מי שאיכשהו נרדם בשמירה ולא בעניינים נספר שברגעים אלה ממש מתרחשים להם בקליפורניה משחקי קרוספיט 2011. מדובר באירוע שגדל משנה לשנה בקצב מעורר השתאות, והשנה Reebok נותנים את החסות וכל האירוע נראה ומרגיש כמו מיליון דולר לפחות.
32 מתמודדים (בגברים), כנ"ל נשים, ועוד תחרות masters היינו מבוגרים, הן לגברים והן לנשים ותחרויות קבוצתיות, במשך שלושה ימים: שישי-שבת-ראשון, והיום הוא יום התחרויות האחרון. הסלוגן של התחרויות הוא the fittest on earth כלומר המשחקים במטרה לזהות ולהכתיר את האדם בעל הכושר הגופני הטוב בתבל, לפחות על פי הגדרות הכושר של קרוספיט, כלומר המשחקים מנסים לאתר את האדם בעל היכולת הוורסטילית ביותר, זה שיכול (או יכולה) להתמודד עם כל משימה אתלטית ברמה גבוהה יותר יחסית לאחרים.
המשחקים נראים משונים מאוד למי שלא מכיר את הרעיון של קרוספיט וההחלטה להתסמך עליהם בהכתרה עם התואר המפוצץ מלווה לא אחת בהרמת גבה. "אוקיי, אז הוא בחור סוס, אבל הוא לא הכי אתלטי שיש בעולם" היא טענה נפוצה. אז הנה כמה סיבות למה אני חושב שמשחקי קרוספיט הם הדבר הכי קרוב בימינו ל"דבר האמיתי".
- מהירות, כח, הספק. זהו השילוש הקדוש של המשחקים, כפי שאני מבין אותם. כל התחרויות כמעט, וודאי שכולם יחד, יוצרות תמונה שמעריכה את האתלטים על פני שלושת הצירים הללו: מהירות, כח והספק. (ציר נוסף ופחות עיקרי בעיני הוא ציר המיומנות או הטכניקה, אבל עליו נדבר עוד מעט). כמעט כל המקצים, למעט מקצי המיומנות, הם מבוססי זמן. המהירת לכן היא פקטור מהותי ביכולת לסיים שחייה או ריצה בזמן מהיר יותר מאחרים. אבל להבדיל מתחרויות מהירות גרידא (כמו תחרות ריצה) כאן משלבים את יכולת יצירת הספק גבוה בזמן קצר. לעשות 20 חזרות של כפיפות בטן עמוקות או חזרות מרובות של טיפוס על חבל, הרמת משקולות וכדומה אינם בוחנות רק את מימד הכח (אדם חזק יותר יוכל להרים יותר משקל, אבל אדם עם הספק גבוה יותר יוכל להרים משקל נמוך יותר, יותר חזרות בזמן נתון). בתחרויות "רגילות" רק ברכיבת אופניים ובחתירה אפשר למדוד את ההספק בצורה מדויקת. משחקי קרוספיט בודקים אותו באופן הישן והטוב: מי שמגיע ראשון.
- מיומנות: לראשונה במשחקי קרוספיט יש תחרויות וניקוד המבוסס על טכניקה של המשתתפים. למשל מרחק מקסימום בהליכת ידיים. אתה יכול להיות חזק עד מחר אבל אם אין לך שווי משקל וטכניקה, לא תקבל ניקוד כאן. שילוב המיומנויות הוא צעד נכון בהפיכת ספורטאי קרוספיט לנרחבים, גמישים וכמפגינים יותר מיצוי של הפוטנציאל הגופני שלהם.
- תהליך הסינון: לקליפורניה הגיעו השמנת של הקצפת של האתלטים. תהליך הסינון והמיון התחיל בבית בתחרות פתוחה לכל אחד, דרך משחקים איזוריים ועד לגמר הגדול. כל אחד מהאתלטים המתחרים לא נפל מהירח אלא הראה כבר יכולת מרשימה בדרך. רק להגיע לאירוע כמתחרה הוא כבר כבוד גדול.
- חוסר היכולת להתכונן ספציפית. זה אולי הדבר במשחקי קרוספיט. לאף אחד אין מושג ירוק מה הולך לקרות שם. לא לצופים ולא למתחרים. זה אומר שהמנצח הוא זה שהפגין את סך הכישורים המתאימים ביותר למקצים שהתרחשו, אבל תיאורטית לפחות, יכול להיות שפשוט לאחדים יש יותר מזל מאחרים. אולי ג'ייסון קליפה פחות טוב בשחייה מבלייר מוריסון ומה לעשות, במשחקים האלה יש גם מקצה המשלב שחייה (200 מטר בים). בקיצור, ככל שהאתלט מפתח יותר יכולות נרחבות, כך גדלים סיכוייו לנצח.
- אווירה. זה לא כדורגל וזה לא כדורסל, זה גם לא אולימפיאדה. אין פה קבוצות אהודות במיוחד ואין פה את השקט המנומס של האתלטיקה הקלה. יש כאן אנרגיות, אי-פורמליות, קהל שמרגיש ומתנהג כמו בוודסטוק של הספורטאים, בחורות בחזיות ספורט וקוקיות שמניפות 70 קילו מעל לראש 20 פעם רצוף ובלי כל הטררם והטכסים והתלבושות המיוחדות של האולימפיאדה. זה משחקים של הצ'כונה, אבל צ'כונה שנותנת בראש גם לאתלטים מהשורה הראשונה בעולם!
- כריס ספילר ואנני סקמוטו. שתי אגדות קרופסיט אמיתיות. כריס הוא בחור קטן (60 קילו ביום טוב) שלמרות נתוני הפתיחה הנמוכים שלו (תרתי משמע) מתחרה כבר שנים ברמה הגבוהה ביותר, עם סיבולת מדהימה, כח עצום וחיוך של ווינר. ואנני, אחת המבוגרות שבחבורה, כבר בת 35, חזקה כמו טרקטור ונחושה כפלדה. לראות אותם מתחרים נגד כל הילדים החזקים והמוכשרים זה פשוט כיף גדול.
ולמה אתם אוהבים את משחקי קרוספיט?
ספרו לנו!
6 הערות קוראים:
התרשמות שיטחית מכושרם הבסיסי של המתחרים.
התחרות מתיימרת להכתיר את האיש בעל הכושר הגופני הטוב ביותר בעולם, האומנם?
חיפוש והוצאות נתוני הריצה של רוב המשתתפים מגלה שיאים אישים ממוצעים ומטה (שלא נאמר גרועים) של 1:00 ב400 מטר.
ו20 דק' ב5 ק"מ.
לידעתכם אלוף ישראל לילדים (עד גיל 15) רץ 400 מטר באזור ה53-52 שניות.
תוצאה של 20 דק ב10 ק"מ היא דבר מאוד לא חריג בנוף, אני מעריך שמאות אנשים בארץ עושים אותה (כי מאות אנשים בארץ הם סאב 40:00 ב10K).
עכשיו ברור לי שהחבר'ה האלה הם מפלצות כוח, למען האמת אני גם לא כזה מבין בזמני עבודה של קרוספיט , שכנראה הם מאוד מרשימים כי מדובר באנשים הטובים בעולם בספורט הזה.
אבל שוב, אם כול הערכה לקרוספיט , מי שמתיימר להיות בעל הכושר הטוב ביותר בעולם, אותי זה פשוט לא מספק.
לדעתי קרב ה10 הוא עדיין המקצוע המרשים ביותר גופנית, מבט קצר על אנשים כמו ברייאן קליי האלוף האמרקאי
(http://en.wikipedia.org/wiki/Bryan_Clay)
התוצאות על-אנושיות שמשאירות אותך שמוט לסת
אוי דור...זה נשמע לי כאילו אתה נסחף לשיחת ילדים על "למי יש אבא הכי חזק" ( : תהנה.
אהה.. ושאלה שניקרה לי היום בראש,
האם ישנו סוג של אימון גופני בלי חזרות, יש משהו לא כל כל טבעי בחזרות (בסטים אולי כן...){הדגש הוא על אימון גופני אבל ה יכול להיות משחק או פעילות הישרדותית כלשהי כמו בניית בית בוץ אפריקאי.)
חזרה היא פעולה טבעית לגמרי (הליכה היא חזרה. חטיבת עצים היא חזרה. טיפוס הוא חזרה וכו'). אתה רשאי להמציא אימונים כטוב בעיניך. ממליץ לך לבדוק את הבלוג של בלייר מוריסון לרעיונות אימון יצירתיים ללא גבול.
אתה רוצה לתת לי קישור לבלוג של בלייר מוריסון? וחזרה כשלעצמה אינה טבעית אלה רק עם מטרה.
בהקשר לצומות שקראתי פה הפוסט יש עכשיו צום רמאדן אצל הערבים,מה שאומר שהם לא אוכלים כלום כל היום ורק ב8 בערב אוכלים..והם רשאים לאכול עד 4 בבוקר..כך למשך כל החודש..
והם עדיין עובדים ומה שמפתיע הוא שהם עדיין נשארים שמנים,במיוחד הנשים אחרי הריון..אך זה נראה לי בגלל שהם כל היום טוחנים פיתות..אז הצום אולי עוזר להם חלקית..מה שמפתיע הוא שלפני כמה שנים נבחרת טוניס הצליחה להגיע לגמר כדורגל למרות הצום..
מה שכן במהלך הצום משתחרר הורמון גדילה,אז אולי מפה הגיעה הכח והישועה לנצח בגמר
הוסף רשומת תגובה