אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מדע לעומת דמיון (או למה אין תמיד קשר בין מסקנות לעובדות)

הי חברים,
היום בבוקר, כהרגלי, פתחתי את העמוד הראשי של גלובס, ואת עיני צדו שלוש כותרות גדולות:

  1. רוצים לטפס לצמרת הניהולית? כדאי שתשיגו תואר MBA - לכמעט שליש ממנכ"לי החברות הגדולות בעולם יש תואר מוסמך במנע"ס.
  2. למרות ההתאוששות בכלכלה, יש יותר מובטלים בעולם - מספר המובטלים תפח ב 2013 ב-5 מיליון.
  3. תחום הסייבר רותח: שתי חברות סטארטאפ גייסו 25 מיליון דולר.

הכל בסדר - כותרות רגילות של ימים רגילים.
אבל במבט שני אנו יכולים לעמוד על כמה טעויות קלאסיות של סיבה -> תוצאה שהכותבים (או העורכים) נופלים בהם, ויחד איתם גם הקוראים. לא, זה לא בלוג על כלכלה, אבל הטעויות הללו קורות בדיוק באותו האופן, ואף דרמטי יותר, כשהדברים אמורים בתזונה ובמסקנות על מה נכון ומה לא נכון לאכול.


נתחיל בניתוח הלוגי ונעבור למסקנות יישומיות

כדי להיות מנכ"לים - תשיגו תואר MBA:
טעות זו היא הנפוצה ביותר ועקרה הוא שיוך סיבתיות לגורמים בלתי תלויים. הנה למשל, גם לי יש תואר שני במנהל עסקים. נכון, אני לא מנכ"ל של חברה מהגדולות בעולם (אלא של חברה קטנה ונחמדה מאוד), אבל גם אם יאיימו עלי, אני לא אודה שמשהו מהתפקיד שלי הוא בגלל התואר במנע"ס. אולי לרבים מהמנהלים יש תואר כי זה מה שמצופה מהם? אולי זה נחשב סף כניסה אבל לא סיבה לקידום (ת'כלס). אולי אחרי שאנשים הם מנכ"לים הם בוחרים לצאת ללימודים כדי "להתאוורר" או מסיבותיהם שלהם? ואולי באמת הלימודים מסייעים להפיכה למנהל, אבל אי אפשר לדעת את זה בכלל בכלל על סמך הנתונים. הם רק מצביעים על קשר, לא על סיבה - ופה קבור הכלב. קשר אינו סיבה. קשר אינו סיבה.
תחום המזון הוא הפרוץ ביותר ומוטה ביותר בעניין. כל יומיים אנו רואים "אכילת שתי נקניקיות לשבוע תקצר לך את החיים בשנה" או "תה ירוק יאריך לך את מה שתבחר". חברים, זה בולשיט. אין מחקרי תזונה קליניים בבני אדם. אין. (מחקר תזונה קליני בו הסביבה קשוחה וקבועה והחוקר שולט במשתנים). אז כאשר אתם רואים כותרות מסוג זה, כדאי לפתח ציניות וסקפטיות בריאה. בדיוק בעניין זה פרסמתי בעבר את "האם בשר אדום יהרוג אתכם" וכדאי להזכר.

"למרות ההתאוששות, יש יותר מובטלים": 
זהו המקרה ההופכי לתאוריית המנכ"לים המלומדים ועיקרו: פרדוקס. לכאורה, כולם "בטוחים" שיש קשר חד כווני וחד-חד ערכי בין התאוששות הכלכלה למצב האבטלה. ברור כביכול שאם הכלכלה חזקה יש פחות מוטלים. ברור. מה, לא ככה? והנה, הנתונים מראים דווקא את ההיפך. זה משום שאנו כה שבויים בתבניות ובקבעונות עד שאנו מסרבים לראות שלמעשה אין תמיד קשר או, יותר נכון, אין סיבתיות. הקשרים נוצרים בדמיוננו כי כך נח לנו יותר להבין ולארגן את העולם - הוא פחות כאוטי, אבל באמת הכל מטרף מסביב ואלף חוקים שאנו קובעים בדמיון לא משפיעים באמת על המציאות.  דוגמא קלאסית לקבעון של דמיון הוא ה"אמת": אם אוכלים יותר, משמינים. או בגרסה הנפוצה: משמינים כי אוכלים יותר מדי. או: אם נאכל פחות קלוריות, נרזה. אלו כולן "אמיתות" שאינן אמיתיות כלל וכלל. כמובן שיש קשר ברור בין קלוריות למשקל, כמו שיש קשר בין בריאות הכלכלה למספר המובטלים, אבל הקשר הוא מורכב, מסובך, לא צפוי, וכולל גורמים משתנים שאיננו רואים או איננו שולטים בהם. למשל קצב הפעולה המטבולית משתנה, הפעילות הגופנית, הבדלים גנטיים, סוג חומצות השמן ועוד ועוד. חברים, תשתחררו מהכללים.

"תחום הסייבר רותח": 
אוקיי. אנו עכשיו יודעים כעובדה שיש שתי חברות שגייסו סכומים משמעותיים. כבוד למגזר. אבל האם יש בכך כדי להצדיק אמירה ש"התחום רותח" (רוצה לומר: יש יותר כסף שמחפש חברות מאשר חברות שמחפשות כסף). אולי. ואולי לא. אנו לא יודעים כמה חברות סטארטאפ בתחום הסייבר נסגרו בשנה האחרונה, כמה מתקשות לגייס גם כעת, וכמה אחוזים מכלל החברות בתחום מהוות שתי חברות אלו. האם הן מדגם טוב המעיד על כלל המגזר?
הטעות הזו היא התבססות-יתר והכללה על סמך אנקדוטה בודדת. מקרה יחיד או אישי וספיציפי יכול להעיד בהחלט על מגמה, והוא יכול להיות אפיל דוגמא מייצגת ומלמדת, אבל הוא גם עלול להיות דווקא החריג והשונה. העניין הוא שאנו מאוד מתרשמים מאירועים נקודתיים, במיוחד כאשר הם חריגים ומרשימים, ונוטים להכליל אותן. כך למשל אם שני בוגרי תיכון מסוים סיימו קורס טייס, זה הופך "לבית ספר של טייסים", אם מישהו שאנחנו מכירים אכל כל חייו בשר ומת מסרטן - אז כל מי שאוכל בשר מת. וכן הלאה.
העניין הוא שהוכחה אנקדוטלית היא מצוינת אם משתמשים בה בחכמה. משהו בסגנון "תרופת סבתא": אנחנו לא יודעים למה, אבל עובדה, זה עובד. בהעדר ניסויים קלינים בתזונה, ובהעדר יכולת להסיק מסקנות על סיבה ותוצאה, אין לנו אלא להסתמך על עדויות מקומיות, על אנקדוטות. מאידך, עלינו לזכור שזו רק דוגמא ולא הוכחה. אבל, וזה חשוב, רק אם נראה הרבה מאוד עדויות זהות, נבין שמשהו עובד. (או שננסה בעצמנו, ואז גם מקרה בודד טוב דיו).

אז עכשיו קחו את הזמן והתבוננו במאגר העדויות כאן בבלוג (ואם עוד לא מילאתם את השאלון, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת) - וראו זה פלא. הרבה מאוד עדויות (אנקדוטות) על הצלחת התזונה הקדמונית להרגשה ולמשקל.
יכול להיות שבכל זאת אפשר להסיק כאן איזשהי מסקנה, אבל עדיין, בזהירות?

שתפו, הגיבו, ותהיו לי בריאים.
דעאל

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 1 comment

1 הערות קוראים:

מילים כדורבנות, אין ספק שאנחנו לא באמת מבינים את הקשר שבין סיבה לתוצאה, במיוחד בעיתונות ובדברים שנועדו למשוך את העין אנחנו לוקים בהסקת מסקנות פזיזה.

מה שאהבתי באופן אישי בפוסט הזה היה שבמשך שנים קראתי את הבלוג שלך ונוספים בנושאי תזונה וקראתי ויכוחים רבים בין הפליאו לבין הטבעונים, למעשה על אף שבאופן אישי תמיד אכלתי כמויות גבוהות של בשר וחשתי בטוב, לא הצלחתי להכריע בין הנימוקים וההוכחות הטובים שיש לכל צד להציע.

למעשה ההכרעה אצלי התרחשה ברגע שפתחתי את העיתון ועשיתי את אותו התרגיל שביצעת בעצמך.
עכשיו אני אעלה את השאלה האם בכלל יש קשר ישיר ועיקרי של סיבה ותוצאה בין אוכל לבריאות או פשוט קשר משמעותי.

וגם הקשר שיש אינו נובע לדעתי מהשאלה אם לאכול תזונה מהחי או לא לאכול מהחי בכלל, אלא יותר נובע מהשאלה האם אנחנו אוכלים טבעי או מתועש ומעובד, מפני שעובדה שקיימות דוגמאות רבות לטבעונים בריאים ולאוכלי בשר בריאים.

ומקסימום ניתן לטעון כי יש קשר בין הישגי ספורט כמו פיתוח גוף לבין אכילת בשר, בטח לא לטעון שזה הסיבה לבריאות.

אגב בנושא הזה הטבעונים חוטאים יותר במובן שהם מנסים להציג תמונה שלא בריא לאכול בשר מפני שהם מאמינים באידיאולוגיה תואמת.
אך גם הטענה שללא מזון מהחי לא ניתן להגיע לבריאות אולטימטיבית הינה מטעה לדעתי ולא ניתנת להוכחה ודאית.

זוהי דעתי בנוגע לכל אותם הוויכוחים..
ותודה על הבלוג המעניין והרצון הטוב לגרום לאנשים לבריאות!

פרסום תגובה