אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

הרהורים של חנוכה לקראת נר אחרון


חנוכה הוא חג האש ואור, וכמו הרבה חגי-אש אחרים ברחבי העולם, הוא מתרחש תמיד בשיא החורף, בימים הקצרים ביותר, ויש כנראה הרבה אמת בסברה כי הוא התפתח במקורו כ"חג אש" של ממש - חגים אלו ותיקים כאורך שנות האנושות כולה: חג בו האדם מדליק אש כדי לגרש את החושך המשתלט בלילות המתארכים או כדי לסמן את נצחון האור והיום על פני הלילה והחושך, כל שנה מחדש. כן, חנוכה לאו דווקא נולד עם נצחון המכבים על היוונים אלא אולי הרבה הרבה קודם לכן, כחג של נצחון הקיץ על החורף.
אז איך הוא הפך לחנוכה ולמה?
כי כבני אדם, אנו מאמצים מסורות ומשילים מסורות ומשנים מסורות ומתפתחים בצד המסורות, וכך אלו מעצבות אותנו ואת תודעתנו, נרצה או לא נרצה. זה לא אומר שהמסורות מיותרות או טפשיות, אלא כי הן חלק מהמורשת האנושית שלנו. אפשר להתייחס אליהן ביתר רצינות או בפחות רצינות, אבל אם להדליק נרות עושה לנו שמח בלב, כנראה שזה פורט על משהו עמוק וקדום יותר מהיוונים והסופגניות והסביבונים.
ובכלל, חגים הם הזדמנות מצוינת לספר סיפור שגדול יותר מהפרטי והאישי.
איזה מיתוס.
איזו אגדה.
סיפור לפני השינה.
והסיפורים האלה מתכתבים עמנו היום. במקרה של חנוכה: סיפור על גבורה ואומץ, על בחירה בעצמאות על פני שעבוד, על התחדשות ויוזמה. אלו ערכים אוניברסליים, והחג מאפשר לנו לספר את הסיפור לעצמנו ובכך ללמוד משהו על עצמנו.
החג, כל חג, גם מעודד את הערך המשפחתי. נפגשים. מדליקים יחד נרות. המשפחה והשבט המיידי הם כוח משמעותי בחיי האדם, אבל המציאות המודרנית נוטה להרחיק, פיסית, את מעגלי המשפחה מהיחיד. חג הוא הזדמנות, לכן, ולא דווקא עול או "אויש, עוד פעם הדלקת נרות משפחתית" **

למשל אצלי: הערב המשפחה המורחבת שלי (משהו כמו 70 איש), תחגוג יחד ותציין 75 שנים לעלייתה של סבתא שלי ארצה. היא עלתה ב 8 לנובמבר, ערב ליל הבדולח, והסיפור הגדול של חג החנוכה משתלב טוב עם סיפור הגבורה האישי שלה ועם הצורך המשפחתי של כולנו להדבק בעניין.

אז שיהיה לכולנו חג שמח ונטול סופגניות (וטיפ לחיים: אפשר לעשות הדלקת נרות בלי סופגניות! מי שרוצה לקבל רעיונות מוזמן לבדוק בעמוד הפייסבוק שלי).
בריאות ואור,
דעאל

** אני מודה, לפעמים זה נכון

Share/Bookmark

By מר קדמוני with No comments

0 הערות קוראים:

פרסום תגובה