Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו
כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו
הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה
הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית
האם בשר אדום יהרוג אתכם
בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)
מכתב גלוי לשר הבריאות
הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח
איך לקנות מוט משקולות אולימפי
מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.
מדריך השמנים והשומנים
איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים
מניפסט הצמחונות
מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.
סוד החביתה הקסומה של ענבר
משואה לתקומה: מילים שאחרי יום העצמאות
אני מאשים
- בשר, במיוחד אדום, מסוכן לבריאות בגלל שומן רווי וכולסטרול.
- בשר, במיוחד אדום, הורס את כדור הארץ
- בשר גורם להשמנה.
פליאו בהודו - הכיצד?! *רשמי מסע*

לפני כמה שבועות ארזתי מוצ'ילה קטנה, נשקתי לשלום לאישה ולילדים, ותפסתי רכבת לשדה התעופה. בשרוול המטוס פגשתי את אחי, הצעיר ממני בעשור, ואת אבא שלי, המבוגר ממני בכמה כאלו ויחד המראנו להודו.
פעם ראשונה שלהם, פעם רביעית שלי.
היו אלה שבועיים וקצת של זמן אבות ובנים (או יותר נכון, אב ובניו), ברחבי רג'אסטן. ככה סתם, באמצע החיים. לראות את הצבעים, לנשום את הריחות, לחוות את הטירוף והיופי והצפיפות וההמולה, לישון בגסט האוסים, לבקר במבצרים מתפוררים וטירות קסומות, לקנות מכנסיים בכמה רופי, ולא פחות חשוב: לאכול טוב.
אם שאלתם אז נחתנו בדלהי משם לטאג' מאהל, משם לג'ייפור, משם לפושקר, משם לג'ייסלמר, משם לג'ודפור, משם לאודייפור והופ, טיסה הביתה משם. לא תכננתי לכתוב כאן על מסלולים מומלצים, מבצרים חשובים, אנשים חייכנים או מקדשים שווים. יש אנשים היודעים וכותבים טוב ממני על כל הדברים האלה. חשבתי לכתוב הפעם על האוכל. רק על האוכל. ועוד יותר: על פליאו בהודו.
קוראים לי דעאל ואני פליאו כבר עשור אבל בשבועיים בהודו הייתי גם אני צמחוני.
והנה, שרדתי כדי לספר.
זה לא קרה במקרה. הודו היא מעוז הצמחונות העולמי. חלקים נרחבים מאוד באוכלוסייה הם צמחונים, ולמרות יחסי הציבור של זב"ח, אין בה טבעונים, או כמעט ואין, כי כולם משתמשים בשומן מהחי (גהי, שהיא חמאה מזוקקת). מכיוון שאחי ואבי מקפידים ממני על ענייני כשרות, הטיול היה בסימן "טעים לאללה אבל צמחוני לא פחות".
מה?! |
להשתחרר
ברוכים הבאים להודו. חייכו, נשמו עמוק, קחו את הזמן. אם תהיו בלחץ, לא תצליחו להתחבר. זה נכון לשעון, זה נכון לקצב הכללי, זה נכון גם לחרדות תזונתיות. אז אני ממליץ לא לשכוח שאתם בחופשה.
שנית, זיכרו כי הודו היא ארץ ענייה. אל תצפו שאת המאכלים שלכם יכינו תמיד מגהי אלא יהיה שימוש נרחב בשמנים צמחיים זולים. בדיוק כמו במסעדות בארץ. למרות זאת, אפשר לבקש, אפשר לשאול. ההודים הם עם חייכן וסובלני, וכל בקשה שתבקשו לעולם תיתקל בתשובה: yes, possibol (השיבוש המקומי של possible)
שלישית, איכלו במסעדות מקומיות ולא באלו המיועדות לתיירים. במסעדות רבות יש "קומת גג עם נוף" שהיא אותה מסעדה אבל עם סכו"ם, נוף ומחירים כפולים. בקומת הקרקע לעומת זאת, תהיה יותר תחלופה של מקומיים, האוכל יהיה טעים יותר והסיכוי שלכם להנות מהארוחה גדל פלאים. ותרו על הנוף והתרכזו בצלחת.
רביעית, ככלל, אנשים שאוכלים פליאו, משתדלים להמעיט בפחמימות מיותרות. זוהי לא תזונה קטוגנית המשתדלת לשמור על אפס פחמימות אלא תזונה קדמונית - רחבה ועשירה - אולם הנמנעת מעודף פחמימות מיותר הגורם לצבירת שומן. אבל גם כשאנו בחופשה לא נרצה לאכול פחמימות מיותרות, להרגיש כבד או לסבול מהעיכול. מאידך, אנו רוצים לחוות את התפריט המקומי. לאכול אוכל הודי אמיתי. וכן, אפשר לשלב בין השניים. אפשר בהחלט לוודא כי הפחמימות שכן תאכלו יהיו טובות ככל הניתן, ולא מזיקות, מכבידות או רעילות. יש אוכל הודי מועט בפחמימות. באמת שיש.
וטיפ אחרון: תציצו בצלחת. אם נכנסתם למסעדה, תביטו מה מגישים שם. אילו מנות נראות לכם טוב, אילו פחות. אני תמיד שאלתי את הסועדים מה טעים ועל מה הם ממליצים. איכשהו בהודו זה עובד טוב. כולם מחייכים ומנדבים מידע ועצות. בכל פעם ניסיתי גם משהו שאיני מכיר, בעיקר אם הוא כבר נראה טוב אצל מישהו אחר בצלחת...
אפשר גם בלי הבצק:
אין כמעט ארוחה הודית שלא יוגשו בה צ'אפטי, רוטי או נאן, או שלושתם. אלו סוגים שונים של פיתות קטנות ופשוטות, העשויות מקמח חיטה (לעתים מלא, לעתים רגיל) ומשמשות את ההודים כדי "לתפוס" את המאכלים (אוכלים בידיים בלבד) וסתם כדי לנשנש. את הארוחות שלנו הזמנו ללא צ'אפטי, ללא רוטי וללא נאן, ועדיין היה משביע ומצוין (למרות שברוב המקרים, הם הגיעו לשולחן בכל מקרה). אם אתם בהודו וחייבים לפחות לטעום פעם אחת כדי להבין במה מדובר, אמליץ על butter nan וכשמו כן הוא - מאפה הטובע בחמאה.
לעומת זאת, יש במטבח ההודי מאפים רבים שאינם עשויים כלל מקמח חיטה אלא מקמח חומוס. למשל פאפאד - שהוא מין מאפה דקיק ופריך המשובץ בפלפל חריף ועשוי מקמח חומוס ומצטרף לארוחה סטנדרטית. מאכל פופולרי יותר הוא הדוסה מסאלה - מעין פנקייק דקיק ופריך, המשמש כמעטפת למילוי תפוחי אדמה או גבינה (או שניהם). טעים. הדוסה מגיע עם קערית של נוזל קוקוס טחון ללא סוכר. בומבה.
אבל לא בלי אורז
אי אפשר לתאר את המטבח ההודי ללא אורז. זהו הבסיס האמיתי לתזונה והוא בא בשלל צבעים וטעמים. החל מאורז לבן ופשוט, דרך Jeera rice שהוא אורז עם זרעי כמון שלמים ומטוגנים (ממליץ לנסות בבית), וכלה באורז עם ירקות, הנקרא Vegtable Briani. אורז הוא בטוח לאכילה אבל כאמור עם הרבה פחמימות יחסית. אכלתי הרבה אורז בהודו , במיוחד כזה בא עם המון המון המון ירקות ותבשילים, והרגשתי טוב עם זה. זכרתי את סעיף אחד.
תה
דומה כי צ'אי הוא הבסיס לתזונה של ההודים. בכל פינת רחוב יעמוד נער יחף וימכור תה בכוסות זעירות (ואם תרצו כמה כוסות, כדי לקחת take away, ישפוך המוכר את התה לשקית סנדוויץ'. ממש כאילו קניתם דגים). התה הוא על בסיס חלב והוא חם וטעים ונהדר ועולה פרוטות ממש (משהו כמו שקל לכוס. לפעמים פחות). הבעיה היא שברירת המחדל היא תה עם המון סוכר. אבל אין זו גזירת גורל. בכל מקום בו עצרנו לשתות תה (לפחות 5 פעמים ביום), פשוט מבקשים ללא סוכר. הם מרימים גבה אבל יכינו לכם תה מצוין וטעים וחופשי מממתיקים. הקפידו להזמין תה בלי סוכר ותוכלו לשתות ממנו כמה שתרצו.
בדרכנו מערבה עלינו על הרכבת מפושקר לג'ייסלמאר, וזו עושה את מסלולה במשך עשר שעות ארוכות. יום שלם על הפסים. באחת הערים עצרה הרכבת כדי לשאוף אוויר ולחלץ את עצמותיה, וירדתי גם אני לרציף לכמה דקות, והנה איש נחמד עם עגלה, מכין חביתות. מיד הזמנתי לנו כמה חביתות, שהגיעו חריפות ועוקצות (עם מסאלה, פלפל ירוק חריף ובצל), ומגולגלות בתוך נייר עיתון. ביצים הם יופי של ארוחה קלה וטעימה, בכל מקום ישמחו להכין לכם את "אומלט הבית", עם או בלי עיתון. יופי של פליאו.
טאלי Thali
מגש ובמרכזו תלולית אורז וסביבו פזורות קעריות קטנות ובהן כל טוב: פניר, תבשילי ירקות, קוקוס, סלט, חמוצים, יוגורט ועוד. דבר אינו קבוע - כל מקום והטאלי שלו, כל טאלי והשגעונות שלה. במקומות רבים הטאלי הוא re-fill כלומר ימלאו עוד מכל שתבקשו, עד שתשבעו. זה על פי רוב הקומבינציה הזולה ביותר בסביבה. ותרו על השדרוג ל special Thali כי בדר"כ זה פשוט עוד קינוח ועוד סוג לחם. אבל תשאלו, לפעמים זה עוד סוגי תבשילים, אז כדאי.
מוצרי חלב: פניר ויוגורט
בהודו לא תמצאו שלל גבינות. למעשה, שוחרי הגבינות עלולים להתאכז. בהודו נמצא על פי רוב רק שני סוגי גבינות: פניר ויוגורט. שניהם מיוצרים מקומית ולא מגיעים ממותג מרכזי. כל חנות והפניר שלה, כל גסט האוס והיוגורט שלו. פניר היא גבינה המזכירה מעט גבינת חלומי: היא נוקשה ואינה מתפרקת בבישול אלא שומרת על צורתה ומרקמה ולכן טובה מאוד לתבשילים. היא עשירה מאוד בחלבון וממש אפשר להרגיש את החלבון על הלשון. היוגורט עבה וטרי ומאוד משמח. יוגורט הוא יופי של ארוחת בוקר בהודו, עם כוס תה לא צריך הרבה יותר.
שאר ירקות
אם חשקה נפשכם באוכל אמיתי ודל פחמימות, יש הרבה מאוד אפשרויות במטבח ההודי. ככלל, יש אינספור תבשילים המבוססים על ירקות, הרבה תבלינים ועם/בלי גבינת פניר ביניהם. הנה כמה מהכוכבים שלי:
- כאן בארץ הכרובית מככבת רק בחורף. בהודו הכרוביות זעירות ומשמשות בסיס לאינספור תבשילים כל השנה. בכרובית אין פחמימות כמעט כלל והיא מצוינת חריפה ברוטב קוקוס ועגבניות או סתם כך, במסגרת Vegetable Masala שהיא קערת ירקות מאודים וחריפים שיש בכל מקום, ובכל ארוחה (שלי).
- במטבח ההודי לא ראיתי חסות אבל יש הרבה מאוד תרד. אחת המנות האהובות עלי היא Palak Paneer שהוא תרד טרי טחון המבושל יחד עם גבינת פניר.
- חצילים. תבשילי החצילים של ההודים לא דומים לסלט חצילים המרוקאי או לחצילים על האש שאנו מכינים כל שישי. לא יודע איך הם עושים את הקסם, אבל זה פשוט טעים. הרבה שום זה כנראה מכנה משותף אוניברסלי לחצילים.
- קטניות ירוקות ויבשות. כמו הרבה תרבויות עניות, גם בהודו יש שימוש נרחב בקטניות. אם בקטניות יבשות (כאמור בחומוס, בקמח חומוס ודומיו), ואם בקטניות טריות כמו שעועית ירוקה, לוביה ואחרים. יש הרבה מאוד תבשילי קטניות, והם משתנים לפי העונה ולפי הגיאוגרפיה. אני כמובן מעדיף את הטריות והירוקות. בג'ייסלמאר אכלנו תבשיל "שעועית ירוקה" שכלל אינה שעועית אלא מעין חוטים דקים של ירוק. טעים וחריף ומפתיע. לנסות.
![]() |
(בג'ייסלמאר) מישהו יודע איך קוראים לזה? |
![]() |
חצילים, וגם פיסטוקים מעולים במטבח ההודי, וגם אפונת גינה. |
![]() |
מימין, דוסה מסאלה. במרכז: פאלאק פניר, veg cyurry ושאהי פניר. משמאל - נאן. לא לגעת. |
![]() |
למות כמה שזה טעים |
קוקוס ופירות
קוקוס הוא קדמוני לעילא, זול מאוד בהודו, ואפשר לקנות בכל פינה תמורת שקלים בודדים ראש קוקוס מקולף ומיובש שלם. זה יופי של נשנוש, משביע וטעים ועמיד בדרכים. יש כמובן גם קוקוס טרי ואין כמוהו לאנרגיה. קוקוס הוא לא הפרי היחיד באזור:. כל גיחה לשוק מכה את העיניים בבוהק מסנוור של צבעים. המון סוגי שורשים, פירות וירקות. כן, אני יודע שיש המזהירים שלא לאכול ירקות ופירות טריים. אני חושב שהסכנה מועטת, במיוחד אם מקלפים ובודאי שלא אוכלים מכל מיני סחיטת מיץ ברחוב, שזה מתכון בדוק לכשלון תברואתי.
![]() |
פתאום באמצע |
- תפוחי אדמה הם זולים בהודו ולכן מאוד בסיסיים בתפריט. Aloo הם תפוחי אדמה. אם אתם לא בטוחים, תשאלו אם המנה מבוססת Aloo. יש סיכוי סביר שהמלצר יחייך בנימוס ויעשה תנועה לא ברורה עם הראש עד שילך ויקרא למישהו שיכול לקבל החלטה. בינתיים יקח זמן. קחו את הזמן, כבר אמרתי?
- מטוגנים. ההודים אוהבים כל מיני מטוגני רחוב. כיסונים חלולים הממולאים בירקות ובתפוחי אדמה, סירות בצק, לביבות ומעין "ספנג'ות", הלא הן הסופגניות של התימנים. כולם נמכרים בכל מקום, מטוגנים לעייפה בשמן עמוק ולא יעשו לכם מאומה חיובי למעט צרבת ועודף אומגה 6. עזבו.
- כמובן שיש להזהר מסוכר וממיני קינוחים (גולב ג'אמון ואחרים) שהם צורות שונות של סוכר ומאוד מזכירים את הממתקים של הערבים. מתוקים מאוד, עמוסים בניחוחות מי ורדים, שקדים ודבש. לא נגעתי. בחיי.
- מסעדות של תיירים. יותר יקר, פחות טעים, יותר סיכוי לקלקל את הבטן.
בגיל 67, אחרי התקף לב וסכרת, שמעון עשה שינוי ענק!
ירקות החורף חוזרים: פשטידת ברוקולי ואסאדו בכרוב
סוף סף הגיע החורף, או לפחות מה שנדמה היה לרגע כחורף כלשהו. כך או אחרת, חורף היא עונת הירוקים והעלים. הברוקולי והכרובית, הכרוב והתרד, הפזיל ועשבי התבלין: כולם בשיא תפארתם בחורף. וזו הזדמנות מצוינת לעשות מהם שלל מאכלים פשוטים, מהירים, דלי פחמימות, טעימים ובריאים.
פשטידת ברוקולי
כך נעשה:
ארבע ביצים
שני ראשי ברוקולי בינוניים,
שני עלי פזיל (לא חובה),
שמנת מתוקה,
קצת גבינת רוקפור (אפשר לשלב עם גבינות אחרות)
שתיים שלוש כפות פרמזן מגורד
אגוז מוסקט, מלח ופלפל.
מערבבים את כל המצרכים בקערה, ומשטחים בתבנית.
מניחים מעל כמה פרוסות גבינת טל העמק או אחרת, ומכניסים לתנור חם ב 190 מעלות לחצי שעה ארבעים דקות.
אסאדו בכרוב ובצל
אסאדו הוא ידידנו הטוב. עשיר בשומן נהדר, טעים, טוב בבישול ארוך, לא יקר ובכלל, חובה בכל סוף שבוע.
השבוע ניסיתי ואלתרתי מתכון הכי פשוט ובסיסי, וגם זול. זה התגלה כהצלחה מסחררת.
נתח שלם של שני קילו אסאדו (עם או בלי עצם)
חצי כרוב מופרד לעלים (או כרוב קטן)
שלושה בצלים חתוכים לפרוסות
חמש שיני שום קלופות.
מניחים הכל בתבנית גדולה מזליפים שמן זית. מערבבים היטב. מפזרים תבלינים (אפשר מה שאוהבים. אני ממליץ על תערובת פילדלפיה, מלח ופלפל).
מכניסים לתנור חם של 220 מעלות למשך 15 דקות, מנמיכים את החום ל 120 מעלות ומשאירים כארבע שעות, לא מכוסה.
זהו.
תנסו היום וספרו איך יצא!
בתיאבון
איחולים לשנה החדשה
לאן נעלמתי / מה מעסיק אותי כעת / מחשבות בעלמא
הערה כדי לסבר את האוזן: ב 8 לינואר האחרון הבן שלי קנה ב 742 דולר שהוא חסך בעצמו 0.8 ביטקוין (הוא קיבל ממני ליומולדת, שהיה חצי שנה קודם לכן 0.2 ביטקוין, אז הוא החליט להשלים ל1 מכספו). אותם 0.8 ביטקוין שווים כעת 2561 דולר, במקום 742 אז. עברה, כאמור, רק חצי שנה.
מעברי חיים
עד כמה אני מסוכן באמת?
אם יש משהו שמניע אותי באמת בכל 10 השנים ויותר בהם אני רושם את הבלוג הזה, אלו הם סיפורי ההצלחה שלכם. העדויות, המיילים, התמונות וההצלחות של נשים ואנשים שמצאו את אורח החיים העתיק והבריא ביותר, והיו מספיק אמיצים לנסות זאת בעצמם ובתמורה קיבלו אנרגיה, משקל תקין או "סתם" תחושת סיפוק ושמחה.
אבל הנה השבוע קיבלתי שני מיילים זעופים וכעוסים, ששניהם יחד (וכל אחד לחוד) מאשימים אותי באישומים חמורים.
הראשונה היתה אסתר (מכתבה להלן קוצר משמעותית), שעוד היתה עדינה יחסית לצבי, עליו תקראו בהמשך.
****
[כותרת המייל] על הפוסט בנושא ה"פליאו הרג אותי" ועל הסיבה שאתה לא מקבל סיפורי כישלון
בפוסט "הפליאו הרג אותי" מחשבות בעידן הפייק ניוז כתבת: "לפעמים יש קשיים כאלה ואחרים או שאלות או דיוקים אבל מעולם, מעולם, לא קיבלתי מייל או חצי או רבע מייל שדומה במשהו לפסקה לעיל"... חשבתי שאולי תרצה לשמוע למה זה קרה, ולמה זה מעיד דברים רעים, ולא טובים, על הבלוג שלך וקהילת הפליאו.
... אתה זוכר מה שמתאים לך ובנוחות שוכח ממה שלא. ולראיה: בתגובות לפוסט בו אתה אומר שאין סיפורי כישלון, יש סיפור כשלון. מי יודע כמה עוד סיפורי כשלון נקלעו בדרכך לאורך השנים... אתה שוכח מה שלא מתאים לתפיסת העולם שלך.
...מי שניסה פליאו והלך לו גרוע, יכתוב על זה כנראה בפורומים של טבעונים למיניהם, או מתנגדי פליאו אחרים. מי שניסה פליאו והלך מצויין, יכתוב לך ובשאר מקומות תומכי פליאו. ומי שלא נכלל בקצוות? כנראה לא יכתוב. זה מה שקרה לי. נסיתי פליאו, ולא קרה כלום. שום כלום בריבוע. הייתי בפליאו די מוקפד כמה זמן. אחר כך הגעתי באופן טבעי לאיזון שהוא "בסגנון פליאו". עדיין לא קרה כלום.
...מקווה שלא תסייע להפצת הבורות בארצנו, בכך שתרמוז שזה שלא קיבלת סיפורי כשלון מעיד משהו על הפליאו, במקום להעיד על צורת הדגימה הקלולקת שלך, ועל ההתעלמות מהמציאות. אגב, יש לי עוד שני סיפורי כשלון של נשים שאני מכירה זמן רב שאם הן אוכלות הרבה שומן הן משמינות. כשלון של ממש לפליאו. אחת מהן, אגב, אוכלת גרסא של פליאו. אבל עם מגבלה על דברים מסויימים. למשל, אבוקדו.
כך שאם לא שמעת אף סיפור כשלון, זה רק כי אתה לא רוצה להקשיב. וזה לא משהו להשוויץ בו בפוסטים בבלוג, אלא טעות להכיר בה, ולתקן.
שלום אסתר.
מהמייל שלך עולה דבר אחד ברור: אין לך מושג מה אני כותב ואומר. לא קראת את כתבי, לא קראת את הספר שלי, ואת מייחסת לי אמירות שווא, שלצערי הן שלך.
בואי נראה רגע את הציון בהבנת הנקרא:
1. בהחלט כתבתי שהכתבה ההיא ב YNET היא פייק מוחלט. זה נכון בוודאות (לא רק מהסקת מסקנות מכאבים דמיוניים בכבד אלא גם מידע ממקור ראשון). זה קשקוש מוחלט שנכתב ע"י יח"צנית שמטרתו העיקרית היתה לקבל כותרת. זה בהחלט הצליח.
2. מאידך, מעולם לא כתבתי שתזונת פליאו מבטיחה תמיד ובכל מקרה לרדת במשקל, לכן עצם הטענה שלך כלפי מוזרה. אם כבר, ההפך הוא הנכון. כתבתי שיש הרבה מאוד תפריטי פליאו אפשריים - חלקם מעוטי פחמימות ומרובי שומן, חלקם עשירי פחמימות אפילו, חלקם מעוטי חלבון (!). את מוזמנת לקרוא על כך אצלי בספר. לכן, אמירות בסגנון "לא ירדתי במשקל ואני מכירה עוד נשים שלא ירדו במשקל בפליאו" ולהסיק מכך שאני או "מפיץ בורות" או משקר, הן בעיקר כשל לוגי. וכאמור לא רק שקיבלתי כאלה מיילים, גם כתבתי עליהם .
3. כתבתי הרבה פעמים על אנשים שלא מצליחים לרדת במשקל בפליאו, או אנשים שלא מצליחים לעלות במשקל בפליאו, או על מיילים מאנשים שעלה להם הכולסטרול, או שיש להם עצירות, או כל מיני קשיים כאלה ואחרים. זה קורה בוודאי. פשוט כי אין כאן שום קסם - יש כאן רק את התפריט האנושי הותיק והבטוח והנפוץ ביותר והוא משתנה בין מקומות ותקופות וזמינות המזון וכמובן בין אנשים והעדפותיהם. אבל זה מה שכל המין האנושי אכל מאז ומעולם ולכן זהו התפריט הבטוח ביותר לכולנו. ואם יש אנשים עם בעיות ספציפיות - מי אמר שתזונה יכולה לפתור אותן?
4. מה שלא קורה בפליאו לאנשים בריאים (ואת מוזמנת לבדוק בקבוצות של עשרות אלפים בארץ, את מיליונים בעולם וחפש אנשים שידווחו לך אחרת, בהצלחה), זו קריסה, סכרת, כבד שומני, תת תזונה (ע"ע הכתבה ההיא ב YNET), ועוד. כל אותם הדברים הנפוצים מאוד במערב, בדיאטות בכלל. הם לא קיימים בפליאו לא בגלל קסם. אלא כי אם תאכל אוכל אמיתי, עשיר ומזין, הוא בהגדרה לא יכול להזיק לך. כן, אולי אנשים מנסים לעשות כל מיני דברים על בסיס דמיונות שיש להם לגבי מה זה פליאו, בלי שקראו, שאלו או עשו פשוט ניסוי עצמי. ואז אומר ניב גלבוע "עשיתי פליאו וזה היה כשלון" בחדשות אבל כשאני מדבר איתו 1:1 הוא שוכב על החוף בתיאלנד ושותה מיץ אננס ואוכל פסטה, אז סבבה לו, אבל אין קשר לתזונה אמיתית או בריאה ולכן יש אינסוף מניפולציות שבעיקר מצחיקות אותי. הן מניפולציות שנובעות מהשילוב הקדוש של חוסר ידע והבנה, חוסר בניסוי עצמי והתאמה אישית וצורך לרוץ לספר לחבר'ה ולקבל כותרות. זה המשחק ואני לא חלק ממנו.
5. לי יש שליחות שלקחתי על עצמי מזה עשור - לעזור לאנשים. בדרכי, אני עוזר בידע כדי שכל אחד יוכל לקבל החלטות ולקבל שליטה על חייו ולצעוד אל עתיד בריא ושמח. אני לא יכול לתאר לך את כמות האנשים שכתבו לי לאורך השנים "זה שינה לי את החיים, תודה". לא בגלל שהם מנומסים, אלא בגלל שזה עובד. לכן לטעון שאני מפיץ בורות היא בורות (וגם, את מוזמנת לקרוא את המחקרים שאני מפרסם עליהם ואני מוכן להתמודד גם במישור הזה, בשמחה),
6. ועיקר העיקרים: מעודי לא הכרחתי איש לאכול כך או אחרת, ולא התערבתי לאיש בצלחת ובסגנון חייו. אני מציע אלטרנטיבה, שלא אני המצאתי, אלא זו שאפשרה לנו האבולוציה וההיסטוריה. מי שמתאים לו, מצוין. מי שלא מתאים לו, אם זה בגלל שהוא חולה על גלידת פרווה וניל או בגלל שהוא אלרגי לאוכל מסוים, או בגלל שהוא חולה במחלה מסוימת, או בגלל שסתם לא בא לו, או לא אכפת לו, או לא יודע - גם סבבה. הבחירה היא שלו. שכל אחד יעשה כטוב בעיניו. גם את.
7. וזה נכון גם לשוק הדעות. לא בא לך טוב הדעות שלי? את חושבת שאני טועה ומטעה? את מוזמנת לדפדף הלאה ולעבור ולמצוא למשהו שיתאים לך יותר. אין לי שום פגיעה אישית בכך. את מוזמנת לכתוב בעצמך את הדעות שלך בבלוג או בעיתון או בספר או בכיכר העיר. ואם תכתבי טוב ודעותייך יביאו תועלת לאנשים, אולי גם אותך יקראו רבים ותעזרי להם בדרכך שלך. אני מאחל לך שתצליחי בכך. לעומת זאת אסטרטגיה של לנסות להשפיע על כותב (למשל עלי) כדרך להשפיע על מה שיחשבו אחרים, היא בדרך כלל לא כ"כ יעילה, אני חושש.
בריאות וטוב
דעאל
****
אם חשבתם שאסתר היתה כועסת, לא קראתם עדיין את המכתב של צבי. אוהו. את זה קיבלתי אתמול והוא מתפוצץ ממש (המכתב מובא במלואו ככתבו וכלשונו).
[כותרת המייל] הצלחת להרגיז אותי.
"שלום רב. קראתי את הספר הסוד הקדמוני ויש לי מה להגיד לאיש שכתב אותו. אינך מר קדמוני- אתה מר קשקשני. אין לך מושג איך נראה צייד ומלקט בימנו. אתה מוזמן לאנגולה. אני מגדל כאן עופות ומוכר ביצים לשוק המקומי. 40 צידים עובדים אצלי. הם מתים בגיל 45 הילדים שלהם מתים עוד קודם. כל שבוע אני הולך להלוויה של ילד או של תינוק של עובד/ת שלי. הם צדים בלי סוף. מכתרים שטח ומציתים אותו. בעלי החיים נסים למשחטות שלהם את הצייד הם שוחטים ומוכרים. חלקים פנימים נמכרים בזול ונתרמים ראשונים. גם אני לא אוכל את זה. אתה והכלבים יכולים להתחלק בגועל נפש הזה. ...
על כושר נשיאה שמעת פעם? מה היה קורה עם 30 מיליון אפריקאים היו אוכלים מה שאתה מציע? הרס מוחלט של השטח? הוא מספיק שרוף גם כך. המודלים שלך מתיחסים לחברות קטנות מאד. הנזקים האקולוגיים שאתה עלול לגרום מובאים בחצי פיסקה בעמוד האחרון. על מי אתה עובד? הספר שלך הוא קשקוש גמור.
אני מסכים עם נושא הסוכר, הגלוטן, השמן.
לא סובל פרות. חיה מפחידה ולא טעימה. איברים פנימיים- לכלב. מוח- אתה תאכל. ככה נדבקים בקורצל יעקב שיהיה לך לבריאות
אז אתה כותב את זה בספר ושכל העולם ילך לעשות שטויות כי אתה כתבת את זה איפה שהוא? לדעתי אתה אדם מסוכן מאד וכנראה גם חולה מאד. עם כל הזבל שאתה אוכל- לא פלא."
כיצד תתמודדו מול סכנות השומן, הפחדות התקשורת וטקטיקות דומות
- איגוד הלב האמריקאי פרסם ששמן קוקוס מסוכן מאוד ללב
ושיש להמנע מכל שמנים רווים ולצרוך רק ובעיקר שמנים רב בלתי רווים כמו שמן
תירס קנולה סויה וחבריהם
- בערוץ 2 התראיין אמש מוטי רביד, מנהל בי"ח
מעייני הישועה והודיע שהמחקר המדעי הוכיח חד משמעית שאכילת כל בשר אדום
מסוכנת מאוד ומקצרת את החיים בשש שנים תמימות, לא פחות!
- ועל כולם הזדרז משרד הבריאות שלנו ופרסם הנחיות רעננות
לנושא התזונה ותפריט "שיציל אותנו מבעיות לב וממוות בכלל" ועיקרו
אותן הנחיות שפורסמו מאז ומתמיד ובעיצוב גרפי חדש.
- הועדה האמריקאית לא עלתה להר סיני לקבל את התורה והיא אינה מורכבת מבני אלים וטיטאנים אדירים שמקבלים את מוחם מעולמות עליונים. זוהי ועדה פוליטית, קטנה וכוחנית, שמשרתת לובי של יצרני תרופות ושל יצרני תבואה שקונים את חברי המועדון מטעם עצמם. לא מאמינים לי? בשנה שעברה הם פרסמו הנחיות שהכפילו ושילשו את כמות האנשים הבריאים שצריכים מעתה לקבל סטטינים. אה נכון, בלי כל קשר הארגון הזה מקבל כל שנה תרומות בסך חצי מיליארד דולר, תנחשו ממי? נכון, מפייזר ויצרני הסטטינים כמו גם ממונסטו יצרן הדגנים הגדול בעולם. אנסל קיז, מחבר מחקר שבע המדינות השיקרי ואבי אבות היפותזת הכולסטרול=התקפי לב, היה משך שנים נשיא הועדה הזו. זהו גוף שאינו נבחר ואינו ממונה ואינו אחראי על מאומה אלא "עמותה" שהיא קליקה קטנה שחבריה בוחרים את עצמם, מתמנים לתפקידים במליונים בקרב חברות התרופות כדי להכשיר את השרץ, ומחליפים כסאות זה עם זה כמו במשחק פרה עיוורת. רק שאנחנו הפרה. אמליץ מאוד לקרוא את הפרק הדן בועדות ממלכתיות ובעמותות כמו "בריאות הלב" בספר "רפואת יתר".
- אתם, כל אחד מכם, חכם ונבון בהרבה או לפחות כמו אותם מומחים. מאלפים אותנו להתרשם עמוקות משררה ומאנשים המדברים בטון בטוח בעצמו. כמו שאמרה לי ביתי החיילת את הכלל הראשון שלמדה בקורס מ"כיות: "נכון לא נכון, דבר בביטחון". ואנחנו נוחים מאוד להתרשם מאנשים שמוצמד להם תואר פרופסור או שיש להם סטטוסקופ ענק או טוב ממנו, חלוק לבן, משקפיים ושם של אוניברסיטה מחו"ל. האמת היא שהאנשים המלומדים הללו מאוד טובים בתחומם, בדרך כלל, ואין לי ספק שהפרופסור מוטי רביד יודע באמת לרפא מחלות ולאושש חולים, אבל יש לו הבנה זעומה, אם בכלל, בתזונה. אני מניח שמעולם לא עסק בזה בקליניקה. וגם אם עסק בזה, אין זה אומר שדעתו עדיפה על דעתכם, ובוודאי שאין זה אומר שדעתו עדיפה על ניסיונכם! כי האמת היא שאמירה בסגנון "אכילת בשר מקצרת את החיים בשש שנים" היא שרלטנות במקרה הטוב, חוסר הבנה בסיסית במדע ובמחקר במקרה אחר, ושקר חמור וגס ומזיק במקרה הרע. אין דבר כזה בכלל. אין מחקר כזה, לא היה מחקר כזה ולא יהיה כזה. אני מאתגר את פרופסור רביד (ואת כל אחד מהקוראים כאן): נא למצוא מחקר אחד שמוכיח את הטענה שלך.
- הונאה עצמית. משרד הבריאות הוא דוגמה נפלאה להונאה העצמית. הרי ההמלצות הללו מפורסמות כבר עשרות בשנים, בהבדלי ניואנסים (רק שעכשיו חידשו את העיצוב והוסיפו "סויה" לטובת הטבעונים, ממש כך). אבל מעשה שטן אחוזי ההשמנה רק עולים, אחוזי הסכרת בנסיקה וכבד שומני ללא אלכוהליסטים, מחלה שלא היתה קיימת כלל לפני שלושים שנה, הפכה למגיפה. הכיצד? אז או שהציבור לא עושה את ההנחיות של משרד הבריאות, או שהוא עושה אותן וכתוצאה מכך מת. אז כמו ששואלים בגמרא "ממאי נפשך" כלומר אם אי אפשר לקיים את התפריט, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה, ואם אוכלים לפי התפריט אבל הוא מזיק, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה? כך או אחרת, זה מעגל סגור. הם אומרים את אותם הדברים, והמציאות ממשיכה לפעול בערוץ מקביל ומדמם.
הועדה אומרת שהיא בדקה וחקרה את כל המחקרים והאנליזות שעשו בדיקה על יעילות החלפת שומן רווי בבלתי רווי ומצאו שאי פעם (!) נעשו רק ארבעה (!) מחקרים העומדים בסטנדרט הקשוח שלהם לאיכות מדעית (!). ארבעה בלבד. וארבעתם "מוכיחים בצורה חד משמעית" שהחלפת שומן רווי בבלתי רווי מאריכה חיים וגם מפחיתה את הסיכוי לבעיות לבביות ב 30%!!! לא פחות. יותר יעיל מסטטינים, כך הם אומרים.
***
ולמי שרוצה לדעת מה אוכלים בפליאו, איך מתחילים וכיצד עושים, יש קורסים אונליין יעילים וממוקדים בדיוק לצורך כך.