בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)
הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח
הנה מאמר בYnet, המצטט מחקר בכתב העת Nature שנחשב אחד מכתבי העת הרצינים ביותר, שמצא כי סרטן כמעט ולא היה קיים בעבר הרחוק.
האמת, שזה די ידוע שכלל מחלות הלב, סרטן ועוד רבות נקראות "מחלות הציווילזיות" ומיוחסות לעידן המערבי המודרני. גם בלי מחקרי מומיות וממצאים פרה-היסטוריים, חוקרים רואים כי כל התרבויות הילידיות הנוכחיות (אסקימואים, שבטים באפריקה, באמזונס, באוקיינוס השקט וכו') - כולם נעדרו כמעט לחלוטין ממחלות אלו עד חשיפתם לאורח לחיים מערבי. מכאן (וממחקרי הגירה כמו זה) נראה שהסיבה לתחלואה היא בעיקרה סביבתית ולא גנטית. עכשיו אפשר לטעון על השפעת זיהום האויר (זה כמובן משפיע, אבל אי אפשר לייחס לו את נפוצות הסרטן בעולם. זו לא ממש טענה רצינית כשמביאים בחשבון מקומות כמו ניו זילנד, או מדינות הסקנדיביות והנורדיות שם האויר צלול כבדולח ובכל זאת אין נתוני תחלואת סרטן נמוכים יותר מיתר העולם המערבי). נותרו סיבות של סגנון חיים (פחות שעות שינה, יותר לחץ נפשי, למשל) ושל.... תזונה.
מה היה שונה בין תזונת האדם הקדמון לתזונת ימינו אנו?
מה שונה בין תזונת הילידים לתזונת האדם המערבי?
פשוט: החקלאות. ובעיקרה: החיטה, הסוכר, התירס וידידיהם. אלו פשוט לא היו בנמצא ש 350 מיליון השנים האחרונות בהם האדם התפתח.
אז נשתדל להמנע ממוצרים אלה, ונחזור לתזונה טבעית ופשוטה מהחי ומהצומח וכך גם נהנה ממזון מעולה וטעים וגם נמנע סרטן (זו לא פוליסת ביטוח ולא נבטל את הגנטיקה, אבל נשפר את הסיכויים שלנו, זה בטוח).
שאלו אותי במייל: "חוץ מחביתה מה עוד אפשר לעשות עם חמאה?"
שאלה טובה. חמאה היא מזון מעולה. אמנם החמאה הוא מוצר חדש יחסית (רק 10000 שנה או פחות) שכן היא נולדה רק לאחר העידן החקלאי (מהצורך הפשוט לגדל פרות, להאכיל אותן ולחלוב). מכאן אנו יודעים בודאות שהאדם הקדמון לא אכל חמאה, אז למה שנאכל אנחנו? התשובה היא ההרכב התזונתי. חמאה היא שומן מהחי, והרכבה דומה מאוד לכל שומן אחר מהחי (כלומר לשומן הנמצא בתוך הבהמות) ואין בה (כמעט) בכלל חלבון חלב או פחמימות כמו במוצרי חלב אחרים. החמאה היא שומן מעולה, איכותי, זמין ולא יקר. אפשר גם לקרוא עוד על החמאה וסוגיה אצל מארק. עכשיו רק נותר לנצל אותו נכון (ולהשתחרר מהמיתוסים שחמאה רעה לבריאות) - אז הנה כמה רעיונות מהשרוול:
חמאה היא בסיס מעולה לטיגון בצל ופטריות כבסיס לחביתות (סורי, אבל ככה זה באמת בסיס) וגם לשאר תבשילי ירקות.
אני משתמש בחמאה כבסיס לאינסוף גוונים של פשטידות, למשל פשטידת בזיל: מטגנים בחמאה בצל עד שקיפות, ומוסיפים עלי בזיל (עלי מנגולד) לאידוי. אחרי שזה מוכן, מוסיפים אגוז מוסקט, מלח ופלפל ושופכים לתבנית. בקערה מערבבים 3 ביצים, חצי שמנת מתוקה, קוטג' 9, רוקפור מגורד, פרמזן מגורד, שופכים על תבנית האפיה, והופ לתנור של 180מעלות עד שמזהיב. משהו כמו 40 דקות.
אפשר לאלתר את הפשטידות הנ"ל איך שרוצים (כלומר עם פטריות או עם תרד או שילובים שונים ומשונים של גבינות). יוצא מעולה ובלי קמח בכלל.
חמאה טובה מאוד כעוגן השומני של מתכוני דגים: החל מדג בתנור (כמה קוביות חמאה טובות על הדג, כמה עשבי טיבול בבטן, מלח גס ופלפל שחור גרוס, עטוף בנייר כסף, 20 דקות בתנור, פצצות), וכלה במתכונים מורכבים יותר /מלכלכים (לטגן את הדג בחמאה).
במיטב המסורת, הנה שאלה שקיבלתי במייל לפני כמה ימים:
"שלום דעאל. אני מעוניינת להתחיל להכנס לעניין הקרוספיט. העניין הוא שאני בכושר די מינימאלי ובגלל שכבר הצלחתי להפצע בעבר מספורט (שחיקת סחוס בברך) אני מאוד חוששת להפצע שוב. 1. איך אני מתאימה לעצמי את האימון, כלומר איך אני יודעת שזה לא יותר מדי אבל גם לא פחות מדי וחסר יעילות? 2. איך אני נמנעת מהחמרת הפציעה שלי/ פציעות נוספות? 3. האם מתחיל יכול להשתמש רק ברוטינה שב"50 מייאשים" במשך תקופת הסתגלות ראשונית או שכבר מההתחלה חשוב לגוון? 4. איזה משקלים מתאימים למתחילה? 5. מאחר ואין לי אפשרות לארגן לי חדר כושר ביתי, האם מיכשור של חדר כושר הוא חלופה הולמת לציוד הנדרש לאימוני קרוספיט או שזה מיותר?"
ואללה. חמש שאלות במחיר אחת. ובפרספקטיבה של קרוב לארבע שנים עם הבלוג הזה, אני חושב שכבר עניתי על הרוב, אבל אולי התשובות הולכות לאיבוד ביער הפוסטים, אז הנה קצת סדר:
כתבתי כבר על מה כדאי להבין לפני שמתחילים, על תרגילי בסיס ועוד על פילוסופית קרוספיט. באופן יותר ספציפי לשאלות כתבתי על התאמת עוצמת האימון למתאמן בפוסט "כמה קשה". על השאלה מה עושים כשפצועים כתבתי לא מעט (הנה חלק ראשון וחלק שני). על הגוון באימונים וחשיבותו (כלומר לא להצמד לאימון אחד בלבד בשום אופן), כתבתי כאן וכאן. לגבי משקלים והחשיבות באימונים ללא משקל בכלל עד לרכישת טכניקה איכותית, אפשר לראות למשל את הדיון הזה. על אימון ביתי למי שאין ציוד רב כתבתי באימונים אפשר לעשות בבית ועל למה אנחנו לא מתים על חדרי כושר עניתי בסעיף 4 של הפוסט הזה. לצערי, ברוב חדרי הכושר יזרקו אותך אם תתחיל לעשות הנפות אולימפיות, לזרוק משקולות על הרצפה, לקפוץ על קופסאות או אם תתחיל להזיע ברצינות ולגנוח מרוב מאמץ. בדרך כלל גם לא תמצא בחדר הכושר מוט מתח פשוט (אלא רק מכונות היפר מתוחכמות ומינוס יעילות).
ועיקר שכחתי:
מתאמן או מתאמנת מתחילים כדאי מאוד שיקבלו בסיס נרחב ואיכותי בהדרכה פנים אל פנים מאיש מקצוע. לשמחתי, יש עכשיו לפחות שני מקומות רציניים כאלה. קרוספיט הרצליה, שם עומרי פלד מדריך מתאמנים ותיקים ומתחילים, וממש לא מזמן פתחו איאן וצבי את MBS Athletics שפועל ברחובות. כל אחד מהחברים האלה יעניק בסיס מקצועי שימנע פציעות ויקנה טכניקה מעולה.
(גילוי נאות: אני רואה מעט מאוד טלויזיה, ומשתדל להשקיע את הזמן שלי אני בדברים שאני אוהב, כמו קריאה, למשל אמש סיימתי ספר ישראלי הזוי ואיכותי: "מסופוטמיה, שתיקת הכוכבים" מדע בדיוני כחול לבן ברמה גבוהה, הייתכן?) . מכל מקום, חזרתי הביתה מאוחר יחסית, והילדים שלי, אללי, היו רתוקים למרקע לראות את פתיחת עונת הזוגות של "לרדת בגדול". ראיתי כמה דקות כדי לצאת ידי חובה וכי בכל זאת סקרן אותי לראות את אורלי עובדת השנה עם החבר'ה האלה (מאז העונה הקודמת אורלי עשתה קורס מדריכי קרוספיט באיטליה, ונכנסה חזק לעניין קרוספיט וכושר פונקציונאלי. היא בסדר!).
מה המסקנות?
1. "לרדת בגדול" היא תכנית עלובה ומעליבה, הגוררת אנשים חלשים למקום בו הם נאלצים להשפיל את עצמם בפומבי כדי לזכות בכמה דקות של תהילה. מסדר הבושה של חסרי החולצות על המשקל המגמגם הוא פשוט רוע ומציצנות לשמה שיוצרי התכנית מחייבים את המשתתפים לעבור (כדי שבבית יוכלו לצקצק בלשון: תראו איך הלוויתנים האלה נראים בלי חולצה).
2. הקשר בין האימונים לירידה במשקל מוצג באופן אבסורדי ("יש להם אימון אחרון והזדמנות לרדת עוד כמה גרמים במשקל לפני השקילה"). זה הבל מוחלט והופך את כל האימון ל"פטנט" להרוויח משקל ברגע האחרון. נו, באמת.
3. כאשר מקדשים את מהירות הירידה במשקל על פני כל פרמטר אחר לא עוזרים לאנשים האלה לקבל שליטה על חייהם ובריאותם, אלא מעבירים אותם מקיצוניות אחת של חוסר שליטה לקצוניות אחרת, הפוכה. כדי לשמור על משקל תקין לאורך החיים יש לאמץ דפוסים נכונים, יש ללמוד מהו מזון בריא ומהו מזון בלתי בריא, יש לחתור לירידה איטית במשקל ויש לבנות בהדרגה דפוסי אימון פונקציונאלים המתאימים לגיל ולמשקל. זבנג וגמרנו טוב לסדרה בת עשרה שבועות ורע מאוד למתמודדים, המנצחים והמפסידים כאחד.
4. בכל זאת, לא נסיים בלי לומר מילה טובה על אורלי שלראשונה בטלויזיה הראתה מהו אימון פשוט ופונקציואלי (חתירה, סקוואטים, ריצה מול גומיה, וגולת הכותרת - מכות פטיש חמש על צמיג). הלוואי ואם עמישראל יאמץ משהו מהתכנית הזו, זה יהיה אימון יותר פשוט ויותר יעיל מאשר חדרי הכושר הנוצצים והמשמימים.
תודה לאל, הטמפרטורות ירדו במקצת, ועלי זה השפיע מאוד בבחירת האימונים.
בשבוע החולף עשיתי חמישה אימונים, ואיפשרתי לעצמי לרוץ (הרבה) יותר מהרגיל, בעיקר כי כבר לא מזיעים כל כך.
ריצת 1600, מיד אחריה, 2000 מ' חתירה ועוד 1600 מטר ריצה (משום מה, היה אימון קשה לאללה. הריצה השניה אחרי החתירה הופכת לסיוט)
21-15-9: 21 הנפות ביד שמאל של משקולת 23 ק"ג, כנ"ל ליד ימין, 21 עליות מתח, ואז כל הסט הנ"ל עם 15 חזרות, ואז עם 9. לקח 16 דקות והידיים חישבו להשבר.
ספרינט 400 מטר בעליה, כפול 4 (ועוד 500 מטר ריצה לפני ואחרי). זה לא נשמע הרבה, אבל זה חזק.
ריצת שטח 6.5 ק"מ (ביום שישי, אחרי הגשם. תאמינו או לא, היה בוץ, והיה אחלה ריח של גשם. התגעגענו).
אימון עמידת ידיים, אמש.
מה עשתים אתם השבוע?
ולסיום, ממליץ לראות את הסרטון הזה, שצולם בתחרות המשולבת הראשונה של הרמת משקולות וקרוספיט שנערכה ממש לפני כשבוע, ובו שני סוסים אמיתיים שמתחרים ראש בראש על איזבל - 30 חזרות של הנפת 43 ק"ג. הסרט מתחיל להיות מעניין מהדקה 2:30. מה שיפה הוא שלכל אחד מהם טכניקה אחרת לחלוטין. ג'וש אוורט מתכופף לחלוטין בכל חזרה ואילו דייב משאיר את הגב הרבה יותר אנכי ועובד יותר (נכון) עם הרגליים. אני חושב שאם אוורט היה משפר את עבודת הרגליים (במקום לבסס את כל הכח על הגב ופלג הגוף העליון שלו), הוא היה (זהירות, ספוילר) מנצח ביותר מאשר בעשירית השניה. כך או אחרת, להוריד את הכובע. נראה לי שננסה בעצמי את איזבל השבוע, ככה סתם, כדי להתבאס...
"אני מאד מעוניין להעצים את האימונים שלי שמבוססים כרגע רק על משקל גוף (אפילו ללא טבעות) ושוקל (תרתי משמע) לקנות מוט ארוך (יש לי כרגע רק דאמבל קצר, עם 10 ק"ג בסה"כ), ומתלבט בגלל המחירים. נשמע לי מהכותבים שהמוט האידיאלי הוא מוט אולימפי, למרות שלא ברור לי למה (בדירה צפופה, יש יתרון מבחינתי לצלחות קטנות. וכמובן זולות יותר בהרבה). ואם לבחור בין מוטות אולימפיים, כתבת באחד המקומות שעדיף מוט ארוך ככל האפשר. מדוע? לצורך הפרופורציה, בש-גל מוכרים אולימפי ארוך (2.20) ב- 485 ₪ ולעומתו אולימפי קצר (1.50) ב- 350 ₪. האם תוכל לעשות לי סדר "?
אוקיי. מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. אם תרצו, הוא קודם לנעלי התעמלות (כי לרוץ ולהרים משקולות אפשר גם יחפים אבל להרים משקולות בלי מוט משקולות אי אפשר). כמובן שזה לא אומר שאי אפשר להתאמן בלי מוט בכלל, אבל נוכחותו מאפשרת מגוון רחב בהרבה של אימונים, תרגילים ומיומנויות.
לקנות מוט אולימפי זה קצת כמו לקנות כלב גדול: זה כיף של ממש אבל מחייב גם מקום וגם תקציב (וגם שהאשה תרשה).
המוטות להרמת משקולות נבדלים זה מזה באורך שלהם, במשקל, בקוטר וב"שרוולים" שיש להם (וגם ביצרן, ובהתאמה במחיר).
אורך: בשוק מוצאים מוטות החל מ 120 ס"מ ועד ל 220 ס"מ אורך. המידה התקנית של מוט אולימפי היא 220 ס"מ בדיוק. מוטות קצרים יותר אינם מוטות אולימפיים ונכנה אותם כאן "מוטות ברזל". הם נבדלים בעיקר באורך וב"שרוולים", ראה להלן. אורך המוט משפיע על האפשרות לפתיחת הידיים - משמעותי בעיקר בהנפה, בה ננסה לאחוז כמה שיותר בקצוות המוט כדי ליצור מינימום מרחק בעלית המוט אל מעל לראש - וכן האורך משפיע על היציבה של המתאמן. מוט ארוך יותר יהיה על פי רוב יציב יותר. ההבדל משמעותי ככל שעולים במשקל, כמובן. למתאמן בגובה ממוצע, מוט באורך 180 יאפשר מספיק מקום להתאמן על טכניקה, אבל מוט קצר, יקשה מאוד.
משקל: מוט אולימפי תיקני שוקל בדיוק 20 ק"ג. מוטות אולימפיים לאימונים לנשים ונערים שוקלים 15 ק"ג אבל יש להם מידות אורך זהות. מוטות ברזל משתנים בהתאם ליצרן ואין להם שום תקן. כלל אצבע מראה כי מוטות ברזל של 180 ס"מ אורך שוקלים עשרה ק"ג. זה משקל נוח לרוב המתאמנים שכן הוא מספיק כבד כדי "להרגיש" את הטכניקה ומספיק קל כדי לאפשר חימום.
קוטר: מוטות ל Power Lifting תיקניים (המשמשים רק לדדליפט, קלין ולחיצות חזה) הם בעלי קוטר עבה יותר במספר מ"מ מאשר מוטות ל Weight Lifting (המשמשים להרמות אולימפיות). משתמש קרוספיט ישתמש במוטות בעלי קוטר אולימפי, כי הם מאפשרים יותר שימוש במגוון תרגילים. זהו, על פי רוב, גם הקוטר הסטנדרטי במוטות ברזל.
שרוולים: או, נהיה מעניין. למרות שהוא ממוקם בשוליים, השרוול הוא לב ליבו של המוט האולימפי, ושם גם עיקר ההבדל באיכות בין מוטות סינים (380 ש"ח) למוטות מקצועיים (3800 ש"ח). במוטות אולימפיים השרוול הוא עבה יותר, והוא מסתובב על לאגרים (מיסבים) המאפשרים לצלחת המשקל להסתובב חופשי על השרוול. זה מאפשר למוט לזוז בחופשיות סביב עצמו (בציר הסיבוב שלו, בהתאם לתנועת היד של האתלט) ללא הצורך "לגרור" יחד עם סיבוב המוט את סיבוב צלחות המשקל. אני מקווה שההסבר ברור: הצלחות במוט אוליפי חופשיות להסתובב (או למעשה, להשאר במקומן) בעוד המוט מסתובב, וזה מפחית מהעומס ומאפשר תנועה חלקה וזורמת יותר. מוטות איכותיים יחזיקו מעמד לנצח, ומוטות זולים פשוט ישברו המיסבים אחרי כמה זריקות של המוט עם צלחות כבדות על הרצפה מגובה ראש. למוטות ברזל אין שרוול, או שיש שרוול פשוט ופרימיטיבי (ולפעמים קוראים לזה "מוט אולימפי קצר", למרות ששזה ממש לא), ולכן ביצוע איכותי של הנפות אולימפיות עם מוטות כאלו הוא מוגבל מאוד. מה גם שהצלחות עצמן הן ברזל בלבד (ולא במפרים גומי) מה שמונע מהמתאמן להטיל את המוט על הרצפה - תנועה חשובה מאוד כשההנפה לא מצליחה. אחרת, עלולים חלילה להפצע! בקיצור: מוטות אולימפיים עם במפרים הם אידיאליים לאימון איכותי, אבל עולים הון. מוטות ברזל מאפשרים אימון איכותי עד למשקלים נמוכים (מקסימום 60 ק"ג) ומעל משקל זה, העסק הופך להיות לא אידיאלי.
סוגר: למוטות אולימפיים יש סוגרים שונים ומשונים - מקפיץ פשוט ועד "מנעול" המשמש בתחרויות. במוטות ברזל יש הברגה או קפיץ. מניסיון - רק סוגר קפיץ (אפשר להלביש אותו גם על מוט שבקצהו הברגה). ההברגה זה סיוט להחליף משקל.
שיקולים אחרים: תקציב, מקום ומשטח. גם בהנחה שהארנק פתוח והיד רושמת (צ'קים), תחשבו טוב טוב לפני שאתם מכניסים הביתה היפופוטם של שני מטר ועשרים. למוט אולימפי צריך גינה או חצר, ומקום לעבוד בו. הרצפה היא מרכיב חשוב. אם יש לכם רק את הדירה כמקום אמון ויש לה ריצוף קרמיקה עדין, יכול להיות שטוב תעשו אם לא תתאמנו בהרמת משקולות בבית. שכן משקולות, סופן ליפול. כל כמה שתזהרו, בסופו של יום, כאשר תעלו במשקלים, עלולים להחמיץ הנפה, וחבל על עוגמת הנפש. שווה לכן לדאוג למשטח מתאים (ריפוד גומי קשיח, כמו קולט נתזים שיש בצבא) או פשוט בגינה. או בג'ים (ולצערי, רוב חדרי הכושר לא ירשו לכם למירב האבסורד, לזרוק את המשקולות על הרצפה).
ומה לקנות בסוף: מוט של עשרה ק"ג לפחות. מוט אולימפי יחייב קניית צלחות יקרות יותר, בגלל קוטר השרוול, אך יאפשר קניית במפרים למי שיש כיסים עמוקים. לקנות צמדי צלחות משקל של 2.5 ק"ג, 5 ק"ג, 7.5 ק"ג. יחד עם המוט זה מאפשר את כל הטווח עד 40 ק"ג, שזה משקל שישאיר מתאמן מתחיל עסוק לפחות שנה. עוד כמה צלחות כבדות יאפשרו גם דדליפט וכו', והשמיים הם הגבול.
ולסיום, הנה כמה גמדה חביבה (48 ק"ג) שדוחקת בדיוק כפול ממשקל גופה. נראה אתכם!
החקלאות ממוצבת בעיתונות ובקרב שוחרי הבריאות כפתרון הומני ונפלא, בריא ומאוזן, אבל הספרות הזו אוטמת את העיניים והלב למכלול השלם של מעגל החיים כמו גם לעובדות פשוטות כמו מה בריא לנו ומה לא. והנה, חדשות היום הזכירו את בירכת רם שברמת הגולן. בריכה קטנה ויפה, (שהיא גם שמורת טבע מוכרזת) הניזונה מימי הגשמים ושלג החרמון, והנה היא התייבשה לכדי שלולית, ואלפי דגים מסריחים שם בשמש. הדגים מתים - ואיתם ימותו גם שרשרת בעלי החיים התלויים בהם. מצאתי את התמונה העגומה הזו בפורום הזה.
חשוב להבין כי החקלאות, כשהיא יוצאת מכלל שליטה (כל חקלאות - חיטה, תירס או מטעים), סופה הרס מוחלט של הסביבה. במקרה הזה, הדרוזים שואבים בלי הכרה (ובלי רשיון) את המים מנחל סער וממי התהום על מנת לתדלק את התפוחים, ואנו מקבלים בית גידול הרוס, שספק אם יוכל להשתקם במלואו.
מה היה קורה אם לא היינו שואבים, ולא היינו משקים - היו פחות תפוחים, זה נכון. אבל היו יותר דגים. ויותר חיים (צפרדעים, שועלים, נשרים ומה לא) לאורך הנחלים המזינים את הבריכה, נחלים שעכשיו כבר יבשים לגמרי.
האם אתם משוכנעים שהתפוח אדום הלחיים שלכם הוא בחירה מוסרית יותר מפולקה של תרנגולת חופש?
שלשום קפצתי 5-10-15-20-25-30-35-40-45-50-45-40-35-30-25-20-15-10-5 קפיצות חבל כפולות. זה אימון אכזרי מבית היוצר של OPT, וזה לקח לי 19:59 (לסה"כ 500 קפיצות כפולות בחבל!). וואוו. אתמול, לעומת זאת, רצתי חמישה ק"מ. התוצאה המשולבת היא כפות רגליים תפוסות (?), תופעה חדשה גם בשבילי.
נתחיל בוידוי: אין לי משקל אדם בבית ומעולם לא היה לי (במטבח דווקא יש משקל, אפילו שניים). זה לא עניין של התקמצנות. אחרי הכל, זה עולה משהו כמו 40 שקל. אם אתם רוצים משהו טיפ טופ מעוצב ושקוף, תשלמו 99. בהחלט זה מוצר זמין, זול, שעושה מה שהוא מתיימר: להראות כמה דברים שוקלים.
למעשה, אני לא יודע כמה אני שוקל. כלומר, אני כן יודע, אבל לא בדיוק. זה גם לא ממש מטריד אותי. בפעם אחרונה נשקלתי לפני שנה בערך, בבית מלון באירופה. פשוט היה בחדר ואחרי המקלחת היה לי משעמם, אז עליתי. זה באמת העביר את השעמום לשתי שניות. אחלה בילוי.
אז למה אתם לא באמת צריכים משקל אדם בבית? (או לפחות, למה לא צריך להשקל כל הזמן, גם אם יש לכם אחד כזה)
1. כי זה לא ממש מעניין. אנשים אובססיביים לגבי המשקל שלהם ללא שום סיבה מוצדקת. בדרך כלל הרצון הוא "להראות טוב" וישנה הנחה כי ככל שהמחט תצביע על מספר נמוך יותר, אנו נראה טוב יותר. החיים מלמדים שזה לפעמים נכון, והרבה פעמים גם לא נכון. אם כבר, יש קשר בין היקף המותניים לבין הבריאות. אפשר גם שהמחט תראה משקל גבוה, אבל הוא נובע ממסת שריר גבוהה יותר, ולאו דווקא שומן.
2. כי זה לא ממש חשוב. משקל עשוי להיות מנבא לבריאות שלך. עשוי. הבריאות מורכבת מאינסוף מדדים, ובעיקר, מתחושה כללית של האדם. במקום להשקל, שאל את עצמך: האם אני מרגיש היום טוב יותר מאתמול? מלפני שנה? האם אכלתי טוב היום או ג'אנק פוד? האם אני מרגיש טוב עם עצמי או לא.
3. אתה יודע יותר טוב מהמשקל. אתה יודע אם החולצה פתאום מרגישה לך צפוף או אם הג'ינס לא נסגרים או משאירים פתאום סימנים אדומים על המותניים. בהנחה שאתה כבר מעל גיל 18, זה לא קורה בגלל שגדלים אלא בגלל שגדלים לרוחב. אתה לא צריך מדד חיצוני, אתה יכול לדעת לבד איך הבטן שלך נראית היום. צריך רק מראה.
4. כי שקילה גורמת לך להיות אובססיבי. יש לי מכרים ומכרות שיודעים לדווח על כל שינוי של 150 גרם במשקל שלהם. הם אוכלים חתיכת עוגה ותיכף רצים למשקל לראות מה זה עשה. תרגיעו. זה הרבה יותר בריא לנפש. שינויים איטיים בריאים יותר והגיוניים יותר.
5. כדי שלא נגיע למצבים נוראיים כמו "לרדת בגדול". התכנית הזו, בערך כל מה שרע בטלויזיה ובריאליטי, מקדשת את המחט של המשקל על פני כבוד האדם ועל פני בריאותו. המתחרים האומללים עושים כל דבר כדי לרדת במשקל כמה שיותר מהר וכמה שיותר דרסטי, בלי קשר למה שזה עושה לבריאות שלהם, ובלי שום קשר ליכולתם לשמר את זה ברגע שהמצלמות כבות. לפני שנה פגשתי באימון, במקרה, את אחד מכוכבי אחת העונות הקודמות. לפני התכנית הוא שקל משהו כמו 160, וירד (בתכנית) ל 70. כשפגשתי אותו, זה היה שנה וחצי מסיום התכנית. ראיתי מולי הר-אדם. המאמנת שלו לחשה לי: "תראה איזה יופי, הוא הוריד כבר 60 ק"ג". לא הבנתי על מה היא מדברת. מסתבר שמה שראיתי היה גרסה רזה של 140 ק"ג בלבד, כי אחרי התכנית הוא עלה ל 220 ק"ג...
"...אחותי ואני בתחרות מי תרד 10 ק"ג יותר מהר (אנחנו בערך באותו משקל), אני אוכלת פריימל כמעט 100% והיא אוכלת "קונבנציונלי"- דגנים מלאים, דל שומן, סויה וכדומה. אמנם כבר 5 אנשים (שונים!) אמרו לי שרזיתי, ואני בסך הכל שבועיים בעניין, אבל על המשקל משום מה זה לא מתבטא והוא נשאר ממש קבוע. אחותי אמרה לי שאפילו שאני אוכלת ממש מעט פחמימות אני לא יורדת בגלל שאני אוכלת שומנים ויש בהם מלא קלוריות. יש דברים בגו? עדיף לצמצם?"
אוקיי, נתחיל מהיסודות:
כסף. התערבות עם שיטות אחרות על קצב ירידה במשקל אינה מומלצת. יש סיכוי גדול שתפסידי, כלומר, בדיאטה אחרת אפשר לאבד משקל מהר יותר. אבל השאלה אינה כמה מהר מאבדים משקל, אלא כמה המשקל הוא יציב לאורך זמן, וכמה התהליך הוא בריא ונכון לגוף. התערבות בריאה (וכלכלית) יותר היא "מי תהיה חטובה יותר בעוד שנתיים". זה טווח זמן רב לא בגלל שלוקח כל כך הרבה זמן לרדת במשקל, אלא בגלל ש99% משיטות הדיאטה האחרות נכשלות כשלון חרוץ בשמירה על רמת משקל תקינה לאורך זמן. אמור מעתה: זה לא מעניין כמה מהר ירדת במשקל, זה מעניין כמה זמן אתה כבר שם.
הקצב לא משנה, משנה המגמה: אלא אם כן אתה חייב לרדת במשקל כי אתה קבלת תפקיד ראשי בסרט והצילומם מתחילים בעוד חודש, אתה בהחלט יכול/ה לקחת את הזמן. ירידה איטית במשקל אומרת כי הגוף מסתגל וכי התפריט שלך נכון. (חשוב לדעת: לגוף יש מנגנון המנסה לשמר את המשקל שלו בנקודה יציבה כל העת. אם נרעיב עכבר מעבדה למשל, נקבל האטה בקצב חילוף החומרים שלו, כלומר ניצול מופחת של קלוריות. וגם ההיפך נכון. אם נאביס עכבר, הגוף יפטר מעודף הקלוריות על ידי הגברת חילוף החומרים. קצב מבוקר לירידה במשקל חשוב מאוד) הגוף עובר לנצל יותר שומן ולצבור פחות ומצד שני לא לאבד משקל כתוצאה מאיבוד מסת שריר אלא מירידה בשומן עודף בלבד. לרדת 250 גרם עד חצי ק"ג בשבוע זה בסדר גמור. זה פשוט יותר לאט משיטות אחרות, אבל הרבה יותר יעיל.
(אני לא כותב כלל על עניין הבריאות, אבל ברור שדיאטת פריימל/פליאו בריאה מאוד לרמות הסוכר, הכולסטרול ולמניעתן של רוב "מחלות הציביליזציה": לב, סרטן, בעיות עיכול, ועוד)
הערה לנשים: גברים יורדים מהר יותר בדיאטה מועטת פחמימות. הרבה יותר מהר. אין מה להתבאס, זה ככה וזהו.
סוג ספורט שאתם עושים מאוד משמעותי לירידה נכונה במשקל. עדיף אימונים קצרים ועצימים, או אימונים ארוכים מאוד בקצב לב נמוך מאוד (ובפשטות: שעתיים טיול בקצב הליכה ראוי, אבל לא מסע כומתה).
שומנים (בריאים, כלומר שומנים רוויים מהחי, וכן חמאה, שמן קוקוס ושמן זית) הם מקור אנרגיה מעולה לגוף וצריכתם מפחיתה את הרעב. אצלי למשל רוב הקלוריות מגיעות משומן (!). חשוב להעיף מהתפריט שומנים רוויים-תעשייתית (מרגרינה ומוצריה) ושמנים תעשייתיים (תירס, חריע, סויה ובני דודם). שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד. שומן הוא ידיד.
המפתח לירידה במשקל אינו בכמות השומנים אלא בכמות הפחמימות. פחות מ 100 גרם פחמימות ביום, ויורדים במשקל ללא ספק. (לשם השוואה, דיאטת אטקינס מדברת על פחות מ 20 גרם פחמימות ביום. זה אמנם יוריד אתכם במשקל, אבל גם יוריד אתכם לברכיים. אנחנו לא אטקינס - ירקות ופירות הם ידידינו, לא אוייבנו, ולכן נצרוך אותם גם אם זה מעלה את כמות הפחמימות הכוללת).
ירידה במשקל (ותחושה כללית טובה) יכולה לקבל זירוז חזק מצום לסירוגין. על זה נכתוב בפעם אחרת, אבל צום של 12-24 שעות פעם-פעמיים בשבוע יעשה פלאים (אפשר במהלך הצום לשתות מים ותה ירוק חופשי). וזה גם מאוד בריא (נזכיר כי הרעיון הוא חיים ברמות סוכר נמוכות יותר, ושליטה על רמת האינסולין. הגוף לומד לפעול היטב גם תחת צום).
למעשה, מחקרים רבים הראו שאין כלל קשר בין כמות הקלוריות שאתה צורך משומנים למשקל הגוף. אפשר לחיות על חמאה וסטייקים ללא הגבלה ולהשאר רזים ושריריים. עוד אפשר לקרוא בספר המצוין ממש של גארי טיובס: Good Calories, Bad Calories. קריאת חובה למי שרוצה להתפכח ממיתוס השומן=מחלות לב.
כמובן שמי שרוצה בעיקר לרדת במשקל, יכול לצרוך פחות שומנים בתקופת הירידה במשקל, אבל, וזה אבל חשוב, צריך עדיין לצרוך הרבה הרבה יותר מאשר בכל "דיאטה רגילה" (ואם לא הזכרתי את זה, אז על הדרך גם להעיף מהמקרר כל מוצר שכתוב עליו דיאט או 0% שומן. בריא זה לא).
ואחת לסיום: רוב הנשים מאמינות באמונה שלמה כי הן שמנות כי הן חזירות ועצלניות. או במילותיה של ידידה טובה שלי: "אני חזירה עצלנית. אם הייתי יודעת לסתום את הפה ואם היה לי כח רצון לעשות קצת יותר התעמלות אז הייתי בלי התחת הענק הזה".
אמרתי לה אז, ואומר את זה שוב כאן: בנות, הרגענה. אתן לא חזירות ואתן לא עצלניות. בהינתן תזונה נכונה, אתן יכולות לאכול כמה שאתן רוצות, מתי שאתן רוצות, ולא תשמינו. גם אם לא תעשו שום כלום של התעמלות. אני חושב שהתעמלות כדאי לעשות, אבל זה כבר עניין אחר. 80% מהמשקל נקבעים ממה שמכניסים לפה, ולא מכמה שמכניסים לפה, וודאי שלא מכמה שמוציאים. אני יודע שזה הפוך ממה שכולם אומרים, אבל מה לעשות, זה נכון.
"...אני ובעלי עושים את הדיאטה שלך כבר שבוע, ואנחנו מה-זה מרוצים. מרגישים טוב, אנרגטייים ומה לא. אבל, לא נעים, יש לנו, איך נאמר, עצירות. לא יוצא. מה עושים?"
פעילות מעיים תקינה היא חלק מחיים בריאים ופעילות לא סדירה או לא נוחה של החלק התחתון עשויה להצביע על בעיות בתזונה או מתח נפשי. או שניהם. ולכן, כאשר מבצעים שינויים משמעותיים בהרגלי התזונה, סביר שנראה גם שינוי בהרגלי העודפים. אז הנה כמה טיפים ותובנות מניסיון אישי ומקריאה. נתחיל בעובדה כי מערכת העיכול היא אישית ומשתנה מאדם לאדם ומזמן לזמן וכך אתם צריכים לנסות ולראות מה מתאים לכם.
אחרי ההקדמות, לעסק.
לפי הספר של ד"ר אטקינס, עצירות היא צפויה לחלוטין בשבוע-שבועיים הראשונים של המעבר ל"דיאטת אטקינס", בגלל השינוי בתזונה והגוף המגיב ב"בוא נראה קודם מה הולך כאן". לפי דבריו, זה עובד מיד אחר כך, כשהגוף מסתגל. נזכיר שדיאטת אטקינס מוציאה כמעט לחלוטין פירות וירקות מהתפריט, ואילו אנחנו חושבים שחשוב לצרוך 1-2 פירות ביום ולפחות 5-7 ירקות. אני לא זוכר עצירויות במעבר לדיאטת הפריימל, אבל הגיוני שזה קורה.
אז מסקנה ראשונה: בלי לחץ (תרתי משמע), זה יעבור אוטוטו.
הסיבה השניה לעצירות, היא חוסר בשומנים. אנשים המתחילים במעבר לדיאטת פריימל, מתחילים בהוצאת הדגנים והסוכרים (שזה מצוין), אבל לא מוסיפים די שומנים בריאים לתפריט. השומנים פשוט מחליקים לנו את השאריות החוצה, ומסייעים בריפוד הקיבה והמעי וכל העסק הופך לנעים יותר. קרוב שלי עשה פעם דיאטה הזויה המבוססת על אכילת כרוב בלבד (נשבע לכם - רק כרוב, כשהבסיס זה מרק כרוב). אחרי שבוע כזה, שאין בו כמעט כלל שומנים, האדם הזה כמעט והגיע לחדר מיון, בגלל, ניחשתם נכון, קרעים רציניים שנבעו מעצירות. אני מקווה שהשתכנעתם ששומנים זה חשוב. אז תוסיפו הרבה שומנים בריאים לתפריט, הרבה יותר ממה שהייתם רגילים בעבר. לא לדאוג, לא משמינים מזה!
מסקנה שניה: תוסיפו שומנים. שימו הרבה יותר שמן זית בסלט. תקחו תוספי שמן דגים בצורת כמוסות של אומגה-3, בבשר תאכלו יותר שומנים, תעשו את החביתות בהרבה חמאה. תתיידדו עם השומנים, ותרגישו הרבה יותר טוב.
סיבה קלאסית אחרת היא מחסור בסיבים. עבדכם הנאמן חווה את זה על בשרו פעם אחת גם תחת תזונת פריימל מלאה. אם אתם לא אוכלים די ירקות עשירים בסיבים, לא אוכלים פירות, אתם עלולים להתקע. הסיבים חשובים לפעילות מעיים תקינה וסדירה, אבל גם אין צורך להלחץ לשווא ולאכול "ברנפלקס סיבים מלאים". כמה ירקות וכמה פירות עושים את העבודה מצוין ועודף סיבים לא עוזר לכלום חוץ מלהכנסות של כמה יצרני מזון חלקלקים.
מסקנה שלישית: תאכלו את הסלט שלכם. בכל ארוחה (וכבר אמרנו: עם הרבה שמן).
ועוד שני טיפים: מוצרי חלב עשויים לעודד עצירות למי שרגיש לכך. תבדקו אם אתם שייכים לקבוצה הזו. וכמובן שלחץ הוא גורם קלאסי לעצירות, אז תשתחררו. תהנו מהחיים.
טוב, אתם כבר יודעים שדיאטת האדם הקדמון היא הנכונה ביותר לבריאותנו.
הגנים שלנו מותאמים ומכווננים על מנת לנצל אנרגיה משומן ומחלבונים, ושיבושים קשים נוצרים כאשר עוברים לתזונה המבוססת פחמימות. נראה שאחרי שנים של עבודת מחתרת, השמועה הגיעה גם ל BBC, הנה כתבה עדכנית שלהם בנושא. הם אפילו מתייחסים לטענה הרווחת: "מה אתה מתלהב מהאדם הקדמון, החבר'ה האלה היו מתים בגיל מאוד מאוד צעיר". אמנם נכון ואמת. אך כפי שמנוסח היטב בכתבה "האדם הקדמון אולי מת בגיל מוקדם, אבל זה לא קרה לו בגלל בעיות תזונה"...
(ואם אתם כבר מתעקשים, אז הוא מת מאלף סיבות אחרות כמו חורים בשיניים, זיהומים ופציעות, ועוד - כל אותם דברים שהפנצילין העלים מהעולם).
ואפרופו הגנים שלנו וההתאמה של התזונה, הנה שוב השרלטן הנוראי שבנה "לאכול נכון לפי סוג הדם שלך" (אישתי אשכרה קנתה את הספר הזה לפני משהו כמו 10 שנים, אז אני יכול להעיד בגוף ראשון של מי שקרא אותו - זה הבל מוחלט). אז אחרי שהבחור מיצה את הפונטציאל המסחרי של השטות ההיא, הוא מביא עכשיו לעולם את "אכול נכון לפי ה DNA שלך". התקווה שלו, שכנראה מבוססת, היא שאנשים כה נואשים ממשקלם שהם מוכנים לקנות כל ספר ורעיון רוח, ולהאמין לכל רופא אליל, ובלבד שמישהו יגיד להם מה לעשות.
אז חברים מאותגרי משקל, הנה אני אומר לכם: אל תאכלו פחמימות מעובדות ואל תאכלו שמנים תעשייתים. זהו.
(המלצה יותר זולה מספר הזה והרבה יותר יעילה ובריאה).
אכול נכון: בשר וירקות, אגוזים, זרעים ופירות. צרוך מעט מוצרי עמילן ואל תצרוך סוכר. אכול די מזון כך שיספיק לאימונים אך לא לצבירת שומן. תרגל והתאמן ביסודות הרמת משקולות חופשית: הגבהה לירך, הגבהה לחזה, כריעה, דחיקה והנפה. למד לשלוט בתרגילי היסוד של התעמלות הקרקע: עליות מתח, כפיפות מרפקים ובטן, טיפוס חבל ועמידת ידים. התאמן בגלגול, שפגאט, אחיזות ועמידות כוח. רוץ, חתור, רכב על אופניים וכו' – עשה זאת מהר וחזק. בצע אימונים בשילוב אלמנטים מכל התחומים האלו, כיד הדמיון הטובה עליך, חמש או שש פעמים בשבוע. השגרה היא האויב. השאר את אימונים קצרים ואינטנסיביים. למד ותרגל ענפי ספורט חדשים באופן קבוע.
_
השימוש במידע המסופק באתר הינו על אחריות המשתמש בלבד
