תאמינו או לא, "אחרי החגים" הגיע.
יש כאלה שמנסים להתחיל את הדיאטה שתמיד רצו וארוחות החג לא איפשרו להם,
יש המנסים להתחיל עבודה חדשה או שגרה חדשה,
הילדים חוזרים לבית ספר, בפעם הראשונה "באמת" אחרי שלושה חודשים (כי השנה היה בקושי שבוע לימודים מסוף אוגוסט ועד שהגיע ערב ראש השנה),
יש המנתקים מגע עם המשפחה ל"תקופת צינון" עד פסח,
יש שמתחילים שיפוץ בבית,
יש המתחילים שגרת אימונים חדשה, דינמית, מאתגרת,
ובעיקר, כולם מנסים להזכר בכל ההבטחות שאמרו לעצמם ולאחרים שיעשו מיד "אחרי החגים".
ספרו לנו, מה הבטחתם לעצמכם לעשות אחרי החגים?
6 הערות קוראים:
ידעתי שאם אני אבטיח לעצמי דברים "אחרי החגים" לא יצא מזה כלום, אז התחלתי לפני ובמהלך החגים, ועכשיו זה כבר הרגלים (פחות או יותר..)
ניסיתי את המתכון שפירסמת של כדורי תמרים מגולגלים בקוקוס, להלן הרשמים:
1. כמעט בלתי אפשרי למצוא שבבי קוקוס בלי סוכר. עברתי ב-4 בתי טבע שונים והכי קרוב שהגעתי היה "במתיקות מעודנת", בסוף נמצא דווקא בחנות תבלינים..
2. מה הם מוכרים בכלל בחנויות טבע האלה?? איך הגעתי למצב שאני צריכה לקצוץ/ לטחון/ להשרות/ להקפיא/ להפשיר/ לעשות הכל לבד בבית?
3. איזה תיבת פנדורה פתחתי..הכנתי כמה כדורים קטנים בשביל הניסיון, ועכשיו יש דרישה. לפחות משהו אחד "פריימל" שהמשפחה שלי מוכנה לאכול (זה וביצה קשה. אחת.)
אני קונה ב"ניצת הדובדבן" בזכרון-יעקב ומעולם לא היה חסר שם שבבי קוקוס ללא סוכר. מצד שני, זה אם הטיפל'ה סוכר עזר למשפוחה לאמץ משהו פריימל, אז זה בסדר גמור בתור התחלה...
יכולתי לבחור מילים יותר טובות, כמובן
הכוונה הייתה שמצאתי קוקוס בלי סוכר, דווקא במקום שלא הייתי מחפשת בחיים- חנות תבלינים. שאר הדברים, כאמור, אין בנמצא (אפילו שבאתר שלהם כתוב שיש!) וזה כולל קמח/ חמאת שקדים, תה לבן, שמן קוקוס- את כולם, וזה ההסבר שנתנו לי בכל החנויות, הם לא מוכרים כי אין דרישה ולא משתלם להם להחזיק, ואני מנסה לעשות ניסויים בבית כדי להגיע לאיזשהו תחליף. בינתיים הסוג-של גרנולה שעשיתי משקדים ואגוזים יצאה מצויין, בקרוב אני אנסה קמח וחמאת שקדים (המשפחה שלי בכלל לא מרוצה מהרעיון הזה שאני מבשלת. בכלל בכלל. אני חושבת שאמא שלי רמזה לי שאם אני לא אפסיק היא תקבע לי תור לדיאטנית). מה עושים עם החוסר נכונות הזה? קראתי אצל מארק שחלק מההצלחה תלוי בלקבל את זה שהתהליך הוא ייחודי והרבה אנשים יחשבו שנפלתי על השכל, אבל בחייאת..
בת כמה את, סתיו?
אני מבין שאת גרה אצל ההורים וצריכה להתחשב בהם, אבל אחרי גיל מסוים את כבר לא באחריות ההורים ואת יכולה לאכול מה שבא לך :) .
היי בטוחה שגם הסביבה שלי חושבת שנפלתי על הראש, אבל אחרי שהם רואים את התוצאות, קשה להם להתווכח; מלבד זה, אני לא שואל את אשתי :D ; עוד מעט היא תישבר ותצטרף אלי...
אל תדאג אלון, בסוף הן נשברות ומצטרפות, באחריות. (רק שזה לוקח שנה delay)
עוד מעט בת 22, וכן אני יכולה לאכול מה שבא לי, אבל באותה מידה אני יכולה להכין רק מה שאמא קונה.. בתקווה שאחרי השחרור זה ישתנה ואני אזכה לקצת אוטונומיה, למזלי זה בקרוב :-) (כמה קרוב? השבוע אני בקורס הכנה לאזרחות! יומיות ברמת גן, שזה הכי רחוק מהשירות שלי בדרך כלל)
הוסף רשומת תגובה