אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

פליאו ומינימליזם בשביל ישראל

את שביל ישראל כבר עשיתם? גם אני עדיין לא. אז כדי שנשכיל ונלמד ביקשתי מידידי דני לכתוב על חוויותיו בשביל ישראל, ורשמיו לפניכם:
*****************************************************************************
קודם כל ולפני הכל, כמה שורות דביקות שאני מרגיש מחויב לכתוב.
קשה לי לשים את האצבע בדיוק על הנקודה שבה יצרתי קשר עם דעאל בפעם הראשונה לפני כ-4 שנים בחיפושי אחר מידע כפליאוליט צעיר (אני פשוט לא מצליח למצוא את המייל הישן שלי). שאלות על משקולות, קרוספיט, כולסטרול וכו'. מה שהיה נראה אז כמנת חלקם של מספר שרוטים מצומצם, הפך תוך זמן לא רב לחלק הולך וגדל בשיח התזונתי בריאותי, הרבה בזכות הספר הראשון בעברית שיצא לאחרונה- "הסוד הקדמוני" (אין לי אחוזים במכירות). אי לכך, כבוד הוא לי שנתבקשתי לכתוב פוסט אורח עבור הבלוג שהיה מבחינתי מקור המידע העברי הכמעט יחיד בתחילת דרכי. תודה.



"אני עושה מה שנראה לי נכון, לרוב זה פשוט לא מה שכולם עושים". 
זהו משפט שאני אומר לעצמי כבר שנים לאור התבוננות בבחירות שאני עושה לאורך חיי הקצרים (28~). גם הפעם, כשהחלטתי לצאת לשביל ישראל, לא הייתה לי איזו מטרה גדולה או משהו שאני צריך להוכיח לעצמי, לא היו לי שאלות גדולות ולא תקוות גדולות, זה לא היה אקט ציוני ולא מסע רוחני. אני מטייל מגיל 13 בערך: חוגי סיור, דרום אמריקה, בולגריה, נפאל, ירדן... עם השנים נוצר מצב שהשהות בשטח ימים ארוכים בתנאי נוחות..."משתנים"... זה למעשה ה- comfort zone שלי. אז לאתגר הפיזי והמנטלי אתייחס פחות הפעם. לא עשיתי את השביל כולו, אחרי שבועיים מדן עד עין הוד התחילו גשמים וחזרתי הביתה למנוחה של כמה ימים בהם החלטתי לקפוץ דרומה כדי לברוח ממזג האוויר החורפי ואולי לפגוש יותר אנשים, משהו שלא קרה כמעט עד אותו רגע (וכמובן לייבש לי עוד ג'רקי). את השביל המשכתי מערד ברצף דרומה עד אילת בפרק זמן של כ-3 שבועות. כמו שאמרתי, לא הרגשתי מחויבות כלשהי לקילומטראז' כזה או אחר.

ציוד, ציוד ועוד ציוד (בעצם פחות ופחות ציוד): 
יש מי שישתעמם מזה, אבל ציוד זה משהו שאני יכול לדבר עליו שעות, אולי לעובדה שיש לי גם כרומוזום Y יש קשר לעניין. בכל אופן, לטיול הזה יצאתי במתכונת של תרמילאות ultra-light, מה שאומר משקל יבש (ללא מים ואוכל) של 6 ק"ג או פחות, עם 4 ליטרים של מים ואוכל לכמה ימים, יחד זה משקל של כ-14 ק"ג. מי שמעט מטייל יודע שרב התרמילאים מגיעים בקלות רבה ואף עוברים את ה-20 ק"ג.  איך זה? ובכן זו גישה שלמה המבוססת על יעילות, מינימליזם, ותשומת לב רבה בקניית הציוד מלכתחילה. פעמים רבות את הנוחות הטכנולוגית (אוהל שעומד מעצמו ודורש מוטות למשל) תחליף מיומנות, תושייה, יצירתיות וקבלת החלטות נכונה ("אוהל" שמוקם עם מקל ההליכה ומחובר לאדמה ביתדות/אבנים). כמו בתחומים רבים אחרים בחיים, הפקרנו מעט או שכחנו יכולות פיזיות וקוגניטיביות מסוימות בעבור טכנולוגיה שעושה זאת עבורנו. בתרמיל זה מתבטא במשקל רב יותר, בחיים הרגילים ב"משקל" מסוג אחר. וכמו בפליאו, אני לא טוען שקדמה היא דבר רע, פשוט צריך לדעת לברור מתוכה מה באמת "מקדם" ומה פחות (פתאום שמתי לב שלקדום ולקדמה יש משמעות הפוכה... נו שויין).
הפריטים החשובים ביותר לצמצום המשקל, הידועים כ-"שלושת הגדולים", הם התרמיל, שק השינה, המחסה (אוהל).
התרמיל שרכשתי הוא של חברת ULA-equipment (מחו"ל, כמו כל שאר ציוד האולטרא-לייט), שוקל קילו אחד והוא עוד אחד הכבדים בקטגוריה. הוא אולי לא עמיד כמו תיקים ששוקלים כפול, אך מספיק עמיד עבורי.
לגבי שק השינה, אין תחליף סינטטי שמשתווה לפוך טבעי מבחינת יחס המשקל/חימום שלו. רוצים קל? לכו על פוך טבעי! אני לקחתי את העניין צעד נוסף קדימה והחלטתי לנסות לטייל הפעם עם מה שקרוי quilt (שמיכה). מאחר ובכל מקרה חלקו התחתון של כל שק"ש נמעך תחת המשקל שלנו ואי לכך לא מבודד (בידוד דורש אוויר כלוא), חשבו על הרעיון של להוריד לחלוטין את החלק התחתון ובכך לחסוך משקל, ל-quilt שלי יש רצועות לצורך קיבוע למזרן השטח ושרוך הידוק לכפות הרגליים לשמירה על החום. הוא שוקל משקל מגוחך של 695 גרם(!). עבור מי שאינו בקיא, שקי שינה רגילים נעים בין קילו לשניים ורובם באזור הקילו וחצי.
ואחרון הוא המחסה. למען האמת, עבור 99% מימי הטיול בארץ לא דרוש אוהל. האחוז הנותר הוא לטעמי גשם או צורך לשמור על אינטימיות... הפעם בחרתי לקחת מחסה כדי לבחון אותו כציוד חדש. אוהל רגיל לשני אנשים +ציוד שוקל בסביבות ה-2.5 ק"ג. אם משקיעים עוד כסף בשיא הטכנולוגיה אפשר אולי למצוא משהו גם ב-1.5 ק"ג. המחסה שלי, שהוא מה שנקרא-tarp-tent, מתאים ל-2 אנשים+ציוד או 3 בדוחק, שוקל... אתם יושבים? 700 גרם כולל היתדות! (יתדות טיטניום, המתכת הקלה ביותר בהקשר הזה). הוא אמנם דורש קצת יותר השקעה בהקמה, אבל זה משקל חסר תקדים. מוטות ההליכה שלי משמשים כמוטות לאוהל הזה ובכך מיושם אחד מעקרונות האולטרא: לייט של פריט ציוד אחד בעל מספר תפקידים.


אז שלושת הגדולים שלי שוקלים יחד 2.4 ק"ג פחות או יותר לעומת כ-5.5 ק"ג עם ציוד סטנדרטי.
גם שאר הציוד שלקחתי די מינימלי: חולצה קצרה אחת להליכה, מכנס טיולים אחד מתפרק, 2 זוגות גרבי טיולים (מתייבשות מהר), 2 זוגות תחתוני טיולים (עולם אחר של נוחות), כפפות, גופיה תרמית וגטקס תרמי ללילה, כובע שמש, כובע גרב, באפ-buff, מעיל פוך (360 גרם), פונצ'ו לגשם שמשמש גם כמחסה חירום/רצפה ב"אוהל". ציפית משי דקה וקלה לשינה (130 גרם) שמוסיפה קצת לחום אבל בעיקר עוזרת לשמור על השק שינה נקי (הריח שלך אחרי שבוע הליכה ללא מקלחת הוא... מאתגר... ולא ממש מומלץ לשטוף שקי שינה). וגם פנס ראש קטן, מצית קליפר, סכין, מצפן קטן (5 גרם), מצלמה+2 סוללות ספייר+ חצובה קטנה, טלפון+כבל הטענה+מטען נייד, כף פלסטיק, חוט דנטלי, ראש של מברשת שיניים (הידית זה משקל מיותר...), חוט ומחט, ע"ר בסיסית- תחבושת אישית/משולש בד/לייקופלסט/פולידין (אני מאמין שאם זה לא יספיק, אני כנראה הולך למות), פנקס ועט (כי אני אוהב low-tech וזה טוב למחשבות/כתובות/טלפונים ולא צורך סוללה), שק אטום למים (התברר כחיוני בקניון ברק וורדית), ספר הדרכה הכולל מפות ("המדריך האדום"), נגן MP3 קטנטן עם אוזניות מלא בהרבה הרצאות וספרי שמע (שמעתי את כל הספר "זן ואומנות אחזקת האופנוע"... וזה כבר אחרי שקראתי אותו 4-5 פעמים... מי מכור?!?!).
כלל הציוד הזה המהווה "משקל יבש", שוקל 6.1 ק"ג.
 
מה אוכלים קדמונים בשביל ישראל?
רבים שואלים אותי: "דני, איך אתה שומר על משקל קל כל כך של אוכל?" ואני משיב- חלק מהיכולת שלי לשמור על משקל קל של התרמיל הוא העובדה שאני אוכל פליאו. הרי כל הרעיון בפליאו הוא מזון דחוס תזונתית, לכן פר תזונה, אני זקוק לפחות משקל. תמיד מפתיע אותי איך מטיילי אולטרא-לייט רבים מדברים שעות על חיסכון במשקל, חותכים מברשות שיניים, ישנים על 3/4 מזרן שטח, לובשים אותו תחתון חודשיים, מדברים על מזון דחוס תזונתית... ואז סוחבים שיבולת שועל, שוקולד, חטיפי אנרגיה... אפילו בקרב החבורה ה"רדיקלית" הזו צריך עוד לעשות עבודה רצינית לשבירת מוסכמות. אני על זה...


המזון שלי ביציאה מהבית כלל ג'רקי (בשר מיובש שייבשתי בבית), חמאה בקופסת פלסטיק אטומה (הרבה!), צימוקים למוראל, כמה חבילות קבנוס ספייר (של עוף טוב, הכי פחות נורא לדעתי), מעט גבינות שמנות כמו צ'דר.
בשר מאבד כ- 2/3 ממשקלו במים במהלך הייבוש, ובכל יום אכלתי 200 גרם ג'רקי, כך שבפועל אכלתי 600 גרם בשר ביום, חסר תקדים בהקשר של טיולי "הכל על הגב", ועוד אולטרא-לייט. כשנגמר הג'רקי, שהספיק ל-6 ימים (כמעט חנוכה), התחלתי להתפשר על מזון שאפשר למצוא במכולות/סופרים לאורך הדרך- קבנוסים של עוף טוב, חמאה, גבינות שמנות, צימוקים. לרב הייתי מצטייד ל-3-4 ימים קדימה שזה בערך פרק הזמן שיש בין יישובים לאספקה.
*בין היתר, לקחתי עמי נשק תזונתי סודי למקרי חירום- 200 גרם של פמיקן! פמיקן הוא שילוב של בשר מיובש ושומן בקר/כבש ומהווה את המזון הדחוס ביותר שניתן לדמיין מבחינה קלורית ותזונתית. למה חירום? כי זה היה כל כך לא טעים כך שרק כשנתקעתי יום שלם ללא אוכל הייתי רעב מספיק כדי לאכול אותו... אולי אם הייתי מתבל מעט יותר זה היה אחרת. בכל אופן, המזון הזה הוא דבר מדהים, אחרי שנה במקרר שלי בקופסא ועוד 3 שבועות בתרמיל בדרום ללא קירור, הוא עדיין היה "טוב" לאכילה ולא הרג אותי או עשה אי אילו קלקולי קיבה, וזה ללא שום חומר משמר מודרני. האינדיאנים האלה בהחלט ידעו ה הם עושים בעניין הזה.

 *** אזהרה: השורות הבאות עוסקות ב"יציאות" (קקי), אז אם לא מתאים, תדלגו הלאה ***
אחד הדברים שהייתי מאוד מרוצה מהם היו היציאות שלי. נכון, אולי זה לא דבר כל כך מרשים להתגאות בו, אבל אם שמים רגע את הסטריליות המערבית שלנו בצד וניגשים לנושא בצורה עניינית, אז יציאות הן מדד מאוד נח להערכה של תפקוד מערכת העיכול שלנו. בשנה הבודדה בה למדתי רפואה סינית, הגדירו לנו מהן יציאות "מושלמות"- הוצאה קלה ומהירה, פעם פעמיים ביום, מספר ניגובים מועט עד אפסי. ובכן, גם בטיול הזה וגם בהזדמנויות נוספות, מצאתי שלפחות עבורי, התזונה עתירת השומן הזו (פליאו), והפעילות הגופנית יחד, ממש הפכו את הגוף שלי לשעון ביולוגי, כל בוקר באותו זמן בערך "ישיבה" של לא יותר מדקה (בסקוואט כמובן), ריקון מהיר והחלטי ו-0 לכלכוך, מה שחסך לי המון נייר טואלט (בפועל לא היה בו צורך). אז אם מישהו תהה איך האדם הקדמון היה "מנגב"... ובכן, יתכן שהוא כלל לא היה צריך...
*** עד כאן עניינים ברומו של עולם***

נעליים (כמה שפחות):
רבים מאתנו חיים בתפיסה שנעלי טיולים חייבות להיות מאסיביות וגבוהות, גם אני רב חיי טיילתי עם נעלי הרים מאסיביות שיחדרו טנק אם תבעט בו חזק מספיק. אבל כאשר השילוב של משקל תרמיל קל יחסית פוגש את השריטה שלי בנוגע לנעליים מינימליסטיות, אין מנוס והבחירה היא ברורה- תם עידן נעלי ההרים עבורי (אלא אם אני באמת הולך לטפס אי שם על איזה קרחון נידח...). אני מאוד נזהר מלהמליץ לאנשים לצמצם נעליהם (תראו מה עשו לחברת VIBRAM) אך עבורי, נעלי ה- vibram five fingers פתרו לפני שנים בעיה אורטופדית שהייתה לי ומאז אני חסיד ההנעלה המינימליסטית.
בקצרה, נעל מינימליסטית היא כזו שמאפשרת לבהונות הרגליים להיפרס בטבעיות (רחבות מספיק), בעלות סוליה גמישה למדי כדי לאפשר תנועה טבעית ותחושת קרקע, בעלות 0 הגבהה בעקב (zero drop) ומשקל נמוך. כמו בשאר הציוד המינימליסטי, גם כאן יכולות הגוף באות לחפות על המינימליזם הטכנולוגי, דרושה תקופת הסתגלות (או אולי "היזכרות") לחיזוק הקרסול ושרירי כף הרגל שלמעשה אינם עובדים כלל בנעל רגילה. היום, לאחר שטיילתי באנאפורנה בנפאל ב- vibram five fingers, קשה לי לחשוב על לחזור לנעליים רגילות.
את החלק הצפוני שערך שבועיים הלכתי גם כן ב- vibram five fingers, אך השבילים בארץ קשים בהרבה משבילים אחרים בעולם מבחינת סוג הקרקע, ולאחר שבועיים הבנתי שעם כל אהבתי אליהן, אני זקוק לסוליה מעט קשיחה יותר או שאתפרק לחלוטין. עבור הנגב מצאתי נעליים אחרות- Merrel-mix master 2, שהיוו מעין פשרה, הדרופ שלהן הוא רק 4 מ"מ בעקב, הסוליה קשיחה מספיק עבורי ויש אופציה לשים גרב (מכפיל כח בבקרים קרים). המעבר מהויברם לנעליים אלו (הנחשבות מאוד מינימליות) היה קפיצה אדירה, עכשיו הרגשתי שאני מסוגל לעשות הכל, וכל זה בזכות עוד איזה 2 מ"מ של גומי... מדהים.

כולנו רקמה אנושית אחת
מסתבר שבכל קבוצה שפגשתי היה לפחות צמחוני אחד ולעתים גם טבעוני, מצד שני, כמעט כולם שמעו או הכירו את התזונה הפליאוליטית/קדמונית ואחד מהם אפילו היה באמצע קריאת "הסוד הקדמוני". כך שתזונה היא נושא חם מאוד גם בקרב שביליסטים. מן הסתם וללא כל הפתעה, הפכתי פעמים רבות ל"מרצה" בנושא תזונה קדמונית ואני מקווה שעשיתי עבודת הסברה טובה. בין אם זה היה בשיחה עם דוקטורנטית קשוחה לביולוגיה, טבעוני עם אמבה חובבת סוכר שבכל זאת מאכיל את עצמו דגנים כי בשר "מעמיס על מערכת העיכול", או אנשים "תמימים" שחשו הקלה רבה לשמוע שיש גישה בריאותית הפוכה לטבעונות, שהם הרגישו שסוגרת עליהם דרך סביבתם הקרובה.
 coyote teaching - הקויוטה, הלא הוא זאב ערבות, מסמלת בתרבות הילידים בצפון אמריקה ערמומיות אך גם ידע נסתר. שיטת לימוד זו הייתה נהוגה בקרב תרבויות ציידים לקטים רבות במגוון צורות ושמות. הרעיון הוא לא מסירה של הידע המוגמר כי אם יצירת סקרנות ועידוד הלומד לשאול את השאלות הנכונות ומהן לעזור לו לגלות לבד את האמת. אני לא מתיימר להיות מחנך דגול וקטונתי אפילו לטעון שאני מלומד במיוחד ברזי הביוכימיה הבריאות והפליאו, ובכל זאת, עשיתי מאמץ רב בכל מפגש אם אדם המעוניין בכך, לתת לו את המקום לשאול ולהציב לו "מלכודות סקרנות" שימשכו אותו לשאול את השאלה המהותית, צורה כזו של הפצת רעיונות היא לדעתי עמוקה יותר ונכונה יותר. קל בהרבה ליישם אותה מתוך דוגמא אישית. טיול הוא פלטפורמה נהדרת לכך, מי שטייל איתי ראה את הציוד, את האוכל, את הנעליים המוזרות, את הצורה בה אני מתארגן ללילה, איך מטהרים מים מגבים, הוא ראה כמה זה שונה ממנו, זה עורר שאלות, ועוד שאלות. באחד הלילות התגלגלו הדברים כך שמטייל מאחת הקבוצות נשאר להעביר איתי את הלילה (לא הצלחנו למצוא את חבריו באותו היום), הייתה מדורה קטנה, היו כוכבים, היה שקט. הזדמן לי להסביר לו על כמה קבוצות כוכבים שאני במקרה מכיר, על סוגי מדורות ותפקידן, הכל מתוך שאלות שלו, זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא רואה את שביל החלב... לדבריו זה היה הלילה הכי טוב שהיה לו מאז תחילת הטיול שלו (כשבועיים), וזה קרה דווקא כשדברים מעט השתבשו ממסלולם המתוכנן.
 
להתמזג עם הטבע, להתמודד עם השדים הפנימיים
השהייה בטבע בלילה אמנם אינה חדשה עבורי, אבל אחרי תקופות ארוכות של לימודים/עבודה/מחשב, ההבדל מורגש בעוצמה רבה יותר. אתה נזכר מהר מאוד שכשאתה לבד בטבע, אתה כבר לא עליון לו, אתה לא שולט בו, אתה חלק ממנו ונתון לחסדיו יותר ממה שהיית רוצה להודות. בצפון ישנם חזירי בר, תנים, מכרסמים שאתה אורח בביתם והם אינם מכירים ברכוש פרטי כמו האוכל שלך, חוסר זהירות ותמצא את עצמך בלי אוכל לימים הקרובים, תבחר לישון במסלולו של חזיר בר ותזכה לביקור נימוסין, תתעלם מהעננים המתכנסים לקראת הלילה ותתעורר רטוב, תדחה את איסוף העצים והדלקת האש מתוך עצלנות ותגלה שעם החושך העצלנות הזו רק גוברת. כל מה שאתה בוחר לעשות מקבל משמעות גדולה ומידית מאוד. ולא באיזו רמה רוחנית גבוהה, אלא ממש ברמת הקיום שלך מדקה לדקה. אפשר רק לדמיין איך חש אותו אדם קדמון מיתולוגי, בתקופה של חיות רבות בהרבה, בלי הידיעה על ישוב קרוב שבו יש מים, אוכל, מקלחת... בידיעה העמוקה שהכל, הכל (!) תלוי בו. שזו עובדה שלא השתנתה הרבה גם היום אני מאמין.
אני יודע מניסיון ששהייה כזו של כמה ימים בטבע מאטה אצלי את הקצב, כנראה אי אפשר להחזיק מעמד שם וליהנות אם אתה לא נותן לקצב שלך להיות מותאם לזה שסביבך. אם תנסה לשמור על הקצב המהיר והרגיל של החיים שלך בשהייה ממושכת מחוץ לבית, במיוחד לבד, אתה תיפצע, תאבד, תהיה אומלל מאוד. לכן אולי יש לשהייה כזו השפעה תרפיוטית חזקה מאוד על ילדים, אם נותנים לכך את הזמן.
בדרום, במסלול של כרבולת המכתש הגדול, ברגע אחד של חוסר תשומת לב איבדתי 2 ליטרים של מים (מתוך 6) כאשר הישוב הבא הוא יום וחצי הליכה ממני. האמת היא שזו נקודה שבה הפליאו עזר. עבורי לפחות, המעבר לפליאו תמיד התחבר לדברים עמוקים ורחבים יותר באישיות שלי- חיבור לטבע, יכולות ואתגר פיזי, אהבת הפשטות...  מכל נסיונותי בפליאו אני יודע כעובדה שהגוף שלי מסתדר מצוין עם צום של 24 שעות (למעשה גם של 4 ימים אבל זה כבר משריטה קצת אחרת), אני סומך על הפיזיולוגיה שלי שהיא אינה שברירית כמו שלפעמים גורמים לנו לחשוב ע"י המלצות שונות, זו פיזיולוגיה שקיבלתי במתנה מדורות על דורות של שורדים קשוחים. אני יודע שחצי יום ללא מים לא יהרגו אותי (כנראה...), אני יודע שיש לי את המיומנות ללכת בלילה אם צריך (לחיסכון במים אם אין ברירה), אני מאמין ביכולת שלי להתמודד עם חום וקור, אני סומך על יכולתי למצוא מחסה ולפתור בעיות, ואני בסך הכל אדם מודרני מערבי שקצת טייל בחיים שלו. אני יכול רק לדמיין את רמת החיבור שיש לאיש או אישה שמבלים את כל חייהם בצורה כזו.
אפשר לכתוב ספרים שלמים על למה כדאי ללמוד להיות בחוץ, אבל הפואנטה היא שפשוט צריך לעשות את זה!
   
ערום תהיה מכל חית השדה
אחד הימים שאהבתי ביותר היה בקניון ברק וורדית, יומיים קודם לכן ירד גשם (נדיר) וכל הגבים במסלול התמלאו מים, מה שדרש, בנוסף לסולמות והיתדות, גם שחייה עם כל הציוד. מאחר והגעתי מוכן עם שק אטום למים, וכמה שקיות נוספות איתן הכנתי את התיק שלי וכלל האלקטרוניקה לצליחה, הסיפור היה רגוע למדי. ירדתי לבוקסר וכך העברתי את כל יום ההליכה הזה שכלל טבילות חוזרות ונשנות בגבים לצורך ההתקדמות.
למעשה הייתי הולך לחלוטין בעירום אם הייתי יכול לדעת בוודאות שלא אפגוש אף אחד שייבהל ממני בדרך...(-: העור מתייבש מהר יותר מכל חולצת דרייפיט והיה כיף נורא להרגיש קצת רוח בהליכה על כל הגוף. מזג האוויר היה מעונן למדי כך שאפילו לא היה חשש להישרף מהשמש. הרי בסופו של דבר, מה מפריע לנו כשאנחנו נרטבים? זה הציוד/ אלקטרוניקה/ בגדים שיהרסו, באותו רגע, הציוד שלי, זה שאני לוקח כדי להתמודד עם אתגרי הטבע, היה למעשה הדבר שמעכב אותי, זה שמגדיל או יוצר את האתגר.The things you own, end up owning you אמר טיילר במועדון קרב.
אם הייתי שם בגופי בלבד, כל הסיפור היה פשוט ביותר, אבל הצורך לשחות עם תיק, להניף אותו בכל פעם לנקודה יבשה על הסלע, לעשות הלוך חזור רק כדי לבדוק את העומק בכל פעם, כל אלו היו נמנעים אם פשוט הייתי שם עם גופי שלי ותו לא. ברור שמה שיש בתיק אפשר לי להעביר לילה חם, לאכול כמה ימים ברצף ללא אספקה, לסחוב מים לכל היום...
ושוב זה מחזיר אותי לחשיבה על מה אתה באמת צריך ובאיזו נקודה מוצרי הנוחות שלך פוגעים לך בחופש. ככל שאנחנו ממהרים להבין שהמציאות מולנו השתנתה ואין דרך להימנע ממנה, כך הדרך הופכת קלה יותר. אני זוכר זמנים בהם הייתי עושה כל מאמץ כדי לא להירטב, אבל הפעם הייתי עם ציוד מוכן ועם תודעה מוכנה וברגע שהבנתי שאין דרך אחרת, השלמתי עם העובדה שהיום אני אהיה רטוב ורוב הזמן במים די קרים. והיה אחלה. כי לעתים המאמץ להימנע גדול מהמאמץ של ההתמודדות.

מילות סיכום
אנחנו כל כך רגילים להרגיש שאנו שולטים במציאות ושהכל ניתן לתחזית, בזמן שזה ממש לא המצב. אני אוהב לצאת החוצה לפעמים כדי להיזכר בזה, כדי לראות דברים פשוטים וישירים כפי שהם, בלי התייפייפות, אפילו אם זה כרוך במעט חוסר נוחות יחסית לבית חם אליו אני גם שמח שאני יכול לחזור. שמחתי להיות בחוץ, ואני שמח שאני יכול לבחור בזה. שמחתי שפציעת הגב שלי השתפרה מההליכה היומיומית בניגוד לישיבה הממושכת שרק החמירה אותה. אני שמח שמסלול החיים שלי פתח בפני את הדלת לטבע. ועכשיו חזרה לעוד 4 חודשים של לימוד אינטנסיבי...




Share/Bookmark

By מר קדמוני with 18 comments

18 הערות קוראים:

בשר ותחושת שובע:
והרי בפרשת "והיה אם שמע" של קריאת שמע, כבר נאמר:
"וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" --- כלומר שאכילת בהמות (בקר או כבש) משביעה. -וזהו השובע האמתי והבריא.

הכתבה מאוד מעניינת ורלוונטית, אבל...
קבנוס?!
זה לא מעובד מדי?

זה הרע במיעוטו.

כשמגיעים ליישוב כל -3-4 ימים אין הרבה אופציות וצריך להתפשר על מה שזמין.

הקבנוס של עוף טוב לא מכיל קמח, עמילן תפו"א או מונוסודיום גלוטומט.

אחרי שנגמר לי הג'רקי מהבית, זה מה שמצאתי כתחליף הכי זמין וטוב.

איזה פוסט מדהים!!
מעורר השראה! היה ממש כיף לקרוא ולהשכיל.
הרבה טיפים שימושיים לטיולים! תודה רבה!! :))

מאוד נהניתי מהפוסט - כל הכבוד!

אוליי פיספסתי, אבל מה אתה עושה עם החמאה?

פמיקן זה אחד הטעימים על מה אתה מדבר

לגבי הפמיקן, אחרי 3 שבועות בתיק שלי וגשהוא חמים ורך... פחות נהנתי ממנו, אבל היי, כל אחד ומה שטעים לו (-:

עם החמאה? מרחתי אותה על הג'רקי/קבנוס...
בלי החמאה היה קשה להגיע לכמות אנרגיה מספקת ביום, ושומן כבש זה אחלה אבל קשה למצוא בדרך, אז זה היה מבחינתי מקור השומן מהחי הכי זמין ונח.

אהלן,
אחלה פוסט.
נהניתי מאוד - עושה חשק לצאת לטייל...
אשמח אם תוכל לחלוק איך אתה מכין את הג'רקי בבית.
סוג בשר, דרך הכנה ותבלינים...
תודה מראש.

אחלה של פוסט!!!
עושה חשק

לג'רקי דרוש בשר רזה כלשהו, אני לרב קונה כתך כי זה זול יחסית. אם יש לכם תקציב אז שייטל הולך מצויין.

או שמבקשים מהקצב לפרוס דק ולדפוק לשניצלים, או שעושים לבד בבית, אבל באמת שזה הופך להרבה יותר עבודה, במיוחד בכמויות שאני הכנתי (3 ק"ג).

חותכים לרצועות צרות, מתבלים. התבלין היחיד ששמתי היה מלח.

לי בבית יש מייבש מזון יד שניה שקניתי מזמן, כזה עם מגירות, נורא נח, פשוט מכניס ונותן לזה 24 שעות לכל נגלה.
אפשר גם בתנור, חום של 50-60 מעלות, פורסים על הרשת או שתולים עם שיפודים כמה רצועות יחד ומשכיבים את השיפוד על הרשת כך שהרצועות בצורה אנכית.

משאירים את דלת התנור מעט פתוחה (תוקעים כף עץ בפתח), מחכים ומסבירים לבני הבית שהתנור מושבת ליממה הקרובה.

הפוסט הזה פשוט מדהים!!!
אתה חייב להמשיך לכתוב עוד - על ציוד, על אוכל לטיול...
אתה לא מבין כמה זה נותן השראה, ופשוט בא לצאת לטיול!

בוקר טוב,
המון תודה על הטיפים והמידע המעניין והטוב.
לגבי הג'רקי, כמה זמן הבשר המייובש יכול להישמר ולא להתקלקל?

מהניסיון שלי, לפחות שבוע כשהוא עטוף בניילון נצמד מחוץ לבית בתיק בטיול.
אני מעריך שהרבה יותר מכך אבל יותר מזה לא יצא לי לנסות בפועל.
בקופסא במקרר זה מחזיק הרבה יותר.

הפמיקן לעומת זאת (ג'רקי טחון ותוספת שומן בקר מומס), מחזיק נצח פחות או יותר.

לגבי החמאה, כמה זמן היא מחזיקה בלי להתקלקל? כנל לגבי הגבינות השמנות. איך אתה ממליץ לקחת אותן? יש טעם בהכנת חמאה מזוקקת לטיול כדי להאריך את השרידות שלה? או שמא חמאה מזוקקת לא טעימה ככה לבד...
מזונות דחוסים נוספים שמתאימים לטיולים הם הגרנולת קוקוס-אגוזים של דעאל, ואולי גם מעט טחינה גולמית מלאה...
תודה! מאיר עיניים..

החמאה מחזיקה במזג האוויר שהיה לי בערך שבוע או קצת יותר במיכל סגור (תלוי במזג אוויר). חשוב להקפיד שלא ישארו בתוכה חתיכות של מזון אחר כי זה מקור להתפתחות עובש.

בהמשך גם חילקתי את החמאה לשתי קופסאות שמכילות חצי קילו כל אחד כדי לשלוט יותר טוב ברמת ה"זיהום" של החמאה.

גבינות שמנות יחזיקו כמה ימים 3-4, שזה בערך הזמן שיש לך בין יישובים בדרך כלל.

נראה לי פחות נח להשתמש בגהי בגלל שזה נוזלי יותר ועלול להישפך בתיק ובגלל שפרקטית קצת פחות נח לצרוך את זה בטיול, תשתה את זה? מעבר לכך, זה מעלה את מחיר המזון שלך בגלל הפחת שבייצור הגהי, וגם ככה מזון פליאו בשביל הוא לא הכי זול שיש.
לדעתי חשוב להתרגל למזונות שניתן למצוא בדרך, ולהכין גהי בדרך זה לא ממש אפשרי.

אגוזים, שקדים הם רעיון מצויין והיו כמה ימים שתגברתי בהם קצת את הארוחות. אני פשוט לרב מעדיף לצמצם בהם בגלל אומגה 6 ומחיר גבוה שאני כבר מעדיף להוציא על בשר או גבינה.

טחינה קניתי בשתי הזדמנויות, די נח וזול משמעותית יחסית לחמאה. אוהב מאוד את הטעם אבל שוב, אומגה 6, אני אישית בוחר לאכול פחות. אבל אלו רק שיקולים שלי.

אלוף
פשוט אלוף
מרתק מאוד
קראתי 3 פעמים
דני
אתה אדם מדהים
עלה והצלח

חזק ביותר,
כמו שאמרו לפני מעורר השראה!!!
תודה

פרסום תגובה