אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

7 האסטרגיות הסודיות שלי להתמודדות עם פחדי העולם המודרני


שמעתי לא מזמן מישהו אומר שישנם רק שני דברים שמפחידים באמת את האדם המודרני: לעלות במשקל ולקרוס מעודף מיילים.
אולי שיש בזה משהו.
אבל הפחדים שלנו אינם תמיד רציונליים ואינם מוגבלים להיקף המותניים ולגודל תיבת הדואר. אנו מוצאים את עצמנו מתעוררים בבוקר וחושבים מה יקרה עם חשבון הבנק שלנו, מה יקרה עם העבודה, מה יהיה בפנסיה, מה עם הבריאות ועוד ועוד טרדות ודמיונות או פחדים. והמחשבות הללו לא תמיד מועילות, ופעמים רבות אפילו משתקות, מעמיסות, חונקות ומייבשות את הנפש. 
אז הנה כמה אסטרטגיות קטנות ויעילות, בהן אני משתמש, כדי להתמודד טוב יותר עם העולם וטרדותיו.

לשנן: כסף הוא רק רעיון
אנשים אומרים שאפה של קליאופטרה הניע את העולם, ואחרים אומרים שדווקא הכסף הוא זה שמניע את העולם. אז מי מנצח במירוץ הצרכים העולמי: המין או הכסף? לא נחליט, אבל נסכים כי כך או כך, בעולמנו הכסף קובע חלק גדול מחוקי המשחק. אבל עדיין, הוא לא השופט, אפילו לא קוון. אנחנו השופטים של משחק החיים. אם אני חושב שהכסף שלי הוא משהו אמיתי, חיצוני ומוחלט, אני עלול למצוא את עצמי תלוי בכסף, כלומר משותק. אבל אם אני מבין שהכסף הוא רק רעיון, תפיסה - אז אני יכול לייצר כסף. הוא יכול לנבוע מתוכי. כאשר כסף הוא מחשבה ולא מציאות, אז אני יכול לפעול, משוחרר מכל תלות.
(נו באמת, על מה הוא מדבר???)
אני רציני לגמרי. כסף הוא צורך חיוני ונדרש, אבל הוא לא ישות בלתי תלויה שמרחפת סביבנו ואנו צריכים ללקט אותה בעמל רב כל חיינו. כסף הוא מילה אחרת לערך. ואם אנו יכולים לייצר ערך עבור עצמנו, אנו לא זקוקים עוד לכסף שמגיע עבור עמל אלא הכסף יגיע עבור הערך. למשל, אנחנו יכולים להיות פחות תלויים בעבודות של אחרים. אנחנו יכולים לייצר עבור עצמנו הנאות, ולכן לשלם לעצמנו במקום לאחרים. אם נהיה בזה ממש טובים, אחרים אפילו ישלמו לנו עבור ההנאות שלהם. כן, זה ממש כך. כסף הוא רק רעיון וככל שנתבונן בזה יותר מקרוב, נבין שביכולתנו לשלוט ברעיון הזה, ולנווט אותו כרצוננו, ובעיקר: נפחד ממנו הרבה פחות. 

לשאול: האם זהו עונג? 
אנו חיים בעולם של צרכנות מואצת. אנו עוברים מגאדג'ט לגאדג'ט ומאהיל לרהיט, לבית קפה וחוזר חלילה. וכמעט חשבנו: אם אין לאדם דרך להוציא על זה כסף, זה לא כיף. נייד החדש שרכשנו רק מנצנץ בליבנו לרגע והופ, הוא כבר שייך לעבר ואנו ממשיכים במירוץ אל החפץ הבא, אל השירות הבא, עד העונג הבא, אה, אה, אה. אבל האמת היא שעונג אמיתי ומשמעותי אינו מגיע מצרכנות והלב אינו מתמלא מקניות. גבולותיו של מעגל הקסמים של הצרכנות אינם יצוקים עופרת. בקלות ובאבחת מילה אפשר לחדול מכך. כי זאת יש לדעת: אם נצרוך פחות "עונג מיותר" (כלומר, עונג מדומה, זמני, שאינו נשאר לנו בלב, בדרך כלל עונג שהוא חפץ), כך ישאר לנו יותר מקום ופנאי לעונג אמיתי. לכיף שבטיול לעת ערב, להנאה שביצירה חדשה ועצמית, לחדווה שבדיאלוג בין בני אדם. וההתנתקות ממעגל הצרכנות גם משחררת רבים מהפחדים, כי אני צריך פחות. אני לא צריך בית כזה גדול, אפילו שהוא מקסים (בחיי. שלי עומד כעת למכירה). אני לא צריך אינספור ארונות בגדים. אני לא צריך אוטו חדש. אני לא צריך את הטלפון החדש והמהיר ביותר. 
כי אם אין צורך, אין פחד מחוסר. 

להיפטר ממעמסות
דאגנו בגלל הכסף, אבל בינתיים צברנו לנו בית ומשכנתא, ורכב והלוואה, ורהיטים ותמונות ואנו אוגרים עוד ועוד דברים שגורמים לנו לחוש כ"בעלי הכסף" אבל בפועל זהו רק תרגום של הפחדים והתקוות אל הממוצע. האגירה והצבירה נותנת לנו תחושת בטחון מדומה ("יש לי") אבל הם גם מכבידים ומעכבים. כי אם אני מרגיש שאני חייב את כל הדברים הללו כדי להיות מאושר, אז הפחד מאיבוד הנכסים שלי הוא פחד משמעותי ביותר. לעומת זאת, אם אין לי יותר מדי, או אם אני נפטר ממעמסות, מציוד ומחפצים, אני הופך לקל יותר: פיזית ונפשית. האם אני באמת צריך את זה? מה יקרה לי אם לא יהיה לי? זוהי מחשבה מפחידה, אבל אם נשחרר אותה מיוזמתנו, דבר כבר לא יפחיד אותנו. זה לא קורה ביום אחד.  זה תהליך וזה אפשרי. המסע אל השחרור מהפחד.

לבשל
מי שעבר לתזונה קדמונית / פליאו כבר יודע שאוכל אמיתי הוא אחד הדברים היותר מתגמלים ומהנים שיש לאדם. אוכל אמיתי מעשיר את הגוף ומשמח את הנפש, אבל כשאנו מתחברים לתהליך: קונים את הירקות הטריים, מבשלים אותם עם תבלינים רעננים ועם בשר או דג - במקרה הזה חווית המזון הופכת למשמעותית יותר, והצרות נדמות רחוקות וקטנות יותר. הבישול הוא חיבור, לפחות אצלי, בין האדם לבין סביבתו ומשפחתו או חבריו. אוכל מבשלים עבור אחרים ואוכלים אותו יחד. כי הקשרים הבינאישיים שלנו עמוקים ומשמעותיים עבורנו וחיזוקם מעמיד בצל חששות ופחדים.
אם אתם יודעים לבשל, לעולם לא תהיו לבד. 

לנשום עמוק
אני מוצא את עצמי בתקופה האחרונה עמוס מאוד. תמיד אהבתי לעשות הרבה דברים במקביל, וככלל, אני פורח תחת עומס, אבל בחודשים האחרונים הדברים קיבלו תאוצה נוספת ו"חיים משלהם". אני מרגיש כאילו אני רץ מדבר לדבר, וקצת שוכח את עצמי בדרך. למשל, כבר שנים רבות שאני מקפיד על יום בטלה אחת לשבוע (!), והנה כבר כמה חודשים שאני לא מצליח להתבטל. וזה קשה לי כי המוח לא עוצר ואין לי רגע של שקט פנימי.  
הניסיון שלי לימד אותי שההפסקות שבתוך השגרה הן המשמעותיות ביותר. הפסקה המאפשרת למוח לנוח מהפיצוצים. לאורך השנים ניסיתי כל מיני סוגים של מדיטציות, ורובן לא מדברות אלי, אבל המהות של המדיטציה עובדת לי היטב. שזה להיות יותר מודע למה שקורה לך בתוך הקופסה, ולאפשר למוח מנוחה. אני מוצא את זה קורה לי באימונים. כשאתה עובד על ווליום גבוה ונאבק לשאוף אוויר המוח שלך לא יכול להרשות לעצמו להיות מוטרד מדברים אחרים. אתה עסוק בשרידות. עבורי זו דרך טובה מאוד להירגע ולהחזיר את עצמי לשפיות יום א'.
לנשום עמוק. הפחדים הם רק גלים קטנים וכדאי לתת להם לחלוף. 
 
לקחת הפסקה של ממש
מעולם לא ויתרתי על החופש שלי ומעולם לא הבנתי אנשים שצוברים ימי חופשה משנה לשנה. זה לא קרה לי אף פעם. הנה כעת: בעוד שבוע (וקצת) אני נוסע לחופשה של שבועיים (וקצת), בלי תקשורת כמעט בכלל, והעולם יסתדר, אני בטוח. אבל לא חייבים ללכת בגדול. זה יכול להיות יום טיול שגונבים פה ושם. זה יכול להיות סתם יום בטלה ברוכה בבית. זה יכול להיות סוף שבוע על שפת הים, כי החופשה לא חייבת להיות יקרה וזוהרת, אלא אפקטיבית ומהנה, שמשאירה לנו בלב עקבות של שמחה. חוויות, לא נכסים. הפסקות, לא שיעורים. 

לטפח את עצמכם
אמר מי שאמר: גופי הוא מקדשי. נכון שיש בזה מן ההדוניזם, אבל יש בזה גם הרבה אמת. כי אם אנחנו לא נדאג לעצמנו - מי ידאג לנו? נפש בריאה בגוף בריא היה תלוי בכרזות הספורט של שנות החמישים. וגוף בריא צריך דלק נכון ופעילות טובה. לישון הרבה, לאכול אוכל אמיתי, להתאמן קצר וחזק, להירדם בשמש אחר הצהריים, לאהוב. מישהו אמר פליאו ולא שמתי לב? כאנו אוכלים בריא וחיים בריא, הפחדים מתרחקים ומתגמדים. נכון שאין תעודות ביטוח ודברים יכולים עדיין להתרחש, אבל היי, נרגיש טוב וכבר רוב הפחדים יתמוססו מעצמם.

זה מה שאני עושה.
ואתם?




Share/Bookmark

By מר קדמוני with 10 comments

10 הערות קוראים:

פוסט מעולה, חייב להיות משותף ברמה אוניברסאלית ממש. כולם חייבים לקרוא. רק כך אפשר להתמודד עם החיים בעולם המטורף סביבנו. הלוואי שאנשים יאמצו ולו הרגל חשיבה אחד חדש ממה שכתבת והחיים ישתפרו להם פלאים. כדאי לתרגם לאנגלית ולהפיץ אותו לתפוצה רחבה יותר. אני בטוח אשתף. כל הכבוד.

כל הדברים הנפלאים הללו דוברו רבות בתורת הפילוסופיה היהודית
כדוגמת ספר מסילת ישרים, חובת הלבבות שער הביטחון ותורת הרמב"ם.
היהודית מכירה באופיו והרכבו הנפשי של האדם ולכן נתנה לו את ההמלצות הטובות ביותר שיש בהן מן האמת:

השבת - הפסקה כמו שאמרת מהעולם החומרי.
שלוש תפילות ביום - הפסקות קצרות מהמרוץ היומי.
כסף- ההבנה שהוא אחת האשליות הגדולות בעולם שמסנוורת אותנו מהערך האמיתי של דברים רבים כמו שציינת.

אני רואה פה הקבלה נחמדה לרעיונות היהודים וממליץ לפתוח את הראש בנושא.

תודה על הפוסטים המעניינים.
האם הבקר בהולנד ניזון רק מעשב ירוק, בדומה לצרפת? אני שואל זאת בהקשר לחמאה הולנדית, שנמכרת במחיר זול יחסית לחמאה צרפתית.

איש החול, מסכימה עם מה שכתבת.
אגב, על כל אותם דברים נפלאים דיברו גם הבודהיסטים.
אין ספק שהאסטרטגיות הנ"ל לגמרי מתחברות זו עם זו ועם אורח החיים הקדמוני, הפשוט, הצנוע, הנקי.

איך ניתן ליצור איתך קשר בפייסבוק ?

פשוט וקל:
https://www.facebook.com/MarKadmoni
או
https://www.facebook.com/dael.shalev

דעאל, להגיד ש"כסף הוא רק רעיון" יכול רק מי שלא חווה אף פעם מחסור אמיתי (מחסור אמיתי=מצב שבו אתה הולך ברגל כי אין לך כסף לאוטובוס; סיטואציה שבה קולגה מתקשר אליך ביום שישי בצהריים ומציע ללכת לאכול חומוס ביחד ואתה נאלץ לסרב בגלל שיש לך בכיס שטר של מאה שקל שאמור להספיק לך לאוכל לשבוע).

שי היקר, לא אמרתי שאין משמעות לכסף, אלא שאל לנו לקבל שיתוק מפניו שכן הצורך "האמיתי" הוא הרבה יותר קטן מהצורך המדומה או החברתי.

שי היקר, לא אמרתי שאין משמעות לכסף, אלא שאל לנו לקבל שיתוק מפניו שכן הצורך "האמיתי" הוא הרבה יותר קטן מהצורך המדומה או החברתי.

שי היקר, לא אמרתי שאין משמעות לכסף, אלא שאל לנו לקבל שיתוק מפניו שכן הצורך "האמיתי" הוא הרבה יותר קטן מהצורך המדומה או החברתי.

פרסום תגובה