אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מה קורה בגיל ארבעים?

היום אני בן ארבעים.

ארבעים שנה!
רבאק.
כשהייתי בן ארבע עשרה, ההורים שלי והחברים שלהם היו בני ארבעים והם היו כבר זקנים של ממש.
אז מה זה אומר שאני היום?
האם השתנה משהו במציאות או שרק התפיסה השתנתה? האם הזקן של אתמול הוא הנער של היום? ואיפה אני מול זה?
לפני חצי שנה כתבתי פוסט ארוך על איך אני מרגיש עם עצמי בעקבות המעבר לתזונה קדמונית וגם היום, כל מילה בסלע.
יש לי אנרגיות מעולות,
יש לי שמחה,
יש לי בריאות (כרגע, טפו, טפו),
יש לי משפחה (מחר השכם אני יוצא לטיול יומיים למצדה ונחל צאלים עם בני),
יש לי אהבה,
יש לי קהילת קוראים (כפיים לכם),
בקיצור, אין טענות, וזקן הוא מי שיש לו טענות דווקא: על הגב, על הברכיים, על העולם ועל המשפוחה.

אז ביום הולדתי הארבעים, במקום לעבור מלהיות מבוגר ללהיות עתיק, אני מנסה להרגיש שאני עובר ממצב של ינקות למצב של ילדות. כי לפחות בעיני עצמי, אני עוד קצת ילד ומשתדל להשאר כזה. בלי דאגות. בלי היסוסים. בלי פחד.
אז תנו לי לשחק בחוץ, בשמש, ואני מבטיח להמשיך להתרוצץ ככה גם בארבעים שנים הבאות.

אינשאללה.


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 7 comments

7 הערות קוראים:

מזל טוב!!!!! כן ירבו. חוץ מזה בקצב הזה אני כבר לא יכולה לחכות כדי לראות לאיזה גיל תגיע בגיל 50 :-)

ועל זה אמא שלי אומרת, אולי תנוחי קצת, ואני אומרת לה שברגע שאני אנוח אני אתעייף נורא.

מזל טוב :)
אתה בהחלט מספק השראה, תענוג לקרוא את הפוסטים שלך.

פרסום תגובה