אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

ירקות החורף חוזרים: פשטידת ברוקולי ואסאדו בכרוב


סוף סף הגיע החורף, או לפחות מה שנדמה היה לרגע כחורף כלשהו. כך או אחרת, חורף היא עונת הירוקים והעלים. הברוקולי והכרובית, הכרוב והתרד, הפזיל ועשבי התבלין: כולם בשיא תפארתם בחורף. וזו הזדמנות מצוינת לעשות מהם שלל מאכלים פשוטים, מהירים, דלי פחמימות, טעימים ובריאים.

פשטידת ברוקולי
כך נעשה:
ארבע ביצים
שני ראשי ברוקולי בינוניים,
שני עלי פזיל (לא חובה),
שמנת מתוקה,
קצת גבינת רוקפור (אפשר לשלב עם גבינות אחרות)
שתיים שלוש כפות פרמזן מגורד
אגוז מוסקט, מלח ופלפל.

מערבבים את כל המצרכים בקערה, ומשטחים בתבנית.
מניחים מעל כמה פרוסות גבינת טל העמק או אחרת, ומכניסים לתנור חם ב 190 מעלות לחצי שעה ארבעים דקות.
כולם אוהבים את זה, באחריות.



אסאדו בכרוב ובצל
אסאדו הוא ידידנו הטוב. עשיר בשומן נהדר, טעים, טוב בבישול ארוך, לא יקר ובכלל, חובה בכל סוף שבוע.
השבוע ניסיתי ואלתרתי מתכון הכי פשוט ובסיסי, וגם זול. זה התגלה כהצלחה מסחררת.
נתח שלם של שני קילו אסאדו (עם או בלי עצם)
חצי כרוב מופרד לעלים (או כרוב קטן)
שלושה בצלים חתוכים לפרוסות
חמש שיני שום קלופות.

מניחים הכל בתבנית גדולה מזליפים שמן זית. מערבבים היטב. מפזרים תבלינים (אפשר מה שאוהבים. אני ממליץ על תערובת פילדלפיה, מלח ופלפל).
מכניסים לתנור חם של 220 מעלות למשך 15 דקות, מנמיכים את החום ל 120 מעלות ומשאירים כארבע שעות, לא מכוסה.

זהו.
תנסו היום וספרו איך יצא!
בתיאבון


By מר קדמוני with 2 comments

איחולים לשנה החדשה

שנה חדשה היא הזדמנות לסכם, והזדמנות לתכנן. זו נקודה מקרית בזמן הקוראת לנו להריץ מחדש את שהיה, ולדמיין את שיהיה. 
על פי רוב, את שני הדברים איננו עושים ביום יום. החיים שואבים אותנו למירוץ שאינו נגמר. קמים, עובדים, אוכלים, ישנים, וחוזר חלילה, ולא תמיד יש לנו את ההפוגה הנפשית הנדרשת כדי להרים את הראש אל מעל המים ולבחון כמה התרחקנו מהחוף וכמה מהר אנו מתקדמים אל האי המושלם שבדמיוננו.
שלושה ימי חג ושבת לפנינו, ואלו יכולים לשמש לנו כמצוף לרגע, כפער בזמן כדי להרהר ולהתבונן, ולשאול את עצמנו באמת ובתמים: היכן אנחנו.
במשך השנה אלו הן שאלות שאנו נוטים לענות עליהן תשובות קצרות וחמקניות: אנחנו בסדר. אנחנו באמצע החיים. אנחנו מתקדמים. אבל ההתבוננות לאחור עשויה לגלות לנו רמזים: מה יכולנו לעשות טוב יותר, איפה פספסנו את הפנייה, היכן התעקשנו לשווא. בו בזמן, הרצון והתקווה לעתיד יעזרו לנו לקבוע מסלול טוב יותר ולהגיע למחוז חפצנו שמחים ומרוצים. 

בשנה האחרונה יכלתי לעשות טוב יותר משפחתית. עברנו מהגליל אל העיר הגדולה ומרוץ החיים לקח אותנו בסחרחרה, ממנה לא השכלתי לרדת, גם כשהיה צריך. לא טיילנו מספיק, מקסימום סיבוב בפארק הירקון. לא הקדשתי די לילדי. הם כבר גדולים וקל לרוץ קדימה ולתת למשימות אחרות עדיפות. לא עוד. השנה הקרובה תהיה עם הרבה יותר פנאי משפחתי. כבר סימנו ביומן טיולי שישי לחצי שנה הקרובה. כבר ארזנו מזוודה ללונדון (בעוד שבוע). כבר קבעתי טיול להודו עם אבא שלי ואחי. רק שלושתנו. החיים תמיד ימשיכו לזרום אבל את החוויות והזכרונות צריך לארגן ולסמן ולדרוש ולבצע, אחרת לא יתרחשו. תמיד ידעתי את זה, השנה אני על זה. 

בשנה האחרונה יכלתי לתת יותר תשומת לב לפרטים שעושים את ההבדל בבית. לקנות פרחים. לעצור ולפרגן יותר. לנשום עמוק ולהרחיק את לחצי היום יום ואת הסערות מראשי, גם לאחר יום ארוך ומתיש איפשהו. לא תמיד עשיתי זאת, אבל שהשנה אשתפר. לנסות ללמוד לתת לראש לנוח מהמחשבות, לשדר אנרגיות טובות, לפרגן ולאהוב. אף פעם אי אפשר להגזים עם זה. 

בשנה האחרונה יכלתי לכתוב יותר. יכלתי הרבה יותר. אבל העבודה והחיים לקחו אותי למחוזות המיילים והמשימות ולא קבעתי ביומן זמן לכתיבה וכך עבר שבוע ועוד שבוע. זה ניכר בכמות הפוסטים בבלוג שהדלדלו, ולמרות זאת התמיכה שלכם נותרה נפלאה ומופלאה. אצתי רצתי ולא הקדשתי לקהילה את שרציתי. השנה הקרובה תהיה שונה. אני כותב ואכתוב הרבה יותר. מבטיח. היעד שלי הוא להשלים כתיבתו של ספר השנה. התחלתי בחודשיים האחרונים ואולי הוא אפילו יצא לאור מתישהו. עוד נראה. 

יש לי עוד רשימה ארוכה של משימות ויעדים ומחשבות וכוונות טובות לשנה הקרובה, הקשורים לעסקים, להתנהלות, לזמן ולרוגע. אני רק מקווה שלא הגזמתי בחלומותי ולא המעטתי בעוונותי. ימים יגידו. 

שתהיה לנו שנה טובה, משמעותית, בריאה ופורייה,
שתהיה לנו שנה שניצק אל תוכה מטען חיובי ולא ניתן לשלילה וללחץ דריסת רגל,
שתהיה לנו שנה של איכות ושל משמעות, של רוגע ושל אותנטיות.

שנה טובה יקרים שלי,
שנה טובה.
דעאל

By מר קדמוני with 3 comments

לאן נעלמתי / מה מעסיק אותי כעת / מחשבות בעלמא

החיים נעים בגלים. 
בתקופות ובזמנים שונים הגלים של המציאות שלנו מתנהגים אחרת. לעתים הגלים מתרוממים ולוקחים אותך למעלה למעלה ולעתים הם שקטים ורגועים. לפעמים הגלים סוערים וכהים ולפעמים יורדים לתהומות ומצולות ים. לפעמים הגל יסחוף אותנו אל העומק והמרחב ולעתים הוא יישא אותנו אל חוף מבטחים. 
החיים הם גלים. 
והגלים הם לעולם חידה וסכנה וקסם ויופי והזדמנות גם יחד.

ביקשתי לכתוב מעט על הגלים בחיים שלי כעת, גלים שעשויים להסביר מדוע לאחרונה כתבתי פחות פוסטים ומאידך, אני עסוק הרבה יותר. in a good way. לגמרי. אז יש כמה וכמה דברים שמעסיקים אותי כעת, ולוקחים ממני זמן אך גם ממלאים אותי באנרגיה טובה והתחדשות. 
חלק מהגלים הם רק מחשבות ותחושות והם אינם מסבירים מאומה.
וחלק הן לא יותר מאדוות רגעיות על פני המים, שבאות והולכות.

ספרות
תמיד הייתי בעיני עצמי איש של מילים. מאז שלמדתי לחבר אותיות למילים, תמיד מוכרח הייתי שיהיו במחיצתי בכל רגע נתון לפחות ארבעה חמישה ספרים (שמתוכם לפחות שלושה שלא קראתי בעבר, אחד שניים שאני חוזר אליהם, ובדר"כ גם ספר עיון או שניים). על פי רוב הם מעורמים זה על גבי זה לצד המיטה ואני קורא בהם חליפות. זה מוזר, אני הולך לסלון ולוקח איתי ארבעה ספרים, וחוזר לחדר איתם שוב אחר כך. אתמול למשל (שבת) התחלתי שוב את "חולית" האהוב של פרנק הרברט, אני באמצע "הקורבן" של סול בלו, לקראת סיום "ספינת העבדים" בהוצאת בבל (מדהים), וסיימתי את "חיות הקודש" על מדרשים ויצורי הפרא בעולם חז"ל. 
אז עכשיו זו תקופה כזו, בה אני קורא יותר, וגם כותב יותר. אני משתדל להשקיע יותר זמן בכתיבה, וללמוד מהטובים ביותר. כל יום לכתוב קצת. אני מקווה שחלק מהדברים אותם אני כותב עכשיו למגירה, יעלו על שולחנכם יום אחד, אבל בספרות צריך זמן וסבלנות, ואלו מצרכים נדירים אצלי, לצערי. אז אל תתייאשו ממני. עדיין. 


חירות וסובלנות
תרבות האי-החירות שפשתה בארצנו מדירה שינה מעיני. אנחנו בעולם בו מרגע לרגע החירות מצטמצמת והסובלנות נעלמת. כולנו צודקים בעיני עצמנו, זה לא חדש, אבל החדש הוא האפס-סובלנות לדעתו ואמונתו של האחר והמאמץ שאנשים עושים כדי להשליט בכפייה את עמדתם על הזולת. כתבתי על כך פעמים רבות אבל זה הולך ונעשה גרוע יותר. מפרסמת חנות המבורגרים מודעה בפייסבוק, ומיד הדף מתמלא נאצות של טבעונים ונוצר לובי שרוצה לאסור בחקיקה על אכילת בשר/יבוא בשר. בדיוק באותו האופן ח"כ אחת העלתה למשל הצעת חוק שתאסור כליל על קניית סיגריות למי שנולד אחרי שנה מסוימת. תאסור לנצח. זה לא משנה אם בשר בריא או מזיק, אם סיגריות מסרטנות (הן כן) או רק מזיקות, מה שחשוב הוא שדעתו של האדם הפכה לאבסולוטית עד כדי שהוא מרגיש מחויב לכפות אותה על האחר. עוד דוגמה. באה נערה משירות לאומי לבית ספר וסיפרה פרשת שבוע ומיד קופצים אנשים "הדתה הדתה" כאילו מכריחים כאן ילדים להשתחוות לפסל זיאוס. באותו האופן מי שכותב בעד פוליטיקאי מסוים, מימין או משמאל, הופך מיד למוקצה מחמת מיאוס ותת אדם אצל הצד השני, ברמה הכי אלימה, חסרת סובלנות, הערכה או שיח. ונוצר כאן שילוב הרסני של אגרסיביות כלפי דעות שונות, והפעלה של מנופים כדי להבטיח שרק הדעה "שלי" תהיה לגיטימית. זה נכון למילים וזה גולש למעשים.
ומעל כל זה קיים אפקט העדר וגם הוא הפך אלים יותר, ומהיר יותר, וזועם הרבה יותר. מישהו ראה משהו בפייסבוק, איזה סטטוס, איזו אמירה ומיד יוצאים גדודים זועמים רכובים "לעשות צדק". ראבאק. איזה צדק. מי אמר. ואם הפוסט הזה הוא שקר. ואם הוא אמת אבל האמת מורכבת. בקיצור, בואו נרגיע. בואו נמשיך להחזיק בדעות רציניות ומשמעותיות אבל נוכל גם לחיות עם העובדה שמישהו חושב לגמרי הפוך מאיתנו, ולמרות זאת הוא יכול להיות אדם מקסים וטוב (כן גם אם הוא חרדי/אוכל בשר/תומך ביבי/תאום של זועבי/קורא הארץ/אח של בנט/טבעוני/פליאו/שובר שתיקה/whatever). 

ביטקוין
אני חושב שאפשר לקרוא לי מומחה בהעברות כספים. בעשרים שנה האחרונות, כשאני חובש את הכובע המקצועי שלי, אני עוסק באינטגרציה טכנית של בנקים לרשתות סליקה, ובעיקר בכל מה שקשור להעברת כסף ממקום למקום בעולם. זו הפרנסה שלי וזה מה שהחברה שלי עושה בעיקר. במקביל לכך ולא במקרה, בשנתיים האחרונות, צללתי עוד ועוד לעולם הקריפטו (מטבעות קריפטוגרפיים, כדוגמת הביטקוין וחבריו) המאפשרים בין היתר העברת כספים בינלאומית באפס עלות ובאפס זמן (כמעט. אולי גם באופן מוחלט בקרוב). זהו עולם מסעיר וחדש, ואני עוסק בו רבות מאוד וגם עליו אני כותב (בקרוב, בקרוב תקראו). הסיבה היא שהוא מפתח לחירות. הוא לא "מנייה" אלא חידוש טכנולוגי שמהותו להחזיר את הכח והשליטה לידי האנשים במקום לגורמים המוסדיים. לא צריך מתווך, בנק או חברת אשראי. כל אחד יכול להצטרף לכלכלה הזו, גם אם הוא פליט סורי, תושב הקלאהרי או תושב מגדלי אקירוב ולכן הכלכלה הזו צומחת ותצמח עוד ועוד ועוד.
הערה כדי לסבר את האוזן: ב 8 לינואר האחרון הבן שלי קנה ב 742 דולר שהוא חסך בעצמו 0.8 ביטקוין (הוא קיבל ממני ליומולדת, שהיה חצי שנה קודם לכן 0.2 ביטקוין, אז הוא החליט להשלים ל1 מכספו). אותם 0.8 ביטקוין שווים כעת 2561 דולר, במקום 742 אז. עברה, כאמור, רק חצי שנה. 
הערה להערה ותזכורת להשקעות בחיים בכלל: אל תשחקו עם כסף שאינכם יכולים להרשות לעצמכם להפסיד. 



מעברי חיים
התקופה האחרונה עומדת אצלי בסימן מעברים. סיימנו שנה ראשונה בתל אביב במהלכה הפכתי מעכבר כפר לעכבר עיר. אני מבלה הרבה פחות זמן ברכב ונהנה מאוד מהאפשרויות שהעיר ללא הפסקה מציעה לי. מגינת הכלבים (יש לנו כלב!), ממועדון הקרוספיט (נמל), מנסיעות באופניים לכל מקום, מללכת לים בשבת, משוק התקווה (כל יום שישי ב7 וחצי בבוקר), מהלחות הפסיכית בימים האחרונים (טוב, מזה אני לא נהנה תכלס) ומהאנרגיה. גם ברמה המשפחתית משתנים. הילדים גדלים ועוזבים את הקן (אחת חיילת, אחד מתחיל מכינה), מתבגרים (בר מצווה לצעיר), מתקדמים (אישתי פתחה קליניקה בת"א). אנחנו משנים, משתנים, מתפתחים. השינויים הללו מבורכים אבל גם לוקחים את האנרגיה שלהם, את הזמן והקשב שלהם. זוהי תקופה טובה וגם סוערת, גם מאתגרת וגם מבטיחה. 

מסורתיות
נולדתי וגדלתי בבית דתי ואחרי התיכון אפילו למדתי ב"עלי" (פעם הרגשתי בגלל זה מלח הארץ עד ששמעתי את הרב לווינשטיין והרגשתי מלח בפה). עד לפני שנה חייתי בישוב קהילתי דתי בגליל. יש הרבה יופי באורח החיים הדתי, והרבה דברים העשויים להיות טובים לנפש. אבל יש גם דברים מצמצמים וחנוקים ומגומדים. כנער בתיכון דתי למדתי שיש דתיים ויש חילוניים: אלו הולכים עם כיפה ואלו בלי. לא היה משהו באמצע, ואם היה, הוא לא הוזכר או דובר. בשנים האחרונות גיליתי שאני בכלל מסורתי. אני לא הולך עם כיפה אבל בשבתות אני דווקא מגיע ל"יחד" שזה בית כנסת אורתודוכסי ומודרני שרבים מחבריו הם חברי הקהילה הלהט"בית בת"א. בית כנסת שלא דומה לשום מוסד שהכרתי בימי במגזר הדתי אלא פתוח, מרענן, קהילתי ונכון. המסורתיות מתאימה ככפפה לעירוניות החדשה שלי, וגם לעולם החירות הפנימי שלי, שלא מבקש רשות ושלא שואל מה מותר לחשוב ומה סתם בא לי טוב. 
אני חושב שהחברה שלנו בכללותה נעה כמטוטלת בין האדיקות לבין החילוניות, בין הפתיחות לבין ההתבדלות. אני רואה את הדור של החברים של הבת שלי, שלמדה לפני הצבא במכינה מעורבת לדתיים וחילוניים, וכיצד כולם יחד לא מפחדים מהדתה ולא מפחדים מהחלנה, והם דור הרבה יותר שפוי ומאוזן ובריא מהדור שלי, שחיפש כל הזמן מבצרים וגדרות וחומות שלא יעלו בהן. אני מקווה שאני רואה בחברה, דווקא דרך הדור הצעיר הזה, את האיזון הבריא, הישראלי כל כך, שהיה חסר כאן כל כך. ואולי גם על זה אכתוב, אם אמצא את הכח.

פליאו
אני מתבונן בקהילת הפליאו ונדהם ומחייך. עברו שלוש שנים וחצי (כמעט) מאז שהוצאתי לאור את הספר ועשור ויותר מאז שהבלוג הזה התחיל את שורותיו הראשונות. במרוצת הזמן הזה הקהילה גדלה וצמחה וצברה עוד ועוד אנשים ונשים, כולם הוכחות חיות ומאושרות לסגנון החיים העתיק והחכם ביותר שעושה חתיכת קאמבק. אנשים קוראים ספרים, עושים קורסים אונליין, מנסים, הולכים לשווקי פליאו, לחנויות פליאו, מסעדות כבר מסמנות פליאו בתפריט ובבתי הקפה בת"א (כמעט) ולא מרימים גבה כשאני מבקש שמנת ליד האמריקנו. המון המון מחקרים ממשיכים לצאת, המקעקעים עוד את תיאורית הכולסטרול=התקפי לב, את הפרדיגמות הישנות ומדגימים לנו שאיננו יודעים יותר משאנו יודעים. במקום לנוע בין חרדות ופחדים, אנו רוצים לנוע בין אוכל אמיתי וחיים מלאים ושמחים. לבחור בסגנון חיים הממעיט לחץ ומרבה שמחה. ההצלחה נקבעת ברגליים, על ידי כולכם, וזה מסמן לי שאני יכול לתת יותר קשב ואנרגיה לגלים האחרים בחיים שלי, ולא רק לתפריטים ומתכונים ומחקרים ומאמרים. אפשר גם סתם, לחיות בשמחה, כמו ללכת עם הבן הצעיר שלי לפארק, לחבר חבל בין שני עצים וללכת עליו יחפים (כלומר, בעיקר ליפול ממנו). אתמול זה עבד לי נפלא. 


זהו, עד כאן על גלים בחיים להפעם.
ועכשיו כבר שחיתי חזרה אל החוף והגלים עוד מרצדים נוצצים ויפים.

By מר קדמוני with 4 comments

עד כמה אני מסוכן באמת?

הי חברות וחברים,
אם יש משהו שמניע אותי באמת בכל 10 השנים ויותר בהם אני רושם את הבלוג הזה, אלו הם סיפורי ההצלחה שלכם. העדויות, המיילים, התמונות וההצלחות של נשים ואנשים שמצאו את אורח החיים העתיק והבריא ביותר, והיו מספיק אמיצים לנסות זאת בעצמם ובתמורה קיבלו אנרגיה, משקל תקין או "סתם" תחושת סיפוק ושמחה.
אבל הנה השבוע קיבלתי שני מיילים זעופים וכעוסים, ששניהם יחד (וכל אחד לחוד) מאשימים אותי באישומים חמורים.
הראשונה היתה אסתר (מכתבה להלן קוצר משמעותית), שעוד היתה עדינה יחסית לצבי, עליו תקראו בהמשך.

****

[כותרת המייל] על הפוסט בנושא ה"פליאו הרג אותי" ועל הסיבה שאתה לא מקבל סיפורי כישלון‎
בפוסט "הפליאו הרג אותי" מחשבות בעידן הפייק ניוז כתבת: "לפעמים יש קשיים כאלה ואחרים או שאלות או דיוקים אבל מעולם, מעולם, לא קיבלתי מייל או חצי או רבע מייל שדומה במשהו לפסקה לעיל"... חשבתי שאולי תרצה לשמוע למה זה קרה, ולמה זה מעיד דברים רעים, ולא טובים, על הבלוג שלך וקהילת הפליאו.
... אתה זוכר מה שמתאים לך ובנוחות שוכח ממה שלא. ולראיה: בתגובות לפוסט בו אתה אומר שאין סיפורי כישלון, יש סיפור כשלון. מי יודע כמה עוד סיפורי כשלון נקלעו בדרכך לאורך השנים... אתה שוכח מה שלא מתאים לתפיסת העולם שלך.
...מי שניסה פליאו והלך לו גרוע, יכתוב על זה כנראה בפורומים של טבעונים למיניהם, או מתנגדי פליאו אחרים. מי שניסה פליאו והלך מצויין, יכתוב לך ובשאר מקומות תומכי פליאו. ומי שלא נכלל בקצוות? כנראה לא יכתוב. זה מה שקרה לי. נסיתי פליאו, ולא קרה כלום. שום כלום בריבוע. הייתי בפליאו די מוקפד כמה זמן. אחר כך הגעתי באופן טבעי לאיזון שהוא "בסגנון פליאו". עדיין לא קרה כלום.
...מקווה שלא תסייע להפצת הבורות בארצנו, בכך שתרמוז שזה שלא קיבלת סיפורי כשלון מעיד משהו על הפליאו, במקום להעיד על צורת הדגימה הקלולקת שלך, ועל ההתעלמות מהמציאות. אגב, יש לי עוד שני סיפורי כשלון של נשים שאני מכירה זמן רב שאם הן אוכלות הרבה שומן הן משמינות. כשלון של ממש לפליאו. אחת מהן, אגב, אוכלת גרסא של פליאו. אבל עם מגבלה על דברים מסויימים. למשל, אבוקדו.
כך שאם לא שמעת אף סיפור כשלון, זה רק כי אתה לא רוצה להקשיב. וזה לא משהו להשוויץ בו בפוסטים בבלוג, אלא טעות להכיר בה, ולתקן.

שלום אסתר.
מהמייל שלך עולה דבר אחד ברור: אין לך מושג מה אני כותב ואומר. לא קראת את כתבי, לא קראת את הספר שלי, ואת מייחסת לי אמירות שווא, שלצערי הן שלך.
בואי נראה רגע את הציון בהבנת הנקרא:
1. בהחלט כתבתי שהכתבה ההיא ב YNET היא פייק מוחלט. זה נכון בוודאות (לא רק מהסקת מסקנות מכאבים דמיוניים בכבד אלא גם מידע ממקור ראשון). זה קשקוש מוחלט שנכתב ע"י יח"צנית שמטרתו העיקרית היתה לקבל כותרת. זה בהחלט הצליח.
2. מאידך, מעולם לא כתבתי שתזונת פליאו מבטיחה תמיד ובכל מקרה לרדת במשקל, לכן עצם הטענה שלך כלפי מוזרה. אם כבר, ההפך הוא הנכון.  כתבתי שיש הרבה מאוד תפריטי פליאו אפשריים - חלקם מעוטי פחמימות ומרובי שומן, חלקם עשירי פחמימות אפילו, חלקם מעוטי חלבון (!). את מוזמנת לקרוא על כך אצלי בספר. לכן, אמירות בסגנון "לא ירדתי במשקל ואני מכירה עוד נשים שלא ירדו במשקל בפליאו" ולהסיק מכך שאני או "מפיץ בורות" או משקר, הן בעיקר כשל לוגי. וכאמור לא רק שקיבלתי כאלה מיילים, גם כתבתי עליהם .
3. כתבתי הרבה פעמים על אנשים שלא מצליחים לרדת במשקל בפליאו, או אנשים שלא מצליחים לעלות במשקל בפליאו, או על מיילים מאנשים שעלה להם הכולסטרול, או שיש להם עצירות, או כל מיני קשיים כאלה ואחרים. זה קורה בוודאי. פשוט כי אין כאן שום קסם  - יש כאן רק את התפריט האנושי הותיק והבטוח והנפוץ ביותר והוא משתנה בין מקומות ותקופות וזמינות המזון וכמובן בין אנשים והעדפותיהם. אבל זה מה שכל המין האנושי אכל מאז ומעולם ולכן זהו התפריט הבטוח ביותר לכולנו. ואם יש אנשים עם בעיות ספציפיות - מי אמר שתזונה יכולה לפתור אותן?
4. מה שלא קורה בפליאו לאנשים בריאים (ואת מוזמנת לבדוק בקבוצות של עשרות אלפים בארץ, את מיליונים בעולם וחפש אנשים שידווחו לך אחרת, בהצלחה), זו קריסה, סכרת, כבד שומני, תת תזונה (ע"ע הכתבה ההיא ב YNET), ועוד. כל אותם הדברים הנפוצים מאוד במערב, בדיאטות בכלל. הם לא קיימים בפליאו לא בגלל קסם. אלא כי אם תאכל אוכל אמיתי, עשיר ומזין, הוא בהגדרה לא יכול להזיק לך. כן, אולי אנשים מנסים לעשות כל מיני דברים על בסיס דמיונות שיש להם לגבי מה זה פליאו, בלי שקראו, שאלו או עשו פשוט ניסוי עצמי. ואז אומר ניב גלבוע "עשיתי פליאו וזה היה כשלון" בחדשות אבל כשאני מדבר איתו 1:1 הוא שוכב על החוף בתיאלנד ושותה מיץ אננס ואוכל פסטה, אז סבבה לו, אבל אין קשר לתזונה אמיתית או בריאה ולכן יש אינסוף מניפולציות שבעיקר מצחיקות אותי. הן מניפולציות שנובעות מהשילוב הקדוש של חוסר ידע והבנה, חוסר בניסוי עצמי והתאמה אישית וצורך לרוץ לספר לחבר'ה ולקבל כותרות. זה המשחק ואני לא חלק ממנו.
5. לי יש שליחות שלקחתי על עצמי מזה עשור - לעזור לאנשים. בדרכי, אני עוזר בידע כדי שכל אחד יוכל לקבל החלטות ולקבל שליטה על חייו ולצעוד אל עתיד בריא ושמח. אני לא יכול לתאר לך את כמות האנשים שכתבו לי לאורך השנים "זה שינה לי את החיים, תודה". לא בגלל שהם מנומסים, אלא בגלל שזה עובד. לכן לטעון שאני מפיץ בורות היא בורות (וגם, את מוזמנת לקרוא את המחקרים שאני מפרסם עליהם ואני מוכן להתמודד גם במישור הזה, בשמחה),
6. ועיקר העיקרים: מעודי לא הכרחתי איש לאכול כך או אחרת, ולא התערבתי לאיש בצלחת ובסגנון חייו. אני מציע אלטרנטיבה, שלא אני המצאתי, אלא זו שאפשרה לנו האבולוציה וההיסטוריה. מי שמתאים לו, מצוין. מי שלא מתאים לו, אם זה בגלל שהוא חולה על גלידת פרווה וניל או בגלל שהוא אלרגי לאוכל מסוים, או בגלל שהוא חולה במחלה מסוימת, או בגלל שסתם לא בא לו, או לא אכפת לו, או לא יודע - גם סבבה. הבחירה היא שלו. שכל אחד יעשה כטוב בעיניו. גם את.
7. וזה נכון גם לשוק הדעות. לא בא לך טוב הדעות שלי? את חושבת שאני טועה ומטעה? את מוזמנת לדפדף הלאה ולעבור ולמצוא למשהו שיתאים לך יותר. אין לי שום פגיעה אישית בכך. את מוזמנת לכתוב בעצמך את הדעות שלך בבלוג או בעיתון או בספר או בכיכר העיר. ואם תכתבי טוב ודעותייך יביאו תועלת לאנשים, אולי גם אותך יקראו רבים ותעזרי להם בדרכך שלך. אני מאחל לך שתצליחי בכך. לעומת זאת אסטרטגיה של לנסות להשפיע על כותב (למשל עלי) כדרך להשפיע על מה שיחשבו אחרים, היא בדרך כלל לא כ"כ יעילה, אני חושש.
בריאות וטוב
דעאל

בהמשך ההתכתבות בינינו אסתר כתבה לי את גם המשפט הבא:
כן, אתה מפיץ בורות. לא בגלל שאתה בעד פליאו (אני אוכלת פליאו, פחות או יותר. וכשניסיתי צמחונות לא הצלחתי לשרוד את זה), אלא כי הטיעונים שלך מלאי כשלים לוגיים. ולא משנה אם המסקנה נכונה או לא, להשתמש בכשלים לוגיים בתור טיעון זה הפצת בורות.
אוקיי, אמרתי לעצמי. אחרי "הכשלון" שלה, היא עדיין אוכלת פליאו (ההדגשה לעיל היא שלי) כי כנראה זה עושה לה טוב. אבל, תמהתי, האם היא היתה יכולה לבחור לאכול פליאו לולא הייתי מפיץ את הבורות המסוכנת הזו? האם היתה יודעת מה זה? או שהיא למדה על פליאו באיזה מקום אחר שהוא יותר פתוח ופחות נוקשה ממני? יש דבר כזה, תמהני. כנראה שהפצת הבורות המסוכנת של הפליאו הועילה לה בכל מקרה.

****

אם חשבתם שאסתר היתה כועסת, לא קראתם עדיין את המכתב של צבי. אוהו. את זה קיבלתי אתמול והוא מתפוצץ ממש (המכתב מובא במלואו ככתבו וכלשונו).
[כותרת המייל] הצלחת להרגיז אותי. 
"שלום רב. קראתי את הספר הסוד הקדמוני ויש לי מה להגיד לאיש שכתב אותו. אינך מר קדמוני- אתה מר קשקשני. אין לך מושג איך נראה צייד ומלקט בימנו. אתה מוזמן לאנגולה. אני מגדל כאן עופות ומוכר ביצים לשוק המקומי. 40 צידים עובדים אצלי. הם מתים בגיל 45 הילדים שלהם מתים עוד קודם. כל שבוע אני הולך להלוויה של ילד או של תינוק של עובד/ת שלי. הם צדים בלי סוף. מכתרים שטח ומציתים אותו. בעלי החיים נסים למשחטות שלהם את הצייד הם שוחטים ומוכרים. חלקים פנימים נמכרים בזול ונתרמים ראשונים. גם אני לא אוכל את זה. אתה והכלבים יכולים להתחלק בגועל נפש הזה. ...
על כושר נשיאה שמעת פעם? מה היה קורה עם 30 מיליון אפריקאים היו אוכלים מה שאתה מציע? הרס מוחלט של השטח? הוא מספיק שרוף גם כך. המודלים שלך מתיחסים לחברות קטנות מאד. הנזקים האקולוגיים שאתה עלול לגרום מובאים בחצי פיסקה בעמוד האחרון. על מי אתה עובד? הספר שלך הוא קשקוש גמור. 
אני מסכים עם נושא הסוכר, הגלוטן, השמן.
לא סובל פרות. חיה מפחידה ולא טעימה. איברים פנימיים- לכלב. מוח- אתה תאכל. ככה נדבקים בקורצל יעקב שיהיה לך לבריאות
אז אתה כותב את זה בספר ושכל העולם ילך לעשות שטויות כי אתה כתבת את זה איפה שהוא? לדעתי אתה אדם מסוכן מאד וכנראה גם חולה מאד. עם כל הזבל שאתה אוכל- לא פלא."

הממ. צבי גר באנגולה ומאחל לי לאכול עם כלבים. הנה מה שעניתי אחרי שהסדרתי נשימה. 

תודה צבי, 
1. אני אולי אדם חולה מאוד, אבל אתה נשמע לי אדם כועס מאוד, וזה הרבה פחות בריא והרבה יותר מסוכן ללב. 
2. אתה אומר שאתה "מסכים עם הסוכר, הגלוטן והשמן". זה בערך 90% ממהות העצות בספר. (בקצרה: מי שמסלק דגנים, סוכרים ושמנים צמחיים מתפריטו, עושה 80% מהעבודה. אח"כ אפשר לאכול הרבה או מעט בשר) לכן באמת שהצלחת לשעשע אותי. 
3. "המחקר" האנתרופולוגי שלך עצוב. לו קראת את מה שכתבתי (ולא את מה שדמיינת שכתבתי), היית רואה שאמרתי שחיי ציידים הם קשים ואלימים ואין בהם שמץ של רומנטיקה או ניסיון לחיקוי שלהם. תודה לאל שיש לי מזגן, סופר, בית חולים, טיפת חלב, חיסונים ואינטרנט. כאן מתים בגיל מבוגר של 90+ וזאת למרות שהתזונה שלנו גרועה (אם היא היתה טובה, לא היית רואה אחוזי סכרת פסיכיים, כבד שומני וקמפיינים ממשלתיים כבר 40 שנה בניסיון לעצור את הרגלי התזונה). ועובדה, למרות שאנו במערב ממשיכים להשמין ולאכול גרוע הרי שאנו חיים יותר שנים. אז מסקנה לפי ההגיון הזה שלך: בוא נאכל יותר גרוע ובכלל נחיה לנצח. לא תודה. באפריקה מתים בגיל מוקדם בגלל שכל השאר גרוע (חוסר יציבות תזונתית, רעב, חוסר ברפואה, ועוד ועוד). 
4. בו בזמן, הביולוגיה שלנו לא התפתחה בואקום ולא נולדה במצעדי ההיפים של שנות השבעים ולא בדמיונות הטבעונים של השנים האחרונות. התפתחנו אבולוציונית כאוכלי כל, בכל מקום, בכל זמן. לא היתה תרבות טבעונית אנושית מעולם. לא היתה תרבות אנושית ש"נגעלה" מאוכל מזין כלשהו. לטעון עכשיו שבשר מסוכן לנו זו שטות מוחלטת. אתה מוזמן להוכיח לי את זה. בהצלחה. 
5. אתה גם מוזמן להיגעל מאברי פנים, ולדמיין שאף אחד לא אוכל אותם אבל כמדומני לא היתה מעולם תרבות אנושית שכבד, לב ומח לא היו חלקים מהותיים בתפריטה (אם תבקר פעם בצרפת, הזמן במסעדה קלאסית "מנה מסורתית". תקבל קדירה עם הנ"ל + לשון ולחי). כל חיה טורפת בטבע, הדבר הראשון שהיא אוכלת זה את הכבד והלב של הטרף. אם זו לא הוכחה, אינני יודע מהי. וכמובן, אין בהם שום דבר קדוש, זה פשוט זול ומלא ויטמינים ומינרלים (אם תקרא במקורות בספר, תוכל למצוא עד כמה). וכמעט שכחתי: אולי אתה רוצה מתכון למרק ריאות תימני? מתכון למוח מרוקאי? מתכון לכבד קצוץ פולני? אה, שכחתי. זה גועל נפש ולא אוכלים את זה בשום תרבות. אופס. 
6. כן, בני האדם השמידו בשיטתיות את כדור הארץ ולחרדתי הם עדיין עושים זאת. פעם ע"י הרג של כל החיות הגדולות, בשלב מאוחר יותר, ביעור הקרקע והיערות, ומאז המצאת החקלאות, בבירוא יערות והפיכתם לשממה של גידולים חד שנתיים. במאה השנים האחרונות מאז התיעוש והטרקטורים זה הפך לקנה מידה המחריב את העולם ואת בריאותו כמובן כי איננו מסוגלים לשגשג על כמויות כאלו של פחמימות כבני אדם, והמערכת האקולוגית קורסת. 
7. עד כאן עובדות. לעומתן, אתה משייט לך בנחת בערבוביה מוחלטת בין סיבות אקולוגיות לסיבות פיזיולוגיות, בין דמיונות לעובדות, וזה בסדר, זכותך, אתה לא כותב ספרים אלא מיילים. אני לעומת זאת הבאתי מקורות ועובדות. אם יש לך עובדות סותרות, אתה מוזמן לשלוח אותן. אם יש לך רוח וצלצולים, שמור אותם לעצמך בבקשה. מה גם שיש יסוד להניח שאתה מספיק אינטיליגנט להבין שתתכן תזונה מעולה פזיולוגית שתהיה הרסנית סביבתית ויתכן גם ההיפך המוחלט. תתכן גם תזונה מעולה פזיולוגית שגם תתרום לסביבה ולקיימות. לו היית קורא את המחקר העדכני בתחום האקולוגיה, היית רואה שחזרה למרעה וצמצום מסיבי של גידולים חד שנתיים הוא פתרון קיימות יחידי לבליית הקרקע, להשמדת בתי גידול ועוד... אבל זה זניח. יתכן והפתרון יהיה לאוכלוסית כדוה"א בכלל בגידול חרקים למאכל. יש בהם בוודאי מספיק חלבון.
8. ואחרון חביב, אתה מוזמן לכתוב ספר משלך, להפיץ אותו ולחכות למכתבי קוראים. בהצלחה. אני כותב את הבלוג שלי בנושא כבר יותר מעשור. עברו שלוש שנים מאז שיצא הספר לאור. יש אלפי סיפורי הצלחה ואין יום (!) שאיני מקבל בו מכתבי תודה מאנשים הודות לאימוץ התפריט הפשוט והבסיסי ביותר של המין האנושי מאז ומעולם: לאכול שפע מגוון וגדול של חיות וצמחים. אז אם פעם בעשור אני מקבל מייל נאצה ממישהו שגם הוא בעצם אומר שהוא  מסכים עם רוב מה שכתבתי, אז אני אומר, נו מילא.
בברכה
דעאל


***
אז מה אתם אומרים? אני מסוכן? 

By מר קדמוני with 13 comments

כיצד תתמודדו מול סכנות השומן, הפחדות התקשורת וטקטיקות דומות

כאילו לא די לנו בצרות הביטחוניות, בלחות ובחום הקיץ שהרימו ראש, בפרשות שחיתות ובפוליטיקה קטנה, הנה באו העיתונים והגיעו הכותרות כדי להכביד על ליבנו עוד מעט.

שלוש כותרות בענייני בריאותנו פורסמו ביומיים האחרונים, וכל אחת מהן עשתה רעש מיותר, והרבה. והנה הן, למי שפספס:
  • איגוד הלב האמריקאי פרסם ששמן קוקוס מסוכן מאוד ללב ושיש להמנע מכל שמנים רווים ולצרוך רק ובעיקר שמנים רב בלתי רווים כמו שמן תירס קנולה סויה וחבריהם
  • בערוץ 2 התראיין אמש מוטי רביד, מנהל בי"ח מעייני הישועה והודיע שהמחקר המדעי הוכיח חד משמעית שאכילת כל בשר אדום מסוכנת מאוד ומקצרת את החיים בשש שנים תמימות, לא פחות!
  • ועל כולם הזדרז משרד הבריאות שלנו ופרסם הנחיות רעננות לנושא התזונה ותפריט "שיציל אותנו מבעיות לב וממוות בכלל" ועיקרו אותן הנחיות שפורסמו מאז ומתמיד ובעיצוב גרפי חדש.
ועומד אדם מול גל הנחרצות וההנחיות הללו ומשפשף את עיניו בתמהון ותוהה מה זה קרה לנו.
אתחיל בשורה התחתונה (כי כבר העירו לי שאני כותב הרבה מדי וארוך מדי, אז אשתדל לקצר ולהתחיל מהמסקנות).
שלושת הכותרות הללו מייצגות אסופה נוראה של שקרים והבלים, זדונות או שגגות, ואני מבטיח אתכם נאמנה שאם תעשו כעצת כל אחד מהיועצים המומחים הללו, לא תינצלו מן הפורענות. לעומת זאת אם תעשו את ההפך הגמור מהעצות הטובות ש YNET וועדות פדרליות וממלכתיות מרעיפות על ראשנו כגשמי ברכה, הסיכויים שלכם לחיות בשלום ובבריאות עד מאה ועשרים יעלו פלאים.
ותשאלו, מי שמך? מהיכן האומץ והעוז לומר לשועי עולם שהם טועים ומטעים?
או.
בואו נתבונן רגע בהנחיות ובמי אומר אותן ומה זה אומר עלינו, ואז ננסה גם להבין אם יש דברים בגו. או שלא.
אתמקד בכותרת הראשונה והחזקה מכולן. על הסכנות הנוראיות שאורבות בשומן רווי ובשמן הקוקוס ועל החשיבות וההצלה שיבואו ליהודים אם ישתו שמן תירס וסויה במקום זה. כבר כותרת המחקר היא אות ומופת לנפיחות וחשיבות עצמית:  Dietary Fats and Cardiovascular Disease: A Presidential Advisory From the American Heart Association או בעברית: שמני מאכל ותחלואה לבבית: הועדה המייעצת הנשיאותית של אגודת הלב האמריקאית.
ירום הודה.
היו חסרות לי רק חצוצרות ברקע.
אבל השתחוויתי מיד, ליתר ביטחון.
ועל זה בדיוק הם עובדים. שישתחוו להם כל עמי הארץ. המלך אמר את דברו, מי לא ירעד.

וכרגיל אצל גבירי הארץ, הדעות שלהם חד משמעיות "we conclude strongly that lowering intake of saturated fat and replacing it with unsaturated fats, especially polyunsaturated fats, will lower the incidence of CVD". לדבריהם, באופן ברור החלפת שומן רווי בשמן צמחי רב בלתי רווי תפחית את התקפי הלב! כך בפירוש הם אומרים. מטורף לגמרי ותיכף נראה גם למה.
ובאותו האופן ידידנו מוטי רביד, הפרופסור המנהל את מעייני הישועה מתראיין כך ששמעתי אותו במו אוזני הבוקר אומר: "כל בשר אדום מזיק באותה מידה, זה לא משנה כמה שומן יש בו". "אכילת בשר אדום מקצרת את החיים". "המדע יודע זאת שנים ובאופן חד משמעי".
ואחרון חביב, משרד הבריאות יקירינו, הדואג שנפרנס אותו נאמנה, התעדכן גם הוא עם האופנה וממליץ לנו מעתה לאכול סויה במקום מוצרי חלב, לאכול לפחות 3 מנות פרי ביום (זה הוא גם אמר קודם), והתפריט המוצע והידידותי לכל כיס כולל שלוש פעמים בשבוע פילה סלמון (!!! כן, גם לך גברת כהן בשדרות) ושלוש פעמים בשבוע חזה עוף. ממש בישול ישראלי במיטבו שבוודאי יאומץ מיד בכל בית בישראל. הם מרמים את עצמם נהדר שם במגדלי השן, לא ככה?

אבל לפני שנבין למה אלו שקרים ורעיונות רוח הנה כמה דברים שכדאי לזכור:
  1. הועדה האמריקאית לא עלתה להר סיני לקבל את התורה והיא אינה מורכבת מבני אלים וטיטאנים אדירים שמקבלים את מוחם מעולמות עליונים. זוהי ועדה פוליטית, קטנה וכוחנית, שמשרתת לובי של יצרני תרופות ושל יצרני תבואה שקונים את חברי המועדון מטעם עצמם. לא מאמינים לי? בשנה שעברה הם פרסמו הנחיות שהכפילו ושילשו את כמות האנשים הבריאים שצריכים מעתה לקבל סטטינים. אה נכון, בלי כל קשר הארגון הזה מקבל כל שנה תרומות בסך חצי מיליארד דולר, תנחשו ממי? נכון, מפייזר ויצרני הסטטינים כמו גם ממונסטו יצרן הדגנים הגדול בעולם. אנסל קיז, מחבר מחקר שבע המדינות השיקרי ואבי אבות היפותזת הכולסטרול=התקפי לב, היה משך שנים נשיא הועדה הזו. זהו גוף שאינו נבחר ואינו ממונה ואינו אחראי על מאומה אלא "עמותה" שהיא קליקה קטנה שחבריה בוחרים את עצמם, מתמנים לתפקידים במליונים בקרב חברות התרופות כדי להכשיר את השרץ, ומחליפים כסאות זה עם זה כמו במשחק פרה עיוורת. רק שאנחנו הפרה. אמליץ מאוד לקרוא את הפרק הדן בועדות ממלכתיות ובעמותות כמו "בריאות הלב" בספר "רפואת יתר"

  2. אתם, כל אחד מכם, חכם ונבון בהרבה או לפחות כמו אותם מומחים. מאלפים אותנו להתרשם עמוקות משררה ומאנשים המדברים בטון בטוח בעצמו. כמו שאמרה לי ביתי החיילת את הכלל הראשון שלמדה בקורס מ"כיות: "נכון לא נכון, דבר בביטחון". ואנחנו נוחים מאוד להתרשם מאנשים שמוצמד להם תואר פרופסור או שיש להם סטטוסקופ ענק או טוב ממנו, חלוק לבן, משקפיים ושם של אוניברסיטה מחו"ל. האמת היא שהאנשים המלומדים הללו מאוד טובים בתחומם, בדרך כלל, ואין לי ספק שהפרופסור מוטי רביד יודע באמת לרפא מחלות ולאושש חולים, אבל יש לו הבנה זעומה, אם בכלל, בתזונה. אני מניח שמעולם לא עסק בזה בקליניקה. וגם אם עסק בזה, אין זה אומר שדעתו עדיפה על דעתכם, ובוודאי שאין זה אומר שדעתו עדיפה על ניסיונכם! כי האמת היא שאמירה בסגנון "אכילת בשר מקצרת את החיים בשש שנים" היא שרלטנות במקרה הטוב, חוסר הבנה בסיסית במדע ובמחקר במקרה אחר, ושקר חמור וגס ומזיק במקרה הרע. אין דבר כזה בכלל. אין מחקר כזה, לא היה מחקר כזה ולא יהיה כזה. אני מאתגר את פרופסור רביד (ואת כל אחד מהקוראים כאן): נא למצוא מחקר אחד שמוכיח את הטענה שלך. 

  3. הונאה עצמית. משרד הבריאות הוא דוגמה נפלאה להונאה העצמית. הרי ההמלצות הללו מפורסמות כבר עשרות בשנים, בהבדלי ניואנסים (רק שעכשיו חידשו את העיצוב והוסיפו "סויה" לטובת הטבעונים, ממש כך). אבל מעשה שטן אחוזי ההשמנה רק עולים, אחוזי הסכרת בנסיקה וכבד שומני ללא אלכוהליסטים, מחלה שלא היתה קיימת כלל לפני שלושים שנה, הפכה למגיפה. הכיצד? אז או שהציבור לא עושה את ההנחיות של משרד הבריאות, או שהוא עושה אותן וכתוצאה מכך מת. אז כמו ששואלים בגמרא "ממאי נפשך" כלומר אם אי אפשר לקיים את התפריט, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה, ואם אוכלים לפי התפריט אבל הוא מזיק, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה? כך או אחרת, זה מעגל סגור. הם אומרים את אותם הדברים, והמציאות ממשיכה לפעול בערוץ מקביל ומדמם. 
עכשיו בואו נראה לרגע ונציץ על מה באמת אומר המחקר? תקצר היריעה אבל פטור בלא כלום אי אפשר ועל עיקר הדברים כבר כתבתי בעבר לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. אז נתמקד רק בדברי הועדה המייעצת הנשיאותית של איגוד הלב האמריקאי (שוב השתחוותי), שהחלפה של שומן רווי בשומן בלתי רווי מפחיתה מוות ותחלואה לבבית.
האמריקאים החרוצים ממשיכים באותו הקו ובאותן טענות שפירסמו גם ב 2013 וגם קודם לכן. אז יושב הקורא וחושב, בודאי מצאו כאן מחקר חדש והוכחות חדשות שכעת סוף סוף יוכיחו שחור על גבי עיתון ששומן רווי מסוכן וששמנים צמחיים מעובדים יצילו אותנו.
אז זהו, שלא.

הערה: ככל הנראה אין מקריות. הועדה פרסמה את המאמר בגנות השומן הרווי דווקא כעת כי היא נתונה במתקפה והיא דחוקה עם הגב לקיר. המציאות והשדה המחקרי מוכיחים שהם טעו והטעו כבר שנים ארוכות, אז הם מנהלים קרב מאסף. ההפסדים האחרונים שלהם כוללים את נצחונו של פרופ' טים נואקס בדרום אפריקה, מאמרה של נינה טייכולץ ב BJM (ז'ורנל המחקר הרפואי החשוב בעולם) שקטל לאבק את המלצות התזונה הקלאסיות הללו. חברי הועדה כה הזדעזעו מהביקורת של נינה עד שכתבו מכתב תלונה ל BJM בבקשה להסיר את המאמר ההוא (כי מדע הוא חד צדדי כמובן), לשמחתנו, הבקשה נדחה  לחרדתם ולאסונם. 
ותנחשו מה, Frank Sacks, החוקר הראשי של המאמר האחרון בענייננו "שומן רווי מסוכן", הוא אחד החותמים על המכתב שביקש לגנוז את מאמר הביקורת של נינה ב BJM. כן, הוא חוקר אמיתי שמעודד דיון וביקורת מדעית. לא, הוא לא. הוא פחדן ושקרן וחושש להתבונן במציאות או לפחות להתמודד איתה בכלים ענייניים.
מכל מקום, הלאה.

ממשיכים.
הועדה אומרת שהיא בדקה וחקרה את כל המחקרים והאנליזות שעשו בדיקה על יעילות החלפת שומן רווי בבלתי רווי ומצאו שאי פעם (!) נעשו רק ארבעה (!) מחקרים העומדים בסטנדרט הקשוח שלהם לאיכות מדעית (!). ארבעה בלבד. וארבעתם "מוכיחים בצורה חד משמעית" שהחלפת שומן רווי בבלתי רווי מאריכה חיים וגם מפחיתה את הסיכוי לבעיות לבביות ב 30%!!! לא פחות. יותר יעיל מסטטינים, כך הם אומרים.
הממ. טענות חזקות מאוד, הלא כך?

אולי תתפלאו לשמוע שכל ארבעת המחקרים שבחרה הועדה התרחשו בשנות השישים. כן, קראתם נכון, לפני כמעט שישים שנה. אז הסטנדרט למחקרי תזונה היה עוד יותר נמוך בהרבה מהיום ואלו מחקרים בעייתיים מאוד מאוד (רק לצורך הדוגמה, באחד מהם, לאחר שלוש שנים בתוך הניסוי שינו לחלוטין את המערך המחקרי, כדי שיצאו תוצאות. מצב שבכל ניסוי רפואי אחר היה פוסל מיד את המחקר, אבל מילא, נזרום). אה, גם כל המחקרים הללו נעשו רק על גברים, כי זה מה שעניין את החבר'ה הטובים בשנות השישים. המחקרים הללו היו פסולים באופן עמוק, מחקרית, וניתח את זה באופן מעמיק ומבריק גארי טובס, ולמשקיעים, כדאי לקרוא.
כך או אחרת, מאז עשו עשרות ומאות מחקרים ומטה-אנליזות בנושא השפעת שומן בכלל ושומן רווי בפרט על בריאות לבבית, חלקם עצומים בהיקפם, בסטנדרטים גבוהים ואיכותיים יותר, שמצאו מה? או שאין שום קשר בין צריכת שומן רווי לבעיות לבביות או שהחלפת שומן רווי בשמנים צמחיים גורמת דווקא להדרדרות בבעיות לבביות. אבל חברי הועדה לא רוצים שתקראו דעות שסותרות את דעתם הממלכתית והנשיאותית. אז הם "קטפו דובדבנים". הנה למשל ניסוי התזונה הגדול ביותר שנעשה אי פעם מצא שאין כל קשר. הניסוי הגדול ביותר אחריו, באוסטרליה, מצא שהחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי מעלה דווקא את הסיכון הלבבי. עכשיו מעניין שלא אני מחפש את המחקרים הללו מתחת לפני השטח, אלא אפילו ועדת הבריאות הפדרלית (עוד השתחווייה קלה) הפנתה אליהם בדו"ח האחרון שלה. לנוחות הקוראים ריכזתי מתוך דוח הועדה הפדרלית את את המטה האנליזות הגדולות ביותר שנעשו על הנושא, ואת מסקנותיהם.


הממ.
אבל מעבר לכך, יש משהו מרתק באופן שבו איגוד הבריאות הלב האמריקאי (בכובעו כועדה מייעצת נשיאותית כמובן), שוטח את מסקנותיו. נניח, רק נניח לרגע, שאותם מחקרים מלפני חמישים ושישים שנים מצביעים על משהו אמיתי שהוא ששומן רווי מסוכן ושומן צמחי מעובד טוב. נניח לרגע.
הרי המלצה שלהם היא על מזון מעובד, סינטטי, שמעולם לא נאכל על ידי בני אדם. זו עדיין לא סיבה לפסול אותו, שכן כל התרופות הן כאלו. אבל כדי לרשום תרופה מחייבים את חברת התרופות לעשות ניסוי, לחזור על הניסוי שוב (חזרתיות/רפליקציה היא תנאי בסיסי), ולהראות הבדל מובהק בתוצאות ממשיות (למשל מוות או אירועים לבביים). כאן לא נמצאו הבדלים כאלה, ובודאי שלא נעשתה כל חזרה "מוצלחת" על אותם ניסויים מאז שנות השישים ובכל זאת הם קובעים כלאחר יד ובחוצפה שאין לה תקדים שיש לאכול את השמנים הללו.
זה פסיכי.
שימו לב. שמן סויה, תירס, קנולה ואחרים מכילים כמעט רק אומגה 6, שמעלה מאוד את הדלקתיות, שמעודדת תחלואה בכלל ותחלואה לבבית בפרט. ששומן רווי אינו עשוי במקשה אחת ושמנים שונים כוללים סוגי חומצות שומן שונות, וספציפית שמן קוקוס כולל שרשראות שומן באורך בינוני, בדיוק כמו אלה המכיל חלב אם, שהוא כידוע שומן מסוכן מאוד וקטלני אפילו.

לא נגעתי כאן אפילו בקצה קצהו של טירוף המערכות הכללי הזה. יש כאן מגדל שן, שנאבק על גאוותו ועל יוקרתו ועל מעמדו. והוא קורס ומתמוטט ואנו רואים את זה בזמן אמת.
אל תאכלו לפי ההמלצות הללו.
איכלו רק אוכל אמיתי, כזה שבני האדם אכלו מאז ומעולם, כזה שהגוף שלנו מכיר, ומכיר לו תודה.
אל תאמינו לכותרות העיתונים אלא למורשת הביולוגית והתרבותית שלנו.
אוכל אמיתי, ולא דרעק מעובד בבקבוק פלסיק.


תהיו לי בריאים.


***
ולמי שרוצה לדעת מה אוכלים בפליאו, איך מתחילים וכיצד עושים, יש  קורסים אונליין יעילים וממוקדים בדיוק לצורך כך. 

By מר קדמוני with 11 comments

"הפליאו הרג אותי" מחשבות בעידן הפייק ניוז

הסערה השבועית של Ynet קצת הצחיקה וקצת שעשעה אותי. באמת.
למי שפספס אספר שאחת העורכת שם כתבה על הנזקים שחוותה בעקבות המעבר לדיאטת פליאו ואוי ואבוי מה שקרה לה, אלוהים ישמור. הנה:
"עור מודלק ומתקלף, כולסטרול שהרקיע שחקים, כבד שלא מצליח לעמוד בעומס השומן ושולח איתותי הצילו של התכווצויות מכאיבות, כאבים בכליות שלא מסוגלות לפרק כמויות חלבון כאלה ועלייה משמעותית במשקל לצד רעב בלתי פוסק. המוח שלי הבין... שהוא בתת-תזונה חמורה".
האמת, היה מרתק לראות את כמות האנשים שאשכרה נלחצו/הוטרדו מהכתבה הזו. לטובתם, לכדי להפיס את דעתכם, הנה כמה מחשבות מהירות על הכתבה הזו. ללא אחריות.

על מהן חדשות היום
לפני שלוש או ארבע שנים הכינה עלי מירי מיכאלי מחדשות 10 כתבת מגזין. על האיש המוזר ההוא שאוכל פליאו וכותב בלוג וספרים וטוען שזה בריא. אחר כך היתה כתבה דומה בחדשות ערוץ 2. גם בהארץ ועוד. ומאז יצא הספר ולשמחתי ולגאוותי הפליאו הפך ממשהו איזוטרי של שלושה ארבעה אנשים משונים למשהו מקובל, נרחב, שעשרות אלפי אנשים אוכלים, מרוצים, נהנים ומספרים לכולם כמה טוב להם. ועכשיו, הפלא ופלא, מצאו מישהי שלא מרוצה מהפליאו וזה הפך לחדשות. אז אני שמח. זה נהדר. כלומר, חלילה אני לא שמח שמישהי לא הרגישה טוב, אלא שהחדשות הם עכשיו כאשר פליאו לא עובד. פשוט כי ברור לכל אחד כמה זה עובד וטוב. אז יופי, מצאו איזה סיפור ובו נעשה לנו חג וחדשות. מבחינתי אפשר לעצור כאן. עוצמת הפליאו והתקבלותו הנהדרת מודגמת בדיוק כבר בנקודה הזו.

על איכות הדיווח העצמי
לפני שנה בדיוק ערוץ 10 יצא בכותרת נרעשת. כתב המזון שלו, ניב גלבוע, הודיע בפרצוף מאוכזב שעשה פליאו במשך חודשיים ובתמורה רק עלה במשקל. זה לא עובד!!! הממ. אבל קוראים חרוצים גילו שבחצי מהזמן שהוא עשה "פליאו" הוא היה בכלל בנופש שתיאלנד ושתה, לפי דיווחו שלו, בוקר צהרים וערב שייק אננס ומנגו. הוא המשיך בתפקידו כמבקר מסעדות והעלה ביקורות ממסעדות פסטה ומגלידריות. אבל זה לא קשור. זה לא הפריע לי להיות פליאו הוא אמר לי אח"כ. נו. איכות הדיווח העצמי, במיוחד בקרב אנשי תקשורת שמחפשים כותרת ורוצים את הרעש, כך נדמה לי, לא תמיד מדויקת. ואני משתדל להיות עדין. זה גם אנושי. אנשים רבים אומרים לי לפני שהם עוברים לפליאו "אבל גם ככה אני לא אוכל בכלל לחם" ומרמים רק את עצמם. כאלה אנחנו, אנושיים.

על חכמת ההמונים
אינני מכיר את הכותבת, אבל דיווחה הוא משונה מאוד. במשך עשר השנים בהם הבלוג הזה קיים, קיבלתי אלפי מיילים מקוראים ושיתופים אינספור. כולם מספרים על הצלחה והנאה. לפעמים יש קשיים כאלה ואחרים או שאלות או דיוקים אבל מעולם, מעולם, לא קיבלתי מייל או חצי או רבע מייל שדומה במשהו לפסקה לעיל. אני לא מכיר כאלה דיווחים בשום קבוצת פייסבוק. בשום מקום. אני לא מכיר רעב אלא שובע וחוסר רעב. אני לא יודע איך מרגישים כאבים בכבד. אני לא יודע מה זה "כבד שלא עומס בעומס שומן". גם הרפואה לא מכירה דבר כזה (NAFLD - כבד שומני ללא אלכוהליסטים היא מחלה בשכיחות עצומה הנובעת מעודף סוכרים במזון והטיפול היחיד האפקטיבי לה היא הפסקה של הסוכרים, למשל. את זה לא אני אומר, את זה אומר המחקר. הקליני. לא של ynet). אני גם לא מבין איך פליאו יכול להביא לתת תזונה. אם כבר ההיפך הוא הנכון: אוכלים את המזונות העשירים ביותר בויטמינים ובמינרליים, הרבה קלוריות. הכיצד תת תזונה אפשרית בכלל? לכתבת פתרונות. וגם, מעולם, מעולם לא שמעתי על בעיות עור בפליאו. אם כבר על ההיפך. (שומן רווי, ושמן קוקוס וויטמין D בפרט, מאוד יעילים ותורמים לעור בריא). אז רשימת המכולת של התלונות נראית לי בעיקר מצוצה מהכבד.

על מה זה פליאו
פעמים רבות כאשר אנשי תקשורת ומחפשי פרסום רוצים להגיד משהו, ואין להם את כל המידע, אז הם פשוט אומרים, ואחרינו המבול. קוראים לזה פייק ניוז. בעניין הפליאו אנחנו רגילים. כל יומיים יש כתבה אחרת שמספרת לי מה אני אומר, מה אני אוכל, מה זה פליאו (אתה שאוכל רק בשר. אתה שאוכל אפס פחמימות. אתה שאוכל כמויות פסיכיות של חלבון. וכו'). אח"כ לך תתווכח שאין לך אחות או אין לך תוספתן. גם כאן ככותבת המהוללת מתארת ערב רב של דברים שקשה לי לראות אתם מתחברים לתמונה אחת של תזונה קדמונית או פליאו. פשוט זה נראה כמו מישהו ששמע משהו וניסה קצת פה, קצת שם, וכשהיה לה קשה או בעיה, לא הלכה לבדוק מול המטפלת אלא פשוט מצאה הזדמנות: יאללה, בא נכתוב משהו ארסי על הפליאו, ונקרא להם כת. בטח יתפוס. חפיף גברת, לא התרגשתי.

על מהי האג'נדה
כאמור, אינני מכיר את הכתבת. אינני יודע מה סגנון חייה היום ואינני יודע מה היה סגנון חייה בתקופת "הפליאו" שלה. אבל בכל מקרה קורה פה משהו מוזר. היא אומרת שני דברים מחשידים במשפט אחד. "אנשים שנמצאים בתוך "כת" הפליאו לא רוצים לשמוע, וזה מפחיד. כשאני מנסה לספר ולהזהיר אני נחשדת בתעמולה טבעונית". הממ. היא הרי תיארה תהליך טיפולי מול אשת מקצוע ולא מול "אנשים" או "כת". בכלל, כת היא ביטוי לאנשים שמאמינים בדברים למרות הוכחות סותרות ולמרות שהכת פוגעת בבריאותם. זה בדיוק ההיפך מפליאו. אני אובססיבי לקריאת מחקרים (הנה אחד מאתמול, המדגים את הסכנה וחוסר התועלת של סטטינים לאוכלוסיה מבוגרת. לא לגמרי קשור אבל מרתק) ועד היום אני לא רואה כיצד סגנון החיים שלי פוגע בבריאותי (או בבריאות אחרים) ויש לי פרספקטיבה ארוכה הייתי אומר. וגם, מעניין למה היא אומרת שחושדים בה בתעמולה טבעונית. אולי היא טבעונית היום? אולי כי דווקא אצל טבעונים אנחנו רואים הרבה פעמים התנהגות של "כת" לצערי (כלומר אי יכולת להתמודד עם עובדות, מחקרים, וכו). רקאומר. רקחושב.

על מי מתלונן באמת
מי שעוקב/ת אחר הבלוג הזה או paleo.co.il או סתם אחרי בפייסבוק, מן הסתם יודע/ת שיש המון, המון סיפורי הצלחה במעבר לפליאו דווקא אצל אנשים שהיו טבעונים. הם באו לאחר תזונה "בריאה" שהותירה אותם חלשים, מחוסרי אנרגיה וויטמינים, והמעבר לפליאו "העמיד אותם על הרגליים". כמו גלי רולוף, למשל, אחרי 20 שנה של צמחונות וטבעונות. וכמו רבים אחרים. בעשר השנים האחרונות אני שומע מדי שבוע סיפור של "טבעוני/ת לשעבר" שכזה. 
אז הי, יכול להיות שכל מילה שם אמת בסלע, אבל אם היינו צריכים למצוא מתנדבים ומתנדבות לספר כמה הפליאו היה להם איום ונורא, ולעומתם מתנדבים שיספרו כמה בריאותם התרועעה בעקבות הטבעונות, איזה שורות אתם חושבים היה קל יותר למלא?  הכתבה הזו היא החריג המעיד דווקא על הכלל. זה פשוט לא קורה. וזה מחזיר אותי שוב לשאלת האג'נדה. רקתוהה.

על מה מתלוננים
לא הבטחתי לך גן של שושנים. לא אמרתי מעולם שהפליאו הוא תרופת פלא, הטובה לכל דבר, לכל אדם, בכל רגע. זהו פשוט סגנון החיים הוותיק, היעיל והמוכח ביותר על פני הפלנטה, ולכן זה שמעניק את התנאים האופטימליים לביולוגיה ולפיזיולוגיה שלנו. That being said, בהחלט יתכן שלאלמוני או פלונית יהיו בעיות כאלו ואחרות שלא יקבלו מענה רק בתזונת פליאו וידרשו טיפול, כיוונון, הדרכה או שינוי. זה לא חדשות, זו ביולוגיה אנושית. אנחנו רקמה אנושית אחת אבל איננו גוף אחד. כל אחד מאיתנו קצת שונה. קצת אחר. לא היה לך טוב, סעי הלאה. היה לך טוב, השארי. מה הבעיה בדיוק? לא אמרתי מעולם למישהו קטוגני שמאושר שזה לא טוב לא, ולא למישהו טבעוני ומאושר ובריא שרע לו. אם טוב לכם, נהדר. אז מה בדיוק הבעיה שלך גברת? לא הבנתי עד הסוף.

תגובות ושיתופים בהערות ובשמחה!
תהיו לי בריאים, ואל תקראו עיתונים
דעאל

By מר קדמוני with 9 comments

חוקים בפליאו? אז זהו, שלא!

בשנים האחרונות, לשמחתי הרבה, הפליאו קונה לו שביתה ואחיזה בציבוריות הישראלית. אולם אליה וקוץ בה. דומני שככל שיותר אנשים מרוצים ושמחים בחלקם, כך מתרבים גם האיסורים והחרמות והחוקים והכללים והדינים שיש למלא אותם באדיקות ובכפייה כדי להיחשב טהור ובריא ופליאוליתי למשעי.
למשל בקבוצות שונות ועל ידי מומחים שונים מטעם עצמם, נקבעים חדשים לבקרים עוד ועוד איסורים גורפים בענייני תזונה, וכללים נוקשים חדשים נכתבים על מהי הדרך הנכונה שיבור לו האדם. מה מותר ובעיקר מה אסור באיסור חמור לאכול. כך למשל:
טעמת חומוס? אללי, הרי אין לאכול קטניה גם בכלשהו.
כף דבש או סויה במתכון? הרי זו ערובה לפסילה ונידוי.
העלית לאינסטוש תמונה עם פירה בטטות? אבוי, סופך יורש גיהנום.
אכלת שני פירות? שני פרקי תהילים וסלח לי אבי כי חטאתי.
ירדת על ארוחת בוקר? צום מיד יממה.
התארחת אצל חמותך והיטבת את ליבך בעוף שספק בושל אצלה בשמן קנולה? אפס כי לא תבוא בקהלנו.
טעמת קוטג'? התאפס לך האתגר, שזה מסתבר כבר חוקים אחרים לגמרי, אדוני/גבירתי.

ותמהתי בליבי הכיצד זה קרה, ומדוע, ומי מפיק תועלת מכך, אם בכלל.

אנו חיים בעידן מודרני בו המידע זורם אלינו מכל עבר והטלפון שבידינו הוא הרחבה אמיתית של המוח ונרצה או לא נרצה הפכנו סייבורגים וזרם התודעה וזרם האינפורמציה כרוכים זה בזה והעולם כולו פרוש לרגלנו. והשפע העצום הזה מערער ומפחיד ומזעזע את תחושת העצמי. עד היום אמרו לנו מה לעשות. ידענו את מה שלימדה האחות בשיעורי התזונה בבית הספר, את מה שסיפר לנו משרד הבריאות בכרזות ובפרסומים (שלוש מנות פחמימה מלאה ביום), קלטנו את החשש של הורינו ושל הממסד משומן רווי, מכולסטרול ומהתקפי לב, ובכלל, השתדלנו להיות ילדים טובים.
פתאום שמענו מישהו צועק שהמלך עירום. שמחקרים מוצאים שדווקא הפחתה של הכולסטרול מעלה את הסיכוי להתקפי לב. שלחם מלא לא מועיל - לא לשובע ולא לבריאות. שסוכר הוא ממכר ומזיק. שיש שמנים טובים ויש שמנים רעים. שאוכל אמיתי הוא תפריט הגיוני, ומוכח וותיק ובריא בכל מקום. שספירת קלוריות היא מנהג נפסד ולא מועיל ותפריט דל שומן הרבה פחות יעיל באיבוד משקל ובהשגת בריאות. ואל תוך הפער הזה שבין הממסד הישן לבין הדעות החדשות, אנו מוטלים, תמהים ונבוכים, ומחפשים מענה ותשובות ועצות מעשיות.
והנה, במקום לשכב על הגב וליהנות מהנוף, מהדרך ומהחופש שהזדמן לנו, יש אנשים שמחליפים היסטריה אחת ("אכלתי יותר מדי קלוריות") בחרדה חלופית ("אולי יש שם טיפת שמן צמחי"), ואת הפחד הזו מתדלקים ומלבים אותם ידעונים שמבקשים להם קהילה ועוצמה ואולי גם שליטה בגורלם של אחרים.
כלל ידוע הוא במורשת ישראל סבא היא "ככל שיענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". ונראה שמזמן האבות ועד זמננו הכלל הזה נותר עומד בעינו. אולי בני ישראל אכן זקוקים לנוגש או לפרעה כדי לשגשג ולפרוח, ואם לא כן, הרי הם אבודים בחלל ובאין להם רועה ומנהיג, הם סבורים שתכלה אליהם הרעה.
האמת היא שהאדם, לחופש נולד.
חוקים וכללים הם המצאה מאוחרת, של העיר והמדינה והממשל, בדיוק כדי שהשליט יוכל לשלוט ולנהל ולקבוע. אדם חופשי היה הצייד לקט. נע בחבורות, ללא גבולות, ללא רכוש, ללא מיסים, ללא כללים. היו את נורמות הקהילה המיידית, לגבי עשה ולא תעשה שבין אדם לחברו, וכללים פרקטיים שנלמדו מהניסיון לגבי מה בטוח ומה מסוכן (לא לעצבן אריה רעב, לא לאכול שורשי אלון, בסדר לאכול את הצמח הזה, ואפשר, אם מאוד צמאים, לשתות גם מהנחל העכור ההוא). והנה התרחקנו משם מאוד וכל חיינו מוקפים חוקים וכללים. כמה כסף אפשר להוציא לפני שהבנק מתקשר. באיזה נתיב יש לרכב. היכן יש ללכת (רק על הסימון שבילים). מתי צריך לקבל תרופות. מי מוסמך לרשום אותם, ועוד ועוד, עד אין סוף. האמת היא שאלו חוקים שיצרה המציאות של צבר אנושי גדול וצפוף ובלעדיהם "איש את רעהו חיים בלעו". אבל אופנת החקיקה וההגבלה הולכת ומתפשטת, ואנו רואים את זה מול עיננו בבית המחוקקים שלנו, שנבחרי הציבור מתחרים לא רק בגבהות ליבם אלא גם בכמות החוקים שהם מתיימרים לחוקק כדי להגן עלינו, כביכול. וכך בכל מושב כנסת מאות (!) חוקים עולים להצבעה ולוועדות והצעות חוק כמו "חובה להתקין רשת אלחוטית בכל בית מלון" מנסים להסתנן אל ספר החוקים ולהציל אותנו מעצמנו.
אבל האדם, כאמור, לחופש נולד.
תפקיד המדינה הוא לאפשר את החופש הזה, ולא להגביל אותו. תפקידה לאפשר את חיינו כאן יחד ולא למשטר, לחנך, לעצב ולמסגר את נפשנו אל תוך תבניות שנדמות לרגע כנכונות בעיני איש כזה או אחר. אבל אללי, המדינה מנסה לעשות זאת כבר שנים בכל תחומי החיים ואולי במיוחד בתחום התזונה והבריאות. סובסידיות. כרזות. מענקים. פרסום. פירמידות. הכל הבל ודוקטרינות שהורתן בחטא וטיפוחן באסון. ועכשיו, שיותר ויותר אנשים מתנערים מההנחיות, שעוד ועוד בני אדם קוראים בכוחות עצמם ספרים ואתרים ומחקרים שמדגימים את ההיפך הגמור מהמלצת הממסד, ישנה תנועת מטוטלת ענקית אל צד החשיבה העצמאית והבחינה העצמית והניסוי האישי. תנועה מבורכת ונפלאה של לקיחת אחריות והחלטה עצמית.
אבל בד בבד עם הרצון להבנה ולתובנה עצמית, הרי זה גם איזור חדש ולא מוכר לנו. מעולם לא צעדנו שם. והאדם נמלא חשש. אולי, בהעדר ממסד שידריך את צעדי, אולי בהעדר תזונאית מצקצקת, אולי בהעדר כדור ירוק קטן, אולי בהעדר כל אלה אפול חלילה לבור ענקי. ומי ישמור את צעדי?
החשש הזה מושך אליו כמגנט ענק את אותם יודעי כל, שדנים דין חרוץ, שפוסקים כללים ומחדשים הלכות, שידיעותיהם מגיעות השמיימה ויונקות ממקור עליון, והנה הם נותנים תשובה לכל, ופוסלים את כל מי שחושב אחרת מהם, ומנדים את כל מי שמציע חלופה או התבוננות שונה.
וזה עצוב לי.

אם יש מילה אחת שמעבירה בי צמרמורת, היא המילה "אסור".
כבר כילד, בכל פעם שאמרו לי אסור, מיד מצאתי את עצמי חושב כיצד אעשה זאת בכל זאת. כשלא יראו, כשלא ישימו לב, מאוחר בלילה, אחרת. ולכן לפחות לעצמי, אני משתדל שלא לומר לעולם אסור. במקום זה, אני משתדל לומר מה כן ומה טוב, ומאידך, מה פחות מוצלח ומה עלול להזיק. וכל הטווח הופך פתאום במקום שחור או לבן לחמישים גוונים של אפור. כך בכלל וכך בפרט לגבי האוכל שלי. אני איתן בדעתי שהכללים לתזונה בריאה, אם בכלל ישנם כאלה, הם פשוטים, פשוטים מאוד ומעטים מאוד (וכמו שאמר לי פעם מורה לצרפתית: "לכל כלל יש יוצאים מהכלל, גם לכלל הזה"). ולכן:
איכלו אוכל אמיתי ואל תאכלו רעלים. סה טו.
למתקדמים אני ממליץ על שלושה כללי "לא תעשה":אל תאכלו דגנים, אל תאכלו סוכרים ואל תצרכו שמנים צמחיים. זהו.
לא אסור, אלא כדאי. לא חוק אלא המלצה. לא הבטחה אלא דעה. לא מחקר אלא מסורת. לא רשימת מכולת אינסופית של חוקים, אלא מעט וממוקד ויעיל ומוכח. וזה גם נותן 90% מהתועלת ודורש 10% מהאנרגיה והמחשבה ומהחרדה.
וזו גם הפרקטיקה של החיים, אכילה היא מסורת שעברה אצלנו מאב לבן ומאם לביתה כבר מאות ואלפי שנים. ובכל מקום ובכל זמן הכללים הללו התרחבו או הצטמצמו, לפי הצורך ולפי הזמינות ולפי העניין ולפי הניסיון האישי וההצלחה של מי שניסה אותם.

אז אני ממליץ לכם פחות להאמין ולהיות ספקנים יותר.
פחות לעקוב אחר הוראות ויותר לעקוב אחר התחושות שלכם.
פחות חרדות ויותר שמחה.
פחות כללים ויותר חופש.
פחות כעס ויותר אהבה.
פחות אחרים ויותר עצמכם.

שבת שלום.
דעאל

טראפלס פליאו, שזעזעו כמה טהרנים
טעים.

By Dael with 30 comments

לא תאמינו מה יש בסרטי משרד הבריאות משנות החמישים

רצה הגורל ונתקלתי במזוודת פח הכסופה הזו באחד משיטוטי בשווקי הפשפשים של ארצנו. פתחתי ומיד הבנתי שני דברים (1) אין לי ולעולם לא יהיה לי מה לעשות עם הקופסה הזו (2) אני חייב להקדיש לה זמן ולפצח את סודותיה.
קופסת הסודות - מבט מבפנים

מדובר בערכת סרטי הדרכה לבריאות לבתי ספר יסודיים שהופקה ונארזה בניו יורק של אמצע שנות החמישים של המאה שעברה.

 32 קופסאות פח צבעוניות ויפהפיות, ארוזות היטב, המחזיקות כל אחת סרט הדרכה (פילם) בנושא אחר, בשחור לבן כמובן. כולם מיועדים להרביץ בילדים דעת וללמדם בינה וחינוך לחיים בריאים וטובים יותר. כולם ילדים בלונדינים אמריקאיים עם לחיים תפוחות. מהי בריאות שאלתם? הרבה מאוד נושאים (32 כאמור). יש לנו כאן למשל את "בריאות כף הרגל" ו"ארוחות הבוקר וחשיבותם" , "שמירה על הגיינה", "הסוכר בראי ההיסטוריה", "מערכת העיכול" ועוד ועוד.

אני מניח שהמערכת לוותה גם בפסקול או בערכה למורה אבל יש בידי רק את הפילם, וגם הוא נותן לא מעט מידע על מטרות הערכה המוצהרות וגם על האג'נדה הסודית מאחוריה ומאחורי יוצריה.

הערה: אמנם אין זו ערכה ישראלית, אבל יש משמעות רבה להבנה של התהליכים שהתרחשו מעבר לים, כי תהודתם ותוכנם התגלגל עד אלינו ואל העולם כולו. אחרי הכל, גם כיום משרד החינוך מחייב את ילדי ישראל ללמוד את פירמידת התזונה בגן, ביסודי ובתיכון. היכן נעוצות הרגליים של איוולת זו? יפה ששאלתם.
ישבתי ופתחתי קופסה קופסה וכנגד האור גלגלתי את הפילם, וקראתי ולמדתי את הכתוב בהן. הרגשתי כמו הבלש המוצא סליל מיקרופיש ישן והוא מפענח עמו חידות סתומות בלילות ארוכים. לצערי, רוב סלילי הצלוליד במצב קשה, והם מתפוררים ונשברים מכל מגע, אבל אפשר לקרוא ואפשר להבין כל מילה בתוכן, את המהלך הלוגי ואת ההקשר של ההדרכות.  
הנה כמה מהמסקנות שלי, על הערכה, ועל השפעתה הקוסמית כיום, עלינו.

1. מעורבות גופים מסחריים בהפקת התוכן: הייתם מדמיינים או משערים שמי שהפיק את הסרטונים הללו הוא משרד הבריאות האמריקאי, או משרד החינוך. אבל לא, את הסרטונים הפיקו חברות שונות, בהתאם לתוכן. איגוד מגדלי הבקר הפיק את הסרטון על "בישול וייבוש בשר". איגוד הרפתנים את "תועלת החלב". חברת הסוכר הפיקה את "אוכל מן השמש!" ואת "הסוכר בראי ההיסטוריה". חברות נעליים הפיקו את "בריאות כף הרגל". העיוות זועק לשמים, ובעיקר כשקוראים את הטקסטים המלוויים את ההסברים.
האם תוכלו לזהות, ילדים, מי עומד מאחורי כל סרט?
2. אין שום חשש משומן. אין דיבור לזה בכלל בשום הקשר. זה די הדהים אותי. כמו בספרים של שרלוק הולמס, הרמז האמיתי אינו נוכח כלל. כלבם של בני בסקרוויל לא נבח. באותו האופן, החדשות התזונתיות לא נמצאות כלל בערכה. ב32 סרטונים אין אף מילה אחת רעה על השומן. אין דבר כזה שומן מסוכן או שומן בעייתי ללב או שומן משמין. זה non-issue. היום אי אפשר לדמיין איזשהי ערכת הדרכה העוסקת בבריאות ולא מתייחסת איכשהו (ובדר"כ בשלילה) לשומן כמחולל בעיות. יש הרבה התייחסות להגיינה ולפעילות גופנית אבל אפס התייחסות להשמנה ולשומן כבעייה. פשוט, אף אחד לא ראה זאת כבעיה. כי זו לא בעיה כמובן. תוך כמה שנים העולם התהפך על הראש וכל בעיות העולם התחילו להיות מיוחסות לשומן. ובעיקר לרווי. די לראו ת את הצילומים על הבשר בערכת ההדרכה "להכנת בשר" כדי להבין שכל המרבה בשומן, הרי זה משובח. פליאו ממש.

3. יש קידום מגמתי ומתאמץ לסוכר בצורותיו השונות. אתה מתחיל לראות את הסרטון "אוכל מן השמש" ואתה מבסוט. איזה יופי השמש נותנת לנו אור והצמחים צומחים ובעלי החיים לוחכים את העשב והעולם קדמוני ויפה ורחוץ. אבל אז אתה מבין שזו ערכה בחסות "חברת הסוכר" שמספרת איזה יופי זה תירס. ואיזה יופי שהסוכר "מוסיף טעם מעולה לכל מזון"! (כך במקור). ושהאוכל מן הטבע הוא בעצם אוכל עם סוכר, ושזה מה שמלמדים את הילדים בבית הספר. אחר כך אתה מהרהר בפירמידת הבריאות שעדיין מפילה חללים ואומליים בקרב ילדים ומבוגרים ומבין שמאומה לא השתנה. כן, ספרו לנו עוד על למה צריך לאכול לפחות 65% מהקלוריות שלנו מדגנים. מלאים.
"המדע ממציא דרכים חדשות לשימוש בסוכר"!
"סוכר מוסיף טעם למזונות חיוניים"

4. יש היכרות עם העבר  (סנדלי אינדיאנים, הסוכר בהיסטוריה ועוד) אבל מאידך, ניתוק מההווה. האמת נדהמתי לראות צילום מעולה של סנדלי אינדיאנים שהפכו טרנדיים בשנים האחרונות בערכה משנות החמישים. ידע שכביכול "גילינו" אותו רק לאחרונה היה ידוע ומקובל וראוי, אבל התעשייה, הו התעשייה, הכחידה אותו. למה למכור סנדל שהוא רק גומי עם חתיכת שרוך כשאפשר לשווק נעליים "אורתופדיות"? למה לעודד כף רגל בריאה עם אצבעות פרושות, כאשר האופנה היא נעל צרה וגבוה "אלגנטית".
אותו הדבר הדרכה על ראשית החקלאות, על הרגלי האנשים בעבר ועוד, כולם ידע טוב אבל המסקנות הנובעות ועולות ממנו הפוכות להגיון הפשוט ומונעות אך ורק מאינטרסים מסחריים וצרים. רוצה לומר, מוכרים לנו ולא מלמדים אותנו.

כן, אלו סנדלי הוראצ'ס אורגינל!!!
והשקופית הבאה אומרת את ההיפך כמובן

5. גלוריפיקציה של הרפואה והמדע. אך, למה לא הייתי רופא באמריקה של שנות החמישים. הייתי יותר יפה וחתיך והיה לי חלוק ארוך ומשקפי קרן ואחות בלונדינית חטובה שנשענת על זרועי. איזה כבוד עשו פעם לרופאים. הנה הרופא אומר שצריך לרחוץ ידיים. הרופא אומר שחשוב לנעול נעליים. הרופא אומר שחשוב לאכול ארוחת בוקר. וסוכר. יש רופאים שנשארו בקטע עד היום...

כפעם כך היום, הממסד מנסה לחנך אותנו ולומר לנו מה שטוב לנו. כי לבד אנחנו לא יודעים.
אז אומרים לנו לאכול המון פחמימות
ואומרים לנו לפחד משומן
אז אומרים לנו לנעול נעליים אורתופדיות
ושלצום זה מסוכן
ושחייבים לאכול ארוחת בוקר
ושסוכר נותן טעם מעולה להרבה מזונות

וכל זה קשקוש מוחלט ונכון בעיקר (ורק) למי שמסבסד את ההבלים הללו. כמו קוקה קולה שתומכת במיליונים רבים במחקרים ש"סוכר אינו מסוכן", כמו חברות התרופות שמנסות בכל מאודן לשמר את התרופה הנמכרת ביותר בהיסטוריה וש 97% מהאנשים שנוטלים אותה הם אנשים בריאים לחלוטין – הסטטינים להורדת הכולסטרול, כמו משרדי החקלאות והממשלה שדואגים לסובסידיות למגדלי החיטה והתירס (והבשר והחלב).
כי זהו עולם של אינטרסים. עולם בו המפיקים של החומר החינוכי הם יצרנים בעלי אינטרסים זרים. כמו הפרסומת בטלויזיה לא מזמן, המיועדת לאמהות: אתן יכולות לקבל חינם ייעוץ בהנקה. בחסות מטרנה.

אז זהו, שלא. שנמאס.
אני לא אסכים עוד שהבן שלי ילמד את פירמידת התזונה ו"הבריאות" בבית הספר שלו. אתן לו פתק שחרור. אכתוב מכתב תלונה למנהל (כי המכתב שלי בנושא לשר הבריאות כבר שבע שנים ברשת ולא עזר. הוא היה במקור מיועד לליצמן. ואחר כך עדכנתי לאותו ליעל גרמן. ואז שוב ליצמן נעשה שר וכבר נמאס לי לעדכן אותו, אז סורי ליצמן).

מה אני רוצה?
אני רוצה שבעוד חמישים שנה מישהו יקנה כרזה של פירמידת הבריאות בשוק הפשפשים ויגיד לעצמו "אני לא מאמין שפעם מכרו לתלמידים את השיט הזה".
לעומת זאת אני חרד שבעוד חמישים שנה זו עדיין תהיה המדיניות הממשלתית. יש מצב שליצמן עוד יהיה שר הבריאות.

ומה אתם חושבים?

By Dael with 5 comments

למה אני שמח שהרב לווינשטיין אמר את מה שאמר?






הרב לווינשטיין לא "מעד בלשונו" או "לא הובן כהלכה". הוא פשוט שיתף את החלקים הנסתרים של החזון שלו, כי לא היתה לו ברירה יותר. אולי הכריחו אותו. וכעת, המסכה נושרת.
לפני עשרים ושבע שנים, הרב לווינשטיין היה הרב שלי. לזכותו ולזכותי יאמר, שכבר אז לא סבלנו זה את זה.

"הן מתאמנות לקראת החתונה". הרב יגאל לווינשטיין (ארכיון)
צילום חדשות 10

לרבנים אלי סדן ויגאל לווינשטיין יש חזון ענק ומלא תפארת והוד קדומים, אך מתחת לפני השטח חזונם מפעפע ארס ומנוקד במורסות שנאה. פעם פעם, לפני כמעט שלושים שנה הם הצליחו לשטות גם בי. היתה זו מכינה שזה עתה הוקמה, עלי, ואליה התקבצו מאה וכמה בחורים. כולם מלח הארץ. הטובים שבטובים.
בעיניים בורקות ובלשון מעדנות סיפרו לנו סדן ולווינשטיין על דוד המלך שהיה "אדמוני עם יפה עיניים" וכמה עם ישראל צריך שנהפוך להיות גם אנו דוידי מלך קטנים. כמוהו נהיה "עדינו העצני" כלומר עדינים כמשי וקשים כעץ. רגישים אבל לוחמים. נשרת ביחידות הכי טובות. הם אמרו שנוכל להיות קצינים בסיירת מטכ"ל, בשייטת, בצוללות. שיהיו טייסים דתיים! מי חלם אז?הם הציעו חזון של הגשמה עצמית תוך כדי עזרה לזולת ולכלל. חזון של יופי, רכות ועוצמה.
ואנחנו הלכנו אחר חליל הקסם.
כמו שעונים שוויצרים, אני וכל חברי הפכנו לקצינים. אני נחשבתי לג'ובניק של המחזור, כי הייתי רק קצין שריון ולא קצין במטכ"ל כמו עמנואל או בגולני כמו יוסי.
אבל יצירת קצינים סטייל דוד המלך היתה רק מהלך הפתיחה במשחק השח האלוהי הגדול שלהם. לסדן וללווינשטיין יש תכנית משחק שלמה, סדורה, ברורה. משחק בו העם מתקדש והארץ מתרוממת והשכינה יורדת וכל המהלך המשיחי העצום הזה נטוע עמוק במציאות סביבנו. ועל הלוח ישנם חיילים, ופרשים וצריחים ומלך אחד שעדיין בשמים אבל עוד כמה מהלכים ירד ארצה אל בית מקדשו וראשו יגיע השמיימה.
אבל אחרי שלושים שנה על המגרש, הם קולטים שהמשחק לא מצליח. שהם מפסידים.
במקום מט מהיר וגמביט בכמה מסעים, המציאות מרימה ראש גלוי. ההתנתקות מגוש קטיף עמדה בסתירה מוחלטת לחזונם. תהליכים מואצים של הורדת הכיפה בקרב בוגרי המכינה, התרחבות והתקבלות של הקהילה ההומוסקסואלית בציבור, וגם הנשים במקום לשרת את הדוידים שלהם, הופכות לפמיניסטיות דתיות, בתרבות, בצבא ואפילו בבתי הכנסת. כל זה מתרחש בחברה ישראלית שעוברת תהליכי מודרניזציה, התפכחות וחילון מעמיקים. העם לא מתרומם ומתקדש לפי תכנית, אלא מתחלן ומתחלחל מדברי המשיחיות והבלע שלהם. ויש פער עצום בין גודל החזון לעומק שברו, בין הדגל העצום שהם מוכרים לבין המציאות שטופחת בפניהם.
יגאל לווינשטיין אמר את מה שאמר כעת כי לא היתה לו ברירה. כי כשאתה עומד עם הגב לקיר, ומפסיד במשחק, אתה חייב להמר על מהלכים יותר דרמטיים. הוא חייב לנער את הספינה. הוא צריך להזיז את הדיון על דמותה של המדינה למרכז המפה, כי המהלך הזה כבר מזמן היה צריך לקרות במשחק שלהם. אבל דוידי המלך שלו נשארו בצבא, או שעזבו, הקימו סטרטאפ ועשו אקזיט, אבל איש מהאלפים שהכשירו לא הפך לרב, למוביל תרבות או למגנט רוחני שיזיז את הספינה אל הייעוד האלוהי שהכווינו לה. יש להם קצינים מתים טובים, וזהו.
יגאל לווינשטיין אמר את מה שאמר והרב אלי סדן, זוכה פרס ישראל ומנהל המכינה במשותף איתו מזה כמעט שלושים שנה, הוא היחיד מבין ראשי המכינות שלא גינה את דבריו, וכמובן שלא פיטר אותו מיד. לא אתפלא אם גם הכתיב לו מה לומר. הוא הרי תמיד היה האחראי על האסטרטגיה, על תכנית המשחק האלוהית.
דווקא היה לי הרבה כבוד לשניהם, כאנשי חינוך שחזרו על ססמאות של חיבור ולא של פירוד. אבל זה היה כשהדברים עבדו. עכשיו זה כבר כמה שנים שהמציאות חורקת והחיבור הוחלף בניתוק, בהבדלות, בזלזול, באדנות.
רבים מידידיי מרגישים עצובים היום בגלל הרב לווינשטיין. יש לנו קבוצת ווטסאפ של בוגרי המחזור וכולם שם אומרים: זה לא אנחנו. מה זה. אנחנו עצובים.
אבל אני לא עצוב, אני דווקא שמח.
אני שמח שאני יכול לראות את האיוולת, את הרוע, את היהירות, את ההתנשאות, את האמת המוחלטת. (ובו בזמן עצוב לי על הרב סדן, שחשבתי או שרציתי לחשוב ולהאמין שהוא אינו כזה, והוא מוכיח אותי על טעותי. שוב).
דוידי המלך של המחזור שלי, ושל השלושים המחזורים הבאים, לא ממלאים את התפקיד אותו הועידו להם, וכמו נשותיו של גואל רצון, הם מפתחים תודעה משלהם, למירב האימה של המעצבים. יש כמה שעדיין שבויים בחלום החלילן אולם גם הם כבר אינם יכולים לסבול זאת עוד.
אז תודה יגאל. תודה שעזרת לי לראות מי אתה באמת, ותודה שחידדת לי שוב, מי אני באמת.
כי אני וחברי לא כמוך.

****
הערה: זה פוסט חריג ושונה אצלי, ולא קשור לענייני תזונה, כושר, בריאות ואורח חיים. הוא כנראה כן קשור לבריאות הנפשית שלי, ולכן שיתפתי אותו, מקווה שזה מקובל עליכם.

By Dael with 5 comments