בתור אחד שעושה (יחסית, יחסית) לא מעט ספורט, אני חריג לגמרי.
לא רק בגלל שאני עושה אימונים קצרים יותר ואינטיסיביים הרבה יותר מרוב רובם של חברי, אלא שאין לי שעון דופק. מסכן שכמוני. אין לי לא פולאר ולא גרמין, לא נייקי ולא פירמות אחרות. חברי הרצים לא יכולים להבין כיצד אני "רציני" בגישתי לאימונים ובכל זאת מוותר על השימוש ברצועת החזה השחורה ובציורי הלב הקטנים של השעון (וביכולת להוריד את הנתונים אח"כ למחשב ומה לא). אז הנה הסיבות העיקריות למה מעולם לא הייתי בעניין של שעוני דופק:
1. השעון מרחיק אותך מעצמך. אם אני שואל חברים "איך היתה הריצה?" הם ידעו לענות לי שהם רצו בדופק 160 עשרה קילומטר אבל לא ידעו להגיד לי שהיה קשה, קשה מאוד, קריעה, וכדומה. השעון מרחיק את יכולת הוויסות הטבעית שיש לנו בגוף ומעביר אותה לשליטתו הבלעדית של השעון. עלה לך הדופק ב 5 פעימות לדקה יותר מ"היעד"? מיד אתה צריך להאיט כדי תהיה מקסימום יעיל. וכדומה באימוני ספינינג (אני יודע מאישתי) ובכל אימון אחר. האביזר גורם לנו להיות פחות אותנטיים ורגישים לגבי התחושה האמיתית שלנו. מי אמר ש80% מהדופק המקסימלי (שמי יודע באמת מהו) הוא דווקא הדופק הנכון לאימון הזה? מי אומר שהיעד קשור בכלל לדופק?
2. התמקדות בדופק נותנת תמונה מצומצמת של הכושר שלכם. ברגע שיש שעון דופק האימון משרת את הדופק ולא להיפך. תפיסת שעון הדופק כמדד מוחלט היא מצומצמת ומוגבלת. יש את עייפות השריר, יש את התחושה הכללית ויש עוד בלי סוף מדדים ותחושות שמשפיעים על יעילות האימון ועל ההרגשה בסופו. במקום לרוץ בדופק מסוים אולי צריך לרוץ בעייפות שריר מסוימת? אולי לא צריך בכלל פרמטר חיצוני קבוע לאורך הריצה אלא משהו משתנה, אינטואיטיבי, בסיסי, כזה שיש לכל בנאדם אלא אם כן הוא התרגל להדחיק ולא לשמוע אותו כי השעון "מדבר" בקול רם יותר?
3. הדופק הוא לא מדד אובייקטיבי, ובשביל סובייקטיביות, לא צריך שעון. דופק הוא קצב פעימות הלב אבל הוא לא מדד לכושר. אבא שלי למשל, הוא בן 66, ומעולם לא עסק בספורט כלשהו. בכל זאת, הדופק שלו במנוחה היה עד לשנים האחרונות 48. יש לו לב גדול ויעיל שהוא קיבל איכשהו בתורשה (לצערי, עלי זה דילג העניין הזה), אבל זה בשום פנים לא מדד לכושר הכללי שלו אלא ליכולת גופנית מסוימת שיש לה כמובן יתרונות רבים. הדופק שלנו משתנה כשאנחנו בלחץ, כשחם לנו או כשקר לנו, כשאנחנו רעבים או שבעים, כשאנחנו מפחדים או שאנחנו מתאמנים. הדופק הוא סבבה וכדאי שתמיד יהיה לכם אחד כזה, אבל למדוד אותו ולפעול לפיו באימונים שלכם לא ידחוף אתכם לקצה שאתם יכולים להגיע אליו. עוד לא פגשתי מישהו שהשעון דחף אותו קדימה. בדרך כלל, הוא משמש תמרור אזהרה, מבחינת: "האט, סיבוב לפניך" או "שמור מרחק".
4. אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות. ואפילו זה שעון. אני אוהב לאלתר, לנוע, לשנות ולהשתנות לפי התחושה שלי באותו הזמן. פעמים רבות אני רץ ללא שעון בכלל (כן, בלי למדוד זמן). אני אוהב את הפעילות אבל אני לא אוהב משמעת. אני חושב שגם רבקה ברק, המורה שלי בכיתות א-ג יכולה להעיד על כך עד היום.
5. אני משקיע את הכסף הזה במקומות אחרים. שעון דופק עולה 500 ש"ח וצפונה. אם יש לכם 500 שקל להשקיע בעצמכם ובכושר הגופני שלכם אני הייתי משקיע אותם בברזל - אם בצורת מוט ומשקולות ואם בצורת קט'לבל או מוט מתח. הקניה הבאה שלי תהיה RACK טוב כדי שאוכל לעשות Back Squat. זה נראה לי אביזר אימון חשוב הרבה יותר מכל שעון דופק.
6. זו אופנה, לא יותר. אופנה זה סבבה, לגיטימי וכיף ברמה מסוימת, אבל זו רק אופנה. זה לא הדבר האמיתי. אנשים משתמשים בשעון הפולאר שלהם ככרטיס ביקור לעצמם כדי שכל מי שרואה אותם ידע מיד ש"אני אחד שרץ/רוכב על אופניים" (תלוי בדגם של השעון). אני לא בעניין של האופנה הזו, מה גם שהשעונים של פולאר די מכוערים בעיני. סורי.
האם יש לכם שעון דופק?
כמה זמן אתם משתמשים בו כבר?
האם זה תורם לכם משהו או שזהו רק הרגל לקבלת פידבק חיצוני?
ספרו לנו!
10 הערות קוראים:
היי דעאל,
את האמת בעבר שהייתי רץ וכאלו הייתי עובד עם השעון.
היום ( למען האמת בשנה האחרונה) בתור אחד שמתאמן בקרוספיט מבין כמה זה מיותר
אין צורך למדוד את הדופק בסוג של אימון כזה.
גם היום שאני רץ ( התחלתי ממש לשנוא את הריצה מאז הקרוספיט ( זה רק אני ככה??)
אני לא משתמש בשעון אלא רץ לפי הרגשה אישית שזה בעייני הרבה יותר חשוב
עוד הכי מצחיק זה לראות אנשים שאין סיכוי שהם בכושר ( אני לא ארחיב) והולכים עם השעונים כי
זה סמל סטטוס היום בחברה.
זה בערך שווה ערך לאנשים שאוכלים את כל סוגי האוכל וקינוחים ושותים דיאט קולה....
היי,
כשהשתחררתי מהצבא החלטתי לפנק את עצמי בשעון דופק (בא במקביל לזה שהתחלתי לרוץ). הרבה מהדברים שאתה כותב מאוד נכונים, אתה בקלות מאוד מוצא את עצמך משתעבד לשעון באימון. אבל, אם אתה משתמש בשעון בתור עוד אינדיקטור (יחד עם תחושה כללית, עייפות שריר וכו') הוא יכול לעניות דעתי לעזור באימון. הוא נותן לך עוד מדד (יחד עם כמה מדדים יותר תחושתיים) איך עובר עליך האימון.
בקיצור, לא must אלא יותר nice to have
מה קורה דעאל
הרבה זמן שלא כתבתי בבלוג שלך, פעם אחת יצא לי לעבוד עם שעון דופק באימון קרוספיט שכלל בורפיז ו TTB ודברק ראשון לא הלחתי לעקוב אחרי הדופק מרוב האינטנסביות ודבר שני שהרצועה רק מציקה ונופלת.... ני נגד בדיוק כמוך
מושיקו
רצתי לא מעט ריצות שדה, חמישה ועשרה קילומטר, חצאי מרתונים ומרתונים מלאים. בפה מלא אפשר לומר ששעון דופק הוא בזבוז זמן מוחלט. ולכל הקרוספיטרים שלא אוהבים לרוץ- צאו לריצה ! זה יבוא לידי ביטוי אחר"כ בפארן ;)
דורון
תודה איתי, רון, מושיקו ודורון!
לפחות כולם מסכימים ששעון דופק זה ממש בסדר בשביל לראות מה השעה. לגבי שיפור הכושר, כנראה שלא ממש...
אני דווקא אוהב ריצות (עד 7 ק"מ, בדר"כ פעם בשבוע) ואני מסכים עם דורון שריצות ישפרו את סיבולת לב ריאה שנדרשת מאוד במטקונים עצבניים כמו פראן (שבעפ האחרונה שעשיתי חשבתי שהריאות שלי עומדות להתפוצץ, מילולית).
רבקה ברק היתה המורה שלך בכיתות ב'-ד'.
צודק גבר. ב' עד ד'. איך יכלתי לשכוח.
האבולוציה היא בעצם מנגנון של השתלבות בסביבה. הציביליזציה היא מנגנון של שליטה בסביבה. מאבק זה בין 'האני' האבולוציוני ו'האני' התרבותי-טכנולוגי הוא הגורם שעוטף אותנו באי נחת מתמשכת.
אני איתך קדמוני
אהבתי. ההגדרות הנחמדות האלה של ציבילזציה מול אבולוציה הן שלך?
רצועת החזה מסיחה את הדעת מהאימון
הוסף רשומת תגובה