אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

הסיפור המופלא של א'

עם א' אני מתכתב במייל מדי פעם. שאלות, תשובות וכאלה. ביקשתי, וא' הסכים בשמחה, לכתוב לנו את הסיפור שלו. אני חושב שכל מילת הקדמה מיותרת ואני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם. פשוט קראו, תהנו, ופרגנו (ותזכורת: שתפו גם בסיפורים שלכם). שאפו א'!


המשקל הכביד עלי מאז הייתי ילד. עליתי וירדתי, כשהירידות הן בעיקר לצורך עלייה. בתחילת שנות העשרים שלי חוויתי אפיזודה שאני מניח הייתה מאובחנת כדיכאון מז'ורי, אם הייתי מטופל. זו הייתה קריסה מוחלטת של הרצון. הפסקתי לעבוד, ישנתי עד שעות אחר הצהריים, כוסות הלכו ונערמו על שולחן המחשב ואפר סיגריות הצטבר בתוכן יחד עם עובש. הגחתי החוצה אך ורק לשתי מטרות, להצטייד בסיגריות או במזון, כאשר המזון הורכב בעיקר ממנות חמות, אינסטנט נודלס, סנדביצ'ים, חלב וקפה שהיוו את עיקר התפריט שלי. פעם בשבועיים בערך הצלחתי לגרום לעצמי להתגלח, ברוב הימים לא היה לי כוח אפילו למקלחת. תוך כדי הלכתי ותפחתי עד שעברתי את ה-113 ק"ג (בגובה של 1.73 מ').

אחרי שברון לב מאהבה נכזבת וכשהכסף נגמר החלטתי לקחת את עצמי בידיים. קיבלתי הפניה לדיאטנית והתחלתי בדיאטה סטנדרטית. המשקל ירד, הרגשתי טוב יותר. הגעתי ל-85 ק"ג והירידה פסקה, או ליתר דיוק, נדרש מאמץ על-אנושי מבחינת כמויות המזון והאימון כדי לאבד עוד גרם אחד בשבוע. אחר כך המשקל עלה בחזרה למעלה והיאוש יחד אתו. הדיכאון תמיד נותר ברקע, אמנם לא מנטרל הכל כמו בתקופה שעברה, אבל תמיד שם, אורב וממתין לרגע. אחרי קרוב לשנה של מנוחה מדיאטה, חזרתי אל הדיאטנית שלי. הפסקתי לעשן, חזרתי להתאמן והצלחתי לרזות בחזרה ל-85 ק"ג, רק כדי להיתקל מחדש בתקרת הזכוכית.

בנקודה הזו הנחתי שהבעיה היא בשגרת האימונים שלי שהייתה מורכבת בעיקר מריצות קצרות, הליכות ארוכות והרבה שעות דיווש על אופניים. חיפשתי דרכי אימון חדשות, בעיקר אימונים עם משקל גוף. ניסיתי כל מני רוטינות ממגזיני גברים. זה לא באמת עזר. כאן הגיע המהפך. ניסיתי כל כך הרבה דברים שהרצף חומק ממני, אבל פחות או יותר באותו הזמן התחלתי בדיאטת ה-slow carb של טים פריס וגיליתי את SimpleFit, שיטת אימון במשקל גוף שהיא בעצם אימון "סינדי" מקרוספיט עם התאמה לרמות. המשקל התחיל לרדת מהר, מאד. את ה-slow carb זנחתי תוך זמן קצר לטובת פריימל. נראה לי הגיוני שכל מה שאני אוכל אמור להיות לי טעים מבלי להצטרך לחכות ליום צ'יט בו אפשר לאכול מכל הבא ליד בלי חשבון (וגם הרבה יותר מתקבל על הדעת אבולוציונית).

הדיאטנית שלי הייתה מאד לא מרוצה מהעניין. היא אמרה שאני מרעיב את המוח שלי, שאם אני אמשיך ככה אני לא אפסיק לרדת במשקל, שרמות הסרוטונין שלי בסכנה. אני צריך לאכול פחמימות. אני חייב לאכול פחמימות. תאכל תפוח אדמה, בחייאת ראבק. אבל, בפעם הראשונה מזה שנים הייתי מאושר. זרחתי ואי אפשר היה לפספס את זה (ועדיין, גם אחרי שנה). אורח החיים הזה לא השפיע רק על המשקל שלי, אלא גם על מצב הרוח שלי במידה שאני לא יכול לייחס רק לשמחה נקודתית של אותו הזמן. ממש כאילו התחלתי לקחת תרופות, בתוך תקופה קצרה פרח ממני הדיכאון התמידי ששנים רבץ, ייסר אותי והפך את החיים לסבילים, במקרה הטוב. לקחתי עלון עם פירמידת המזון ואמרתי שלאור התקופה האחרונה, נראה לי שהפירמידה, חוץ מהצ'ופצ'יק למעלה, הפוכה. הגעתי ל-72 ק"ג והפסקתי לרזות. הפסקתי גם ללכת לדיאטנית.

הרגשתי שאני על הגל, אבל מהר מאד גיליתי שחזרה על אותם שלושה תרגילים באימון היא מתכון לאסון. כשהגעתי לרמה 5 של SimpleFit התחלתי להרגיש כאב עמוק באזור כתף ימין ובצוואר. אחרי תקופת אימונים עם כאב, החלטתי להפחית באימונים ולקוות שיחלוף. הכאב נמשך והחריף עד שהפסקתי להתאמן כליל כדי לתת לגוף זמן להתאושש. אחרי כמה שבועות של הפסקה לא יעילה (צריך לציין שהמשקל לא זז מילימטר גם בתקופה הזאת), הגוף אותת לי שהוא לא יכול יותר בלי אימון. ואז החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו שרציתי כבר מזמן - ללכת לקרוספיט הרצליה.

עבר רק חודש ושבוע מאז שהגעתי לקרוספיט. שמפלצת הספגטי המעופפת תשמור אותי. הכאבים בכתף ובצוואר נעלמו מאד מהר, כבר בסוף השבוע השני (וגיליתי את נפלאות ה-DOMS אחרי כמה שבועות של חוסר אימונים, תנסו את זה פעם, זו חוויה שלא שוכחים). גיוון, כמסתבר, הוא מאד חשוב, ומנוחה היא לא בהכרח התשובה לכאבים.

אני לא יודע אם עברה שנה מאז ששיניתי את דרך האכילה והאימונים שלי, אולי פחות, אולי יותר. לא ספרתי. אני רק יודע שאין לי עוד צורך להתייחס לקלוריות או לשמור על דיאטה. המשקל נשמר מעצמו כשאני אוכל עם הצורך עד שאני שבע. האוכל טעים הרבה יותר משתי פרוסות לחם קל עם קוטג 3% ועגבניה - בשרים, ירקות, אגוזים ושקדים, גבינות קשות, דגים, טחינה, שמן זית, קוקוס ואבוקדו. האימונים שלי לא אורכים שעה ויותר, הם קצרים ואינטנסיביים, מגוונים וגורמים לי להגיד "wtf?!" לפחות פעמיים בשבוע. אני ערני יותר (קרי, יש לי כוח לעשות את הדברים שאני מתכנן וחשובים לי), חזק יותר משהייתי אי פעם, שמח יותר, מבוקש יותר (יש לי תאוריה שכרגע המצאתי על סופר-פרומונים, אבל נראה לי שזו בעיקר התוצאה של 40 קילו פחות) ובאופן כללי בריא ומאושר יותר.

אם לא ניסית עדיין, אולי זה הזמן להתחיל. כשהתחלתי לקחתי טופס בדיקות מהרופא ודאגתי להיבדק בכל כמה חודשים, רק כדי לוודא שלא החלקתי על הראש. זו דרך טובה להפיג חששות.

בהצלחה!

א.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 4 comments

4 הערות קוראים:

כאילו שלא ידענו......


אבל מתחילים ממש לדבר על זה בYET!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4112368,00.html

וואו! אני גיליתי את כל הנושא בימים האחרונים ומקווה שאצליח כמוך!

אז אתה לא אוכל פחמימות בכלל?

א' אשמח לקבל את המייל שלך?

פרסום תגובה