים מבעיית משקל. יש להגיע אל נקודת האל חזור (point of no return) – הרגע בו השתכנעת שתזונה קדמונית טובה לגוף שלך והצלחת לשלב אותה בחיים מבלי שהדבר לוקח ממך אנרגיה רבה מדי.

כללים בסיסיים לתזונת ספורטאי סיבולת:
  1. לא לוותר על הפחמימות – ניתן להסתפק במעט פחות, גם בגלל התייעלות הגוף בצריכת שומנים.עדיין, יש חשיבות עליונה למילוי מאגרי הגליקוגן לפני אימונים ארוכים ואחריהם. (מארק סיסון ממליץ בספרו על 100 גרם נוספים לכל שעת אימון. נראה לי לא מעט,אין לי עדיין מספיק ניסיון בתזונה הזאת כדי לקבוע)
  2. חשיבות גדולה לצריכת פחמימות וחלבונים מיד בסיום האימון, במיוחד לאחר אימונים ארוכים או/ו עצימים ( פירות חתוכים+יוגורט שמן/שמנת חמוצה + אגוזים – הפייבוריט שלי).
  3. עדיף לצרוך יותר חלבון מאשר פחות. 
  4. אכלו שומנים טובים והרבה, יותר מהכמות שהורגלתם לה – זה יעשה לכם טוב.
  5. דאגו לאכול ירקות מכל הסוגים בכל ארוחה. תכולת הויטמינים והמינרלים חשובה מאד במיוחד לספורטאי סיבולת עקב תהליכי החמצון (oxidation), תוצרי האימונים.
  6. בדקו את עצמכם. נסו לצאת לאימונים של עד שעתיים (ריצה)/ 3 שעות (אופניים) ללא צריכת קלוריות ( לא  לאכול גם לפני אימון בוקר ובהנחה שאכלתם ארוחת ערב גדולה) – המעבר לתזונה קדמונית אמור להפוך אתכם למכונה יעילה לשריפת שומנים שדורשת פחות דלק פחמימתי ממה שהורגלתם לו.
  7. נשנושים – הכינו בערב ושימו בתיק – פירות, ירקות, ביצים קשות, אגוזים,ברוקולי או כרובית או בטטה/סלק אפויים (אני מכין בתחילת השבוע ושם במקרר), טונה, סרדינים, פסטרמה ביתית (יש מתכון בבלוג....), תמרים אורגניים.

ולסיום, הנה עשרת מזונות העל שלי:
  1. בטטות
  2. ברוקולי
  3. בשר אדום
  4. סלמון (any wild fish)
  5. סלק
  6. תרד
  7. אגוזים וחמאות אגוזים (מקדמיה, שקד, מלך, פקאן, ברזיל)
  8. אבוקדו
  9. ביצים
  10. פירות יער (לצערי אוכל רק בחו"ל)

בהצלחה.
יריב כרמלי

By מר קדמוני with 34 comments

תשעה כללים למניעת תת-תזונה באימוני סבולת

אני לא יודע אם שמתם לב, אבל יש בארץ טירוף כללי, מתרחב וגדל בנכונות ובמוטיבציה של אנשים להשתתף במרתונים, חצאי מרתונים, ובכלל משימות סבולת ארוכות. זו לא תופעה של יחידים, זה שטף אדיר של אנשים נשים וטף. הבן שלי, למשל, רק בכיתה ז' וכבר כמה חברים שלו כבר רצים 10 ק"מ במרתון ת"א. והם רצים מהר. גם העובדה ההזויה שבמדינה קטנה כמו שלנו יש שני מרתונים בינלאומיים וגדולים באותו היום ממש (מרתון ת"א ומרתון ירושלים, שניהם בעוד כשבועיים), מעידה שמשהו מתרחש כאן. על קבוצת השכנים שלי שמתאמנים למרתון או לתריאטלון כבר סיפרתי כאן לא פעם ולא פעמיים אבל מפוסט לפוסט מספרם גדל והולך, וכך גם מספר הקילומטרים שהם גומעים בשבוע - מי ברכב (אופניים) ומי ברגל (ריצה), ומי גם וגם.
אימוני סבולת מעניינים אותי. הם מעניינים ברמה המקצועית ויותר מכך, ברמה החברתית והאנתרופולוגית. יש בהם משהו ממכר ומתגמל, אך מעליהם מרחפת גם עננה של סכנה.
אורח חיים ספורטיבי הממוקד רק במשימות סבולת מתמשכות הוא עניין של העדפה אישית ואתגר אישי. אני לא מתחבר לזה ולא חושב שהבריאות שלי תשתפר אם אתחיל להתאמן למרתון או חצי איש ברזל, אבל אני בהחלט מבין את התגמול האישי והפנימי בעמידה במשימה שכזו או בחתירה לשיפור. לכן השאלה אינה האם לרוץ מרתון אלא איך לעשות את זה ומה יש לאכול כדי לעמוד בזה בהצלחה.
(ספויילר: על הנושא הזה יהיו בקרוב עוד מספר פוסטים, חלקם מכותב-אורח שהוא גם איש ברזל ישראלי שעשה שינוי לפני כמה חודשים ועבר מתזונה "רגילה" לתזונה קדמונית ועל השינוי שהוא ערך בשיטת האימונים שלו. לפני הפוסטים האלה, שיפרטו איך ומה כדאי לעשות, חשוב לא פחות לדעת למה כדאי לפעמים לעשות שינוי. איפה הבעיה וכיצד נזהה אותה).
אז לא נדבר היום על פציעות או בעיות אחרות הקשורות לנפח אימונים גבוה, אלא על תת תזונה במסגרת אימוני סבולת. נתחיל בסיפור:
כאמור, יש אצלנו ברחוב קבוצה נכבדת של מתאמנים למרתון. קבוצה אחת עומדת להשתתף במרתון ברצלונה הקרוב. קבוצה אחרת במרתון ירושלים או ת"א. קבוצה שלישית לא עומדת להשתתף אבל רצה בכל זאת. רבים מהם נפגשים כל בוקר בחמש וחצי ורצים ריצה "קצרה" (18 ק"מ) או ארוכה (לפני שבוע הם רצו 38 ק"מ) ובסך הכל רצים לפחות 70 קילומטרים בשבוע. נפח, נפח, נפח. מכיון שחלקם שכנים, אני רואה אותם מקרוב, ולאורך ציר הזמן השינויים הפיסיולוגיים ניכרים היטב.
אחד מהם תמיד היה בחור רחב ושרירי. לא גבוה אבל מוצק מאוד. מסיבי. שנה לתוך האימונים והוא נראה צל של האדם שהיה קודם. הוא הפחית הרבה מאוד ממשקלו, אבל גם קודם לא היה שמן כלל. הוא פשוט ירד לפחות עשרה קילו (לדעתי, לא שאלתי) של מסת שריר נטו. הוא אכן רץ מהר הרבה יותר עכשיו. משהו כמו שעה וחצי לחצי מרתון לעומת שעתיים לפני שנה. זה מהר מאוד. אבל היום הוא נראה כחוש, הן בפנים והן בכתפיים שעכשיו שמוטות וצרות.
חבר אחר מהקבוצה נראה פשוט עייף תמידית. הוא גם מעיד על עצמו שהוא כבר לא ישן טוב. הוא קם מאוד מוקדם לריצות, ומתעורר בלילה ופשוט מרגיש חלש. הוא גם היה חולה כבר כמה פעמים החורף הזה. ולא, הוא לא חושב שהוא ב"אימון יתר". הוא פשוט עוד לא מוכן מספיק למרתון, והוא חייב להיות מוכן עד מרץ. הוא גם מעיד על עצמו שאינו אוכל מספיק. כל חברי הקבוצה מתאמנים כאמור בשיטת "הנפח הוא הקובע" הידועה גם כ LSD (אימוני מרחק ארוך ובקצב נמוך), וכולם גם אוכלים תזונת רצים "קלאסית" כלומר הרבה פחמימות, לחם, פסטה ועוד ושותים לרווייה ג'לים במהלך האימונים, אבל משהו ככל הנראה חסר כי הגוף שלהם משתנה והולך, נמוג ונעלם.

סיפור שני :
לעומת הקבוצה לעיל, יש לי עוד חברים שעוסקים בספורט סבולת וגם הם מתאמנים בנפחים גבוהים, אבל לשמחתי כמה מהם ערכו שינוי תזונתי דרמטי לפני מספר חודשים ועברו לתזונה קדמונית לחלוטין. והנה, ביום חמישי האחרון בערב הוזמנתי והשתתפתי באירוע של חברים. היה נחמד, טעים ושמח והזדמנות להפגש עם שכנים קרובים ורחוקים שלא רואים כל יום, או גם אם רואים, לא מספיקים לעצור ולפטפט מעט. אנפגשנו ליד מיחם המים, בשולי האולם. אני עשיתי לעצמי תה והוא עשה לעצמו קפה. או אולי זה היה להיפך. הוא חבר טוב ומאלו שמתאמנים הרבה אבל עברו לתזונה קדמונית. את נפח האימונים הוא לא הפחית, אבל הוא הפסיק לגמרי לצרוך לחם, קמח וסוכרים ועבר לצרוך הרבה יותר חלבון ושומנים. הוא מאוד מרוצה מהתחושה. למרות זאת, כשראיתי אותו לפני שלושה ימים אמרתי לו: יקירי, אתה חייב להעלאות על עצמך יותר משקל. ירדת הרבה מדי במשקל. אתה לא אוכל מספיק! הוא נראה פשוט רזה מדי. הפנים שלו כחושות יותר, והוא הפך לצר יותר למרות שהוא מתאמן בשחיה פעמיים בשבוע לפחות. הוא בערך  בגובה 180 אבל הוא שוקל כעת פחות מ 70 קילו. הוא איבד מסה. נראה כי גם אצלו, למרות התזונה הקדמונית, משהו חסר. 

אלא וגם אלא עלולים להכנס בעל כורכם לתחום של חוסר תזונה מספקת לרמת הפעילות אותה הם מבצעים. תת תזונה אולי. את תת התזונה קל לראות כאשר היא מתבטאת בירידה חריפה במשקל, אבל לעתים מדובר בתת תזונה מבחינת מינרלים, ויטמינים, ברזל או חלבונים. כך למשל אנמיה וחוסר בברזל היא תופעה מוכרת אצל אתלטים, מה שמחזק עוד יותר את התחושת העייפות ואת חוסר היכולת להגיע להישגים ספורטיביים טובים. יכול אדם להיות במשקל תקין ועדיין בתת תזונה. כי זאת יש לדעת, אימוני הסבולת לא לחינם קיבלו את שמם - הם מעמיסים על הגוף הרבה מאוד ומשתמשים בכל משאבי ורזרבות הגוף. אם לא נשכיל לתדלק את הגוף בהתאם, גם אם נגמור את המירוץ, הרי שצרכנו יותר ממה שהגוף רוצה לתת ואנו נכנסים לאיזור לא טוב. 
אז  בין אם אתם מתאמנים "סתם" ובין אם אתם מתאמני סבולת, כדאי מאוד לוודא שאינכם נכנסים למצב של תת תזונה או תזונה שאינה עונה באופן מיטבי על צרכי הגוף במשטר האימונים שלכם:
1. קנו מראה. אם המכנסיים נוזלות מכם, אם החולצות מתחילות להראות עליכם כמו שק, אם נהיו לכם שקיות מתחת לעיניים ויש לכם פתאום יותר קמטים בפנים - אולי אתם יורדים יותר מדי במשקל? לא כל ירידה במשקל היא חיובית, גם אם עדיין לא רואים לכם את הקוביות בבטן. תמדדו ותשקלו את עצמכם. תנהלו יומן או ותנסו לזהות חריגה. אם אתם לא בטוחים, תשאלו חברים, או את האישה: "תגידי, נראה לך שירדתי יותר מדי במשקל"? שימו לב מה קורה לכם באימונים. האם לוקח לכם יותר זמן להתאושש? האם אתם יותר עייפים מאשר בעבר? אם התשובה היא חיובית, עצרו כדי לחשוב, כדי לבדוק.
2. בצעו בדיקות דם. תנו דגש על ויטמינים ומינרליים. אולי חסר לכם ברזל? תבדקו ואל תזניחו. דווקא תוך כדי אימונים בנפח גבוה, רב הסיכוי למחסור!
אם סעיף 1 או 2 נתנו תוצאה "חיובית", עשו מעשה:
3. אכלו הרבה יותר קלוריות. "לאכול יותר" קל להגיד אבל לא קל לעשות, בדיוק כמו שקל להגיד לאנשים "תאכלו פחות" אבל זה לא באמת עוזר לאורך זמן. כדי לצרוך יותר קלוריות צריך לתכנן ולנהל את האכילה. שימו דגש על מוצרים שמנים (עם שומנים איכותיים). שימו דגש על שורשים עמילניים עתרי קלוריות (בטטות, תפו"א). תשתו קלוריות - בשתייה יכול אדם לצרוך הרבה יותר קלוריות לפני שהוא מגיע לתחושת שובע, אז שייק של פירות עם שמנת יתן לכם שפע קלוריות שאחרת יהיה לכם קשה להכניס פנימה. כך גם נשנושים עתירי קלוריות כמו אגוזי מקדמיה, או לזלול קוקוס טרי או שוב - שייק קוקוס יאפשר העמסה של קלוריות.
4. אכלו מספיק פחמימות. זה סעיף חמקמק. אנשי סבולת "רגילים" מעמיסים פחמימות מבוססות דגנים כחלק מהתפיסה שכל המרבה הרי זה משובח, והם חסרים על פי רוב שומן וחלבון. אנשים הנוקטים בתזונה קדמונית, לעומת זאת, נוטים לצמצם מאוד בפחמימות, גם אם הן ממקור "בטוח" כלומר שלא מדגנים אלא משורשים עמילניים. אז הסעיף הזה מיועד בעיקר לידידיי ספורטאי הסבולת הקדמוניים: אל תזניחו את הפחמימות. אם אתם רצים/רוכבים/שוחים עשר שעות בשבוע, אתם צריכים די גליקוגן בכבד ובשרירים כדי להזין את כל המאמץ הזה. בנפחים כאלו לא רק שאין שום בעיה לאכול הרבה תפוחי אדמה, בטטות, אורז, בננות - זה גם מאוד כדאי!
5. אכלו מזון עשיר יותר בויטמינים ומינרליים. זה נושא המצריך פוסט נפרד אבל יש מזונות מזינים יותר, כמו רשימת עשרת מזונות העל שלי, ויש מזונות מזינים פחות. כוונו למזון העתיר לא רק בקלוריות אלא גם במינרלים וויטמיניים. להמשיך לאכול כרגיל ולחשוב שמשהו ישתנה היא לא אסטרטגיה יעילה במיוחד ליצור שיפור בבריאות שלכם!
6. שומן, שומן, שומן. תנו לגוף שלכם שומן איכותי ותנו לו הזדמנות ללמוד לנצל שומן כמקור אנרגיה. תחליפו את חטיפי האנרגיה מבוססי הדגנים בחטיפי אנרגיה איכותיים משומן (שוקולד מריר, קוקוס). 
7. קחו תוספים מתאימים. את הבדיקות הדם אל תשאירו במגירה. תסתכלו, תבינו ותפנימו. אם חסר לכם ברזל, תאכלו יותר בשר, יותר כבד, יותר אצות. תבנו את התפריט סביב החוסר ואל תניחו שהדברים יפתרו מעצמם. הם לא. לפעמים שווה לתסף במיוחד. על תוספי תזונה נכתוב בהזדמנות (בדיוק התחלתי ניסוי עצמי עם אצת ספירולינה. נעדכן).
8. שיקלו לשנות את הפרוטוקול אימון שלכם. ריצות ארוכות מדי ובכלל פעילות אירובית ארוכה גובה מחיר מהשרירים כי מאגרי הגליקוגן מתרוקנים ואם ניצול השומן אינו גבוה ואין הרבה חומצות אמינו זמינות במחזור הדם, הגוף ינצל אנרגיה מהשרירים, מה שיביא לאורך זמן לאיבוד מסה ולירידה נוספת במשקל שלא משומן אלא ממסת שריר. על פרוטוקול אימון המביא לתוצאות סבולת טובות גם ללא אימוני נפח אינסופיים כתבתי הרבה, ונכתוב עוד.
9. תישנו מספיק. עייפות היא בת דודה קרובה לחוסר בתזונה כדי להביא לאימון יתר ולפציעות. הגוף שלכם צריך את הזמן להתאושש ולהבנות ולא רק למצות את יכולותיו ולהריץ אתכם מהר יותר. הכנסו למיטה מוקדם יותר ושנו טוב יותר. לקום כל בוקר בחמש לריצה וללכת לישון אחר חצות זו דרך בטוחה להגיע לכשל פיסי מהר מאוד.

הילדים שלי רצים. אין סימנים לתת תזונה...

בפוסטים הבאים בסדרה נכתוב כאמור על תפריט קדמוני לספורטאי סבולת ועל פרוטוקול אימון בריא ומאוזן יותר לשוחרי סבולת קדמוניים!

ובינתיים, מה אתם חושבים?
האם הרגשתם אי פעם בתת תזונה?
האם אתם מזהים משהו מהנ"ל אצל עצמכם?
מה עשיתם כדי לשפר את המצב?

By מר קדמוני with 1 comment