התקופה הקרובה לא עומדת להיות פשוטה. דומני שלמעט עורכי דין המתמחים בירושות ורוכבי אופניים המתמחים במשלוחים, הרי שכל שאר העסקים במשק חוטפים או יחטפו מכה כלכלית כואבת. וכן, זה יהיה קשה. אנשים רבים יאבדו חלק ניכר מהחסכונות שלהם. עסקים רבים יפשטו רגל. כנראה שהאבטלה תעלה. ואולי כל זה יהיה מהיר וקצר וההתאוששות דרמטית, אבל מכה כלכלית נחטוף כולם.
אבל היי, אין רע בלי קצת טוב.
בואו ננסה לראות יחד את האור שבקצה המנהרה, ולזהות מה יכול להיות טוב לנו כפרטים, ולעולם כולו, כתוצאה מהמשבר הזה, כמה זמן שהוא לא יימשך.
צרצרים ונמלים. גדלתי על משלי לה-פונטיין ושם כל הקיץ הצרצר רקד ושר ובזבז ואילו הנמלה העמלנית עבדה ואגרה וחסכה מזון, והפלא ופלא, כשהגיע החורף הצרצר נותר בלא כלום והנמלה (האדיבה) הזמינה אותו לביתה. משבר הקרונה הוא חורף עמוק שהגיע במפתיע, וכל אחד מאיתנו יגלה מהר מאוד אם בשנים האחרונות הוא התנהג כמו צרצר או כמו נמלה. אחרי שהחורף הזה יסתיים ויבוא שוב האביב, יהיה פה דור שלם של נמלים עמלניות. כולנו נלמד בכוח ובכאב את מה שאולי לא למדנו באביב הקודם. השנים שאחרי המיתון יהיו של צמיחה אבל לא כזו שתגיע מצרכנות-יתר אלא מעבודה וחסכון בצידה. הקורונה מלמדת אותנו שיעור חשוב בחסכנות, זהירות והתכוננות ליום סגריר.
שבירת גבולות המרחק. כולנו התרגלנו "להגיע לעבודה" אבל הקרונה מאלצת אותנו להישאר בבית. פתרונות של עבודה מרחוק מאומצים מהר מאוד: באקדמיה, בעסקים, בבתי הספר. העולם לומד שאפשר לעבוד גם אחרת, והתפיסה הזו לא תעלם עם שוך המשבר. כן, רובנו עדיין ילכו לעבודה אבל הגבולות הגיאוגרפים של העבודה בין הפריפרייה למרכז ובין מדינה למדינה, יטשטשו עוד. זו מגמה שכבר קיימת זמן רב, אבל להערכתי היא מקבלת תאוצה משמעותית כעת. זה אחלה.
גמישות עסקית. יום אחד התעורר גרגורי סמסה משנתו, כתב קפקא, וגילה שהנה נהפך לחרק ענקי. אינספור עסקים התעוררו השבוע וגילו שאין להם לקוחות. בכלל. חברות תעופה, תיירות, מלונות, הסעדה. you name it. ועכשיו הם צריכים להגיב כדי לשרוד. לפעמים השינוי יהיה כל כך דרסטי, שאין לעסק סיכוי, אבל בדרך כלל העסק יוכל להסתגל במידת מה. אולי לצמצם חלק מהעלויות, אולי לשנות פעילות, לאלתר. בחורף הזה נגלה עסקים שמבנה העלויות שלהם קשיח (חוזים קבוצתיים בהגנת ההסתדרות למשל) ואז הם לא יכולים לשרוד. אלעל מגלה את זה ברגעים אלו ממש. את החורף הזה יצלחו עסקים שיכולים להשתנות ובקיץ הבא יהיו יותר עסקים שיבטיחו לעצמם את הגמישות העסקית. בלי זה, חבל בכלל לפתוח את העסק, כי החורף הבא יגיע הרי מתישהו.
שינוי סטטוס קוו. הקורונה מפרקת את הגבולות ואת המוסכמות. היא אולי גם תאפשר לחלץ את המערכת הפוליטית מהפלונטר כי אנשים מוכנים לצעדים מרחיקי לכת בעת חירום. אבל אני חושב שהתועלת שלה תהיה בשבירת עוד חסמים שאי אפשר לשנות בשגרה. יש לנו מגזר ציבורי עצום, יש לנו חריגה דרמטית מהתקציב וגרעון מדינה שגדל להפליא בגלל כניעה למוקדי כוח ואינטרסים. עכשיו זה הזמן להדק חגורה, כי חייבים, וכי יש אישור ציבורי לשינויים הללו. והתיקונים הללו ישארו פה גם אחרי שתגמר המגיפה. זה נכון ברמת המדינה וזה נכון ברמה האישית. עכשיו זה הזמן לשנות את הכללים.
מיומנויות חדשות. במיתון ובשפל אנשים נאלצים להסתר עם פחות הכנסות. אז הם מוצאים את הכשרונות החבויים שבהם. הם לומדים לתקן דברים לבד, להסתדר. עכשיו לאנשים רבים יהיה הרבה זמן בבית, זה הזמן לרכוש מיומנויות, וידע, וכלים שיאפשרו לשגשג בעולם שאחרי המיתון. ללמוד שפת תכנות. ללמוד מיומנויות מכירה. להשלים תואר. ללמוד לתפור או לפתוח עסק אונליין. השנים הבאות אני מאמין כולנו נבין שעלינו להיות יותר resourceful כדי למקסם את ההזדמנויות שלנו.
חשיבה כלכלית. אנשים רבים, רבים מדי, לא אכפת להם דבר וחצי דבר ממילים גדולות כמו "כלכלה". יאללה ששר האוצר יעשה מה שהוא רוצה ובלבד שנקבל את מה "שמגיע לנו". עכשיו הכלכלה מקישה לכל אחד בדלת והיא אוחזת גרזן. אחרי המשבר אני מאמין שאנשים רבים יותר ירצו להבין מה קרה פה ומה הם יכולים לעשות אחרת להבא. מה עשתה המדינה, ומדינות העולם בהתנהגות חסרת אחריות שנים רבות (=כמו הדפסת כסף מהאוויר, הפחתת ריבית במקום לצמצם את הוצאות המדינה ועוד), ולא יקבלו התנהגות כזו קדימה. אני מקווה שנראה אנשים רבים יותר לוקחים אחריות ומצפים לאחריות ולא מרימים ידיים מול המדינה כפעוט הצווח תנו לי תנו לי.
אחריות אישית. אנשים שלא רצו לדעת מה הולך בחשבון הבנק ומה קורה במשק הם גם פעמים רבות האנשים שעומדים ראשונים עם שלט "תנו לנו חינוך חינם מגיל אפס" או "לממן פנסיה תקציבית לכל העובדים" או "הכפלת שכר המינימום" ועוד ססמאות שאין מאחוריהן ולא טיפה של אחריות או יכולת יישום. אחרי המשבר אפשר להמשיך לעמוד עם השלטים הללו, אבל אני רוצה לקוות שכל אחד מאלו שיאחזו בהם יהיה מספיק ישר עם עצמו לשאול: מאין? קחו אחריות על העתיד הכלכלי שלכם. אל תשאירו אותו "למישהו" או "למדינה". מה שלא תעשו במו ידיכם, לא יהיה. המדינה, כל מדינה, היא גוף פוליטי שמקבל החלטות סבירות אבל הוא לא יחליף לעולם את האחריות האישית. קחו אחריות, זו תחושה מתגמלת.
ספרים וידע. יש עכשיו יותר זמן. או כי אנחנו בבידוד או כי יש פחות עבודה. את הזמן הזה אפשר לנצל לקריאה, להרחבת הדעת, ללימוד (אפשר גם לנצל אותו לבינג' עם פופקורן בציפייה לסוף העולם). אולי באביב הבא, אחרי הקורונה, יצאו מהבתים עוד ועוד אנשים שניצלו את הזמן לטובת התפתחות אישית והעצמה. אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את היכולת הזו. הזמן נותר רק בידינו. אני התחלתי לקרוא השבוע את הספר 4321 של פול אוסטר. הוא 900 עמודים ואני בהחלט מקווה שהמשבר יסתיים לפני שאסיים לקרוא אותו.
מאחל לכולנו בריאות, וכרגיל, שתפו וספרו בתגובות: מה יכול להיות טוב *לכם* ממשבר הקורונה הזה.
דעאל
2 הערות קוראים:
שלום,
תוכל להסביר מה הבעיה עם יצירת כסף מהאויר? זה לא נועד כדי להניע את הכלכלה?
לדעתי משבר הקורונה ימשך המון זמן ויסתם אם בכלל עוד שנה (אם לוקחים בחישוב את המשבר שנוצר במשק).
הוסף רשומת תגובה