עד כמה אנחנו מכחישים?

בשבת, כמו בשבת, פוגשים חברים.

מכיוון שאנחנו (אוקיי, חלקנו) מתקרבים לגיל 40, המערכת אצל חלקנו מתחילה לחרוק. פתאום אנשים מתלוננים כי כואב להם שם או שם, כי הבריאות שלהם ככה וכי המעיים שלהם אחרת. בקיצור, אם בגיל 20 מדברים על תקוות, בגיל 30 על הצלחות, אז בגיל 40 מתחילים לדבר על בעיות....

ידידה שלי היא מאלו שאוהבים לחוש מיחושים. "אם אני לא חולה, סימן שאני לא חיה" או משהו כזה. היא מספרת לי שיש לה שלל בעיות: משקל עודף (למרות שלא ממש רציני), בעיות עור, בעיות עיכול ועוד כמה. כבר לפני שנתיים הצעתי לה לעבור לתזונת פליאו, כי לפחות רוב העניינים שלה קשורים במישרין לתזונה (כמו פצעונים, בעיות עור, בעיות עיכול ועוד). היא הנהנה...

מאז עבר קצת זמן, ושוב מדברים. עכשיו יש לה כבר פרספקטיבה של כל רופא מומחה, מדקר סיני, חולט צמחים, נטורופת והומאופית, מנחש וידעוני ברחבי הארץ. אצל כולם היא כבר ביקרה. אצל כל אחד מהם היא השאירה כמה מאות שקלים, לפעמים עבור ייעוץ כללי, לפעמים עבור תפריט אישי. מכולם יצאה במפח נפש ועם שום בעיה שנפתרה.

השיא היה דף ההנחיות התזונתיות שהיא הראתה לי אתמול, של מדקר סיני שהוא גם רופא וגם מומלץ בחום. וכך היה כתוב שם, שחור על גבי לבן (במו עיני ראיתי), כחלק מתפריט קבוע של המרפא הזה - זה לא תפריט אישי או משהו, ואם זה לא היה מצחיק, זה היה ממש עצוב. הרשימה חלקית ומהזכרון, אבל אני מתחייב לדיוק:

מותר לאכול: פירות, ירקות, פסטות למיניהן, דבש, חלבה, רוטב סויה, חלב סויה, לחם שיפון, גבינות עיזים, מלפפונים חמוצים....

אסור לאכול: עוגיות, חלב, כוסברה (!), פטרוזיליה, חצילים, לחם לבן...

ואני שואל What's the f**k???

מה זה הדבר הזה? מאיפה זה בא? זה נראה כמו גיבוב של מוצרים ומאכלים שבאופן רנדומלי נקבע מי לשבט ומי לחסד. האם על זה מוצדק לשלם 540 ש"ח לפני מע"מ? האם יש סיכוי כלשהו שזה יעזור למישהו?

התעצבנתי.

וגם אמרתי את זה. חמש עשרה פעמים לפחות.

"טוב", ענתה לי, "מה אתה רוצה, בשיטה שלך אי אפשר לאכול כלום. וחוץ מזה, גם ככה אני די עושה אותה והיא לא עוזרת. עובדה, אני לא אוכלת סוכר, רק כפית עם הקפה, ואני לא אוכלת לחם, רק קרקרים דקים משיפון, ואני לא אוכלת מוצרי חלב, אולי רק בארוחת ערב, ואני אוכלת המון ירקות ופירות, ומדי פעם רק קצת תופסת של אורז או תפוחי אדמה בארוחת צהרים, ועובדה: השיטה שלך לא עובדת".

זה רק אני או שהיא מכסה את העיניים? ואת האוזניים?

ואולי התזונה של פליאו סובלת מיחסי ציבור כל כך גרועים או מהסברים גרועים שאני מספק?

בסופו של דיון היא הנהנה שוב. דווקא קיוויתי שאשמע "כן, אולי אני אנסה את זה". באמת קיוויתי שהיא תגיד את זה, אבל לא שמעתי כזה משפט. הרמתי ידיים.

האם יש לכם רעיונות יותר מוצלחים איך לעזור לאנשים להיות מודעים למה שהם מכניסים לפה שלהם?

ואולי זה בכלל אני והרופא-מדקר הזה יודע יותר טוב מה הוא מדבר והכוסברה שאני צורך, יחד עם מחסור חמור בפסטה, עוותו לי את המוח והחשיבה?

עד כמה אנחנו מכחישים?

By מר קדמוני with 5 comments