אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

קווי דמיון בין תזונה קדמוני ל... קרוספיט (ולהיפך)

ביום שישי לפני כשבועיים צפיתי, יחד עם שני הבנים שלי, בתחרויות קרוספיט ישראל 2014. באצטדיון בקטן באוניברסיטת ת"א היו משהו כמו אלף איש, כולם במשקפי שמש, נעלי ספורט ובחולצות טריקו (או בלי חולצות בכלל), וכולם כ נדמה עודדו או התחרו במשחקי "האיש והאשה בעלי הכושר הגופני הטוב בישראל", כך לפי המארגנים. ושאפו לידידי עומרי פלד על ההפקה הנהדרת.
וכן, המתמודדים שם לא אכזבו: הם דחפו מזחלות, הלכו על הידיים (ונפלו כהוגן), שחו בריכות, הניפו משקלות, עשו עליות מתח ואפילו הניפו חביות בירה מלאות חול אל מעל לראש או רצו עמן מסביב למסלול. גברים ונשים כאחד.
היה בהחלט שמח.


את כל התמונות הנהדרות צילם דימה והן מופיעות כאן

שבוע לאחר מכן, גם כן ביום שישי, שוב הדרמתי עד לתל אביב, והפעם לפארק הירקון, כדי להשתתף במפגש של "פליאו ישראל" ולהכין מטעמים לפיקניק המוני על הדשא ולהשתתף במעגלי דיון בנושאים שונים הקשורים לתזונה ואורח חיים פליאוליתי (או קדמוני), כיום. היה מקסים.
שני האירועים מילאו אותי שמחה וגם, אני חייב להודות, קצת תחושת גאווה על ש"השגעון הפרטי" שלי שהתחיל כבלוג צנוע על "מה זה קרוספיט בכלל" לפני 7-8 שנים הפך היום לנחשול אמיתי שבו 21 (עשרים ואחת!) מכוני קרוספיט רשמיים בארץ, ואלפי אנשים שאוכלים דיאטת "פליאו" ומשתפים זה את זה בחוויות שלהם. לא שערתי אז את העוצמה של המסר. חוץ מהשמחה עלו בי גם מחשבות והרהורים על קווי הדמיון בין תרבות הקרוספיט לבין תרבות האכילה והחיים של תזונה קדמונית, והנה הם:

  • כן, יש דברים טובים שמתחילים באמריקה. צריך להודות על האמת, אמריקה לא מייצרת רק את קנדי קראש ואת ג'סטין ביבר אלא היא גם המקור (המודרני) ליישום התזונה הקדמונית - Paleo diet בגלגוליהן השונים, וגם לקרוספיט, שהוא ספורט יותר אמריקאי מאמריקאי. 
  • גאוות יחידה ורוח מחתרתית. ב"כוורת"שרו פעם על דוד מול גוליית ש"חוץ משני גמלים וגדי עוד לא ידעו אז מי הוא". זה נכון גם לנו. רוב הציבור בארץ עדיין לא יודע מה זה קרוספיט או מה זו תזונה קדמונית, אבל אלו שכן יודעים, מלאים בגאווה ובתחושה של הדדיות. אמנם אין עדיין לחיצת יד סודית, אבל אם רואים מישהו בים עושה סקוואטים, או משהי רצה עם VibramFiveFingers או מישהו מחפש בסופר שמן קוקוס או "לב בקר" כבר אפשר לנחש. אנחנו כאן, רק קצת קשה לראות.
  • הפרגון ההדדי. אחד הדברים הנפלאים ומהמרגשים הוא תרבות השיתוף והפרגון שהתפתחה כאן. אני רואה את זה נפלא במועדוני קרוספיט. המאמנים הותיקים עוזרים לחדשים ונותנים טיפים ועצות איך להצליח עם המועדון החודש וכלל לא חוששים מתחרות. המתאמנים המנוסים מפרגנים למתחילים. אוכלי פליאו מיומנים עוזרים בנפש חפצה בפייסבוק ובכל דרך אחרת למתלבטים ולחדשים. מפרגנים. עוזרים. וזה יפה וזה לא טריוואלי והלוואי שזה ישאר כך לתמיד. 
  • אנשים צעירים. משחקי קרוספיט היו סמל לעוז הנעורים וליופי הבחרות. אנשים ונשים חטובות וחטובים מילאו את הדשא והיציע, ואני הרגשתי כקשיש של ממש ביניהם. העולם שייך לצעירים, לגמרי. גם בענייני התזונה הקדמונית הצעירים נוטים לאמץ אותה בקלות ובחדווה ואילו המבוגרים רק מחפשים סיבות למה לא עכשיו או למה אין מספיק סיבות. אז כמובן שיש יוצאים מן הכלל (מיקי!) אבל לעניין ספורט ותזונה, כדאי להקשיב לצעירים!!
  • הרוב הוא גברים אבל הנשים הן כח מניע משמעותי. רוב מוחלט של בני האדם ביציע היו גברים, וחלק לא מבוטל מאלה היה עמוס כתובות קעקע וחלק נוסף, גם בזקנים (מה נסגר עם ההיפסטריות הזו, אני שואל). אבל מי שגנבו את ההצגה היו הנשים שהפגינו רוח לחימה מדהימה ויכולת מרשימה. הן אלו שסחפו את מירב קריאות העידוד ובכל מועדון קרוספיט יאמרו לך שכשמתחילות להגיע גם מתאמנות נשים, זה סימן שהמועדון עכשיו יגדל! כי נשים הן כח שיותר משתף ויותר לוקח ברצינות את החיים. גם כאן רוב הקוראים הם גברים (וגם רוב הקונים של הספר שלי עד כה), אבל הנשים מהוות כח לא פחות חשוב ומרכזי בהטמעה ובשיח הציבורי. בנות, אתן שולטותתת.

  • פשטות. בתזונה הקדמונית, כמו בקרוספיט, המפתח הוא פשטות וענייניות. נבשל את זה קצר ופשוט. נרים את זה וזהו. בלי מכונות ועניינים, בלי הקצפות וריבוכים, פשוט לעשות (או פשוט לאכול). זה חלק מהותי מסוד הקסם, וזה חלק משמעותי מעוצמת ההצלחה. Keep it simple. 
  • התבססות על העבר כמקור ללמידה. התזונה הקדמונית, כשמה, מבוססת על הפרקטיקות היעילות של העבר, אבל באופן דומה גם קרוספיט ובכלל הגישות הפונקציונאליות באות ממקום של התאמה לסביבה ולמציאות ולא התאמת המתאמן לחדר הכושר או למכונות העינויים שהורכבו בו. ליקטנו וצדנו, אז נאכל אוכל שאפשר ללקט ולצוד. ליקטנו וצדנו, אז נהיה מסוגלים לבצע סקוואטים, לרוץ מהר מאוד ולטווחים קצרים, להיות חזקים ולהנות מהחיים. עובד פיקס.
  • כל אחד יכול, ומי שמנסה, מתמכר. אין הבדל איכותי בין צעיר בן 24 במלוא כוחו לסבת'לא קשישה כשהם עומדים מול שעון העצר של אימון בן 15 דקות. שניהם יכולים לתת את כל מה שיש להם בדיוק ולא יותר. ארוחת צהרים למשפחה או לרווק צעיר או לישיש קדמוני יהיו זהות. ואכן, אלו התגובות שאני מקבל: זה קל, זה פשוט, זה טעים, זה כיפי. למרות שהיא רואה אותי מתאמן כבר שנים, אשתי למשל התחילה להתאמן בקרוספיט ברצינות רק לפני חודשיים ומיד היא התמכרה. באוכל כמו גם בספורט, אם זה מרגיש נכון, זה כנראה נכון.
  • אנחנו עוד בראשיתו של הגל. הפיצוץ הגדול בקרוספיט בארץ התרחש בשנה וחצי האחרונות, ונראה שעוד היד נטויה. הגידול במספר האנשים הדוגלים בתזונה קדמונית הוא אקספוננציאלי, כך נראה, ויום יום אני שומע על עוד אנשים ש"בעניין". כאן וגם כאן העתיד עוד לפנינו ותחושתי שאנחנו בתחתית העליה, ולא מתכוונים להאט לרגע.


ומה אתם חושבים?
מוצאים עוד קווי דמיון אולי?
שתפו, הגיבו, ותהיו לי בריאים,
דעאל

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 3 comments

3 הערות קוראים:

אין ספק שקרוספיט ופליאו שלובים אחד בשני.
למעשה הגעתי לפליאו בגלל הקרוספיט. ברגע שהבנתי שהמדע הוא דווקא בעוכרינו במקרה הזה (לא תמיד כמובן) ולמעשה התשובות נמצאות בעבר.
ברגע שנפל לי האסימון, כל המכשירים השונים והמשונים בחדר כושר נראו לפתע כפסלי ברזל דוממים במקרה הטוב וכמתלי מגבת במקרה הרגע.
מרגע שעברתי לקרוספיט ונחשפתי לתנועות הכי בסיסיות (סקווט/דדליפט/בנצ'/מיליטרי פרס) התחזקתי פלאים!

אני לא נגד קרוספיט.
אבל זה ממש לא נכון, קרוספיט עשיתי כבר בגיל 5 באומניות לחימה ולוחמי MMA עשו לפני שקראו לזה קרוספיט עם זה מתאים לפלאו סבבה כל ספורט מתאים,זה פשוט זורם ביחד אבל ספסלי חדר הכושר הם מ1800 ושום דבר לא החליף אותם עד היום ולא יחליף וסקוואט,דדליפט,מילטרי וכן הלאה הגיעו מפאוורלפטינג ולא מקרוספיט גדולי הקרוספיטאים עם ככה נהוג להגיד הולכים ללמוד אצל גדולי הפאוורלפטינג

יופי של פוסט ובאמת כיף לראות את הגידול העצום באנשים שאוכלים פליאו ומתאמנים קרוספיט.
יחד עם זאת צריך להגיד שהתנועה עוד צעירה מאד ונוכל לדעת עד כמה משמעותית היא עוד כמה שנים. היו לא מעט זרמים של תזונה טבעית/קדמונית (כלומר כזו שמתנגדת למאכלים שלוקח יותר זמן לקרוא את רשימת המרכיבים שלהם מאשר לאכול אותם) ושל ספורט טבעי יותר (ריצות שטח במקום ריצות אספלט וכו') והקרוספיט/פליאו מצטרפים יחד לאיזשהו התנגדות בסיסית לכיוון שאליו לוקחים אותנו התיעוש והטכנולוגיה המוגזמת מדי: יותר פשטות ובסיסיות טבעית על חשבון מורכבות טכנית מסונתזת, מפולפלת וכו'.

אגב, גם הקטע של הזקנים לדעתי פחות מתקשר להיפסטריות ויותר לקטע של הפרימורדיאליות. מה יותר קדמוני מזקן עבות, שרירים מסורגים ללא חולצה והרמת אבנים כבדות? יש קטע חזק של זקנים בקרוספיט ודי ברור מאיפה הוא מגיע.

פרסום תגובה