אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

איך להיות מאושר במעגלים החברתיים שלך- חלק ב'

המתכון לאושר הוא אחת השאלות העתיקות ביותר אצל המין האנושי.
לו היתה לי תשובה מושכלת, בדוקה ועובדת לסוד האושר הנצחי, כבר הייתי אשכרה אל (ע"ע בודהה, שמצא את הפתרון לאושר והפסקת הסבל ומאז הוא אל), או לפחות נעשה גורו, או מינימום מרצה מבוקש (ע"ע ד"ר טל בן שחר).
בקיצור, אני לא יודע מה ה"סוד", ואני גם לא נותן אחריות.
אבל בכל זאת, ננסה:
בחלק הראשון דיברנו על המעגלים המשפחתיים והחברתיים שאבדו לאדם המודרני בריצתו אל האושר. הוא הפך להיות יצור מתבודד, אינדווידואליסט, בעל קשרים חברתיים מנוונים ומוגבלים למדי. ואני חושב שלא צריך לחזור למערה ולא צריך לוותר על אורח חיים מודרני כדי להצליח ולהתקרב יותר אל המעגלים הטבעיים של האינטראקציה הבינאישית שאבדו לנו.
מה שאכתוב להלן אינו "רשימת מכולת" אלא מגמות או פעולות שניתן לעתים לעשות אותן, ולפעמים לא. אני חושב שהן מחזקות את הבריאות הנפשית של האדם, ועוזרות לנו להיות שלמים ומאושרים יותר.
נא לא לכעוס עלי אם אני מונה כאן רשימה שהיא "בלתי אפשרית בעליל" לחלק גדול מציבור הקוראים כאן. אני בטוח שיש דרכים אחרות ונוספות, ואשמח כמובן אם תשתפו אותנו בהן.
לעבודה:
  • מודעות היא ראשית ההחלמה. לעתים קרובות אנו עוורים לתהליכים שעוברים עלינו. אני כבר גיליתי בעבר שאני עוור לעתים לעצמי ולמשפחתי. בחנו את עצמכם. שאלו. האם אתם מקיימים קשרים חברתיים מספקים? האם אתם נמצאים עם המשפחה שלכם כפי שאתם רוצים? כפי שהם רוצים? 
  • לעבוד (גם) מהבית. זה נשמע קשה או בלתי אפשרי לשכיר "רגיל" אבל אני משוכנע שכמעט כל אחד יכול לשנות את אורח חייו כך שלפחות חלק מהזמן יעבוד מהבית. יש בלי סוף ספרים ואתרים בעניין (ואם אתם עוד לא מכירים את טים פריס, זה זמן טוב). מכל מקום, הנקודה היא שעבודה מהבית אינה נוחה בגלל שאתה פחות שעות על הכביש, אלא בגלל שאתה יכול להכין צהרים לילדים ולאכול איתם יחד, אתה יכול לראות אותם מקרוב בשעות שאחרי הלימודים, אתה יכול לצחוק איתם, לדבר, ופשוט להיות. אושר גדול. יש שיטות רבות איך לגרום לזה לקרות, גם אם זה נראה לכם בלתי אפשרי כרגע. 
  • לשים תמונות של של אנשים מחייכים וקרובים אליך בסביבת העבודה שלך. נכון שלא תמיד אפשר לעבוד מהבית. לא לכולם זה אפשרי ובטח שלא תמיד. אבל אפשר לתלות תמונה, או לשים אותה על השולחן. זה דבר קטן, אבל המוח שלנו זקוק לגרוי האנושי הזה, ולחיוך הזה. לא יודע למה, אבל זה באמת ככה. המוח שלנו מחווט כדי לחפש את הפנים המוכרות. אם אתם עובדים בסביבת מחשבים ואתם צעירים ועוד אין לכם ילדים גם תמונות של עצמכם קופצים לבריכה בחופש האחרון שלכם יהיו אחלה.
  • לגור בסמיכות משפחתית (הקדמה: אני לא עושה את זה). סבא וסבתא של אשתי, תימנים משעריים, נולדו בחצרות סמוכות בעיר. כשבגרו, התחתנו. זה לא היה מעניין במיוחד אלמלא העובדה שהם שלושה אחים שהתחתנו עם שלוש אחיות. כל שלושת הזוגות גרו באותו בניין; שניים מהזוגות באותה הדירה ממש. כל הילדים (בני הדודים, שמבחינה גנטית יש להם דמיון כמו בין אחים), גדלו בחצר אחת וזוכרים עד היום את ילדותם החמולתית כמאושרת במיוחד. כיום בחצר הזו נותרה רק תאנה אחת מיובשת, מהדור הזקן ההוא נותרו רק נציגים בודדים, וכל החמולה התפרקה והתפזרה. כנראה שמודלים משפחתיים מעין אלה באמת כבר נעלמו מהעולם ללא שוב. אבל גם "סתם" קרבה גיאוגרפית בין אחים, הורים, או זמינות, יכולה לשפר את הקשר ואת חוויית היומיום (הערה: ברור שיש גם סכסוכים או חיכוכים בתוך כל משפחה, שכן רק המשפחות המאושרות דומות זו לזו. המשפחות האומללות, אומללות כל אחת לפי דרכה. טולסטוי. ובכל זאת, אולי זה נכון עבורכם?). 
  • להשתייך לקהילה ממשית. קהילה היא הדבר המרכזי והחשוב ביותר שאבד במקרים רבים בעידן המודרני. מהי קהילה, ועד כמה היא משמעותית לחיי הפרט - זהו דבר סובייקטיבי ומשתנה. יש אנשים שמגדירים את עצמם כשייכים לקהילת בוגרי הארוורד, ונפגשים פעם בשנה לקוקטייל בחליפות ויש אנשים ששייכים לקהילה של שבט בדואי וחיים יחד כל השנה. ההבדל ברור. אני למשל חי בישוב קהילתי. ולפחות אצלנו, יש קהילה של ממש עם עזרה הדדית נפלא, עם המון אינטראקציה בין האנשים ועם תחושה קהילתית, אבל אני בטוח שגם עבור מי שחי בעיר יש אפשרות להשתייך לקהילות. אז מהי הקהילה שלכם? קהילה היא ממלאת מקום חלקית לשבט שאבד, תפקיד שהמדינה לא יכולה למלא עבורכם. 
  • לעשות מילואים. אף פעם לא הבנתי את זה עד היום, כי חשבתי שמילואים זה סתם תחביב אצלי, אבל במילואים יש לך הזדמנות לשהות ימים ולילות ארוכים עם עוד חברים ומכרים, על כורחך. זהו שבט של ציידים במלוא מובן המילה. רק בלי היתרונות של להתבטל מתחת לעץ קוקוס. הנקודה היא שהמילואים מייצרים עוד מעגל חברתי, קרוב ואינטנסיבי עם אותם אנשים משך 20 שנה. זר לא יבין זאת, אבל זוהי קהילה לכל דבר ועניין. 
  • צרו מפגשים משפחתיים ארוכים ומשמעותיים. כתבתי כאן על ליל סדר ל 70 איש שהפך לסוף שבוע ארוך של שבט משפחתי שלם. לא תמיד זה אפשרי, אבל מפגשים ארוכים (לא רק ארוחת ערב שבאים, אוכלים ואח"כ מקטרים שבוע) יכולים לייצר הזדמנות לחוות קצת את המעגלים שאיבדנו, למרות כל הקושי האובייקטיבי שבאינטנסיביות משפחתית. אז כן, לנסוע יחד עם כל המשפחה המורחבת לחופש של כמה ימים אולי זו לא הבחירה הטבעית של כל אחד, אבל אם תנסו את זה פעם, זה יכול בטעות להצליח.
  • צרו מפגשים חברתיים ארוכים ומשמעותיים. כאן הכוונה לטיול של כמה ימים עם חברים. לא מלון אלא ממש שהייה יחד. למשל טיול אוהלים, לינה של כמה ימים בים, לינה במאהל בדואי וכדומה. לבשל ביחד בערב מסביב למדורה, לקום בבוקר עם חמולה של ילדים, לקחת את הזמן - זה נדיר ואיכותי וכדאי. תמצאו לכם את החברים האלה, וטיול כזה לא יעלה הרבה אבל יתן הרבה כיף (עם החברים הנכונים). 
  • להשתייך לקהילה וירטואלית. היום יש בלי סוף קהילות וירטואליות (למשל, קהילת הקדמונים, קוראי בלוג זה. בעזרתכם קהילה זו תהפוך לגדולה ומשמעותית עוד יותר!), ובכלל, "שבטים" וירטואלים נותנים לאדם מעגלים חדשים שלא היו קיימים בעבר. אבל בעוד שקהילות וירטואליות נותנות הרבה מקום לנפש ותחושת השייכות הן עדיין חסרות מימדים של אנטראקציה ישירה ופיסית, אז הפייסבוק זה בסדר, אבל לא במקום קהילה פיסית שכן הוא משאיר את האדם בסופו של יום לבדו. אז מה ההמלצה? תשארו חברים לפחות בקהילה הוירטואלית הזו, ואולי נמצא דרכים לחזק אותה ולהפוך אותה גם לקהילה של ממש, הזולגת מהמרחב הקיברנטי למרחב הממשי.
אינטראקציה משפחתית נרחבת

אז מה אמרנו?
שאנחנו צריכים לחשוב ולייצר מעגלים רחבים של אינטראקציה חברתית ובינאישית, ולהשתדל לגרום להם להיות מהנים ומשמעותיים עבורכם, שכן התועלת מהם גדולה ממה שנדמה אולי ממבט ראשון.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 8 comments

8 הערות קוראים:

גם תחביבים אחרי העבודה יכולים להיות מסגרת נהדרת לאינטראקציה עם אנשים נוספים.

דעאל בהקשר לשבט הקדמונים מה אתה אומר על השבט המדהים הזה
http://rosstraining.com/blog/2012/05/08/cuban-punch-up-the-boys-who-fought-for-castro/
סרטון של שעה העוקב אחרי שנה של אימונים של הילדים בקובה לאליפות האיגרוף - סרט מדהים מהאתר של רוס.

מה דעתכם על פיקניק קדמוני עם משחק פריסבי המוני (א-ל-מארק) ועל האש בלי פיתות?

רעות נשמע אדיר, מפגש קהילתי גדול הרבה בשר וירקות? ואולי איזה wod?

;-)

חחח לא נראה לי שאנשים ירצו לאכול בחברתי נוטפת זיעה אחרי WOD. אבל משחק פיזי כלשהו (פריסבי, כדורגל) יכול להיות ממש כיף...

אם דעאל מארגן בשר מגיליס אז בכלל...

מסכימה איתך מאוד מאוד, במיוחד בנושא העבודה מהבית. כשאתה עובד מהבית, אתה נשאר מחובר למשפחה שלך גם אם אתה עובד המון שעות.
ואני רוצה להוסיף עוד סעיף שעשוי להראות קצת מוזר בהתחלה וגיליתי אותו ממש במקרה. לנקות את הבית לבד ולא להשתמש בעזרה קנויה.
למרות שהבית פחות נקי כי אי אפשר להספיק הכל, למרות שלפעמים מתחשק ליהנות משלוש (ארבע, חמש) שעות חופשיות במקום הנקיון השבועי, כשאתה מנקה אחריך אתה מרגיש טוב יותר. אתה מרגיש שאתה מטפל בעצמך (כן, גם בלכלוך שיצרת. זה חלק מהחיים). נכון שאם הילדים היו נרתמים יותר לעבודה הייתי עוד יותר מאושרתֿ, אבל אני מאמינה שעם הזמן הם יפנימו.
נסו ותהנו.

תודה לכולם. נראה לי שהכפפה אצלי עכשיו בעניין של לארגן משהו!

פרסום תגובה