אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

‏הצגת רשומות עם תוויות פוליטיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פוליטיקה. הצג את כל הרשומות

על איוולת המחאה הנוכחית ומהי המחאה הראויה באמת


בימים האחרונים הפייסבוק, הטוויטר והווטסאפ שלי מתמלאים בזעקות שבר: הרכבת, החשמל, הנכים, המזון. אללי. דומה כי עוד מעט כל הארץ אפודים אפודים. זה קורא לי לצאת ולהפגין וזו אומרת כולם רשעים כולם. ואני מקשיב למוחים קשב רב ומוצא עצמי משתומם. איני מבין מה רוצים ממני. 
בסדר, נניח שאלבש אפוד זוהר. אבל למה שאעשה זאת? מה אתם מציעים לעשות בפועל כדי שישתנה המצב, כדי לתקן? 
לא, לא הבנת, אומרים לי. אנחנו נגד המצב הנוכחי. זו מחאה נגד המצב. נגד המחירים ויוקר המחיה. תראה איך הצרפתים שורפים את המדינה בגלל שעלה המחיר של הבאגט. כאן יקר יותר ואף אחד לא מצייץ. בושה. 
אה, אני אומר. נגד המחירים. סבבה. אף אחד לא אוהב לשלם. אני לדוגמה ממש מתעב תשלומים. אבל, אני עדיין תוהה, מה אנחנו מציעים שיקרה, בפועל, כדי להוריד את המחירים? 
הממ. זה די קל, עונים לי. נחליף את הממשלה.
אוהו, להחליף ממשלה נשמע טוב, במיוחד כשזו ממשלה שלא הצבעתי עבורה. אבל, מחשבה דוקרת אותי, כיצד החלפת הממשלה תוריד את המחירים? חשבתי שהעניין הוא סוג וטיב ההחלטות. אני רוצה להבין על מה המחאה: היכן הממשלה טעתה ומה יש לעשות אחרת, בלי קשר לזהות השר הממונה (וכך אולי אוכל לדעת במי לבחור בפעם הבאה).  
מה קורה לך בנאדם, עונים לי. הרי שודדים לנו את הגז. ממשלה חלופית תקנה קרונות לרכבת, תחסום את עליית המחיר של החשמל, תפקח על מחיר החלב, תעלה את שכר המינימום. נישאר במחירים טובים, ממש כמו פעם.
אבל אבל אבל אני מגמגם, זה הפוך לגמרי. המחיר של המזון עולה לא בגלל שלא היה פיקוח אלא בגלל שלא איפשרו תחרות. אסור לייבא מזון. יש מכסות ומכסים. אם רוצים להוריד את המחיר של המזון זה דווקא קל, צריך לבטל חסמים ובירוקרטיה. 
מה אתה דפוק, אומרים לי. אנחנו הרי מסבירים לך שהחשמל קופץ ב 8%! שודדים.
מעניין, אני אומר. אבל עליית מחיר החשמל נובעת ברובה מהחובה שהטילו על חברת החשמל לרכוש אנרגיה סולרית יקרה פי כמה, ומיסים שהטילו על הפחם, גם זה לטובת הסביבה, ומהתחזקות הדולר, שבכלל לא בשליטת איש. אתם מציעים לבטל את החוקים להגנת הסביבה כדי להוריד את התייקרות החשמל בחצי?
מה פתאום, עונים לי, זה מסביר רק את רוב מהעליה במחיר. יש איזה 40% בגלל הגז. הרי עולה 30 סנט לייצר ומוכרים לנו ב 6 דולר. יהודים! שודדים! (דמיינו את בגין מנופף בזרועות) 
נכון, 30 סנט ייצור. וכמה עולה למצוא את הנפט? ולבנות אסדות קידוח, ולהטמין צנרת הולכה? מליארדים. זה לא חלק מהעלות?
כן, אבל מה אתה מתקטנן עם מספרים. אז עזוב חשמל. רכבת, מה איתה? חסרים 150 קרונות והמדינה לא מוכנה לקנות אותם.
אוקיי, אז שהמדינה שמממנת רכבת במליארד שקלים לא מוכנה להוציא עוד מליארד? אני בעד תחב"צ, אבל מאיזה תקציב אתם מציעים שיממנו את זה? על חשבון מה? 
אוף איתך, אנחנו מוחים נגד יוקר המחיה, מה מסובך להבין, יא כבד. תראה את היצרנים החזירים, איך הם מעלים מחירים רק כי הם יכולים.
ודאי שהם יכולים. לשמחתנו זו מדינה חופשית. אבל איש לא מכריח אתכם לקנות מהם, תמיד אתם יכולים לקנות מהמתחרה (אבל רק למוצרים בהם המדינה מאפשרת בהם תחרות!). וחוץ מזה, באמת העלויות עלו. למשל הארנונה לעסקים עלתה, כי היא מוצמדת באופן מוזר ולא הגיוני לשכר במגזר הציבורי, שעלה בגלל הסכמי שכר האחרונים... כשמחלקים כסף, מישהו צריך לשלם על זה מהצד השני. 
אבל תראה את הצרפתים. אצלם שכר המינימום גבוה יותר!
אבל העלאת שכר המינימום דווקא פוגעת בשכבות בהן היא אמורה לתמוך, אני לוחש. מחר המעסיק הזעיר,  שיש לו שני עובדים בשכר מינימום ורווחיות גבולית, ייאלץ בחקיקה לשלם להם יותר. הוא יפסיק להרוויח, ולכן מיד יפסיק להעסיק אותם. הוא יצטמצם או יסגור. הראשונים שיפגעו ויפוטרו הם אותם עובדים שהמדינה "שמרה" עליהם. שכר מינימום גבוה הוא מתכון בטוח לאבטלה גבוהה יותר, בכל מקום שזה נוסה אי פעם. 
 לא ענית, מה עם הצרפתים, עובדה, הם מוחים!
הצרפתים שלנו? אלו שיש להם איגודי עובדים כה חזקים שמונעים התייעלות וכעת אין מי שישלם עבורם את הפנסיה? 

כאן בדרך כלל נגמר הדיון ואנשי המחאה המקצוענים מגלגלים עיניים ועוזבים אותי לנפשי. אני הרי לא מבין כלום במחאות.

לטעמי, יכול אדם למחות על התוצאה, ויכול אדם למחות על הסיבה. 
המחאה של התקופה האחרונה לא מציעה פתרונות אלא היא בעיקרה בכיינות המבקשת שעוד כסף ינחת מהשמיים. איכשהו. יקר פה אז שיורידו לנו את המחיר. "שהמדינה" תשלם (רק שאין דבר כזה מדינה. יש רק את מה שאנחנו, כל האזרחים, משלמים). המוחים מבקשים ששר הכלכלה ישלם למאפיות כדי שלא יעלו את מחיר הלחם (קרה במציאות). ששר האוצר ישנה את חישוב תעריף החשמל כדי שנשלם את העליה לאורך שנים ולא רק עכשיו (בקרוב במציאות), ששר התחבורה ישפוך עוד כמה מליארדים על חברת רכבות ממשלתית, לא תחרותית עם ועד עובדים אגרסיבי שמשבית אותה מדי יומיים (תבדקו), ששר החקלאות והאוצר יקבעו בחוק את המחיר המותר לעוד מוצרי מזון, ששר החקלאות יסבסד עוד חקלאים כדי שיוכלו כביכול לתת סחורה במחיר נמוך יותר, ובפועל יקר הרבה יותר.
שכחתי משהו?
כל ההצעות הללו הן הבל מוחלט. 
הן בדיוק ההחלטות האומללות שהביאו אותנו למקום הנוכחי, בו כוחות השוק אינם יכולים לפעול בחופשיות. בו המדינה מעורבת עד צוואר בכל פעילות כלכלית, ויוצרת משק מסורבל, עם מגזר ציבורי לא יצרני עצום וחסר פרופורציות, עם שר אוצר שידידו הטוב ביותר ותאומו הרעיוני הוא מזכ"ל ההסתדרות. דבר כזה עוד לא קרה בתולדות הכלכלות (הבריאות). בפועל, אף יזם אינו יכול לייבא עוד חמאה כדי להתחרות ולהוריד את המחיר, כי שר האוצר לא מרשה (הוא הציע פשרה לפיה במהלך עשר השנים הבאות המכסים על שוק החלב יופחתו בהדרגה. עשר שנים. בינתיים נשלם ביוקר). אי אפשר לייבא בשר. אי אפשר לייבא דגים ועגבניות. ודבש. וכל מזון שעולה על דעתכם כמעט.
בכל מקום בו יש מעורבות וניהול ממשלתי, אנו מקבלים חברות גרועות (רכבת), יקרות (פנסיה עודפת לעובדי חברת חשמל), בזבזניות בכוח אדם להחריד (רוב משרדי הממשלה) ושוק בלתי תחרותי בעליל, וכך אנו משלמים עבור הצריכה הרבה הרבה הרבה יותר. 

לכן מחאה חברתית היא ראויה ומצוינת, אבל היא צריכה להתמקד בדברים מועילים וממוקדי פתרון:
רכישת המוצר הזול ביותר היא תמיד אפשרות ראויה לצרכן. לא טוב לכם תנובה, קנו טרה. לא טוב לכם טרה, קנו גד. הכל בסדר, רק אל תבקשו מהמדינה לעשות זאת עבורכם, כי כשהיא מתערבת, זה יהיה רע מאוד לכולנו. 
  • פתיחת כל שוק המזון לתחרות וייבוא חופשי. תחרות חופשית לעולם מורידה מחירים. 
  • הורדת כל הרגולציה העודפת, המעלה את עלות הייצור של כל היצרנים, ואת המחיר עבורנו
  • ביטול "פירמידת המזון" שהיא שקר ואיוולת מעודדת תחלואה המפורסמת בכפיית המדינה ובמימון אזרחיה 
  • צמצום המגזר הציבורי, הצמדות השכר האוטומטיות, הצמדות הפנסיה התקציביות 
  • צמצום הבירוקרטיה לעשיית עסקים בישראל. מי שלא ניהל עסק בארץ לא מדמיין איזה סיוט זה. בלי זה לעולם לא ירדו כאן מחירים של כלום, פשוט לאף יזם לא יהיה כדאי להתאמץ. 
  • ביטול מעמדה של ההסתדרות כעמותה עות'מנית, שאינה מחוייבת לשקיפות, ושכולנו משלמים על הצללים שהיא מטילה.

כשאראה מחאה כזו, אהיה הראשון להפגין עם שלט.
אלא אם כן תרצו להצטרף אלי ולארגן יחד מחאה אמיתית שכזו. זה דווקא מדליק לגמרי. 

***
קרדיט תמונה: מוטי מילרוד, הארץ

By Dael with 4 comments

חוקים בפליאו? אז זהו, שלא!

בשנים האחרונות, לשמחתי הרבה, הפליאו קונה לו שביתה ואחיזה בציבוריות הישראלית. אולם אליה וקוץ בה. דומני שככל שיותר אנשים מרוצים ושמחים בחלקם, כך מתרבים גם האיסורים והחרמות והחוקים והכללים והדינים שיש למלא אותם באדיקות ובכפייה כדי להיחשב טהור ובריא ופליאוליתי למשעי.
למשל בקבוצות שונות ועל ידי מומחים שונים מטעם עצמם, נקבעים חדשים לבקרים עוד ועוד איסורים גורפים בענייני תזונה, וכללים נוקשים חדשים נכתבים על מהי הדרך הנכונה שיבור לו האדם. מה מותר ובעיקר מה אסור באיסור חמור לאכול. כך למשל:
טעמת חומוס? אללי, הרי אין לאכול קטניה גם בכלשהו.
כף דבש או סויה במתכון? הרי זו ערובה לפסילה ונידוי.
העלית לאינסטוש תמונה עם פירה בטטות? אבוי, סופך יורש גיהנום.
אכלת שני פירות? שני פרקי תהילים וסלח לי אבי כי חטאתי.
ירדת על ארוחת בוקר? צום מיד יממה.
התארחת אצל חמותך והיטבת את ליבך בעוף שספק בושל אצלה בשמן קנולה? אפס כי לא תבוא בקהלנו.
טעמת קוטג'? התאפס לך האתגר, שזה מסתבר כבר חוקים אחרים לגמרי, אדוני/גבירתי.

ותמהתי בליבי הכיצד זה קרה, ומדוע, ומי מפיק תועלת מכך, אם בכלל.

אנו חיים בעידן מודרני בו המידע זורם אלינו מכל עבר והטלפון שבידינו הוא הרחבה אמיתית של המוח ונרצה או לא נרצה הפכנו סייבורגים וזרם התודעה וזרם האינפורמציה כרוכים זה בזה והעולם כולו פרוש לרגלנו. והשפע העצום הזה מערער ומפחיד ומזעזע את תחושת העצמי. עד היום אמרו לנו מה לעשות. ידענו את מה שלימדה האחות בשיעורי התזונה בבית הספר, את מה שסיפר לנו משרד הבריאות בכרזות ובפרסומים (שלוש מנות פחמימה מלאה ביום), קלטנו את החשש של הורינו ושל הממסד משומן רווי, מכולסטרול ומהתקפי לב, ובכלל, השתדלנו להיות ילדים טובים.
פתאום שמענו מישהו צועק שהמלך עירום. שמחקרים מוצאים שדווקא הפחתה של הכולסטרול מעלה את הסיכוי להתקפי לב. שלחם מלא לא מועיל - לא לשובע ולא לבריאות. שסוכר הוא ממכר ומזיק. שיש שמנים טובים ויש שמנים רעים. שאוכל אמיתי הוא תפריט הגיוני, ומוכח וותיק ובריא בכל מקום. שספירת קלוריות היא מנהג נפסד ולא מועיל ותפריט דל שומן הרבה פחות יעיל באיבוד משקל ובהשגת בריאות. ואל תוך הפער הזה שבין הממסד הישן לבין הדעות החדשות, אנו מוטלים, תמהים ונבוכים, ומחפשים מענה ותשובות ועצות מעשיות.
והנה, במקום לשכב על הגב וליהנות מהנוף, מהדרך ומהחופש שהזדמן לנו, יש אנשים שמחליפים היסטריה אחת ("אכלתי יותר מדי קלוריות") בחרדה חלופית ("אולי יש שם טיפת שמן צמחי"), ואת הפחד הזו מתדלקים ומלבים אותם ידעונים שמבקשים להם קהילה ועוצמה ואולי גם שליטה בגורלם של אחרים.
כלל ידוע הוא במורשת ישראל סבא היא "ככל שיענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". ונראה שמזמן האבות ועד זמננו הכלל הזה נותר עומד בעינו. אולי בני ישראל אכן זקוקים לנוגש או לפרעה כדי לשגשג ולפרוח, ואם לא כן, הרי הם אבודים בחלל ובאין להם רועה ומנהיג, הם סבורים שתכלה אליהם הרעה.
האמת היא שהאדם, לחופש נולד.
חוקים וכללים הם המצאה מאוחרת, של העיר והמדינה והממשל, בדיוק כדי שהשליט יוכל לשלוט ולנהל ולקבוע. אדם חופשי היה הצייד לקט. נע בחבורות, ללא גבולות, ללא רכוש, ללא מיסים, ללא כללים. היו את נורמות הקהילה המיידית, לגבי עשה ולא תעשה שבין אדם לחברו, וכללים פרקטיים שנלמדו מהניסיון לגבי מה בטוח ומה מסוכן (לא לעצבן אריה רעב, לא לאכול שורשי אלון, בסדר לאכול את הצמח הזה, ואפשר, אם מאוד צמאים, לשתות גם מהנחל העכור ההוא). והנה התרחקנו משם מאוד וכל חיינו מוקפים חוקים וכללים. כמה כסף אפשר להוציא לפני שהבנק מתקשר. באיזה נתיב יש לרכב. היכן יש ללכת (רק על הסימון שבילים). מתי צריך לקבל תרופות. מי מוסמך לרשום אותם, ועוד ועוד, עד אין סוף. האמת היא שאלו חוקים שיצרה המציאות של צבר אנושי גדול וצפוף ובלעדיהם "איש את רעהו חיים בלעו". אבל אופנת החקיקה וההגבלה הולכת ומתפשטת, ואנו רואים את זה מול עיננו בבית המחוקקים שלנו, שנבחרי הציבור מתחרים לא רק בגבהות ליבם אלא גם בכמות החוקים שהם מתיימרים לחוקק כדי להגן עלינו, כביכול. וכך בכל מושב כנסת מאות (!) חוקים עולים להצבעה ולוועדות והצעות חוק כמו "חובה להתקין רשת אלחוטית בכל בית מלון" מנסים להסתנן אל ספר החוקים ולהציל אותנו מעצמנו.
אבל האדם, כאמור, לחופש נולד.
תפקיד המדינה הוא לאפשר את החופש הזה, ולא להגביל אותו. תפקידה לאפשר את חיינו כאן יחד ולא למשטר, לחנך, לעצב ולמסגר את נפשנו אל תוך תבניות שנדמות לרגע כנכונות בעיני איש כזה או אחר. אבל אללי, המדינה מנסה לעשות זאת כבר שנים בכל תחומי החיים ואולי במיוחד בתחום התזונה והבריאות. סובסידיות. כרזות. מענקים. פרסום. פירמידות. הכל הבל ודוקטרינות שהורתן בחטא וטיפוחן באסון. ועכשיו, שיותר ויותר אנשים מתנערים מההנחיות, שעוד ועוד בני אדם קוראים בכוחות עצמם ספרים ואתרים ומחקרים שמדגימים את ההיפך הגמור מהמלצת הממסד, ישנה תנועת מטוטלת ענקית אל צד החשיבה העצמאית והבחינה העצמית והניסוי האישי. תנועה מבורכת ונפלאה של לקיחת אחריות והחלטה עצמית.
אבל בד בבד עם הרצון להבנה ולתובנה עצמית, הרי זה גם איזור חדש ולא מוכר לנו. מעולם לא צעדנו שם. והאדם נמלא חשש. אולי, בהעדר ממסד שידריך את צעדי, אולי בהעדר תזונאית מצקצקת, אולי בהעדר כדור ירוק קטן, אולי בהעדר כל אלה אפול חלילה לבור ענקי. ומי ישמור את צעדי?
החשש הזה מושך אליו כמגנט ענק את אותם יודעי כל, שדנים דין חרוץ, שפוסקים כללים ומחדשים הלכות, שידיעותיהם מגיעות השמיימה ויונקות ממקור עליון, והנה הם נותנים תשובה לכל, ופוסלים את כל מי שחושב אחרת מהם, ומנדים את כל מי שמציע חלופה או התבוננות שונה.
וזה עצוב לי.

אם יש מילה אחת שמעבירה בי צמרמורת, היא המילה "אסור".
כבר כילד, בכל פעם שאמרו לי אסור, מיד מצאתי את עצמי חושב כיצד אעשה זאת בכל זאת. כשלא יראו, כשלא ישימו לב, מאוחר בלילה, אחרת. ולכן לפחות לעצמי, אני משתדל שלא לומר לעולם אסור. במקום זה, אני משתדל לומר מה כן ומה טוב, ומאידך, מה פחות מוצלח ומה עלול להזיק. וכל הטווח הופך פתאום במקום שחור או לבן לחמישים גוונים של אפור. כך בכלל וכך בפרט לגבי האוכל שלי. אני איתן בדעתי שהכללים לתזונה בריאה, אם בכלל ישנם כאלה, הם פשוטים, פשוטים מאוד ומעטים מאוד (וכמו שאמר לי פעם מורה לצרפתית: "לכל כלל יש יוצאים מהכלל, גם לכלל הזה"). ולכן:
איכלו אוכל אמיתי ואל תאכלו רעלים. סה טו.
למתקדמים אני ממליץ על שלושה כללי "לא תעשה":אל תאכלו דגנים, אל תאכלו סוכרים ואל תצרכו שמנים צמחיים. זהו.
לא אסור, אלא כדאי. לא חוק אלא המלצה. לא הבטחה אלא דעה. לא מחקר אלא מסורת. לא רשימת מכולת אינסופית של חוקים, אלא מעט וממוקד ויעיל ומוכח. וזה גם נותן 90% מהתועלת ודורש 10% מהאנרגיה והמחשבה ומהחרדה.
וזו גם הפרקטיקה של החיים, אכילה היא מסורת שעברה אצלנו מאב לבן ומאם לביתה כבר מאות ואלפי שנים. ובכל מקום ובכל זמן הכללים הללו התרחבו או הצטמצמו, לפי הצורך ולפי הזמינות ולפי העניין ולפי הניסיון האישי וההצלחה של מי שניסה אותם.

אז אני ממליץ לכם פחות להאמין ולהיות ספקנים יותר.
פחות לעקוב אחר הוראות ויותר לעקוב אחר התחושות שלכם.
פחות חרדות ויותר שמחה.
פחות כללים ויותר חופש.
פחות כעס ויותר אהבה.
פחות אחרים ויותר עצמכם.

שבת שלום.
דעאל

טראפלס פליאו, שזעזעו כמה טהרנים
טעים.

By Dael with 32 comments

לא תאמינו מה יש בסרטי משרד הבריאות משנות החמישים

רצה הגורל ונתקלתי במזוודת פח הכסופה הזו באחד משיטוטי בשווקי הפשפשים של ארצנו. פתחתי ומיד הבנתי שני דברים (1) אין לי ולעולם לא יהיה לי מה לעשות עם הקופסה הזו (2) אני חייב להקדיש לה זמן ולפצח את סודותיה.
קופסת הסודות - מבט מבפנים

מדובר בערכת סרטי הדרכה לבריאות לבתי ספר יסודיים שהופקה ונארזה בניו יורק של אמצע שנות החמישים של המאה שעברה.

 32 קופסאות פח צבעוניות ויפהפיות, ארוזות היטב, המחזיקות כל אחת סרט הדרכה (פילם) בנושא אחר, בשחור לבן כמובן. כולם מיועדים להרביץ בילדים דעת וללמדם בינה וחינוך לחיים בריאים וטובים יותר. כולם ילדים בלונדינים אמריקאיים עם לחיים תפוחות. מהי בריאות שאלתם? הרבה מאוד נושאים (32 כאמור). יש לנו כאן למשל את "בריאות כף הרגל" ו"ארוחות הבוקר וחשיבותם" , "שמירה על הגיינה", "הסוכר בראי ההיסטוריה", "מערכת העיכול" ועוד ועוד.

אני מניח שהמערכת לוותה גם בפסקול או בערכה למורה אבל יש בידי רק את הפילם, וגם הוא נותן לא מעט מידע על מטרות הערכה המוצהרות וגם על האג'נדה הסודית מאחוריה ומאחורי יוצריה.

הערה: אמנם אין זו ערכה ישראלית, אבל יש משמעות רבה להבנה של התהליכים שהתרחשו מעבר לים, כי תהודתם ותוכנם התגלגל עד אלינו ואל העולם כולו. אחרי הכל, גם כיום משרד החינוך מחייב את ילדי ישראל ללמוד את פירמידת התזונה בגן, ביסודי ובתיכון. היכן נעוצות הרגליים של איוולת זו? יפה ששאלתם.
ישבתי ופתחתי קופסה קופסה וכנגד האור גלגלתי את הפילם, וקראתי ולמדתי את הכתוב בהן. הרגשתי כמו הבלש המוצא סליל מיקרופיש ישן והוא מפענח עמו חידות סתומות בלילות ארוכים. לצערי, רוב סלילי הצלוליד במצב קשה, והם מתפוררים ונשברים מכל מגע, אבל אפשר לקרוא ואפשר להבין כל מילה בתוכן, את המהלך הלוגי ואת ההקשר של ההדרכות.  
הנה כמה מהמסקנות שלי, על הערכה, ועל השפעתה הקוסמית כיום, עלינו.

1. מעורבות גופים מסחריים בהפקת התוכן: הייתם מדמיינים או משערים שמי שהפיק את הסרטונים הללו הוא משרד הבריאות האמריקאי, או משרד החינוך. אבל לא, את הסרטונים הפיקו חברות שונות, בהתאם לתוכן. איגוד מגדלי הבקר הפיק את הסרטון על "בישול וייבוש בשר". איגוד הרפתנים את "תועלת החלב". חברת הסוכר הפיקה את "אוכל מן השמש!" ואת "הסוכר בראי ההיסטוריה". חברות נעליים הפיקו את "בריאות כף הרגל". העיוות זועק לשמים, ובעיקר כשקוראים את הטקסטים המלוויים את ההסברים.
האם תוכלו לזהות, ילדים, מי עומד מאחורי כל סרט?
2. אין שום חשש משומן. אין דיבור לזה בכלל בשום הקשר. זה די הדהים אותי. כמו בספרים של שרלוק הולמס, הרמז האמיתי אינו נוכח כלל. כלבם של בני בסקרוויל לא נבח. באותו האופן, החדשות התזונתיות לא נמצאות כלל בערכה. ב32 סרטונים אין אף מילה אחת רעה על השומן. אין דבר כזה שומן מסוכן או שומן בעייתי ללב או שומן משמין. זה non-issue. היום אי אפשר לדמיין איזשהי ערכת הדרכה העוסקת בבריאות ולא מתייחסת איכשהו (ובדר"כ בשלילה) לשומן כמחולל בעיות. יש הרבה התייחסות להגיינה ולפעילות גופנית אבל אפס התייחסות להשמנה ולשומן כבעייה. פשוט, אף אחד לא ראה זאת כבעיה. כי זו לא בעיה כמובן. תוך כמה שנים העולם התהפך על הראש וכל בעיות העולם התחילו להיות מיוחסות לשומן. ובעיקר לרווי. די לראו ת את הצילומים על הבשר בערכת ההדרכה "להכנת בשר" כדי להבין שכל המרבה בשומן, הרי זה משובח. פליאו ממש.

3. יש קידום מגמתי ומתאמץ לסוכר בצורותיו השונות. אתה מתחיל לראות את הסרטון "אוכל מן השמש" ואתה מבסוט. איזה יופי השמש נותנת לנו אור והצמחים צומחים ובעלי החיים לוחכים את העשב והעולם קדמוני ויפה ורחוץ. אבל אז אתה מבין שזו ערכה בחסות "חברת הסוכר" שמספרת איזה יופי זה תירס. ואיזה יופי שהסוכר "מוסיף טעם מעולה לכל מזון"! (כך במקור). ושהאוכל מן הטבע הוא בעצם אוכל עם סוכר, ושזה מה שמלמדים את הילדים בבית הספר. אחר כך אתה מהרהר בפירמידת הבריאות שעדיין מפילה חללים ואומליים בקרב ילדים ומבוגרים ומבין שמאומה לא השתנה. כן, ספרו לנו עוד על למה צריך לאכול לפחות 65% מהקלוריות שלנו מדגנים. מלאים.
"המדע ממציא דרכים חדשות לשימוש בסוכר"!
"סוכר מוסיף טעם למזונות חיוניים"

4. יש היכרות עם העבר  (סנדלי אינדיאנים, הסוכר בהיסטוריה ועוד) אבל מאידך, ניתוק מההווה. האמת נדהמתי לראות צילום מעולה של סנדלי אינדיאנים שהפכו טרנדיים בשנים האחרונות בערכה משנות החמישים. ידע שכביכול "גילינו" אותו רק לאחרונה היה ידוע ומקובל וראוי, אבל התעשייה, הו התעשייה, הכחידה אותו. למה למכור סנדל שהוא רק גומי עם חתיכת שרוך כשאפשר לשווק נעליים "אורתופדיות"? למה לעודד כף רגל בריאה עם אצבעות פרושות, כאשר האופנה היא נעל צרה וגבוה "אלגנטית".
אותו הדבר הדרכה על ראשית החקלאות, על הרגלי האנשים בעבר ועוד, כולם ידע טוב אבל המסקנות הנובעות ועולות ממנו הפוכות להגיון הפשוט ומונעות אך ורק מאינטרסים מסחריים וצרים. רוצה לומר, מוכרים לנו ולא מלמדים אותנו.

כן, אלו סנדלי הוראצ'ס אורגינל!!!
והשקופית הבאה אומרת את ההיפך כמובן

5. גלוריפיקציה של הרפואה והמדע. אך, למה לא הייתי רופא באמריקה של שנות החמישים. הייתי יותר יפה וחתיך והיה לי חלוק ארוך ומשקפי קרן ואחות בלונדינית חטובה שנשענת על זרועי. איזה כבוד עשו פעם לרופאים. הנה הרופא אומר שצריך לרחוץ ידיים. הרופא אומר שחשוב לנעול נעליים. הרופא אומר שחשוב לאכול ארוחת בוקר. וסוכר. יש רופאים שנשארו בקטע עד היום...

כפעם כך היום, הממסד מנסה לחנך אותנו ולומר לנו מה שטוב לנו. כי לבד אנחנו לא יודעים.
אז אומרים לנו לאכול המון פחמימות
ואומרים לנו לפחד משומן
אז אומרים לנו לנעול נעליים אורתופדיות
ושלצום זה מסוכן
ושחייבים לאכול ארוחת בוקר
ושסוכר נותן טעם מעולה להרבה מזונות

וכל זה קשקוש מוחלט ונכון בעיקר (ורק) למי שמסבסד את ההבלים הללו. כמו קוקה קולה שתומכת במיליונים רבים במחקרים ש"סוכר אינו מסוכן", כמו חברות התרופות שמנסות בכל מאודן לשמר את התרופה הנמכרת ביותר בהיסטוריה וש 97% מהאנשים שנוטלים אותה הם אנשים בריאים לחלוטין – הסטטינים להורדת הכולסטרול, כמו משרדי החקלאות והממשלה שדואגים לסובסידיות למגדלי החיטה והתירס (והבשר והחלב).
כי זהו עולם של אינטרסים. עולם בו המפיקים של החומר החינוכי הם יצרנים בעלי אינטרסים זרים. כמו הפרסומת בטלויזיה לא מזמן, המיועדת לאמהות: אתן יכולות לקבל חינם ייעוץ בהנקה. בחסות מטרנה.

אז זהו, שלא. שנמאס.
אני לא אסכים עוד שהבן שלי ילמד את פירמידת התזונה ו"הבריאות" בבית הספר שלו. אתן לו פתק שחרור. אכתוב מכתב תלונה למנהל (כי המכתב שלי בנושא לשר הבריאות כבר שבע שנים ברשת ולא עזר. הוא היה במקור מיועד לליצמן. ואחר כך עדכנתי לאותו ליעל גרמן. ואז שוב ליצמן נעשה שר וכבר נמאס לי לעדכן אותו, אז סורי ליצמן).

מה אני רוצה?
אני רוצה שבעוד חמישים שנה מישהו יקנה כרזה של פירמידת הבריאות בשוק הפשפשים ויגיד לעצמו "אני לא מאמין שפעם מכרו לתלמידים את השיט הזה".
לעומת זאת אני חרד שבעוד חמישים שנה זו עדיין תהיה המדיניות הממשלתית. יש מצב שליצמן עוד יהיה שר הבריאות.

ומה אתם חושבים?

By Dael with 5 comments

לאיזו מפלגה היה מצביע האדם הקדמון? ולאיזו אתם...

(אני טקסט פוליטי)
עוד שישה שבועות, כך אומרים, תהיינה שוב בחירות. איני יודע איך אתם מרגישים מול העניין, אבל אני חש מחנק קל בגרון, אני מריח משבי אוויר עם ריח מעופש ובעיקר סובל מבחילה קלה ופעילות מעיים נמרצת. אני חושש שאני לא היחיד כאן שמרגיש ככה.
אז חשבתי לעצמי, לו הייתי חוזר אחורה במנהרת הזמן, או מפליג לקצה העולם אל אותם שבטים נדחים, ומראיין את תושבי המערות והיערות, הקרחונים והסוואנות - לאיזה מפלגה היו מצביעים? אילו תשובות הייתי מקבל?
כדי לקצר לכם את התהליכים, ולחסוך לכם את מחיר הכרטיס, את ההרפתקאה ואת עלות המתורגמן, החלטתי לבצע ראיון פוליטי עם איש העבר. אולם, לא שאלתי על המפלגות הספציפיות שמתחרות כאן אצלנו. ראשית, כי רובנו לא מצביעים למפלגות (כך אומרים הסקרים) אלא מצביעים לאנשים, והאנשים, אעפס, זה כבר סיפור יותר קשה כאן. אני חושש שאף אחד או אחת מראשי המפלגות הנוכחיים שלנו לא היה צולח את ועדת הקבלה של שום צ'יף מקומי, בשום מקום: זה נכלולי וזה למלמ (לא מזיק, לא מועיל), זו הפכפכה וזו קולנית, זה מתייפייף וזה מתחסד, זה מחזיק קופת שרצים וזה אוכל קופת שרצים, זה שומע קולות וזה משמיע נהמות. בקיצור, טוב לנו גם בלי הפנים והשמות. מעבר לכך, אמנם אנו מאמינים ששמות מנהיגינו נישאים ומוכרים בכל מקום, בכל פה ובכל עם, אבל בכל זאת - אולי עדיין לא שמעו בערבות סיביר עדיין על מועמד זה או אחר שלנו? לכן נשתדל להתייחס לעניין הרעיוני בלבד. בואו נדון לרגע בשוק הרעיונות.
גילוי נאות לפני שמתחילים: אני לא באמת ראיינתי אף בן שבט זולו וגם לא שום אינואיט או נווד מונגולי. המקסימום שהגעתי אליו היה תימנייה זקנה, וגם היא לא שמעה כל כך טוב. הדברים להלן הם הפרשנות האישית שלי, וגם אותי היא לא לגמרי מחייבת.

הולכים להצביע  (קרדיט)

חירות - הערך המרכזי, החשוב ביותר והבסיסי ביותר אצל כל תרבות קדמונית הוא החירות, החופש. אנחנו, המערביים, רגילים לחיות במסגרות. כך מאורגנים חיינו. יש לנו משכנתא. יש לנו התחייבויות בעבודה. צריך להביא את הילדים ל"מסגרת" עד שעה מסויימת בכל בוקר. צריך לשרת במילואים. צריך לשלם מיסים. יש לנו ועד בעבודה ויש לנו ועד בית ויש לנו ועדת הורים ואפילו ועדת קישוט. אנו כה שקועים בתוך תרבות החובות וההתחייבויות הללו עד שקשה לנו לראות שישנה אפשרות אחרת. שישנן תרבויות המקדשות את חירות הפרט. בה "המערכת", הסביבה, המדינה, הממשל, השלטון, אינו מעורב כמעט כלל בחיי היחיד. קח שבט קדמוני שכזה, הוא הרי לא ראה מעולם את מוסדות השלטון. הוא לא יודע שיש מפלגות בכלל. ובטח ובטח שהוא לא חש "חובה" להצביע. כי הוא אינו מכיר חובות או התחייבויות. הוא לא מצפה שיתנו לו קצבה אבל גם לא מוכן לשלם מיסים. הוא חופשי, ובעיקר, נפשו חופשייה. הוא ירצה להצביע (רק אם ממש יתחשק לו), למפלגה שתשמר את המהות הזו ולא לזו שתצמצם את חופש הפרט למען מטרות אחרות, ולא משנה מה אלו תהינה.

עצמאות - הצייד לקט חי את חייו סביב הצורך לשרוד. לא משנה מה קורה סביב - עונות שחונות או עונות ברוכות - האדם צריך להמשיך ולאכול, להמשיך ולהתקיים, להביא מזון ובטחון לעצמו, לילדיו, למשפחתו ולשבטו. הצייד והמלקטת הם עצמאיים מלידה. איש לא ישלם להם את משכורתם אם יתבטלו. איש לא ידאג להם. לבדם הם בעולם. חירותם, וקיומם כולו, מונחים על כתפיהם בלבד. כן, ישנה ערבות הדדית, וישנה אחריות של כל אחד מחברי השבט אל השבט כולו (כולם משתתפים במאמץ. זה בצייד וזו בליקוט, זה בהכנת חיצים וזו בשמירה על הילדים שאימותיהם מלקטות ועוד). אבל כולם עצמאיים. הילדים גדלים לעצמאות מרגע בו הם מסוגלים ללכת בעצמם. הם מצפים מהמסגרת שתאפשר להם את העצמאות הזו ולא תחנוק אותם בחוקים ובתקנות, בסובסידיות ובהוראות שעה. מקום בו האדם הבודד יכול ליזום ולהצליח, הוא מקום בו יכול ידידינו הקדמוני לשגשג ולהתרבות. מפלגות שמסרסות את העצמאות, את תחושת המסוגלות ואת היוזמה הן מפלגות המתנערות מטבענו ומכפיפות את עצמן לסדר מדומה שסופו להתפרק.

גמישות - אנו חיים בעולם תחת אשליה של יציבות. אנחנו רוצים ומצפים שהמחר יתנהג כמו האתמול. שתהיה יציבות בכל מקום: יציבות מחירים, יציבות פוליטית, יציבות עסקית, יציבות בריאותית. אבל המציאות טופחת על פנינו השכם והערב ומגלה לנו שאנו שבירים ואין מאומה יציב יותר מאשר השינוי עצמו. בעולם הקדום או הפראי המצב היה כאוטי עשרות מונים: רגע אחד אתה טורף, במשנהו אתה נטרף. רגע אחד יש שפע ומזון ורגע אחר, רק בצורת ומחסור. בעולם שכזה גדל המין האנושי ואליו הוא השכיל להתאים את עצמו. לכן יש לנו יכולת נדירה של גמישות: מחשבתית, תנועתית, תזונתית. אבל ככל שהעולם המודרני כבש את השממה, אנו אנשי המערב השבע, התרגלנו להיות פחות גמישים ויותר תלויים. יותר מקובעים. באופן דומה יש מפלגות המבטיחות יציבות (כי זה מה שכולם רוצים), אבל היציבות הזו לעולם באה על חשבון יוזמה, עצמאות וחירות. האדם הקדמוני ירצה יציבות, אבל יודע בו בזמן כי הוא מסוגל להתמודד עם שינוי כי יש בו את הגמישות, את יכולת ההתאמה. ידידי הצייד לקט יבקש לעצמו מפלגות המתאימות את עצמן למציאות (ולא מכפיפות את המציאות לרעיונות, אמונות ויישויות), ומאפשרות לאזרחים להיות גמישים בהתאמה.

פשטות - לכאורה, מאוד נחמד שיש לי מחשב נייד, טלפון נייד, טבלט, לטלפון קווי, מדפסת, פקס, טלווזיה, ועוד מיליון חפצים, ספרים, רהיטים, בגדים, כלי מטבח ומה לא. אבל באמת באמת באמת, רובם מיותרים ואינם מביאים לי אושר, וודאי לא עושר. אני גדלתי על תרבות הצריכה המערבית, והיא לשה ועצבה אותי, ובדרך גם שדדה אותי, בעל כורחי. אותי ואת כל אשר סביבי. לעומתי הצייד לקט הוא עני בחפצים אך עשיר בליבו. אין לו אלא את חניתו בידו, את אזורו למתניו ואת לבבו בחזהו. יש לו מעט מאוד, באופן אובייקטיבי, אך הרבה מאוד באופן אמיתי, כי הוא אינו חסר דבר. את זה לא אני אמרתי אלא עשרות מחקרים על תרבויות של ציידים לקטים. נזכרתי בזה שוב בשבת האחרונה כשקראתי (שוב) בספרו האלמותי של עזריאל קרליבך "הודו". שם מספר ההודי כי שמע שבאמריקה כולם רעבים: רעבים לעוד משכורת, רעבים לקניית עוד רכב, לעוד חדרים בבית ולעוד ועוד חפצים. האמנם יכול להיות שבאמריקה האנשים אומללים כל כך, תוהה ההודי היחפן... אל הרעב האינסופי והמכלה הזה מציעות לנו המפלגות את מרכולתן, ובה נוכל לקנות יותר, נוכל לרכוש עוד ועוד וייבנו לנו עוד ועוד קניונים כדי שנוכל לכלות את כספנו במקום לצבור אותו, כי מי שצובר הון הוא רשע. הצייד לקט יבחר במפלגה שאינה מעודדת לצרוך אלא לחסוך. שמעודדת פשטות ולא רהב. שמסתפקת במועט. אבל אני לא בטוח שיש כאלו מחוץ לעולם הדימיון.

טבע - אחרי שישים שנה כבר כמעט וסיימנו להלביש את כל ארצנו שלמת בטון ומלט, כך שורר אלתרמן. כבר כמה זמן שאין כאן שבטי ציידים לקטים, לא במדרונות הכרמל ולא בואדיות נחל עמוד. גם חיות הבר נעלמו ונכחדו (ורק שפני הסלע עושים כאן קמבאק מטורף כי אין להם טורף ואף פקח לא די אמיץ כדי לדללם). הטבע הולך ונעלם, ומה שנותר בשמורות הטבע, גם הוא הולך ומתחסל, אם על ידי קו צינור אילת אשקלון שהטביע את השמורה באילת במיליוני ליטרים של נפט, ואם על ידי בנייה וסיפוח וכיבוש ההר. הטבע לא גר כאן יותר. אנחנו כבר יצאנו מהטבע ורק בסופי שבוע או באירועים מיוחדים אנו חוזרים אליו לגיחה קצרה, אבל את האדם הקדמוני הטבע הקיף כל ימיו ולילותיו, ואם הוא היה בוחר מפלגה, היה הוא מבקש מי שישמור על סביבתו, על זהותו, על הדבר האמיתי שבו הוא חי ושלא יסולק מגן העדן. כמו ששרה ג'וני מיטצ'ל: הם סללו את גן העדן רק כדי להקים עליו מגרש חניה.

גבולות הארץ - הרי הטרשים, מישורי העד, ערבות העמקים - כולם היו ביתו של הצייד לקט. הוא נע בהם ובתוכם ללא גבולות, ללא גדרות, ללא מעצורים, אבל גם עם חיכוך מתמיד מול שבטים אחרים. לא במקרה הם מכונים ציידים-לוחמים בפי רבות מהתרבויות העתיקות. מאוחר יותר הגיעו המדינות, והחברות, והסכסוכים, והמלחמות, וההסכמים, והצבאות המקצועיים. ואז הגיעה שנת 48, ואז הגיעה שנת 67, ואז 73, ואז ואז ואז. ובעולם הצר והמצומצם שלנו הכל קם ונופל על גבולות הארץ ועל מי רוצה יותר ומי רוצה פחות ומי בעד לסלק ערבים ומי בעד לסלק יהודים. וכולם כמובן בעד שלום עולמי, אבל לכל אחד יש דרך אחרת להגיע אליו. יושב על הגבעה ממול ומתבונן צייד לקט והוא לא יודע את נפשו מרוב תמיהה. מי האנשים המשונים האלה שחושבים שהמציאות מתחילה ונגמרת בגיאוגרפיה או גדר. הצייד לקט מבין היטב שהעולם הנאיבי שלו כבר לא קיים, ושאת מלחמות השבטים החליפו מלחמות דת ומלחמות בין חברות ומדינות. הוא היה שמח שיהיה שלום אבל יודע שמעולם לא היה עבורו מצב כזה. הוא לוחם שיודע שאין לו את הלוקסוס להתעייף ולהרים ידיים. במובן זה דיוני גבולות הארץ שלנו, שנראים לחלק מאיתנו הדבר הכי חשוב בפוליטיקה, הם דבר משעמם למדי לדידו של הצייד לקט. יהיה מרחב, יופי. לא יהיה מרחב, נסתדר. יהיה שלום, יופי. תהיה מלחמה, נסתדר. אבל אני לא מכיר אף מפלגה שאומרת לו את זה.

הכאן והעכשיו - אנחנו עם עתיק, יחסית, והמורשת וההיסטוריה והעבר משחקים אצלנו תפקיד עצום. ועוד יותר מתפיסת העבר, מהלך עלינו קסם העתיד. יש ההולכים שבי אחר חזון הנביאים, ויש הרואים חזיונות משיחיים, יש רבים בעלי תחזיות אפוקלופטיות ויש החוזים בכוכבים. כולם עסוקים ומספרים לנו על המחר, על העתיד, על הזוהר הצפוני. אבל מעטים מדברים על העכשיו, על הכאן, על ההווה. חייו של הצייד לקט הם בהווה. כי מי שאין לו נכסים, ואין לו התחייבויות, ושליטתו במציאות נמוכה מאוד עד לא קיימת, אין לו סיבה להיות מוטרד מהמחר ולא ללכת שבי בחלומות אחר העתיד. המפלגה אשר מדברת על ההווה, על המציאות, על העכשיו ולא על האוטופיה ועל המרחקים שאחרי ההרים שאחרי החושך, היא מפלגה המדברת בשפתו של הקדמון. נכון, לפעמים צריך חזון כדי לראות ולעצב את העתיד, אבל הרבה פעמים אנחנו נוטים להקריב את ההווה עבור חזיונות העתיד. אני סבור שזוהי פרקטיקה שמעט ציידים לקטים יסכימו לה.

אלוהים - הצייד-לקט חי את הטבע ובתוכו היו אתגריו וקשייו, אלוהיו ותקוותיו. הוא עבד את העצים או את האבנים או את החיות או את הרוחות הגדולות של הצפון והדרום. אמונתו של אב לא חייבה את הבן, ואתרי הקדושה של השבט האחד לא עניינו את השבט האחר. הוא נע ונד במרחבים הפיסיים של רוחות השמים, אך גם במרחבים הפנימיים של רוחות הנפש. איש לא חייב אותו לומר מילים. איש לא כפה עליו טקסים. אבל הוא עשה במלוא ההתלהבות גם את ריקוד הגשם, גם את צביעת הפנים, וגם את טקסי החניכה. כי כך למד אותם מסבו וסבתו וכי כך חש חלק ממורשתו, משבטו, מזהותו. הוא לא עשה זאת כי הוא חייב, כי כבר אמרנו שאין לו חובות ומחוייבויות. הוא עשה זאת כי כך רצה לפניו. לאלוהים שלו לא היה שם, ואולי היה לו שם, אבל הוא לא היה אלוהים של מפלגה, ולא היתה מפלגה שהיא מייצגת את אלוהים.

אז מה נותר לנו מכל זה?
האם יש מפלגה כלשהי שידידינו הצייד-לקט היה מצביע עבורה או שהוא פשוט יצא ביום הבחירות לטיול, יהנה מהשמש (כי חורף אין כאן), ויתן למשוגעים לריב ביניהם?
 לא יודע.
מה שבטוח זה שאני לא מתלהב מהאפשרויות שלי. 

ומה אתכם? רוצים לדבר על זה?

By מר קדמוני with 6 comments