אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

על ספקנות ועל נחרצות


אם יש משהו שמפחיד אנשים, זה לגלות שהם טועים.
אם יש משהו שמפחיד אנשים אפילו יותר, זה לגלות שהם אלו שצריכים להחליט, שכן החלטתם עלולה להסתבר כטעות, וממילא הם אלו האחראים לטעות ולתוצאותיה.
אכן, קשה מאוד להחליט.
קשה להחליט לאיזה סרט ללכת, מה להזמין במסעדה או מה ללבוש לפגישה חשובה.
באופן לא מפתיע, ככל שההחלטה דרמטית יותר כך ההתלבטות קשה יותר, וכך הנטייה האנושית לעתים קרובות היא להמנע ממנה או לכל הפחות להשהות את הזמן עד להחלטה. אבל "למשוך זמן" לא תמיד יעיל שכן ההחלטה לא נעשית קלה יותר, ומצבך, אללי, לא נעשה טוב יותר.
אנשים יכולים לחיות יחד עשר שנים ולא להחליט להתחתן כי זה עדיין מאיים.
אנשים מפסידים את הנחת הרישום המוקדמת כי הם לא מצליחים להחליט לאיזו קייטנה ירשמו את הילד. בסוף הם רושמים יותר ביוקר, למרות שכל הנתונים היו בפניהם מראש, פשוט כי כבר אין ברירה וצריך להחליט.
אנשים עוקבים שנים על ביצועי מניית גולדמן זקס ואז קונים אותה שנייה לפני התפוצצות הבלון.
כאלה אנחנו, אנושיים.
התבוננות על אנשים מצליחים במיוחד מגלה כי אחת התכונות הדומיננטיות אצלם היא היכולת להחליט, ומהר.
אם תמשיך להתבונן על מצב השוק, תקנה את המניה המבטיחה שזיהית את הפוטנציאל שלה כבר לפני שנתיים, רגע לפני שהיא קורסת. אם תמשיך להתלבט, ההזדמנות העסקית שעברה על פניך תחלוף לנצח. שכן אנשים מצליחים הם גם אנשים אמיצים. נכון, הם יודעים שהחלטה, כל החלטה, לעולם נושאת מחיר. לפעמים המחיר הוא הצלחה, לפעמים המחיר הוא כשלון. אבל ברוב רובם של המקרים, כל החלטה תהיה טובה מאי-החלטה.
החדשות הטובות הן שהיכולת להחליט היא תכונה נרכשת, שמושגת על ידי תרגול.
יש מי שעומד 20 דקות על שפת הבריכה ומהסס אם להכנס למים כי הם קרים מדי ויש מי שפושט את החולצה וצועד פנימה ללא היסוס או העווית פרצוף. האם הוא אמיץ יותר או פשוט התרגל להחליט, ולבצע?
כשהדברים נוגעים לבריאות, ההחלטות נראות קשות עוד יותר, שכן מחיר הטעות גבוה במיוחד. יש לנו רק גוף אחד (וגם הוא לא תמיד משהו), אז אם נטעה בטיפוח ובהזנה שלו, התוצאות עלולות להיות הרות אסון. אז באופן טבעי אנשים בוחרים שלא להחליט לעשות איזשהו שינוי בתזונה שלהם.
הססמא הנפוצה ביותר, המשומשת ביותר והגרועה ביותר גם יחד היא "העיקר זה להיות באיזון". במיטב מסורת אי-ההחלטה, אנשים רבים אומרים ומאמינים שככל שמשיכו לאכול "קצת לחם" ו"קצת סוכר" ו"קצת בשר" ו"קצת שמן" ו"קצת קינוחים" אז הם יהיו בריאים ומאושרים כי קצת מכל דבר בטח יעבוד טוב. או לפחות לא יזיק.
האמנם?
אורח החיים הזה לא הביא בריאות טובה (לאף אחד שאני מכיר), אבל הוא בודאי לא מחייב איש להחליט לבצע שינוי ולהתמודד עם המשמעות שלו. אנשים ממשיכים חיים שלמים לאכול אוכל גרוע ו"קצת מכל דבר" ולהיות באיזון קוסמי עם הכוכבים ועם הלחם אבל לקטר על הבטן שלא יורדת ועל העייפות כל בוקר. כאסטרטגיית התמודדות עם המציאות חלקם מטילים ספק בכל דבר ומעדיפים להמשיך לחיות חיים שלא משיגים את מטרותיהם (מבחינת בריאות, משקל, הופעה, אנרגיה וכדומה) ובלבד שלא להחליט על שינוי, שכן שינוי פירושו נקיטת עמדה ונקיטת עמדה פירושה החלטה והחלטה פירושה לקיחת סיכון. וסיכון, עאפס, אנחנו שונאים.
אז מה אני מציע?
אני מציע שאחרי שהסתובבתם כאן מסביב לבריכה הורטואלית של הבלוג הזה, ואחרי שקראתם דעות לכאן ולכאן, ואחרי שאתם כבר "כמעט" בטוחים, תקבלו החלטה ותתנסו בעצמכם.
תעשו בדיקות דם, תשקלו, תמדדו היקפים, תצטלמו.
ואז תפסיקו לאכול דגנים סוכרים ושמנים תעשייתיים למשך חודשיים.
ותבדקו את עצמכם שוב בכל הפרמטרים.
אם ההחלטה היתה טובה, תגלו זאת חיש מהר. אם היא היתה גרועה (ואתם עכשיו מרגישים רע, שמנים, חולים ועם עליה ברמות הסוכר או השומנים בדם) - תפסיקו ותחזרו למערת אי-ההחלטה או שתחליטו על תזונה אחרת שאולי מתאימה לכם. מכל מקום, חודשיים בלי קמח, סוכר ושמנים תעשייתיים ודאי שלא יעשו לכם כל נזק.
למה אני חושב ככה?
בשש השנים האחרונות בהן אני כותב על הנושא אני מקבל בכל שבוע אימיילים מכם המספרים לי מה קרה לכם בעקבות השינוי (את העדות האחרונה קיבלתי ביום שישי, ממישהי בת 37, ש"אני לא יאמין" עד כמה החיים שלה השתנו לטובה). זה לא מדע מדויק, אבל מעולם לא קיבלתי אימייל שלא סיפר על הצלחה ועל כמה טוב עשתה לו (או לה) ההחלטה. אז אני לא מבקש להתווכח עם מה שאני אומר כאן על תזונה ובריאות נכון או לא נכון, אלא אני פשוט אומר:
תקפצו כבר למים.
תספרו איך הולך.
ואני בטוח שיהיה כיף.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 17 comments

17 הערות קוראים:

מר קדמוני אתה גאון הדור,אתה לא מבין כמה ההשקעה שלך בבלוג עוזרת ותעזור לכל כך הרבה אנשים! שיהיה לך יום נפלא.

תודה דעאל
באמת יפה. כמה שזה נכון!
נהנתי מאוד גם מהמבט המענין והחשוב על יכולת קבלת ההחלטות באופן כללי בחיים.
אביב

ובלי קשר לענין - אינני יודע איך ניתן להגיב עם שם המשתמש. בכל פרופיל שניסיתי המחשב סיבך את הענין. ומאידך בעבר הגבתי בשם המשתמש אביב ללא בעיה.
אביב

אכן מילים כדורבנות,
העניין הוא שהחיים הם דבר מורכב (אני בטוח שאתה יודע את זה דעאל ובכל זאת מרגיש את הצורך לציין זאת לקראת העתיד להיכתב).
תקופה לא קצרה שאני קורא ומתעניין בתחום התזונה והכושר. אחרי קריאה של באמת לא מעט חומר, אני מסכים בהחלט עם רוב ההנחות שאתה מביא כאן באתר: סוכר מזוקק על נגזרותיו, שמנים תעשיתיים, קמח ומוצריו, ומעבר לכך כל מוצר "מזון" שמגיע בקופסא עם רשימת רכיבים, לא ראויים להיכלל בתזונה של בני-אדם. מה שאני לא לגמרי בטוח בו, הוא כמות המזון מהחי, לעומת כמות המזון מהצומח, שאנחנו אמורים לאכול. יש כמה חוקרים רציניים שמטילים ספק גדול בהתבססות על תזונה של בשר ודגים, כמו שאתה ורבים מהכותבים על ה"פליאו" מקדמים. יש לכך מספר סיבות, הנקודה שקשורה לפוסט שלך היא כזו: אנחנו לא באמת יכולים לדעת, בטווח הקצר והבינוני, מה תזונה מסוימת עושה באמת לגוף שלנו, כל עוד מדובר במזונות שאינם מעובדים. כלומר, אם אדם ממוצע שאוכל קמח, סוכר ואוכל מעובד על בסיס יומיומי יוריד בבת-אחת את הצריכה שלהם, ויעלה את צריכת הירקות, הפירות והמזונות מהחי, סביר להניח שבטווח הקצר והבינוני הוא יראה שיפור משמעותי במדדי בדיקת הדם שדיברת עליהם, במשקל ובכלל בהרגשה האישית, וזה בגלל שעבר מתזונה שמבוססת על רעל לתזונה שמבוססת על מזון. אבל, אני חושב שלא באמת נדע האם נכון לאותו אדם, או לכל אחד מאיתנו לצורך העניין, לבסס את התזונה על ירקות ומזון מן החי או על דווקא, נניח, אורז ודוחן, ירקות ומדי פעם מזון מהחי, אלא לאחר שנים רבות של תזונה כזו. לכן הבחירה האישית שלי היא כן לשלב- להוציא החוצה את כל הרעלנים הידועים, אבל כן לצרוך רק 20% מהמזון שלי מהחי ולשלב בתוכו דגנים ללא גלוטן וקטניות, שיחד עם ירקות מהווים את החלק הארי של התזונה שלי. אני חושב שעל דיאטת הפליאו עדיין מוטלת חובת ההוכחה (לא מוטלת עליה או על ההולכים אחריה שום חובה, זו פשוט צורת ביטוי) לאורך שנים רבות כתזונה בריאה, גם למי שאוכל בצורה כזו (הלוואי שנזכה כולנו) במשך 50 שנים, ולא רק 5 שנים. עד אז, אני כן משלב. לא את הרעלים, אבל כן את סוגי המזון שיש אוכלי פליאו שעבורם הם מוקצים- אורז,דוחן,אמרנט,קטניות מונבטות, מתוך הבנה שתורות מזון בנות אלפי שנים, הסינית וההודית לדוגמא, מתייחסות אליהן כאל מזון בריא.
לכן, אני מבין את מה שאתה כותב, ובמידה מסוימת זה נכון לדעתי- כל הרעלנים הידועים צריכים להיות בחוץ. אבל לגבי השאר, לגבי מזונות שבני-אדם אוכלים כבר אלפי שנים, אני חושב שצריכות לעבור עוד שנים רבות כדי שנוכל להגיד באופן ודאי "קטניות החוצה" או "דוחן החוצה", ולעומת זאת "בשר פנימה והרבה ממנו". עד אז, אני נוקט במתינות. גיוון לדעתי הוא שם המשחק, ואם זה טבעי, לא מזוקק, ונאכל על ידי קהילות גדולות של בני-אדם במשך שנים רבות (ואני מבדיל את מוצרי החיטה כמובן שידועים במשך שנים רבות כרעילים במידה זו או אחרת), זה יכול לעלות על הצלחת שלי.

אבי, אני לא מבין את התגובה שלך. דגנים שנאכלים רק כמה אלפי שנים הם בטוחים, אבל מזון מן החי שנאכל מיליוני שנים אינו בטוח?

לרעבתן ודעתן,
אני חושב ששניהם בטוחים, אבל במידה. אף אחד מאיתנו, כולל מיטב הכותבים בקהילת הפליאו, למיטב ידיעתי, לא מחזיק בידיו הוכחות מוצקות לתפריט של שבטי לקטים-ציידים לפני 50 אלף שנה ולמינונים של ירקות-פירות-אגוזים-בשר-דגים שהם אכלו, ואף אחד גם לא יודע האם שבטים שאכלו יותר בשר סבלו יותר ממםחלות או פחות. כשמדובר על תקופות עליהן אין תיעוד היסטורי, ישנן הרבה ספקולציות. לגבי דגנים וקטניות, ישנן עדויות רבות על קהילות ועמים ששיגשגו על תזונה המבוססת על ירקות-פירות-דגנים-קטניות, עמים באפריקה ובאסיה לדוגמא, כך שאני לא חושב שצריך לבטל אף אחת ממשפחות המזון האלו. כשאנחנו לא יודעים מספיק, ולדעתי אנחנו לא יודעים מספיק, כדאי לשלב ולא להימנע לחלוטין, אלא ממזון שיש הוכחות וודאיות וחד משמעיות לנזק שלו- סוכר לבן, שמנים תעשיתיים וכו'. לכן אני לא אתחיל לאכול דגנים 3 פעמים ביום, אבל גם לא אעביר 50% מהתזונה שלי לבשר. הכל במידה, לדעתי לפחות.

אבל אבי, קטניות עושים לך גזים.
עכשיו תאר את עצמך מנסה לברוח מחיית טרף כשהבטן שלך כואבת ככה?!

פוסט יפה ונכון.
אצלי אני מגלה שהניסיון לעבור לתזונת פליאו הוא תהליך, שמה לעשות, לפעמים יש בו נסיגות (אבל הן הולכות ופוחתות). אני גם חושב שלסביבה הקרוב ובייחוד למשפחה יש השפעה גדולה מאוד על זה. יש לי שאלה שתיים שאשמח אם למישהו תהיה תשובה: לחם, מאפים וכד' אני כבר כמעט כמעט ולא אוכל (אולי פרוסת לחם בשבועיים), הבעיה הכי גדולה שלי היא עם מתוקים (שוקולד, עוגיות וכד'). האם יש מתוקים שאפשר להכין ושיהיו פחות גרועים, מבחינת קמח או ממתיקים (המליצו לי על סירופ אגאבה או סטיביה אבל אני לא מכיר את המוצרים האלה)? שאלה שנייה היא שקראתי קצת על קוקוס ועל כך שהוא בריא וראיתי שאפשר להכין בבית חמאת קוקוס. האם מישהו ניסה, ואם כן, האם אפשר להשתמש בה גם לבישול וטיגון כמו בחמאה רגילה?
תודה.

1. בקשר למתוקים - אני אישית מכין שוקולד לבד. ממיסים בסיר קטן (שנמצא בתוך סיר יותר גדול עם כוס או שתיים של מים רותחים, ככה מה שבסיר הקטן לא נשרף) - 6 כפיות של שמן איכתי כלשהו. אני שם בד"כ 3 כפיות שמן קוקוס ו-3 חמאה. מוסיפים 4 כפיות של אבקת קקאו משובחת, טיפה תמצית וניל, כפית או 2 של דבש - מערבבים הכל. שופכים את התערובת לתוך תבנית כלשהו. כמה שעות במקפיא וזהו. מאוד מאוד טעים...
2. בקשר לשמן קוקוס- זה אכן מאוד בריא, ואפשר להכין לבד אבל זו טרחה גדולה וגם ככה אין בישראל חומרי גלם מתאימים לזה (קרי קוקוסים טריים וטובים). פשוט תקנה שמן קוקוס, בחנויות טבע ועדן מרקט. שמן של היבואן ג'מוקה הוא אחלה. דאעל כתב על שמן קוקוס בהרחבה, פשוט תעשה פה חיפוש בצד.

בנימין: חמאת קוקוס אפשר להכין מקוקוס טחון (בכל חנות טבע יש לקנות במשקל), פשוט שם אותה במעבד מזון. כנס ל"בלוג דל פחמימות" יש שם מתכון והמון מידע על הכנת קינוחים פחות גרועים. לגבי בישול וטיגון בחמאת קוקוס - לא נראה לי שכדאי. חוצמזה למה לך לוותר על חמאה?

סיפור אישי:
ניסיתי במשך 5 ימים את התזונה הקדמונית, קפצתי ישר לבריכה בלי פחד ובלי היסוס.
לאחר שלושה שימים, אני מרגיש חלש, הרגליים רועדות כאילו אני אני בצום יום יפור, כאבי ראש וסחרחורות (הקפדתי לשתות הרבה מים במשך השלושה ימים האלו שלא תטעו לרגע).
אני חלילה לא מאשים את התזונה, הכל הוא תוצאה של התארגנות לקויה, בתור נער שחי עם ההורים מה לעשות את תמיד את המשאבים המתאימים ולכן ככל הנראה אכלתי מעד מדי שזה אומר לדוגמה שארוחת הערב האחרונה שלי הייתה ביצה קשה, בטטה שלמה בתנור וחצי שימורי טונה וירקות ובכל זאת היום אני מרגיש התמוטטות.
כרגע אני עושה סטופ קטן מהתזונה (לצערי) ואוכל בצהריים ארוחה דשנה של מרק קוסקוס.

המסקנה שניתן להסיק מהסיפור: הכוונה של ההחלטיות והקפיצה לבריכה היא טובה, אבל תבדקו לפני איך אתם נערכים ומתארגנים לזה.

אבי גרוסמן.
חפש בפייסבוק IDO PORTAL.
15 שנה קדמוני - לעניות דעתי מהווה תשובה לשאלות שהעלית (באופן יפה אם יורשה לי....)על תזונה קדמונית ונטל ההוכחה.

עמית, מה שאתה חווה נקרא שפעת פחמימות או carb flu.
זה תהליך גמילה טבעי שקורה לרבים אחרים.

איך ניתן להתגבר על הצורך במתוק?
אני פשוט מכורה למתמוקים וחייבת יומיום.
קשה לי להגמל.

לאנונימית המכורה למתוקים,
גם אני חווה אותה בעיה. הפיתרון שלי הוא: פירות מתוקים במידה (עכשיו יש פאפאיה אורגנית במחירים סבירים לדוגמא), פירות יבשים- עוד יותר במידה- אני אוכל 1-2 תמרים מסוג מג'הול שהם מתוקים מאוד יחסית בכל יום, קצת צימוקים, משמשים מיובשים, חמוציות מיובשות (כולם אורגניים, בפירות יבשים זה חשוב עוד יותר מברגילים). מלבד זה- כמה קוביות שוקולד 85% כמו זה שדעאל ממליץ עליו כאן בבלוג מדי פעם. אצלי זה מכסה את עיקר הרצון למתוק, וכמובן שפעם ב.. בימי הולדת וכו', מתענג על קינוח לא בריא אבל טעים באמת, ומקפיד אח"כ לנקות כל רגשי אשמה על העניין.

לא ממש קשור לנושא, אבל בכל אופן:
מעניין לקרוא בספר "הזנה בצמחים ובבעלי חיים", יש אהדה מסויימת לתזונה הקדמונית ולאורח החיים של הציידים-מלקטים, וזה מאוד נחמד, אך יש גם נתון מבדר "מקור הפחמימות של הצייד-המלקט היה בעיקר פירות ודגנים מלאים", על פירות/ירקות אפשר עוד להתווכח, אבל משום מה יש לי הרגשה שהוא לא הכין לעצמו "דגנים מלאים"....

אחלה קריאה לפעולה, דעאל.
אני יכולה להגיד שאישית, אם בן זוגי היקר לא היה איתי באותה הסירה, היה לוקח לי הרבה יותר זמן להחליט ולהתחיל את התזונה הזו. ההתגייסות והתמיכה של הסביבה עושה את כל ההבדל.

@ בנימין, הפוסט שרעות הזכירה נמצא בלינק שלהלן, עם שאר המתכונים שלנו, תחת פינוקים - http://www.carbfree.co.il/?page_id=678

פרסום תגובה