אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

‏הצגת רשומות עם תוויות גנטיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גנטיקה. הצג את כל הרשומות

למה יש נשים שלוקח להן הרבה מאוד זמן?


"הי דעאל. אני כבר כמעט מיואשת. אני שלושה חודשים בפליאו, מרגישה נפלא, לראשונה בחיי ממש נהנית מהאוכל, ואפילו ישנה טוב. אבל מה - בשבועיים הראשונים ירדתי שני קילו, ומאז שום דבר לא זז. הצילללללו".

נשמע לכן מוכר? (הערה: פוסט זה נכתב בלשון נקבה אבל מיועד לשני המינים כמובן)

המשפט הנ"ל, בגרסה כזו או אחרת, נוחת אצלי בinbox לפחות פעם בשבוע. המממ. מסתבר שיש כאן משהו.
מהיכרות עם אלפי נשים שאיבדו משקל עודף באמצעות הפליאו והתזונה הקדמונית, מסתבר שיש פעמים רבות בהן "לוקח הרבה זמן" עד שמשהו זז. לפעמים שלושה חודשים. לפעמים אפילו חצי שנה. לעומת זאת, גברים (מעצבנים שכמותם), וגם חלק ניכר מהנשים, מאבדים משקל מיותר מהר מאוד לאחר שינוי סגנון החיים (כן, אתם כבר יודעים: סילוק סוכרים, דגנים ושמנים תעשייתיים). אז למה יש הבדל ומה אפשר לעשות בעניין?
ראשית נאמר שאיננו יודעים בוודאות. אנו יכולים רק להעריך ולראות מה עובד בשטח.
שנית, יש הבדלים גדולים בין אישיים ברמת המטבוליזם, הגנטיקה, הנטייה לשרוף או לאבד שומן והמיקום בו נצבר בגוף שומן עודף - כל אלה משתנים מאוד בין אנשים. למשל, יש נשים ששומן עודף מצטבר אצלן בישבן ולכן יש להן "תחת" (לא מצאתי שם חינני יותר). יש נשים שאצלן הבטן מקבלת את הבכורה לעודפי השומן - כך גם אצל כמעט כל הגברים. יש שאצלן השומנים מצטברים ברגליים ועוד ועוד. אנחנו אנשים שונים ולכן הגיוני שגם לירידה במשקל לא כולם יגיבו באותה המהירות.
לפעמים אתן בכלל לא צריכות לרדת במשקל, כי אתן כבר במשקל תקין, לפעמים אנשים ונשים יורדים אבל אחר כך מדווחים שהם "נתקעים במשקל" ויש אנשים שפשוט רוצים לרדת מהר מאוד, למרות שזה לא רעיון מוצלח כלל.
אבל אם יש משקל עודף ברור, אתן אוכלות כמו שצריך ובכל זאת עובר זמן והמשקל לא זז, אולי יש סיבות נוספות. חלקן ניתנות לטיפול ולהתייחסות ספציפית. הנה כמה:

תת פעילות בלוטת התריס
נשים בגילאי הארבעים נוטות הרבה יותר לסבול מפעילות לא תקינה של בלוטת התריס. בלוטה זו קריטית מאוד לוויסות כל המטבוליזם בגוף ותת פעילות יכול בהחלט לעכב הבראה וירידה במשקל עודף. דגנים ושמנים תעשייתיים הם אחד הגורמים המשמעותיים לתפקוד לא תקין של הבלוטה ולכן המעבר לתזונה קדמונית יהיה מבורך מאוד בכל מקרה לכל מי שסובלת מכך. מאידך, זה לא הוקוס פוקוס ולוקח זמן לבלוטת התריס לחזור לתפקוד מלא ותקין, לפעמים גם חודשים ארוכים. זה בסדר - אתן במסלול של המראה ובריאות. כדי לעזור לבלוטת התריס לחדש את עלומיה ותפקודה, כדאי לעשות שני דברים מרכזיים מעבר לסילוק הדגנים והשמנים התעשייתיים: לתסף ביוד (על ידי אכילת אצות ים או ע"י כדורים). היוד קריטי לתפקוד תקין של הבלוטה. ולתסף בסלניום - וזה קל מאוד לעשות על ידי שני אגוזי ברזיל ביום (יסגור לכן את הפינה פיקס. אפשר גם בכדורים). יוד וסלניום הם מינרלים קריטיים לסנתוז ההורמון T3 ואתן רוצות מספיק מההורמון הקריטי הזה! בבדיקות דם אתן רוצות ש TSH יהיה כמה שיותר נמוך (פחות מ 2). גם צומות קצרים לסירוגין יעילים מאוד הן לאיבוד משקל והן לשיפור תפקוד הבלוטה.

דלקתיות בכלל ושמנים רב-בלתי רוויים בפרט
כן, אני יודע שאתן יודעות שזה בבסיס הפליאו, ובכל זאת, קל מאוד לצרוך כמויות עודפות של שומנים מסוג אומגה 6. כל השמנים הצמחיים מכילים כמעט רק אומגה 6 (בשמנים צמחיים הכוונה לשמנים מזרעים כמו שמן קנולה. שמנים מפירות יהיו בסדר). עופות מכילים הרבה מאוד אומגה 6 (בגלל זה יש בתחתית התבנית המון "רוטב" שמכינים עוף - אלו השמנים הלא רוויים שנוטים להפוך לנוזל במהירות. אני ממליץ לא לאכול את הרוטב הזה ולהתרכז בעוף עצמו). ניקוי הגוף מרמה עודפת של אומגה 6 והגדלת האומגה 3 (תיסוף, דגים, שמן זית) ושמנים רוויים ממקורות טובים (חמאה, בקר) - כל אלה יפחיתו את רמת הדלקתיות ולאורך ציר הזמן יעודדו איבוד משקל עודף.

נשנושים
"אבל אני אוכלת רק פליאו" אני שומע לא אחת. אבל כשמבקשים לפרוט את "רק פליאו" לפרוטות מגלים שבמקום אוכל אמיתי בשתיים או שלוש ארוחות יש ארוחה מתמשכת של עינוגי פליאו, לאורך היום כולו. למשל, מי ששותה בין הארוחות פעמיים ביום כוס קפה עם חמאה ושמן קוקוס (כוס כזו היא כמעט ארוחה כשלעצמה). אז הופ, והיא אוכלת חמש ארוחות ביום, בלי לשים לב. גם "נשנושים" של "חופן" אגוזים עם "טיפה" שוקולד מריר - שהופכים מהר מאוד לארוחה נוספת. ההמלצה שלי היא פשוטה: אם אתן רוצות לאבד משקל אל תשתו קלוריות כלל, תאכלו רק בארוחות ואם אתן רוצות לנשנש משהו - אז בחרו בדברים קלים, פשוטים ולא בפצצות אנרגיה. עובד.

מוצרי חלב 
ישנה שונות גבוהה מאוד בין אנשים לגבי יכולתנו לעבד ולפרק לקטוז וקזאין (הסוכר והחלבונים שבחלב). יש אנשים שחלב עושה להם טוב, ויש את רוב כדור הארץ, שחלב הוא ארץ לא נודעת מבחינתם ואין להם את המסוגלות הגנטית לפרק את החלב (יכולת שהתפתחה בהדרגה מאז ראשית משק החלב ולכן נפוצה יותר אצל יוצאי אירופה, ונעדרת כמעט כליל אצל יוצאי המזרח הרחוק, דרום אמריקה או אפריקה). לא רק ביכולת העיכול של החלב אנו נבדלים אלא גם בהשפעתו על תחושת השובע ועל רמת האינסולין בדם. חלב, למרות שהוא דל בפחמימה, גורם לעלייה ברמת האינסולין וממילא גם לעיכוב והפחתה בניצול השומן. אז אם אתן רוצות לאבד משקל ומגלות שאתן תקועות, אולי מוצרי החלב הם הסיבה האמיתית. נסו לסלק אותם לחלוטין מהתפריט לעוד חודש חודשיים ולראות אם דברים מתחילים לזוז אחרת.

ויש גם את צרור דרכים אפשריות נוספות לתת לגוף "דחיפה קלה קדימה": ספורט, צום לסירוגין, שינה מספקת. אבל על אלו, בהזדמנות אחרת.

החדשות הטובות הן שבסופו של יום, הפליאו תמיד עובד. תמיד. לפעמים התוצאות נראות ומורגשות מיד ותוך שלושה שבועות המכנסיים מתחילות לנשור, אולם לעתים התוצאות מבוששות לבוא עד שהגוף מסתגל, מבריא ומתחזק. מישהי שנגשה אלי בשוק האחרון אמרה לי בחיוך ענק מאוזן לאוזן שזה לקח לה שנה שלמה עד שהיא ירדה מידה במכנסיים. "בכל זאת, זו היתה השנה הכי טובה שלי", היא אמרה. "אכלתי מעולה ובאמת בסוף הגוף שלי אמר לי תודה, ובענק". אני רק מקווה שאני מצטט מדויק מהזיכרון.

אז שתפו אותנו (ואת החברות האחרות) עם ההיסטוריה האישית שלכן - כמה זמן זה לקח?
 האם גם לכן לקח לגוף "זמן להתניע" או שהכל הלך 'חת ושתיים?
מעניין. 

By מר קדמוני with 13 comments

מה זו האליפסה הזו ומדוע היא קריטית לחיים בריאים?

יום בהיר אחד קיבלתי את המייל להלן:
****************************
שלום דעאל. ניתקלתי בספר שלך ופשוט התרגשתי...
אני המייסדת והמדענית של חברת ביוטק צעירה המנסה לפתח מוצר מועשר במיטוכונדריה לטיפול במחלות רבות שבהן המיטוכונדריה פגומות (מחלות מטאבוליות, ניווני שרירים, מחלות לב, כלי דם, נוירודגנרטיביות ועוד..). המיטוכונדריון הוא אברון מדהים המצוי בכל התאים האנושיים (ואחרים כמובן, כולל צמחים) ומייצר את מרבית האנרגיה התאית (ATP). בנוסף לכך למיטוכונדריה תפקידים רבים כגון יצירת הורמונים סטרואידים באיברי הרבייה, אחריות על מנגנון ההתאבדות התאי ופירוק שומנים.
ובקשר לספר שלך – הקשר הישיר בין אורח חיים בריא, פעילות גופנית מאומצת לזמן קצר, תזונה נכונה ועוד ועוד – הוא המיטוכונדריה!
כל טוב, נטלי
Natalie Yivgi-Ohana, Ph.D
****************************
אחרי המייל המסקרן הזה, כמובן שנטלי ואני שוחחנו ארוכות, ונטלי הסכימה לכתוב פוסט אורח (להלן חלק ראשון) ששופך מעט יותר אור על המיטוכונדריה ותפקידה, ולמה אם נאכל נכון ואם ננוע נכון, נשמור על בריאות מולקלורית ולא רק על בריאות כוללת. רוצה לומר - מדוע הסוד הקדמוני עובד עלינו גם ברמה התאית, ולא רק שומר לנו על משקל תקין.
זה חומר מרתק, ונטלי תשמח לענות על השאלות שלכם (בתגובות)!

****************************
מי אני ומה שמי?

שלום דעאל,
שמחתי כל כך לגלות את ספרך "הסוד הקדמוני" על המדף בחנות הספרים, ואפילו יותר ככל שקראתי והעמקתי בספר. הסיבה העיקרית היא שהתיאוריות התזונתיות שלך מתאימות כל כך לתיאוריות המקשרות בין תזונה נכונה לאברון התוך-תאי המרתק המיטוכונדריון ובהיותי חוקרת מיטוכונדריה אשמח לעשות את הקישור הזה עבור הקוראים:
המיטוכונדריון (ברבים: מיטוכונדריה) הוא מעין בית חרושת לייצור אנרגיה של התא. בכל תא יש בין עשרות לאלפי מיטוכנדריה, תלוי בדרישות האנרגטיות של התא (למשל: בשריר ובשריר הלב בפרט המיטוכונדריה תופסים יותר מ 40% מנפח התא, וזה כדי לעמוד בדרישות האנרגטיות הגבוהות של תנועה מתמדת).
בנוסף להיותם האתר שבו חומרי המזון שאנו צורכים הופכים לאנרגיה (האנרגיה התאית נקראת ATP), המיטוכונדריה הם כמו תא בתוך תא: יש להם ממברנות חיצוניות המורכבות מחלבונים ושומנים (המגיעים מהמזון כמובן), הם מתחלקים ומתרבים ויש להם חמור גנטי (DNA) משלהם. מרבית האנרגיה הנוצרת ע"י המיטוכונדריה מקורה מפירוק סוכר (גלוקוז) וחומצות שומן המגיעים מהמזון. המיטוכנדריה משתמשים בכ 90% מהחמצן שאנו נושמים כדי להניע את תהליך יצירת האנרגיה.  המיטוכונדריה אחראיים על יצירת מרבית האנרגיה החיונית לתא (ATP): הן דרך פירוק גלוקוז והן דרך פירוק חומצות שומן. תהליכים אלו מחייבים נוכחות של ויטמינים, בעיקר מקבוצת B הנחשבת לקבוצת האנרגיה (;B1, B2, B3, B5, B6 מצויים בשפע בבשר וחלקי פנים, ביצים, ירקות ואגוזים), ומינראלים כגון ברזל (מצוי בעיקר במזון מן החי כמו בשר, עופות, ביצים וכן בירקות וקטניות) וגופרית (המצויה בשפע בברוקולי למשל). רכיב תזונתי הכרחי נוסף לתהליך יצירת האנרגיה במיטוכונדריה הוא קואנזים Q10 המגיע בשפע ממזון מן החי. יעילות יצירת האנרגיה מגרם חומצת שומן גדול פי כמה  מזו הנוצרת מגרם גלוקוז (תלוי באורך חומצת השומן, למשל מפלמיטאט נוצרים פי3.5 יותר מולקולות ATP מאשר מגלוקוז).
מדוע חשוב כל כך לשמוע על המיטוכונדריה?
כיוון שאם אין אספקה סדירה של אנרגיה לתאים, הרקמות והאיברים לא יתפקדו כראוי. בהתאם לכך, אי-תפקוד מיטוכונדריאלי עומד בבסיס הגורמים לזיקנה חולנית ועייפות כרונית. בנוסף, אי-תפקוד מיטוכונדריאלי הוא גורם מכריע בהתפתחות מחלות כרוניות רבות, כגון אי-ספיקת לב, סכרת ופרקינסון. בנוסף למחסור באנרגיה, מיטוכונדריה פגומים מייצרים חומרים רעילים לתאים (רדיקאלים חופשיים) הגורמים נזק למטען הגנטי, לחלבונים ולשומנים. בשל ייצור מוגבר של רדיקאלים חופשיים מומלץ לצרוך ויטמינים מסוג E ו  C המונעים את הנזקים הללו. כיום מקובל לחשוב על תהליך הזיקנה בכללותו כתהליך המונע מנזקים מצטברים למיטוכונדריה. מחקרים מראים שפגיעה בתפקוד המיטוכונדריה גורמת להזדקנות מואצת, הלבנת שיער, נשירת שיער, עייפות וחולשת שרירים.
המיטוכונדריה חיוניים וחשובים לפינוי הגלוקוז מזרם הדם, להאצת פירוק שומנים מרקמות שומן ולהפיכתם לצורת האנרגיה החיונית לכל פעולה שהתאים שלנו מבצעים ולתפקוד איברי הגוף (תנועת שרירים, פעילות מוחית, יצירת הורמונים, תנועתיות תאי זרע ועוד ועוד).
הקפדה על הזנת המיטוכונדריה חשובה: לאכול מזון עשיר בחלבונים, שומנים מן החי, ויטמינים ומינראלים, שכן פירוק חומצות שומן ע"י המיטוכונדריה מניבה הרבה יותר אנרגיה לתא מאשר פירוק סוכרים.
שומן הוא האנרגיה המועדפת על ידי המיטוכונדריה.

****************************
באותו עניין, יש סרטון נהדר של ד"ר טרי וואלש, פרופ' לרפואה פנימית שחלתה בטרשת נפוצה ועברה שינוי מדהים לאחר שינוי תזונתי שמטרתו, כך לדבריה, "להבריא את המיטוכונדריה שלי". (די מדהים ש TED החליטו אחרי שלוש שנים מאז שהסרטון עלה, להכנע ללחץ של מונסנטו, הספונסר הראשי, ולהוסיף "אזהרת צפייה" לסרטון הזה. כדאי לראות, ולו בכדי לעצבן אותם).



אז עד כאן היה בקצרה החלק ראשון מאת נטלי (ובשני נגלה איזה סוג ספורט מעדיפה המיטוכונדריה שלנו: הרמת משקולות, ריצות ספרינט או ריצות מרתון?)

כיתבו בתגובות מחשבות ושאלות, ושתפו, בכיף.
תהיו לי בריאים, דעאל

By מר קדמוני with 22 comments

כיצד נמנע מלפגוש סרטן? חמישה רעיונות פרקטיים (פוסט אורח)

הי ידידי, פוסט אורח נוסף מאת ד"ר ענת צ'סנר. לעיונכם, הנאתכם, ושיתופכם.
קדימה, בואו נשמע מה יש לדוקטור לספר לנו.


הפוסט הקודם שכתבתי "מה יהרוג אותנו קודם הגנטיקה  או הסביבה" עורר סקרנות רבה בנוגע לקיומה של "נוסחת פלאים" המבטיחה אריכות ימים. ובעיקר, מהי ההמלצה שלי או "רשימת המכולת" של חוקי "עשה" ו"אל תעשה" שעל פיהם אני מתנהלת. יש להדגיש שאינני רופאה או תזונאית אלא גנטיקאית. הפוסט הנוכחי יפרט את תובנותי כגנטיקאית החוקרת את הקשר בין תזונה לאנטי-אג'ינג. תובנות אלה התגבשו במהלך עבודת הדוקטורט שלי  באוניברסיטת רטגרס בארצות הברית ואני מיישמת אותן  באופן יומיומי, אך  האחריות המלאה מוטלת על המשתמש...
לא תמצאו כאן המלצות פרטניות של "מה לאכול" וממה להמנע, אלא אתמקד באיך לאכול ועם מה, ובעוד כמה המלצות לתחזוקה נכונה של הצופן הגנטי שלנו...

*****
עד לפני כמאה שנה, מחלת הסרטן דורגה במקום השביעי ברשימת גורמי התמותה אחרי מחלות כגון: דלקת ריאות, שפעת, שחפת ומחלות נוספות. כיום, מחלת הסרטן דילגה לראש טבלת גורמי התמותה בגילאים מבוגרים. זאת כתוצאה מ (1) עלייה בתוחלת החיים (מחלת הסרטן מוגדרת כמחלה תלוית גיל קרי, הסיכון לחלות עולה עם השנים) ובשל (2) הישגים בשטחי הרפואה אשר הצליחו למגר או להפחית את התמותה ממחלות אחרות באמצעות אנטיביוטיקה, חיסונים ועוד.

נתחיל מהבסיס (פשוטו כמשמעו):
כמעט בכל תא מטריליוני התאים בגופנו ישנה שרשרת ארוכה המורכבת מכשלושה מיליארד חרוזים המהווים את אבני הבניין של החומר הגנטי שלנו (הדנא). שרשרת זו מכילה את "הוראות ההפעלה" של התא (ובעצם, של האורגניזם השלם) ועל כן, שלמותה חיונית לתפקוד תקין. שינויים או פגמים בשרשרת (מוטציות בדנא) עשויים להוביל לשיבושים בתפקוד התא כגון: כשלים בבקרה על חלוקת התא המאפיינים מחלות סרטניות רבות. לעומת זאת, כאשר השיבושים בשרשרת הדנא אינם משמעותיים או כאשר הגוף מצליח לתקן את הרצף, המחלה אינה פורצת.

מנגנון תיקון דנא מהו?
בכדי להגן על שלמות השרשרת מפני שינוי הרה אסון, התפתחו במהלך מיליוני שנות אבולוציה מנגנונים שונים אשר נועדו להגן  על השרשרת מפני שינוי. דוגמא אחת הינה  מנגנון תיקון השרשרת (הדנא) המופעל כאשר מתרחש שינוי כלשהו בחרוז אחד או יותר. מנגנון זה דואג לתקן שיבושים ולשמר את הסדר הנכון של החרוזים  וצורתם בשרשרת. את מנגנון תיקון הדנא ניתן להמשיל ליחידות שונות של חיילים המופקדות על הבטחת "גדר המערכת". חיילים אלו בודקים במשך כל שעות היממה  שלא נפערו פרצות בגדר. מסתבר שבאופן טבעי, הדנא בתאי גופינו נתון לכ  10000פגיעות  ביממה! זאת כפועל יוצא של תהליכי החיים הבסיסיים ביותר: נשימה ועיכול מזון.  או אז, משתחררים בתא רדיקאלים חופשיים (חומרים פעילים) אשר עלולים לתקוף את שרשרת הדנא ולפגוע בשלמותה. במקביל, תאים רבים בגופינו מתחדשים ומתחלקים ללא הרף במהלך חיינו. חלוקת התאים, תוך שכפול עותק הדנא שלהם מוגברת בילדים שמתפתחים וגדלים בקצב מהיר. כשלב מקדים לחלוקת התא לשניים, מתרחשת הכפלה/העתקה של שרשרת הדנא. תהליך זה מהווה מוקד להיווצרותן האפשרית של טעויות העתקה. מהרגע בו אנו נולדים ומתחילים לנשום, מצטברות טעויות בדנא בתאי גופינו אך למרבה המזל,  מנגנוני התיקון מתקנים את רובן. דוגמא ליעילות מנגנון התיקון ניתן למצוא בנשים שנושאות מוטציה מולדת בגן 1 BRAC  (הגן התפרסם לאחרונה, הודות לניתוח להסרת שדיים שעברה השחקנית אנג'לינה ג'ולי). גן זה מקודד למרכיב חלבוני המשתייך לאחת ממערכות תיקון הדנא. הסיבה שנשים הנושאות את הגן הפגום אינן מפתחות סרטן  בסמוך ללידתן אלא שנים רבות לאחר מכן נובעת מקיומן של מערכות נוספות לתיקון הדנא. דוגמא אחרת נפוצה בקרב מעשנים הבוחרים להכניס  לגופם חומרים הפוגעים ביציבות הדנא. על פי רוב, מחלות סרטניות הקשורת בעישון (סרטן  ריאות, וושט  או בחלל הפה) אינן מופיעות מייד אלה כעבור  עשרים-שלושים שנים של עישון. גם כאן הסיבה להתפתחות המאוחרת של המחלה נובעת מהתמודדות יעילה של מנגנוני תיקון הנזקים  בדנא. עם זאת, יש גבול עד כמה ניתן "לאתגר" את מערכת התיקון. הנוסחה פשוטה למדי ונצפתה במחקרים שונים על אוכלוסיות מעשנים: ככל  שכמות הסיגריות ליום עולה ומספר שנות העישון מצטבר, תאי הגוף  נדרשים להתמודד עם תיקון רב יותר של נזקים בדנא וממילא הסיכון להתפתחות מחלת הסרטן גובר.

אז למה מחלת הסרטן הפכה להיות נפוצה במחוזותינו?
ראשית נאמר שאיננו יודעים אלא משערים... אז הנה כמה השערות, מבוססות מחקר: כנראה לא ניתן לתלות את העליה בשכיחות מחלת הסרטן רק בעליה בגורמים למוטציות בלבד (לדוגמא, יש תהליכים הקשורים להדבקות בחיידקים או בוירוסים במהלך החיים) ולכן לא הכל תלוי בבחירות שלנו. אז במה בכל זאת אני שונה מדור הסבתות שלי, שהראו פחות שכיחות בהופעת סרטן? הנה כמה השערות, בכוונים שונים: הסבתות שלנו ילדו בגיל צעיר יחסית והנקה ממושכת הייתה נפוצה. מחקרים אפידמיולוגים הדגימו כי נשים שילדו בצעירותן, נכנסו למספר הריונות והניקו למשך תקופה ממושכת נמצאו בקבוצת סיכון נמוכה יותר לחלות בסרטן השד (משערים שזה קשור למספר חודשי מחזור שאישה חווה בחייה). מובן גם שהסבתות שלנו לא עברו טיפולי פוריות שחלקם כוללים זריקות לזירוז ביוץ שעשויות להאיץ חלוקות תאים. מצד שני, המודעות לסכנות הכרוכות בעישון, נטילת תרופות או צריכת אלכוהל במהלך ההריון הייתה מוגבלת מאוד בדורות הקודמים. בעשורים האחרונים פורסמו מחקרים רבים בהם נמצא קשר ברור בין  חשיפה של העובר  לגורמי סיכון לבין התפתחות מחלות בגילאים מאוחרים. משקל עודף עשוי להיות גורם סיכון נוסף אך הקשר נראה רופף נוכח העובדה ש"סבתות" רבות סבלו מעודף משקל  בעוד שכיום המודעות לתזונה בריאה גדלה וישנן לא מעט "סבתות" חטובות. לבסוף, יש את התולים את העליה בשכיחות לסרטן בעליה ברמת המתח (סטרס) המאפיינת את אורך החיים העכשווי, אך קשה להאמין שדור  הסבים והסבתות  שלנו חיו חיים שלווים נטולי דאגות. 
אם כן, כאמור, איננו יודעים. ועדיין, השאלה העקרית היא כיצד ניתן להפחית את הסיכונים לפגיעה בשרשרת הדנא? העצה העקרונית שלי היא: הקם להורגך המנע מלפוגשו. כך למשל, לא תפגשו אותי מעשנת באופן אקטיבי או פסיבי, בשום הזדמנות. ומעבר לכך, הנה עוד מספר עצות, לא מזיקות ואולי אפילו מאוד מועילות, לטעמי:

לא לשכוח כובע
אני גם נמנעת מחשיפה ממושכת לקרינת השמש אשר חלקה יכול לחדור לתאי העור ולפגוע בדנא שבתוכם ( בעלי אור בהיר נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר מהשחומים שבינינו). נזק נפוץ שנגרם מקרינת השמש מתבטא ב"הידבקות" של שני חרוזים מתוך השרשרת (מסוג .(T מערכות התיקון התאיות "יודעות" לרוב לזהות ולהפריד בין שני החרוזים ולהשיב את הדנא לסידור המקורי.
גם במקרה זה, המפתח מצוי במינון: ככל שהחשיפה לשמש ארוכה יותר גובר הסיכוי להיווצרות טעויות ולהפעלת מערכות תיקון (יותר יחידות חיילים שצריכות להשלח לשטח). התאים בגופינו מוגבלים ביכולתם לתקן ביעילות טעיות חוזרות ונשנות ובתהליך ההזדקנות מנגנוני התיקון "מתעייפים" לכן  והסיכון לחלות בסרטן  גובר.  אז לא תמצאו אותי מזמינה תור לשיזוף מהיר "במיטות שמש" אשר מבחינתי, דומה הדבר להזמנת תור מראש למחלקה האונקולוגית שמתמחה בסרטן העור...
למרות זאת, מומלץ "להתיידד" עם השמש במינון סביר ותוך נקיטת אמצעי הגנה המסננים את הקרינה הפוגענית. חשיפה לשמש מעודדת יצירת ויטמין D החשוב לתפקוד הגוף.לא צריך לפתח חברות הדוקה מדי עם השמש וניתן להסתפק ב "סטוץ" קצר.חשיפה של עשר דקות בכל יום, דוקא בשעות הבוקר-צהריים (10:00-14:00). מספיק לחשוף את כפות הידיים לשמש (למעשה, מומלץ לחשוף את עור הבטן אבל זו עצה לא ישימה לכל מקום עבודה)  כדאי לצאת לזמן קצר בכדי להתחבר עם השמש (היא תקבל אתכם בהרבה חום).

לנפנף בלי מדליק פחמים
תרבות המנגל, המפותחת מאוד במחוזותינו, כוללת טקס שלם ששיאו: לעיסת בשר ועוף שנצלו על אש גחלים (המהדרין נוהגים לטבל את הגחלים בחומרי דלק לבעירה מהירה). העשן שנוצר מהגחלים עליהם הותזו חומרי בעירה מהירה, מכיל חומרים קרצינוגנים (חומרים שפוגעים ישירות בדנא) אשר נספגים בשומן הבשר במהלך הניפנוף המסורתי. כך שנתח הבשר שמגיע לפיו של הסועד המאושר מכיל רעלים רבים שנספגו בשומן הבשר וכעת הם בדרכם לקיבתו של הסועד. המלצה: אוכל מכינים עם חומרים ראויים למאכל אדם ולא עם חומרי תבערה להנעת מכונות...

קדימה עם תבלינים, יין וירקות
מאכלים שטוגנו בשמן  בשימוש חוזר, כנהוג בדוכנים שונים, עלולים להכיל חומרים מסוכנים. על מנת למזער נזקים, אני נוהגת להוסיף מנה טריה של "אנטי-אוקסידנטים" לצד מנה מטוגנת או צלויה. אפשרות אחת היא כוס יין אדום ביחד עם הארוחה (כמו בפרדוקס הצרפתי) אך אני מעדיפה להתפנק עם סלט טרי . בנוסף, ניתן ללמוד ממתכונים של תבשילים מהמטבח ההודי המשופעים בתבלינים כמו כורכום. התבלינים מכילים אנטי אוקסידנטים רבים וניתן להתייחס אליהם  כ"ממתקים של הטבע" (ולא, סוכר אינו תבלין).

זהירות מהמייקאפ!
(או: חלקיקים מיקרוסקופים - סכנה ברורה ולא מיידית). דבר נוסף שאני משתדלת להמנע ממנו הוא נשימת אבקה. ישנם מספר סוגי סרטן שנובעים מחשיפה לחלקיקים מיקרוסקופים כגון אזבסט או חלקיקי סיליקאט בגירים שמציירים על הלוח. החומרים הללו אינם פוגעים בדנא באופן ישיר אך נשימתם לריאות עשויה להוביל, בתהליך מורכב, ליצירת מוקדים של תאים סרטניים. אז נכון שכיום  יש הקפדה יתרה על הימנעות מחשיפה לאזבסט ומורים כבר לא משתמשים בגירים כדי לכתוב על הלוח. עם זאת, אבקות מזיקות אחרות עדין נמצאות בשימוש. לדוגמא: תכשירי איפור אבקתיים כגון מייק-אפ או פודרה לפנים מכילים חלקיקי סיליקאט עם צבע. אז על מנת להגיע ל"מראה המושלם" מומלץ להשתמש בתכשירים  נוזליים ולהימנע משימוש  באבקות איפור הנמרחות על הפנים באמצעות מברשת. 

לכל אחד דנא יחיד ומיוחד ואין לו תחליף
שלמות החומר הגנטי חיונית לתיפקוד תקין של הגוף ולבריאות טובה. מנגנוני תיקון הדנא מסוגלים להגן על הדנא מפני שינויים המתרחשים בו, אך רק עד לסף מסוים. אורח חיים נכון מסייע לשימור יציבות הדנא ולתחזוקה טובה של מערכת התיקון לאורך שנים רבות. כמובן שישנם גורמים נוספים להתפחות סרטן ומחלות אחרות כך שמערכת התיקון היא רק נדבך אחד ובסופו של דבר, לא הכל נתון לשליטתינו.   
איני יודעת אם האמור לעיל מהווה מתכון לחיים ארוכים ובריאים, אבל, בואו נחיה ונראה.
ענת

By Dael with 6 comments

מה יהרוג אותנו קודם - הגנטיקה או הסביבה? פוסט אורח מאת ענת צ'סנר, גנטיקאית

"אנחנו לא לבדנו" אמר הפוסטר במשרד של מאלדר וסקאלי.
מסתבר שגם בענייני תזונה קדמונית אנחנו לא לבד והמדע צועד יד ביד איתנו (או שמא יש לאמר, אנו צועדים יד ביד עם המדע). כך, קיבלתי לפני מספר שבועות מייל מד"ר ענת צ'סנר, גנטיקאית החוקרת תהליכי הזדקנות, ו"מתכתבת" עם עקרונות הסוד הקדמוני, במקרה או שלא במקרה.
לא במקרה.
ביקשתי מענת לכתוב פוסט אורח כאן, ולשמחתי הרבה, היא הסכימה. תודה ענת.
כרגיל כאן, תרגישו חופשי לרשום שאלות לענת, תגובות או הערות, וכמובן גם שיתופים ולייקים. מה שבא בטוב.
גנום, מישהו?

**********************************************************************

שמי ענת, ממלקטת זרעים ופקעות קדמונית, הפכתי למלקטת מידע מודרנית (לא שחסרות פטריות חביבות בשדה הידע שמתגלות כרעילות). בעת קריאת הספר "הסוד הקדמוני", נתקלתי באזכור למחקריה של פרופ' סינתיה קניון אשר מוכרים לי היטב מעסוקי כחוקרת אנטי-אג'ינג באוניברסיטת בר אילן. במעבדה אנחנו ממשיכים את כיווני המחקר של פרופ' קניון ובוחנים את  הקשר בין גנים לבין אריכות ימים. הוזמנתי על ידי "מר-קדמוני" לחלוק עמכם מקצת מן התובנות בנושא תזונה, גנים ואריכות ימים (נושא אותו אני מלמדת במכללה האקדמית תל-חי).
בגישה המדעית להארכת תוחלת החיים חלו תמורות רבות בעשורים האחרונים; החוקרים בעבר חיפשו שיטות לריפוי או מניעה של מחלות  המופיעות לעת זקנה כגון: מחלות לב, סרטן, סכרת ועוד ובכך, להאריך את  משך החיים.  הגישה המדעית המקובלת כיום מתמקדת בדרכים לדחיית תהליכי ההזדקנות ועיכוב התפתחות מחלות זקנה. החזון הוא שבעתיד, אדם כבן שישים יישאר עם יכולות פיזיולוגיות, מנטליות ואחרות כפי שהיה בן שלושים כלומר, הארכת  פרק ה"צעירות".
מתצפיות על אוכלוסיות שונות של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, מסתבר  שלכל מין יש תוחלת חיים פוטנציאלית מאפיינת. עם זאת, מתברר שרוב בעלי החיים אינם שורדים עד לזקנה. למעשה, נדיר למצוא בטבע פרטים "שמתים מזקנה" שכן, רובם מתים בגיל צעיר בשל רעב, פציעות, זיהומים תנאי אקלים ועוד.  גורל דומה היה גם מנת חלקם של בני האדם עד לפני כמה מאות שנים.
במקרים נדירים, ניתן למצוא יצורים שחסינים ממחלות "העולם המערבי"  ומסוגלים להאריך חיים. לדוגמא, החולד העיוור הינו יונק מכרסם החי מתחת לפני הקרקע ונחשב כמין מחוסן מפני סרטן. בחולד זה קיימים  תאים המסוגלים  להרוג תאי סרטן ביעילות. כלומר, יש לו "משהו"  בגנים (הוראות ההפעלה שכתובות בדנא) המשפיע על אריכות ימים. החולד העיוור חי 20 שנה לעומת  עכבר שחי כשנתיים בלבד (בתנאי שבייה). חסינות מפני מחלות זקנה היא תופעה מוכרת גם בבני אדם. תסמונת לרון הינה מחלה גנטית נדירה אשר הסובלים ממנה מתנשאים לגובה של מטר אחד. תסמיני המחלה נובעים מפגיעה בקליטת הורמון מסוים בתאי הגוף. מסתבר שחולים בתסמונת זו פיתחו חסינות כנגד מחלות כגון סרטן וסכרת.
אז מה הסוד לאריכות ימים? האם זה "משהו" בגנים או השפעה סביבתית, סגנון אורח החיים או סתם מזל?
כבר בשנות התשעים ניסתה פרופ' סינתיה קניון  לבחון שאלה זאת. לצורך כך, היא בחרה לעבוד עם תולעת קטנטנה באורך של מ"מ אחד (C. elegans). הבחירה בתולעת כחיית מודל נבעה מאורך חייה הקצר (כשבועיים בלבד). באמצעות  מניפולציות גנטיות היא הצליחה לשבש את פעולתו של גן בודד.  שיתוק הגן הוביל להכפלת חיי התולעים שהמשיכו להיראות צעירות וחיוניות עד גיל מאוחר. מסתבר ששיבוש הגן חסם כניסת הורמון מסוים (דומה להורמון בתסמונת לרון)  לתוך התאים. נטרול גן דומה בעכבר הביא להארכת חיי העכבר לכמעט חמש שנים.
אך מעבר לפעילותם של גנים ספציפיים, מסתבר שלא רק שיבוש גנים מביא לאריכות ימים - יש תפקיד חשוב ביותר לסביבה. למעשה, כשאנו אוכלים או שותים ואין זה משנה מה ואיך, אנו מכניסים את הסביבה החיצונית לתוך גופינו. האוכל שלנו הוא חלק לא מבוטל מהשפעת הסביבה עלינו.
 ב 1935, הראה החוקר קלייב מקיי שחולדות  צעירות שהופחתה להן צריכת הקלוריות בשליש האריכו ימים לעומת חולדות שהמשיכו לאכול רגיל. הגבלת צריכת הקלוריות, האטה  התפתחות מחלות  והאריכה את תוחלת החיים גם בחיות נוספות כגון תולעים, זבובים, עכברים או קופים מסוג רזוס (אך לא בשימפאנזים).  אך לפני שאתם יורדים לכ-60% מצריכת הקלוריות המומלצת ליום כדאי לשים לב לכמה דברים:
ראשית, הגבלת הקלוריות נבדקה על חיות שגודלו בתנאי מעבדה ללא צורך להתאמץ להשיג את מזונן או לברוח מטורפים. בתנאי גידול טבעיים, חיות אינן מסוגלות לשרוד לאורך זמן רב בתנאי  הרעבה.  שנית, הגבלת הקלוריות היתה אפקטיבית כאשר החלה בשלב מוקדם בחיים בדרך כלל קרוב ללידה. בנוסף, בזנים מסוימים של עכברים קיצוץ הקלוריות הביא דווקא לקיצור תוחלת החיים. אמנם, כיום יש בנמצא תרופות שמצליחות לחקות את תהליך הגבלת קלוריות בלי לגרום להרעבה (התרופות אכן האריכו חיים בעכברים), אך בינתיים הן בעייתיות לשימוש בבני אדם. בפועל, אין עדיין הוכחה מדעית לכך שהגבלת צריכת הקלוריות מאריכה את תוחלת החיים בבני אדם. לצערנו, גם הגבלה קלורית וגם הימנעות מגורמים מקצרי חיים (כמו עישון) והקפדה על אורח חיים בריא עדיין אינם מספיקים כדי להבטיח שנגיע לחגוג יום הולדת תלת ספרתי...
אך בכך לא תמו השפעות הסביב. גם אם לא הצלחנו להבטיח הארכת חיים, בואו לכל הפחות נוודא שאיננו מקצרים אותם:
למרות שהגבלה קלורית אינה מבטיחה הארכת חיים בקרב בני אדם, נמצא כי  "הגזמה" קלורית, כלומר צריכה קלורית עודפת, מאיצה התפתחות מחלות כמו סכרת וסרטן, כלומר מקצרת חיים.
גם הרכב המזון משפיע על אריכות ימים לא פחות מכמותו. ביטוי לגורם זה ניתן למצוא בעולם הדבורים: מבחינה גנטית, הדנ"א של המלכה ושל הפועלת זהה לחלוטין. סוג המזון ממנו ניזונים הזחלים (סוכר לעומת מזון מלכות), חורץ את גורלן: הפועלת נשארת עקרה ומסיימת את חייה לאחר כמה חודשים, לעומת המלכה שמסוגלת להטיל ביצים ואורך חייה מגיע למספר רב של שנים. ב 2008, הצליחו  מדענים לפענח את ייחודו של "מזון המלכות": מסתבר שרכיבים במזון (מולקולות כימיות שנקראות מתילים) משתקים ביטוי של גן מסוים (כמו מתג חשמלי שמורד למטה) אשר מונע התפתחות אברי רבייה ומקצר את תוחלת החיים בפועלות. ועדיין, לא הייתי ממליצה להוסיף לתפריט מזון מלכות על מנת להאריך חיים, אלא אם אתם משתייכים למשפחת הדבוראים.
ושוב, נעבור מהחרקים אל עולם בני האדם. בתאומים זהים, בעלי  רצף דנ"א זהה, ניתן למצוא הבדלים במשקל הגוף, במחלות שמופיעות עם השנים ובתוחלת החיים. כשבודקים את הרכב הדנ"א של זוג תאומים לאורך מספר שנים, ניתן למצוא הבדלים במולקולות כימיות שנדבקו לדנ"א וגרמו לשיתוק או הפעלה של גנים, בדומה למתואר בדבורה. שינויים אלה התרחשו כתוצאה מהסביבה השונה, ומהתזונה השונה שכל אחד מהתאומים נקט בה. כלומר תזונה וגורמים סביבתיים נוספים משפיעים עלינו, ועל הביטוי הגנטי עצמו, לאורך כל ציר החיים. לא הכול מוכתב מראש ולמרות שקיבלנו רצף גנים מסוים מהורינו, הביטוי של גנים אלה הוא פונקציה של הסביבה וסגנון החיים בו נאחז.
ממחקרים שנבדקו הן על בעלי חיים והן על בני אדם, ניתן לקבוע שהרעיון לעכב או למנוע מחלות זקנה, ובכך להאריך את משך ה"צעירות", אינו רעיון הזוי. אמנם טרם נמצאה הנוסחה לאריכות ימים (שתותאם באופן אישי לכל אחד ואחד) אבל מהפיכת האנטי-אג'ינג כבר החלה...

                                                                                                              דר' ענת צ'סנר

By Dael with 11 comments