אנו כעת בלב המאפליה. במקום החשוך ביותר בו יכולה מדינה להיות. כולנו פצועים ושותתי דם, אישית ולאומית. אבל מהמקום הזה ולמרות האפלה אפשר כבר לראות או לנחש משהו ממה שיתגלה פה לאחר שנסיים לקבור את מתינו. לאחר שנשוב להזדקף.
1. המערכת הפוליטית תשתנה כולה (אני לא מדבר על החלפת הממשלה הנוכחית, זה כבר ברור מאליו לכל מי שנושם באופן עצמוני). אלא היא תשתנה באופן עמוק ויסודי. מנהיגים חדשים יצמחו מעם. מפלגות חדשות לגמרי ינהיגו. כניעה לקבוצות לחץ תהפך לבושה פוליטית. שינויים בקונצנזוס יהיו הנורמה. תתגבש חוקה.
2. הזכות והחובה לבטחון אישי יהפוך למשהו ברור מאליו. רישיון נשק. ביתי הוא מבצרי. אחריות אישית. כל אלו יהפכו לטבע שני. המשמעות היא חנויות נשק, משמר אזרחי, ויתר עצמאות של הפרט, כי אנו יודעים שאולי איש לא יבוא לעזרנו.
3. סולידריות, לא בכל מחיר. העם הראה שוב ערבות הדדית מהי אבל יקיא את מה ומי שלא כלול בכך. החרדים לכן יהיו חייבים לשנות מהותית את תפיסת ההפעלה שלהם, ולשרת, וכך גם אזרחי ישראל הערבים.
4. לא תהיה עוד קבלה וסובלנות ציבורית ליפי נפש, לתשלומים למחבלים, לאי הרס בתים, ליום זכרון אלטרנטיבי, לססמאות של שלום תמורת אמונה. על חרבנו אנו חיים, ובחרבנו נמשיך לאחוז.
וכך גם לא תהיה עוד קבלה או פתח למקריבי הכבשים בהר הבית, לפותחי הסוכות ולפורעי חווארה. על חרבנו אנו חיים ולא ניתן שמישהו ינסה לגעת לנו בחרב לשגיונותיו.
5. הצבא יתן את הדין.
6. המחלוקת וגם החלוקה בין ימין לשמאל תשתנה. הימין יאלץ להיות משיחי פחות וריאלי יותר וכתמונת ראי השמאל יאלץ להיות רומנטי פחות וריאלי הרבה יותר. המרכז השפוי יהיה ה 90% והשוליים יהיו השוליים המנודים. כך למשל אנשים שכותבים כעת שרק לביבי אכפת והמחאה גרמה לזה, צריכים להיות מוחרמים ומנודים. אנשים שכותבים כעת שלסמוטריץ לא אכפת כי המתים במסיבה לא היו דתיים הם מרעילי נפש הצריכים להיות מושתקים מכל במה.
7. בינ"ל, זהו קו ברור שיכול להיות שינוי. באופן בו ישראל פועלת ותפעל, במחירים אותם היא מוכנה לשלם, ובגיבוי הציבורי לכך. כבוד לאומי לא יהיה עוד ביטוי זר ומוזר שכמו לקוח מהעבר. נפשנו על הכף. הציבור לא ישכח.
8. אולי, רק אולי, הפצע הנורא הזה יחלים את הגוף. איבדנו איבר מאיברנו אבל יש לנו תקווה לחיים שלמים גם אם בעוורוננו, ביוהרתנו, בקטנוניותנו, במחנאות שבנינו, הצלחנו לאבד את התמונה הגדולה.
אולי לפחות תחזור לנו הראייה ונראה שוב איש את אחיו ונביט לאחור ולא נבין איך נפלנו לתהומות הללו.
2 הערות קוראים:
ונאמר אמן
דעאל היקר,
תודה על הפוסט בימים קשים אלה.
מספר מילים לגבי הפוסט.
יש הרבה תמימות בדברים שכתבת שמהווים לדעתי יותר משאלות נפש מאשר תחזית לעתיד.
יפי הנפש כבר חזרו, לפחות בחלקם, עם דבריהם חסרי השחר ואין הוקעה רבתי של דבריהם.
רוב רובו המוחלט של הימין לא משיחי אלא פרגמטי.
דבריך על מקריבי הכבשים בהר הבית מעידים כי גם אתה לא הפנמת כנראה את המצב. לא משנה מה תעשה תמיד ימצא התירוץ לרצוח יהודים ומלחמת ג'יהאד ביהודים.
גם אם הם סתם מבלים בפאב בתל אביב או חוגגים את חג הפסח במלון בנתניה.
חבל שזה עדיין לא ברור.
איבוד התמונה הגדולה קרה בגלל קו המחשבה שקיים במדינה וברוב רובה המוחלט של התקשורת מאז הסכמי אוסלו וההתנתקות וההסתכלות בעיניים ומחשבה מערבית על המצב.
לצערי אנחנו עדיין שם על אף ניצנים של תקומה ושינוי בהלך הרוח של המפקדים הבכירים וההנהגה.
במזרח התיכון צריך לדבר ערבית ולא מערבית.
נכון להיום אנחנו עדיין מדברים ופועלים בצורה מערבית.
תודה על הדברים שכתבת.
נצח ישראל לא ישקר!
הוסף רשומת תגובה