אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

חוויות פיתוח נוף בבוקר סתווי של תחילת נובמבר

עבדכם פורק דליי בטון

את יום שישי האחרון ביליתי בתפקיד פועל, ונהנתי מכל רגע.
חגי ידידי בנה ספסל עץ במו ידיו כדי להציב אותו בחיק הטבע. הוא בחר נקודה יפה לאורך מסלולו של סינגל אופניים שפרץ בעצמו, ספסל עץ תחת עץ אלון צופה לנוף, ועל גבו חרותות המילים: "לזכרה של אורי". פינה קטנה של יופי בלב הגבעות שאורי כה אהבה.
למעשה, זהו הספסל השני שחגי בונה למטרה זו בדיוק. את הראשון הוא הציב במקום לפני חודשיים אך מישהו ערל-לב גנב אותו. את הספסל הזה, החליט חגי, נקבע בבטון אל האדמה.
באנו בבוקר חמושים במכושים והרגשנו לרגע חלוצים של ממש. סלעי הגליל החזיקו מעמד תחת הלמות המכושים אבל בסוף נכנעו להם וארבע בורות הוכנו, אליהם הוכנסו רגלי הספסל. זה נשמע יותר פשוט מהתהליך במציאות.
אחר כך חזרנו אל הדרך הראשית ושם הכנו באמבטיה ישנה, בטון. קחו לכם חול, חצץ, מלט ומים וטוריה לערבב הכל במרץ, ובדיוק כשנושרות הידיים, הנה לכם בטון משובח.
את הבטון העמסנו לדליים (דלי מלא בטון שוקל כ 25 קילו לפחות. הרגיש הרבה יותר). נשאנו שני דליים כל אחד, ואז ב farmer walk עד למקום בו חיכה לנו הספסל, כי אי אפשר להגיע לשם בשום רכב. משהו כמו 500 מטר של גבעת טרשים גלילית עם דליי בטון חביבים.
הבטון עבר לגומות והספסל קובע למשכן הקבע שלו, כך נקווה.
עוברי אורח ורוכבי אופניים יכולים עכשיו להנות מהנוף בצל העץ ועוד מעט, כשירד סוף סוף גשם, גם משלל רקפות, עיריות וכלניות.

למחרת התעוררתי עם חיוך. אמנם הרגשתי טוב טוב את כל הגוף (היה זה אימון כח פונקציונאלי וקלאסי שכלל עבודת מכוש לבורות, עבודת טוריה לבטון, והליכה נמרצת וכבדה אל מיקום הספסל), אבל היה לגמרי שווה את המאמץ. 

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 2 comments

2 הערות קוראים:

כל הכבוד! באיזה סינגל מדובר?

אדיר.
דרך אגב משהו שנראה לי שתאהב,
זכיתי להיות אבא קצת לפני שמלאו לי 20, באותו הזמן הבנתי שעבודה פיזית, עזרה, ספורט, שהייה משותפת של זמן עם חברים היא שוות ערך לכל פרנסה ולימודים שאוכל לעשות למען משפחתי.

יעני, זמן ועשייה כזו עם חברים, נדירה ומועילה מאד ויש לעשות את זה כמה שאפשר :)

הוסף רשומת תגובה