אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

איחולים לשנה החדשה

שנה חדשה היא הזדמנות לסכם, והזדמנות לתכנן. זו נקודה מקרית בזמן הקוראת לנו להריץ מחדש את שהיה, ולדמיין את שיהיה. 
על פי רוב, את שני הדברים איננו עושים ביום יום. החיים שואבים אותנו למירוץ שאינו נגמר. קמים, עובדים, אוכלים, ישנים, וחוזר חלילה, ולא תמיד יש לנו את ההפוגה הנפשית הנדרשת כדי להרים את הראש אל מעל המים ולבחון כמה התרחקנו מהחוף וכמה מהר אנו מתקדמים אל האי המושלם שבדמיוננו.
שלושה ימי חג ושבת לפנינו, ואלו יכולים לשמש לנו כמצוף לרגע, כפער בזמן כדי להרהר ולהתבונן, ולשאול את עצמנו באמת ובתמים: היכן אנחנו.
במשך השנה אלו הן שאלות שאנו נוטים לענות עליהן תשובות קצרות וחמקניות: אנחנו בסדר. אנחנו באמצע החיים. אנחנו מתקדמים. אבל ההתבוננות לאחור עשויה לגלות לנו רמזים: מה יכולנו לעשות טוב יותר, איפה פספסנו את הפנייה, היכן התעקשנו לשווא. בו בזמן, הרצון והתקווה לעתיד יעזרו לנו לקבוע מסלול טוב יותר ולהגיע למחוז חפצנו שמחים ומרוצים. 

בשנה האחרונה יכלתי לעשות טוב יותר משפחתית. עברנו מהגליל אל העיר הגדולה ומרוץ החיים לקח אותנו בסחרחרה, ממנה לא השכלתי לרדת, גם כשהיה צריך. לא טיילנו מספיק, מקסימום סיבוב בפארק הירקון. לא הקדשתי די לילדי. הם כבר גדולים וקל לרוץ קדימה ולתת למשימות אחרות עדיפות. לא עוד. השנה הקרובה תהיה עם הרבה יותר פנאי משפחתי. כבר סימנו ביומן טיולי שישי לחצי שנה הקרובה. כבר ארזנו מזוודה ללונדון (בעוד שבוע). כבר קבעתי טיול להודו עם אבא שלי ואחי. רק שלושתנו. החיים תמיד ימשיכו לזרום אבל את החוויות והזכרונות צריך לארגן ולסמן ולדרוש ולבצע, אחרת לא יתרחשו. תמיד ידעתי את זה, השנה אני על זה. 

בשנה האחרונה יכלתי לתת יותר תשומת לב לפרטים שעושים את ההבדל בבית. לקנות פרחים. לעצור ולפרגן יותר. לנשום עמוק ולהרחיק את לחצי היום יום ואת הסערות מראשי, גם לאחר יום ארוך ומתיש איפשהו. לא תמיד עשיתי זאת, אבל שהשנה אשתפר. לנסות ללמוד לתת לראש לנוח מהמחשבות, לשדר אנרגיות טובות, לפרגן ולאהוב. אף פעם אי אפשר להגזים עם זה. 

בשנה האחרונה יכלתי לכתוב יותר. יכלתי הרבה יותר. אבל העבודה והחיים לקחו אותי למחוזות המיילים והמשימות ולא קבעתי ביומן זמן לכתיבה וכך עבר שבוע ועוד שבוע. זה ניכר בכמות הפוסטים בבלוג שהדלדלו, ולמרות זאת התמיכה שלכם נותרה נפלאה ומופלאה. אצתי רצתי ולא הקדשתי לקהילה את שרציתי. השנה הקרובה תהיה שונה. אני כותב ואכתוב הרבה יותר. מבטיח. היעד שלי הוא להשלים כתיבתו של ספר השנה. התחלתי בחודשיים האחרונים ואולי הוא אפילו יצא לאור מתישהו. עוד נראה. 

יש לי עוד רשימה ארוכה של משימות ויעדים ומחשבות וכוונות טובות לשנה הקרובה, הקשורים לעסקים, להתנהלות, לזמן ולרוגע. אני רק מקווה שלא הגזמתי בחלומותי ולא המעטתי בעוונותי. ימים יגידו. 

שתהיה לנו שנה טובה, משמעותית, בריאה ופורייה,
שתהיה לנו שנה שניצק אל תוכה מטען חיובי ולא ניתן לשלילה וללחץ דריסת רגל,
שתהיה לנו שנה של איכות ושל משמעות, של רוגע ושל אותנטיות.

שנה טובה יקרים שלי,
שנה טובה.
דעאל


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 3 comments

3 הערות קוראים:

שנה טובה.
מכיוון שמקשרים בין חג סוכות למגילת קהלת, אביא מתוך קהלת פרק י:
אִי-לָךְ אֶרֶץ, שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר; וְשָׂרַיִךְ, בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ
אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ, שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן-חוֹרִים; וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ, בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי.

פסוק זה מתאר בשלילה את האוכלים בבוקר.
מעניין, גם אני בשעות הבוקר עד הצהרים לא אוכל. רק שותה תה.
האם גם אתה דעאל כך?

בהחלט, איני אוכל ארוחות בוקר (בדרך כלל)
כתבתי על זה כאן כבר לפני 6 שנים...
http://www.kadmoni.com/2011/02/blog-post_20.html

פרסום תגובה