אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

הדרך להצלחה אינה תמיד גלויה

לו המציאות בעולם היתה נמצאת במתאם עם מדפי הספרים בחנויות הספרים, היינו יכולים לשער שכולם כבר יודעים להצליח בחיים, ובענק, ושכולם כבר ודאי מאושרים ורזים. יש כל כך הרבה ספרים המספרים על סוד ההצלחה, על מתכונים בטוחים לאושר ולשמחה, על מחשבות חיוביות ואנרגיות מעולות, עד שהמתבונן נדהם.
היצע כה גדול של שיטות ושל ספרים ועדיין כה מעט אנשים שמצליחים באמת.
כדי להתקרב קצת יותר לסוד הפיצוח נשאל שתי שאלות: מהי הצלחה, וכיצד יודע אדם אם הצליח או לא הצליח. נתחיל מהשאלה השניה.

המחזה היווני "נשי טרכיס" מאת סופוקלס מתחיל במונולוג של דיאנירה, אישתו האנושית והאומללה של הרקולס, הגיבור הקלאסי הנצחי. וכך היא אומרת:
"ישנה אימרה נושנת,
אינך יכול לדעת אם בנאדם 
הצליח בחייו או לא הצליח,
אלא לאחר מותו,
אבל אני איני צריכה למות
 כדי לדעת שחיי קשים ואכזרים"
(ציטוט מהזכרון, ויסלח לי יעקב שבתאי, המתרגם, אם זייפתי)

דאנירה מתחילה את הטרגדיה, כמו שטרגדיה צריכה להיות, באומללות מוחלטת. היא כבר גילתה את סוד אי-האושר ואי-ההצלחה, או לפחות היא העלתה לפייסבוק של פעם את הסטטוס המדכא ההוא. אבל בין שורותיה מסתתרת אמירה משמעותית, לפיה האדם הוא עוור לחלוטין להצלחתו, כמו גם לכשלונו (אבל היא כל כך נכשלה שהיא כבר יודעת משהו).
האמנם איננו יודעים לזהות כאשר אנחנו מצליחים ועוד חמור מכך: האם איננו יודעים לזהות כאשר אנו נכשלים?
זה לא נשמע הגיוני. לכאורה ברורה ההצלחה וברור לא פחות הכשלון.
ואכן, גם בהתבוננות סביב קל לנו לראות שאנשים אחרים (לא אנחנו) עוורים למצבם. יש את אלה שחושבות שהן בנות 18 אך לכודות בגוף ונפש של בת 50, ויש את אלה חושבים שהם מצליחנים אבל הם לא יותר מבובה נבובה של מצליחן  לכאורה. דומה כי ישנו פער בין התפיסה העצמית של המציאות לבין המציאות עצמה. מכיוון שהמציאות היא בעיני המתבונן, קל לראות בה דברים שונים. אנשים הנראים מוצלחים ומצליחנים כלפי חוץ עלולים לחיות בחוויה של מחסור וכשלון ולהיפך, יש עני וטוב לו ויש עשיר ש"השבע אינו מניח לו לישון", כדברי קהלת.
אז אם איננו יכולים לדעת בוודאות היכן אנחנו נמצאים, אולי זה לא באמת משנה מה "האמת" אומרת אלא מה החוויה האותנטית והאישית שלנו מביאה. לכאורה, יש יתרון באי-הידיעה. אבל אם נפנה לרגע את הזרקור למדדים של בריאות, נגלה שהעוורון למציאות עלול להיות קטלני. שנים חייתי אני עצמי תחת המחשבה שאני אוכל בריא וטוב, ושכרס מקדימה אינה שקולה מול הדגנים המלאים הנהדרים שאכלתי בוקר צהרים וערב. דמיינתי כי אם התאפקתי ולא אכלתי משהו עם הרבה שומן אז "הצלחתי" אבל אם אכלתי סטייק עסיסי אז "נכשלתי". ההצלחה והכשלון לא רק בלתי מושגים אלא גם בלתי ידועים כלל לחלקים נרחבים מהציבור, בעיקר בהקשר של תכנית תזונתית.
אני לכן מציע לנסות לבחון את ההצלחה האישית שלנו ומולה את הכשלון בפרמטרים שיקלו עלינו להעריך נכונה את מצבנו, ויעירו אותנו מתרדמת החורף, אם זה נדרש כעת. נעשה זאת מול מדדים. כאשר פורטים את המציאות לפרוטות ולמדדים כמותיים ואיכותיים, קשה יותר לזייף ולעגל פינות. אז בואו ניבדוק את עצמנו:

  • היקפים - בדרך כלל אנשים בודקים את עצמם על המשקל, אבל זה לא רעיון טוב במיוחד. אין שום דרך אמיתי לדעת אם אנו במשקל מתאים לגובה ולמסת השריר שלנו או גבוה מדי. מי יודע. הדרך הפשוטה יותר והמדעית לא פחות היא להתבונן במראה ולבחון האם יש לנו היקפים גדולים במיוחד. אם המכנסיים שלכם נעשו קטנות עליכם אז כנראה שצברתם שומנים מיותרים ואם הם מחליקות מכם אז כנראה הפחתתם שומן. איפה אתם?
  • תחושה - גם כאן, המדד אינו מדויק אבל אמיתי לגמרי. האם אתם מרגישים רעננים וקלים או כבדים ועייפים? שינוי תזונתי ופרוטוקול אכילה ישפיע מאוד על מערכת העיכול וכל התחושה הכוללת שלנו. אנו רוצים להרגיש טוב, פשוט כך. אם אתם לא בטוחים שאתם מרגישים טוב, כנראה שאתם לא. 
  • רעב - אנו נשארים באיזור הסובייקטיבי. האם אתם כל הזמן רעבים או שאתם מסוגלים לפעול שעות ארוכות ללא מזון באופק? הצלחה תזונתית מביאה אותנו ליציבות אנרגטית ואז אין לנו צורך לנשנש כל הזמן ורמות הסוכר והאינסולין בגופנו נמוכות מספיק כדי לאפשר יציבות אנרגטית וחוסר רעב. 
  • דמים - עברנו למדע. מה אומרות לכם בדיקות הדם האחרונות שביצעתם לעומת הבדיקות הקודמות? האם רמות הברזל הויטמינים עלו? האם רמות הטריגליצרידים וסוכר ירדו? אלו נתונים די טובים להעריך הצלחה לעומת קושי ונסיגה. 
  • ביצועים - נשארנו בחברת המספרים. בהנחה (אופטימית משהו) שאתם עושים גם פעילות גופנית כלשהי, האם לאחר השינוי התזונתי השתפרתם או נסוגותם בביצועיכם הפיסיים? האם אתם מהירים יותר, חזקים יותר ומתעייפים פחות לעומת פרוטוקול התזונה הקודם שלכם? אם כן, הידד. אם לא, אולי אינכם במסלול הצלחה דווקא. 
  • סביבה - נרגיש מה שנרצה, נאמין במה שנאמין, הסביבה לעתים קרובות אינה משקרת. מה שמעתם יותר לאחרונה כפידבק של החברים והקרובים אליכם: "אתם נראים נהדר" או "אתם נראים זוועה"? אם כולם אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון ואם כולם אומרים לך שאתה נראה טוב יותר, אולי זה נכון? 
  • תחלואה - מתי הייתם חולים בפעם האחרונה? האם אתם מרגישים כיום בריאים יותר לעומת השנה המקבילה אשתקד, האם ביליתם פחות ימים עם חום וכדורים נגד כאבי ראש או יותר? האם המחלות הקבועות שלכם בנסיגה או בהתקפה? הערכת התחלואה שלכם (תחשבו ציון) תתן לכם תמונה לא רעה על מתבכם "האמיתי".

אלו היו שבעה מדדים להעריך את ההצלחה (או הכישלון) שלכם בהיבט התזונתי.
ספרו לנו בתגובות למי אתם דומים: לדיאנירה או להרקולס?
(ואם מתאים לכם, שתפו).


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 1 comment

1 הערות קוראים:

רשומה מצויינת. בעניין הרעב, אני תוהה: האם הצלחה היא רק לא להיות רעבים או שהצלחה יכולה להיות גם היכולת לסבול את הרעב ולא להשתגע ממנו? בתור מכורה לאוכל, היכולת שמקנה לי התזונה הפלאוליטית להיות רעבה מעת לעת אבל לא להתנפל על כל המקרר במקרים האלו, היא הצלחה מבחינתי. חדלתי לפחד מהרעב...

פרסום תגובה