מה הסיפור של הדבש? רוצח שקט ומתקתק כמו הסוכר ידידו, או מאכל מלכות אנטיביוטי, רב גבורות ומעללים?
האם הדבש הוא קדמוני או מוצר של צריכה מודרנית?
האם נטבול השנה את התפוח בדבש?
לכאורה, למרות שאין עוררין על היותו מוצר קדמון (הדבורים היו כאן מאז ומעולם, פחות או יותר), הדבש הוא מקור לפרוקטוז טהור, אותו מרכיב שקיים גם בסירופ תירס מתוק הידוע לשמצה בבלוג הזה. ואנו יודעים שרמות גבוהות של צריכת סוכר הן חדשות רעות לגוף ושבתרבויות ילידיות צריכת הפרוקטוז היא נמוכה מאוד, לעומת התרבות המערבית העשירת פרוקטוז בכל אשר תפנה (סוכר, פירות כל השנה, מיצים, ממתיקים וכו').
ובאמת, לא מזמן טום נות'הון מ Fat head פרסם פוסט נחמד על התקפי לב אצל מומיות... חוקרים עשו סריקות וצילומי לב למומיות ממצרים העתיקה, ושם גילו... הפתעה: סימני התקפי לב לרבים מאוד מהפרעונים ומשפחותיהם. אחד ההסברים (לפחות של טום) הוא שהמצרים היו תרבות מבוססת קמח וחיטה (למתקדמים: קראו בספר בראשית את סיפור יוסף במצרים וכיצד אגרו בר. למתקדמים יותר, הנה תיאור של התזונה המצרית הקדמונית). מעבר לכך, הדבש נחשב מקודש והכוורות היו בשליטה בלעדית של הארמון. הפרעונים, להבדיל מהעם, אכלו כמויות רציניות, ככל הנראה, של דבש. אולי זו הסיבה?
אבל מאידך, מחקרים מתקדמים בדבש ובסגולותיו מראים כי הפרוקטוז שבדבש לא מתנהג כמו "סתם" פרוקטוז! פרוקטוז רגיל מעלה את רמת הטריגליצרידים, אבל דבש לא ממש, והוא גם לא גורם לעליה ברמת הדלקתיות בגוף. השפעתו דווקא חיובית. דבש הוא חומר המורכב ממרכיבים רבים מאוד (משהו כמו 180 חומרים שהדבורה החרוצה רוקחת מהם דבש) אז אי אפשר ולא נכון לבודד אותו ו"לתייג" אותו כזהה לפרוקטוז שאנו רוצים להמנע ממנו. אז כשהוא נצרך בשלמותו, ללא עיבוד, הוא כנראה מזון משובח למדי, כל זמן שהוא מגיע במידה סבירה ומדי פעם.
בבלוג המצוין של דיוויד קסונקה, הוא הצליח להפיל אותי עם וידאו מדהימים של ליקוט דבש בתרבויות שונות. קחו לכם את הזמן ותראו את הסרטים האלה!
הסרטון הזה מדהים והזוי כאחת, ואם לא הייתי רואה, הייתי מתקשה להאמין. יחסים סימביוטים ומורכבים בין ציפורים לאנשים רק כדי לצוד ולהגיע אל הדבש הנחשק. מדהים.
וזה סרטון ארוך יחסית (10 דקות) אבל שוב מראה את המאמץ האנושי, הסיכון והמיומנות הפיסית בהשגת הדבש מצוקי ההרים.
האם אתם מסוגלים לטפס כך על עץ? אם כן, שיחקתם אותה, תהנו מהדבש!
אחרי שראינו את כל החברים האלה מטפסים ומתאמצים כדי לנשנש קצת דבש, אני בטוח שאנחנו יכולים להשען אחורה מחר, בערב החג, ולטבול תפוח עסיסי וטוב מראה בקערית דבש, ולהנות מכל רגע!
שתהיה לכם ולנו שנה טובה,
שנה בריאה,
שנה של התקדמות ושגשוג,
שנה של אתגרים ושל הצלחות,
שנה שנקח בה אחריות, ושנראה תוצאות מדהימות.
שנה טובה חברים,
שנה טובה!
