אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

לעולם לא להביט לאחור


אפשר לומר עלי הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר עלי שאני חי בתחושת החמצה.
זה לא משהו מהיום או מאתמול, אלא זה חלק ממני. אני חי עכשיו ואני תמיד צועד קדימה ולא מביט לאחור.
זה אולי נשמע מוזר בתור בלוגר שבעיקר כותב על העבר, ועל כמה אנו צריכים ללמוד ממנו, אבל בעיני הדברים מתחברים יפה. הנה כך:
אני מכיר אנשים רבים שחיים בעיקר את האתמול ואת העבר. לא במובן הנוסטלגי או במובן המסורת או מורשת וידיעת ההיסטוריה והעבר כמנוף לעתיד (שזה מאוד חשוב, ועל זה בהמשך), אלא אנשים שמביטים לאחור ואומרים: "אח, כמה טוב היה אז". כמה נחמד. המקרה הקלאסי בהסטוריה היהודית הוא טענות בני ישראל למשה במדבר: "זכרנו את הקישואים שאכלנו במצרים". ועכשיו דכאון במדבר.
ספציפית אז במצרים גם היו פירמידות ועבדות, אבל ממרחק השנים והמדבר, העבר נראה קוסם, יפה, מושלם ואילו ההווה חסר תוחלת ועתיד. אבל גם אם העבר היה באמת כזה יפה ומוצלח, ובאמת היה לנו הכל (כל אחד ורשימת העדפותיו האישית), וזה נכון שלא תמיד הנסיבות משתפרות לטובתינו. לא תמיד היום יש יותר מאשר אתמול, ואולי באמת הפסדנו או טעינו או נפגענו.
כתבתי כאן פעם על דוגמא קלאסית אחרת לשתי זויות התבוננות הפוכות על העבר. שווה לקרוא.
אני גם מכיר אישית אדם קרוב שחי כך את העבר שלו כבר שנים, פשוטו כמשמעו. לא, הוא לא זקן נרגן, אבל הוא חי שנים רבות בתחושה חזקה שבמהלך חייו הוא לקח את פנייה אחת משמעותית ולא נכונה ומאז המסלול בו בחר הולך ומדרדר. אבל במקום לעצור ולשנות את המסלול הזה, הוא התרגל אליו ומאידך הוא ממשיך לקטר ולהתרפק על הימים הטובים שלפני הפנייה. אני חושב שלא במקרה חוסר השינוי כיום קשור להתרפקות מוגזמת על העבר. מי שמביט כל הזמן אחורה לא מצליח באמת להתסכל קדימה. המשבצת של תשומת הלב כבר תפוסה.
כי העניין העיקרי הוא המיקוד ומקור הכח.
זה אולי נשמע מוזר, אבל העבר, במובן זה, הוא משקולת.
מה שהיה היה. את מה שיהיה, אתם תקבעו.
אני חוקר את העבר הרחוק, ואת העבר האישי שלי ושל משפחתי, כי אני לומד מזה הרבה על עצמי ועל הבחירות שלי ובעיקר על הבחירות העתידיות שלי. אבל גם כשעזבתי את סיר הבשר, לא עשיתי זאת כדי להתבונן כל הזמן לאחור.
צריך להביט את העבר כדי ללמוד ממנו מה נעשה ואיך נבחר מחר, ומה העבר אומר עלינו כיום כבני אדם, אבל לעבר כשלעצמו, לנוסטלגיה, לניסיון המנטלי לחיות בדמיון שוב ושוב את העבר, אין משמעות פרודוקטיבית.
העבר יכול לשמש מקור כח, אם משתמשים בו עבור העתיד, אבל אם הוא המטרה, הוא רק מגביל ומטריד ומצמצם את האפשרויות כי את הזמן האבוד אי אפשר להשיב. את העתיד, לעומת זאת, אפשר כל רגע לייצר מחדש.
אני מכיר אנשים עם בעיית משקל שמתרפקים על התקופה שבה הם היו רזים (לפני הלידה, לפני החתונה, לפני הצבא, לפני העבודה העמוסה, לפני whatever), וההתרפקות הזו מרפה את ידיהם כי הם לא מסוגלים לדמיין את עצמם עם עתיד אחר, טוב יותר מהעבר, כי העבר מצויר בצבעים כל כך ורודים ועזים שכל ניסיון לייצר עתיד חדש נפסל מראש, כי העתיד, בעיניהם, בודאי לא יהיה כה מוצלח כמו העבר.
אבל המציאות יכולה להיות אחרת.
העתיד שלכם יכול להיות גדול ונפלא ומיוחד ואחר ומוצלח לאין שיעור מכל עבר מגומד, אבל קודם כל אנחנו צריכים להשתחרר מהעבר.
אל תביטו לאחור.
תביטו רק לפנים.
(ותספרו לנו איך הולך, כמובן).

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 3 comments

3 הערות קוראים:

כפי שוולט דיסני (ורוקי בלבואה ) אמר, Keep moving forward.
ובציטוט המלא: We keep moving forward, opening new doors, and doing new things, because we're curious and curiosity keeps leading us down new paths.

פוסט יפה! הבהרת נקודה שהיא כ"כ נפוצה ומצערת לצעינו...

I think this sums it up well: http://1.bp.blogspot.com/-AUYeaZ0QSYQ/T-n0eXUAzVI/AAAAAAAAZZg/mMoKDNcvVZE/s1600/tumblr_ltqu7tqyw91qik5v7o1_400_large.jpg

פרסום תגובה