סוד גלוי הוא שהעולם שלנו התפתח והשתנה במרוצת הדורות. המדינות, השפות, הדתות, המנהגים, החברה, הטכנולוגיה והתקשורת - כולם עברו מוטציות וטרנספורמציות מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. יש עושר אינסופי של גוונים ושל דקויות ושל סגנונות בכל נושא ותחום, ועדיין, יש משהו מפתה ונוח לחלק את העולם דיכוטומית. כלומר, חלוקה לשני סוגים בלבד. למשל, ימי השבוע וימי סוף השבוע. מדינות דמוקרטיות ומדינות לא דמוקרטיות. סוציאליסטים מול ליברלים. דתיים מול חילוניים ועוד ועוד. בכל אשר תפנה, הדיכוטומיה מנסה לפשט את המציאות, גם אם זה אומר להשטיח אותה מעט, והכל כדי לנסות ולעשות סדר ולתייג תגיות ותוויות על הכאוס שסביבנו.
אבל לעתים לא ניתן לתת תגיות בעלות משמעות, אלא לתאר את המשותף, גם אם אין לו שם מדויק.
למשל, אנו, בני האדם. בואו נניח רגע שאנו יכולים להיות מחולקים לשתי קבוצות עקריות, לפי המאפיינים הבאים (אני לא זוכר איפה, אבל קראתי פעם בלוג פוסט שעוסק בחלוקה הזו בדיוק בין בני אדם ואני מנסה לשחזר אותו עבורכם).
החלוקה לעיל היא כמובן סינטטית ומלאכותית, אבל כל אחד מאיתנו יכול בקלות לדמיין בעיני רוחו טיפוסים מסוג א' וטיפוסים מסוג ב'. אולי תצליחו לזהות חלק מהם גם בראי.
אבל אילו לא טיפוסים סתם, הם תולדה של שורשים תרבותיים קדומים בהרבה ששינו את העולם והפכו אותו על ראשו. העולם המערבי השתלט על האדם החופשי, הנודד, הצייד-לקט, וגרם לו לעבור ליישובים ולהתמקד בחקלאות, המחייבת סדר, משמעת, הירארכיה ודת. ללא ארגון וסדר, קהילות גדולות אינן יכולות להתקיים. לאורך השנים הציידים הלכו והתמעטו אבל רוחם לא נעלמה והוכחדה לחלוטין.
ולכן גם כיום אפשר להכליל: או שאתה צייד-לקט, או שאתה חקלאי-סוחר. הראשונים יעדיפו חופש ותנועה (פיסית ומחשבתית), האחרונים יעדיפו סדר וארגון. הראשונים יבקשו עצמאות האחרונים יבקשו הגנה ובטחון. המודלים המחשבתיים הללו לא באמת קשורים למקצוע האמיתי שלנו, לעיסוק או להופעה, אבל כאמור תגיות זה נוח.
אז ספרו לנו - איפה אתם נמצאים במשוואה הזו? בסוג א' או בסוג ב'? בחקלאים או בציידים?
גמר חתימה טובה ובריאות,
(ואם יש ביניכם קוראים שלא עניתי להם, אז אבקש סליחה ומחילה).
דעאל
אבל לעתים לא ניתן לתת תגיות בעלות משמעות, אלא לתאר את המשותף, גם אם אין לו שם מדויק.
למשל, אנו, בני האדם. בואו נניח רגע שאנו יכולים להיות מחולקים לשתי קבוצות עקריות, לפי המאפיינים הבאים (אני לא זוכר איפה, אבל קראתי פעם בלוג פוסט שעוסק בחלוקה הזו בדיוק בין בני אדם ואני מנסה לשחזר אותו עבורכם).
|
חברי קבוצה
א'
|
חברי קבוצה
ב'
|
|
מאמינים כי
המציאות הפרטית שלהם מושפעת ומונעת על ידי כוחות ענקיים וחיצוניים ולהם כפרטים, אין השפעה על כוחות אלו
|
מאמינים
כי גורלם מצוי בידיהם וביוזמתם ולא בידי כוחות השוק/השמיים/המעסיקים, וכי הם מעצבים את המציאות
|
|
לפרט יש
תפקיד ומעמד מוגדר בחברה ועליו לתפקד היטב בתוך המסגרת (תחשבו אנגליה)
|
הפרט
חופשי לנוע בין מסגרות ואף מצופה ממנו לשבור אותן. מעמדו האישי אינו מוגדר על ידי תפקידו בחברה אלא על ידי הוא עצמו.
|
|
מעריצים
משמעת, סדר וארגון
|
|
|
מעדיפים עיסוק
ומקצוע בעלי תהליכים מוגדרים, קבועים ושיטתיים
|
מעדיפים להיות עצמאיים על פני שכירים, ומקצועות הדורשים גמישות
|
|
מקדשים את
היעילות
|
מקדשים את היצירתיות
|
|
מעדיפים
עמדות מסורתיות ושמרניות בשאלות של נישואים, מעמד הפרט, מין ומוסר
|
מעדיפים עמדות ליברליות, חושבים כי האדם אדון לגופו ולגורלו ואדישים לעמדה המסורתית
|
| מחפשים הגנה, נמנעים מסיכון | מחפשים תשוקה, רודפים ריגוש |
אוהבים להיות בבית - בדלת אמותיהם עם המשפחה הגרעינית
|
אוהבים להיות בחוץ - מחפשים את הקשרים חברתיים ומשפחתיים
|
החלוקה לעיל היא כמובן סינטטית ומלאכותית, אבל כל אחד מאיתנו יכול בקלות לדמיין בעיני רוחו טיפוסים מסוג א' וטיפוסים מסוג ב'. אולי תצליחו לזהות חלק מהם גם בראי.
אבל אילו לא טיפוסים סתם, הם תולדה של שורשים תרבותיים קדומים בהרבה ששינו את העולם והפכו אותו על ראשו. העולם המערבי השתלט על האדם החופשי, הנודד, הצייד-לקט, וגרם לו לעבור ליישובים ולהתמקד בחקלאות, המחייבת סדר, משמעת, הירארכיה ודת. ללא ארגון וסדר, קהילות גדולות אינן יכולות להתקיים. לאורך השנים הציידים הלכו והתמעטו אבל רוחם לא נעלמה והוכחדה לחלוטין.
ולכן גם כיום אפשר להכליל: או שאתה צייד-לקט, או שאתה חקלאי-סוחר. הראשונים יעדיפו חופש ותנועה (פיסית ומחשבתית), האחרונים יעדיפו סדר וארגון. הראשונים יבקשו עצמאות האחרונים יבקשו הגנה ובטחון. המודלים המחשבתיים הללו לא באמת קשורים למקצוע האמיתי שלנו, לעיסוק או להופעה, אבל כאמור תגיות זה נוח.
אז ספרו לנו - איפה אתם נמצאים במשוואה הזו? בסוג א' או בסוג ב'? בחקלאים או בציידים?
גמר חתימה טובה ובריאות,
(ואם יש ביניכם קוראים שלא עניתי להם, אז אבקש סליחה ומחילה).
דעאל
2 הערות קוראים:
אני צייד... צמחוני
תקרא קצת הוגי דעות, ואפילו הרמבם. הם אומרים שתרבות אנושית יכולה להתקיים רק כשרוב האוכלוסין שייכים לסוג א. ברוב התקופות בהיסטוריה, אילו שהיו שייכים לסוג ב (כולל אילו בהנהגה) היו חייבים להסתיר זאת ולהתחזות כסוג א אם רצו להמנע מפגיעה.
הוסף רשומת תגובה