אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

שש דרכים לצאת לחירות (מספר חמש חשוב!) - וגם סיפור חזק עם אהוד ברק

היה זה ליל סדר לפני 24 שנים.
באוויר עדיין קור כלבים של לילות רמת הגולן ואני עומד על מדי א' בש.ג. של בסיס גדוד 71.
אני אז הקצין הכי צעיר בגדוד, יותר נכון - הכי צעיר בחטיבה. בדיוק סיימתי קורס קצינים וכמובן שנשארתי חג.
בלי היסוס ובלי להתבלבל שולח אותי המג"ד לעמוד כמו אידיוט בשער ולחכות לרמטכ"ל רק כדי להצדיע כשזה שיגיע. הרמטכ"ל היה אז אהוד ברק שכנראה בפרץ נדיר של סולידריות הוא החליט לעשות את ליל הסדר עם כמה שריונרים שבוזים.
עמדתי בחושך ולא קרה כלום.
פתאום מהחושך הופיעה דמות עטורת דרגות, אבל לא הרמטכ"ל.
הצדעתי, ליתר ביטחון.
שאל אותי ההלך המעוטר: תגיד, הרמטכ"ל כבר הגיע?
לא, אמרתי. אז מי עוד צריך להגיע? התעניין ההוא.
גם האוגדונר צריך לבוא, אמרתי.
דווקא האוגדונר כבר הגיע, השיב לי. זה אני.

והילד הזה הוא אני
בסוף הרמטכ"ל הגיע באיחור, נו מה. באיזה לנד-קרוזר שחור שאפילו לא האט טיפה בכניסה לש.ג. ושהשאיר עלי רק קצת אבק. ככה יצא שעמדתי סתם שעתיים בשער אבל היי, את ליל הסדר עשיתי בחברותה עם אהוד ברק. היה גם רב חטיבה שמרוב לחץ התבלבל כל הזמן  בפסוקים אבל את "שפוך חמתך על הגויים" נתנו לרמטכ"ל לקרוא. שיהיה סדר. היה גם אפיקומן אחד, שגנב חייל מהפלוגה שלי, ושביקש תמורתו מהרמטכ"ל רגילה לכל הפלוגה (המג"ד התפתל ואמר "הרגילה עלי" והמיר זאת בבקשה לחדר הנצחה. ומה בסוף? חדר הנצחה קיבלנו, ולרגילה אנחנו עדיין מחכים). שאר הסדר היה בעיקר הזוי במיוחד כי הרס"פ שלנו השתכר לגמרי מיין פטישים וכל דקה נעמד והצדיע אבל לאף אחד לא היה נעים לזרוק אותו החוצה באמצע.
סופו של דבר היה זה ליל סדר הכי רחוק מתחושת חירות שאפשר.
אבל עשרים שנה, לך תזכור.

בהנחה שאתם לא עושים את הסדר השנה עם אהוד ברק, ושאתם לא תקועים באיזה בסיס או עמדת שמירה, אז הנה כמה רעיונות קטנים שישאירו אתכם שפויים ובני חורין כמה שאפשר.

  1.  אם אתם יכולים, אז אל תעבדו בימי חול המועד בשבוע הבא. לרוב האנשים, כך מסתבר, ישנם ימי חופשה שאינם מנוצלים. זהו פלא בעיני. הכיצד זה אפשרי? אז אם אתם לא ממש חייבים, צאו מיד לחופשה. תתחברו לטבע, למשפחה, לאי העשייה. זהו מעין גן עדן קטן שאפשר ומגיע לכם.
  2. צאו לטייל. הרבה יותר. אם כבר חופש, אז בטבע. שם אפשר להרגיש לרגע חופשיים, אמיתיים. 
  3. לכו יותר יחפים. כי כבר לא קר ויש אחלה עשביה נהדרת בכל מקום. לא יודע מתי הלכתם יחפים ממש פעם אחרונה (במקלחת לא נחשב) אבל יש בזה משהו פשוט וטבעי כל כך שהמוח שלנו מיד מגיב לזה טוב. 
  4. השנה אל תתנו לעצמכם להיות מכורים. לכלום. לא ללחם ולא לקינוח. לא לקפה ולא לריצות. לא לעבודה ולא לפייסבוק. השנה אתם יכולים לצאת לחירות מההתמכרויות הקטנות הללו. כי כל אחת מהן מחזיקה אתכם קצת יותר נמוך, ואם רק תחליטו שלא, אז תוכלו לנסוק למעלה. אם אתם עדיין מכורים לדגנים, פסח הוא תרגול טוב בהתנתקות מלחם (וממצות). 
  5. תכננו את עתידכם הפיננסי. העבדות הגדולה ביותר בעולם המערבי היא עריצות העבודה. ולצערי, רבים רבים פשוט מוטלים למירוץ החיים ללא בחירה או חופש (גן, בית ספר, צבא, טיול, אוניברסיטה, עבודה 8 עד 5, בית אבות). אז קחו את עתידכם בידכם. לימדו מהו נכס ומהי התחייבות. מהו חסכון ומהי הוצאה. מהי הוצאה חשובה ומהי הוצאה מיותרת (הרוב). באופן מוזר, ככל שתהיו יותר מודעים להתנהלות הפיננסית שלכם, תוכלו להיות חופשיים מהר יותר. 
  6. תפתחו תחביבים. אין לך מקום בו אדם מרגיש חופשי יותר מאשר בד' האמות של תחביבו. שם הוא המומחה, הוא השולט, הוא בונה העולמות. תחביבים יצירתיים הם מדרגות אל החופש הנפשי שלכם (נגינה, יצירה, עשייה, או כל דבר אקטיבי. רוצה לומר: צפייה בטלוויזיה אינה תחביב). 
אז שיהיה לכם חג חירות שמח.
ואם מישהו פוגש את אהוד ברק, שימסור לו ד"ש והצדעה. את הקודמת פיספסתי. 

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 1 comment

1 הערות קוראים:

סוף סוף אני רואה את התמונה שלך מהתקופה
בעלי היית בלי זקן
אני בעניין הבלוז בקצב שלי
חג שמח
משה בן בונן

הוסף רשומת תגובה