אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

את מי כדאי לגייס לחברה - אתכם או את האדם הקדמון?

כל העניין הזה של אורח חיים קדמוני מתחבר לנו היטב לנושאי תזונה ובריאות אבל לאחרונה התחברתי עד כמה אורח החיים הקדמוני, לפחות ברמה התודעתית, חסר לאנשים גם ברמה המקצועית שלהם.

.

אוקיי.
לפני כמה חודשים כתבתי על "חמש מיומנויות קדמוניות שאיבדנו בדרך", חשבתי אז על מיומנויות כמו ליקוט, מעקב, ריצה יחפה ואיך אנו יכולים להרוויח מהן בשעות הפנאי שלנו. אבל מה איבדנו בדרך גם דברים המשפיעים על העולם המקצועי שלנו? האם יכול להיות שמיומנויות קדמוניות היו עוזרות לכם ברמה האישית והמקצועית?
כן, אני מבין שזה נשמע די מוזר אבל hear me out

מומחיות עילאית לתחומי מפתח לעסק. זה בסדר לקבל אנשים מוכשרים, מסורים ובעלי תושיה ויכולת רחבה, אבל עדיין לליבת העסק אנחנו רוצים את הטובים ביותר בתחומם. סביבה אגרסיבית מחייבת יכולת גבוהה ואפס סובלנות לטעויות. סביבת הטבע הפראי היא הבוחן הקשוח ביותר ליכולת הפרט. מי שלא מומחה אמיתי, יכחד. החיים כציידים לקטים מחייבים את החברים בשבט לידע נרחב אבל גם למקסם ולטפח יכולת מפתח. די לראות את הבושמני הזה מטפס על העץ העצום במומחיות עלאית, בשווי משקל מושלם, בכח סבל מתמשך, כדי להבין ש"זיוף" ולו הקל ביותר בכל אחד ממיומנויות אלו סופו מוות. (הוא רודה דבש, והזכרתי עליו כאן) כך גם מיומנויות רבות אחרות הקשורות לסביבה הספציפית של השבט או של החברה, כמו זיהוי אנומליות בשטח כדי לזהות סכנות לפני אחרים, יכולות ליקוט, נווט, דיוק, קואורדינציה, צייד, שייט, צלילה, מציאת מים במדבר וכולי - כל סביבה והמומחים הנדרשים אצלה.
גם אתם - זהו וטפחו את מיומנויות החשובות ביותר שאתם אוהבים, מסוגלים ויכולים להשיג בהם מומחיות!



מומחיות מול רוחביות: אני לא זוכר איזה זוכה פרס נובל אמר זאת אבל להגדרתו: "מומחה הוא מי שעשה כל טעות אפשרית בתחום צר במיוחד". יפה, נכון ועצוב מעט. העולם הקדמוני טיפח מומחיות רלוונטית לשרידות והעולם המודרני מקדש את המומחיות באשר היא מומחיות. יש מי שמומחה בביולוגיה של יצורי מעמקים חסרי חוליות, יש כותבי קוד המתמחים בתת-נישה מסוימת במיוחד והחברה שלי מתמחה בחיבור בנקים לרשתות סליקה...
בקיצור, כל תחום והמומחים שלו.
עולם העבודה העסקי מתגמל את המומחים ומשמר אותם. אבל בו בזמן, היום כל מעסיק יודע שמומחיות אינה חזות הכל. בזמנים של שינוי (=שזו המציאות למי ששכח), המומחיות הופכת לעתים להיות לא רלוונטית. אירלנד למשל הצמיחה את גדולי האורתופדים המתמחים בשיקום ברכיים. למה? כי ל IRA היתה נטיה בשנות השבעים לירות למתנגדיהם כדורים בברך. אורתופדיית הברכיים באירלנד כתת-מומחיות פרחה. הבעיה שבשנות ה90 כמדומני נחתם הסכם שלום באירלנד ומומחי הברכיים נותרו משועממים והיגרו למדינות מסוכסכות אחרות. באופן דומה קצב השינויים העצום שמתרחש סביבנו מותיר מומחים רבים שלא השכילו להתפתח כחסרי מעש. 
לאור זאת עולם העסקי מעריך יותר ויותר אנשים שהם resourceful כלומר בעלי יכולות נרחבות בתחומים רבים ועדיין מסוגלים ליצר ערך גבוה במיוחד בתחום ספציפי. יתרונם של בעלי התושיה והידע הנרחב והרוחבי הוא שמאומה לא יכול לעצור אותם. הם נתקלים בקיר אז הם מצליחים לעבור מעליו (או דרכו). 
והאדם הצייד לקט היה resourceful, בהגדרה. הוא ידע לזהות מאות סוגים שונים של צמחים, לטפל בפציעות ביעילות, הוא ידע להדליק אש, לבנות כלי נשק, לזהות בעלי חיים לפי עקבותיהם, להכיר את רוחות השמים ואת תנועת הכוכבים, לנווט ועוד. אין זו רשימה של מיומנויות פיסיות אלא בטווח נרחב מאוד של ידע יישומי, שניגשים אליו ומשתמשים בו לפי הצורך, ההקשר או העונה. מעט בוטניקאים מומחים בימינו יודעים על צמחי מרפא וצמחי מאכל כמו בן שבט טיפוסי ביערות האמזונס. 
זה לא שאנו צריכים עכשיו להתחיל ללמוד לטפס על עצים ולפרק פרות (זה נחמד אבל לא ממש קריטי להצלחה בעולם העסקים), אבל אנו בהחלט יכולים לשאול את עצמנו האם אנו מספיק נרחבים, מסוגלים, ואמיצים כדי לשלוט בעוד תחומים ולא רק בתחום המומחיות הצרה שלנו. האם אנו רוכשים כל הזמן ידע נוסף ורלוונטי? כדאי מאוד שכן.

יכולת אדפטציה: המומחים שנכשלים הם המומחים שלא מסוגלים להשתנות. צלמי סטילס שלא השתלטו על עולם הדיגיטל גילו יום אחד שקודאק כבר לא קיימת. חנויות ספרים שלא עברו לאינטרנט גילו שמישהו השאיר אותם מאחור. מעצבים גרפיים שלא הסתגלו למחשב הוכחדו יחד עם הדינוזאורים, מנהלי IT שלא עברו לענן כבר לא רלוונטיים, כותבי קוד קובול שלא למדו Java מחפשים עתיקות, מפתחי אפליקציות ipad שלא עברו גם לאנדרואיד מחפשים את השוק ועוד דוגמאות עד אינסוף. אין רגע דל ואין שהות לעצור לרגע. המציאות משתנה בקצב מעורר השתאות ולכן היום הארגונים העסקיים מחפשים בראש ובראשונה אנשים שמסוגלים ללמוד מהר ולהתאים את עצמם למציאות החדשה טוב יותר מאחרים. השתנה מהר או שתעלם מהר מאוד. 
אחד הדברים המייחדים ציידים לקטים הוא יכולתם להשתנות ולהתאים את עצמם לסביבה במהירות. להבדיל מאיתנו, המפונקים והשבעים, במציאות הפיסית יכולת ההשתנות היא קריטית להשרדותם במובן הפשוט של המילה. 
כי זאת יש לזכור, יכולת האדפטציה היא לא תכונה מולדת אלא בראש ובראשונה מצב תודעתי. אנו צריכים להבין שהשינוי הוא טוב ונכון ומקדם. לחבק את השינוי. קשה לעשות זאת ממקום של נוחות ושובע, אבל נכון לעשות זאת כשאתה מחובר יותר למציאות.
תבדקו עם עצמכם מתי עשיתם שינוי בפעם האחרונה ומתי היה שינוי שראיתם אבל הכחשתם אותו, וקוויתם שאם תשאירו את העיניים עצומות די זמן הוא יעלם מעצמו. אז זהו, שלא.

יעילות. יש לא מעט אנשים שאני מכיר שנמצאים במשרד 12 שעות ביום, כל יום, ולפחות בחצי מהזמן הזה הם עסוקים בשיחות טלפון סתמיות, בחשבונות פייסבוק, בבדיקת תמונות של הצפות ואסונות בynet, בבדיקת היתרה שלהם בבנק ובאלף ואחד דברים אחרים שלא באמת מקדמים את המטרות שלשמם הם במשרד. מאידך, יש אחרים העובדים פחות שעות אבל כל שעה שלהם שווה זהב, ממוקדת ויעילה. העולם המודרני אילף אנשים להגיע ליעילות נמוכה ולהספקים זעומים ובלבד שהתשומות יהיו גבוהות וקבועות. חברת חשמל עשתה ככה קריירה, וועדי העובדים מנציחים לא אחת את הסטטוס קוו הקלוקל הזה. לעומת המודרנה העגמומית הזו, האדם החופשי והקדמוני עבד במלוא הריכוז והיעילות, כשיכל להשיג תוצאות, אבל רק אז. כשאין סיכוי לצייד או להצלחה, נשארים במחנה, מספרים סיפורים ועושים מדורות בשביל הכיף. כשיש סיכוי, יוצאים לדרך ומוכנים לכל מאמץ במקסימום מיקוד ויעילות.
האם אתם יעילים? האם אתם מפיקים את המירב כאשר אתם מסוגלים לכך, ומאידך יודעים לזהות את הזמן בו אינכם יעילים ולנווט אותו נכון ובאופן רגוע?

להנות מהרגע. כל מעסיק רוצה עובדים מאושרים ושמחים, מחייכים ופוריים. עובדים מתוסכלים וזועפים רעים לעצמם ורעים לעסקים. והנה, עולם ההיי-טק שאני מכיר מקרוב עמוס לעייפה באנשים המרוויחים אך אינם מאושרים. עמלים אך אינם נחים. לעומתם, שבטים של ציידים לקטים עובדים מעט (וביעילות גבוהה) אבל חלק הארי של יומם מתמקד בבטלה לשמה. ברוגע, במשחק ובמשפחתיות. אני מאמין שאנשים שמסוגלים להנות מהרגע הם אנשים שלמים יותר ובריאים יותר ולכן יהיו גם טובים יותר למעסיקיהם. יש כל כך הרבה אנשים שאני מכיר שגוררים את יתרת ימי החופשה שלהם משנה לשנה בלי שום הגיון וללא כל הפסקה או מנוחה. לימדו מאבותינו ונצלו את ימי החופשה שלכם כל שנה. בלו זמן משפחתי. בלו זמן בלי לעשות כלום. זה לא נורא בכלל וזה טוב לעסקים גם...

אז מה אתם חושבים?
האם אתם מנסים לאמץ משהו מאורח החיים הקדמוני לא רק בתזונה שלכם אלא גם בתפיסה שלכם לגבי עבודה (ומנוחה)?

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 4 comments

4 הערות קוראים:

פוסט מעולה! אוכל זה לא הכל, למעשה אם בודקים אצל בני 100+ מוצאים שהוא אפילו לא חצי, אבל גם בתחומים אחרים אנחנו עדיין הומו סאפיינס.
הרעיון של לעבוד ביעילות וגם לנוח ביעילות מאוד קרוב לליבי כעצמאית. אם העסק הוא אני אז בכל שעות הערות שלי אני בעבודה... הייתי צריכה ללמוד "להעביר כרטיס" בהחלטה מודעת ולעבור למצב מנוחה.
גם אופי המנוחה חשוב בעיני. בהייה במסך היא אולי המצב שבו מוציאים הכי פחות אנרגיה, אבל לפעמים דווקא לצאת ולבלות בחברת אנשים או לזוז קצת ימלא את המצברים יותר ביעילות.

שוקרן גיתית! תהליך של בניית הפרדה נכונה בין עבודה לבין "החיים האמיתיים" הוא מאבק שרבים מתקשים בו אבל השגתו היא אכן מתגמלת מאוד.

אני בהחלט מתחבר לרוח הדברים, אז רק כדי לחדד מעט את הרעיון- השימוש במילה התמחות עלול להיות בעייתי (כפי שציינת-לדעת הרבה מאוד על תחום צר מאוד), אני לא רואה את דמות הצייד לקט כמומחה, אלא באמת בעל ידע נרחב מאוד. מה שמרשים הוא שבאותו זמן נראה שהיה דרוש לו ידע נרחב ועמוק בו זמנית, למעשה יותר ממה שיש לרובנו כיום (אני לא מתייחס ליכולת שלנו לחפש בגוגל כמיומנות מרשימה במיוחד). יש משהו שקשה לי קצת לזקק אותו, אבל קיים בכל מיומנות פיזית או בעלת יישום פיזי (במיוחד בטבע) משהו שתורם לך תמיד פי כמה יותר מכל מיומנות "מודרנית" שנעשית במשרד או מול מחשב. לדעתי מה שמוביל אדם להיות מוצלח ברמה כזו ועם יכולת ותושייה להתמודדות עם שינויים הן מספר תכונות מפתח שמתחזקות כמעט אך ורק תוך התמודדות פיזית בלתי אמצעית עם העולם- תחושת מסוגלות (מה שחשוב לשמר בילדים), יכולת התבוננות אמתית (לראות את הדברים כמו שהם, עם מינימום פרשנות), מוכנות לקבל שינויים והבנה שתמיד יהיו כאלה, בריאות פיזית. יש כמובן עוד אבל לצורך העניין אני חושב שתכונות אלו הן מפתח להצלחה כאדם. וקל בהרבה לפתח ולשמר אותן כשאתה חי באורח חיים כזה של צייד לקט. ואני אעצור כאן לפני שזה יהפוך לפוסט בפני עצמו. בהצלחה לכולם במסע.

אחלה פוסט דעאל.
תרבות ההייטק הישראלי שמודדת עובדים לפי השעה בה כבה האור במשרד ואינה מתגמלת יעילות, לא היתה מובנת לי אף פעם.
נושא ימי החופשה נכון כל כך - ישנם אנשים שפשוט לא יודעים מה עושים עם יום חופש.
לאחרונה התפרסם מאמר באחד ממוספי סופ"ש של עיתון כלכלי שדיבר על כך שסמל סטטוס בחברה הישראלית הינו "לעבוד קשה והרבה שעות".

פרסום תגובה