אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

כיצד תהפכו לאנשים יעילים יותר - סוד האימון המנטלי


בשנים האחרונות נסעתי הרבה מאוד לבלגיה בענייני עבודה. רצה הגורל ורצו הלקוחות והזדמנתי שוב ושוב לאותה העיר, עיר עתיקה ומוקפת חומה, שבליבה ניצבת קתדרלה עצומה. בארץ שטוחה כמו בלגיה המגדל שבראש הקתדרלה נראה למרחוק מאוד, אבל אבוי - ראשו קטום. שלא כמו צריחי כנסיות ההולכים ומתחדדים, מגדל זה כמו נגדע באחת, באופן לא ממש מתאים לארכיטקטורה הגותית של המבנה כולו.
שאלתי את ידידי הבלגי מה הסיפור של הצריח, והסתבר לי שזהו סיפור ידוע למדי באיזור: עשרות שנים ניסו להגביה את המגדל ולהשלימו אבל המשימה היתה מורכבת וקשה. עד שהגיע בישוף אחד והחליט שזהו. גם ככה זה מספיק גבוה ומספיק מרשים, אמר הבישוף, אז אולי כדאי להתחיל להשקיע את הכסף במקומות אחרים.
והנה שלוש מאות שנה אחר כך, הקתדלרה קרויה דווקא על שמו של זה שהעז לקבל את ההחלטה ולהפסיק את הבניה.

*********
"הייתי שמחה לעשות קריירה במכירות, אבל יש לי ארבעה ילדים"
"אני מת לכתוב ספר, אבל אין לי זמן"
"הייתי יכולה לעשות את זה פי אלף יותר טוב ממנו, אבל לא נותנים לי הזדמנות"
"כזו אני. עצלנית. הלוואי והייתי יותר חרוצה"
"אני לא מסוגל להקים עסק. אני פשוט טיפוס של שכיר".

*********
אצל אנשים רבים החיים הם האוחזים בהגה, במקום שהם יאחזו בו. 

*********
דרושה לא מעט מנהיגות ואומץ כדי לקבל החלטה בלתי פופולרית להפסיק משהו. דרוש אומץ, נחישות והתמדה כדי לשנות את הדרך או הקריירה. נדרש מעוף כדי לראות מגובה הציפור את העולם ואת האפשרויות הטמונות במרחבים.
אחת התכונות המרכזיות המבדילות בין אנשים מצליחים לבין אנשים שאינם מצליחים (בהגדרתם העצמית) היא היכולת לקבל החלטות שאינן פשוטות. לפעמים זה די ברור: שופט צריך להחליט. רופא צריך להחליט. במאי צריך להחליט. בגלל זה, כמדומני, אלו מקצועות מוערכים מאוד בעיני רוב הציבור (אולי לא במקרה של שופט כדורגל?). אבל גם אם המקצוע של אדם הוא חנווני או מורה או פקיד או מתכנתת, הוא עדיין יכול ויכולה להיות אדם רב עוצמה, יכולת והשפעה, ובעיקר: אדם מצליח - בעיני עצמו ובעיני סביבתו. אדם שגורלו ועתידו נתון בידיו ולא קליפת אגוז הנתונה תחת סערות המציאות והנסיבות. כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להמריא לגובה.
אבל בדיוק כמו שרירי היד והליבה, גם שרירי הנפש צריכים אימון ותרגול וחזרה כדי להתעצם ולהתחזק. כשאתה רגיל לדחות, להמנע, לא לעשות או להתעלם, שרירי הנפש שלך עייפים וחלשים. כדי לעשות וליזום, להמריא ולהצליח - נדרשים שרירים חזקים ומאומנים היטב: לנפש, לרוח, למוח.
אז הנה מעט עצות שאני מקווה שתמצאו כיעילות כדי לאמן את הנפש.
זיכרו: זהו תהליך. האמינו: זה כדאי.

להתחיל מוקדם 
לכולנו רשימות ארוכות של דברים שאנחנו רוצים לעשות אבל נמנעים מהם. לפעמים זה דברים קטנטנים ממש כמו להחליף מנורה במקלחת, ולפעמים אלו דברים הרי גורל כמו להתפטר. אבל תמיד, לכל אחד, יש רשימה של דברים משמעותיים ש"צריך וכדאי לעשות". אני מוצא שאחד הדברים המועילים ביותר הוא לזהות בכל בוקר מהו הדבר האחד שאם תעשו אותו  היום, אז כשסוף היום יגיע, תרגישו שהתקדמתם במשהו. אתם לא חייבים לעשות את כל הרשימה (ת'כלס, אף אחד לא יכול לעשות את כל הרשימה), אבל מספיק שתעשו כל יום דבר אחד, ולו קטנטן, כדי שבערב תדעו שגם היום התקדמתם במשהו. לא העברתם עוד יום. זהו אימון בעצימות נמוכה (משימות קטנטנות) במספר חזרות גבוה (כל יום).
ועל זה בדיוק התפללה לאה:
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
מיטה נאה ואישה נאה זה שילוב טוב
אמר "רבנו בחיי" ("בחיי" זה עם צירה תחת היוד, לא פתח): "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", היינו, התרגול והמעשה מרגילים ומחזקים את הנפש. באותה גישה בדיוק נקטו ונוקטים גם נזירים בודהיסטים עד היום, וכך גם הרבה מאוד יזמים ומנהיגים. כי הנפש היא שריר וכדי להתחזק היא צריכה גירוי חיצוני. אחד הדברים הקלים להשגה והיעילים הוא (תאמינו או לא) - לסדר את המיטה. יש משהו בלסדר את המיטה בבוקר ולא לשעוט ממנה אל החיים המכריח אותנו לעצור רגע ולעשות משהו לטובת עצמנו בעוד כמה שעות. כי תודו שנחמד בהרבה להגיע בערב למיטה מוצעת ומסודרת והרבה פחות נחמד לסדר אותה בבוקר, כשבדיוק צריך להכין לילדים אוכל לבית ספר או לרוץ לעבודה. אבל ההרגל הוא חזק ומשמעותו חורגת מהפעולה הבודדת. הוא מראה לנו, לעצמנו, כי אנו יכולים, כי אנו עושים.

להאמין בגדול
לפני כשנה וחצי שנתיים,  חזר אלי העורך של הוצאת "זמורה ביתן" והודיע חגיגית שהם רוצים להוציא לאור את הספר שלי. חגיגה ענקית. אחרי כמה ימים ישבתי עם הבעלים לדון על התגמולים ועל החוזה ביננו. אמרתי שהספר יהיה רב מכר. הוא חייך חיוך שועלים ותיק ואמר שהוא אוהב את ההתלהבות שלי אבל שיש לו גם ניסיון של חמישים שנה ואלפי ספרים. הלוואי הוא אמר. הלוואי. אמרתי לו פשוט: "אם אני לא אאמין בספר שלי, למה שאחרים יאמינו בו?". לשמחתי המציאות הוכיחה שהספר אכן הפך לרב מכר (ותודה ענקית לכם!) ושהחלום היה ראוי. כי זה טיבם של חלומות גדולים - הם יכולים להוביל אותנו אל מעשים גדולים. מאידך, אולי אתם חשים לכודים ב"מלכודת העכברים" המפורסמת של הכלכלה המודרנית, אולי אתם מרגישים שהמערכת לא מתגמלת ומעריכה אתכם כפי המגיע לכם, אולי ההזדמנות הגדולה עוד מחכה מעבר לפינה. אולי. אבל רק אתם נותנים ל"אולי" הזה משמעות וכיוון. להאמין בעצמנו הוא שריר ככל השרירים, וגם אותו נכון לטפח. תאמינו בעצמכם והמציאות תאמין בכם חזרה. תאמינו בעצמכם וגם הילדים שלכם יגדלו להיות אנשים המאמינים בעצמם. או ככה לפחות אני מקווה.

לעשות קצת זה טוב מאשר לפנטז הרבה
"לגור בדירת פאר, לחשוב שאתה מיליונר. להתעורר אחר הצהריים, ליד נערה או שתיים". כך שר בקול גדול ניסים סרוסי, את שירו "אשליות", והוא צודק מאוד. אמנם בסעיף הקודם חשבנו בגדול, אבל מלכודת הדבש של המחשבות היא האנשים שעסוקים באוננות מנטלית (pardon the English) . היינו, האנשים האוחזים בידם בדימוי מנטלי של עצמם באיזו פנטזיה נהדרת (כן, אני יודע, תיכף נעשה כולנו אקזיט ענקי ונהיה סטיב ג'ובס בעוד שלוש, שתיים, אחת שניות). אבל אליה וקוץ בה: כאשר הפנטזיות ממלאות את המחשבה ולא נותרות כיעד או מטרה או סיבה, הן הופכות לעיסוק העקרי, ולעומס מנטלי ולחסימה בפני המציאות והיכולת לעשות דברים של ממש. אז התרגול הנכון הוא להותיר את הפנטזיות תחת רסן ומגבלות ובמקומן לתרגל ביצוע. לעשות. לחתור אל המטרה. לא לדמיין "איך יהיה נפלא" אלא לעשות בכל יום משהו אמיתי שיקדם אתכם אל הנפלא הנהדר ההוא. תחלמו בגדול, תעשו בקטן.

לכתוב מטרות 
מן המפורסמות היא שאנשים הקובעים לעצמם מטרות (וכותבים אותם בפועל, לא רק ממלמלים אותם תחת השפם) מצליחים הרבה יותר להגיע ולהשיג את המטרות הללו לעומת אנשים שלא מנסחים וכותבים את המטרות ממש. איך זה יכול להיות יתהה הספקן - הכיצד כתיבת ארבע שורות בעט כדורי על נייר מחברת יכול לקדם את האדם? ואכן, למילה הכתובה יש כח. כי נדרש מאמץ מנטלי לנסח אותה, ומתרחש הקסם של המחויבות הפנימית להשיג אותה. ואם המטרות שלכם אינן סודיות, טוב תעשו אם תשתפו אותן עם אנשים אחרים. כך תאלצו להגדיר אותן טוב יותר (למשל "לעשות הרבה כסף" זו מטרה גרועה למדי. היא אינה קונקרטית והיא אינה מקדמת אתכם. לעומת זאת, "להגדיל את ההכנסה הפנויה החודשית ב 30% עד סוף השנה באמצעות הקמת אתר סחר באינטרנט" היא מטרה מנוסחת לא רע). המטרות יכולות להיות קטנות וחודשיות והן יכולות להיות גדולות ומסעירות (עד גיל 21 תגיע לירח), אבל חשוב שהן יהיו שם. בשבילכם.

תתמידו
"הדבר הקל ביותר זה להפסיק. הדבר הקשה ביותר זה להתמיד" (בטח היה איזה חכם סיני שאמר את זה).
התרגול המשמעותי והאפקטיבי ביותר בעיני הוא ההתמדה. כל יום אנו קמים עם שיר חדש בלב ועם החלטה אמיצה שמהיום נעשה אחרת: נאכל אחרת, נתאמן יותר, נחייך ונודה לעולם על הטוב, אבל אז אנחנו נתקעים בפקק ומתעצבנים על האידיוט שחתך אותנו, ומאחרים למכון כושר, וחוטפים משהו לאכול בפיצוציה בצהריים כי לא אכלנו כלום. ומהמטרות היפות ומהמנטרות הרוחניות לא נותר הרבה. הקושי והיופי הוא לאחוז באותן מטרות והנהגות שאנו מסוגלים לאמץ לאורך זמן. "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת" אמרו חכמים ממני. כי זה לא הידע, זה לא התרגיל, זה ההרגל, זו העוצמה שבהתמדה. מיצאו לכם את ההרגלים שתוכלו לאמץ ולהתמיד בהם, ותתעקשו על ההתמדה. אתם תצאו מהתהליך הזה מסוגלים יותר, חזקים יותר. זה לא "זבנג" וגמרנו. זה לא לרוץ ולספר לחבר'ה. זה לעשות משהו שנים ואז להציץ לאחור בסיפוק ולהגיד לעצמי: "וואללה, כבר שמונה שנים וחצי אני כותב ברציפות את הבלוג הזה". עשיתי משהו.

לעולם לא להביט לאחור
להציץ אחורה זה בסדר, אבל להתרפק על העבר זה הרגל גרוע במיוחד. יש אנשים החיים בתחושה של החמצה. שהאתמול היה טוב יותר, שיוקר המחייה היה נמוך, שהדירות היו זולות והנשים היו יפות. העניין הוא שהעבר אינו מקדם את העתיד. "זכרנו את הקישואים שאכלנו במצרים" התלונן העם הבכיין שלנו לפני 3500 שנים, ודומה כי הקדמנו את הפולנים גם בעניין הזה. אבל ברמה הפרטית והאישית אין מחסום גדול יותר להתפתחות מאשר ההצמדות אל העבר המדומיין. אולי באמת פעם היה קל יותר, אולי. אז מה. עכשיו זו המציאות ועמה עלינו להתמודד. כדאי להביט אל העבר כדי ללמוד ממנו על עצמנו ועל ההצלחות שלנו בעבר - מה עשינו כשהיה קשה לנו אז? כיצד הצלחנו? ואת הידע והתובנות הללו להביא את ההווה ולמנף אותם אל העתיד. אחרי הכל, מחר תזרח השמש, ויהיה נכון יותר לקבל אותה עם חיוך.

שורה תחתונה לתכנית אימונים מנטלית להשגת נפש חזקה ואיתנה:
להאמין בגדול אבל לא לשקוע בפנטזיות.
לרשום מטרות ולתרגם אותן להשגים קטנים ואמיתיים בכל יום.
לרכוש הרגלים טובים ולעשות אותם בעקביות לאורך זמן.
זה הכל. (נשמע קל? )


ועכשיו אתם: 
אנא שתפו מההצלחות והתובנות שלכם. הוסיפו תגובות. תכעסו. תצחקו. תתווכחו.  ואם בא לכם, שתפו גם בפייסבוק או איפה שבא לכם...



Share/Bookmark

By Dael with 7 comments

7 הערות קוראים:

תודה על המאמר המצוין.
רק הערה לגבי הציטוט בסעיף "תתמידו", הציטוט הנכון הוא: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת". כלומר אפילו אם למדת מאה פעמים, אל תזלזל בפעם המאה ואחת.
תודה.

צודקת מזל!!! תודה. תוקן.

תפס אותי בנקודה די קריטית בחיים. תודה על הפוש..:)
דרך אגב, איך משיגים את הספר?

הספר עדיין נמכר בחנויות. או שאתה יכל להזמין אותו פה.

מדהים דעאל!!
אתה ממש סוחף אחריך אומה שלמה!!!
אתה פשוט נוטף כריזמה,
לא פלא שהתגובות היסטריות!!
יישר כח.

חחח דעאל, אני יודע שזה לא קשור לפוסט (המצויין), אבל אתה חייב לראות מה קראתי על אריזת מרגרינה (נראה לי) היום בסופר - ''מקור מצויין לאומגה 6''. זה הפיל אותי מהכסא פשוט. העולם הזה הזוי!

שלום.
זה אני האנונימי במודעה אחת לפני הקודמת,(18 במאי 2015 בשעה 14:29)
שכתבתי שדעאל סוחף אומה שלמה וכו',

ובכן, כתבתי את זאת בציניות!!!!!!!!!!!!!

לפי דעתי דעאל מתלהב קצת יותר מדי..

פרסום תגובה