אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

‏הצגת רשומות עם תוויות פרישה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרישה. הצג את כל הרשומות

הנזירה שלעולם לא תקנה פרארי


מה יקרה אם תעזבו את העבודה שלכם מחר, ולא תעבדו בשום עבודה אחרת. לעולם?
[פאוזה. תיכף נשוב. אך לפני כן תזכורת: זה בסדר גמור לפרוש באמצע].

אם נעזוב לרגע את טרדות היומיום ונטפס אל פסגות המחשבה, נוכל לשאול את עצמנו: מהו החופש האמיתי?
האם החופש הוא היכולת לקנות כל דבר שעולה על דעתך?
האם החופש הוא היכולת לפעול באופן שאינו כפוף למערכת החוקים החברתית?
האם החופש הוא יכולת הבחירה עצמה?
דומני שאיש איש והגדרתו שלו לחופש בנקודת הזמן בה הוא נמצא. יש בין בני משפחתי שיחשיבו שנת לילה שלמה ורצופה ללא בכיות של ילדים כחופש האולטימטיבי והמצוי רק בדמיון הרחוק, ויש כאלה שהחופש אצלם יהיה מסע קניות ללא חשבון מסביב לעולם. אבל בחברה קפיטליסטית (in a good way) אני חושש שיש רק הגדרה אחת אמיתית לחופש: היכולת לבחור האם לעבוד או לא. מכיוון שכל הבחירות שלנו נובעות מיכולת כלכלית (אפילו נישואים, במקורם, הוא עסק של קניין וטבעת נישואין צריכה להיות "שוות פרוטה לפחות"), ורוב היכולת הכלכלית עבור רוב מוחלט של האנשים היא פונקציה של היכולת להשתכר די הצורך כדי לממש את הצרכים השונים (מגורים, מזון, בילוי, חופש), היכולת לבחור שלא לעבוד, ועדיין להיות מסוגל לממש את הצרכים השונים, היא חופש. בהגדרה.
בחברה הטרום-חקלאית הקדומה, היינו בחברה הלקטית-ציידית, שאלת החופש לא היתה מוטלת בספק. עבודה כמונח וכמקור לשעבוד לא היתה קיימת. אנשים נדרשו לאכול ולצאת ללקט או לצוד כדי לשרוד. בשאר הזמן הם פשוט התבטלו. או שרו. או ציירו על קירות המערה. הם לא נדרשו לעבוד כדי להתקיים. "שבוע העבודה" של צייד לקט ממוצע אורך כ 9- 12 שעות. הרבה פחות משבועות העבודה של 40 שעות לפחות בחברה המערבית שלנו. אבל מכיוון שיש לנו, המערביים המודרניים, צרכים שרק מתרבים וגדלים בהתמדה (עוד מכונית, עוד חדר לילדים, עוד משכנתא, עוד חופשה בחו"ל, עוד נעליים), שבוע העבודה שלנו הולך ומתארך ואנו מאבדים את היכולת לבחור אם להשתתף בו או לא. מרוב שהעבודה כה ברורה וחיונית אנו כבר לא רואים אותה כמקור לשעבוד אלא כמקור להגשמה, להתפתחות ולקפה חינם.
זו לא רק התפיסה המקובלת ש"העבודה היא חיינו", זו לא רק התפיסה ש"הבטלה משחיתה", אלא לכאורה זהו כורח המציאות ממש - כי לחיות עולה כסף, וכסף משיגים בעבודה, ועבודה צריך להתמיד עד גיל הפנסיה כי אחרת לא יהיה די כסף לחיות את שאר החיים.
לא ככה?
אז זהו, שלא בדיוק.
ניתן, אפשר, רצוי ונכון לאמץ אורח חיים שיאפשר חופש מעבודה.

תנשמו עמוק. 
לא, זה לא משחית, וזה מוסרי, וזה וראוי ויכול לפתח אתכם לאנשים טובים יותר (ועל זה, בפעם אחרת). אבל לפני שתגיעו לשם, כדאי לבחון שאלת מפתח. האם אתם מוכנים לשמוע את זה בכלל? האם החופש מטריד אתכם? האם אתם מסוגלים לשמוע שניתן לאמץ אורח חיים קדמוני לא רק בבחירות התזונתיות שלנו אלא גם בבחירות החברתיות-כלכליות והאישיות שלנו?
האא? מה הקשר? תתפלאו, אבל יש קשר.
נתחיל עם שיעור שאתם מכירים: כיצד אוכלים נכון? הרצפט נשמע פשוט: אוכלים אוכל פשוט ובסיסי, אוכלים מעט פעמים ביום וצמים הרבה, משקיעים במזון איכותי ולא מתפתים לשרוף את הבריאות על מזונות-לכאורה שהם למעשה רק מזיקים לנו. עשו זאת בהתמדה ונקווה שתחייו בבריאות טובה לנצח (כמעט). תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לתזונה שלכם היא אצלכם בלבד.
נמשיך בשיעור כיצד פורשים מעבודה? הרצפט נשמע פשוט: חיים בצניעות, קונים מעט מוצרים וחוסכים הרבה, משקיעים חכם בנכסים נושאי תשואה ולא מתפתים לשרוף את הכסף על נכסים-לכאורה שהם למעשה רק התחייבויות יקרות כמו משכנתא, רכב ומותגים. עשו זאת בהתמדה די שנים ותוכלו לפרוש. תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לכסף שלכם היא אצלכם בלבד.

האם זה אומר שנדרש מאיתנו לחיות כדלפונים רעבים במערה אם אנו רוצים את הבריאות והחופש האולטימטיבי בחברה המודרנית או שמא שומה עלינו להשתעבד לנצח לעבודה ולצריכה קלוקלת?

רבים מאנשי התרבות הקדמונית, אנשי הפליאו, אנשי הגל החדש של תרבות המזון הישנה, הם אנשים שדוגלים במחשבה החופשית. זה בהחלט משהו שמאפיין רבים מקוראי וקוראות בלוג זה. הרי כבר יצאנו מהמסגרת מבחינה תזונתית, למרות כל המצקצקים והסקפטיים והראנו לכולם שאנו עושים מה שטוב ונכון עבורנו, ושהעולם יתהפך. באופן דומה אפשר להתבונן בשאלת היציאה מהמסגרת הכלכלית הרגילה: כיצד לחיות טוב ונכון גם ללא עבודה. בכל מקרה, זה לא שכדאי שתרוצו מחר ותתפטרו מהעבודה שלכם, אבל מעשים חופשיים מתחילים תמיד במחשבות חופשיות. הנה דוגמה לשניים שעשו את זה, ונשארו בסביבה כדי לספר לנו איך. באופן מפתיע (או שלא) שניהם בחרו לא רק לחיות ללא עבודה אלא שניהם דומים למדי זה לזה (ולקוראי בלוג זה) בבחירות התזונתיות שלהם.
כתבתי כאן לפני שנתיים וחצי על הספר של מיקי בן דור "מבריזים לגן עדן - חיים ללא עבודה". מיקי יפה דרש ויפה עשה, ופרש מעבודה בגיל 52. מיקי הוא ממובילי תנועת הפליאו בארץ. באופן דומה הבלוג "הסולידית" של דורין הרטמן עוסק גם הוא בפרישה מעבודה: דורין פרשה בגיל המרשים 31. הלוואי עלי.
אצלי, השכל, כמו המשטרה, הגיע באיחור. בגילי המופלג אני עדיין עובד. אבל *תרועה* אני לא מתכון לעבוד עד גיל הפנסיה הקבוע בחוק. ממש לא. בחישוב זהיר יש עוד יותר מחצי יובל שנים עד שאגיע לשם (גברים, אם מישהו פספס מדובר על גיל 67) ולכן כבר כמה שנים אני מתכנן, מתכוון ומיישם תהליך כדי לפרוש הרבה הרבה הרבה קודם. אם יהיה מזל ועם קצת רוח גבית, אולי זה יקרה מהר מהמתוכנן. לא. לא זכיתי בפיס עדיין (זה לא בתוכניות למרות שזה עשוי להיות נחמד, מאידך אני לא קונה כרטיסים). אוטוטו אני שם. אינשאללה.
נחזור לדורין. היא חיה בדירה קטנה וצנועה. בשכירות כמובן. היא קונה מעט מאוד מוצרים. היא אוכלת אוכל פשוט ובסיסי וחיה לפי עקרונות "דיאטת הלוחם" של אורי הופמקלר, אותה הזכרתי כאן בעבר כגישה יעילה אך נוקשה למדי לצום לסירוגין. מצד שני, היא לא צריכה לעבוד למחייתה בכלל כי התשואה מהחסכונות שלה גדולה יותר מסך הוצאותיה. פשוט: נכסים גדולים מהתחייבויות. או ליתר דיוק: הכנסות שלא מעבודה גדולות מההוצאות. במצב זה אדם יכול להיות נזיר החי בצניעות קיצונית, אך עשיר אמיתי כלכלית, כי אינו תלוי עוד במערכת והוא חופשי לבחור את עתותיו, זמנו וכיצד לבלות את חייו.
חופש, כבר אמרנו?
אך גם אם יהיו בחשבונה מיליונים רבים (וזה ממש לא משנה כמה כאלו יהיו, אם בכלל, העיקר שהתשואה השוטפת תהיה גדולה מההוצאה. בהוצאות מחייה קטנות דרוש הון נמוך מאוד כדי לאפשר פרישה), לעולם לא תתפסו נזירה שכזו רוכשת לעצמה רכב יוקרה. למה? כי זה טפשי וכי זו הוצאה שלא מעניקה שום תשואה. מקסימום, אם ממש דחוף לחוות ריגושים, אפשר לשכור רכב כזה ליום. הרבה יותר כלכלי (אין ביטוח, פחת, ירידת ערך, מיסים, דלק, גראז', מוסך והלוואות).
נזכיר לכם שלאבינו הקדמון לא היו מכוניות כלל, ולמעשה, לא היו לו שום נכסים ושום התחייבויות: לא בית ולא משכנתא, לא רהיטים ולא מסעדות, לא מותגים ולא "דברים יפים". הוא היה אביון חומרית אך עשיר כלכלית. יש יסוד סביר להניח שהוא גם היה מאושר.

עד כאן בקיצור נמרץ.
זו היתה טעימה של מחשבה בכוון אחר ולא בנתיב הרגיל שהבלוג הזה פוסע בו, אבל היי, מי אמר שצריך לצעוד תמיד באותו המשעול?
האם אי פעם חשבתם ברצינות על עתידכם הכלכלי?
האם יש לכם מחשבות לצאת מהמרוץ?
האם אתם חושבים שזה קשור, איכשהו, מתישהו, לבחירות התזונתיות שלכם?
כיצד?
ספרו, הגיבו, שתפו ופרסמו, שיהיה שמח.

By Dael with 20 comments