אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

חמש מיומנויות קדמוניות שאיבדנו בדרך

היום בשעת השקיעה הגדולה, רצתי במסלול חדש.


חבר טוב פרץ במו ידיו במשך השנתיים האחרונות סינגל לאופני שטח וממש היום הוא סיים את המלאכה. אז יצאתי מהבית, ירדתי לשטח ורצתי את רוב המסלול (הפסקתי כשהחשיך).
ריצה בסינגל אופניים שונה מאוד מריצת מסלול "רגילה". היא מאתגרת יותר את המפרקים ואת הקרסוליים, היא מעניינת יותר. אתה במרחב, נע בדרך-שביל הכוללת הרבה פיתולים, עליות וירידות, סלעים, שיחים וציפורים. דינמיות.  יש לשים לב איפה מונחות כפות הרגליים, ושהראש לא נכנס באיזה עץ או ענף ביער הושעיה. כיף גדול.
 היה מזג אויר נפלא של סוף האביב (באסה שתיכף זה נגמר) ובדרך היו לי חמישים דקות בערך לחשוב. בערך, כי רצתי כרגיל אצלי, בלי שעון. למה למדוד את החוויה?
ריצת הסינגל הזאת קרבה אותי מעט לטבע, ולחווייה בסיסית של האדם הנודד ונע במרחב שסביבו. וכאמור, היה לי זמן להרהר מעט - כמה זמן לא היתה לי חוויה כזו, וכמה עוד מיומנויות דומות איבדנו במהלך ההיסטוריה.

  • לדעת איפה להניח את הרגליים היחפות. כשהתחלתי לפני שנתיים לרוץ עם vibramfivefingers נדהמתי לגלות שאחרי כמה תרגולי ריצת שטח יחפה, המוח שלי למד כיצד להניח, תוך כדי ריצה, את כף הרגל בדיוק באופן שלא יכאב, גם בדרך מלאה אבני חצץ. זה מדהים. עכשיו רצתי עם ה vivobarefoot אבל עדיין המרחק ביני לבין היכולת לרוץ את אותו המסלול יחף באמת, הוא עצום. האדם הקדמוני יכל לנוע בהרמוניה עם המרחב. חברים, צר לי להודיע לכם, אבל איבדנו את היכולת הזו. 
  • לזהות עקבות ולקרוא את הקרקע. בבית הספר לגששים של צה"ל יש או בדואים או אתיופים. אשכנזים לא תמצאו שם. הם (אנחנו) לא מסוגלים ללמוד לקרוא את הקרקע באופן שכל ילד בדואי יכול. גם אם ילמדו אותנו כל החיים, עדיין נהיה מפגרים מאחור לעומת ילד שרעה עזים בגבעות טרשים מגיל חמש. אנחנו לא מזהים כוונים בלי מצפן, לא עקבות בלי מגדיר צמחים ולא שינויי מזג אויר בלי דני רופ או שירים של שלמה ארצי. התנכרנו למרחב שסביבנו.
  • ללקט מזון. לפני ארבעה שבועות יצאתי יום שישי אחד עם הבנים ללקט אספרגוס בר בגבעה ממול. בשעה הראשונה מצאנו פה אחד ושם אחר, אבל שום דבר להתגאות בו. הבנים התייאשו ואני, עקשן שכמותי, חפרתי להם שנמשיך ושבסוף נמצא. נכון, זה כבר היה קצת אחרי סוף העונה אבל בכל זאת. ואכן, המשכנו ומצאנו די אספרגוסים לארוחת ערב משפחתית נהדרת (חליטונת והקפצה קלה בשמן זית ושום ואתם מתעלפים). מה שקרה הוא לא מצבור פתאומי של אספרגוסים, אלא שאחרי שעה של חיפוש אינטנסיבי של אספרגוס בר, המוח מתרגל את זיהוי הצורה ופתאום נפתחות הצ'אקרות ואתה יכול לזהות את גבעול האספרגוס הירוק גם בתוך כל הירוק שמסביב. האדם הקדמוני ידע לזהות עשרות רבות אם לא מאות של צמחי בר ומאכל. המח שלו היה רגיש יותר, מפותח יותר אם תרצו, לסביבה. כל חורף אני רואה את הבדואיות השכנות שלי עם דלי מלקטות עשבי בר ושורשים ואני מתבאס שאין לי את הידע הזה. אולי בשנה הבאה.
  • לא לדאוג. האדם הקדמון הצייד-לקט ידע ללכת לישון בראש שקט ושמח. הוא לא דאג ממשכנתא, ולא היה לו רכוש. הוא חי את ההווה כל יום מחדש והעתיד היה מקסימום הגשם הצפוי מחר לאור העננים או הרוח של היום. העבר גם הוא היה קצר וקרוב. העכשיו תפס את כל הנפח של המציאות. ואנחנו, נותרנו בעיקר עם עתיד (כשנגדל, כשהילדים יגדלו, שנעשה אקזיט, כשנצא לפנסיה וכו). והיום, מה עם "סתם" היום?
  • לשרוד. בסוף הריצה חזרתי הביתה למקלחת וארוחת ערב. אם הייתי צריך להשאר בשטח, לצוד, להדליק אש, למצוא מחסה, להלחם עם משאבים, הייתי בבעיה. אני יודע הרבה דברים קטנים אבל את המכלול של ההשרדות מעולם לא חוויתי (ולא, לראות "השרדות" בטלויזיה זה ממש לא זה). כל ילד קדמוני ידע לשרוד הרבה יותר טוב ממני. סבתא של אישתי וסבתא שלי ידעו גם הן לשרוד כי המציאות הכריחה אותן. ואולי גם אנחנו נדע לשרוד אם נדחק שוב עם הגב לקיר (אבל אני מאמין שלא אצטרך לגלות זאת בדרך הקשה. אינשאללה). אני חושש שהשרידות כמכלול של מיומנויות, אינסטינקטים, תכונות וחושים, התרחקה מאיתנו מאוד.
ספרו לנו איזו מיומנות קדמונית הייתם שמחים שהיתה לכם!



Share/Bookmark

By מר קדמוני with 7 comments

7 הערות קוראים:

מאוד התחברתי לרשומה הזאת ואני שואלת את עצמי האם יש אפשרות להחזיר לעצמי ולמשפחתי חלק מהמיומנויות הנ"ל.

לגבי ליקוט, אנו משוטטים ביערות ניו יורק ומנסים לזהות צמחים. לגבי הליכה יחפים, עובדים על זה אבל ממש רחוקים מלהיות יחפים בטבע. לזהות עקבות, יש לנו דרך ארוכה. אני מניחה שפשוט לתרגל את זה, יכול להביא לשיפור ביכולות

סיגל

The Mom and Dad Marathon
http://momanddadmarathon.wordpress.com/
The Mom and dad Academy
http://momanddadacademy.com/

כשדיברת על מיומנויות שאיבדנו, ישר קפצה לי לראש, כאישה, המחשבה על לידות. אני זוכרת שלפני הלידה של בני הצעיר (בן שנתיים וחצי עוד מעט) קראתי איפשהו שבסוף נשים ישכחו כיצד ללדת, ומאד התחברתי לזה. אני, שידעתי מתחילת ההריון השני שלי שאת הלידה הזו אלד טבעי. אמנם בבי"ח, אבל טבעי, כשהשליטה אצלי. היום, עם האחוז הכה גבוה של נשים שיולדות קיסרי או עם תרופות למינהן, כמעט "קשורות" למיטה, ועם החוסר רצון או אף מחשבה ללדת בדרך הטבע, אני חושבת שיש יותר מדי נשים שבאמת, ללא האמצעים המודרניים, היו מאד מתקשות ללדת טבעי וללא סיבוכים. אני לא אשכח את חוויית הלידה שלי, שאף שהיתה בבי"ח ואפילו לא בחדר של לידה טבעית, שכל-כך ריגשה אותי וגרמה לי להרגיש כמעט בפעם הראשונה בחיי (חוץ מחוויית ההנקה של בני הבכור) פשוט אחת מהטבע, אחת מהחיות. אני אהבתי את ההרגשה הזו!

מעולה דעאל.
אין ספק שאתה צריך לרוץ יותר....

קשור מאוד אם כי פונה גם לצד הרוחני יותר של חלקנו www.shomreihagan.org

אולי תקנה אופניים ותרכוב מיומניות שעדין לא שכחת כי עדיין לא למדת..
רכבתי היום בסינגל ענבה ביער בן שמן גן עדן לרוכבי השטח מיומניות של קורדינציה בחירת ציר התקדמות ,זיעה, דופק מוגבר וכיף. חוץ מזה שממש לא סוף האביב אלא אמצע הקיץ.
חסרונות: קשה ללקט תוך כדי רכיבה אבל מצד שני רואים עקבות של רוכבים שהיו לפניך בשביל...
אוהב אותך תמיד
חבר שפורץ שבילים בידיים

זה כיוון נחמד . אבל לא בהכרח דבר רע .

כמו שמי שלא התאמן בחליל לא יהיה טוב בזה ככה האדם המודרני שהולך לסופר להביא פירות לא ידע ללקט אותם בטבע. אין לו צורך.

בדיוק מאותה הסיבה שהאדם הקדמון לא ידע איך למכור מכונית או לטיס מטוס .

רק הכתבה כתובה היטב, גם הנושא מאוד מעניין. בלוג אמין בהחלט. תודה עבור הרצון לחלוק אתנו !

פרסום תגובה