 |
| פורל. ידידנו (גם הוא מכשכש בזנב) זה שני מיליון שנים לפחות. |
אני שומע לא פעם טענות, בעיקר מן האגף הצמחוני-טבעוני של ידידיי, מסוג "
המזון של היום הוא לא המזון של פעם". אימרה שמנסה במחי יד לבטל את הרעיון של חיקוי ולמידה מתבנית הבסיס התזונתית של המין האנושי - לאכול אוכל אמיתי. התפיסה הזו אומרת שאין אוכל אמיתי (בגזרת החי) ולכן נאכל רק אוכל צמחוני שהוא "אמיתי" יותר.
המממ.
ראשית אזכיר את עמדתי: לאכול אוכל אמיתי (היינו, לאכול מגוון גדול של צמחים וחיות) הוא המתכון הבטוח והעתיק ביותר, המתגמל והטעים ביותר, הבריא והפשוט ביותר - לשגשוג, בריאות ומשקל תקין. גם היום.
בעיקר היום.
ועדיין, יש בטענה כי "המזון של היום אינו דומה למזון מהעבר הקדום" הרבה מן האמת. בואו נבדוק.
למשל, הפירות המתוקים והיפים של שוקי הארץ, שהושבחו לאורך אלפי שנים, אינם קרובים כלל לפירות הבר המרירים, הקטנים והפגומים שמצמיחות הסוואנות. נחמד אולי לאכול פירות כל היום, אבל מי שראה פירות באפריקה פעם, עלול לצאת לו החשק (הייתי במרכז אפריקה לפני שנים. והפירות שהגישו שם - וזה היה הילטון - לא היו נאספים על ידי עניי ירושלים). ובכלל, הפירות המודרניים מלאים בהרבה יותר פרוקטוז (שהוא רע מאוד לבריאות שלנו כשהוא מגיע בכמות משמעותית). הפירות גם זמינים לנו כל ימות השנה ולא רק בעונה. איזה נוח זה לאכול תפוחים "אורגניים" בקיץ, באביב ובחורף ולדמיין כי זה אוכל אמיתי. האם מישהו לאורך תולדות האנושות יכל לאכול תפוחים בכל יום ?
גם הירקות המצוחצחים והמבריקים שאנו קונים היום - עגבניות, מלפפונים, ירוקים למיניהם וכדומה - אינם דומים במאומה לירקות מוכי החטטיות והכמשים הצומחים באדמות הבעל. אפילו האדמה אינה אותה אדמה ובגלל החקלאות התעשייתית היא
מועטת מאוד במינרלים ומדלדלת דרמטית וכך גם ערכו התזונתי הפחות של הצומח. זנים חדשים, בעיקר בחקלאות הדגנים, אינם דומים כלל למקורם הקדום גם מבחינת תכולת החומרים והרכבם, מה שמביא לעלייה דרמטית בהשפעה השלילית של זני החיטה המודרנים, כדוגמה.
ועדיין לא הזכרנו את הריסוס האגרסיבי המקבלים כלל הגידולים (ואפילו
חלק מהתוצרת האורגנית...).
לא טוב.
אך לא רק בגזרת הצומח המצב אינו אידאלי.
גם בגזרת החי, ברור שחיות המשק הטיפוסיות המשמשות לנו למאכל (כבשים, פרות, עופות) שונות דרמטית מחיות הבר. הן שמנות יותר ושריריות פחות, וגם סוג השומן וכמותו השתנה אצלן, לא רק גודלן של הרגליים אצל התרנגולות. המצב נעשה רע יותר כאשר חיות המשקל עברו לתזונה תעשייתית, הגורמת להם לעלות מהר יותר במשקל על חשבון בריאותן (החיטה והתירס עושים שמות גם במעי הבהמות, לא רק במעי האדם). ובדומה לריסוס בצמחים, גם בע"ח לא נמלטים מאנטיביוטיקה ובקרב בעלי חיים החיים בצפיפות רבה (כמו עופות) המצב רע במיוחד.
כלומר, לא רק בקרב בעלי החיים, גם בתחום המזון הצמחי, ובכל אשר נביט,
איננו יכולים לחזור לתזונה זהה לעבר הרומנטי (מה גם שלא היה בו מאומה רומנטי אלא אלימות וקושי), לכן המפתח הוא בצרכנות נבונה. לצרוך מזון אמיתי ככל שניתן מבחינה כלכלית ומסחרית, והמספק את הדגם הקרוב ביותר לאופטימום. חיות משק גדולות כמו פרות, אינן מקבלות הורמונים כלל בארץ (בארה"ב המצב שונה, ועגום במיוחד) ואמנם הן לא משובחות כמו בקר grass fed (כלומר הגדל בתנאי מרעה חופשי, שאינו אפשרי בארץ לבקר למאכל בגלל האקלים), ועדיין זוהי בחירה מושכלת וטובה.
אבל יש חריג אחד בממלכת החי והצומח, שריד לעולם קדום יותר, שלא השתנה במאומה מאז ימי קדם. כזה שלא מושפע מהאדמה הרעה של ימינו, מהזנים המושבחים או מהמזון הקלוקל. אלו הם
דגי הנהרות והים. שמבחינה אבולוציונית לא השתנו זה עשרות מליוני שנים, ואף יותר מכך. הפורל, הסלמון והסרדין של היום זהים בכל רמח אבריהם (יש להם קצת פחות מרמ"ח, ת'כלס) לדגים ששחו בזמן אבות אבות אבותנו, וגם לדגים ששחו כאן בימים שקדמו לראשוני האדם. בשכונת החיים שמתחת למים, אנחנו הילדים הכי צעירים.
אבל מה נסגר איתך, תשאלו, כי כמה זמן כבר יודעים בני האדם לדוג בכלל?
או. טוב ששאלתם.
בקניה למשל, יש
הוכחות לצריכה משמעותית של מגוון רחב של דגים (פורלים, שפמנונים ותנינים), כבר לפני 1.95 מיליון שנים! זה כמעט מיליון שנים לפני שהלך ההומו ארקטוס הראשון על פני האדמה. זו התקופה הקדומה של ההומינידים הראשונים, להם היה נפח מח קטן וזרועות גדולות. אבל לא סתם ולא במקרה הם אכלו דווקא דגים שמנים שכאלה. החוקרים מניחים כי היתה זו אחת התרומות המשמעותיות למקפצה האבולציונית בנפח המח לאחר מכן.
מה שנחמד הוא גם
מאמר חדש מ 2014, בו ניתחו החוקרים תבניות של אכילת דגים כפונקציה של השפע וזמינות המזון בסביבה וכיצד יתכן צריכת דגים סלקטיבית אכן השפיעה על האבולוציה האנושית בראשיתה. דגי ים ממים עמוקים וקרים, כמו אלה שלחופי אפריקה, עשירים פי שניים ב DHA החיוני לגידול המוח, לעומת דגים טרופיים ממרכז אפריקה. באיזורים אלה, בקניה, על חוף האוקיינוס, נמצאו שרידים עשירים של אכילת דגים לפני כשני מיליוני שנים.
הפורל (trout), דג נהרות שמן ועסיסי, כמו אחיו הסלמון, ובדומה לבן דודו הסרדין ולדגי ים אחרים, יהיו מקורות מעולים לתזונה שלנו גם היום. נכון, דגי בריכות טובים הרבה פחות, כי הם מקבלים מזון רע, אבל "יש הרבה דגים בים", ואותם נאכל בדיוק כמו בעבר, כי המין האנושי לא טעה במיליוני השנים האחרונות:
אוכל אמיתי הוא המפתח לשגשוג שלנו.
ומה אתם חושבים?
