התמונה הזו צולמה ב 1 בנובמבר 1938 בהמבורג, גרמניה.
היא מתארת פיסת היסטוריה זעירה ובנאלית. כיצד פועל מחליף את שלט שם הרחוב מהלר-שטראסה לאוסטמרק-שטראסה. השלטון הנאצי לא היה מוכן לשם רחוב על שם מי מצאצאי היהודים והלר, שעל שמו היה הרחוב, היה יהודי מומר.
את התמונה הזו איתרה השבוע ברשת אחותי, דפנה כהן, והצטמררה כולה.
כי דומה והתמונה הקטנה הזו מקפלת את סיפור השואה והתקומה של המשפחה שלי.
בתמונה הפועל מחליף את השלט של מספרים 72-78 ברחוב הלר-שטראסה. הצד הזוגי, בסוף הרחוב.
לפני ארבע שנים הייתי שם בביקור.
כי הלר-שטראסה היה הרחוב בו סבתא שלי גדלה. לא רק זאת, אלא שהיא גרה בדיוק בבית המדובר בתמונה.
בהלרשטראסה מספר 76.
מחיקת זכר היהודי משם הרחוב היה צעד מקדים של השלטון הנאצי למחיקת היהודים עצמם.
יכול להיות שסבתא שלי או מי מאחיה ראו אז את הפועל עומד על הסולם ושמעו את דפיקות הפטיש. השלט ניצב בחזית הבית.
דפיקות הפטיש היו רעמי החורבן.
שבוע ימים בדיוק לאחר שצולמה התמונה והוחלף שלט הרחוב, ב 8.11.1938, סבתא שלי עזבה את גרמניה ועלתה לארץ. בת ארבע עשרה. לבדה. למחרת היה ליל הבדולח.
הוריה ואחיותיה הצעירות נותרו מאחור.
והנה אחרי שמונים שנים סבתא שלי ניצבת שוב בחדר המדרגות של מספר 76, ששוב נקרא רחוב הלרשטראסה, ומאחוריה עומדים ילדיה ונכדיה וניניה.
מכות הפטיש לא יכלו לנו.
2 הערות קוראים:
אולי תשתף אותנו במה סעדת את לבך ביום העצמאות?
סבא שלי, צעיר בשנתיים מסבתך, ומגיע מאותו מקום. הצליחו לעזוב באוקטובר, אבל לכיוון ארה"ב. עשו סיבוב גדול יותר עד שהגיעו לארץ. תודה על פיסת ההיסטוריה הזו.
הוסף רשומת תגובה