אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

כוכב הקופים - חלק ראשון

אחרי הפוסט הקודם שעסק במיתוסים על עיכול בשר וסקירת הדומה והשונה בין פרות לאנשים מבחינה אנטומית, הגיע הזמן לחפור עוד לעומק. הפוסט ההוא עורר מתקפת תגובות שהוציאה כמה שדים ממחבואם והסעיר את יצריהם האפלים ביותר של כמה שוחרי טוב מקצועיים. עתה נעבור לחלק הבא, שהוא השוואה וניתוח הדמיון והשוני בין האדם לבין קרובי משפחתו השעירים: קופי האדם. מעניין אילו שדים יצוצו עכשיו....
מכל מקום, מטרת הפוסט היא ללמוד מהשוואה והתבוננות בין האדם לבין דודניו המקפצים, והאם מהשוואה זו נוכל להסיק או נרצה להסיק מסקנות לגבי תזונת בני האדם (או שמא נרצה להסיק מסקנות דווקא לגבי תזונת הקופים הרצויה?)
אציין שזהו נושא רחב ומורכב וסקירתו בפוסט אחד תהיה קצרה מדי ולכן נפצל אותו על שניים או שלושה פוסטים (תחזיקו מעמד בסבלנות) ומכל מקום ננסה במעט להחזיק את המרובה, לעורר מחשבה ואולי גם דיון.
ראשית נפתח בהצהרת כוונות לידידינו הצמחונים והטבעוניים: אין כוונת פוסט זה להוקיע או לבטל את תזונתכם, אמונותיכם או אורח חייכם. אורח חיים שאינו כולל מזון מהחי הוא בחירה אישית ועשויות להיות מונע מסיבות שונות ומשונות. כמו שיקולים דתיים (כמו חלק מההינדים), משיקולים סביבתיים (לאלו שחושבים שאכילת בשר פוגעת בכדור הארץ), משיקולים מוסריים (לאלו שחושבים שאין לאדם זכות להרג בעלי חיים), משיקולים אסתטיים (לאלו שחושבים "זה מגעיל אותי"), משיקולים בריאותיים (לאלו שחושבים שאכילת בשר מסוכנת ולא בריאה) ומשיקולים אבולוציוניים (לאלו שחושבים שאכילת בשר אינה טבעית לאדם). פוסט זה מתמקד רק באחרון ברשימה לעיל: הביולוגיה הנוכחית והמסקנות ממנה על מהו "טבעי" ומהו "בריא" בקרב קופי האדם בכלל, ובקרב בני האדם בפרט.

הדיון להלן מתכתב עם תפיסת יסוד בקהילה הטבעונאית לגבי התזונה הראויה לו לאדם. תפיסה זו (בהיבט הפיסיולוגי שלה) נשענת על שתי טענות עיקריות הנשמעות תדיר מידידי הטבעונים:
  • "קופי האדם הם צמחונים". 
  • "בני האדם דומים וכמעט זהים אנטומית / פיסיולוגית לקופי האדם הגדולים"
המסקנה הנגזרת משתי הטענות הנ"ל היא שעל האדם להיות צמחוני הן מבחינה פיסית והן אבולוציונית. בסדרת פוסטים זו נבחן הם את הטענות והן את המסקנה.
אוקיי, קופים, הנה אני בא.
הפוסט יתחלק למספר חלקים עקריים: (1) מזונם של הקופים בטבע והמסקנות מכך (2) מזונם של בני האדם הקדמוניים בטבע והמסקנות מכך (3) אנטומיה השוואתית של המעי, המוח ושל הגוף בכללו בין פרימטים לבני אדם. אחרי כל זה, אם ישאר לנו כח, נדבר קצת על (4) אמונות ודוגמטיות חשיבתית.

חלק ראשון - מזונם של קופי האדם בטבע
יש כ 260 מינים שונים של פרימטים, שהם קופים דמויי אדם. תזונתם ואורח חייהם שונים מאוד אלה מאלה. יש שרוב מזונם בא מעלים (למשל גורילות), יש מינים שהם בעיקר אוכלי פירות (למשל, שימפנזים), ויש מינים שאוכלים הרבה בשר (למשל בבונים). מכלל הקופים נתרכז בשלושה מינים מוכרים: אורנג-אוטנגים, שימפנזות וגורילות. שלושת אלה נחשבים לקופי האדם הקרובים אלינו ביותר מבחינה גנטית, כאשר משלושתם השימפנזות הם הדומים ביותר (80% מהDNA משותף), אחריהם הגורילות ולבסוף הג'ינג'גים פחוסי הפנים וארוכי הידיים.
חלוקה מקובלת לגבי מזונם של פרימטים היא בין פוליבורים לבין פרוגיבורים. Say what? ההא?
  • Folivores – קופים שמזונם העקרי בא מאכילת עלים, אבל הם גם צורכים חרקים - על העלים או על ידי ליקוט מכוון (מה שעושות למשל גורילות ההרים). 
  • Frugivores – קופים שמזונם העקרי בא מפירות והאוכלים גם מעט עלים וחרקים בפירות או בנפרד. חלקם צדים ואוכלים גם בשר (כמו הבבונים והשימפנזים).
בשנות התשעים צ'פמן וצ'פמן סקרו 46 מחקרי אורך על תזונת קופי אדם והסיקו שתזונתם משתנה מחודש לחודש והם נוטים לעבור בין קטגוריות מזון (יותר חרקים, יותר עלים, יותר פירות וכו') כל שעצם האמירה שקופים "רק אוכלים עלים" למשל, היא הטעיה. בטבע יש מעט מאוד, אם בכלל, 100% תזונה קבועה ויציבה. המערכת מסתגלת ומשתנה באופן מחזורי. כל למשל נצפות התנהגויות קבועות של צייד ושל אכילת בשר בקרב חלק מהפרימטים.
הם פרסמו עוד מאמרים רבים על תזונת קופים ושנים אחר כך הם הראו למשל שככל שהקופים אוכלים יותר חרקים, הוולדות שלהם גדולים ועמידים יותר מה שמראה כי דיאטה מגוונת יותר מביאה לתועלת השרדותית עבורם.
לכן אמירות כמו "קופים הם צמחוניים" או "טבעוניים" או "פירותאים"  (שזה התרגום לאלו שאוכלים כמעט רק פירות ודוגלים ב 80% פירות, 10% שומן ו 10% חלבון מהצומח) – כל אלו הנם הגדרות אנושיות שאינן קיימות בטבע (לפחות לא בטבע של הקופים). יש כאמור מלקטי עלים ויש מלקטי פירות אבל כולם אוכלים גם חיות, ועל זה עוד בהמשך. אנחנו לכן נכנה את הקופים בשמם הביולוגי והמדעי  (מלקטי עלים/פירות) ולא בשמות שמייחסים להם חלק מהטבעונים ("קופים הם צמחונים"). פשוט כי הם לא.
למעשה, כל קופי האדם לא רק שאוכלים חרקים, אלא נוטים מאוד להגביר את צריכתם כאשר הם נמצאים בשפע, ועד ל 90% מהתזונה שלהם! למעשה, היו שחקרו את שאריות הצואה של גורליות וגילו כי שאריות החרקים הם בעיקר חרקים חברתיים (כמו נמלים או טרמיטים) הנוטים להיות בקבוצות גדולות ולכן ניתן לאכול כמויות גדולות שלהם כשנתקלים בקן נמלים, למשל. טרמיטים הם גם מקור משמעותי וטוב ל 12- B החיוני. אוכלי פירות מגבירים צריכה של פירות מרובי-חרקים, ואלו מהווים נתח משמעותי מהעיכול שלהם. ואלו רק כמה דוגמאות מקריות ממאות מאמרים בנושא, ולכולם מכנה משותף - רוב מיני הפרימטיים הם "אוכלי כל" (omnivores)  שכן הם כוללים מזון מהחי כחלק חיוני ומשמעותי מהתזונה שלהם.
טענה טבעונית נפוצה היא כי ליקוט החרקים אינו משמעותי ונחשב רק כ 2-4% מהתזונה של הקופים ולכן "זניח".  האמנם?מעבר למאמרים הנ"ל שמראים כי חלק זה אינו זניח כלל מבחינת שרידות, בריאות וצרכי עיכול הקופים, הרי שמחקרים מעודכנים יותר הצביעו על כך שמדידת האחוזים נעשתה במדידת זמן האכילה (2-4% מזמן האכילה מוקדש לאכילת חרקים) ולא בערכם התזונתי. חרקים הם עשירים קלורית ותזונתית בהרבה מכל עלה ולכן גם משמעותיים לתזונת הקופים, מה גם שאין קופים שלא מקדישים מאמץ להשיגם. הטענה כי זה "זניח" אינה מוכחת והיא בעיקר משאלת לב של המזניח, לא של הקוף.
שימפנזות לא רק מלקטות פירות אלא גם צדות. היטב. בחבורות. הנה כך:

הבשר נחשב יקר ערך ומוערך והנו חלק טבעי מתזונתם. כנגד זה באות לעתים טענות טבעונאיות כי אלו התנהגויות "חדשות" או שהשימפנזות סתם "מחקות" את בני האדם או הבבונים. אלו טענות שאינן נסמכות על שום ממצא אמפירי או סיבה לוגית למעט דעתו של הכותב מקונפליקט קוגניטיבי בין אמונותיו למציאות. צייד וליקוט חרקים על ידי שימפנזים נפוץ בכל מקום בו יש שימפנזים. לא רק בשמורה ספציפית בה הם למדו לצוד כחיקוי. זה פשוט תירוץ רע למדי.
בצר להם, מתוך כלל מיני הקופים, פנו חלק מהטבעונאים הפירותאים אל שימפנזות הבונובוס שהם מין ננסי של שימפנזים שאוכלים עוד יותר פירות והטבעונאים מייחסים להם 80% פירות, כמספר הקסם של 80-10-10. רק מה, המדידה שוב נעשתה על ידי הזמן בו הם שהו על עצי פרי ולא כפרופורציית זמן האכילה שקרובה יותר ל 50%. בנוסף, הפירות שאוכלים הבונובוס הם ברובם אינם אכילים כלל לאנשים לא מבחינת חוזק השיניים (לחץ פיסי) הנדרש על מנת לשבור ולכרסם אותם, ולא מבחינת הטעם שלהם, שנוטה להיות מר מדי לחיך האנושי (כן, היו חוקרים אמיצים שניסו).

גורילות ההרים (אוכלות בעיקר עלים ומעט מאוד חרקים, פחות מאשר ידידיהם הקטנים, השימפנזים), מהוות לא אחת "מודל לחיקוי" עבור טבעונאים. מעניין. וזאת למרות שהן פחות דומות לנו גנטית. עם זאת, הגורילות אינן מוותרות על ליטרת הבשר-החרקי שלהן. מומחי גורילות צמחונים שכאלה הביאו לתוצאות אומללות למדי (עברו הגורילות) כשקבעו את תזונתם בגן החיות. הנה סרטון (מפוסט שפרסמתי כבר לפני כשנתיים) העוסק בבריאות קופי האדם בהקשר התזונתי. גני חיות הוא עסק עצום המגלגל מליארדים ומעסיק את טובי הזיאולוגים, ועדיין מסתבר שמומחי האכלת החיות כושלים בבחירת תזונה נאותה לגורילות. הם נתנו לגורילות מולטי ויטמינים (במקום חרקים) ארוזים בתוך "חטיף בריאות" פחמימתי (כי זה מה שהרי הגורילות "צריכות" לאכול), והנה הגורילות פיתחו בשבי הפרעות אנושיות להפליא: התקפי לב, נשירת שיער והתנהגויות כמו-פסיכוטיות.

עד כאן חלק ראשון.
עוד הרחבות מאלפות על נושא זה תמצאו כאן.
בחלק הבא נמשיך לחרקים שליקט (או לא) האדם הקדמון, ומשם להשוואות אנטומיות ועוד עניינים שברומו של עולם תחתון.

ובינתיים, מה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 14 comments

על אנשים, כבשים ופרות (וקצת על אמונות טפלות)

*עדכון - בעקבות ים התגובות על פוסט זה פרסמתי שלושה פוסטים העוסקים בדמיון (ובשוני) הפיסיולוגי בין בני האדם לקופי האדם ומדוע הטענה כי האדם "מבחינה פיסיולוגית" נועד לצריכת מזון צמחוני בלבד אינה יותר ממיתוס עממי. הנה חלק ראשון, שני ושלישי, לעיונכם*

יש לי חבר רואה חשבון, משכיל וחד, שאמר לי לא מזמן: "כן, התזונה שלך זה נחמד, אבל המעיים של בני האדם הם ארוכים כמו מעיים של כבשה, ולא קצרים כמו של אוכלי בשר". טענות דומות עולות חדשות לבקרים מפי צמחונים וטבעונים, המסבירים שהאדם הוא בת'כלס אוכל עשב, וכך גם האנטומיה שלו, ולכן אכילת בשר מסוכנת ומנוגדת לאופיינו האנושי, ואילו אכילת עשב בריאה ואמורה לספק את כל צורכינו המטבוליים.
באופן דומה ישנה אמירה פופלארית כי "בשר נרקב אצל בני אדם במעיים" לעומת צמחים שטבעיים לנו לעיכול.
אין לי ספק ששמעתם טענות כאלה. בדרך כלל הם נאמרות בהתנשאות בסגנון "אתם (אוכלי התזונה הקדמונית) לא מבינים כלום במדע ואונסים את הביולוגיה לטובת הדת שלכם". אבל ברוב המקרים הם נאמרות על ידי אנשים שאין לה מושג ירוק בביולוגיה של אנשים או של אוכלי העשב. אז בואו נציץ פנימה ונבדוק מה הולך אצלנו בפנים. עמוק בבטן.
מכיוון שזהו נושא רציני, חשוב והדורש העמקה, אני לא אכסה אותו בפוסט אחד (אולי בספר), ויש שפע של מקורות מידע מקבילים ברשת ואני מעודד אתכם, בלי קשר להעדפותיכם הקולינריות, להעמיק ולקרוא בנושא. Gnolls כתב יופי.
לפני שנתחיל נזכיר שרקבון הוא פעולה של פירוק על ידי חיידקים ופטריות.

נזכרתם? יופי. נצא לדרך.

אתם נוסעים בכביש ורואים פרות רועות לצד הדרך. סיכוי סביר שהראש שלהן יהיה מוטה מטה, נוגע באדמה. הן אוכלות. כי פרות אוכלות כל הזמן. למעשה, כשש שעות וחצי ביום מוקדשות אצל אוכלי העשב לאכילה. כל הזמן. בפרצוף רציני ומכובד הן עסוקות בלעיסה, בליעה, העלאת גירה וחוזר חלילה. לשם השוואה, אנו (האנושיים) אוכלים כחצי שעה ביום. גג. (יכול להיות שאנחנו יושבים מסביב לשולחן ומקשקשים יותר זמן, אבל זמן האכילה שלנו קצר ביותר).
הפרות במרעה אוכלות עשב ירוק, עלים וצמחים. כמויות עצומות נשאבות ועוברות למערכת העיכול של הפרה. החומר העיקרי המרכיב את הצמחים הוא תאית. אנו, בני האדם, איננו מסוגלים לעכל תאית כלל. גם הפרות לא. למעשה התאית כה קשה לעיכול עד שהיא אינה מתפרקת ע"י אנזימי מערכת העיכול בשום חיה! אז מה עושות הפרות? לפרה יש מערכת עיכול המורכבת בנוסף לקיבה גם משלושה חלקים עקריים נוספים שלנו אין. למעשה, ידידי הווטרינר (שהוא גם ראש המכון למחקר ווטרינרי מדעי בקיבוץ להב, אז פראייר הוא לא) אמר לי אתמול שאנטומית לפרה יש קיבה אחת ועוד שלוש התרחבויות גדולות של הוושט. בעברית קוראים לשלוש החלקים האלו כרס, קיבת הכוסות וקיבת העלעלים, אבל מהותית הם חלקים הקודמים לקיבה "הרגילה" ומטרתם היחידה היא לאפשר לפרה לנצל את התאית לאנרגיה.
איך זה עובד:
תחשבו בירה - לוקחים חיטה, שעורה או לתת (דגנים) ומכניסים אותם למיכל תסיסה גדול למשך כמה ימים או חודשים. בקטריות, חיידקים ופטריות הנמצאים במיכל (באמצעות שמרים למשל) מתחילים לאכול את התאית ולהתקיים ממנה והתוצרים של הבקטריות וגופן עצמו הופך לאתנול ואלכוהול ובסוף אנחנו נהנים מבירה באדיבות החיידקים.
שלום לכם, קוראים לי חדווה

כך גם אצל הפרה. "כרס" הפרה היא למעשה מיכל תסיסה עצום. כמה עצום? 200 ליטר! המיכל הזה מתמלא כל הזמן מהלעיסה של הפרה, והמזון נמצא בו זמן רב (הוא גם עולה חזרה לפה של הפרה ללעיסה נוספת וחזרה פנימה, לכן הבקר והצאן נקראים מעלי גירה). מיכל התסיסה הזה אינו קיבה אנושית בשום מובן. הוא אינו חומצי (הקיבה שלנו חומצית מאוד ולכן אם אנו מקיאים או "עולה לנו" מרגישים טעם חמוץ וחריף של קיא. אצל הפרות זה נייטרלי אז אין להן בעיה לאכול את זה שוב כשזה עולה). במיכל התסיסה של הפרה יש מיליוני בקטריות חיידקים ופטריות (fungi), שמקבלות את התאית והעמילנים בשמחה, מפרקות אותם לחלוטין ומתקיימות ממנה. נכון, הבקטריות הזללניות הללו מפרקות ואוכלות 100% מהפחמימות (הסוכרים מהם מורכבת התאית) ומותירות לבהמה אפס סוכרים לעיכול. לעומת זאת הן מותירות פסולת במבנה של חומצות שומן, שהיא חומצות שומן שונות כמו חומצה בוטרית, חומצה לקטית ועוד (אלו חומצות שומן רווי באורך בינוני, בדומה מאוד למבנה הכימי של שמן קוקוס). חומצות השומן האלו מועברות מיד למחזור הדם דרך דופן הכרס ומשפיעות על איכות השומן בחלב והפרה מתקיימת מהן.
זהו תהליך תסיסה של ממש המייצר הרבה גזים כחלק ממנו, ולכן הפרות כל הזמן עושות גרפצים... המיכל גם לעולם אינו מתרוקן מתוכנו ולעולם ממשיך להתמלא וממשיך להפריש תכולה להמשך מערכת העיכול.
בנוסף הפרה מפרישה גם שיתנן פנימה לתוך הכרס (הפרשה שאצלנו האנשים היא חלק מהשתן), החומר הזה עשיר באמוניה ויחד עם מלחים מאפשר לפרה להמיר חלק מהתאית לחומצות אמינו, היינו לחלבונים הנספגים מיד מדפנות הכרס למחזור הדם. האורגניזמים בכרס גם מייצרים עבור הפרה ויטמינים (B ו K).
חוץ מתאית הפרה צורכת כמזון גם מעט חלבונים ושומנים. החלבונים שהפרה אכלה ממשיכים לקיבה ולמעי ושם ממשיכים להתפרק ונספגים "כרגיל" למחזור הדם. גם השומנים שהפרה צרכה משתנים בכרס והופכים להיות שומנים רוויים ע"י הוספת מימן. רוב השומן הזה ממשיך למעי ונספג למחזור הדם שם. המעי של הפרה, אגב, ארוך פי 20 מאורך גופה על מנת להמשיך ולנצל את המזון המעוכל לספיגת מים וחומרים מזינים אחרים.
כמובן שגם החומר הביולוגי הנמצא בכרס (שעיקרו מסה עצומה וחלבונית של חיידקים ובקטריות) ממשיך ועובר לקיבה ומשם למעי ושם ממשיכים חומרים מזינים - שהם בעיקר חלבון מגוף הבקטריות - להספג דרך דפנות המעי למחזור הדם - בדיוק כמו אצלנו האנשים.
אז מה קיבלנו: באופן מפתיע מאוד, פרות מכניסות לפה עשב (כלומר פחמימות בלבד), התאית והעלים נרקבים ותוססים בכרס הפרה, עד שהם נאכלים לגמרי על ידי בקטריות בתהליך מיקרוביולוגי הממיר את התאית לשומן ולחלבונים מסוגים שונים, ואלו משמשים כמקורות האנרגיה של הפרה. הפרה, כמו כמעט כל אוכלי העשב, בעצם חיה על... (תחזיקו חזק) דיאטת "אטקינס" קטוגנית. כלומר רק שומן ומעט חלבונים.
אומר שוב: הפרה לא משתמשת כלל בפחמימות כמקור אנרגיה. 

אז מה נסגר עם הפרה? הנה סיכום ביניים למאפיינים הפיסיים והאנטומיים של אוכלי העשב מעלי הגירה:
1. לא יכולה לשרוד ללא אכילת צמחים ודווקא יכולה לשרוד ללא אכילת חלבון (ואילו האדם אינו יכול לשרוד ללא אכילת חלבון ודווקא יכול לשרוד ללא מזון מצמחים).
2. מערכת עיכול עם מספר "קיבות" (לא קיים אצל בני אדם)
3. בקטריות וחיידקים להתססה ופירוק של פחמימות ותאית בכרס, לפני הקיבה (אין אצל בני אדם)
4. אכילה מתמדת (לעומת אכילה לסירוגין אצל בני אדם)
5. לסתות נעות אופקית (לעומת לסתות נעות אנכית אצל בני אדם)
6. אורך המעי פי 25 מאורך הגוף (לעומת פי 5 אצל בני אדם)

אחרי שהבנו מה קורה לתאית ולפחמימות אצל הפרה, והרהרנו קלות עד כמה זה מזכיר לנו בני אדם (או שלא), בואו נראה מה קורה לצמחים ולבשר במערכת העיכול של בני האדם.
מקור: וויקפדיה, המעי הדק

אצלנו, אחרי שלעסנו ובלענו (הפרות לא ממש לועסות בהתחלה, הן קודם בולעות ואח"כ מעלות גירה ולועסות היטב), המזון יורד דרך הוושט לקיבה. להבדיל מהפרה, אצלנו הקיבה היא כאמור מאוד חומצית. בקיבה יש אנזימים מסוגים שונים שמטרתם לפרק את המזון (הפירוק הראשוני ברמה הטכנית והפיסית נעשה ע"י הלעיסה, הרוק והאנזימים בקיבה מפרקים ממש את החומר עצמו לחומצות שומן, חומצות אמינו וחד סוכרים). זוהי כאמור סביבה מאוד חומצית ולכן ביולוגית שום דבר לא יכול "להירקב" שם בכל מקרה. גם לא בשר.
הקיבה מחזיקה את האוכל שעתיים בערך ומשם התכולה עוברת בהדרגה למעי הדק ולאחריו למעי הגס. במעי הדק יש עוד מלחים ואנזימים המפרקים עוד את המזון כך שהחומרים המזינים נספגים דרך דפנות המעי למחזור הדם. החומרים שלא התפרקו ממשיכים למעי הגס, שם יש הרבה מאוד חיידקים, בקטריות ופטריות האוכלות את השאריות ומייצרות בדרך גזים (=נפיחות), וחומצות שומן. מה שגם הבקטריות לא הצליחו לאכול משתחרר בסופו של יום באסלה. מעניין שהחיידקים והבקטריות במעי הגס נדרשים כדי לפרק את הסוכרים, העמילנים וסיבים הנמצאים בדגנים, קטניות וירקות שאנזימי העיכול שלנו לא יכולים לפרק! בשר ושומן התפרקו מצוין כבר הרבה קודם, אבל בדומה למה שאתם זוכרים אצל הפרות, את העמילנים הקשים, קליפות הקטניות (חומוס עושה פלוצים?) וכדומה הגוף שלנו לא מצליח לעכל עד שהם "נרקבים" במעיים באדיבות החיידקים.
כלומר בקצרה: בשר מתפרק נהדר ומהר מאוד על ידי אנזימי הקיבה ומיד מנוצל כמקור אנרגיה. צמחים ועמילנים לעומת זאת הינם קשים יותר לעיכול לבני אדם ומשלימים את פירוקם רק לאחר "טיפול" בקטריאלי במעי הגס. קל לדעת מתי משהו לא הצליח להתפרק ע"י אנזימי הקיבה והגיע למושבת החיידקים: כאשר יש לכם גזים, זה התוצר של הבקטריות, ולא לחינם יש גזים אחרי אכילת דגנים או קטניות. הם פשוט לא התעכלו קודם לכן והתחילו לתסוס לכם באיזור הישבן.
תחזיקו חזק:
כל אחד שאכל פעם קלח תירס זוכר שאם מעזים להתבונן במה שנותר באסלה יום או יומיים מאוחר יותר, אפשר לזהות היטב את גרעיני התירס הצהובים מנצנצים על הרקע הכהה... למה? כי חלק מגרעיני התירס השלימו את מסלול המכשולים מהפה ועד לאחוריים ועדיין לא הצליחו להתפרק. נכון, אין לנו אנזימים שיכולים עליהם. לעומת התירס (ושאר ירקות הנפלטים לאחר חוסר עיכול מלא שלהם), בשר ושומן מתעכלים מהר מאוד. למעשה, מעולם איש לא ראה חתיכת בשר הנפלטת כפסולת אנושית, פשוט כי אנו מאוד יעילים בניצול בשר כמקור אנרגיה וגופנו בנוי לכך.

מה הוא אוכל? מיד תראו

סיפור מרתק, מזעזע ומדהים שחייבים באמת לקרוא הוא סיפורו האמיתי של וולברין השואג. לא מדובר בדמות הקומיקס מהסרט לעיל, אלא בכינוי של אדם שבאמצע החיים עבר בדיקת קולונסקופיה סטנדרטית ובצירוף של רשלנות, אדישות וחוסר מקצועיות רפואית הביאו אותו לסדרת ניתוחים אגרסיביים בהם נקטע רוב המעי שלו (נותרו 10 ס"מ בלבד) עד למצב בו הוא עבר השתלת מעיים (!!!). הוא שרד עם יכולת התאוששות מופלאה (ולכן הרופאים כינו אותו וולברין, ע"ש גיבור הקומיקס הנרפא מיד). מכל מקום, וולברין מנהל בלוג וכתב פוסט ארוך ומרתק על עיכול בשר. להבדיל מבני תמותה אחרים, היתה לו ההזדמנות לראות בדיוק מה יוצא מהקיבה שלו משך חודשים ארוכים, מכיוון שלא היו לו מעיים, תוצרת הקיבה עברה לשקית, אותה היה על הצוות הסניטאריים לרוקן יום יום. הוא מעיד שמעולם לא ראה שם ולו טיפת בשר אחת אבל הצינור לשקית היה נסתם תמיד משאריות ירקות. את התאוששותו הוא מייחס להחלטתו לצרוך דווקא בשר (בניגוד גמור להמלצת הרופאים לשורדי השתלת מעיים).
שמעתם נכון: אם יש לכם בעיות במעיים, בשר הוא כנראה המזון הקל והנח ביותר עבורכם.
הבשר שאתם אוכלים לא נרקב לכם במעיים ולא שום סיפורי מעשיות, אלא הוא מתעכל, מהר ומיד, ביעילות ובמיטב מנגנוני הגוף. דווקא חלק מהירקות הקשים והעמילניים עלולים להרקב עד שהגוף יוכל להשתמש בהם או בחלקם.

אוקיי, עכשיו יש לכם את האינפורמציה הדרושה כדי להתחיל לבחון מיתוסים ברצינות ובאחריות ובלי שום התלהמות. בבוחננו את העדויות הפיסיות והאנטומיות של בני האדם לעומת אלו של מעלי הגירה נשקול ונבדוק ויחליט כל אחד לעצמו האם אנחנו אוכלי עשב והאם בשר אינו טבעי לנו והאם בשר נרקב לנו במעיים או שזה הכל פרופוגנדה ויחסי ציבור שמכסים תיאוריה רוחנית במעטפת פסידו-מדעית.

אם יש לכם הערות או מחשבות, אם אתם ווטרינרים או רופאים או ביולוגים, אם משהו מהנ"ל אינו נכון או מדויק, אז קדימה. אשמח לשמוע. 

פוסט המשך אינשאללה ידון בהבדל בין מערכת העיכול של בני האדם לזו של טורפים (אוכלי בשר בלבד) ולמנגנוני העיכול של פרימטיים צימחוניים כמו גורילות (רמז, גם לגורילות מושבות חיידקים עצומות, מעיים ארוכים בהרבה והם אוכלים את הצואה כדי לקבל מינרליים וויטמינים שאינם מצליחים לקבל מהתזונה והנוצרים על ידי חיידקי מעי הגס בלבד).

ספרו לנו מה אתם חושבים. ואוכלים.

By מר קדמוני with 97 comments

יש ראש לשועלים וראש לאריות, עליך להחליט באיזה ראש להיות

הבוקר ברדיו אצל בעז כהן שמעתי את שיר הפתיחה ל"ראש כרוב" המיתולוגית וחשבתי שאנחנו יכולים לאמץ את השיר הזה כהמנון שלנו (פיתחו את הרמקולים):


לה לה לה לה,
לה לה לה לה,
אם קצת לימוד תהיה פחות טיפש.

לא ככה?

(ואת יתר המילים תמצאו כאן).

By מר קדמוני with 2 comments

אימפריות נופלות לאט - דברים שאמרתי בפארק הירקון

מתכנסים על הדשא בפארק

אתמול ישבתי באוטו ושמעתי ברדיו את אריאל זילבר שר את  "תני לי מחסה " של שמוליק צ'יזיק.
השיר הזה מתחיל במילים "עשן סמיך את עיני מכסה, מחפש אותך אבל לא מוצא, ולא יודע איך לצאת מזה. תני לי מחסה, כמו פעם"
ואיכשהו ומסיבה מוזרה כלשהי מאוד התחברתי למילים האלה ועד כמה הן רלוונטיות בהקשרים רחבים מאוד.
עשן סמיך את עיני מכסה… תני לי מחסה.
זה נשמע לי כמו תיאור טוב של רוב העולם היום. אפוף עשן ומחפש מחסה מהצרות המגיחות מהערפל.
אני מסתכל על אבא שלי, על החברים שלי, על החברים בכיתה של הילדים שלי, ואני רואה אנשים שמסתובבים בעולם הזה כסומים בעולם של ערפל כבד. הם מנווטים את החיים כשהם יודעים בוודאות שמחכה להם שרטון אי שם, אבל חושך ואין להם שום מושג איך להתחמק מהגורל האכזר הזה. סטטיסטיקה על העולם המערבי מצביעה שכל אדם שלישי יחלה בסרטן במהלך חייו (למעשה, יותר מ 40% מהאוכלוסייה), שליש מהאוכלוסייה יחלו בסוכרת, רבע (!) מהגברים ימותו מאירוע לבבי. אחד מעשרה יהיה דמנטי. ועוד לא הזכרנו מחלות אוטואימוניות ושלל צרות אחרות. המספרים האלה לא נתפסים.
אנחנו חיים בעולם חולה.
תסתכלו לרגע על המשפחה שלכם. על ההורים, האחים, בני הזוג וההורים שלהם, הילדים שלכם. זה לפחות עשרה אנשים שקרובים לנו בדרגה ראשונה. מה הסטטיסטיקה אומרת לגביהם עכשיו? האם אנו מוכנים שזה יהיה גם הגורל שלנו או שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות בעניין?
לי יש שלושה ילדים. אני מסתכל עליהם אבל בשמים יש עננים של  40% סרטן, 30% סוכרת, 25% מחלות לב, 10% דמנציה. אני לא יודע מה אתכם אבל אישית אני לא מתכוונן להכנע אי פעם לסטטיסטיקה הנוראה הזו.

אתם יודעים שכל המחלות האלו נקראות בפי הרופאים "מחלות הציביליזציה". לא אני המצאתי את זה. המציאו את זה הרופאים והאפידמיולוגים בראשית המאה העשרים, כי לא הייתה שום דרך אחרת לתאר מחלות שמתרחשות רק בעולם המערבי. מחלות הציבילזציה מכנים אותן עד היום. ציביליזציה במילון אבן שושן היא "תרבות, הישגי ההתפתחות של החברה האנושית, ביחוד בתחום הטכניקה והמדע". אכן, התפתחות של החברה האנושית. באיי האוקיינוס הפסיפיק, ביערות האמזונס, במרחבי הקרח של הצפון, בסוואנות של אפריקה, במישורים הגדולים של אמריקה – בכל המקומות הללו לא התפתחו הישגי החברה האנושית מבחינה טכנולוגית אבל גם לא סובלים שם מסרטן, מהתקפי לב, מסוכרת או מדמנציה. הציביליזציה מתגלה לנו כחרב פיפיות, המעשירה את חיי החומר והמקצרת את חיי הנפש.
אז אם התרבות שלנו, הציבילזציה שלנו, הובילה אותנו למצב בו שליש מהאוכלוסיה לפחות נידונים לאיכות חיים נוראה ולמוות בייסורים ממחלות קשות אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב אם אנחנו רוצים להיות חלק ממנה. אולי אנחנו צריכים להגיד: "סליחה, טעינו, אנחנו רוצים לרדת מהרכבת הזו".

אנחנו לא מוכנים להיות חלק מהסטטיסטיקה.

הציביליזציה שלנו עושה הכל כדי לעשות לנו את החיים נוחים, יעילים וטעימים יותר, אבל בדרך היא גם עושה אותם שמנים, חולים וקצרים הרבה יותר. היא ממליצה לנו לאכול כל שלוש שעות לחם מלא עם ממרח מלאכותי. היא ממליצה לנו לאכול רזה ויבש. היא ממליצה לנו לספור קלוריות ולהשקל. היא ממליצה לנו לקחת כדורים קטנים וירוקים.
אנחנו רוצים לנטוש את ההמלצות האלה ולחזור אל השורשים הפשוטים שליקטנו בעבר. אל הבטטות והתפוחים, אל הדגה, אל הביצים מהתרנגולת שבחצר, אל שמן הבישול שהכנו משומן הבהמות, אל הירקות הטריים ואל הבישול הביתי. 

בציביליזציה שלנו קרדיולוג בכיר וראש מחלקה ממליץ לתת סטטינים לכל האוכלוסיה. כן, גם לאוכלוסיה הבריאה. הציביליזציה הזו קודם כל הורגת אותנו ואז היא מנסה להציל אותנו מעצמה עם כדור פלא. 
אנחנו בעד תרופות לחולים אבל גם בעד סכין ומזלג כתרופה מצויינת לבריאים. 

בציביליזציה שלנו בונים עד היום פירמידות, פירמידות בריאות, ומכריחים את הילדים שלנו להשתתף בבנייה שלהן.
אנחנו רוצים לפרק את הפירמידה הזו ולהפוך אותה על הראש, ולשחרר את הילדים שלנו מההפחדות ומהשקרים.  כי אני לא מוכן שהילדים שלי יואבסו ברעל. אני רוצה לקחת אחריות, אני רוצה לשנות את המציאות.

בציביליזציה שלנו, הישנה, הכח בא מלמעלה. החוקרים חקרו, הפוליטיקאים נאמו, חברות התרופות קידמו, הרופאים רשמו, התזונאיות המליצו והעיתונים ציטטו. האדם הקטן נלכד במכבש העצום של כוחות ענק שלא הותירו לו שום ברירה אלא לאכול לפי הפירמידה, לשחק לפי החוקים, לקחת את הכדורים הירוקים, להפחיד את הילדים מחמאה ומבשר, ולהפוך מבריא לחולה במעגל קסמים שרק מחזק את עצמו.
אבל בעולם שלנו, זה שאנו רוצים לבנות ולעשות, הכח בא דווקא מלמטה. מהאדם הקטן. ממני ומכם. אנחנו חוקרים בעצמנו, ולא מחכים למסקנות האקדמיה כתורה מסיני. אנחנו מדברים, ולא מחכים לפוליטיקאים ולשר הבריאות שימליצו לנו. אנחנו אחראיים על הבריאות שלנו, ולא הרופא. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, ולא המערכת. אנחנו בונים את התפריט שלנו, ולא התזונאית. אנחנו כותבים את החדשות ולא קוראים פסיבית את העיתונות.
רבותי, אנחנו משתחררים מעול מכבש הדעות התעשייתי והפוליטי ויוצרים סדר יום חדש.

הדרך לשינוי העולם לא תבוא מחברת תרופות גדולה שתתנצל ולא מעיתון יומי כזה או אחר שישנה את דעתו וגם לא ממנהיג מדינה שיעשה את העבודה בשבילנו. אלכסנדר מוקדון כבר מת. לא, הדרך לשינוי הציביליזציה עוברת אצל כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו - אתם - אני - נעשה את הציביליזציה שלנו בריאה יותר, הגיונית יותר, אמיתית יותר, טבעית יותר, פשוטה יותר. מקום בו כל אדם אחראי באמת על הבריאות שלו הוא מקום בריא יותר.

דן תורן כתב פעם מילים נפלאות:
"ובתוך הדפים של הזמן שאבד,
אנשים נגמרים ברגע אחד.
אימפריות נופלות, לאט"

כן. אנחנו בדרך הנכונה להפיל את האימפריה הישנה. היא אמנם לא נופלת מהר, אבל נמאס לנו לראות סביבנו אנשים הנגמרים ברגע אחד. נמאס לנו מהזמן האבוד. אנחנו עושים את השינוי היום. כאן, עכשיו. כל אחד בביתו, כל אחד במשפחתו. כל אחד הוא קטן ואישי ולבד, אבל כולנו יחד מייצרים כח אדיר שמכתיב ומייצר מציאות חדשה. 
כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להביט קדימה ולקחת את הסביבה איתנו לשם.
אל תחכו למישהו שיגיד או למסה קריטית או למנהיגות אחרת או להשד יודע מה. יחד נעשה מהפכה. יחד נסלול דרך לעולם טוב יותר לילדים שלנו. אני אחראי על עצמי ומשפחתי ועל הסובב אותי. אתם אחראיים על עצמכם, על משפחתכם ועל הסובב אתכם. 
יחד, נראה את האימפריות הישנות נופלות ואת האימפריות הבריאות עולה.

תודה.
-------------------------------------------------------------------------
-------------------------------------------------------------------------

הדברים לעיל נאמרו הבוקר בפגישה של הקהילה שלנו. היה מפגש נהדר. מזג האויר היה נעים והרוח נשבה קרירה, כ 80 איש ישבו על הדשא והחליפו דעות ומחשבות, ואכלו איש ממטעמי רעהו (האמת, היו שם דברים מדהימים, וזה הזמן להזכיר לשלוח לי את המתכונים כדי שנוכל לאגד אותם ונוספים לספר מתכוני הקהילה).
היו שם אנשי קרוספיט ואנשי תזונה, מתעניינים ומכורים, מתחילים ומנוסים, שבעים ורעבים. היו שם בלוגרים ומובילי דעות כמו מיקי, הגר ואסף, ענת ואור, אודי, ורד לבדינה, זיו שארגן, אנשי קרוספיט כמו אדוארד, ירון, רעות, גלי (של עומרי), היו שם אנשים נפלאים כמו יריב, טוד מאפס פחמימות וגיתית שמובילה את הפורום בנושא בפייסבוק, ועוד רבים כמו ולאד, רם, יותם, רועי, בת אל, כפיר, ועוד ועוד עשרות  (והזכרתי כאן כמה שמות רק כדי שיהיה נחמד, ולא שחלילה מישהו יעלב לי).
אתם נפלאים ואני בטוח שזה לא המפגש האחרון.

ועיקר שכחתי: האם גם אתם מתכוונים לשנות את העולם? ספרו לנו למה ואיך!

By מר קדמוני with 18 comments

סלט דגים

סלט של סוף הקיץ
לאכול דג טרי טרי זה הכי קל בעולם. לקנות סלמון ולהכין אותו עם שמן זית או חמאה בתנור זה תמיד נפלא ולא חכמה גדולה.
אבל אם הכנתם מנה גדולה במיוחד, מה עושים עם החצי דג שנשאר והוחזר למקרר? הרי אין משבית שמחות יותר מדג מחומם שיצא מקירור. הוא היה נפלא וטעים ונהדר כשרק יצא מהתנור, אבל יום לאחר מכן הוא כבר מדכא וקר (אפילו אם הוא חם), ואין שום חשק בכלל לאכול אותו.
הפתרון הפשוט והטעים הוא להכין ממנו סלט קר וחמצמץ. מצרכים:

  • סלמון מבושל ומקורר שנשאר מהדג של אתמול 
  • שלושה מלפפונים חמוצים 
  • רבע צרור שמיר
  • כף גדושה חרדל דיז'ון איכותי
  • פלפל שחור גרוס טרי
  • מלח
  • שמן זית.

מפרקים עם מזלג את הדג לחתיכות, קוצצים את המלפפונים, את השמיר ומוסיפים חרדל שמן ופלפל ומערבבים. יוצקים שפע שמן זית, ומתקבל סלט מדהים כשהוא קר. פתרון מעולה לקחת בקופסה לבית הספר או לעבודה, מעולה לטיולים. אפשר גם לגוון ולהוסיף ביצה קשה פנימה או קצת צלפים בחומץ - תמיד הולך טוב.
עצלנים יכולים לעשות מתכון דומה עם טונה או עם שאריות של כל דג אחר.

אמש (בתמונה) הכנתי משאריות סלמון והילדים טרפו את הסלט הקר בהרבה יותר מרץ מאשר כשטרפו את הדג המקורי והחם.
בתיאבון!

(וזה גם הזמן להזכיר לכם לשלוח לי את המתכונים שלכם, כדי שנוכל להכין ספר אלקטרוני של מתכונים בריאים לטובת הקהילה כולה)/

By מר קדמוני with 5 comments

עשר סיבות להגיע למפגש ביום שישי הקרוב בשעה 10:00

"מעבר הר וים, הלב רוצה לשם" (טוב, אולי הגזמתי)
ביום שישי הקרוב בבוקר, בצל האקליפטוסים בפארק הירקון, יתקיים המפגש הראשון של "הקהילה הישראלית לתזונה ובריאות בגישה אבולוציונית", מה שאני מכנה "הקהילה הקדמונית" כך שיותר קל לי לזכור. אתם יודעים, הגיל עושה את שלו. אז חשבתי להזכיר לעצמי ולנו למה כדאי להגיע למפגש (יום שישי, 10:00 בבוקר, מול החניון הגדול של הפארק, זה שמול תחנת דלק פז. ופרטים והרשמה בעמוד בפייסבוק). את המפגש דוחף, מרים, מארגן ומקדם בעשר אצבעות וללא כל תמיכה חוץ מרצון עז לעשות טוב, זיו לנצנר. שאפו.
אז למה לבוא:

כדי להיות חלק ממשהו גדול
רבים מכם "מכירים" אותי, או את מיקי או חלק ממאות המגיבים הקבועים, או אנשים בקבוצות בפייסוק, בלוגים וכדומה. ובכל זאת, יש הרבה עניין ויתרון בלראות ולהכיר את הפנים שמאחורי הצלילים. זה מחבר, זה עוזר, והקהילה מתגבשת וצומחת ומקבלת השפעה ונוכחות. בואו להיות חלק ממשהו גדול. בואו לעצב את העתיד הבריאותי של הילדים שלנו. של המדינה שלנו. תבואו, תדברו, תשמעו, תשאלו, תספרו, תשפיעו.

כדי לשמוע סיפורי הצלחה של אחרים
אנו מכירים למה ואיך התזונה הקדמונית עשתה לנו טוב, אבל זה תמיד מעודד, מרשים, מעניין ומדרבן לשמוע עוד סיפורי הצלחה. אני מקבל רבים כאלה למייל, ואני חושב שזו תהיה הזדמנות מצויינת לשתף עם אחרים את הסיפור שלכם, את ההצלחות ואת הקשיים (אם היו) ואת הטיפים המנצחים...

כדי לשאול ולקבל תשובות 
יהיה תהליך מובנה של פאנל שאלות ותשובות עם מיקי ואיתי (והי, אפשר לשלוח לי שאלות מראש במייל), ויהיה מרחב וזמן לא פורמלי לפגוש עוד אנשים ולקבל מסקנות מדעת ההמון, מאחרים, או מסתם אנשים שתכירו שם. ותכירו.

כדי לטעום דברים אחרים ולגרגר
אחרי שלב הדיבורים, יהיה גם שלב של פקניק משותף. שווה, לא?

כדי להשוויץ
אוקיי, אתם כבר כמה חודשים בעניין של תזונה קדמונית, ואתם כבר נראים אחרת, מרגישים אחרת, קונים אחרת ומבשלים אחרת (וחלק מהבישולים האלה או הסלטים האלה תביאו למפגש). אז זה המקום והזמן להשוויץ בהישגים שלכם: הפיסיים, הקולינריים, התודעתיים. אחרי הכל, קנאת סופרים תרבה חכמה. גם קנאת קדמוניים.

כדי למצוא נשמה תואמת
אם אתם רווקים או רווקות, איפה גדולים יותר סיכוייכם למצוא בן זוג או בת זוג שישמחו לדייט אצל הקצב השכונתי או שיתרגשו ממתנת יום הולדת בצורת קט'לבל או שיסמיקו אם תעשו יותר עליות מתח מהם? איפה?

כדי לקבל ויטמין D
יהיה שמש, ולא צפוי גשם. יותר טוב להשאר בבית ולראות טלוויזיה?

כדי לפתוח את הראש לרעיונות חדשים
כי המפגש הוא לא רק "היי היי, ביי ביי" אלא גם תוכן ודיון ופאנל ומפגש בינאישי ובלתי אמצעי. זו הזדמנות לשוחח ולא רק לקרוא, לדבר ולא רק לצטט. אז רעיונות חדשים לא נעשים במעבדה אלא במרחב הציבורי, הפתוח. אם אפשר עם דשא של פארק, עדיף. בואו עם אנרגיות.

כדי לעצבן את השכנה התזונאית שלכם
אין שמחה כמו שמחה לאיד, ולמרות שאנו שוחרי שלום ואהבה, קצת רשעות לא מזיקה, במידה. אז אם השכנה שלכם מקבלת דום לב כשהיא רואה אתכם קונים שומן כבש על המשקל, אולי היא תשמח לדעת שאתם לא לבד ושאתם ושבני מינכם נפגשים בפארק הירקון. אולי היא תבוא לראות גם.

כדי לפרגן
התנועה הזו מתרחשת מלמטה: מהבלוגים והפוסטים והפייסבוק והספורים והפגישות האישיות. יש כאן קהילה של אנשים שעוזרים ודוחפים ומסייעים ורוצים בעולם בריא יותר, טוב יותר. אתם חלק מהתנועה הזו. בואו לפרגן. לעצמכם, לאחרים. זו מטרה ראויה.

אז סגרנו שאתם באים?
להתראות!

By מר קדמוני with 22 comments

את מי אנחנו מרגיזים (ואת מי אנחנו רוצים להרגיז?)

הרופא שלי רגע לאחר ששמע אותי מבקר את התפריט שלו

כל אחד מהקוראים והקוראות הקבועים כאן (אתם כבר כמה אלפים קבועים, רק שתהיו בעניינים), מבין בחוש או במישוש שאורח החיים וההמלצות שאנו קוראים להם כאן מעצבנות לא מעט אנשים. גורמות להם לחוסר נחת. אנשים ששומעים לראשונה על תזונה קדמונית מקבלים סחרור קל או לפחות מכה קלה בכנף. "זה לא מה שאנחנו יודעים על אוכל ועל בריאות, על תחלואה ועל אורח חיים בריא" הם אומרים "אז זה לא נראה לי". לעומת זאת, יש לא מעט אנשים שלא מגיבים באדישות או בפליאה אלא בכעס או במרמור או בהתנגדות תקיפה ועזה.
פוסט זה בא לעשות מעט סדר בדברים.

את מי אנחנו מרגיזים בדרך כלל (אבל לא באמת רוצים להרגיז):
טבעונים - בת'כלס, אין לנו סיבה לריב עם הטבעונים. הם לא פוגעים בנו. הם לא שולטים במדייה ובקופות החולים. טבעונים אמיתיים, שלא אוכלים סוכר ודגנים, הם אנשים שלמעשה אוכלים רק דברים בריאים (כבוד! מאידך, הם לא אוכלים מספיק דברים בריאים ולכן יהיו חסרים ברזל, ויטמינים, מינרליים ויתקשו מאוד להשיג מסה וחוזק בסיסי - אבל זו החלטה אוטונומית שלהם). למרות שלכאורה אין לנו עניין בהם, אני מגלה שהרבה מהאנרגיות שלי מופנות בסופו של יום אל הטבעונים, פשוט כי חבורה מהם הכריזה עלינו מלחמה, קוראים לנו בשמות, מכנים אותנו רוצחים, מציעים להוציאנו להורג (באמת), מציקים לנו בתגובות ובספאמים ועוד שלל התבטאויות יצירתיות במיוחד של רודפי השלווה הללו. אז חברים טבעונים, אם במקרה הזדמנתם לכאן, חאליק, יש מלחמות אמיתיות, יותר חשובות ויותר רציניות לעשות.
מה שמצחיק הוא שכתבתי הערב תוכן דומה כתגובה בפורום הבננות, והופ, הם מחקו את התגובה שלי אחרי 3 דקות בול. יופי להם הסובלנות.
צמחונים - האמת שאלו בדרך כלל ממש לא מתעצבנים. אחלה.

לעומת זאת, את מי אנחנו רוצים להרגיז:
אם אתם איתי, אם אתם חושבים שהציבור כולו חולה, אם אתם רואים שרוב הילדים בכיתה של הילד שלכם במשקל עודף רציני, אם נמאס לכם להסתכל על מדיניות התזונה במדינה ולראות שכולם כאן בעצם משוגעים לגמרי, אם נמאס לכם לקרוא מאמרים בעיתון שבשר מקצר את החיים ושלחם מלא מציל את הגלובוס, אז הגיע הזמן לעשות מעשה!
כן, רבותי, אני קורא לכם לעמוד על שלכם, גם אם זה בדרך מעצבן את הגורמים הבאים:

משרדי ממשלה
שר הבריאות, תומכיו ואוהדיו עסוקים באלף ואחד דברים אבל לא עושים מאומה כדי לשפר את המניעה לתחלואה ולחנך לתזונה בריאה באמת. במקום זה הם עסוקים בבניית פירמידות. אני כתבתי כבר לפני שנתיים לשר על הפירמידה ולא שמעתי עוד תשובה. אני מקווה שהוא התעצבן. אולי בפברואר הוא גם יתחלף?

דיאטניות, במיוחד בקופות החולים
הנה דוגמא מהכתבה הנפלאה הזו של תזונאית קופ" ח כללית על כמה כדאי לצרוך גלוטן. אתם מבינים את זה? אנשים סובלים מגיעים לקופ"ח ומקבלים הפניה לדיאטנית שמוכרת להם את הזבל הזה. מה הסיכוי שהם באמת ישנו לטובה את התזונה שלהם אם הדיאטנית המוסמכת, שלמדה 4 שנים, אומרת להם:
...אנשים הנמנעים מגלוטן ...נמנעים מדגנים מלאים, טעימים וזמינים כמו חיטה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל וכוסמת. לדגנים האלה יתרונות תזונתיים כיוון שהם מכילים סיבים, ויטמינים ומינרלים התורמים לתחושת השובע וחשובים לתזונה מאוזנת.
ועוד דבר שנכון לכל דיאטה: אם אתם נמשכים למאפים וללחם טרי, תיאלצו לוותר עליהם בתפריט נטול גלוטן. אם תנהגו כך,  ייתכן שתרדו במשקל בעקבות צמצום הקלוריות היומי, אבל האם לנצח תוכלו להימנע מהמזונות האהובים עליכם? כמה זמן תוכלו להקפיד על דיאטה כזאת? מה יקרה כאשר תשתמשו בפריבילגיה של היותכם אנשים בריאים ותחזרו לאכול כרגיל?
ללא ספק יש לצפות לעלייה בלתי נמנעת במשקל, וקיים סיכוי סביר שתגיעו למשקל גבוה יותר מזה שהיה לכם בתחילת הדיאטה...
בקיצור, עם כאלה חברים (תזונאים), מי צריך אויבים? אנחנו צריכים להקשות על דיאטנים כאלה. לשאול אותה למה היא ממליצה את מה שהיא ממליצה, האם היא קוראת מחקרים, האם היא מעודכנת, האם היא ניסתה בעצמה, ועוד. תאתגרו אותם. תשאלו, תקשו. תגרמו לה להזיע. תגרמו לה לחשוב, לעזאזל, ולא רק לדקלם שוב ושוב מנטרות ששמעה בבית הספר לתזונאים שרק אלוהים יודע מה הם מלמדים שם, אבל בריאות זה לא. זה טוב שהיא תהיה מאותגרת, אולי בסוף גם היא תהיה במשקל תקין.

רופאי משפחה ובקהילה
אבא שלי הלך לרופא לבדיקות תקופתיות. אמרתי לו מראש שיבקש לבדוק גם רמת ויטמין D. הוא ביקש. הרופא אמר לו: לא צריך. אז אבא שלי האמין לו ולא בדק. גם רופא המשפחה שלי אמר לי "לא צריך", רק שאני לא וויתרתי לו, ובסוף הוא בדק. אני מאמין שאנחנו צריכים לדרוש מהרופאים שלנו יותר. הם חייבים להתעדכן. לא ייתכן וחברים שלי מספרים לי שרשמו להם סטטינים על כולסטרול של 190. לא יכול להיות שחברות התרופות ימשיכו לחלק נופשונים, בתי מלון ועטים לרופאים מצטיינים בחלוקת תרופות (ולא, אתם א יודעים עד כמה התחום הזה פרוץ).
כל אחד מאיתנו שאומר לרופא: אני דווקא אוכל הרבה שומן רווי ומאז מרגיש בריא יותר, נראה טוב יותר ועם תוצאות טובות יותר בבדיקות הדם - כל אחד כזה גורם לרופא לעצור לרגע ולחשוב. אולי קצת להתעצבן (בכל זאת, יש גאווה מקצועית), אבל גם להתמודד. אולי בסוף הוא יתעדכן, יחכים וישנה גישה.

כתבי בריאות בעיתונות.
אלו מהזן הכי גרוע. העיתונים הגדולים (והארץ יותר מכולם) עושים כל שביכולתם לקדם אג'נדה מסויימת ומצומצמת של תפיסת הבריאות. הווה אומר "טבעונות".למשל רחל טל שיר. בקצה השני של כתבי הבריאות יש את הכתבות הנפלאות כמו יעל דרוד שמזבלת בYNET עם כתבות כמו "מה יותר בריא - במבה או שוש" או "איזה ממרח שוקולד הכי דיאטטי" ועד הבלים שמעודדים אנשים לאכול זבל, וזה עוד על תקן "כתבת בריאות". ואולי הקיצוצים בעתונות הכתובה באים על הרקע הזה בכלל?
אתם יכולים לשאול את כתבי הבריאות האלה למה הם ממליצים לכם דברים רעים. למה הם חוטאים לתפקידם. למה הם לא מקדמים בריאות אלא אינטרסים. טוב מאוד שאנחנו מעצבנים אותם קצת. אולי יחליפו אותם בסוף.

מאמני סבולת 
נמאס לי, באמת שנמאס לי, מאלף ואחד מאמני ריצה שדוחפים למתאמנים שלהם פסטות ולחמים בוקר וערב, מיצים ואיזוטונים, ממליצים על 60 ק"מ בשבוע, ומתפלצים למשמע לקוחות שמבקשים דווקא שילוב של אימוני משקולות, ריצה לאחר צום, התבססות על שומן לפני ובמהלך ריצות ועוד. האנשים האלה אמורים לעזור לנו להגיע לבריאות טובה יותר והם חייבים לקבל פידבק כשהם לא בכוון, מה שקורה לא מעט... אולי בסוף הם ינסו בעצמם לאכול אחרת ופתאום יגלו שהם רצים מהר יותר ורעבים פחות (ובלי שלשולים).

מסעדנים פלצנים שמגישים אוכל רע
אין כמו ללכת למסעדה שדורשת לא מעט על כל מנה ולגלות שבכל המנות יש סוכר. היום ישבתי במסעדה יפנית בהרצליה פיתוח בפגישה עסקית. אחרי שתחקרתי את המלצרית שתי וערב היא הודתה שאין אף מנה, כולל המרק מיסו, שלא מוסיפים לה סוכר, והרבה (האמת, יפה שהיא ידעה). אחרי שבדקה עם השף ואחרי שחזרה שוב, הסכימו להכין לי מנה בלי שום תוספת סוכר בכלל.  אל תוותרו לשפים רק בגלל שהם שפים. ואל תוותרו למלצרית רק בגלל שהיא אומרת "בטח, אין בזה שום תוספת" כי בדרך כלל אין לה מושג ירוק מה אתם רוצים. אז היא תתעצבן שאתם נודניקים, אז מה. 

האמת, שיש לי עוד רשימה ארוכה של סתם אנשים שמתעצבנים ממני. למשל, יום אחד הלכתי ברחוב עם אחותי. היא פגשה חברה שאיני מכיר והתפצלנו. מאוחר יותר סיפרה לי אחותי שהחברה שאלה אותה: "מי זה היה, אחיך? אה, המעצבן הזה". ולא, מעולם לא דיברנו. אני "מעצבן" כי הדעות שלי מאיימות על הסטטוס קוו אצלה במטבח ועל איזור הנוחות שלה עם עצמה, כי היא במשקל עודף ובדיאטות אינסופיות וחסידה של ספירת קלוריות לשווא. אז בטח שאני מעצבן כשאני כותב לא לספור ודווקא לזלול שומן. 

אני מאחל לכם שתעצבנו עוד רבים וטובים באופן הזה. על ידי איכפתיות. על ידי סקרנות. על ידי דוגמא אישית לאורח חיים שלם, מלא ובריא. 


רק אהבה.

By מר קדמוני with 28 comments

פילים וחיפושיות על דף - ומה הקשר לתזונה קדמונית

Source: flickr.com via Aeron on Pinterest


הביטו היטב.
מה אתם רואים בתמונה הנהדרת הזו?
נכון, חיפושיות. לא סתם חיפושיות, אלא מהאוסף של מוזיאון הטבע בגרמניה.
האם תוכלו לזהות בתמונה שתי חיפושיות זהות?
אני לא הצלחתי. יש כאן חיפושיות קצרות ויש ארוכות, יש מבריקות ויש בצבע מט, יש אחידות ויש מגוונות, יש מנוקדות ויש מפוספסות, יש כחולות ויש צהובות, יש ענקיות ויש זעירות. ועדיין, כולן חיפושיות. ולא סתם חיפושיות, אלא חיפושיות עם מעטה כנפיים קשיח ומבריק. אני לא אנטימולוג, ותורת החרקים זרה לי ברובה, אבל המוח שלנו מיד מבין שיש כאן קבוצה בעלת מגוון פנימי עצום, ועם זו, היא קבוצה מובהקת וברורה. אתם לא תתבלבלו בין החיפושיות כאן לבין חתול, או אפילו בינן לבין פשפש הגינה.

בחזרה אלינו.
אם נשווה את התפריטים של האנשים השונים בעולם, ונדמיין בעיני רוחנו כי כל לכל תפריט נצמיד עם סיכה חיה אחת, מתוך מיליוני המינים המקוטלגים במגירות מוזיאוני הטבע ברחבי העולם: פרפרים, נמלים, פרוקי רגליים, עכבישים, חיפושיות. you name it.
עכשיו נארגן את התפריטים בקבוצות ובמגירות ובארוניות תצוגה בוהקים ונצעד כמה צעדים לאחור, לראות מה קיבלנו. אני די בטוח שאם נקבץ את תפריטי הקהילה הקדמונית ונשווה אותם לתפריטי הקהילה המערבית-הרגילה או לתפריטי ידידינו הצמחונים, נקבל מבנה המזכיר את עמוד החיפושיות כאן בראש הדף.
אנחנו חיפושיות, לצורך העניין. ואין בינינו שניים שאוכלים את אותו הדבר ממש. האחד לא אוכל בקר, כי זה לא בא לו טוב. האחר לא סובל דגים. שלישי אוכל כמויות של גבינות שמנות ורביעי רגיש ללקטוז. גברת אחת אוכלת פעמיים ביום ארוחות זעירות ובעלה המתאמן אימוני כח רבים אוכל דווקא הרבה מאוד. אחד מבסס את תזונתו על שורשים ואחר כמעט ולא נוגע במשהו שהיה לו שורשים אלא בחיות בלבד. כל אחד מהדמויות הדמיוניות הללו (שזה אני, אתם), יכולה לקבל לה חיפושית אחת לבחירתה, וכולנו יחד נייצר יופי של דף חיפושיות נוצץ ושובה לב.
מאידך, את חברינו - אוכלי הפסטה, מכורי הבורקסים, שותי הקולה, מכרסמי חטיפי "הבריאות", מנשנשי הצ'יפס, מטגני החצילים, זוללי המלאווח, סופרי הקלוריות, סופרות הנקודות, מעריצי היורופסקי - להם כנראה יהיה דף אחר לגמרי. הם, במוזיאון הטבע הדמיוני שלנו, לא יקבלו חיפושית אלא חיה אחרת לגמרי. פילים או נמלים, מה שבא לכם טוב בסיפור...
אז מה אני אומר?
שהתזונה הקדמונית היא לא אחידה, היא לגם לא צריכה להיות בתבנית קשיחה, מוחלטת, שכל אחד חייב להתאים את עצמו אליה ב 100%. יכולות להיות התאמות אישיות, העדפות אישיות, או פשוט צרכים תזונתיים שונים (מתאמנים לעומת לא מתאמנים, וכו'). אבל אני עדיין יכול לומר בוודאות שרב הדימיון על השוני. הקווים המחברים, המשותפים, לכל האנשים הבוחרים לאכול נכון, טבעי ובריא הוא ההפרדות מאכילת רעלים, מאכילת סוכרים, משתיית קלוריות, וצריכת שמנים תעשייתיים, ובחיבוק לשמנים בריאים ולמזונות בראשתיים, פשוטים, שיכלתם ללקט או לצוד.
אז הבחירה שלכם בתזונה קדמונית היא גם בחירה בהתנסות אישית, במציאת הנקודה המשרתת אתכם באופן הטוב ביותר - מבחינה נפשית וגופנית, תקציבית ואנרגטית. כל זמן שתשמרו על כללי הבסיס, אתם תקבלו את החיפושית המבריקה שלכם ויחד נרכיב פסיפס משגע של איכויות.
רק תזהרו לא להפוך לי לפיל.

חג שמח

By מר קדמוני with 24 comments

ספר מתכוני הקהילה - שלכם ובשבילכם

שלום חברים,
אני מקבל הרבה שאלות ותגובות על מתכונים וחשבתי לייצר ספר-דיגטלי-חינמי שמיוצר על ידי הקוראים כאן ומיועד לכם ולכולם.
אז אני מבקש מכם לשלוח אלי את המתכונים שלכם, במתכונת הבאה:

  • כותרת
  • מצרכים
  • תהליך - נא נסו להיות ספציפים ומדוייקים
  • תמונות באיכות טובה 
  • תחליפים ו/או גוונים

כמובן שקרדיט מלא יישמר אז גם תרשמו בבירור למי לתת את הקרדיט (שם מלא/חלקי/כינוי/מייל או לא וכדומה)
נא הקפידו שהמתכונים הם שלכם ולא של אחרים!
(ואם למישהו איכשהו זה לא היה ברור: אנו מדברים על מתכונים ללא קמח, ללא סוכר, ללא שמנים תעשייתיים).

את המתכונים מוזמנים לשלוח ל food@kadmoni.com

By מר קדמוני with 2 comments

לסבך עניינים פשוטים

אחת התופעות המעניינות של העת החדשה, ובעיקר של 40 השנים האחרונות, היא היכולת האנושית להמציא דברים נוצצים, מבריקים ומסובכים להפליא, כדי שיעשו את אותם הדברים שנעשו גם קודם לכן באופן פשוט וטוב, אבל באופן חדשני ובדרך כלל טוב פחות ויעיל פחות מהעבר.
דוגמא קלאסית היא הוידאו או שלטי הטלויזיה. ככל שהמכשירים הללו נעשו נפוצים יותר, כך התרבו התכונות, הכפתורים, הצבעים והלחצנים עליהם, עד למצב בו היה בלתי אפשרי בעליל להפעיל את הטלויזיה (עם הכבלים, הוידאו, הממיר, המזגן, התאורה) בלי תואר שני. שלא לדבר על היכולת להקליט סרט מהטלווזיה (זוכרים, פעם פעם היה כפתור אחד של record ומאז שהטכנולוגיה השתלטה, נעשו אינספור כפתורים לעניין, בהם צריך להגדיר ערוץ ושעה, תאריך ומשך, עד שסופו של יום אין אדם יכול לעשות זאת). מזלנו שהוידאו עבר מן העולם.
דוגמא נוספת מהשבוע שעבר, היא המעלית הזו,שהותקנה אצל לקוח שלי, בנק חשוב וגדול, לפני כחודש. וכן, אתם רואים נכון: אלו הן הוראות שימוש וההפעלה למעלית. תלו אותן אחרי שאנשים לא הפסיקו להתלונן שהם לא מצליחים להפעיל את המעלית (!!)

האם ראיתם פעם בחייכם הוראות שימוש למעלית? מסתבר שצריך. באמת צריך. פשוט בלתי אפשרי להצליח לעלות איתה ללא ההוראות (וגם איתן לא קל). כאשר הדחף האנושי להמציא מעלית יותר משוכללת מכל הקודמות, מתקבלת מעלית חדישה, יקרה וזרחנית (באמת), שפשוט בלתי אפשרי להצליח להגיע איתה לקומה מעל. אהמומחים ומקבלי ההחלטות, קובעי המדיניות והקברניטים, החליטו מה טוב לציבור: מעלית שאי אפשר להשתמש בה מרוב שהיא מסובכת, ודורשת עכשיו "אינדוקטרנציה" לכולם כדי להסביר להמון מה טוב בשבילו. אבל מה, היא יפה. זה כן.

עוד דוגמא היא נעלי התעמלות עם משככי זעזועים. מישהו החליט פעם שזה טוב (למכירות הנעליים שלו), ועכשיו הוא הסביר לציבור למה זה גם בריא (אפילו שזה ממש לא). כאשר ההמצאה באה "מלמעלה" כלומר "מהמומחים", לאנשים יש נטייה טבעית להאמין להם. ואחרי חינוך קצר, הם כבר עבדים לנצח לשיטה החדשה, גם אם זה אומר להכחיד ולשכוח את כל מה שהיה להם טוב איתו פעם.


באופן דומה, אנשים משך כל ההיסטוריה נטו להתאהב בהמצאות שלהם, ולהניח כי הן הטובות ביותר עבור ההמון. נותר רק לחנך את ההמון להאמין שההמצאה הזו היא היא המענה לכל צרותיו וצרכיו. בין אם זה במעליות, בטייפים, בנעליים או בדיאטות. הגישה הזו הפוכה לגישה הקלאסית הטוענית כי "הצורך הוא אבי ההמצאה". אכן יש הטוענים שדווקא "ההמצאה היא אבי הצורך". המעלית הזו היא דוגמא נפלאה להמצאה שמנסה להוליד צורך. הנעליים עם בולמי הזעזועים הם כאלו.
אבל ההמצאה החשובה מכולן שהכתיבה להמונים צורך שלא ידעו על קיומו, ההמצאה שהשפיעה ועדין משפיעה לרעה על חייהם של מאות מליוני אנשים ברבי העולם היא הדיאטה דלת השומן.
תקציר העלילה הוא זהה ופשוט: לקחו המצאה שעבדה מצוין כבר מיליוני שנים (בני אדם שאוכלים חיות וצמחים, שומן וחלבונים, הם בני אדם בריאים שגם נראים וגם מרגישים נפלא); המציאו תיאוריה חלופית המנוגדת לשכל הישר, להיסטוריה האנושית ולאינטואיציה הבסיסית של כל ילד; ואז הסבירו לעולם למה ההמצאה החדשה היא היחידה שטובה ולמה מה שעבד תמיד כבר לא רלוונטי ומסוכן. מכיוון שזה הגיע היישר מפי "גדולי הדור" של עולם הרפואה, אנשים הנהנו וקיבלו זאת כאמת משמים, אפילו שזה לא עובד, לא אינטואיטיבי, לא יעיל ומעצבן. עברו ארבעים שנה והשיטה החדשה, הלא טובה, הלא יעילה והלא בריאה קנתה לה אחיזה ושביתה, וזכרון העבר הנורמלי והפשוט כמעט ונשכח ונמוג.
זה התחיל כשבא רופא אחד נחמד, קיס שמו, והמציא תאוריה: שומן מהחי הוא משמין והוא הגורם לתחלואה לבבית. עכשיו נותר לו רק להמציא את "פירמידת המזון" האומללה ולתקשר אותה להמונים. ואכן הממשל האמריקאי לא איחר לעשות, הזמין אותו בתור עד מומחה בראשית שנות השבעים, והשאר היסטוריה: נולדה פירמידת הבריאות על בסיס דיאטת "מעט שומנים, הרבה דגנים" ההזויה, הרעה לגוף, המתסכלת לנפש (כי אף אחד לא חי איתה טובה), והרעה לסביבה ולבריאות. אבל היי, זו היתה דיאטה חדשנית, מבריקה, נוצצת. אז מה אם צריך בשבילה לוח הוראות, לשלם כל החיים לדיאטנית כדי שתספור לכם נקודות או קלוריות (ובסוף להכשל). אז מה אם זה לא יעיל, לא כיף ולא בריא. אז מה.

אז אני ידידיי, החלטתי לוותר על ההמצאות האלה ופשוט לעלות במדרגות. יותר פשוט, לא נתקע, והרבה יותר בריא.
אותו דבר עם התזונה. וויתרתי לפני שנים על האוכל המעובד, המודרני, הארוז באריזות נוצצות ולחזור למזון של פעם: לבשר, לשומן, לירקות. פשוט יותר, טעים יותר ובריא לאין שיעור.

ומה איתכם?

By מר קדמוני with 10 comments

לעולם לא מאוחר מדי - סיפור הצלחה מסוג אחר

קיבלתי היום מייל שחשבתי שראוי מאוד לפרסם, ועכשיו. זהו עוד סיפור הצלחה, אבל סיפור הצלחה שונה מהמקובלים, מרתק לא פחות ומרגש אף יותר.

דעאל שלום,
סבא שלי חוגג יום הולדת וחשבתי לשתף את סיפורו האישי.
אני נכדה לסבים וסבתות שהם כולם יוצאי הונגריה-צ'כיה. המטבח ההונגרי-צ'כי ידוע כעשיר בסוכר ובמרגרינה (בגזרה הלא בריאה), חוץ מעוף ודגים ופלפל אדום (בארוחה העיקרית הבריאה).
כשסבא שלי מצד אבי הגיע לגיל 70, הסכרת ושאר הבעיות שהתעוררו אצלו עם הזמן כבר איימו על חייו. הוא היה אצל שני רופאים ושניהם קבעו: לא נותר לך זמן רב. הרופא השני אף הגדיל לקבוע טווח ספיצפי: נותרו לך בין 5-7 שנים. תוכל להמעיט את תופעות הלוואי והקשיים שילכו ויתגברו אם תוריד במינון הסוכר. והנה קח מרשם להורדת כולסטרול, להורדת סוכר, להורדת זה וזה וזה.
סבא שלי, איש דתי מאוד שמאמין בעשייה האישית והוא עצמו שרד את מחנות העבודה בשואה דרך תחבולות נועזות נגד הנאצים (שגם כתב עליהן ספר מדהים), לא מיהר לקנות את כל הכדורים שרשמו לו. עצה אחת הוא כן הפנים, ובגדול: תוריד את מינון הסוכר.
אבל סבא שלי, כמו הבן שלו וכמו הנכדה שלו (אני), כשהוא עושה משהו הוא עושה עד הסוף. אז הוא לא הסתפק בהורדת המינון. הוא הפסיק לחלוטין לאכול את כל הסוכר, הקמח והעמילן שהיה לו בתפריט, כשהלחם היחיד שהוגש על שולחנו היה פרוסת חלה בשבת ומצה בפסח. כמו כן הוא השאיר את הקטניות והפירות. אף רופא לא דיבר איתו על שומן רווי אז הוא לא הפסיק עם העוף והדגים, ובטח שלא עם הפלפלים והפפריקה (בכל זאת, מטבח הונגרי). וכמו אצל מרבית הקשישים האשכנזיים, ברגע שאתה מונע ממנו את העוגות והעוגיות והקרקרים אתה בעצם לא משאיר לו הרבה לאכול. אז סבא שלי גם אכל פחות. ארוחותיו היו מורכבות מהרבה ירקות, מעט פירות, ותמיד איזשהו דג או מרק עוף. בנוסף, אבא שלי רצה לזרוק את ההליכון החשמלי שקנינו ולא השתמשנו, וסבא ביקש אותו. באמצעותו הוא הלך יותר מקילומטר ליום (שזה הרבה במונחים של אדם מבוגר של ימינו, שאינו פעיל כלל מבחינה ספורטיבית) לפחות. לא כולל ההליכות שעשה מחוץ לבית, לבית הכנסת ולחנות ולחברים וכו'.
כל זה קרה לפני 26 שנים.
תעשו את החישוב לבד, בן כמה סבא שלי היום.
אגב, סבתותיי וסבי האחרים מתו עד היום (זכרונם לברכה) מסרטן ומסכרת. איש מהם לא עבר את ה81, ורובם ככולם נזקקו למקל או כיסא גלגלים בהתקרבם לגיל זה.
סבא שלי היום זקוף, כמעט ואינו נעזר במקל, ובעיקר - צלול ופיקח, איש שיחה עירני ובעל מזג טוב. אין לו עוזרת פיליפינית, והוא מתגורר בגפו לאחר שסבתי נפטרה לפני שנים רבות. (פעם בשבוע באה אישה לנקות ולסדר ולבשל).
עד היום, הקמח היחיד שהוא אוכל זה בחלה של שבת ובמצות של פסח. התפריט שלו היה ונשאר על טהרת המנה העיקרית (דג/עוף), עם הרבה רוטב הונגרי (עגבניות ופפריקה ושמן או בורשט), ירקות ומעט קטניות מבושלות. כשאנחנו מתארחים במסעדה או כשנוסעים כל המשפחה לבית מלון, הוא תמיד קורא למלצר שיביא לו פרי טרי חתוך במקום הקינוח. תמיד, תמיד. בלי בושה ובלי היסוס.
בעוד חבריו ואני בטוחה שגם רופאיו שניבאו לו מוות עד גיל 77 הפכו כבר סניליים, או חלילה נפטרו, הוא ממשיך ומנהל שיחות אינטליגנטיות ומטייל בשבתות לכל אורך הרחוב עד לבית הכנסת ובחזרה, כשהוא נעזר במקל הליכה בלבד.
לפני שנה זכה לחבוק בן-נין ראשון.
מזל טוב לסבאל'ה, הרבה בריאות ושיזכה גם להחליף קידומת בקרוב...

את הסיפור המרגש הזה שלחה לי חלי, וזה הזכיר לי שלעולם לא מאוחר מדי להתחיל ולעולם לא מוקדם מדי להתחיל. זה נכון לכל דבר בחיים וזה נכון במיוחד לתזונה שלנו. אם אפשר להתחיל בגיל 70, מה רע להתחיל בגיל 20  או 40?

אז שיהיה לכולנו יום כיפור שמח וצום קל (והוא באמת קל למי שאוכל תזונה קדמונית!)

By מר קדמוני with 12 comments

אמאל'ה, ראיתי דוס

גולגולת מכויירות מדהימות שנמצאו בצומת המוביל, ממש ליד ביתי. חלק מפולחן אמונה קדום

רבים מבין קוראי בלוג זה אין להם דבר וחצי דבר עם אלוהים או נציגי הממסד הדתי (אלו המציגים עצמם כנציגיו עלי אדמות). גם לי אין. מכאן התדהמה של אחד מידידי: אחרי שנים של קריאה, הוא ראה אותי לראשונה על גבי המרקע והנה כיפה של ממש מבצבצת מאחורי קרחתי. ממש נתקע לו הסטייק בחמאה בגרון, כדבריו. איך זה יתכן, תהה. מעבר לשאלה האנקדוטית, מסתתרת כאן שאלה כבדת משקל הרבה יותר, וקיבלתי אותה ממש בנוסחים דומים מאוד ממספר רב של אנשים:

"מה הקשר בין תזונה קדמונית, ואימוץ אורח חיי האדם הקדמון, לבין דת ודתיות? איך זה מסתדר ביחד, הרי זה נראה כסתירה מוחלטת".
ואכן, שאלה לא פשוטה וזה מכבר שרציתי לכתוב עליה, אבל לקח לי זמן להתבשל כנראה ולדעת מה אני רוצה לכתוב ולהעביר, ואם זה בכלל מעניין עוד מישהו חוץ ממני. אבל רצף השאלות האחרון שקבלתי במייל, כנראה מצדיק תשובה.
אז בואו עמי למסע פילוסופי קצר (ואל תקחו הרבה ציוד כי יהיה כבד גם ככה).

מעט הגדרות: על דת ואלוהים
לא בדקתי במילון, כי אני כלל לא בטוח שההגדרות המילונאיות הישנות עדיין רלוונטיות, אבל בימינו המילה דת כבר מזמן לא קשורה לאלוהים. המילה דת קשורה לכח, לשלטון, לפוליטיקה, למרות, לחוקים, לסטנדרטים אבל אין לכל אלה דבר עם אלוהים. כי מי יודע מיהו ומהו אלוהים? האם הוא בכלל סבא חביב עם זקן, ירח זורח או שהוא דווקא האנושיות הפנימית של האדם המתגלה בראי שעל הקיר? האם אלוהים הוא "כח עליון" או שהוא "כח פנימי"? האם אלוהים הוא המצאה חביבה שסיפקה יכולת שליטה בהמונים או צורך פנימי של האנושות? האם הוא מותר האדם על הבהמה או שדווקא הבהמות הן שמשוחררות מהעול הזה?אלוהים לעתים מתגלה בהן כיישות מופשטת ולעתים כאידיאל פוליטי, ולעתים כרוחניות פנימית ולפעמים כחוק חיצוני. מהו באמת איני יודע ואיני עסוק בזה כלל. אלוהים יכול להיות הכל או לא כלום, אבל אין זה משנה במאומה את העובדה כי הדתות, הרשמיות ואלו שאינן רשמיות, כולן מנכסות להן את האלוהים כולו. אז בואו נוציא לצורך הדיון את אלוהים מהמשוואה.

על סובלנות דתית:
כל המובאות להלן הן אמיתות המושמעות ונאמרות בשיא האמונה ובשיא הלהט בשם דתות שונות (כולן להלן דתות):
  • אמר האימאם: אחד הוא האלוהים ומוחמד הוא נביאו, והיהודים צריכים להיות מושמדים בגי'האד.
  • אמר נציג האנקווזיציה: אחד הוא האלוהים, ואחד בנו ואחת רוחו, והכופרים יועלו על המוקד.
  • אמר הקומיסר הקומוניסטי: אלוהים מת. סטאלין ממלא מקום. כולם חברים שווים, והבוגדים הקפיטליסטים ישלחו לסיביר. 
  • אמר גארי יורופסקי: כל יצור הוא אלוהים, והקצבים ובעלי המשחטות צריכים להיות מוצאים להורג ולובשות הפרוות צריכות להאנס.
  • אמר הח"כ החרדי: אחד הוא האלוהים, ומשה הוא נביאו, וילדים ספרדים לא ילמדו בישיבה אשכנזית. 
  • אמר היוגי: אלוהים הוא עלה נושר בסתיו. 
  • אמר ידידי ההודי: יש המון אלים. אני צמחוני בימי שני עבור אל אחד, צם בימי שלישי עבור אל אחר, ואוכל כל בשאר השבוע עבור אל שלישי. (הסבר: לפני משהו כמו חמש שנים ישבתי בארוחת ערב בהונג-קונג עם קבוצת אנשים בענייני עבודה. לא הכרתי איש. הזמנתי מנה צמחונית וקיבלתי ביצת ברווז ירוקה בג'לי. משהו הזוי. לידי ישב בחור הודי. הוא הזמין מנה צמחונית גם. שאלתי אותו למה. הוא ענה לי תשובה מוזרה ונפלאה: "היום יום שני. בימי שני אני צמחוני. יש לי כמה אלים, ויום שני מוקדש לאל הצמחוני. בשאר הימים לא". בדיעבד חשבתי שזה לא יותר מוזר מאשר "אני לא אוכל שרימפס כי זה לא כשר" אבל זה בהחלט יותר סימפטי, כי מי שנהיה לימים ידידי, קומאר, מכיל סובלנות וטווח רחב שאנו לעולם לא נשכיל לרכוש לעצמנו).

אז אם כל הדתות מוציאות בשם האלוהים חוקים שונים ומשונים, ורובם ככולם חסרי סובלנות לדתות אחרות או למאמינים אחרים, אז בואו נוציא לצורך הדיון את חוקי הדת מהמשוואה. כל חוק עלול להתגלות כחוק דתי למעשה, המשרת אמונה יוקדת של מי מהאנשים סביבנו ושעלול לפגוע דווקא בנו.

ומיהו דתי?
שאלתי את עצמי: האם דתי הוא מי שעושה מה שחכמי הדת אומרים לו (הרבנים, הכמרים, האימאמים, היורופסקים) או מי שעושה מה שאומר לו ליבו?
ומי יותר דתי - "סרבן מצפון" פוסטמודרני-היפר-שמאלני או חרדי ש"תורתו אומנותו" - האם הם לא דתיים באותה המידה בדיוק?
האם יש מדד לדתיות? האם הדתי נמדד באדיקותו או באמונתו? בטקסיו או במלבושיו?  נראה שאין לנו מוצא פשוט אז בואו נוציא לצורך הדיון את המלבוש ואת הטקסים מהמשוואה. גם בלי לבוש וטקסים כל אחד עשוי (או עלול) להיות דתי כנראה

האם האדם הקדמון היה דתי?
מרחק חמישה קילומטרים בלבד מן המקום בו אני גר עשו לא מזמן חפירת הצלה כי סללו מחלף גדול, ומצאו שם אתר נרחב מהתקופה הניאוליטית הקדומה. אתר יפתחאל. כפי שראיתם, היה אז פולחן אבות נרחב דתי ומעניין אך האם מעבר לפיקנטריה יש משהו רלוונטי עבורנו במה האמין האדם הקדמון? האם זה חשוב אם אלוהיו הקדומים היו עצים, כוכבים, חיות או דווקא יישויות שמנמנות עטויות זקן לבן, פעמונים ורתומות למזחלת איילים?
האם כחלק מרצוננו לאמץ אורח חיים בריא נשתדל לחקות את תנועתיו בריקוד סביב המדורה או דווקא לשחזר את נתח הכבד העסיסי שהיה צלוי מעליה?
האדם הקדמון לא השאיר אחריו כתובים ולא דתות (מספיק מאלה התפתחו מאוחר יותר), אבל דומה כי רוב החוקרים יסכימו כי "משהו" מבחינה דתית היה גם היה שם. אמונה מקומית כזו או אחרת, טקסים מקומיים או אלים שכונתיים, כולם היו חלק מהאדם מאז ירדנו מהעצים.
אני לא בטוח שזה מצביע על התפתחות אנושית לעומת הפרימטים האחרים - הגורילות נראות לי די מאושרות גם ללא עסקני דת, מלחמות קודש או תפילין. אבל כך או אחרת, ברור שהאמונה באיזה אל, באיזה כח, באיזה צדק אחר תמיד היתה שם באנושות (שאלה אחרת האם הכח הזה הוא עליון או פנימי, מדיני או אישי, לאומי או קוסמי - זה כבר נתון לפרשנות של כל דת ודת). אנחנו יצורים מחפשי משמעות, ומרגישים שיש בנו "חלק אלוה ממעל". חז"ל יצרו זאת כמידרג: דומם, צומח, חי, מדבר. המדבר הוא האדם והדיבור הוא יכול ההפשטה. לטעמי, יכולת ההפשטה האנושית של הדיבור היא היא עצם המילה אלוהים או כח או אל. עצם העובדה שיש אפשרות ליצור משהו מופשט מילולית, אומר כנראה שמרגע שהאפשרות נוצרה, יש חיפוש מתמיד של האנושות אחרי ההפשטה הזו. אז האדם הקדמון, בדיוק כמו האדם המודרני, היה עסוק בתיאור המופשט, במפגש איתו, בהנכחה שלו.
יש שפה משמע יש אלוהים.
זה עובד בדיוק ככה על פני כל כדור הארץ, על פני אינספור תרבויות ותקופות ואלים.
מציאות השפה מחייבת אנשים להאמין במופשט, שכן אחרת לא היתה שפה.
זה לא אומר שיש אלוהים, זה רק אומר שאלוהים הוא נוכח אקטיבי במציאות האנושית מאז שיש אנשים וכל זמן שיהיו אנשים. צר לי עליך אחי שפינוזה.

אז מה נשאר לנו מהדת?
אם הוצאת לנו את האלוהים, אם הוצאת לנו את החוקים, אם הוצאת את המלבושים והטקסים, אז איזה מן דת נשארה לנו, ולמה לעזאזל היא רלוונטית בכלל?
התשובה ידידיי טמונה בשתי מילים השלובות זו בזו: מסורת וקהילה. שכן המסורת היא הדבק המחבר את הקהילה לאורך זמן, ואחדות ויציבות הקהילה חיוניים לשרידותו ושגשוגו של הפרט. נתבונן כדוגמא על הדת היהודית, פשוט כי לכך נולדנו.
זוכרים - הוצאנו כבר את אלוהים מהמשחק (כל אחד רשאי לאמץ לו אלוהים כראות עיניו: רחום, חנון, סביבתי, פנימי, פסיכולוגיסטי או ריקני). הוצאנו גם את החוקים והמלבושים (אז תשכחו מכיפות, צלבים, חולצות גרין-פיס ומבדיקת חמץ).
מה נשאר לנו מהדת?
מאומה והכל. נותרה לנו מסורת. המסורת הרלוונטית היא זו המחברת את השבט יחד. היא הנותנת כח לשבט להלחם על אדמתו (במקרה שלנו גם אחרי 2000 שנות גלות) או כדי לעזור זה לזה - ערבות הדדית. ללא המסורת אין קיום ואין הצדקה לשבט עוד. שבט ללא מסורת אינו שבט אלא אסופה של אנשים בחדר סגור. במקרה שלנו - מדינה סגורה.
אז כן, אני לא אוכל שרימפסים וחזיר, אני לא נוסע בשבת ואני צם ביום כיפור. אני גם חבר בקהילה ועושה קידוש בשבת בערב ובבוקר. ועוד כמה טריקים. אני גם הולך בדרך כלל עם כיפה. אה, כן. אני גם אוכל בריא וטוב, טעים וקדמוני.
המסורת שלי היא חלק מהשבט הנרחב שלי וחלק מהזהות שלי ומהמורשת שלי, שלנו, וויתור עליה, בעיני, הוא ויתור על חלק מהעצמי הקולקטיבי - שכן אנשים מעולם לא חיו כבודדים. אנו לא נחשים. אנו חיות חברתיות וקהילתיות.
המסורת שלי היא חלק ממני ואני חלק מקהילה שלי וחלק מהעם שלי. ואנו שומרים זה על זה.
ובינתיים טוב לנו יחד.

ומה עם סגנון חיים?
אחרי כל הפילוסופיה והארטילריה הכבדה, יש גם דברים קטנים ופשוטים המרכיבים את החיים: הנאה, פשטות, משפחתיות. אני לא מאמין שיש אנשים עסוקים מבוקר ועל ליל בתהיות אקסטנציאליסטיות על מהות האמונה, הדת והאלוהות - רובנו פשוט חיים באופן הטבעי הפשוט והנוח ביותר עבורנו ועבור משפחתנו. אחלה.
בדיוק לכן אני אישית מרגיש שסגנון החיים שלי תפור עלי בול. הוא לא כבד מדי ולא מעיק מדי ולא נוקשה מדי ולא רך מדי - ממש כמו בפרסומת למזרנים.
אני מאמץ מהדת שלי את מה שמתאים לי, ואני לא מאמץ את מה שלא מתאים לי. אולי זה לא מתאים לדת ולעסקניה הסידור הזה, אבל זה די מתאים לי. כי יש לי מסורת ויש לי קהילה. יש לי שבת עם המשפחה ויש לי עם ושבט. ואני רואה שהמסורת שלי מחברת אותי לעם שלי ושסגנון החיים שלי מחבר אותי למשפחה שלי ולקהילה שלי.
זה הדדי, זה מתגמל, זה בריא, זה נכון לי.
זה לא בדיוק דת או אלוהים לפי הפרוטוקול הפורמלי אבל מי אמר שהפרוטוקול תמיד קובע?

אז מה השורה התחתונה?
אני מאמין מאוד בכך שהאדם הוא יצור רוחני ותבוני, וששאלת מיקומו של האדם כחלק מקוסמוס נרחב יותר היא עיסוק שהיה תמיד ולעולם לא יחדל.
אני מאמין שבתוך הרצף האנושי הגדול אנו קבוצה קטנה של אנשים עם מורשת משותפת, עם היסטוריה, עם מסורת ועם קרבה וקשר משמעותי.
אני מאמין שיש הגיון פנימי במורשת שהתפתחה משך אלפי שנים- על מנת ליצור לכידות, משפחתיות והגנה על הפרט ועל השבט כולו.
אני מאמין ששמירה על המסורת הזו צריכה ויכולה לאפשר הטרוגניות דתית, תוך סובלנות מוחלטת לאמונות של הזולת (הי טבעונים, הגיע הזמן שתהיו קצת יותר סובלניים אלינו עם מסעי הצלב שלכם), ולאפשר לכל אחד לחיות את חייו בלי להפריע לאחר.
זו הדתיות שלי.
אני מקווה שעניתי לך, ידידי.

מקווה גם לשמוע מה דעתכם אתם!

By מר קדמוני with 20 comments

ה-מ-פ-ג-ש (הוציאו את היומנים והכינו את הצידניות)

שלום חברים, למי שאיכשהו עדיין לא שמע, אז ביום שישי בעוד פחות מחודש, ה 12 לאוקטובר, בשעה 10 בבוקר, יתקיים מפגש היכרות של הקהילה הקדמונית בישראל בפארק הירקון.
נתחיל עם הפוסטר שעיצב זיו:

אפשר וכדאי להרשם בעזרת דפי פייסבוק ייעודיים לנושא כאן או כאן ואפשר גם לשלוח לי מייל אם יש לכם מחשבות נוספות בעניין.
אנשים רבים וטובים בפייסבוק ומחוצה לו מארגנים ותורמים מזמנם וממרצם לעניין. - אז תודה לכולם!
הכוונה היא לערוך מפגש הכולל תוכן, אינטראקציה לא פורמלית חברתית, ונשנושים שכל אחד מביא מהבית (בקיצור, פיקניק משותף). זו הזדמנות להכיר, לדבר, להעלאות רעיונות, ולשפוך עוד קצת דבק לתוך הקהילה הצומחת שלנו.
להתראות שם!

By מר קדמוני with 1 comment

שנה טובה: איחולים והוראות שימוש

שנה של מאכלים חגיגיים ובריאים
שנה טובה חברים וחברות,
שנה של התפתחות והפתחות לרעיונות חדשים.
שנה של תזוזה מקבעונות מחשבתיים ואימוץ ניסויים עצמיים.
שנה של תבשילי קדירה מעולים, של ירקות טריים ושל ארוחות עם חברים.
שנה בה נכיר אישית את הקצב, את הירקן, את השפע ואת המוכר בחנות הטבע.
שנה בה נלמד לבשל טוב יותר , מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר, פשוט יותר.
שנה של שיא אישי בדדליפט, בoverhead squat ובכל תרגיל קט.
שנה של משחק ושל שמחה, של משפחה ואהבה, של בריאות ונשמה.
שנה של חופשות וגם של עבודה, של פרופורציות בחיים ושל שליטה.
שנה של אוכל טוב לילדים: קופסאות עם אוכל במקום שקיות עם כריכים.
שנה של אור ושמש, שנשכיל לקלוט ולהיות: שזופים יותר, בריאים יותר.
שנה של שינה טובה ואיכותית מדי ערב, הרבה מעל לציפיות והרבה מעל לציפית.
שנה של משקל תקין ושל מחמאות מהחברות. איך לעזאזל היא עשתה את זה, הן חושבות.
שנה עם צומות אבל ללא רעב.
שנה ללא עייפות פתאומית וללא בולמוסי רעב.
שנה של ספרינטים מהירים לאורך כל הדרך.
שנה של מקפיא שפתאום קטן מדי, ושל מקרר שלעולם אינו גדול מדי.
שנה של שיתוף אחרים בהצלחות שלכם: עם חברים חדשים ועם חברויות ותיקות.
שנה בה בדיקות הדם שלכם יכו את הרופא בתדהמה.
שנה בה הרופא, התזונאית והאחות יבינו פתאום שהם בעצם נשארו מאחור.
שנה של קניות נחוצות: טבעות התעמלות, גריל גדול, משקולת קטלבל כבדה וסכין שף טובה.
שנה בלי נעליים.

שנה של אתגרים, של השגים, של פסגות חדשות ושל תקוות ישנות שפתאום מתגשמות.
שנה בה תוכיחו לעצמכם שהכל אפשרי.
שנה טובה יקירים, 
שנה טובה.


By מר קדמוני with 11 comments

סיפור ההצלחה של חואן

לפני איחולי השנה החדשה, הנה אימייל שקבלתי אתמול, ככתבו וכלשונו. וזה גם הזמן לעודד אתכם לשלוח לי את הסיפור שלכם שעשוי לשמש עזרה ודוגמא לאחרים שמתלבטים עדיין. יאללה בי.

סיפורו של חואן:

בשנה הבאה בחורף ימלאו לי 40 קייצים (פשוט נולדתי בצד השני של הכדור). , אני עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי זה לא אני.
גדלתי בקיבוץ מה שאומר שכל חיי היה סביב פעילות גופנית, הרבה ספורט מכל סוג וטיולים רגליים וגם בצבא הייתי קרבי כולל מילואים. כושר מעולם לא היה בעיה...
לפני כחצי שנה הבנתי שלאט לאט זהו לא אורח החיים המתאים לי, אבי נפטר בגיל 48 מדום לב ואני מתחיל לתפוח לאט לאט ואני חייב להתחיל לדאוג לגוף שלי.
אז אחרי נבירה באינטרנט בעיקר של אשתי היא הייתה שולחת לי לינקים של אימונים ושל כל מיני רעיונות תזונה.
אנחנו שנינו מאוד בעניין של SLOW FOOD ואוהבים לאכול ולבשל ופתאום היא הגיע אל תזונה הקדמונית ואל הקרוספיט.
התחלתי במקביל להקפיד על תזונה ועל אימונים. איבדתי עשרה קילו בארבעה חודשים כשאני אוכל מצוין.
אני מרגיש פיזית כמו כשהייתי בן 25 ואני טיפוס מפונק שאוהב להתפנק באוכל כך שהשינוי הזה ממש ממש מוצלח.
הסוד שלי שזה מה שגורם לי להתמיד, או אלו הכללים שלי:

  • קבעו לכם מטרה - אני קבעתי לי מירוץ של עשרה ק"מ ואני משפר את הריצה שלי כדי לעמוד במטרה.
  • סדר - קבעו אימונים שבועיים שתוכלו להתארגן ויהי יותר קל לקום בחמש בבוקר. אני מצאתי תכנית אימונים שאצליח לרוץ טוב.
  • הוציאו את כל מה שרע מהתזונה הקבועה שלכם 
  • וותרו לעצמכם בקטנות - ביומולדת אני אוכל חתיכת עוגה (קטנה) ובתור אוהב בירה, העדפתי לוותר לעצמי על הורדת בירה מהאיסורים, שותה קצת ומנסה יותר יין.
  • תהיו ארגנטינאים - בשר זה נהדר.

עדיין יש לי לאן להגיע (גם במשקל וגם במטרות ריצה) אבל בניגוד לדיאטות וניסיונות מהעבר אני לא בלחץ של לעלות על המשקל  - אני פשוט אוכל טוב ונכון ועושה פעילות פיזית.
בהצלחה שנה חדשה מטרות חדשות
שנה טובה
חואן

By מר קדמוני with No comments