בדקתי עכשיו שאני לא שיכור.
אני לא. בכל אופן, לא כרגע.
ובכל זאת, דומה לי לפעמים שאני מרגיש סחרחר, בעיקר כשאני מגלה עד כמה המדינה שלי מנסה להציל אותי ביד אחת, אולם בידה השניה, אעפס, היא כמעט הורגת אותי. למשל כך הרגשתי מקריאת התוכן באתר משרד הבריאות שלנו המפרסם "המלצות לצריכה נאותה של שומנים על סוגיהם". כדי להקל עליכם את המלאכה, הנה ציטוטים נבחרים:
ת'כלס ההמלצות הללו לא באמת מפתיעות אף אחד, הרי "במערב אין כל חדש". משרד הבריאות שלנו ממשיך לדקלם כתוכי אווילי את ההמלצות שנכתבו לפני 40 שנים באמריקה ומאז נכשלו כשלון חרוץ הן בפן המחקרי-אקדמי והן במציאות הפשוטה: השמנים הטובים שלנו הוצאו מהרשימה ואילו השמנים הרעים והמזיקים קיבלו את כל הבמה.
והתוצאות, כידוע, לא אחרו לבוא.
אבל כעת קורה משהו מעניין בעולם ועוד ועוד מדענים "חוצים את הקווים" ומתייצבים להגנת התזונה המסורתית ומוכיחים את הנזק בתזונה המתועשת והמודרנית שכופה עלינו משרד הבריאות והחולי. (משרד הבריאות שכח כמובן לעדכן את המלצותיו למרות שאפילו ועדת התזונה הפדרלית האמריקאית הודיעה שאין סיבה לצמצם את צריכת הכולסטרול בתזונה, למרות שהם עדיין נגד שומן רווי, אולם בלי כל סיבה מחקרית.)
למשל, לפני מספר חודשים הופיע באתר של אוניברסיטת Leicster ראיון עם פרופ' מרטין גרוטוולד, ביוכימאי המוביל את המחקר בתחום שמני המאכל. פרופ' גרוטוולד חוקר את מה שבאמת קורה בזמן שאנו משתמשים בשמנים צמחיים לעומת שימוש בשמנים מסורתיים כמו קוקוס, שמן זית, חמאה או שומן בקר. (למען הסר ספק - שמנים צמחיים הם שמנים המופקים מזרעים בתהליכים כימיים אלימים כמו שמן סויה, קנולה, תירס, חמניות וחבריהם למשפחת הזרעים המבאסים. וכימית הם עשירים מאוד באומגה 6).
אופי המחקר היה מעניין מאוד. במקום לנסות לטגן עכברים במעבדה ולהסיק מזה משהו על החיים האמיתיים, עורכי המחקר נתנו סוגי שמנים שונים למשתתפים וביקשו מהם להכין את האוכל כרגיל. אח"כ המשתתפים אספו את שאריות השמן מהמחבת או מהסיר והביאו אותם למעבדה, כך החוקרים בדקו את החומרים הפעילים הנותרים בשמן המשומש בפועל אחרי "החיים האמיתיים" ולא משהו תיאורטי.
בכל מקרה, מסתבר ששמנים מפיקים בזמן חימום חומרים כימיים רעילים הנקראים aldehydes. אלא ששמנים צמחיים הפיקו פי 20 יותר חומרים כאלה מאשר המותר ע"י ארגון הבריאות העולמי.
בין היתר אומר בראיון הפרופ': "עדיף לבשל ולטגן בשמן זית! גם בגלל שנוצרים בהם פחות חומרים רעילים, וגם בגלל שהחומרים שכן נוצרים בחימום שמן זית הרבה פחות מזיקים מהחומרים המשתחררים בחימום שמנים תעשייתיים!".
הממ.
אבל פרופ' מרטין לא הפסיק לחקור ואתמול פרסם ה Daily telgraph כתבה מעניינת ומעודכנת עם ממצאיו האחרונים. שכן התמונה נעשית עוד יותר מעניינת כשמכניסים למשוואה את השומנים מהחי (כמו חמאה או שומן עופות) ושמן קוקוס (השומן הרווי ביותר בטבע).
מה קרה? ראו את הגרף הנחמד להלן.
בפשטות, ככל שזמן הבישול ארוך יותר, הטמפרטורה של השמן גבוהה יותר, כך עולה באופן דרמטי כמות החומרים הרעילים בשמן. אולם דווקא השמנים הרווים מפגינים עמידות מרשימה לאורך ציר הזמן. הם בטוחים יותר וכבונוס, הם גם טעימים יותר!
אך כאילו כדי להוסיף "שמן למדורה" (יצא במקרה מתאים), הדיילי טלגרף ראיין גם את פרופ' ג'ון סטיין, מאוניברסיטת אוקספורד, שחוקר גם הוא (ובנפרד) את השפעות האפקט הכימי של השמנים התעשייתיים המחוממים , אומר שההשפעה שלהם על המוח שלנו דרמטית ומסוכנת לנו מאוד:
"אם אוכלים יותר מדי שמן תירס או חמניות, המוח סופג יותר מדי אומגה 6 , וזה מאלץ את המוח שהחזיק פחות אומגה 3!" וגם: "אני מאמין שחוסר באומגה 3 הנו גורם רב עוצמה לבעיות בריאות נפשיות ובעיות אחרות כגון דיסלקציה ועוד. "
בארבעים השנים האחרונות כולנו הולעטנו באינספור שמנים צמחיים הנמצאים בכל המזון המעובד, בכל מנה בכל מסעדה, בכל מטבח ביתי (חוץ מהמטבח שלי ושלכם).
שני הפרופסורים הנכבדים הללו מעידים על עצמם כי זרקו מהבית את השמנים הצמחיים ועברו לחמאה, שמן זית, שמן קוקוס ושמנים מהחי. כדאי גם לקרוא את הבקורת שלהם על המלצות הבריאות העלובות הקוראות לאכילה מרובה של שמנים תעשייתיים.
אנחנו לא צריכים להיות פרופסורים כדי לומר גם: עד כאן. די. נמאס.
אם עוד איכשהו יש לכם בבית שמן סויה, או קנולה, או תירס, או חמניות - תזרקו אותם לפח או תשמנו איתם דלתו.
אם אתם רוצים לטגן או לבשל - השתמשו בחמאה, בשמן קוקוס, בשומן מהחי או בשמן זית או אבוקדו, רק לא באותם נוזלים צהובים תעשייתים שיש מי שעדיין מנסה לשכנע אותנו שלהם בריאים לנו...
תעברו לאכול אמיתי ותהיו לי בריאים ומחייכים.
אהבתם? תגיבו, תעירו או תשתפו. מה שבא בטוב.
אני לא. בכל אופן, לא כרגע.
ובכל זאת, דומה לי לפעמים שאני מרגיש סחרחר, בעיקר כשאני מגלה עד כמה המדינה שלי מנסה להציל אותי ביד אחת, אולם בידה השניה, אעפס, היא כמעט הורגת אותי. למשל כך הרגשתי מקריאת התוכן באתר משרד הבריאות שלנו המפרסם "המלצות לצריכה נאותה של שומנים על סוגיהם". כדי להקל עליכם את המלאכה, הנה ציטוטים נבחרים:
- עדיפה צריכה של המזונות הבאים: שומנים רב וחד בלתי רווים הנמצאים בשמני קנולה, זית, סויה, תירס, חמניות ופשתן וכן אבוקדו, גרעינים (חמניות, שומשום ודלעת), שקדים, טחינה ואגוזים...
- כדאי לצמצם ככל הניתן בצריכה של המזונות הבאים: שומנים רווים ושומן טראנס יחדיו, הנמצאים במזונות: חמאה, מרגרינה, חמאת קקאו, שומן קוקוס ... כדאי להחליף שומנים אלה ברשימה שמצויינת למעלה...
- כאשר משווים את הסימון התזונתי בין שני מוצרים כדאי להעדיף את המוצר אשר מכיל את הכמות הנמוכה ביותר של שומן כללי, שומן רווי וכולסטרול (ההדגשה במקור - ד.ש)
ת'כלס ההמלצות הללו לא באמת מפתיעות אף אחד, הרי "במערב אין כל חדש". משרד הבריאות שלנו ממשיך לדקלם כתוכי אווילי את ההמלצות שנכתבו לפני 40 שנים באמריקה ומאז נכשלו כשלון חרוץ הן בפן המחקרי-אקדמי והן במציאות הפשוטה: השמנים הטובים שלנו הוצאו מהרשימה ואילו השמנים הרעים והמזיקים קיבלו את כל הבמה.
והתוצאות, כידוע, לא אחרו לבוא.
לא לגעת עם מקל |
למשל, לפני מספר חודשים הופיע באתר של אוניברסיטת Leicster ראיון עם פרופ' מרטין גרוטוולד, ביוכימאי המוביל את המחקר בתחום שמני המאכל. פרופ' גרוטוולד חוקר את מה שבאמת קורה בזמן שאנו משתמשים בשמנים צמחיים לעומת שימוש בשמנים מסורתיים כמו קוקוס, שמן זית, חמאה או שומן בקר. (למען הסר ספק - שמנים צמחיים הם שמנים המופקים מזרעים בתהליכים כימיים אלימים כמו שמן סויה, קנולה, תירס, חמניות וחבריהם למשפחת הזרעים המבאסים. וכימית הם עשירים מאוד באומגה 6).
אופי המחקר היה מעניין מאוד. במקום לנסות לטגן עכברים במעבדה ולהסיק מזה משהו על החיים האמיתיים, עורכי המחקר נתנו סוגי שמנים שונים למשתתפים וביקשו מהם להכין את האוכל כרגיל. אח"כ המשתתפים אספו את שאריות השמן מהמחבת או מהסיר והביאו אותם למעבדה, כך החוקרים בדקו את החומרים הפעילים הנותרים בשמן המשומש בפועל אחרי "החיים האמיתיים" ולא משהו תיאורטי.
בכל מקרה, מסתבר ששמנים מפיקים בזמן חימום חומרים כימיים רעילים הנקראים aldehydes. אלא ששמנים צמחיים הפיקו פי 20 יותר חומרים כאלה מאשר המותר ע"י ארגון הבריאות העולמי.
בין היתר אומר בראיון הפרופ': "עדיף לבשל ולטגן בשמן זית! גם בגלל שנוצרים בהם פחות חומרים רעילים, וגם בגלל שהחומרים שכן נוצרים בחימום שמן זית הרבה פחות מזיקים מהחומרים המשתחררים בחימום שמנים תעשייתיים!".
הממ.
אבל פרופ' מרטין לא הפסיק לחקור ואתמול פרסם ה Daily telgraph כתבה מעניינת ומעודכנת עם ממצאיו האחרונים. שכן התמונה נעשית עוד יותר מעניינת כשמכניסים למשוואה את השומנים מהחי (כמו חמאה או שומן עופות) ושמן קוקוס (השומן הרווי ביותר בטבע).
מה קרה? ראו את הגרף הנחמד להלן.
בפשטות, ככל שזמן הבישול ארוך יותר, הטמפרטורה של השמן גבוהה יותר, כך עולה באופן דרמטי כמות החומרים הרעילים בשמן. אולם דווקא השמנים הרווים מפגינים עמידות מרשימה לאורך ציר הזמן. הם בטוחים יותר וכבונוס, הם גם טעימים יותר!
אך כאילו כדי להוסיף "שמן למדורה" (יצא במקרה מתאים), הדיילי טלגרף ראיין גם את פרופ' ג'ון סטיין, מאוניברסיטת אוקספורד, שחוקר גם הוא (ובנפרד) את השפעות האפקט הכימי של השמנים התעשייתיים המחוממים , אומר שההשפעה שלהם על המוח שלנו דרמטית ומסוכנת לנו מאוד:
"אם אוכלים יותר מדי שמן תירס או חמניות, המוח סופג יותר מדי אומגה 6 , וזה מאלץ את המוח שהחזיק פחות אומגה 3!" וגם: "אני מאמין שחוסר באומגה 3 הנו גורם רב עוצמה לבעיות בריאות נפשיות ובעיות אחרות כגון דיסלקציה ועוד. "
בארבעים השנים האחרונות כולנו הולעטנו באינספור שמנים צמחיים הנמצאים בכל המזון המעובד, בכל מנה בכל מסעדה, בכל מטבח ביתי (חוץ מהמטבח שלי ושלכם).
שני הפרופסורים הנכבדים הללו מעידים על עצמם כי זרקו מהבית את השמנים הצמחיים ועברו לחמאה, שמן זית, שמן קוקוס ושמנים מהחי. כדאי גם לקרוא את הבקורת שלהם על המלצות הבריאות העלובות הקוראות לאכילה מרובה של שמנים תעשייתיים.
אנחנו לא צריכים להיות פרופסורים כדי לומר גם: עד כאן. די. נמאס.
אם עוד איכשהו יש לכם בבית שמן סויה, או קנולה, או תירס, או חמניות - תזרקו אותם לפח או תשמנו איתם דלתו.
אם אתם רוצים לטגן או לבשל - השתמשו בחמאה, בשמן קוקוס, בשומן מהחי או בשמן זית או אבוקדו, רק לא באותם נוזלים צהובים תעשייתים שיש מי שעדיין מנסה לשכנע אותנו שלהם בריאים לנו...
תעברו לאכול אמיתי ותהיו לי בריאים ומחייכים.
אהבתם? תגיבו, תעירו או תשתפו. מה שבא בטוב.
20 הערות קוראים:
אהבתי. כמה שאלות:
1. מה דעתך על שמן שומשום לא מזוכך? משתמשים בו לתיבול בכמות קטנה מאוד.
2. החיות כיום ניזונות מדגנים - מה שגורם לפרופיל השומן שלהן להיות גרוע כי אמנם הכבד הוא זה שמנקה את הרעלים בגוף (שרובם מגיעים מהתזונה) הם (הרעלים) נאגרים בתאי השומן, ולכן, שומן בקר כיום מלא ברעלים כתצואה מהתזונה. האם לא כדאי להימנע משומן בקר\כבש...?
תודה
העניין הוא ,ששמן קוקוס לא נגיש לכל אדם, יקר מאוד ולא נמצא בייצור כמו שאר השמנים. משפחה ממעמד נמוך לא יכולה להרשות לעצמה שמן קוקוס
אנונימי,
שומן בקר הוא זול מאוד. קונים כמה קילו, מזקקים לצנצנות וזהו. לא קשה מדי ומאוד שימושי.
לדני, בבקשה פרט איך מזקקים שומן בקר ואיך שומרים את הצנצנות.
במקרר א6 בהקפאה? לכמה זמן?
שומן בקר ומהר מאוד חסימת עורקים ומחלה עד למוות.
מעיין, קראת כתבות אחרות באתר? כבר חרשו את הנושא הזה, תרבויות רבות צורכות הרבה שומן וחלבון מן החי והם לא שמעו מעולם על מחלות לב, סרטן ושאר מרעין בישין.
שלום,
מה לגבי שמעלץ? זה כמו שומן בקר מזוקק- רק משומן עוף... הוא גם בריא לטיגון?
ולא ככ הבנתי מהפוסט- אז טוב לטגן עם שמן זית או לא?
תודה רבה,
אלון
הי אלון, ספציפית באחד המחקרים הנ"ל החוקרים השתמשו בשומן אווז (שמעלץ) והתוצאות היו מצוינות, אז בהחלט, אין שום בעיה.
לגבי שמן זית - אין שום בעיה לבשל עם שמן זית!
אז עם מה אני יכול לטגן צ'יפס? כל השמנים ה"טבעיים" בעייתים לטיגון כזה..
הבעיה עם בישול בשמן זית היא שהשמן עצמו מתחמצן בסביבות 190 מעלות. כאשר אני מטגן בשמן זית אני ממליץ להוסיף חמאה או שמן קוקוס בנוסף על מנת להעלות את טמפ' העישון. כאשר אני אופה משהו בתנור, אם אני יודע שהטמפ' הנדרשת היא מעל 190 מעלות, אז אני לא מוסיף שמן זית. פשוט.
הכנת שומן בקר לבד בבית
http://veredleb-nutrition.blogspot.co.il/2012/12/tallow.html
דעאל לא קראתי את כל התגובות אבל חשוב להוסיף שהבעיה בטיגון עמוק עם שומן צמחי בלתי רווי זה שהחימום מעל 180 מעלות הופך אותו לטרנס. מכיוון ששמן רותח בסביבות 220 מעלות התוצאה היא שכל טיגון עמוק בשמן רותח הופכת את השמן לטרנס וזו הבעיה.
לעומת זאת טיגון רדוד במחבת בזכות האידוי של המים במזון שומר את הטמפרטורה על מקסימום 100 מעלות ובטמפרטורה כזו שמן זית לא מתחמצן גם ב10 או 15 דקות.
בשמן צמחי אחר כמו סויה או תירס לא כדאי לבשל בגלל שהם עתירי אומגה 6, כמו שציינת
גיא
דעאל, איך אתה ממליץ לבשל עם שמן זית? הכל פה כל כך מבלבל (לפי התגובות). מה, אם אני מטגן בצל 10 דקות על אש יחסית גבוהה בשמן זית אז הוא הופך להיות טרנס?
חותכים גוש שומן לחתיכות של סנטימטר בערך (עדיף לחתוך כשהגוש עוד חצי קפוא, אחרת קשה לחתוך), ומתחילים לטגן בלי כלום על מחבת/סיר. החתיכות פולטות הרבה שומן נוזלי, כדאי להמשיך עד שהחתיכות יגיעו לגוון שחום אבל לא מדי, ברמה שהחתיכות שנשארות הכי טעימות לאכול אחרי. אחרי שמוציאים את החתיכות מסננים את השומן לתוך צנצנת. במקרר יכול להחזיק לזמן רב - חודשים. את החתיכות לאכול ישר או בימים שאחרי.
חותכים גוש שומן לחתיכות של סנטימטר בערך (עדיף לחתוך כשהגוש עוד חצי קפוא, אחרת קשה לחתוך), ומתחילים לטגן בלי כלום על מחבת/סיר. החתיכות פולטות הרבה שומן נוזלי, כדאי להמשיך עד שהחתיכות יגיעו לגוון שחום אבל לא מדי, ברמה שהחתיכות שנשארות הכי טעימות לאכול אחרי. אחרי שמוציאים את החתיכות מסננים את השומן לתוך צנצנת. במקרר יכול להחזיק לזמן רב - חודשים. את החתיכות לאכול ישר או בימים שאחרי.
לא שאני לא מסכים עם הסכנות של שמני הזרעים הללו, אבל רק לכתוב "אלדהידים מסוכנים" נשמע מפוצץ ללא צורך. אלדהידים יכולים להיות רעילים ויכולים שלא, למשל חומרי הטעם והריח בפירות.
שלום !
הנה סרטון מעניין שקשור:
https://www.youtube.com/watch?v=nOvxwj99nzU
וואו!! באמת סירטון מוצלח!!! מאיפה המוזיקה המקסימה הזאת?
כדאי לראות מהתחלה עד הסוף!!
הוסף רשומת תגובה