כבר קיטרתי כאן הרבה על האידיוטיות של משרד הבריאות, על התגובות השליליות שאני מקבל מאנשים שבפעם הראשונה נחשפים לרעיון שאפשר לחיות טוב ובריא על הרבה שומן, ועל הכתבות ההזויות של מוספי הבריאות ועל ההמלצות האומללות של רוב הדיאטניות. בדיוק בגלל זה תמונת המצב התזונתית העדכנית בשבדיה היא מפתיעה, מעודדת וממלאת תקווה והשראה!
נכון להיום, כרבע מהשבדים (והשבדיות) אומרים כי הם נוקטים בתזונת דלת פחמימות ועשירת שומנים. רבע. אחד מכל ארבעה. 25%. וואוו. זה ה-מ-ו-ן שבדים. הם קוראים לזה LCHF (קיצור של Low Carb High Fats). וכתב על זה סקירה יפה ג'ימי מור.
מה שיותר מעניין זה איך זה קרה פתאום, ולמה דווקא בשבדיה.
הכל התחיל בסוף שנת 2005. או אז שתי דיאטניות חרוצות "הלשינו" למועצה הלאומית לבריאות ורווחה בשבדיה על רופאה טובה אחת בשם ד"ר דאלקויסט (שמות בלתי אפשריים יש להם, לשבדים*. לא יכלו להישאר עם "בילבי"?), שהיא כביכול מסכנת את הציבור בהמלצותיה לאכול הרבה שומן ומעט פחמימות. המועצה הלאומית השבדית פתחה מיד בחקירה ובאיום לשלילת רשיונה הרפואי של הד"ר, ובמקביל היא פוטרה ממקום עבודתה. בתחילת 2008, אחרי חקירה נמרצת, הכריזה המועצה השבדית הלאומית לבריאות כי הדיאטה עליה המליצה ד"ר דלקווסיסט היא "בהתאם למדע ולהוכחות מדעיות כדרך יעילה לטיפול בהשמנה ובסוכרת".
מחיאות כפיים בבקשה למועצה השבדית האמיצה !!
במקביל, הד"ר הוציאה ספר (בתמונה) , וכך גם רופאים נוספים כמו ד"ר אנפלט (שם שבדי, נו מה), בלוגרים ומובילי דעת קהל והחל דיון ציבורי סוער שבעקבותיו יותר ויותר שבדים החלו לאמץ אורח חיים הכולל יותר שומנים מהחי ופחות דגנים וסוכרים. זה פשוט עלה לסדר היום הציבורי. בחודש שעבר (מרץ 2011) נעשה סקר בקרב 1000 איש (לא ענק, אבל נראה כמדגם די מייצג) ובו הם נשאלו שאלה פשוטה: האם אתה מנסה לצרוך שומנים ובו בזמן להפחית את כמות הפחמימות בגישה של LCHF?
התוצאות מרתקות והנה הגרף בתרגום לאנגלית
זה לא אומר שרבע מהשבדים הם "בתזונה קדמונית", עדיין לא, אבל זה אומר שהתפיסה ששומנים זה בריא ושדגנים וסוכרים זה רע, קנתה לה אחיזה של ממש בקרב הציבור הרחב השבדי. זה ממשיך והולך וספרו של ד"ר אנפלט חצה כבר את 20000 העותקים, וזאת במדינה קטנה כמו שבדיה.
ומה אני אומר? אם תרצו, אין זו אגדה!
תמשיכו לספר על זה לחברים שלכם, למשפחה שלכם. תעזרו לנו להפוך את העולם (או לפחות את המדינה שלנו) למקום בריא יותר וחולה פחות. יש הרבה דרכים להעביר את המסר, תבחרו לפחות אחת. שתפו, ספרו, הפיצו. בשביל מה המציאו את פייסבוק?
(וכיתבו בהערות מה אתם חושבים יקרה אצלנו במדינה, ואיך אתם יכולים לעזור לזה)
*תודה לד"ר בשמת אבן-זהר על הערותיה לגבי התעתוק הנכון לשמות השבדים
8 הערות קוראים:
ועוד שגרירה של רצון טוב- סקרלט ג'והנסון!
עם בטן בלי בטן, הבחורה מהממת- ותראה עם מה היא רצה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4056371,00.html
עוד ארוכה הדרך.
די נואשתי מלדחוף את הדעות שלי. מי שרוצה תניק, מי שרוצה תזיק. זה לא ענייני. אתה מבין, כשאתה מגיע עם רעיון שונה אנשים נוטים להתגונן ולסמן אותך כמיסיונר. בשביל מה אני צריכה את זה? שיגדלו את ילדיהם לחיים טובים של סוכרת.
אני פשוט משתדלת לבחור את החברים שלי כך שלא יסכנו לי את הילדים.
הקטע של לתייג כמסיונר ואפילו מטיף הוא ממש נכון, והופך את כל העניין לסופר מעיק. אין לי חשק לומר לאף אחד כלום יותר. זה גם נראה כאילו זה יוצר קצת אנטגוניזם אפילו לגישה.
יש קו דק בין אכפתיות ואחריות חברתית לבין מסיונריות ושווה לדון בזה יותר. יכול להיות שעברתי אותו (טוב, הרי יש לי בלוג, דא), אבל אני חושב שהדרך היעילה ביותר היא לא ב"לדחוף לאנשים לאף" את הדעה שלכם אלא בעיקר דרך דוגמא אישית (בבית, כשאוכלים עם חברים, בחדר הכושר, במסעדות, בכל מקום) ולענות בקצרה ולעניין שאנשים מרימים גבה.
הנה ספוילר לדוגמא למנגל של יום העצמאות "לא, תודה (כשמציעים לכם פיתה עם סטייק). אני לא אוכל פיתות אבל אני דווקא כן אוכל את הסטייקים. תשמור לי את אלו עם הכי הרבה שומן... למה? כי קוראים לזה תזונה קדמונית וזה עושה לי טוב מאוד".
איפה שאני מתגוררת עכשיו כל סטיה קולינרית תתקבל בהנהון בלי שאלות. יש פה אנשים שלא אוכלים גלוטן (בלי שאובחנו כחולי צליאק. הם פשוט גילו שזה לא טוב להם, כל אחד בדרכו), אנשים שנמנעים מפחמימות או סתם מסוכר (והם לא חולי סוכרת אלא אנשים שהבינו שככה טוב עבורם), אנשים שאוכלים חי, צמחונים, טבעוניים וכל היתר. במסעדות יהיו מנות שמתאימות לכולם (וגם וריאנטים על אותה מנה - "את יכולה לקבל הבוריטו שלך בקערה במקום בטורטיה").
כשהשתתפתי לא מזמן בפירוק פרה (אוכלת עשב, מקומית, שמחה) - היה דיון סביב שולחן הפירוק על תזונה קדמונית ומה זה עשה למי מהמשתתפים.
זה נחמד ככה. אף אחד לא מרים גבה על שום דבר, לא בתזונה ולא בחינוך (חינוך ביתי מקובל פה מאוד).
עם כל זאת, לדעתי עדיין לא הכניסו מספיק שומן בבשר הטחון שהכינו באותו מעמד... :-)
נעמה
יש! יש! יש!
היום מצעתי במקרה את הבלוג הזה, ואני מאושרת!!! חשבתי שאני היחידה בארץ ... ;-)
אני כמעט שנה אוכלת לפי LCHF (כן, למדתי מהשוודים) ומתחילת פברואר 2011 יש לי גם בלוג בנושא:
www.whoneedscarbs.wordpress.com
(התחלתי את הבלוג כי לא הצלחתי למצוא מידע בעברית.)
קדמוני, האם זה בסדר שאקשר לבלוג הזה מבלוג שלי?
חג שמח!
דינה
הי הי דינה וברוכה הבאה! אני שמח לקרוא ושמח מאוד לראות, שאחרי שנים של בלוגגינג כשאני בודד כדרדר בערבה, יש עכשיו עוד אנשים המביאים את עצמם ואת מחשבותיהם בענייני תזונה ומרבים אור בעולם...
קישורים הדדיים, הפניות, תגובות ופעילות אינטראקטיבית הם הדלק של האינטרנט.
חג שמח ובריא!
אני דיאטנית קלינית, בבית חולים, ובדיוק כתבתי לדעאל כמה אני מעריכה את הבלוג שלו. וכמה מאסתי בהנחיות תזונתיות שבלוניות שלצערי חלק מהקולגות שלי למקצוע כותבות חדשות לבקרים במדורי העיתונים. ההמלצות כמובן כוללות ארוחות ביניים בהן המרכיב העיקרי הוא פחמימות, הישמרות מאגוזים שקדים ושומנים איכותיים בגלל הקלוריות, המלצות חמות על חטיפי אנרגיה תעשייתיים, נישואין של ממש לשמן הקנולה המזוכך והשוואת חלב קוקוס לשמנת, והפיכת שניהם למוקצים בהמלצות. יכול להיות שעצם זה שאני נשארת בעילום שם מעידה על פחד מסוים מכך שלא יקבלו את דעותיי כאשת מקצוע שאמורה להיצמד לפירמידת המזון כאורים ותומים. יכול להיות. בכל מקרה, דעו שיש דעות אחרות, מקצועיות אי שם באופק שלא סוגדות לדל קלוריות ועוד כינים ופשפשים שכאלה.
הוסף רשומת תגובה