אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

אז למה לי עצמאות עכשיו?

אני עצמאי? אני?
(קצת ארוך, אבל חשוב)
בתודעה הציבורית יש דבר כזה שנקרא "יום העצמאות" ונוהגים לעשות בו על האש, אבל חגיגת העצמאות שבו אינה פרטית או אישית אלא משוייכת למדינה ולתקומתה. לעומת העצמאות המדינית, הרי שאין לנו חג או אירוע של עצמאות אישית. יש רק נקודות קטנות  של עצמאות-בנדמה-לי. למשל היום הראשון בכיתה א', אולי היום הראשון בתיכון, אולי בגרות, אולי יום הולדת 18, אולי הגיוס לבקו"ם, אולי סיום תואר ראשון, אולי המשכורת הראשונה - כל אלה נחשבות בעולם שלנו ל"תחנות" בדרך לעצמאות.
אבל אם מתבוננים היטב, נגלה שרוב האנשים, רוב החיים, לא מגיעים מעולם לעצמאות של ממש. כן, הם גרים בבית משלהם וכן, הם מתפרנסים בכבוד, אבל היי, האם הם עצמאיים? ואם לא, אז מה?

נתחיל במהי עצמאות:
עצמאות, במובנה האישי (לא המדיני) היא "אי תלות". ברמה האישית אפשר לפרש או לתאר את העצמאות על פני מישורים רבים: החל מעצמאות תפקודית (אני יודע כבר להתלבש לבד בבוקר), דרך עצמאות רעיונית (אני אדון לעצמי ומחשבותי), וכלה בעצמאות כלכלית (אני מפרנס את עצמי היא הגדרה אחת לעניין, אך אני חושש שהיא שגויה. מילא. נתחיל עם זה).
אנו מבינים אינטואיטיבית מהי עצמאות תפקודית שכן היא למעשה נגזרת של מיומנות, וזו כמובן תלוית תפקוד ומטרה. יש תפקוד שקל לנו להיות עצמאיים בו (למשל לצחצח שיניים), יש שלוקח זמן למידה (לכתוב ולקרוא), יש מיומנויות שלוקח שנים לרכוש כהלכה (להיות מנתח מוח). ברור שכדי לעשות ניתוח מח בהצלחה צריך הרבה מיומנות והרבה ניתוחים תחת השגחה של מומחה בכיר עד שהמנתח המתלמד יגבש לעצמו תחושת מסוגלות ועצמאות אמיתית לנתח בהצלחה בעצמו ולבדו.
אבל, באופן מעניין ומפתיע לעתים אין קשר בין מורכבות המיומנות לבין תחושת העצמאות.
מצד אחד, יש מיומנויות מאוד מאוד מורכבות הדורשות הרבה הבנה ולימוד, ולמרות זאת אנשים נוטים לחוש לגביהן עצמאות מוחלטת ולעשות אותם ללא כל הדרכה או פיקוח או סיוע מהר מאוד. למשל, לסחור במט"ח או לקחת משכנתא ל 30 שנה. ברור שאם אתה לא מבין מה מחיר הכסף, מהם תנאי ההלוואה, מה האפיקים השונים בהם הכסף פועל ועוד, ההחלטה שלך תהיה בינונית במקרה הטוב, והרסנית כלכלית במקרה הרע, ובכל זאת אנשים מחליטים החלטות דרמטיות המשפיעות על כל חייהם תחת אשליה של תחושת עצמאות שאינה מגובה במיומנות בסיסית אפילו.
ומן הצד האחר, לעומת זאת, יש גם מיומנויות מאוד מאוד פשוטות, שלמרות פשטותן אנשים מסוימים לעולם לא מגיעים בהן לתחושת עצמאות ותמיד נדרשים להשגחה או מבקשים סיוע. למשל מה לאכול או ביצוע קניות בסופר. לא מסובך להגיע לעצמאות תפקודית, אבל למרות שהמיומנות היא פשוטה, רבים משלמים כל חייהם לדיאטנית או יועצת רק כדי שתגיד להם מה מותר ומה אסור לקנות ולהמשיך לבוא ולהשקל אצלה מדי שבוע.
יש עוד המון דוגמאות כאלה: למשל, יש גבר שאני מכיר אישית שנוטה להיות חסר עצמאות כשהוא נדרש להפעיל  את מכונת הכביסה  ("מותק, תזכירי לי מה באיזה צד שמים את הנוזל של המרכך ובאיזה את הנוזל ניקוי"). אני בטוח שתחשבו על עוד כמה דוגמאות בעצמכם...

כלומר, על מנת להיות עצמאי באמת נדרשת הן רמה גבוהה של מיומנות והן רמה גבוהה של תחושת מסוגלות ובטחון. האחד ללא האחר אינו מועיל לנו.

אוקיי. נניח. אז מה אכפת לנו מהיכולת לעצמאות בכלל?

מחשבה: אם יש משהו בסיסי, ראשוני, חזק, קדמוני שהיווה לטעמי את חוט השדרה או תכונת היסוד של אבותינו הציידים הלקטים, הרי הוא יכולת העצמאות. האדם נולד ונועד להיות עצמאי, שכן עצמאי אין פירושו בודד או מתבודד אלא מסוגל, יכול, משיג, מצליח. האדם העצמאי הוא האדם המסוגל. הוא האדם בעל מיקוד שליטה פנימי, כלומר היודע ומכיר בכך שהוא עצמאי לנווט את נתיב חייו וגורלו ואינו נע ונד כקליפת אגוז בסערת המציאות.
הוא לא רק חושב ככה, הוא גם באמת כזה.
הוא עצמאי.
העצמאות הזו צריכה להשען על מיומנות גבוהה ועל ערך עצמי ויכולת נפשית. שניהם יחד מובילים לאי-תלות. ככל שיש יותר מיומנויות ויותר יכולת נפשית ואמונה ביכולת היישום של המיומנויות, האדם יוכל להתפתח ולהיות עצמאי יותר במגוון רחב יותר של תחומים. היכולת הנפשית הזו אינה רק "נחמדה" אלא היא ההבדל בין חיים ומוות ממש, גם בימינו אנו. ברור שיש הרבה מיומנויות קדמוניות שאיבדנו בדרך. העולם המודרני הוא עולם של התמחויות ומוצרים מורכבים יותר ולכן כמעט בהגדרה לא יכול אדם לדאוג לכל צרכי עצמו. אבל כאילו כדי להעצים את הבעיה, המציאות המודרנית, עאפס, משתדלת בכל מאוד לבלבל אותנו בעניין הזה ועושה אותנו חסרי המיומנות או חסרי הערך הנפשי הנדרש להצלחה.
למשל, אומרים לנו שלהבין כסף זו מיומנות מיסתורית ומורכבת או לא מוסרית. ולכן לא מלמדים אותנו כסף בבית ספר. לא בתיכון. לא באוניברסיטה (אולי בחוג לכלכלה, וגם לא בטוח ששם). אומרים לנו שכסף זה משהו שיש לאחרים ושאם נרכוש מיומנויות מספקת בתחומים אחרים, אז בעלי הכסף שיעסיקו אותנו כשכירים, יתנו לנו משכורת וכך נוכל לחיות בהצלחה וברווחה. אנשים רבים מאמינים לחוסר יכולתם ללמוד את מדע הכסף ולכן נותרים תלויים לנצח באחרים, כלכלית. כן, גם אם יש להם משכורת יפה מאוד הם אינם יכולים להגיע לעצמאות כלכלית אמיתית.
כלומר ככל שהדברים נוגעים לכסף, אנשים רבים נותרים הן חסרי מיומנות והן חסרי תחושת מסוגלות. קומבינציה מושלמת כדי להבטיח כי לעולם לא נוכל להגיע לעצמאות כלכלית אמיתית. (תזכורת: עצמאות = אי-תלות)

כדי לבחון האם המצב המודרני הוא הטבעי או סטייה מן הטבע הרגיל של בני האדם, בואו נבחן לרגע האם אנו מטבענו הקדמוני, נועדנו להיות תלויים או עצמאיים?
מצד אחד, האדם אינו יצור בודד. ללא הקהילה, השבט, המשפחה, האדם אינו יכול לשרוד לאורך זמן. יש לנו צרכים נפשיים, פיסיים ורגשיים שהקהילה והחברה ממלאים, ובחברות ילידיות יש בעלי תפקידים שונים, למשל גברים צדים ונשים מלקטות, אבל עדיין, כלל הברזל הוא שכולם צריכים להיות מסוגלים להתקיים ולספק את צרכי עצמם. זהו עולם קשה ואכזרי. בני ההאצ'ה ממרכז אמריקה הורגים את הזקנים שאינם יכולים לצעוד עם השבט. כך גם ילדים בעלי מוגבלות אינם נותרים בחיים - אם בהמתה מכוונת או על ידי הזנחה. כך גם בתרבויות ילידיות רבות, ומפורסמים הם זקני האינואיטים ההולכים למצוא את מותם בשדות הקרח כדי שלא יפלו לנטל.
מצטער, אבל הרומנטיקה של החיים היפים בטבע לא באמת קיימת שם בחוץ.
כי האדם הקדמון הוא אדם המקדש את עצמאותו כי בלעדיה לא ישרוד ולא ישגשג.
רק בעולם המודרני, העוטף, המפנק, נוח לנו להשאב לתוך ענן צמר הגפן של התלות.
בגלל זה צעירים מוכשרים רבים (אני הייתי ביניהם) לא מעלים על דעתם בכלל להיות עצמאיים ("זה לא בשבילי", "זה מסוכן", "אני לא יודע איך", "טוב לי עם המשכורת" ועוד), אבל דווקא היוזמה היא זו שמסוגלת לקדם את הכלכלה של החברה ואת הפרט באופן אישי (הערה: אין בדברים שום כלום של עמדה פוליטית, במקרה אומר את זה פוליטיקאי שמעולם לא הצבתי עבורו, ועדיין הוא מדבר כאן לעניין לגמרי).
אני עצמי עברתי את המסע הזה משכיר לעצמאי ואני לא מביט לאחור לרגע אחד.
זה לא שהכל תמיד יכול להיות דבש וסטייקים, אבל תחושת העצמאות היא כל כך חזקה וכל כך בסיסית, שהיא כמו סם משכר. כמו לאכול אוכל אמיתי: פעם אחת אכלת אותו, אתה יודע שזה הדבר הנכון בשבילך. כך גם להיות עצמאי, יזם (הבהרה: לאו דווקא עצמאי מבחינת רשויות המס, אלא מבחינת התפיסה העצמית): תעשו פעם אחת ותראו שזה הדבר הטבעי לנו.

אז מה כל זה אומר לנו?האם שאלתם את עצמכם איפה אתם מול סל המיומנויות שהייתם רוצים לרכוש?
האם בחנתם את עצמכם מול התחושות והאמונות שיאפשרו לכם הצלחה, בכל תחום?

אני מרגיש שאין כאן תשובות אלא שאלות.
אין כאן יעד אלא מסע.
אין השגת עצמאות בין לילה (אוקיי, כאן זה קרה ב 48, אבל זה לא קורה בחיים הפרטיים כל כך בקלות), אלא תהליך.

עוד על עצמאות כלכלית ומהותה, בפרק הבא.
אבל רק אם יהיה עניין מצידכם, הקוראים.
אז לצורך זה, ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים!
או שתפו.
או גם וגם.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 9 comments

9 הערות קוראים:

אני אומנם חייל אבל בהחלט רוצה מאוד בעתיד להיות עצמאי.
העניין הוא שהפחד התמידי הוא ליפול ולמצוא את עצמך בסופו של דבר בלי שקל.
אז אמנם אם אתה צעיר אין לך מי יודע מה להפסיד (אלא אם כן התחתנת מוקדם) אבל מה קורה עם כאלה שכבר חייהם מבוססים מבחינת משפחה, כלומר נשואים פלוס ילדים, פה עצמאות היא כבר בהחלט סיכון.

אני חושבת שהמושג עצמאות אומר דברים שונים לאנשים שונים. עצמאות בשבילי מושגת ע"י זה שאני יודעת שנכנסת לי משכורת קבועה, ויש לי ראש שקט לתכנן כיצד לנצל אותה...עצמאות לקחת ימי חופש מתי שבא לי, כי העסק לא שלי ואני לא צריכה לדאוג לו, להרשות לעצמי להישאר בבית אם לא מרגישים טוב וכולי. דווקא להיות יזם ולהיות משועבד לעסק, אפילו שהוא שלך, לא היה מקנה לי תחושת עצמאות.

מצד שני כאשר אתה שכיר אתה יודע שאתה תלוי בבוס שלך שבמידה ואתה לא "מספק את השכורה" הוא יכול לפטר אותך ללא הודעה מוקדמת (כמובן בהתאם לחוק).
כבעל עסק אתה אדון לעצמך וקובע לעצמך את קצב העבודה, את סביבת העבודה שלך וכו וכו.
אז נכון שיכנו עליות ומורדת בעסק עצמאי ואף אחד לא מבטיח לך משכורת קבוע כל חודש, אבל אין ספק שכאשר אתה ראש לשועלים אתה מרגיש הרבה יותר עצמאי והרבה יותר בעל השפעה מאשר לעבוד כשכיר בחברה גדולה

מרגיש שזה הולך לכיוון של "הסולידית", אבל כתוב בצורה הרבה יותר "נעימה".
בהחלט יש עניין לשמוע עוד.

אני חושב שעצמאות כלכלית צריך לייצר ,הייתי מאוד רוצה להיפרד מהמעסיק שלי ,אבל בשביל זה צריך ללמוד תחומים נוספים ולרכוש ידע או לדאוג להכנסה נוספת או גם וגם .
אבל אני מסכים שבשביל להיות עצמאי במובן הזה צריך הרבה אומץ.

לדעתי יש לשנות מעט את הטרמינולוגיה. עצמאות אינה פירושה אי-תלות, אלא היכולת לפעול ללא אחר המורה לך מה לעשות. הרי אני תלוי בסביבתי בהרבה מובנים, אך כעצמאי אני בוחר מה לעשות בסופו של דבר.

מי רוצה להיות עצמאי במדינה שרק גוזלת ממך וזורקת עלייך חובות אדירות כמו מילואים ומחירים מופקעים על כל דבר הכי בסיסי כמו דיור אוכל תחבורה וחינוך ללא זוג סבים או שניים שעוזרים קשה מאוד להיות פה אצמעי ולהנות מהחיים מי שצריך לרכוש דירה או להשכיר כיום אכל אותה

לדעתי יש בארץ שני סוגים של עצמאים כלכלית, אומר שאין להם אפשרות של שוקת שבורה בטווח של שנים קדימה, החלק הגדול הוא של עובדי מדינה שמקום העבודה שלהם מובטח וכל עוד לא יעשו מעשים חריגים לא ניתן למעשה לפטר אותם, השניים הם אלו שיש להם מספיק כסף או הכנסה פסיבית אחרת שמספיקה לשנים ללא צורך בהכנסה מעבודה. היתר בין אם עצמאים או שכירים אינם עצמאים כלכלית ואף עלולים להיות בחרדה מסויימת מהמחר.הם חייבים הכנסה שוטפת מעבודה בלי ביטחון שזו מובטחת להם.

עצמאות הי קודם כל חופש תנועה ובעניין הזה תמיד נהיה מוגבלים בגלל זה רבים כבר מעדיפים לצאת לחו"ל כבר יותר זול מלטייל בארץ

הוסף רשומת תגובה