עבור כל הורה שאלת השאלות היא איך אנחנו שומרים את הילדים שלנו בריאים ובטוחים.
אנחנו יכולים לספוג הכל, אבל לא יכולים לדמיין משהו קורה, חלילה, לצאצאים שלנו. זהו טבע האדם, וטוב שכך.
אז באמת, כהורים אנו מנסים כל העת להגן על הילדים שלנו, למנוע מהם כל התנסות קשה או מיותרת, ובודאי שלתת להם לאכול "כל מה שצריך" כמו שאמרה סבתא שלי. ואין לסבתות נחת גדולה יותר מאשר תינוק שמנמן ומדושן פימות שאפשר לצבוט אותו בהנאה.
הרגלי המזון של הרך הנולד מתחילים כבר בינקות. תודה לאל, כל אמא בימינו תאמר לכם שהתזונה המעולה ביותר לתינוק(ת) שלה היא חלב אם. לא תמיד זה אפשרי, אבל ברור שיש יתרונות רבים בחלב אם (
אפילו שבמקרה זה התזונה של התינוק מבוססת על 54% שומן). אז באמת בשלב הינקות הכללים התזונתיים (טוב ופחות טוב) ברורים למדי, ואפילו מוסכמים מקיר לקיר, אבל ברגע שנגמלים, הופל'ה. בעיה. מה אוכלים עכשיו? וסביב העניין הזה כבר נשפכו נהרות של מיץ פטל וטוגנו הרים של שניצלים. אז לכסות את כל הנושא בפוסט אחד יהיה קשה מדי, אז נחלק לכמה פוסטים שיידרשו, ונתחיל בהתחלה. בדברים שנקבעו לפני היות המציאות, הלא הם המיתוסים. בפוסט הבא, אחרי שננפץ כמה פרות, נראה מה כן אפשר לעשות. ולאכול.
מיתוס ראשון - הקצוות רחוקים זה מזה.
בעניין תזונת ילדים רוב ההורים מחזיקים בדעה המארגנת את המציאות באופן סכמטי לשני קצוות של המנעד הקולינרי:
אוכל מפנק------------------------------------------------------------ אוכל בריא
ההורים *רוצים* אוכל בריא, אבל ההורים גם*רוצים* לפנק והתוצאה שההורים נלחמים מול עצמם כל בוקר מחדש:
מה, לא מגיע לו שוקולד למריחה לפעמים בסנדוויץ'?
מה, לא נקנה לו חטיפים לטיול?
מה, לא נעשה לו עוגת שוקולד ליומולדת???
מה, רק הוא לא יאכל קרמבו?
אופן המחשבה הזה מכוון את ההורים לבחירות שעיקרן הוא לעולם ויתור. או שאני מוותר על האוכל הבריא (היום, רק היום), או שבארוחה הזו אני מוותר על לפנק אותו (אבל אח"כ ניתן לו חיבוק גדול וסוכריה שיפסיק לבכות). כל זמן שזהו אורח המחשבה שלכם, אתם לכודים לנצח בדילמה בלתי נתנת לפתרון. זהו מיתוס. אוכל מפנק יכול וצריך להיות גם בריא. ולהיפך.
מיתוס שני - לילדים חוש טעם לא מפותח
מן המקובלות הוא שילדים לא אוהבים כבד, לא אוהבים קוקוס, לא אוהבים גבינות עיזים מסריחות, לא אוכלים סלט רוקט, לא יגעו ברוטב יין ופטריות, ובכלל, כל מה שלא בא בתוך בורקס או מעוך היטב בפיתה לא יעבוד. יש לי ידיד שקבע את חוק שני המרכיבים ולפיו ילדים יאכלו כל מזון שעשוי משני רכיבים בלבד, למשל צ'יפס וקטשופ, לחמניה ונקניקיה, שניצל ופירה, פיתה עם חומוס וכו', אבל לא יגעו בפיתה עם חומוס ופלפל אדום, למשל.
העניין הזה מוסבר בפרימיטיביות של חוש הטעם הילדי שאינו מפתח ולכן, על מנת להבטיח שצאצאינו ישגשגו, עלינו לתת להם מה שיסכימו לאכול - אוכל בטעם אחד, משני מרכיבים ללכל היותר, רצוי מוכרים (ע"ע מיתוס שלישי).
זהו מיתוס. הוכחה קטנה מהבן שלי לפני שנה, באלפים הצרפתים. הנה כאן:
מיתוס שלישי - ילדים לא אוכלים מאכלים חדשים
לפני חודש קפצתי איזה ערב לשכנים לקחת מהם מקדח ווידיה 11 מ"מ שבדיוק נשבר לי. קורה כל הזמן. מכל מקום, הם בדיוק הכינו ארוחת ערב. לא שאני בדרך כלל מתערב, אבל הם בדיוק כמה שבועות קודם התחילו בתזונה קדמונית ואמרו לי שהם מרוצים מאוד, לכן התפלאתי לראות שהם משתמשים בשמן חמניות לסלט. שאלתי מה רע בשמן זית. אמרו לי: "שמע, אין סיכוי שהילדים שלנו יאכלו את זה. הם פשט לא אוהבים שמן זית". אמרתי, נסו ותראו בעצמכם. אם לא יהיה בבית שמן חמניות, ותכינו ארוחת ערב עם שמן זית, הם יאכלו כמו גדולים. זה לא שאני נביא, אבל זה בדיוק מה שקרה אצלם למחרת (המקדחים המשיכו להשבר לי).
באותו האופן, המיתוס המושרש ביותר הוא שהילדים יסכימו לאכול לצהרים רק פירה ושניצל או רק שוקולד למריחה בחצי פיתה לבית הספר. זהו מיתוס. ילדים יאהבו כל דבר כמעט ויקחו לבית הספר דברים אחרים לחלוטין ובשמחה רבה, אם באמת תאמינו שהם יכולים לאהוב את זה ותגרמו להם לאהוב את זה.
מיתוס רביעי - אוכל בריא מסובך להכין (ולמי יש זמן)."יאללה, יאללה" אומרת לי חברה שהיא גם אמא, "יש לי להכין אוכל לבית הספר לשלושה ילדים, למי יש כח לבשל להם משהו. מכינים חצי פיתה בשתי שניות, והופ, כולם מרוצים". כי אוכל בריא, היא לא-אומרת-אבל-חושבת, זה מסובך, מורכב, ארוך, רגיש, קשה לארוז ואי אפשר לשים בשקית או לשים בילקוט. במאבק על הזמן הקצר שיש לנו כל בוקר, או בהכנת ארוחת ערב אחרי שחוזרים מיום בעבודה, או בארוחת צהרים שצריכה להיות מהירה וטעימה, לאף אחד אין זמן, חשק, אנרגיות או מוטבציה להכין מנות שף מעוצבות מחליטת עשבי גליל עונתיים וטריים. ואורגניים.
זה מיתוס. אוכל בריא יכול להיות פשוט, מזין ואפשרי לגמרי בילקוט. כן, הוא יותר טרחה מחצי פיתה במיקרו, אבל הוא גם שווה הרבה יותר.
מיתוס חמישי - חריגות זה נורא
אין דבר שיותר מלחיץ הורים מאשר שהילד שלהם יהיה חריג בסביבתו. וחריגות, זאת יש לדעת, נקלטת כבר בקווים דקים מן הדקים, באנטנות רגישות ויעילות שאכן יש לילדים. הם אלופי העולם בלזהות את השונה ואת האחר, גם אם השוני הוא עדין ולא נראה לעין המבוגר. אז בהקשר של תזונה וילדים, לאלמנט הקבוצתי יש אפקט עצום על ההורים. לא יעלה על הדעת שרק הילד שלי לא יאכל חטיפים בטיול או לא יביא עוגה לקבלת שבת בגן. שיאכל מה שאוכלים כולם. מה יש.
זהן מיתוס. יאהבו אתכם כמו שאתם. גם את הילדים שלכם. אל תעשו עניין ממה שאין לו הצדקה להיות עניין.
עד כאן מיתוסים. אולי יש לכם עוד כמה?
בפעם הבאה נכתוב קצת על מה כן אפשר לעשות.
מזונות טובים לילדים - חלק ראשון - המיתוסים
18 הערות קוראים:
שלום,
הילד שלי, בן חמש וחצי, אכל אתמול לארוחת ערב:
ראמפ סטייק מדרום אפריקה בחמאת פרזידנט, מרק ירקות עם בטטות, דלעת, גזר, תפו"א, סלרי וכו... סלק בלימון ושמן זית וברוקולי.
הרגע, באמצע הקורנפלקס היום יומי, אמר: "לא רוצה קורנפלקס". הרמתי את הראש בהפתעה ואמרתי: "מצוין, מה רוצה?", אמר: "תפוח"
יש תמורה בעד האגרה...
לגן, הפסקתי לשלוח כריך: ביצה קשה, עגבניות שרי,מלפפון,פלפל,זיתים,אגוזים....
חודש אני מרצה לו על טוב ורע והוא רואה מה אני אוכל.
בעיה קשה הרבה יותר: לשכנע את האמא (גרושים). זה כמעט בלתי אפשרי...
מהנסיון המועט שיש לי (בת אחת בת שנתיים) הגעתי למסקנות הבאות:
- אם לא רוצים שהילד יאכל משהו - לא מחזיקים אותו בבית. אם יש אותו בבית הרבה יותר קשה להגיד לילד שאסור לו בכלל או כרגע לאכול את זה. מחוץ לבית אנחנו יותר מתירנים אבל זה לא חגיגה. בינתיים זה בתדירות כזאת שאין לזה השפעה שלילית.
- חוש הטעם של הילדים בסדר גמור. עד שמחרבנים אותו. אני לא מתפלא כשילד שרגיל לאכול קולה, ממתקים, פסטה עם קטשופ, פתיתים עם המון אבקת מרק עוף, ביסלי, לחם עם שוקולד פתאום לא כל כך בעניין של רוקפור או אגוזי מלך.
- כשכל האופציות טובות באותה מידה, לא צריך להתוכח עם הילד מה לאכול וכמה. אצלנו אין "תאכל עוד קציצה ואז תקבל עוד פסטה". כל מה שיש על השולחן טוב באותה מידה. אם לבת שלי מתחשק היום לאכול מנה מסוימת, היא תאכל יותר ממנה ופחות מהאחרות - אין לי בעיה עם זה. מחר יהיו מנות אחרות והיא תבחר משהו אחר.
לאכול את תום!!! (טום?)
בזמן שהוא אוכל גבינה!!
("טעים..")
שמו דווקא ענבר, והוא אוכל גבינת Tomme, צרפתיה טיפוסית.
ומורן, אתה צודק בהחלט, וזה בדיוק הנושא של הפוסט הבא על מה כן לעשות ולא רק מה לא...
עוד משהו שאפשר (וצריך) לעשות זו דוגמה אישית: הבן שלי רואה אותי אוכל את הדברים שהייתי רוצה שהוא יאכל ואת חלקם הוא גם אוכל, כגון: טונה בשמן זית, סלמון, שמנת חמוצה, גבנ"צ, אפילו קולורבי, ברוקולי וכרובית.
חחח חשבתי ששמו תום (:
מותר לשאול מה אתה שם להם ב"סנדויץ" של בית הספר?
שלום עדאל,
אני באה מהבלוג של מיקי בן-דור שלא ישע מה לענות לי על שאלה לגבי סובין חיטה.
העניין הוא שאני מאוד אוהבת להוסיף סובין חיטה ליוגורט (לא זרעי פשתן ולא שום דבר אחר), ורציתי לדעת מה רע בכף או שתיים של סובין חיטה, אם בכלל, שהרי אין בו כמעט גלוטן (חלבונים) או פחמימות אלא אך ורק סיבים??
תודה
מיקה
ישע=ידע
קדמוני היקר, לא מזמן התחלתי תזונה קדמונית (ההרגשה מעולה, אם תהית, ואתה האשם..) התחילו לעלות בי מספר שאלות בקשר לעתיד.
האם אצלך בבית המעבר לתזונה קדמונית היה חלק? האישה זרמה עם העניין? הצטרפה? אתם מחזיקים בבית מוצרים כמו פיתה ושוקולד? והילדים, יודעים שהדברים האלה לא טובים להם? אתה נותן להם יד חופשיה בתזונה שלהם או לא מרשה להם?
ונניח שכן הצלחתי לחנך את האישה והילדים שאגוזים זה טוב ובורקסים זה רע, איך הילד מגיב לגירויים האלה כשהם באים מבחוץ? חווית את הדברים האלה?
קצת הצפתי אותך בשאלות אבל הנושא באמת מעניין אותי.
כל המיתוסים האלה נורא מוכרים לי מדברים שההורים שלי חשבו עליי לפני שהחלטתי לשנות את התזונה שלי בעצמי, וגם מדברים שדודים או מורים שלי אומרים מדי פעם על הילדים שלהם... ובתכלס, כל אלו באמת שטויות ורק מיתוסים.
אגב, הילדים שלך מקסימים :)
1. חלי, תודה. בפעם אחרת נכתוב על מה אוכלים בריא לבי"ס
2. מיקה, ככל הנראה אין בזה רע (אם את לא רגישה לגלוטן)
3. אנונימית, בפעם אחרת אצטרך לכתוב פוסט על התהליך שעבר על משפחתי, אבל בקצרה: זה באמת תהליך ולא "זבנג וגמרנו"
האם לא קורה שאתה אוכל מידי פעם,גלוטן או מתוקים?
האם ההתנזרות היא טוטאלית?
הבן שלי כאשר היה קטנטן,אכל גבינות עיזים לחם מזרעונים וכד',
היום הוא בוגר ואוכל המון ג'אנק.
העיניין שאין לי שליטה.הוא עבר את גיל 18....
איזה ילד חמוד!
ילד שעבר את גיל 18 ואוכל ג'אנק מחוץ לבית זה לא בשליטתנו. אפשר להוות דוגמה ולספק מידע אבל אי אפשר להכריח אף אחד, לא ילד ולא בן/בת זוג. אבל אם הילד עדיין גר בבית יש לנו שליטה על מה שהוא אוכל כי אנחנו קונים את האוכל...
שאלה שלא קשורה למזון ילדים.
מערבבים:
2 ביצים
2 כפיות קורנפלור
2 כפות שיבולת שועל
2 כפות סובין
2 כפיות שמרים
4 כפות גבינה לבנה
מלח לפי הטעם
האם המתכון הזה נחשב ללא פחמימות?
אני יודעת שהוא תופס בדוקאן למשל,ששם אסור פחמימות.
מה לגבי התזונה פה?
תודה
הי עידית. זה אולי מתכון ללא פחמימות אך בוודאי שאינו בגדר תזונה קדמונית ממולצת. (אנחנו לא נגד פחמימות כאן). הוא מודרני לגמרי. קורנפלור, העשוי מתירס מעובד ביותר, שמרים, וגם שיבולת שועל וסובין אלו דגנים שאמנם לא ממש רעילים כחיטה, אבל נראה שעדיף לצמצמם או להמנע מהם לגמרי. גבינה לבנה היא לא במסגרת המזונות שאנו ממליצים עליהם כאן, לא לבעלי רגישות ללקטוז, ולא בכלל. ה 2 ביצים זה דווקא בסדר...
המממ, לגבי המתכון. תלוי למה את מתכוונת ב"ללא פחמימות". "ללא" יחסית למה? אולי יחסית ללחם ושוקולד אבל בפועל יש שם די הרבה פחמימות.
קורנפלור ושיבולת שועל מכילים לא מעט פחמימות (דגנים לכל דבר) ולמעשה ההבדל העיקרי בינם לשאר הפחמימות הוא רק במעט יותר חלבון וסיבים תזונתיים.
כפי שדאעל ציין, קדמוני זה בוודאי שלא...
מעניין אותי יותר מה הבן שלך מחזיק ביד שממאל, יכול להיות שזה לחם?
הוסף רשומת תגובה