אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

הכל בחיים זה אנרגיות או מה למדתי מברי סחרוף

אין ברירה, תצטרכו להאמין לי שבמרכז הכתם הזה עומד ברי סחרוף


על אדמה רטובה ללא מעקה 
אני מתחלק ולעולם אין קצה 
ללא עבר וללא זכרון 
אני הגיבור שרוכב בדמיון 

חלליות רודפות אחריך 
חלליות קוראות לי לחזור 
כשהרוחות נושבות מעליך 
חלליות להיות או לא להיות 

כמו נשמה אבודה ללא מחסה 
מפליג אל האור על ספינת רפאים 
העתיד רודף, ההווה הוא רובה 
אני עומד למשפט והם לא מרחמים. 

חלליות רודפות אחריך... 

כל מה שנאמר אתמול, עכשיו 
פתאום נשבר עף אל החלל ונעלם 

(מילים רמי פורטיס הגדול)

אמש הייתי בהופעה של ברי סחרוף וכרגיל אצל ברי, היה מצוין ומאמש, חלליות רודפות גם אחרי.
הופעה על דשא זה תמיד תענוג (אם מזג האויר טוב, והוא היה כזה). ישבנו על הדשא ואכלנו קציצה עצומה של המבורגר (המבורגר בדוכן שעל הדשא בהופעה עלה 25 ש"ח. שאלתי את הבחור: "וכמה יעלה לי רק ההמבורגר, בלי הלחמניה והסלטים"? המוכר המופתע גירד בראש ואמר: "יאללה, נעשה את זה בעשר". היה שווה).

מאיר, שישב לידי, כרסם המבורגר ואמר לי: תראה את הברי הזה, הוא גדול. איזה אנרגיות, ועוד בגילו (56). תראה איך הוא מרים את הקהל. אתה יודע, כך אמר לי מאיר, בחיים הכל זה אנרגיות. אם יש לך את האנרגיות, אנשים נדבקים מהן.
ובאמת, דומה היה שברי מונע מאנרגיה פנימית עזה וזו עברה לקהל מיד.
כבר ראיתי בימי חלדי עשרות רבות מאוד של הופעות, מכל טווח אומני הארץ והניכר. רוקרים צעירים ומזדקנים, ותמיד בהופעות יש את "האנרגיה" המיוחדת לה, שתלויה בשעה, באמן, בקהל ובמצב רוח הכללי. ככל שיש יותר אנרגיות, כולם נהנים יותר. כלל ברזל. לברי יש אנרגיה נפלאה.
אבל האמירה של מאיר הביאה אותי לחשוב שזו בדיוק הסיבה שאנשים כל כך אוהבים הופעות. לא בגלל שזו הזדמנות לשמוע או לראות יוצר או יוצרת אהובים, אלא כדי לקבל איזה שפע של עוצמה שיש לחלק מאנשי הבמה (למי יותר, למי פחות. וכבר הייתי בהופעות שהרגשתי ששאבו ממני אנרגיה, לא שהעניקו לי).
לא רק בהופעות, אנו מחפשים אנרגיות בכל אשר נפנה. בספרות, בקולנוע, בעתונות, בחברות שלנו, באהבות, בטיולים ובעבודה.
אך בחיים המוטרפים והשחוקים של המציאות הישראלית, אנרגיה הופכת למצרך חיוני כמו אוויר אך נדיר כמו דינוזאור, והעדרה מחניק את הנפש ואת הגרון. רבים מעבירים את חייהם ללא אנרגיה. פניהם כבושות בקרקע, מקום עבודתם שוחק ושחוק, גופם נסחב אחריהם בקושי, שנתם טרופה, אין להם פנאי לתחביבים שלהם, החיים נעלמים וחומקים בחריצים שבין הימים.
וגם כשזה מגיע לצלחת, שוב אין כח ואנרגיה. אנשים פותחים את העיתון ורואים את הכותרות המשמימות בפעם המיליון: איכלו יותר חסה, איכלו פחות בשר, תספרו קלוריות, תחשבו נקודות, תמדדו לחץ דם ותיקחו כדורים. ברור שמתעייפים רק מלשמוע ושוב שוב את אותן ההוראות. נמאס. הכל מעייף, שחוק, לא עובד, חורק, משמים. ואנשים אומרים, יאללה כבר, חאלס עם העצות האלו. שמישהו כבר יגיד לעורך מדור הבריאות שהעצות שם לא עובדות.
ביום שאחרי הם מחפשים פתרונות אחרים ומישהו להידבק מהאנרגיות שלו.
זהו הבסיס עליו צומחות אופנות.
כשמתעייפים וכשנמאס, אופנה עדכנית (בלבוש, במזון, במוסיקה, ובכל דבר כמעט) מעניקה רוח חדשה ותקווה ואנרגיה לפרק זמן מסוים, אבל לעתים קרובות האנרגיות הללו מתגלות כמצג שווא, המחליף פרה בחמור. במקום לספור קלוריות אנשים החלו לספור נקודות וחשבו שזה יעזור. לא עזר.
לעתים נדירות יותר אתה פוגש משהו שנותן לך אנרגיות כאלו שאתה מרגיש "קליק", שזה הדבר הנכון, האמיתי, האותנטי, המקורי - זה שהיה חסר.
אני הרגשתי זאת לראשונה כשגיליתי את הספורט הפונקציונאלי. פתאום זה הרגיש נפלא, נכון, מחובר לקהילה, מחובר לפיסיולוגיה הפשוטה שלנו, ללוגיקה הפנימית של תנועת הגוף. אפשר להתווכח עם כל אימון ספציפי אבל לעבור ממכונות וריצות אינסופיות לתפיסה של פעילות הגוף כולה, קצרה ופונקציונאלית - נותן את הדרייב והאנרגיה הנכונה.
מאוחר יותר חוויתי זאת מסביב למזון. במקום לאכול "דגנים מלאים" ואלף ואחת פרוטוקולים של התזונאים של זקני ציון לעבור ולאכול אוכל פשוט ואמיתי, טבעי ומקומי. זה מתגמל וממלא כח וחיוניות.
חיוניות בעברית זו אנרגיה. אני חושב.

אז גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול לעזור לעולם הקרוב אלינו ליצור עוד כח, עוד יכולת, עוד אנרגיה. אנחנו יכולים לספר לאחרים שיש אלטרנטיבה, שיש עוד אפשרויות, שאפשר אחרת.



האם גם אתם מרגישים אנרגיה אחרת? ממתי?
מה היה הדבר שהכניס בכם את האנרגיה הזו?

שבת שלום ובריאות,
דעאל


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 4 comments

4 הערות קוראים:

עידו פורטל.
ראיתיו לראשונה אצלך ברשומה על לוליינות מול אתלטיות.
לקח זמן, ובחודשים האחרונים אני מתאמן בשיטה שלו בקבוצה בתל אביב.
אחלה אנשים X אחלה שיטה = מלא אנרגיה.

תודה לך על ההכרות הראשונית.
עדי

דעאל, שאלת שאלה ממש יפה! אגב, הידעתם שהתלונה הכי נפוצה אצל רופאי המשפחה, לפי מחקר, היא על עייפות? כך שבאמת אנרגיה היא מצרך חשוב בתקופתנו, כנראה... עבורי, מה שנותן לי אנרגיה, זה לדחות את הספורט לזמן שמתאים לי, ולא לעשות אותו על הבוקר. גם הספורט הקצר והחזק - מתאים לי, לפעמים. כמובן שדיאטת הפליאו עוזרת, לאכול לא הרבה מדי, וגם -הצום של 16 שעות עוזר מאוד. אני אגב, בחיפושי אחרי אנרגיה נוספת, קניתי ספר אמריקאי שנקרא 150 דרכים לאנרגיה. ספר מעניין! אם תרצו אתן כאן רפרנס. נראה לי, שלנשים, שתמיד רוצות לעשות הכל: גם לעשות דברים למשפחה, שזה דורש אנרגיה, וגם קצת ספורט עבור גופן - לא תמיד קל להשיג באמת אנרגיה כמה שהיו רוצות... אגב, העליתי באתר שלי פרק מספרי, שנקרא "הפסיכולוגיה של עבודות-הבית", גם עוסק קצת באנרגיה... מי שרוצה לקרוא: HARGASHA-TOVA.COM, בלשונית של 93 כלים לאושר, כלי 93. (לא מצליחה להביא קישורית, משום מה, עכשיו). ודעאל, זה מעולה שאתה מביא לאחרונה פוסטים יותר נפשיים כאלו, כייף לקרוא...

פרסום תגובה