אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מי אני, איך נפטרתי מ-16 ק"ג וכיצד נעלמו כל המחלות, תופעות ומיחושים משונים


הי דעאל,
שמי שרונה ואני מורה העובדת בכמה וכמה משרות הוראה. במשך שנים התעסקתי עם המשקל שעלה וירד כמו מטוטלת והפך את חיי כל פעם מחדש. במשך שנים גם התמודדתי עם מיגרנות איומות ונוראיות שאיימו להרוס את שגרת-יומי, שגרמו לי להפסדים של ימי עבודה ושבועות של ריתוק למיטה תוך שימוש רב בכדורים שלא תמיד עזרו. מיגרנה היתה סיוט חיי ולאף רופא ורופאה לא היה מזור חוץ מתרופות חזקות מאוד בעלות תופעות לוואי לא נעימות ככל וכלל. גם ביקורים בבתי חולים ובדיקות שונות ומשונות לא עזרו. מרפאים המכונים 'אלטרנטיבים' לא הושיעו וגזלו את מעותיי הדחוקות, כבר השלמתי עם חיים של כאב כרוני בלתי-נסבל והשמנה שלא תיעלם לעולם.
כל חיפושי אחר מזור עלו בתוהו. בנוסף לסבל המיגרנות, לא היה מנוס מלהודות – אני מכורה לפחמימות. כתבה מקרית הובילה אותי לספר 'בטן של חיטה' בינואר 2014 ומאז יצאתי למסע של גילוי על האוכל, על עצמי, על הפוליטיקה שעומדת מאחורי המזון ועל הדרך להבריא בדרך שאף רופא לא סיפר לי עליה.
גיליתי את הפליאו!
במהרה רכשתי כל ספר שיצא בנושא והתחלתי ללמוד את הנושא באדיקות.
לאחר שבועיים של אבל ומחשבות של 'מה אני אוכל'? 'איך חיים בלי לחם....וגם בלי עוגות'? 'אז מה אוכלים במקום? 'ומה אני אבשל עכשיו'? 'ואיך מתחילים'? – החלטתי שאני לא מוותרת והתחלתי להפחית את הגלוטן והסוכר כדי לראות איך אגיב. פחדתי לעשות הכל מהר כי בראש שלי היתה תפישה שזה קיצוני ושצריך לעשות דברים בצורה הדרגתית. ולמה חשבתי שהדיאטה קיצונית? מכיוון שבגיל ההתבגרות, בעקבות קשיים שונים, החלטתי שאני צמחונית שלא אוכלת יותר בשר. למה? ככה! בלי שום הסבר הגיוני נמנעתי מבשר במשך ארבע שנים קריטיות של גיל ההתבגרות. תקצר היריעה מלספר על כל הצרות שקרו לי בעקבות כך: עייפות, השמנה, נשירת שיער, עצבנות וכך החלה ההתמכרות לפחמימות ומילדה רזה הפכתי לנערה שמנמונת. החל מחול-שדים של הרזיה/השמנה והתמודדות עם ההשלכות של תזונה לא מזינה. הבעיה, שלא היתה לי שום דרך להבין את זה, שום מידע אמיתי שיסביר לי שהגוף שלי רגיש לגלוטן ושום מידע איך לשנות. הצמחונות היתה קיצונית וגם הדיאטה שעשיתי אחר כך בשומרי-משקל, עשר שנים אחרי הצמחונות, גם היתה קיצונית. נכון, ירדתי במשקל אבל הגעתי לתת-תזונה וכל המשקל עלה אחרך כך בחזרה ויותר. בנוסף, הברזל בדם היה כל כך נמוך שהרופאה בקופת חולים פשוט נבהלה.
טוב, לאחר שבוע של הימנעות מגלוטן, שבוע ללא שום תסמיני גמילה, מצאתי את עצמי משפשפת את עיניי – זאת אני? לאן נעלמה העייפות הידועה? מהיכן כל האנרגיות האלו? מה זה הצחוק המתגלגל הזה? הרי לא היה יום שבו לא נצמדתי למיטה בעייפות בלתי-מוגבלת. כל יום סיימתי יום-עבודה כמו סמרטוט... קמתי בבוקר עייפה ונרגנית וכך הייתי כל היום. התלמידים באותו יום לא הבינו למה אני מלאת אנרגיות וקצת מתישה אותם...הבנתי שהגעתי למקום הנכון. גם הריכוז היה בשמים.
לאחר שהבהרתי לכל הסובבים אותי שחיטה, דגנים, סוכר, משקאות קלים, עוגות ושאר אויבים לא נכנסים יותר לפי – הבנתי שאין דרך חזרה. ביום ההולדת של אמא שלי, 17 לינואר, אף עוגה מושלמת שאמא מכינה לא היתה שם בשבילי עוד – אני הייתי נחושה ולא נתתי לאף אחד להסיט אותי מהמטרה.
אחרי הק"ג הראשון שירד מהר ואחריו עוד אחד ועוד אחד – הצבע חזר ללחיי, הפנים החלו להתכווץ, הבטן ירדה, האנרגיה היתה בשמים התחלתי לשים לב לעוד תופעות שונות ומשונות שנעלמו:

  • ריפלוקס -  תופעה מעצבנת שבה מיצי קיבה עולים בחזרה וגורמים לשיעול בלתי נסבל. הייתי נחנקת באמצע הדיבור והרבה פעמים מול כיתה..לא נעים. 
  • כאבי פרקים – כפות הרגליים היו זקוקות קבוע למדרסים. לא יכולתי לפעמים לדרוך עליהן שלא לדבר על לקנות נעליים פשוטות וזולות. הכל היה חייב להיות אורתופדי ויקר. גם הברכיים כאבו והיה קשה לבצע תרגילים בשיעורי ספורט. 
  • כאבי שרירים – כל שינוי מזג אוויר גרר בעקבותיו כאבי-שרירים איומים בעיקר בגב. מזגן היה גורם לי לחרדה – ידעתי שאח"כ ייחלו כאבים ואם אין לידי כדור מוסקול – הלך עליי. 
  • תסמונת קדם וסתית – בוא נגדיר את זה ככה, בנס לא הסתבכתי עם אף אחד. עצבנות, עייפות, חולשה ועוד היו מנת חלקי כל חודש וחודש מגיל צעיר. אז לא הכל נעלם אבל הופחת משמעותית והיום אפשר לתפקד בלא להרגיש סוג של נכות חודשית מעיקה.  
  • בעיות עיכול – הקיבה הפסיקה להיות רגישה וכן..מביך אמנם לספר אבל גם הגזים נעלמו, תודה לאל על חסדים קטנים... חחח
  • סטרס – לחץ, עקה ועוד הגדרות לא יכולות להסביר את התחושה המוזרה בחזה שבה האדם מרגיש שהוא חייב למהר ולמהר כי אחרת מה? מה יקרה? היום, הסטרס נעלם לחלוטין למעט לחץ חיובי שבתור בני אדם אנו זקוקים לו כדי להתקיים. 
  • רעב – לא היה רגע שבו הרגשתי צורך להפסיק לאכול. לא הרגשתי את השובע מגיע אלא רק את תחושת המלאות וההתפוצצות. לאחר שעה או שעתיים הרגשתי שוב רעב ומעגלי-האכילה לא נשברו. הייתי עוברת ליד מאפיה ומפנה את מבטי כדי לא להתפתות. היום, אין רעב קיצוני אלא רק רעב אמיתי של גוף שהתרגל לאכול מה שנכון לו, בזמן המתאים וללא האבסה וללא בקרה. מאפים גורמים לי לתיעוב ואני לא מאמינה שקראתי להם פעם אוכל. 
  • מצבי רוח – הגלוטן גורם למֹח להתמכרות. את זה כבר הבנתם אבל הגלוטן משפיע גם על מצבי הרוח של האדם. עצבנות, עצב, תחושת דיכאון ועוד נעלמו לבלי-שוב. (אמן). ד"ר דייויס תיאר בספרו קשת של תופעות התנהגותיות הקשורות לתזונה לא בריאה. פתאום שאלתי את עצמי, האם מה שהיה עד עכשיו בעצם זה לא באמת אני? האוכל משפיע לא רק על המשקל אלא על הצורה שבה אנו תופשים את עצמנו, על האוטונומיה שלנו להחליט מי אנחנו, מה משפיע עלינו בדיוק כמו ללכת לטיפול פסיכולוגי רק בלי להוציא כל כך הרבה כסף.
  • מיגרנות – נעלמו כמעט לחלוטין כולל ההתקפים הקשים. מדי פעם, בהשפעת מזג אוויר שרבי יש קצת כאבי ראש אבל בהחלט לא כאלו שמרתקים אותי למיטה ואין ימי עבודה מופסדים בעקבותיהם. 
  • שינה – השתפרה פלאים, נרדמת מהר ובעיקר שכחתי מה זה לישון צהריים!!! אין עייפות מעיקה ואין נרגנות עקב חוסר-שינה.
  • בעיות חניכיים – אז הרופא אמר שמעולם (אני כבר 15 שנים אצלו) הוא לא ראה את החניכיים שלי במצב כל כך טוב. אין דלקת, אין נסיגה וכמעט שאין אבנית. ובאמת שאני מקפידה כל חצי שנה לבקר אצלו לביקורת וטיפול. הללויה.  

כיום אני רגועה, רזה יותר, חזקה פיזית כמו שלא הייתי בחיים, מתאמנת בחדר כושר, אנרגטית, מרוכזת וממוקדת מטרה, וגם פתחתי קבוצה קטנה לחבריי הקרובים שבהם אני מנחה אותם איך להתחיל שינוי. התמונות שפרסמתי בפייסבוק עשו את שלהם ופנו אליי אנשים שלא הכרתי אישית. אמרתי לעצמי שאם קרה לי משהו טוב כל כך, אז למה לשמור אותו בסוד? המסע עדיין לא הסתיים ואני לא מוטרדת מהמשקל שקצת נתקע, אני אומרת לעצמי שאני בריאה וזה מה שהכי חשוב בחיים. התחלתי גם לבשל וביקשתי מאמי להכין לי מאכלים עתירי-שומן כמו שאכלו פעם – מח, לשון, מרק עצמות ועוד מאכלים מסורתיים שעברו במשפחתי. ישבתי עם סבתא וביררתי איתה מה הם אכלו אז כשהם חיו בעיראק הרחוקה. כל מה שהיא תיארה זה בעצם הפליאו – אוכל לא מעובד, טרי, ללא הנדסה גנטית, ללא חומרי-הדברה, פירות וירקות בעונה והכל היה מוכן כל יום כי לא היו מקררים. לא זרקו את האיברים הפנימיים ולא אכלו סטייקים – רק בישול איטי ואיכותי.
הרווחתי בריאות. הרווחתי את החיים שלי בחזרה.
הטעם שלי באוכל השתפר והמודעות העצמית שלי עלתה. אני לא מתביישת בגופי ולא מסתירה יותר את הבטן ואת הבושה בעודף-המשקל. וכמה שלא נספר לעצמנו שאנחנו אוהבים את עצמנו, וזה נכון, השמנה היא לא דבר נעים ואפשר ויש דרך להיפטר מעודף משקל בדרך בריאה, איכותית ומהנה.
רק בריאות!
שרונה




**********
תודה על השיתוף שרונה!
תרגישו חופשי לפרגן לשרונה בלייק ענקי או (גם) בתגובות כאן, וכמובן גם לשלוח לי את הסיפור שלכם. 
יחד אנו בדרך הנכונה לעשות כאן שינוי אמיתי.
שבת שלום,
דעאל

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 10 comments

10 הערות קוראים:

מעורר השראה!
כל הכבוד

תותחית,נותנת השראה.
דעאל,
אני זקוק ממך לעזרה.
יש לי ידידה שרוצה להרזות והסברתי לה על פליאו,והיא הסבירה שהיא חיה על פחמימות.
היא מוכנה להקשיב לי אבל לא אוהבת בשר לא דגים מהירקות רק מלפפון ובכללי די בעייתית. היא די קטנה לא שוקלת הרבה ולא גבוהה אבל אני פשוט לא יודע מה להגיד לה לאכול.
אתה יכול לעזור לי ? לדוגמא ארוחת צהריים זה נורא בעייתי
תודה

יהב, למה היא רוצה לרזות אם ''היא קטנה ולא שוקלת הרבה''?

היי אנונימי,
אתה יודע מה זה בנות,רוצות להיות חטובות. היא די נמוכה אבל כנראה שתיארתי אותה בטעות לא נכון,היא רגילה-שמנמנה ממש קצת ורוצה לרדת במשקל
יש הצעות ? היא ממש בעייתית אני מנסה בינתיים לגרום לה לאכול פחמימות טובות יותר כמו תפו''א ולאט לאט שתתרגל ונוריד מהפחמימה לאט לאט..
הצעות?

היי יהב! זה שוב אני, האנונימי ממקודם. סליחה שאני עונה מאוחר.
לדעתי, הכי כדאי שיהיה לה קודם כל סדר בארוחות - 3 ארוחות ולא יותר כל יום, עדיף בלי נשנושים בין לבין. בארוחות היא יכלה לשלב פחמימה, רצוי מאוד שתהיה ממקורות בטוחים כמו אורז, בטטה, תפו''א... לאט לאט להתחיל להוריד גם בפחמימה - לדוגמה, ארוחת בוקר ללא פחמימות (ביצה ואבוקדו חתוך, זה מה שאני אוכל), אחר כך לצמצם את הפחמימה בערב, ובצהריים גם. ככה היא צריכה ללמוד להסתגל לחיות בלי תלות בפחמימות. תגיד לה לעלות את השומן בתפריט (יותר שמן זית, בשר שמן, אפשר גם יוגורט 6.5% ועוד...

כל הכבוד על השינוי הבריאותי! ממש מעורר השראה!

סבתא שלך סיפרה על על התזונה הבריאה בעיראק, כשתיארת מה הם אכלו רשמת גם:
"לא זרקו את האיברים הפנימיים ולא אכלו סטייקים – רק בישול איטי ואיכותי."
ורציתי לשאול האם ישנה בעיה לאכול סטייקים?

לא. אני מניח שהם לא אכלו סטייקים פשוט כי זה יקר ופחות זמין, זה הכל.

פרסום תגובה