אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

דברי פרידה מאיש אהבת האדם והארץ

ישנם רגעים בחיים הגורמים למציאות לחדול ממרוצתה ולעבור להילוך איטי לכמה רגעים, ממש כמו בסרט. אתה עשוי אז לחוש כמתבונן בעצמך ובמציאות מבחוץ, כמו לא היית אתה.
רגע כזה עבר עלי בסוף השבוע האחרון, בעת שביום שישי הובא יובל פלג למנוחות.
שמעתי, וקפאתי באימה.
שמעתי, ולא יכלתי שלא לנסות להבין מדוע הידיעה הזו משתקת אותי.

למי שלא הכיר אספר כי יובל הוא ארכיאולוג ותיק, בן 46, אב לארבעה, מג"ד וסמח"ט במילואים. מלח הארץ במובן הכי טוב של המילה. הוא נהרג בהתמוטטות מערה שנתגלתה בשומרון, ביום חמישי האחרון, במסגרת תפקידו המקצועי. מוות אכזרי, מפתיע, מיותר, מטלטל.
את יובל אני מכיר כבר קרוב לעשרים שנה. מילואים. יובל הוא טנקיסט בנשמתו ומפקד טבעי, וכך יצא לנו להפגש כמה וכמה פעמים בכל שנה, בנסיבות כמו תרגול שגרתי, בעיתות חירום וצוי 8, וגם באירועים חברתיים - האחרון רק לפני שבועיים. על האש בחצר. תמיד מחייך, איש בריא בשר, עם חיוך נצחי וכף יד גדולה שטופחת על השכם בלבביות.
אבל יובל לא היה רק איש של מדים אלא בעיקר איש שטח ומדבר, איש עשייה ואדמה. פניו מחייכות תמיד, עורו צרוב שמש ועיניו מאירות. כמו היה תמונה של כל מה שנפלא וטוב בארץ שלנו.
לפני חמש או שש שנים הוא לקח אותי ליום סיור פרטי בפינות הנסתרות של בקעת הירדן. אל מערות ההתבודדות של הנזירים במצוק נחל יריחו, אל בריכות המים הרומיות שליד עינות פצאל, וגם אל תוככי שדה בצל ירוק, שם גרף מעט אדמה ברגלו והראה לי רצפסיפס ביזנטית נפלאה ש"בינתיים אנו משאירים אותה ככה, נסתרת". בין לבין הוא הסביר לי למה הסיפור המקובל של מערות קומראן הוא שונה לגמרי מהתיאוריה שלו, ועל מפעלי המים העתיקים של איזור ים המלח.
לפני שנה נפגשנו ודבר ראשון אמר "אתה חייב לראות את השיפוץ שעשינו בעין מבוע" ובאמצע קפ"ק ארוך ומשעמם הוא לחש לי "יאללה, בא כבר לראות את הפסיפסים המדהימים שאנו מציגים עכשיו ב"שומרוני הטוב", בצומת אדומים, ודיר באלאק אם אתה לא מתקשר אלי לפני שתגיע, שניתן לך הדרכה VIP". אמר ושיניו מחייכות לבן מבעד לשיזוף העמוק של המדבר.

לאחר ההלוויה אמר לי חבר קרוב, שגם הוא, כמו יובל, מג"ד שריון במילואים, שהמוות של יובל מזעזע אותנו כי יובל הוא הבבואה של עצמנו. אנו מסתכלים עליו ורואים אותנו.
אנו בגיל דומה,
גרים בישוב קהילתי,
ילדינו בגילאים קרובים,
אנשי מילואים כבר שנים ארוכות,
תורמים למדינה,
אוהבים לטייל,
מבקשי שלום,
אוהבים חברים,
מחוברים לאדמה,
אוהבים לצחוק,
רוצים לחיות ולשגשג.

אבל למציאות יש תוכניות אחרות: איננו שולטים בגורלנו, ואיש לא יודע עיתותיו, והחיים הם שבריריים ותלויים על חוט השערה. המוות של יובל הוא טרגדיה אישית ונוראה למשפחתו, ודברי חייו יכולים וצריכים להדהד אל כולנו:
לחיות, להנות, לטייל, לתרום, לעשות, לחקור, לחייך. 
לימדת אותי הרבה ידידי יובל.
נוח בשלום.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 2 comments

2 הערות קוראים:

קשה לאבד חבר ורע יקר; עצוב ונוגע ללב.
דני

איש גדול ויקר יהיה זכרו ברוך

פרסום תגובה