אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מר קדמוני חוזר הביתה

הי חברים.

ביום שישי האחרון, למי שזוכר, ירד גשם מטורלל שכזה, והיה נעים בחוץ, וזה הרגיש לנו מיד כמו איזה טיול רגוע עם ריחות אחרונים של אדמה ופריחה, מהר מהר לפני שיגמרו שרידי החורף והקיץ יגיח עלינו במלוא תוקפו. אז ארזנו את עצמנו ויצאנו לנחל קטיע. הוא נמצא בפארק נשר המצוי בפאתי חיפה, בדיוק מתחת לאוניברסיטה (נכנסים דרך שכונת רמות יצחק. שילוט והכוונה ברורים אז קל להגיע). חניון מסודר וממנו יוצאים למסלול מעגלי של הליכה נינוחה ונעימה של כשעה-שעה וחצי. ראשית עולים בדרך עפר סלולה עד לשני גשרים תלויים מעל הנחל. מראה נהדר והילדים נהנו לנדנד את הגשר מצד לצד ולהלחיץ את הסבתא שלהם.
מראש הגשר העליון (יש שניים), יורד מסלול אל תוך הנחל. האויר היה כאמור רטוב, האדמה בוצית במידה נעימה, הכל ירוק ירוק, מריח נהדר ושקט להפליא. במקום לחזור מיד לחניון במסלול הירוק, יש סיבוב קטן של מסלול כחול, המאפשר הצצה וביקור במערה פרה-היסטורית.
במפתיע, פגשתי מערה רחבת ידיים (להערכתי, לפחות 300 מ"ר), עם כניסה משוננת ומוצלת תחת עץ, ובמערה שלושה חדרים ותקרה גבוהה. היא גדולה ומרשימה מאוד. לא מצאתי ברשת מה בדיוק חפרו שם ואין שילוט הדרכה במקום, אבל ככל הנראה נמצאו שם שרידים כאלה ואחרים לנוכחות אדם בתקופות הפרה-היסטוריות - כמו עצמות, כלי צור ושרידי מדורות (היום חפרתי קצת בספר שקיבלתי בבר מצווה שלי "ישראל - ישובים ואתרי עתיקותיהם" ושם כתוב שנמצאו "שרידי מוקדים, עצמות וכלי צור מן התקופה הפליאוליתית התיכונה". וואללה).

מר קדמוני הרגיש בבית.

זה נשמע מוזר קצת, אני מודה, אבל כאן חיו אנשים מאז ומעולם, הלכו באותם הנחלים ונאלצו ללקט מגרגרי העונה ולצוד מחיות הבר שעוד הסתובבו אז במורדות הכרמל. אנחנו המודרנים שמחים לחזור הביתה בסוף היום ולישון על מיטה רכה, אבל יש משהו פשוט ובסיסי במפגש עם המציאות של פעם, כאן, קרוב לבית.
בסוף המסלול, ממש צמוד לחניון הרכב, יש מתקנים נחמדים ואנשי קרוספיט יכולים להשתעשע שם כהוגן (הרבה אפשרויות להתאמן במתח, בתלייה, במעבר גבהים ועוד).

אז אם אתם מרגישים צורך לעשות אימון בחיק הטבע, ולבקר על הדרך כמה קרובים רחוקים, פארק נשר יכול להיות אחלה של אחר צהרים משפחתי.
מרגישים לפעמים כמו אדם קדמון? ואיפה טיילתם אתם?
חג שמח.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 1 comment

1 הערות קוראים:

אני הייתי בסיור ליקוט בגלבוע עם אורי מאיר ציזיק שהיה מרתק לימד אותי לא מעט וגם גרם לי לחשוב על איך חיו פה קדמונינו.

גם אני הרגשתי קרובה יותר לטבע, ולטבע האנושי.

פרסום תגובה